החילוט - כללי

1. זכות הקניין
אין צורך להכביר במילים רבות אודות חשיבותה ומעמדה הרם של זכות הקניין בשיטת משפטנו. עוד טרם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו,קבע בית-משפט העליון כי זכות הקניין הינה זכות יסוד, הקשורה בטבורה לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל {ע"א 377/79 פייצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-גן, פ"ד לה(3), 645, 656 (1981); ע"א 474/83 הועדה המקומית לבניה ולתכנון ערים, ראשון לציון נ' חממי, פ"ד מא(3), 370, 377 (1987); ע"א 524/88 "פרי העמק" אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4), 529, 546 (1991); ע"א 782/88 מסד חברה הדדית להלוואות וחסכונות בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מה(5), 625, 639 (1991)}.

לאחר היכנסו לתוקף של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוגן עלי ספר מעמדה החוקתי של זכות הקניין, וכפי שנקבע בסעיף 3 לחוק היסוד, "אין פוגעים בקנינו של אדם". מעמד חוקתי זה של זכות הקניין, מקנה לזכות זו את ההגנה החוקתית הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד, באמצעות "פסקת ההגבלה". בהתאם לכך, קבע בית-המשפט העליון, כי "הדעת וחוק היסוד אינם סובלים עוד שאדם ינושל מרכושו, או ייפגעו זכויותיו ברכושו, אלא 'לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש'" {ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נו(4), 913, 928 (2002); ראה גם בג"צ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 625, 649 (2001); ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית-אתא נ' הולצמן, פ"ד נח(4), 629, 642 (2001); עע"מ 4955/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' קרן תורה ועבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.10); ע"א 3159/09 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' סבח בית עדה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.13)}.

ההגנה החוקתית לה זוכה זכות הקניין, אינה, כידוע, הגנה מוחלטת וזכות זו אינה חסינה מפני צרכים ואינטרסים ציבוריים חשובים, המשרתים את טובת הכלל. כך הוא הדבר כאשר קיים אינטרס ציבורי מובהק המחייב את נטילתם של מקרקעי היחיד, והעברתם לשימושו של הכלל.{ עא 832/13רונן טוסי ואח' נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, תק-על 2014(3), 13453 (2014)}.

2. החילוט - פגיעה בזכות הקניין
חוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט ממלבין ההון רכוש בשווי הרכוש בו נעברה העבירה כולה, גם אם הסכום שקיבל כעמלה היה נמוך יותר.

אחת הסיבות לכך היא שבמקרים רבים קשה מאוד לאתר ולהעמיד לדין את מי שעבר את עבירת המקור, אך ניתן להעמיד לדין את מי שהלבין את הרכוש ובכך איפשר את הפעילות העבריינית.

ב- ע"פ 1428/08 {עו"ד אורי חורש - המנהל המיוחד של חברת דור עדן חן בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2009(1), 4032 (2009)} קבע בית-המשפט:

"אם ישנה סוגיה עליה ניתן לומר כי מתקיימים בה, זה לצד זה, הכלל "Hard cases make bad law" והיפוכו, היינו, "Bad law makes hard cases", הרי היא זו הנוגעת למעמדם של המתנגדים לחילוט רכוש, שהושג או ששימש בעבירה. מעשה הטלאים בו נרקמו הסדרי החילוט במשפטנו והלשון המוקשית של חלקם, הובילו לכך שבחוקים שונים מעוגנות כיום הוראות חילוט נבדלות זו מזו אשר לא תמיד ניתן ליישבן האחת עם רעותה. עם מגוון ההסדרים ניתן למנות, בין השאר, את אלה הקבועים בסעיפים 42-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969; בסעיפים 36א-36ט לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; בסעיפים 23-21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; בחוק חילוט רווחים מפרסומים שענינם עבירות, התשס"ה-2005; ובסעיפים 129 (עבירות על ביטחון המדינה), 235-234 (משחקים אסורים והימורים), 297 (שוחד) ו- 377ד-377ה (סחר בבני אדם) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לא מכבר אף הוגשה הצעת חוק פרטית לאפשר את חילוט רכושם של מעורבים במעשי טרור (הצעתחוק לתיקון פקודת מניעת טרור (חילוט רכוש אדם שביצעמעשה טרור), התשס"ח-2008). לוליינות משפטית ניכרת עלולה להידרש במאמץ - המתחייב - להציע תפישה רעיונית משותפת לכל אותם הסדרים, ולספק בתוך כך מענה לשלל המקרים שמספקת מציאות החיים עמה הם ביקשו להתמודד. מן הפסיקה המתגבשת בענייני חילוט הולכת ומתחוורת המסקנה כי כבר עתה קיים קושי ממשי בביסוסה של גישה קוהרנטית, המקיפה את מקרי החילוט השונים ומציידת עושי-משפט בכלים ברורים לטיפול בהם. כוחה של הפסיקה בעניין זה הוא מוגבל. עיקר המלאכה מונח לפתחם של משרד המשפטים ושל המחוקק, וככל שאלה יקדימו ויתנו דעתם לדבר, כן ייטב.
7. לעצם העניין. במשטר קנייני, הרגיל בכללי הכרעה בין זכויות נוגדות מסוגים שונים, שובת לב היא לכאורה תפיסה, המציבה את המדינה-המחלטת בתחרות עם הטוען לזכות ברכוש המחולט, ומציעה מנגנון של סדר-קדימויות להכרעה בתחרות זו. על כך הוער בפרשת סיטבון כי "דרישת תום-הלב והתמורה (שבהוראת החוק המתייחסת להגנה מפני חילוט) יוצרת אסוציאציה מתבקשת להוראות השזורות במשפט הפרטי ביחס למצבים של עסקאות נוגדות" (שם, בפסקה 48). במודל התחרות המוכר מהמשפט האזרחי, ברי כי מצוי יסוד להבחנה בין מי שרכש בהצלחה זכות חפצית בנכס, לבין נושה אובליגטורי שטרם זכה לכך ונתפס על-כן כמי שידו על התחתונה.
השימוש בתבנית זו להגדרתו של הקונפליקט נושא הערעור שבפני הוא שגוי. השפה בה מדברים בקונפליקט זה ופתרונו, אינה שפתו של הדין האזרחי-הפרטי, כי אם זו השגורה בפי המשפט הציבורי. אין אנו עוסקים בצדדים החולקים מישור ייחוס זהה. עניננו בהוראת חוק, המקנה למדינה כוח לגרוע מענינו המוגן של הפרט, לצורך קידומם של אינטרסים ציבוריים. ובלשונה של השופטת ארבל: "בנקודה זו באה לידי ביטוי העדפת המחוקק את האינטרס הציבורי שבמאבק בהלבנת ההון על אינטרסים המוגנים במשפט הפרטי: המדינה כמחלטת אינה עומדת בשורה אחת עם הנושים ומתחרה עימם. דיני הקדימות כלל אינם נוגעים לסמכות החילוט" (שם, בפסקאות 47 ו- 49)."

3. הליך החילוט וחשיבותו
בפני המדינה שתי דרכי פעולה אפשריות מקבילות לתפיסת רכוש, טרם הגשת כתב אישום. המסלול הראשון - מכוח הפקודה, על-פי סמכות העזר הנקובה בסעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון. המסלול השני - מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, על-פי הוראות פקודת הסמים.

בית-המשפט מוסמך מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון להורות על חילוט רכושו של הנידון, בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה. "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף זה כ "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". מאחר שניתן לחלט גם רכוש "תמים" להבדיל מרכוש "אסור", מוענקת סמכות עזר של תפיסת הרכוש, לגביו "ניתן לתת צו חילוט".

תפיסת רכוש מעין זה, לצורך אפשרות חילוטו העתידי משתלבת היטב עם תכליתו של חוק איסור הלבנת הון, שנועד למלחמה בהלבנת ההון לסוגיה, ולחסימת דרכי מילוט אפשריות להברחת רכוש, מצד עבריינים מתוחכמים.

סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, הדן בסמכויות העזר, מאפשר להפעילו גם לגבי רכוש שניתןלתת לגביו צו חילוט. פוטנציאל החילוט של הרכבים התפוסים קיים, גם אם מדובר ברכוש "תמים", שניתן לחילוט "בשווי" של "שכר העבירה" {ע"ח (מחוזי-מרכז) 28595-01-15 מדינת ישראל נ' אהוד עמרם יפרח, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.15)}.

יש לשקול בכובד ראש, את הארכת התפיסה, באספקלריה של זכויות בעלי הרכוש התפוס ולהימנע מפגיעה בהן, שלא לתכלית ראויה ובמידה העולה על הנדרש {בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.05.00)}.

תכלית זו, לרבות בהיבט של חלוף הזמן ומהלך החקירה, מוצאת מענה מפורש בהלכת המסלולים המקבילים. ואולם מבלי להידרש לקביעות הקטגוריות שקבע בית-משפט קמא במתווה.

בהלכת המסלולים המקבילים נקבע, כי הבחירה במסלול זה או אחר, אינה שרירותית ותעשה באופן ההולם את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין ועניין ותוך מתן הדעת לחובה לבחור באפשרות הפוגעת פחות בזכויות האדם {דנ"פ 3384/09 אריה אברם נגד מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)}.

חרף חשיבותו של האינטרס הציבורי שבחילוט, ויהיה זה מרכושו של אדם אחר, סעד זמני נגד רכוש אינו יכול להינתן נגד מי שאינו נאשם ואין לו כל זיקה להליך הפלילי, והדברים אמורים גם במי שחולק רכוש משותף עם הנאשם דוגמת בן זוג, למעט באותם מקרים בהם מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון {בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סטיבון, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.07); בש"פ 8591/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.14)}.

עוד יצויין, כי ישנה בעייתיות מסויימת בעילת התפיסה והחילוט, כאשר ככל שחולף הזמן, והמבקשת אינה מתמקדת בעילה מבוררת, לפי פקודת סדר הדין הפלילי או חוק איסור הלבנת הון, אלא בוחרת ליצור לעצמה דין חילוט המכיל את ההוראות הפוגעות בזכויות אדם, תוך התעלמות מיישומן של ההוראות שנועדו להגן עליהן, באופן שרירותי, ייטה בית-המשפט לשנות את נקודת האיזון {דנ"פ 3384/09 אברם נגד מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)}.

חשיבות רבה נודעת להליך החילוט, על רקע תכליתו. החילוט נועד למנוע מצב בו חוטא יֵצא נשכר, להוציא בִּלעוֹ הבלתי-חוקי של אדם מפיו, לשלול את התמריץ לביצוע עבירות, ולהרתיע {ע"א 7025/12 קמור רכב (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.05.14); בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.07); ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.08); ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 421 (2005)}.

החילוט נועד גם לחסום ניסיון של עבריינים "לערבב" בין התחומים - רכוש "פלילי" ברכוש "תמים", ובכך "להלבין" כספי פשיעה עד שלא יִוודע כי באו בקִרבּה של מערכת כספים לגיטימית.

לחילוט נודעת גם תכלית מעין-עונשית {ע"א 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238 (1994)}, כדי שידע העבריין הכלכלי אל-נכון כי הסיכון המקסימלי הצפוי לו, אינו רק החלטה שיפוטית המאלצת אותו להיפרד מפירות שהפיק מביצוע העבירה, אלא כי הוא נתון בסיכון של פגיעה כלכלית בעקבות ביצוע העבירה באמצעות כלי החילוט שהמחוקק העניק לרשויות האכיפה. אין לאפשר לעבריינים להבריח נכסיהם לקרובי משפחתם ולמכריהם כדי להימנע ממימוש החילוט.

לחילוט נודעת חשיבות רבה מן ההיבט הנורמטיבי. החילוט מעביר מסר לעבריין ולחברה בכללותה, לפיו העבירות שביצע העבריין הן חמורות, וכי המדינה איננה סובלנית כלפי התנהגויות שכאלה. המסר ההרתעתי מועבר, בין היתר, לסביבתו של העבריין, הנוכחת לראות ולהבין כי מהעבריין נשלל הרווח שהפיק מפעילותו העבריינית. הרווח שנשלל איננו רק הרכוש "המוכתם" בעבירה, אלא גם כל רכוש אחר של העבריין עד לשווי הרכוש ש"הוכתם" ואף, במצבים מסויימים, רכוש שהעביר העבריין לצד שלישי. אמירה נורמטיבית זו חשובה כשלעצמה, ומהווה אמצעי רב עוצמה במסגרת המלחמה בפשיעה. לעיתים, המסר הנורמטיבי שמועבר באמצעות הליך החילוט חזק עוד יותר מן המסר המועבר באמצעות ההליך הפלילי לעצמו.

משעה שסכומי כסף שמקורם בעבירה "עורבבו" עם כספים כשרים, שמקורם בפעולות לגיטימיות, נטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, לא ניתן עוד להבחין בין הכסף ה"נקי" לבין הכסף ה'מלוכלך', ומתחייבת מסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה רכוש אסור אשר ניתן לחלטו {ע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(3), 343 (2010); ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי, תק-על 2016(1), 1184 (2016)}.

4. חילוט פלילי וחילוט אזרחי
ב- ת"א (ת"א) 2116-08-15 {מדינת ישראל נ' בנימין רביזדה, תק-מח 2016(1), 3217 (2016)} נדונה ההבחנה בין החילוט הפלילי לבין החילוט האזרחי {בהקשר של חוק הלבנת הון} אלה דברי בית-המשפט:

"הצדדים חלוקים באשר ההליך הדיוני הנאות בו על בקשת המדינה להתברר.
המדינה סבורה כי ההליך הדיוני הנאות הינו בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק"), העוסק בחילוט פלילי.
המשיבים סבורים כי ההליך הנאות הינו בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, העוסק בחילוט אזרחי.
סבורני כי הדין עם המדינה.
סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, הנושא את הכותרת "חילוט רכוש בהליך פלילי", קובע כדלקמן...
סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, הנושא את הכותרת "חילוט רכוש בהליך אזרחי", קובע כדלקמן...
אין מחלוקת בין הצדדים כי החלטתו של כב' השופט שהם, אשר צוטטה לעיל, ניתנה מכוח סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון, שזו לשונו...
לטענת המשיבים, הסטת הדיון בחילוט פלילי להליך אזרחי מכוח סעיף 21(ה) לחוק בהכרח מעבירה את החילוט לגדרי סעיף 22 לחוק, כך שהוראות סעיף 21 אין חלות יותר על בקשת המדינה, למעט סעיף 21(ג).
אמנם הן סעיף 21(ה) והן סעיף 22 לחוק עוסקים בחילוט הנדון בהליך אזרחי, אולם מדובר בהוראות חוק שונות, המיועדות למקרים שונים.
סעיף 22 מוגבל לשני מצבים, בהם רשאי פרקליט מחוז לבקש מבית-המשפט להורות על חילוט רכוש: (1) לא ניתן להגיש כתב אישום נגד חשוד בביצוע עבירת הלבנת הון, שכן אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו; (2) רכוש בר חילוט התגלה רק לאחר ההרשעה (ראו סעיף 22(א)(2) לחוק).
רכוש בר חילוט לפי סעיף 22 הינו רכוש בעל זיקה ישירה לעבירה של הלבנת הון, דהיינו רכוש אשר "הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים" (ראו סעיף 22(א)(1) לחוק).
מנגד, סעיף 21 לחוק עוסק בחילוטו רכוש של נאשם, אשר הורשע בעבירה של הלבנת הון, כאשר להבדיל מסעיף 22 - רכוש בר חילוט הינו כל רכושו של הנאשם, לרבות כזה הנמצא בחזקתו, שליטתו או חשבונו, בשווי הרכוש בעל הזיקה הנדרשת לעבירה. מדובר בהוראת חוק מחמירה, הפורשת רשת רחבה הרבה יותר, ומאפשרת למדינה לחלט רכוש מכלל נכסיו של הנאשם מתוך רצון להרתיע עבריינים בכוח מביצוע עבירות הלבנת הון. תכליתו של סעיף 21(ה) לחוק, המאפשרת לבית-המשפט מיוזמתו להעביר את בקשת החילוט למסלול אזרחי, היא ליתן מענה למצב בו ריבוי נאשמים או טוענים לזכות עלול לגרום לסרבולו והתמשכותו של ההליך הפלילי, בהתחשב בכך שברגיל דיון בבקשת החילוט נערך בשלב הטיעונים לעונש טרם מתן גזר הדין.
בענייננו, ברי כי אין המדובר באחד המצבים להם מיועד סעיף 22 לחוק: משיב 1 נמצא בישראל, והרכוש אותו המדינה מבקשת לחלט התגלה טרם הרשעתו. יתר-על-כן, אימוץ פרשנות המשיבים תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 21 לחוק, בכל אותם מקרים בהם מתעורר קושי פרוצדוראלי בהמשך הדיון בחילוט בהליך הפלילי. פרשנות זו אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה ועם כוונתו של המחוקק, אשר קבע בסעיף 21 הסדר מחמיר ומיוחד במטרה להילחם בנגע העבריינות הכלכלית."

5. מסלולי החילוט - בחירת המסלול
כאמור לעיל, בפני המדינה עומדות שתי דרכי פעולה אפשריות לתפיסת הרכוש: המסלול הראשון, מכוח סעיף 34 לפסד"פ בשילוב עם סעיפים 21 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון.המסלול השני, מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון המפנה לפקודת הסמים המסוכנים.

על הבחירה במסלול הפסד"פ להיעשות מטעמים ענייניים ובהתחשב בשלב בו המצויה החקירה תוך הקפדה כי על הפגיעה להיות מידתית. ההלכה הפסוקה אמרה את דברה באשר לשאלת תחולתם המקבילה של שני המסלולים לעיל.

בית-המשפט הכיר זה מכבר בהקפאת חשבון בנק כתפיסה לפי הפסד"פ {בש"פ 5015/99 התאחדות משפטנים בלתי-תלויים נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1), 657 (1999)}, וכן הוכרה האפשרות ששני דברי חקיקה שונים, שמכוחם יכול בית-המשפט להורות על תפיסה או חילוט רכוש בהליך הפלילי, יחולו בנסיבות המקרה הספציפי {ע"פ 1236/97 מדינת ישראל נ' חוזה, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.97)}.

זאת ועוד. הטענה לפיה אין להחיל את המסלול הראשון במקביל למסלול השני, כבר הועלתה ונדחתה על-ידי בית-המשפט ב- דנ"פ 3384/09 {אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)}.

תחולה מקבילה זו, שנשענת על לשון החוק ותכליתו, הוכרה ומיושמת דרך קבע בבתי-המשפט המחוזיים עת הם נדרשים לסוגית התפיסה והחילוט בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון טרם הגשת כתב תביעה {ראה למשל ע"ח (מחוזי חי') 23353-10-11 מדינת ישראל נ' פיסו, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.02.12); ב"ש (מחוזי ת"א) 92065/05 חב'רנקו אסוסיאד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.07.05); ב"ש (מחוזי ת"א) 91455/02 פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' צין, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.02); ע"ח (מחוזי פ"ת) 12922-08-12 מדינת ישראל נ' גרינספן, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.10.12)}.

בעבר עלו בפסיקה דעות שונות בהתייחס לתחולה המקבילה של שני המסלולים והיו שסברו כי נוכח ההסדר הספציפי בחוק איסור הלבנת הון אין לפעול לפי הפסד"פ (ראו יעל גרוסמן ורוני בלקין איסור הלבנת הון: להלכה ולמעשה ס' 7.8 (2006)).

אולם נראה כי ההכרעה ב- דנ"פ 3384/09 {אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)} סתמה את הגולל על המחלוקת בסוגיה זו. כדברי כב' הנשיאה בדימוס ביניש:

"כמובן, הנקיטה בהליך לפי הפקודה או לפי חוק איסור הלבנת הון או פקודת הסמים המסוכנים אינה שרירותית, ועליה לתאום את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין ועניין. בבחירה בין החלופות הרלוונטיות, על המדינה לפעול בהתאם לחובתה לבחור באפשרות הפוגעת פחות בזכויות האדם."
{ראה גם בש"פ 3190/14 ארזון שמעון נ' משטרת ישראל, תק-על 2014(2), 13104 (2014); מ"י (ראשל"צ) 34291-12-13 מדינת ישראל - משטרת ישראל - להב 433 נ' יוסי לייבוביץ, תק-של 2014(4), 116516 (2014)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

החילוט - כללי