הענישה בעבירות הלבנת הון

1. על מדיניות הענישה
1.1 כללי
שעה שבית-המשפט בא לקבוע את מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירה, עליו לבחון את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, את עוצמת הפגיעה בערך החברתי, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה {ת"פ (יר') 33300-04-13 מדינת ישראל נ' שרון פרינץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.14)}.

לעניין מדיניות הענישהנאמר בסדרה של פסיקות בית-המשפט כלהלן:

א. על מדיניות הענישה בעבירות הלבנת הון ניתן להיעזר גם ב- ע"א 9796/03 {חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397 (2005)}.

ב. רק עבירות ההפצה נחשבות ל"עבירות מקור" כמובנן בחוק איסור הלבנת הון {מ"ת (מחוזי-מרכז) 16467-02-15 מדינת ישראל נ' אשרף חמידיאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.15)}.

ג. השלכותיה של פעילות זו אינה באה לידי ביטוי אך במישור הפרטני של אותו אדם, אלא היא בעלת השלכות רוחביות מהותיות ביותר {ראה מ"ת (ב"ש) 49947-03-15 יצחק אייל מרצי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.11.15)}.

ד. בעבירות כלכליות ובעבירות מס גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה. הדברים נכונים במיוחד כאשר נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות שהשימוש בהן הפך, זה מכבר, למכת מדינה {ע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.03.13); ת"פ (ת"א) 26228-07-14 מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)}.

ה. הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות המס לסוגיהן, הם שמירה על הקופה הציבורית החיונית לפעילות המדינה, הגנה על מנגנון גביית המס והפגיעה בשוויון בין אלו המשלמים מס לבין אלה המתחמקים ממנו.

הערך המוגן שנפגע בביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון הוא חשיפת זהותם של מבצעי עבירת המקור, מחוללי הפשיעה הכלכלית לסוגיהם ומניעת אכיפה כלכלית נגדם תוך השארת בלעו של הגזלן בפיו.

מדיניות הענישה בעבירות מס שעניינן גזל הקופה הציבורית, היא מדיניות ענישה מחמירה המקבלת ביטוי בהטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וקנסות כספיים משמעותיים {ת"פ (ת"א) 32155-07-14 רשות המיסים - מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' אהרן אביטן, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)}.

ו. תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע אפשרות של שימוש חוזר ברווחי עבירות למימון עסקאות עברייניות נוספות ולמנוע רווחים מהעבריין, כדי לשלול את התמריץ לעבור עבירות.

בתי-המשפט רואים בחומרה מעשי נאשמים המבצעים עבירות של ארגון הימורים, וביתר שאת כאשר הן נעשות תוך ביצוע עבירות כלכליות כגון הלבנת הון ועבירות מס {עפ"ג (מחוזי-מרכז) 50933-01-14 גורג יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.14)}.

ז. על עבירות של הלבנת ההון נאמר כי מדובר במכת מדינה השולחת גרורות ממאירות לכל מגזרי המשק כמעט. זאת פעילות פלילית הכרוכה בפשע המאורגן והמסכנת את החברה, הכלכלה ואזרחי המדינה {ע"פ 3647/13 רוז'ה זפרני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.02.14)}.

1.2 סקירת פסיקה
בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס, כמו גם בעבירות של הלבנת הון, ניתן להצביע על מנעד רחב למדיי של עונשים, אך המגמה המסתמנת בפסיקתו של בית-משפט זה היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פוגעים גם במרקם החברתי בישראל {ע"פ 5783/12 מדינת ישראל נ' נסים גלאם, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.14)}.

לפיכך, הגם שנמצאו גם גזרי-דין מקילים יותר, אנו סבורים כי הפסיקה שלהלן מייצגת את המגמה האמורה.

ב- ע"פ 9093/08 {נאצר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.12.11)} עסקינן בארגון פשיעה, בהיקף כספי של למעלה מ- 15 מיליון ש"ח {על בסיס חשבוניות פיקטיביות של מעל 100 מיליון ש"ח}.
הארגון הפיק הכנסות עתק ממסחר בחשבוניות פיקטיביות והסתיר בתחכום את ההכנסות. חברי הארגון הואשמו בעבירות של הוצאות חשבוניות מס כוזבות לפי סעיפים 117(ב)(3) + 117(ב2) בחוק מס ערך מוסף; הכנה וקיום רשומות כוזבות לפי סעיף 220(4) בפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה, ועוד עבירות מסוג זה, בנסיבות של ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 בחוק מאבק בארגוני פשיעה. הנאשמים הורשעו גם בעבירות אלימות שונות.

בית-המשפט המחוזי חילק את העבירות ל- 3 קבוצות: עבירות המס, עבירות הלבנת ההון ועבירות האלימות.

נקבע כי אין מדובר בארגון בעל כל סימני ההיכר של ארגון פשיעה קלאסי, והתפרשותו הגיאוגרפית היתה מצומצמת לתחומי טירה וכפר-סבא. על ראש הארגון גזר בית-המשפט 15 שנות מאסר בפועל, 3 שנים מאסר על תנאי, וקנס של 3 מיליון ש"ח או מאסר 3 שנים תחתיו. שני נאשמים אחרים ניהלו ופיקחו על העשייה בארגון, ועליהם גזר בית-המשפט 10 ו- 9 שנות מאסר בפועל, בהתאמה, וכן שנתיים מאסר על תנאי וקנס של מיליון ש"ח או שנה מאסר תחתיו.

בערעור נדחתה הטענה כי אין מדובר בארגון פשיעה. הנאשמים טענו כי בית-המשפט החמיר בעונשם יתר על עונשים שנגזרו בפרשיות אחרות. בית-המשפט העליון קבע כי יש לתת משקל לכך שהפרשה דנן היא הראשונה ליישם את חוק מאבק בארגוני פשיעה, ומרבית המעשים קדמו לכניסת החוק לתוקפו. בית-המשפט העליון התחשב בכך שהנאשמים לא יוכלו לשלם את הקנסות שהוטלו עליהם וירצו מאסר חלף קנס.

לפיכך הוקל העונש ונגזרו על ראש הארגון 13 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי, וקנס של 3 מיליון ש"ח או מאסר של 1 שנה תחתיו; על הנאשם השני נגזרו 9 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 1 מיליון ש"ח או מאסר של חצי שנה תחתיו ועל הנאשם השלישי, שלגביו קבע בית-המשפט כי פעילותו היתה מצומצמת יחסית, נגזרו 7 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של מיליון ש"ח או שנה מאסר תחתיו.

ב-ע"פ 5783/12 {מדינת ישראל נ' נסים גלאם, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.14)} עסקינן בכספים בסך של 364 מליון ש"ח - לא במסגרת ארגון פשיעה.

הנאשם עסק במשך כ- 3 שנים במסחר מתכות באמצעות שתי חברות בשליטתו. הנאשם עשה שימוש ברישומים החשבונאיים, בחשבונות של שתי החברות ובחשבוניות פיקטיביות של 8 חברות, כדי להסוות את מסחר המתכות ואת מקור הכספים שהגיעו אליו, וכדי לגבות כספים שלא כדין. הנאשם השתמט מהעברת סך של כ- 52 מיליון ש"ח לרשויות מע"מ, השמיט הכנסה בסך של כ- 306 מיליון ש"ח ולא ניכה במקור כספים בהיקף של כ- 6 מיליון ש"ח.

בגין מעשים אלה, לאחר הליך הוכחות, הנאשם הורשע בניהול ספרים כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (7 עבירות); שימוש בערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (8 עבירות); השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה; הוצאת חשבונית שאינה משקפת עיסקה, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(3) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף (70 עבירות); ניכוי תשומות ללא מסמך כדין, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף (58 עבירות); איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (7 עבירות); אי-ניכוי מס, לפי סעיף 218 ביחד עם סעיף 164 לפקודת מס הכנסה, בצרוף תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים) (ריבוי עבירות); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין (שתי עבירות); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין (145 עבירות); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (3 עבירות); החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; הסתרת מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, לפי סעיף 216(6) לפקודת מס הכנסה.

בית-המשפט המחוזי שקל לחומרה את היקף המעשים, את העובדה שהנאשם לא הסיר את מחדליו על-אף שהיו לו הזדמנויות לכך, את התנהלות ההגנה שגרמה להימשכות ההליך.

בית-המשפט שקל לקולא את מצבו האישי והרפואי של הנאשם ואת עברו הפלילי הבלתי-מכביד. בית-המשפט גזר על הנאשם 10 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 5 מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו.

בית-המשפט העליון קבע כי "בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס, כמו גם בעבירות של הלבנת הון, ניתן להצביע על מנעד רחב למדיי של עונשים, אך המגמה המסתמנת בפסיקתו של בית-משפט זה היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פוגעים גם במרקם החברתי בישראל". על-כן, אין חומרה מיוחדת בעונש שגזר בית-המשפט המחוזי.

ב- ע"פ 8265/13 {דמיטרי מלכיאל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.16)} עסקינן בכספים בסך של 2.7 מליון ש"ח - לא במסגרת ארגון פשיעה.

הנאשם היה אסיר שנמלט לחו"ל. שם הוא ניהל במשך 4 שנים מסכת מרמה מתוכננת ושיטתית, במסגרתה קיבל במרמה כספים רבים מאזרחים וגופים ישראלים רבים. זאת עשה על-ידי פרסום מודעות למתן הלוואות בתנאי נוחים ובגיבוי מוסדות המדינה. כשלקוחות פוטנציאליים יצרו עמו קשר, דרש לקבל מקדמה, שלאחריה לא הלווה ללקוח דבר. לאחר מכן גם היה דורש מהם כספים נוספים בכל מיני תואנות, איומים ודרכי מרמה. הנאשם גם החדיר תוכנות ריגול למחשבים של אנשים אחרים, באמצעותן היה מקבל את פרטי הבנק שלהם וגוזל מהם כספים. בסך הכל קיבל הנאשם במרמה סך 2,717,944 ש"ח, וניסה ללא הצלחה לקבל במרמה 2 מיליון ש"ח נוספים.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם בריבוי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לכך, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות רגילות ומחמירות, סחיטה באיומים והדחה בחקירה, לפי סעיפים 499, 415 סיפא, 418, 420, 428 ו- 245(ב) בחוק העונשין, בהתאמה.

עוד הורשע הנאשם בהחדרת נגיף למחשב ובחדירה לחומר מחשב לפי סעיפים 6(ב) ו- 5 בחוק המחשבים, ובהלבנת הון לפי סעיף 3(א) בחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט קבע כי המעשים בהם הורשע מהווים אירוע אחד, שבגינו יש לקבוע עונש כולל. בית-המשפט שקל לחומרה את הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, את הנסיבות החמורות של ביצוע המעשים ובעיקר ניצול מצוקתם של קורבנות קשי יום, וקבע מתחם עונש של 11-8 שנות מאסר.

לגבי גזירת העונש בתוך המתחם, קבע בית-המשפט כי השלכות המעצר על מצבו הבריאותי של הנאשם ומצבו הכלכלי הירוד אינם מהווים שיקולים לקולא. עוד נשקלו העובדה כי הנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו ולא החזיר אפילו חלק מהכספים שקיבל.

בית-המשפט שקל גם את עברו הפלילי הכולל 3 הרשעות קודמות בעבירות של זיוף, תקיפת שוטר וגרימת חבלה של ממש, והחזקת נכס החשוד כגנוב; אך ציין כי מדובר בעבר בלתי-מכביד. עוד קבע בית-המשפט כי אין לזקוף לקולא את חלוף הזמן, שנגרם עקב הימלטותו של הנאשם.

על-כן, קבע בית-המשפט המחוזי כי יש לגזור עונש הנמצא ברף העליון של המתחם, ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר על-תנאי שנגזר על הנאשם בעבר. בית-המשפט גזר על הנאשם 10 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 250,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תחתיו, ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 1.5 מיליון ש"ח. כמו-כן הופעל מאסר על תנאי של 14 חודשים.

בית-המשפט העליון אישר את הכרעת הדין וגזר הדין, בשינוי קטן כי חלק מן המאסר על תנאי שהופעל ירוצה בחפיפה. בית-המשפט ציין לחומרה כי מדובר במסכת של כ-4 שנים בהם הנאשם ביצע מעשים רבים להוצאת כספים במרמה מאנשים קשי-יום, תוך שימוש באנשי-קש שגם אותם רימה. בית-המשפט שקל לקולא כי במהלך הדיון הנאשם הכיר בסופו-של-דבר בעבירות שביצע והביע נכונות לתשלום הפיצוי שהושת עליו.

ב- ע"פ 6474/03 {מלכה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.02.04)} עסקינן בכספים בהיקף של 7.5 מליון ש"ח - לא במסגרת ארגון פשיעה.

הנאשמים ניהלו 6 בתי קזינו כשנתיים, העסיקו בהם אנשי קש ועובדים נוספים ונתנו ללקוחות אשראי בריבית גבוהה למימון ההימורים. הנאשמים לא דיווחו לרשויות המס על עיסוקם והכנסותיהם, לא ניהלו פנקסי חשבונות וגרפו הכנסות של כ- 7.5 מיליון ש"ח. בשל מעשים אלו הורשעו הנאשמים, בהסדר טיעון, בעבירות של איסור החזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים, לפי סעיף 228 בחוק העונשין; עבירות מרמה לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה ועבירות נוספות לפי חוק מס ערך מוסף; איומים לפי סעיף 192 בחוק העונשין; החזקת נכס גנוב לפי סעיף 413 בחוק העונשין; הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 246(א) בחוק העונשין; וביצוע פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 בחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט המחוזי גזר על כל אחד משני הנאשמים שלוש שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, קנס של מיליון ש"ח, וחילוט של 500,000 ש"ח. בית-המשפט העליון דחה את ערעורם של הנאשמים על חומרת העונש וקבע כי:

"יש לנקוט מדיניות ענישה ראויה ולהוקיע משורש את תופעת ניהול המשחקים האסורים, על כל השלכותיה השליליות על הפרט והחברה, על-ידי הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה משמעותית... עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית-המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית... כאשר עסקינן בעברייני מס, בעבירות כלכליות, בעבירות מירמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל."

בית-המשפט התחשב בעברם הפלילי המכביד של הנאשמים וקבע כי למרות שמדובר במקרה הראשון של הרשעה בעבירות כלכליות יחד עם עבירות הימורים - העונש שנגזר ראוי. נשוב ונדגיש כי בעניין מלכה, להבדיל מענייננו, לא היה מדובר בארגון פשיעה וההרשעה היתה על יסוד הודאה {ראה גם תפ"ח (ב"ש) 26879-11-12 מדינת ישראל נ' אילן בן שיטרית, תק-מח 2016(2), 11 (2016)}.

1.3 פסיקה נוספת מאת בתי-המשפט המחוזיים
ב- ע"פ 21432-04-14 {מדינת ישראל נ' איתן חייא, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.02.16)} עסקינן בהיקף של כ- 15 מיליון ש"ח - לא במסגרת ארגון פשיעה.

הנאשם ביצע עבירות אלימות ועבירות כלכליות בהיקף של 15 מיליון ש"ח. הנאשם הורשע בעיקר בעבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח ובמסירת מידע כוזב לפי סעיפים 3(ב), 7 ו- 9 בחוק איסור הלבנת הון, בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) בחוק העונשין, בסחיטה באיומים לפי סעיף 428 בחוק העונשין, בעשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) בחוק איסור הלבנת הון, ובהשמטה מתוך דו"ח, שימוש בעורמה ותחבולה ומסירת תרשומת כוזבת לפי סעיפים 220(1), 220(5) ו- 220(2) בפקודת מס הכנסה.

בית-המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם נפרד לאישומים הכלכליים שכללו עבירות מס והלבנת הון - 4-2 שנות מאסר. העונש שנגזר בגין עבירות אלה בלבד, יחד עם עבירות הסחיטה (אישומים 1, 3 ו- 15), הועמד על 3 שנות מאסר בפועל. בגין הפרשה כולה נגזרו על הנאשם 20 שנות מאסר בפועל, קנס של 1.5 מיליון ש"ח וחילוט של 2.5 מיליון ש"ח.
ב- עפ"א (מחוזי נצ') 111/09 {אלי שמואל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.09)} עסקינן בהיקף כספי של למעלה מ- 5 מיליון ש"ח - לא במסגרת ארגון פשיעה (על בסיס חשבוניות פיקטיביות של מעל 30 מיליון ש"ח).

הנאשם הוציא חשבוניות על סכומים גדולים מסכומים ששולמו בפועל, במשך כשלוש שנים, בסכום של כ- 9 מיליון ש"ח, כשסכום המע"מ מגיע לסך 1,626,114 ש"ח. הנאשם גם ניכה מס תשומות, על בסיס חשבוניות מזויפות ודיווחים כוזבים, בסך 1,822,143 ש"ח. בנוסף, השתמש בחשבוניות פיקטיביות בסכום מצטבר של 11,702,273 ש"ח.

בית-משפט השלום הרשיע אותו בעשרות עבירות על סעיפים-קטנים שונים במסגרת סעיף 117 בחוק מס ערך מוסף, ובעבירות לפי סעיפים 220(1), 220(4) ו- 220(5) בפקודת מס הכנסה. בית-המשפט גזר על הנאשם עונש של 5 שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס של 400,000 ש"ח או שנתיים מאסר תחתיו. בערעור קבע בית-המשפט המחוזי כי הגם שהנאשם סייע כנראה לרשויות ללכוד מעורבים אחרים בפרשה - העונש אינו חמור מהמקובל. הערעור נדחה {ראה גם תפ"ח (ב"ש) 26879-11-12 מדינת ישראל נ' אילן בן שיטרית, תק-מח 2016(2), 11 (2016)}.

2. השתת עונש מאסר בפועל על עבירות הלבנת הון חמורות כאשר בוצעו פעולות ברכוש אסור
ב- רע"פ 398/15 {ג'ורג' יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.15)} דובר על מבקש אשר הורשע בערכאות הנמוכות יותר על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של איסור הגרלות והימורים, לפי סעיף 255 לחוק העונשין ואיסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, אבי שאולי {להלן: "שאולי"} ארגן יחד עם מספר שותפים משחקי הימורי ספורט אסורים באינטרנט.

המבקש שימש כראש קבוצה משך כשנתיים. במסגרת פעילותו, הוא צירף מהמרים שונים ופעל בתאום עם שאולי והשותפים על-מנת לגבות את כספי ההימורים ועל-מנת לשלמם למהמרים.

במהלך התקופה בוצעו באמצעות המבקש הימורים באתר בסך כולל שנע בין 7,000,000 ש"ח ל- 8,000,000 ש"ח.
המבקש לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על הכנסותיו, ואלו הסתכמו לכל הפחות בסכום שנע בין 3,000,000 ש"ח ל- 4,000,000 ש"ח.

בית-משפט השלום ציין כי בעניין המבקש הוא לקח בחשבון את השתלבותו הטיפולית, את מצבו הכלכלי, את הודאתו ולקיחת האחריות, את הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, ואת המלצת שירות המבחן.

בית-המשפט קבע כי לא נמצאו בטיעוני המבקש נימוקים מיוחדים להימנע ממתן צו לחילוט זכויותיו בדירה שבבעלותו, וכי חילוט אינו אקט עונשי, והוא מוטל "בנוסף לכל עונש" לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

אשר-על-כן בית-משפט השלום השית על המבקש ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי של שמונה חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום גזר הדין עבירה מן העבירות בהן הוא הורשע; קנס בסך של 50,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו; צו חילוט זכויותיו בדירה; ופיקוח של שירות המבחן למשך שנה.

בית-המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המבקש, חומרה אשר הובילהו להחמיר בעונשו. בית-המשפט המחוזי ציין כי הענישה שהוטלה בבית-משפט השלום לא עלתה בקנה אחד עם העונש ההולם שנקבע בפסיקות בית-משפט זה, כמו גם אינה תואמת את מדרג הענישה שנקבע בפרשה זו בהתייחס ליתר מהעורבים.

בית-המשפט המחוזי ציין כי על-אף נסיבותיו האישיות של המבקש, העונש ההולם עבורו הוא מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

בית-המשפט העליון בערעור זה קבע כי המבקש הורשע גם בעבירה של הלבנת הון בשונה מיתר ראשי הקבוצות.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור כאשר סבר כי היה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לנוכח משך התקופה בה ביצע המבקש את העבירות וגם בגלל גובה ההכנסות שהוא גרף.

בית-המשפט העליון הסיק כי משנקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין תשעה חודשי מאסר בפועל, היה מקום להחמיר עם המבקש ולהשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

עוד ציין בית-המשפט העליון כי גם מעיניו לא נעלמה התקדמותו הטיפולית של המבקש, וכך גם נסיבות משפחתו, אך לאור חומרת המעשים המדוברים, אשר קיבלו משנה תוקף נוכח ביצועם באמצעות האינטרנט, ולנוכח פעילותו במשך תקופה ארוכה אשר גרפה עבורו הכנסות בסכומים גדולים, סבר כי די בהקלה שהוסכמה בבית-המשפט המחוזי לעניין סכום החילוט אך המאסר בפועל ישאר.

3. הרשעה בהסדר טיעון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון וענישה
ב- ת"פ (ב"ש) 8303-09 {מדינת ישראל נ' שי אברהם, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.13)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, ב- 54 עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 {להלן: "חוק איסור הלבנת הון"}, יחד עם סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, בשילוב צו נותני שירותי מטבע, ובשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בתקופה שבין 09/09-01/09 נעדר נאשם 1 {להלן: "הנאשם"} מהעסק רוב שעות הפעילות, והנאשם היה אחראי לפעולות ההמרה וניכיון השיקים בעסק.

במהלך תקופה זו ביצע הנאשם 54 עסקאות ניכיון שיקים בסכום כולל של 7,344,234 ש"ח. כל עסקה נערכה במזומן ובשווי של 50,000 ש"ח לפחות.

בית-המשפט הבהיר כי על-פי חוק איסור הלבנת הון, היה על הנאשם לדווח לרשות המוסמכת אודות עסקאות הניכיון, כולל פרטי מבקש/מקבל השירות, תאריך ביצוע העסקה, סכום העסקה וסוג השירות.

כן היה עליו לאמת את פרטי מבקש השירות בתעודה מזהה, לזהות אותו פנים אל פנים, ולדרוש ממנו הצהרה בכתב בנוסח הקבוע בחוק איסור הלבנת הון, כי הוא פועל עבור עצמו, או פרטי מקבל השירות.

ביודעו את החובות המוטלות עליו על-פי חוק איסור הלבנת הון, הנאשם פעל להעביר באופן שיטתי לרשות המוסמכת דיווחים כוזבים באשר לזהות מבקש/מקבל השירות בכל אחת מעסקאות הניכיון שביצע, על-מנת לגרום לדיווח לא נכון לרשות המוסמכת, והזין לתוכנת מחשב העסק פרטים כוזבים באשר לזהות מבקש/מקבל השירות בכל אחת מהעסקאות, כמפורט בכתב האישום.

הנאשם זייף באופן שיטתי טפסי הצהרת מבקש שירות לגבי כל אחת מעסקאות הניכיון, באופן שמילא טופס הצהרת מבקש שירות, שכלל פרטים כוזבים באשר לזהות מבקש/מקבל השירות בכל אחת מעסקאות הניכיון, פרטים שהיו זהים לפרטים הכוזבים אותם הזין למחשב ועליהם דיווח לרשות המוסמכת, ביודעו כי האדם שאת פרטיו רשם בטופס הכוזב כמבקש/מקבל השירות, לא ביקש ולא קיבל את השירות.

על-פי הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום לנוסח הנ"ל, הנאשם הודה והורשע, וסוכם כי המאשימה תעתור לעונש של 6 חודשימאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה. הנאשם יטען באופן חופשי. לנאשם אין הרשעות קודמות.

בית-המשפט הבהיר כי הפסיקה רואה בחומרה עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק, בהיות חובת הדיווח כלי שמטרתו להילחם בהלבנת ההון. על תכלית זו עמד כב' המשנה לנשיא מ' חשין ב- ע"א 9796/03 {חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.02.05)}.

חוק איסור הלבנת הון מטיל על העוסקים במתן שירותי מטבע, חובות, אשר נועדו בחלקן לא רק לצורך המלחמה בהלבנת ההון במדינה, אלא גם על-מנת לסייע במלחמה הכלל עולמית בהלבנת הון.

הפסיקה הכירה בחשיבות נותני שירותי המטבע כגורם במלחמה בהון השחור, ומאידך, עמדה על הפיתוי של העוסק בתחום החלפנות, להשתתף בהלבנת הון במהלך עיסוקו זה {ע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.07)}.

בית-המשפט קבע בנסיבות המקרה ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, להשוות את עונשו של הנאשם לעונשם של נאשמים 3 ו- 4 {מבחינת אורך תקופת עבודות השירות}.

אשר-על-כן, גזר בית-המשפט על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בקרן לשיקום מוגבלים, באשקלון החל מיום 01.10.13. 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום מתן גזר-הדין עבירה בה הורשע בתיק זה.

4. בשים-לב לעובדה שמדובר בעבירות שבוצעו על-ידי הנאשם סמוך לאחר כניסתו לתוקף של חוק איסור הלבנת הון ובטרם הופנמו כדבעי בקרב אלה שעסקו בתחום ניכיון שיקים ומתן הלוואות בשוק האפור יש להתחשב בהסדר הטיעון
ב- ת"פ (ת"א) 40156/07 {מדינת ישראל נ' עטיאס יאיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.08)} הנאשם 1, הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון , בעבירה של עשיית פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום דיווח בלתי-נכון, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"} וכן בעבירה של עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם.

כן הורשע הנאשם בעבירות הקשורות לפקודת מס הכנסה, ושעניינן בפעולות שעשה במרמה על-מנת להתחמק מתשלום מס בגין חלק מהכנסותיו.

במסגרת ההסדר, הצדדים המליצו בפני בית-המשפט להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, קנס כספי בסך 50,000 ש"ח, חילוט סך נוסף של 100,000 ש"ח מתוך הרכוש המוקפא, ועונש מאסר על תנאי בהתאם לשיקול-דעת בית-משפט.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הסדר הטיעון מאחר וכאשר בית-משפט נאלץ להכריע בסוגיה של קבלת הסדר טיעון שהוצג בפניו על-ידי בא-כוח הצדדים, מחובתו לבחון האם הסדר הטיעון מאזן בצורה ראויה והולמת בין האינטרס הציבורי מחד ובין ההקלה לה זוכה הנאשם עקב הודאתו בשלב מוקדם של הדיון, והאם איזון זה פוגע באינטרס הציבורי בצורה ניכרת תוך העדפת זכויותיו של הנאשם מעבר לכל מידה רצויה וסבירה אם לאו.

בעניין הנדון, כבר נפסק בעבר כי עבירות על חוק איסור הלבנת הון, שנועדו לקעקע את הוראות החוק ולרוקנו מכל תוכן, פוגעות פגיעה קשה בתכלית החוק ומטרותיו {ע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.07)}.

חוק איסור הלבנת הון נחקק כדי להשיג תכליות ראויות של מלחמה בפשיעה, בהון השחור, ובכל פעילות כספית אסורה שנועדה לטשטש עקבות מבצעי עבירות אלה, ומכאן האינטרס הציבורי שבהטלת ענישה הולמת ומחמירה על מבצעי עבירות שכאלה, מקל וחומר שהעבירות מבוצעות לאורך שנים ומסכלות הלכה למעשה יכולתן של הרשויות לעקוב אחר תנועות כספים בסכומים גדולים שאינן שגרתיות.

עם-זאת, בשים-לב לעובדה שמדובר בעבירות שבוצעו על-ידי הנאשם סמוך לאחר כניסתו לתוקף של חוק איסור הלבנת הון ובטרם הופנמו כדבעי בקרב אלה שעסקו בתחום ניכיון שיקים ומתן הלוואות בשוק האפור, ובשים-לב שהנאשם פעל בהתאם לייעוץ שקיבל מסגן מנהל הבנק, יעוץ שהתיימר להיות מקצועי, נטול כל פן פלילי ובשים-לב, שהנאשם לא עבר כל עבירה פלילית אחרת בשנים האחרונות, ובשל התנהגותו המלמדת על מי שהודאתו הינה כנה ואמיתית ולא מהפה לחוץ, הרי שהסדר הטיעון אינו חורג מרמת הענישה המקובלת והראויה באופן המצדיק התערבות בו.

5. גובה הענישה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון
ב- ע"פ 2592/06 {שלמה גואטה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.11.06)} נדונה סוגיה בה המערער פתח חשבון בנק על-שם אחיינו בו נרשם כמיופה כוח.

המערער משך מחשבון זה במשך כשבוע חמש משיכות כל אחת, בסכום הנמוך מעט מ- 200,000 ש"ח. בית-משפט קמא לא מצא כי מדובר בכספים שהושגו בעבירת מקור אולם קבע כי המערער פעל בדרך זו משום שידע שמשיכה בסכום של 200,000 ש"ח ומעלה מחייבת את הבנק לדווח לרשות להלבנת הון על המשיכה.

בית-משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"}, ביחד עם סעיף 7 וסעיף 8 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים) התשס"א-2001.

בית-משפט קמא, הטיל על המערער 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות ו- 12 חודשי מאסר על-תנאי. כמו-כן הורה בית-המשפט על חילוט 500,000 ש"ח.

בערעור התבקש סיומו של ההליך, בדרך שלא תכלול עימה הרשעה. לחלופין ובנוסף, ערעור על גזר-הדין, הן לעניין המאסר והן לעניין החילוט. נטען כי חרף העונש האחיד שקצב המחוקק לצידן של העבירות בסעיפים 3(א) ו-3(ב), בפועל - תהום פעורה ביניהן.

אין דינו של מי שביצע פעולה של אי-דיווח ברכוש אסור, כדינו של מי שכל חטאו הצטמצם לאי-דיווח, מבלי שהוטל דופי ברכוש עצמו ולא יוחסה למבצע העבירה - עבירת מקור.

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים דחה את הערעור, למעט לעניין גובה החילוט.

בית-המשפט העליון קיבל את דברי בית-משפט קמא, גם לעניין משמעותה של העבירה בה הורשע המערער.

ב- בש"פ 1524/04 {מדינת ישראל נ' טובה וציון אדר פ"ד נ"ח (3) 613, (להלן: "פרשת אדר"} הגדיר כב' השופט מ' חשין את הוראת סעיף 3(ב) לחוק כהוראה:

"המהווה, על-פי תכליתה, חגורת ביטחון הסובבת את ההוראה העיקרית שבסעיף 3(א). המבקש להלבין הון שהושג בעבירה - לרבות הון ששימש לביצוע עבירה או הון שאיפשר ביצוע עבירה - יעשה כל אשר ביכולתו כדי להסתיר את מעשיו מפני הרשויות.
דרכו זו של העבריין מבקשת הוראת סעיף 3(ב) לשבש. מכאן חובת הדיווח המוטלת על תאגידים בנקאיים כהוראת הסעיף 7 לחוק, ובקביעת עבירה למי שעושה פעולה ברכוש במטרה לסכל דיווח לפי סעיף 7 (או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון)".

בית-המשפט קבע כי הדברים שצוטטו לעיל מפי כב' השופט חשין בפרשת אדר הבהירו כי מדובר בחלק חיוני ומהותי במלחמה בהלבנת הון.

סיכומו-של-דבר, כל הנימוקים גם יחד הצביעו על כך שאין זה המקרה שבו ייעתר בית-המשפט לסיום ההליך ללא הרשעה.

לעניין תקופת המאסר בית-המשפט הסכים עם תוצאת בית-משפט קמא אולם לא הסכים לנימוק {השוואת העונש לעונשו של מי שכל חטאו מתמצה באי-דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה (סעיף 10 לחוק)}.

בית-המשפט ציין כי תקרת הענישה לפי סעיף 3(ב) לחוק הינה 5 שנות מאסר.

מכאן, כי גם חשיבה מאוחרת וגם תוך מתן משקל לאופיין של שתי העבירות, לא ראה המחוקק בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק עבירה טכנית שיש להשוות את הענישה בגינה לענישה בגין עבירה על סעיף 10 לחוק.
בית-המשפט מצא כי אין מקום להתערב בתקופת המאסר, במיוחד כאשר בית-המשפט הורה על ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. ענישה זו נותנת ביטוי גם לעובדה שמדובר בחוק חדש יחסית וכן עדויות האופי שנשמעו בעניינו של המערער ואשר התייחסו לתרומתו לחברה ונכונותו להיחלץ למען מטרות ראויות.

6. הענשת העוסקים הנותנים כסות לעבריינים האמיתיים
ב- ת"פ (ת"א) 40231/04 {מדינת ישראל נ' משה כץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.01.06)} נדונה סוגיה בה המאשימה טענה כי פעולות ההסתרה והמידע הכוזב הקיפו סכומי כסף של 5.3 מיליון ש"ח {עבירות של קשירת קשר לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 6 לצו איסור הלבנת הון וכן עבירות לפי סעיפים 3 ו- 7 לחוק איסור הלבנת הון (להלן: "החוק") ביחד עם צו איסור הלבנת הון}.

הנאשמים לא נרשמו כדין כנותני שירותימטבע, הפרו את חובת הדיווח החלהעל נותני שירותי מטבעוכדי לעקוף את חובת הדיווח פיצלו, באורח מלאכותי ופסול, פעולות שנחזו כשירותי מטבע לפעולות שסכומן נמוך מ-50,000 ש"ח {זה הסכום הוא הרף שמתחתיו לא מתקיימת חובת דיווח}.

הסכום הכולל של הפעולות ה"מפוצלות" עלה כדי 11 מיליון ש"ח {עבירות של מתן שירותי מטבע ללא רישום לפי סעיף 11 יב(1) לחוק איסור הלבנת הון ועבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 6 לצו איסור הלבנת הון חובות זיהוי ודיווח של נותני שירותי מטבע}.

בית-המשפט ציין כי הפרשה הנדונה לעיל, היוותה דוגמא למצב שכיח לתקופה, בה עבריינים שפעלו בהיקפים גדולים פתחו דרכים להעלמת רווחי העבירה שבידם - ואגב כך גם את זיקתם לעבירות גופן - על-ידי שילוב הממון ה"נגוע" במערכות ניהול כספים חוקיות לכאורה.

החוק נועד להילחם בתופעה האמורה.

בית-המשפט העיר כי כתב האישום, אשר בעובדותיו הודה הנאשם באורחחד-משמעי, לא הצביע על כפיית שיתוף פעולה או הטלת טרור מצדנרקיס {מי שנתן הלוואות תמורת ריבית ואת זכויותיו בסכומי כסף שהתקבלו בפעילות האמורה} על הנאשם.

בית-המשפט שקל את הנסיבות והחליט שלא יוכל להימנע מגזירת עונש של מאסר ממשי ולו לתקופה קצרה, יחסית.
חוק איסור הלבנת הון הוא חוק חדש יחסית. החוק הקים מסד ללחימה בפשיעה החמורה בדרכי משפט.

ארגוני פשיעה ו"כרישי" העולם התחתון פועלים לתכלית של השאת רווחי עבירותיהם.

במילים אחרות, מגמתה העיקרית של פשיעה רבת תחומים בתחומי סמים, זנות וסחר בנשים, הימורים, הברחות ועוד כיוצא באלה היא עשיית רווח קל ורב.

מלחמת חורמה בפשיעה זו, שהיא כשלעצמה משמשת מסד לעבירות "קשורות" רבות כגון: עבירות רכוש, עבירות מרמה ועבירות אלימות, מצריכה את בלימת הגורמים אשר מניעים אותה.

מניעת פעילות סביבת הכיסוי הלגיטימית של העבריינות, כגון מניעת פעילות החלפנות בעניין הנדון, עשויה לסכל את הפעילות העבריינית ולמעשה למוטט אותה.

הדעת נותנת שהעוסקים הנותנים כסות לעבריינים האמיתיים אינם טיפוסים עברייניים מטבע ברייתם. על-כן לכידתם בכף על תוצאותיה העונשיים עלולה להיראות כמחמירה עמם.

בית-המשפט העיר כי גזירת מאסר נוכח הסתבכות ראשונה לעיתים מעוררת מידה של רחמים כלפי הנאשם; במיוחד אם הוא אדם צעיר מאוד שעתידו לפניו.אולם גישה כזאת עלולה לערער את תכליתיות החוק.

בית-המשפט נתן דעתו לשאלת היחס בין עונשו של נרקיס לבין עונשו של הנאשם ומצא כי נרקיס הוא העבריין המרכזי וכי הוא צירה של מסכת עבירות רחבת היקף. הנאשם הוא לוויין החג במעגלות סביב עבריין הציר.

אולם, בית-המשפט מצא כי פעילותו העבריינית של הנאשםחיונית עבור עבריין הציר וכי סיכולה הוא אמצעי לסיכול עבריינות הציר.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי אף על-פי שלא ניתן להתעלם מהבדלי ה"מעמד" הגדולים שבין הנאשם לנרקיס, אין לראות בעונשו של הראשון מין נגזרת שיש לה מידה מדויקת מעונשו של השני.

לעניין הוספת מרכיב של קנס, בית-המשפט לקח בחשבון את המצב הכלכלי הקשה שהנאשם נקלע אליו שבוודאי ילך ויורע נוכחעונש הכליאה הצפוי.

סופו-של-יום, בית-המשפט דן את הנאשם ל- 21 חודשי מאסר שמהם 9 חודשיםלנשיאה בפועל.

יתר המאסר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון שעונשה שלוש שנות מאסר או יותר.

לכך ייווסף קנס בסך 10,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם.

בהתאם להסדר הטיעון דן בית-המשפט את הנאשמת לקנס בסך 100 ש"ח שישולםבתוך שבוע ימים מיום מתן גזר-הדין.

בנוסף, בית-המשפט חילט סכומי כסף שנתפסו במשרד.

7. עבירה על סעיף 4 לחוק איסור הלבנת לא מטה את הכף לטובת עיכוב המשך ביצוע עונש המאסר של המבקשים לאור שאר השיקולים
ב- ע"פ 6495/08 {אברהם גבאי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.08.08)} המבקשים טענו כי סוגיה עקרונית נוספת נוגעת לסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"}, האוסר על ביצוע כל פעולה ברכוש אסור.

המבקשים טענו כי גם בעניין זה קבע בית-המשפט קמא הכרעה תקדימית הואיל ולא נתן דעתו במסגרת הכרעת הדין כי המחוקק לא כיוון לעיסוק ברכוש האסור הנטען במקרה דנן, קרי כספי הפטור מהבלו, אלא בנכסים ניידים וזאת לאור מטרת החוק - להתמודד עם ניוד כספים, לרבות במתווה של נכסים אשר בנקל ניתן להמירם לכסף. לטענתם, סכומי הכסף שלא שילמו בגין הפטור ממס הבלו, מעולם לא היו בחזקתם ו/או ברשותם ומשכך לא ניתן לטעון לעשיית פעולה ברכוש זה ועל-כן, לא מתקיימים מרכיבי העבירה המפורטת בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

המשיבה טענה, באשר לטענת המבקשים כי לא היה ניתן להרשיעם בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, כי אכן, הנפטא אינה נמנית על פריטי ה"רכוש האסור" שבתוספת השניה לחוק איסור הלבנת הון, אולם כספים כן מצויים בה. לטענתה, הלכה למעשה, המבקשים העלימו כספים אשר עולים כדי "רכוש אסור" כאמור לפי סעיף 4 לחוק.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות.

המבקשים טענו בפני בית-המשפט שתי טענות שלא כוונו לפן העובדתי של הכרעת הדין והן נגעו להרשעתם בעבירות לפי סעיפים 3(א) ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט הבהיר כי עבירות לפי חוק הבלו על דלק, תשי"ח-1958 אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, אולם בית-המשפט קמא ציין במפורש כי הרשעתם של המבקשים בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התייחסה לרכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

בשלב זה, בית-המשפט קבע כי אין לקבל את טענות המבקשים כי בית-המשפט פעל בניגוד לכוונת המחוקק.

טענות אלה יפות לשלב הערעור ואין בכוחן בשלב זה כדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע המשך עונש המאסר של המבקשים.

בית-המשפט קבע כי בית-המשפט קמא בדין הרשיע את המבקשים בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

ייתכן כי שאלת כוונת המחוקק, כפי שטענו המבקשים, טעונה הבהרה על-ידי בית-המשפט, אולם מבלי להביע עמדה בעניין כעת, סבר בית-המשפט כי לאור הרציונליים שהניעו את המחוקק לחוקק את חוק איסור הלבנת הון ולאור העובדה כי התוספת הראשונה מציינת במפורש את העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, נראה כי סיכויי הערעור לעניין פרשנות סעיף 3(א) אינם גבוהים כפי שסברוהמבקשים.

באשר לפרשנות הביטוי "רכוש אסור", לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, סבר בית-המשפט העליון כי בעניין זה בלבד דרושה הכרעה פרשנית של בית-המשפט, הואיל והלכה למעשה המבקשים לא קיבלו כספים לידם, אלא קיבלו פטור מתשלום הבלו.

השאלה היא - האם ניתן לפרש את הביטוי "העושה פעולה ברכוש" שבסעיף 4 לחוק הנ"ל כך שיחול גם על עובדות המקרה הנדון.
בית-המשפט העליון לא שוכנע כי יש בכוחה של שאלה זו, שהתשובה לה מצוייה במחלוקת בין הצדדים, כדי להטות את הכף לטובת עיכוב המשך ביצוע עונש המאסר של המבקשים לאור שאר השיקולים.

8. ענישה בעבירות בדיני ניירות ערך והלבנת הון
ב- ת"פ (ת"א) 5398-01-15 {מדינת ישראל נ' יצחק כהן, תק-מח 2015(4), 32950 (2015)} נקבעמפי כב' השופט כבוב:

"גזר דין
פרטי האישום
1. הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן וזאת במסגרת הסדר טיעון שהוצג לבית-המשפט ביום 24.09.15. נאשם 1 הורשע בעבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך (ריבוי עבירות) לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), 2 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק הנ"ל ובעבירה של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), כל זאת נשוא האישום הראשון, בעוד נאשם 2 הורשע בעבירות של סיוע למרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין ובעבירה של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
נאשם 1 הורשע גם בעבירות נשוא האישום השני, בכך שמסר בדוח על-פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבת, עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ובעבירה של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, 7 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה הנ"ל...
5. במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום ביצע הנאשם 1 לכל הפחות 473 עסקאות מתואמות בין חשבונות עמיתים לבין החשבונות הפרטיים בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח.
סך הרווחים שנצברו בחשבונות הפרטיים במהלך התקופה הרלוונטית מסתכמים בכ- 7.7 מיליון ש"ח שחלקם הופק על חשבון הכספים המנוהלים בעמיתים, כאשר הנאשמים מתחלקים ברווחים שנצברו בחשבון גרצ'יקוב בסך של כ-7 מיליון ש"ח בהתאם למפתח שנקבע ביניהם. נאשם 2 העביר לנאשם 1 את חלקו ברווחים בדרכים שונות, בין היתר באמצעות העברות בנקאיות, העברת מזומן ושיקים, כמו-כן, מסר נאשם 2 לנאשם 1 לשימושו פנקס שיקים וכרטיס אשראי שהוצא על-שם אשת נאשם 2, והנאשם 1 עשה בהם שימוש באופן שנחזה שזה נעשה על-ידי נאשם 2. הנאשם 1 ביצע את מעשיו תוך הסתרתם של אלה ממעסיקיו וזאת תוך שהוא מסתייע בנאשם 2.
6. באשר לאישום השני, שהוא נגזר מהאישום הראשון ומיוחס לנאשם 1 בלבד, נטען שצמחה לנאשם הכנסה מפעילותו בניירות ערך כמפורט באישום הראשון וזו חייבת במס באופן שהוא היה חייב להודיע לפקיד השומה על הכנסותיו ממקור העיסוק הנוסף (רווח ממסחר בניירות ערך בסכום כולל של כ-6,686,267 ש"ח) כאשר הוא מסתיר מפקיד השומה הכנסות אלה שהיוו 70% מההכנסות המפורטות, הגיש דוח הכנסה לשנת 2006 בו השמיט הכנסותיו ממקור עיסוקו הנוסף.
הסדר הטיעון
7. ב"כ המאשימה הציג כאמור בישיבה מיום 24.09.15 שני הסדרי טיעון, הראשון עם הנאשם 1, והשני עם נאשם 2 ומי שהיתה נאשמת נוספת בכתב האישום המקורי, הגב' קרן גרצ'יקוב, היא אשתו של הנאשם 2 שהואשמה גם היא בכתב האישום המקורי, אך במסגרת הסדר הטיעון האישום נמחק כנגדה.
בהתאם להסדר הטיעון עם נאשם 1, הודה הנאשם בעבירות ובעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, הן כתב האישום המקורי נשוא האישום הראשון והן בעובדות ובעבירות כתב אישום שהתנהל עד אז בנפרד בבית-המשפט השלום בתל-אביב נשוא האישום השני, כתב אישום שצורף לכתב האישום הנוכחי.
הצדדים עתרו לבית-המשפט להטיל על הנאשם, בגין האישום הראשון, מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, וזאת בנוסף למאסר על תנאי, כאשר המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר בפועל גם ביחס לאישום השני אך תעתור לריצוי עונש זה בחפיפה מלאה לעונש בגין האישום הראשון. כמו-כן, עתרו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון להטלת קנס חלף קנס ופיצוי הן לעצם הטלתם והן לעצם היקפם.
כן צויין בהסדר הטיעון שההסדר אינו שולל או פוגע בכל הליך אזרחי המתנהל או שיתנהל נגד הנאשם או נגד אחרים בכל עניין לפי הוראות כל דין.
באשר להסדר בעניינו של הנאשם 2 הוסכם בין הצדדים כאמור על מחיקת האישום כנגד הנאשמת 3, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, יורשע על-פיו אך צויין שהודאתו מתייחסת אך ורק לעובדות המיוחסות לו, בעבירות המיוחסות לו בשים-לב לעובדות בהן הודה.
הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות ככל שהנאשם יימצא מתאים על-ידי הממונה על עבודות השירות, כמו גם מאסר על תנאי.
הצדדים עתרו גם להטלת קנס כספי מוסכם בסך של 700,000 ש"ח.
כן צויין גם לגבי נאשם זה שההסדר אינו שולל או פוגע בכל הליך אזרחי שמתנהל או יתנהל כנגד הנאשמים או נגד אחרים בכל עניין לפי הוראות כל דין.
8. יוער כי בהתאם להסדר הטיעון הוריתי לממונה על עבודות השירות להגיש את חוות-דעתו בנוגע להתאמתו של נאשם 2 לשאת בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות וחוות-דעת הממונה היתה חיובית, הכל כפי שיפורט בהמשך...
דיון והכרעה
15. תיקון 113 לחוק העונשין, שעוסק בהבניית שיקול-הדעת השיפוטי בענישה, שותק לחלוטין בכל הנוגע להסדרי טיעון. בתי-המשפט התייחסו לסוגיה זו שעה שהתגבשה ההלכה לפיה אין מקום לילך ולנמק בהתאם למתווה תיקון 113 באותם מקרים בהם מובא לבית-המשפט הסדר טיעון מוגמר ומומלץ על-ידי הצדדים. הדעת נותנת שהמחוקק לא התכוון להחריג את הסדרי הטיעון שאינם "סגורים" ובהם הותירו הצדדים שיקול-דעת לבית-המשפט בנוגע לגזירת הדין, ונראה שאלה חוסים בצלו של תיקון 113.
תיקון 113 לחוק העונשין יצר מנגנון תלת שלבי בעת גזירת העונש. בשלב הראשון על בית-המשפט לבדוק האם הנאשם הורשע בכמה עבירות והאם אלה מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. כאשר מדובר במספר אירועים על בית-המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכלל האירועים.
בשלב השני, בית-המשפט אמור לקבוע את מתחם העונש ההולם ובנדון עליו להתחשב בשלושה פרמטרים, הכל כאמור בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין: ראשית, בערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין.
בשלב השלישי, על בית-המשפט לבחון את הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתחשב בהן, לגזור את הדין. העונש נגזר בתוך מתחם הענישה ההולם למעט נסיבות חריגות של שיקום או צורך יוצא דופן בהגנה על שלום הציבור.
להרחבה ראה ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (05.08.13) בו התייחס בית-המשפט העליון בהרחבה לתיקון 113 לחוק העונשין שבמסגרתו נקבע כאמור המנגנון התלת שלבי בגזירת העונש.
16. בית-המשפט העליון עמד על כיבוד הסדרי טיעון בשורה ארוכה של פסקי-דין והכיר בתרומתם וערכם של אלו לטובת ההליך המשפטי ובצורך לכבדם, תוך הדגשת האינטרס הציבורי בקיומו של מוסד הסדרי הטיעון ותוך עמידה על ההצדקה הרעיונית ביתרונות של הסדר אשר עולים לאין שיעור על חסרונותיו. ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002) (להלן: "פרשת פלוני") עמדה על כך כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש, בהרחבה:
"ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם-זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם..."
בית-המשפט העליון הרחיב בפרשת פלוני בדבר השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לבחון הסדר טיעון, כאשר הנטיה היא לכבד את הסדר הטיעון, זאת למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מוצא בית השפט לקבוע שהעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון מפר את האיזון בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור ואינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים.
מדיניות הענישה הנהוגה - עבירות כלכליות
17. על חשיבותו של שוק הון הוגן ומתפקד בכלכלה מודרנית נכתב לא אחת בפסיקה. כך למשל ב- רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (14.04.10):
"שוק ההון במדינה מודרנית נועד להוות מכשיר יעיל לגיוס הון מידי ציבור משקיעים רחב, כדי שישמש מנוף לפעילות כלכלית יעילה. הוא נועד, בה בעת, לפתוח בפני הציבור אפיק השקעה וחסכון נושא פירות. שוק הון יעיל הוא גורם מפתח לצמיחה כלכלית, אשר לא יצלח בלא ציפייה של המשקיע האינדיבידואלי להפיק תועלת עצמית מהשקעתו בשוק ההון. ציפייה זו להפקת טובת הנאה מהשקעה בניירות ערך מותנית בקיום שוק אמין, הפועל ביושר ובהגינות."
על נושא משרה או גורם המנווט את פעילותה העסקית של החברה או מי שממונה על ביצוע המדיניות שנקבעה על-ידי ועדת ההשקעות, היינו מי שאמון על מתן הוראות הביצוע לברוקרים על קניה או מכירה של ניירות ערך בשם קרן, או מוסדי או בית השקעות או קופת גמל או כל גורם אחר שעוסק בין היתר גם במסחר בניירות ערך, לפעול לקידום האינטרסים של החברה תוך איסור פעולה בניגוד עניינים, איסור פעולה שנוגדת עקרונות של ממשל תאגידי תקין וראוי, איסור על פעולות תוך הסוואת מטרת הפעילות שלשמה בוצעה וכיוב' ערכים מוגנים שנפגעו כתוצאה מפעילות הנאשם כמפורט בכתב האישום.
18. בתי-המשפט חזרו וקבעו בשנים האחרונות עד כמה חשוב שהמשקיעים בשוק ההון ידעו כי נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברות הנסחרות וכן מי שממונה על מתן הוראות ביצוע מכירה או קנייה של ניירות ערך בגוף העוסק במסחר בניירות ערך יפעלו באופן ראוי על-מנת לקדם את עניינו של התאגיד ובכלל זה, יקבלו החלטות בהתבסס על מידע מלא כאשר טובת התאגיד עומדת לנגד עיניהם, ותוך דיווח מלא ושקוף לציבור.
עוד קבע בית-המשפט העליון בשורה של פסקי-דין כי בעבירות כלכליות בכלל, ובעבירות על חוק ניירות ערך בפרט, בבוא בית-המשפט לגזור את עונשם של הנאשמים עליו לתת דעתו לכך שמדובר במניע כלכלי כספי שהדריך אותם ושיש צורך להרתיע אחרים מביצוע מעשים דומים, זאת על-אף שמדובר לרוב בנאשמים נורמטיביים שתפקדו באורח תקין במשך שנים תוך תרומה לחברה ולסביבה. נקבע כי רף הענישה בעבירות אלה יהיה עונש של מאסר בפועל לצד קנס כספי משמעותי.
ראה לצורך זה את ע"פ 4666/12 גורבץ נ' מדינת ישראל (08.11.12), שם עמד בית-המשפט העליון על החשיבות בהחמרת הענישה בעבירות שבתחום שוק ההון (פסקה 8 לפסק-דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז):
"נקודת המוצא שהנחתה אותנו בדיון במקרה זה היא החשיבות הנודעת לענישה משמעותית בעבירות צווארון לבן, שחרף אופייה 'הנקי' היא 'מלוכלכת' לא פחות, ונזקיה אף עולים במקרים רבים על נזקיהן של עבירות רכוש מסורתיות. היטיבה לבטא את הדברים השופטת א' פרוקצ'יה בפסק-דינה ב- ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' גולן, פ"ד נח(3), 245, 250 (2004): 'העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפיתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כח המשרה'."
כך גם היטיב לציין כב' השופט י' דנציגר בפסקה 22 לפסק-דינו ב- ע"פ 4430/13 נתנאל שרון נ' מדינת ישראל (31.03.14):
"בל נטעה באופיין 'הלבן והנקי' של העבירות הכלכליות; מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על-ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובת הנאמנות (...) לא בכדי קבע בית-משפט זה בשנים האחרונות שהגיעה העת להעלות את רף הענישה בעבירות כלכליות, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל במקרים המתאימים."
19. הנאשם 1 הורשע כאמור בביצוע עבירות במשך תקופה של כ- 7 שנים, מאות פעולות שנעשו על ידו תוך גריפת רווחים בסכום של מיליוני שקלים וזאת תוך הסתייעות חלקית כאמור בנאשם 2 לצורך הסתרת פעילותו של נאשם 1.
הערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע עבירות אלה כולל בחובו ערכים כמו הגינות, שקיפות מלאה, חובת אמונים כלפי לקוחות, אמון ציבור בבעלי תפקידים ובמי שמינהלים את כספו. גילוי מלא של האינטרסים וטובות ההנאה שמקבל מי שמנהל את כספו של הציבור או מי שאמון על מתן הוראות השקעה בכספי ציבור, דומה לחובות אמון של נושא משרה בתאגיד בהבדלים המתחייבים.
20. פעילותו של הנאשם 1 כמפורט בכתב האישום נפרשה על פני שנים רבות החל משנת 2005 ועד שנת 2012 כאשר הוא פועל באופן מתוחכם שנועד להסוות את פעילותו המרמתית ולהקשות על חשיפתה על-ידי שימוש בחשבונות בנק שאינם רשומים על שמו. הנאשם ידע ידוע היטב שאסור לו לסחור בניירות ערך אך ביקש לעקוף איסור זה על-ידי שימוש בחשבונות של אחותו וגיסו ובכך הכשיל את אלה שעה שלא גילה להם באופן מלא אודות כוונתו לפעול באופן שבו פעל בחשבונם של אלה.
אין זו אף זו, גם אם יש ממש בטענות הנאשם שקשה לאמוד ולהעריך את הנזק המדויק שנגרם לעמיתים, הרי גם הנאשם בעצמו אינו טוען שלא נגרם לאלה כל נזק כספי כתוצאה מהפעילות האסורה שלו.
הנאשם ידע היטב שעמיתים הוא גוף המאגד שמונה קרנות פנסיה הסתדרותיות שסבלו בעבר מקשיים שהביאו להלאמתן של קרנות אלה על-ידי המדינה, הוא ידע ידוע היטב שעמיתים מנהלת כספי פנסיה של כ- 350,000 מבוטחים, הוא ידע ידוע היטב שמדובר בכספים שנועדו להבטיח את קיומם בכבוד של אותם עמיתים שסמכו על הקרנות שינהלו את כספם בהגינות וביושרה לטובתם כדי להשיאו ולא כדי להעשיר את כיסם של מי שאמונים על ניהול כספם.
מעשים כמו מעשי הנאשם פוגעים פגיעה קשה באמון של מאות אלפי חוסכים בהגינות של אותם גופים שאמונים על ניהול כספי החיסכון, כספי הפנסיה ושאר השקעות כספיות של אלה, מכאן החומרה היתרה שבמעשי הנאשם.
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם שזה פעל משך שנים על-מנת להשיא את רווחי הקופות עד כדי כך שאלה לא חוייבו בתשלום הריבית בשיעור של 4% לקופת המדינה הואיל שפעילותו של הנאשם סייעה לקרנות להשיא את רווחיהן באופן המייתר את תשלום הריבית למדינה. גם אם יש ממש בטענות אלה, הרי הנאשם פעל במסגרת תפקידו שבגינו נשכרו שירותיו, ובגין שירותים אלה שולם לו שכר ראוי כך שאין לזקוף לזכות הנאשם השאת רווחים של הקרנות מבלי שתובא כל ראיה שהשאת רווחים זו היתה פועל יוצא של החלטות הנאשם בלבד ולא של אחרים שאמונים על ניהול כספי הקרנות.
אין בידי גם לקבל את טענות הנאשם שהרווחים שהוא השיא עבור החשבונות הפרטיים אותם ניהל לא באו על חשבון הקרנות עצמן.
גם אם קשה לאמוד במדויק איזה חלק מהרווחים הפיקו החשבונות הפרטיים על חשבון הקרנות, עדיין אין מחלוקת שהקרנות נשאו בחלק מהרווחים שהפיקו החשבונות הפרטיים על חשבון הקרנות, ועל כך אין מחלוקת אמיתית שהרי מרגע שניתנה הוראה על-ידי הקרנות לרכישת מניה שנאספה קודם לכן על-ידי החשבונות הפרטיים, שער המניה הושפע מעצם הביקוש על-ידי החשבונות הפרטיים, ואלה נהנו מהפערים בין שער הקניה לשער המכירה כאשר הקרנות נשאו לפחות בחלק מפערים אלה.
21. בבואי להכריע בסוגית כיבוד הסדר הטיעון, אינני מתעלם מהנסיבות האישיות של הנאשמים כפי שאלה נבחנו על-ידי באת כח המאשימה והוצגו בפני בית-המשפט על-ידי הצדדים במשותף.
ראשית, אין זה מובן מאליו שנאשמים שביצעו עבירות חמורות כפי שביצע הנאשם 1 בסיוע הנאשם 2 בוחרים להודות כבר בשלב ראשון של החקירה בכל המיוחס להם ובהמשך אינם חוזרים בהם מהודאתם גם לאחר הגשת כתב האישום.
הודאה זו היא בעלת משקל שעה שהיא באה מפי נאשם שלוקח אחריות על מעשיו, מביע צער וחרטה ומביע נכונות לשלם את המחיר על התנהגותו כמשתקף מכתב האישום.
שנית, אמת הדבר שעבירות כלכליות בכלל ועבירות בשוק ההון בפרט, מתבצעות לא אחת על-ידי נאשמים חסרי עבר פלילי, נאשמים נורמטיביים עד להסתבכותם בעבירות נשוא כתב האישום, נושאי משרה בכירים בעלי רקורד ביצועי מרשים, בעלי משפחות, מי ששירתו בצבא, מי שתרמו לא מעט, מי שיש ביכולתם להעיד עדי אופי רבים שילמדו סנגוריה עליהם - כך גם במקרה זה.
בענייננו, מדובר בנאשמים נורמטיביים כפי שצויין בטיעוני באי כח הצדדים, מדובר במי שהסתבכותם בעבירות נשוא כתב האישום תגרור אחריה סנקציות חריפות כלפיהם, מדובר בנאשם 1 שירצה עונש מאסר לתקופה לא קצרה, מדובר במי שהינו אב ל-3 ילדים שאחת מהם סובלת מבעיות שמצריכות טיפול והשגחה תמידיים, בעלויות כספיות גבוהות מאוד, כאשר עצם היעדרות הנאשם ממעגל חייה של הקטינה תגדיל את הסבל שנגרם לבתו.
גם נאשם 2 הוא אדם נורמטיבי שעמל כל חייו על-מנת לבסס את מעמדו, הוא מסייע לאביו הגמלאי, מנהל משרד עורכי-דין שהמשך ניהולו מוטל בספק נוכח הסכנה שלשכת עורכי-הדין תנקוט בהליכים כנגד הנאשם בגין הרשעתו בתיק זה.
שלישית, משום העובדה שמדובר בתיק שבו נקטה המדינה בהליך תקדימי שעה שבחרה להגיש בצד האישום הראשון את האישום השני של עבירות מס שהואשם והורשע בהם הנאשם 1 באופן תקדימי.
אמנם צויין על-ידי ב"כ המדינה שמדובר במדיניות חדשנית שאימצו רשויות החקירה והתביעה בישראל מעתה ואילך, שעה שמדובר בתיק פלילי ראשון מסוגו מבחינת עבירות מס פליליות שנגזרות מעבירות תרמית בניירות ערך, מדיניות של שילוב ידיים בין הרשויות השונות ובעיקר הצטרפותה של רשות המיסים להתמודדות עם לפעילות עבריינית שמניבה רווחים לאותם גורמים.
בעבר נקטה רשות המס מדיניות דומה בעבירות שוחד, מרמה, הימורים ולאחרונה אף בעבירות סמים ועתה היא קבעה מדיניות חדשה לפיה גם בעבירות של תרמית בניירות ערך, היא תיטול חלק באישום שעה שאותם נאשמים שמבצעים עבירות אלה ומפיקים רווחים לכיסם יואשמו בעבירות של השמטת מיסים ואי-תשלום מיסים באופן מרמתי.
משמעות אישום זה על-ידי רשות המיסים היא מרחיקת לכת משום העובדה של עתירה להטלת עונשי מאסר, קנסות כספיים, הסרת המחדל בפן האזרחי וכיוב' סנקציות שהמדינה לא עתרה אליהן עד כה ויש בהן משום סיכון נוסף שיוטל על נאשמים מעתה ואילך, סיכון שנועד להרתיע את אותם נאשמים פוטנציאליים.
נאשם שיודע מהיום ואילך שבנוסף לכל סנקציה שתוטל עליו בגין עבירות תרמית בניירות ערך, הוא עלול למצוא את עצמו מול כתב אישום פלילי שמוגש על-ידי רשות המס שיכולה לעתור להטלת עונש מאסר בפועל משום משקלו הסגולי של האינטרס הציבורי של שוויון בנטל תשלום המס, וחשיבות תשלום המס לאוצר המדינה, זאת בנוסף לחיוב הנאשם להסיר את המחדל על-ידי תשלום מלוא המס שמגיע למדינה בנוסף להליך הפלילי, כאשר לכל אלה מצטרפת עתירה להטלת פיצוי וקנס על אותו נאשם, הרי יש באלה כדי להוות סנקציה מחמירה שאולי יהיה בה כדי להשיג את מטרת ההרתעה לפחות כלפי אחרים.
22. אני דוחה את טענת ב"כ נאשם 1 שהסדר הטיעון שטומן בחובו הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל לפרק זמן של 36 חודשים הוא עונש חמור ביחס לעבירות שבוצעו על-ידי נאשם 1.
יכול אני לקבוע באופן חד-משמעי וודאי שהעונש שהיה מוטל על נאשם 1 אילו היה מורשע ללא הסדר הטיעון בעבירות אלה היה חמור בהרבה מהעונש שהצדדים המליצו עליו בפני בית-המשפט.
נאשם שבעזות מצח ובהפרת אמונים בוטה, מועל באמון שניתן בו על-ידי מעסיקו, אינו מתחשב כלל ועיקר בפגיעה שעלולה להיגרם לכל אחד מאותם מאות אלפי חוסכים בקרנות הפנסיה שעמלו כל חייהם על-מנת לחסוך כספים לעת זקנה, מנצל את הסמכות שניתנה לו על-ידי מעסיקו להוציא לפעול את מדיניות ועדת ההשקעות ופועל למען העשרת כיסו וכיסם של מקורביו תוך התעלמות מניגוד העניינים הבולט בין פעילותו זו לבין האינטרס של מעסיקתו ושל כל אותם משקיעים בקרן, נאשם שבדרך מניפולטיבית מוצא דרך לעקוף את האיסור שהוטל עליו להשקיע בניירות ערך, נאשם שפועל בדרך מתוחכמת על-מנת להסתיר את פעילותו, נאשם אשר מסבך את אחותו וגיסו בפעילות כזו, נאשם אשר מבצע מאות פעולות במשך תקופה של כ- 7 שנים על-מנת להגדיל את רווחיו - נאשם שכזה אינו זכאי לצפות שבית-המשפט ינהג בו בחסד וברחמים שעה שהוא בא לגזור את דינו.
מעשים כאלה פוגעים בציפור הנפש של עקרונות הבסיס לקיומו של שוק הון יעיל, מפותח, הוגן ומשגשג. פגיעה בערכים אלה מחייבת תגובה הולמת על-ידי מערכת אכיפת החוק.
23. השאלה היחידה שעמדה בפניי היא האם בנסיבות אלה ראוי לכבד את הסדר הטיעון המקל אם לאו.
עונש המאסר שהוסכם עליו לגבי נאשם 1 הוא עונש מקל, ואף מקל מידי. ודוק, יש לזכור שגם החמרה בענישה בעבירות כלכליות, כפי שהלכה למעשה מיושמת בבתי-המשפט בשנים האחרונות, יש ליישם באופן הדרגתי כך שלעתיד לבוא יש להניח שרמת הענישה תהא חמורה יותר בגין עבירות אלה גם כאשר מדובר בהסדרי טיעון.
ראיתי ליישם בנסיבות אלה את העקרונות שנקבעו על-ידי כב' הנשיאה נאור בפרשת קדץ, את העקרונות שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון בפרשת רבין (ע"פ 3164/14 פן נ' מדינת ישראל (29.06.15)) שעה שבית-המשפט העליון קבע שיש ליישם את מגמת ההחמרה בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות בניירות ערך בפרט, באופן הדרגתי כך שענישה שתיושם בעתיד תהא מחמירה הרבה יותר מזו שמיושמת בשלב זה.
משום כך, ובנותני את הדעת לעקרון המנחה שנקבע בפרשת פלוני שעל בית-המשפט לבחון האם הסדר הטיעון חורג מרמת הענישה המקובלת באופן שמצדיק את התערבות בית-המשפט אם לאו, מצאתי, לא בלי התלבטות, לכבד את הסדר הטיעון בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל שיוטל על נאשם 1.
לגבי נאשם 2 דומה שהעונש שהצדדים המליצו עליו, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת הממונה, הוא עונש מידתי כך שלגביו לא היתה לי התלבטות.
24. עתירתה של פרקליטות מיסוי וכלכלה לעונש חופף במקרה זה בגין האישום השני כנגד הנאשם 1, היא עתירה ראויה וזאת בשים-לב לנימוקים שפורטו על-ידי הצדדים והם מקובלים עליי במלואם.
הואיל והסדר הטיעון, בסעיף 2.1 לו, כולל הסכמה של הצדדים להטלת עונש מאסר לריצוי בפועל גם ביחס לאישום השני, לריצוי באופן חופף למאסר המוסכם בגין האישום הראשון, מצאתי לכבד את ההסכמה ולהטיל עונש מאסר של 12 חודשים בגין האישום השני, בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בגין האישום הראשון. יוער ויודגש כי מדובר בהסדר טיעון שלא הצריך את בית-המשפט לבחון ולקבוע מה הוא העונש ההולם בגין עבירת מס שמתווספת לאישום העיקרי של תרמית בניירות ערך.
25. ראיתי לציין שבנוסף להליכים נשוא תיק זה, הרי נאשם 1 צפוי לעמוד בפני סנקציות נוספות שיוטלו עליו על-ידי רשות המיסים ללא כל קשר לתוצאות ההליך שבפניי.
רשות המיסים לא ויתרה על זכותה לחייב את הנאשם לשלם מס מלא בפן האזרחי, על כל הרווחים שהפיק כתוצאה מפעילותו כמפורט בכתב האישום וזאת בהינתן העובדה שמדובר ברווחים שהופקו על-ידי הנאשם כתוצאה מעיסוק נוסף שלא דיווח עליו לרשות המס, ובגין רווחים אלה שהפיק הוא מחוייב על-פי דין בתשלום מס מלא.
הווה אומר שבעצם נקיטת הליך אזרחי זה רשות המס מוודאת הלכה למעשה את יישום העיקרון של הוצאת בלעו של עבריין מפיו במובן זה שהנאשם יחוייב בתשלום המס בגין ההכנסה הנוספת שצמחה לו וזאת בנבדל מחיובו של הנאשם בסנקציות במסגרת ההליך הפלילי.
קנס ומאסר חלף אי-תשלום קנס
26. באשר לסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים לגבי גובה הקנס ומאסר חלף אי-תשלום הקנס, ראיתי להתייחס לפסיקת בית-המשפט העליון ב- ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3), 406, 427 (2001) וערעור שכנגד (להלן: "פרשת חכמי"), דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה שבדעת רוב של ארבעה שופטים מול דעתו החולקת של השופט טירקל, קבעה כי:
"המאסר במקום קנס נושא אופי אכיפתי ועונשי כאחד. שילובו בין אמצעי הענישה נועד בראש ובראשונה ליצור תמריץ לנאשם לשלם את הקנס שהוטל עליו ולייעל בכך את הליך האכיפה של התשלום. מכאן ההוראה בדבר הקדמת ריצויו של המאסר במקום קנס למאסר הרגיל, היעדר החפיפה ביניהם, ואפשרות הטלתו במועד מאוחר. לעומת-זאת מתלווה לו גם אופי עונשי במובן זה שהוא משליך במישרין על גובה הקנס שהנאשם חוייב לשלמו ומהווה תחליף ישיר לקנס זה. הכוונה לכך כי ריצוי המאסר משחרר את הנאשם מתשלום הקנס במלואו או בחלקו על-פי היחס בין תקופת ריצוי המאסר לגודל הקנס. ואמנם, על-פי סעיף 71(ג) לחוק, אם ריצה אדם מאסר כזה במלואו, יופטר מתשלום מלוא הקנס, ואם נשא רק בחלק מתקופת המאסר, יופטר מתשלום החלק היחסי של הקנס ביחס לתקופה שריצה. במובן זה שונה המאסר במקום קנס בפלילים מהמאסר האזרחי על אי-תשלום חוב שכל כולו אמצעי אכיפה של תשלום החוב ואין לריצויו השלכה כלשהי על גובהו.
הוראה זו מדגישה את הקשר ההדוק בין המאסר לתשלום הקנס ומותירה, למעשה, את 'מפתחות הכלא' בידיו של הנאשם. רוצה - משלם את הקנס ויוצא פטור ממאסר. מסרב לפרוע - ייאסר לתקופה המייצגת את היקף הקנס שלא שולם - בין כולו ובין בחלקו. מאסר זה על-פי טיבו אינו דומה למאסר הרגיל, והוא נתון לכללים מיוחדים ונועד להשיג מטרות שונות מן המאסר הרגיל.
ממבנה החוק על מכלול הוראותיו ניתן ללמוד כי לא היתה כוונה לקשור את עונש המאסר במקום קנס עם עונש המאסר הרגיל ולכרוך אותם זה בזה, אלא מהבחינה המושגית מדובר באמצעים נפרדים. הדבר מחזק את התפיסה הפרשנית שלפיה יש לראות אמצעי זה בבחינת קטגוריה נפרדת גם לעניין חישוב התקופה המרבית שבתחומה ניתן להטיל מאסר במקום קנס כמשמעותה על-פי סעיף 71(א) לחוק."
27. בפרשת חכמי התייחס בית-המשפט גם למדיניות הראויה בכל הנוגע להפעלת סמכותו של בית-המשפט להטיל מאסר במקום קנס. וכך ציינה השופטת פרוקצ'יה בעניין זה (עמוד 428):
"המדיניות הראויה להפעלת המאסר במקום קנס:
לאחר שהבהרנו את היקף סמכותו של בית-המשפט להטיל מאסר במקום קנס, עולה השאלה מהי המדיניות הראויה להפעלתה של סמכות זו, ומה הם גבולות שיקול-הדעת השיפוטי ליישומה. האם ראוי להטיל מאסר במקום קנס באורח שיגרתי כל אימת שמוטל על נאשם עונש קנס, או שמא דווקא מאחר שניתן להטיל מאסר במקומו לתקופה מרבית (שאינה תלויה בתקופת המאסר הרגיל) יש להגביל את הטלתו רק לנאשמים בעלי יכולת לשלם את הקנס ולהימנע מהטלתו על חסרי אמצעים שידם אינה משגת לשלמו. לשאלות אלה פן חוקתי, והן נוגעות בעקרון השוויון בפני החוק שתכליתו למנוע הפליה בין אדם לאדם, בין היתר על רקע מצב כלכלי. בעניין זה ישנן גישות שונות, ולא אחת נשמעה הדעה כי אין זה ראוי לפגוע בחירותו האישית של אדם רק מן הטעם שאין הוא עומד בתשלום קנס פלילי למדינה (השווה דין-וחשבון הוועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול-הדעת השיפוטי בגזירת הדין (להלן - דוח הוועדה (23)), דעת רוב בעמ' 29 ודעת מיעוט בעמ' 71)."
ועניין גובה הקנס שראוי להטיל על נאשם צויין בהמשך באותה הפרשה (בעמוד 430):
"יוצא איפוא: בצד הקביעה כי התקופה המרבית שבמסגרתה ניתן להטיל מאסר במקום קנס אינה מושפעת מאורכה של תקופת המאסר הרגיל שנגזר על הנאשם בגין אותה עבירה, ראוי לבחון בנסיבות כל מקרה את היקפו של הקנס ההולם בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם, וממילא לשקול אם ראוי להטיל מאסר במקום קנס ובאיזה היקף. הערכת יכולת זו נועדה להבטיח כי הקנס יוטל בשיעור סביר בהתאם להישג ידו של הנאשם, וכי המאסר במקומו ימנע התחמקות מקיום חובת התשלום. כך מושגת מטרה כפולה: מצד אחד, ניתן בידי בית-המשפט מכשיר יעיל לאכוף על נאשמים בעלי יכולת כלכלית לשלם קנסות שהוטלו עליהם ולמנוע הברחת נכסיהם, ומצד אחר, על אמצעי זה להיות מופעל באורח ראוי תוך הבחנה בין נאשם בעל יכולת למי שהוא חסר אמצעים, ונמצא בכך איזון ראוי בין אינטרס הציבור לעניינו של הפרט."
נאשם 2 שילם מס רווח הון על הרווחים שהפיק מהפעילות במסחר במניות.
נאשם 2 לא היה היזם ולא המתכנן של המעשים, לא היה הגורם הדומיננטי, איננו בקיא בשוק ההון ובפעילות שוק ההון, לא היה שותף למעשיו של הנאשם 1 מעבר לסיוע שהעניק לו שעה שפתח את חשבון הבנק ביודעו היטב שהחשבון ישמש את הנאשם 1 תוך עקיפת האיסור שמוטל עליו לעסוק בניירות ערך ויחד-עם-זאת בסופו-של-דבר לא רק שהורשע בדין אלא גם הוטל עליו במסגרת הסדר הטיעון עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות ותשלום קנס כספי בסכום של 700,000 ש"ח.
ללמדך, שאם אגזור גזירה מהעונש והסנקציה הכספית שהוטלו על נאשם 2 הרי ראוי להכביד מאוד את היד על נאשם 1 בכל הנוגע לרכיב הפיצוי והקנס שיש לחייבו בהם.
28. באשר לקנס, נתתי דעתי לתקרת הקנס הקבועה בחוק העונשין, סעיף 77 לחוק, והיא מוגבלת בסכום לכל עבירה.
בענייננו, מדובר בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה ועבירה של הפרת אמונים בתאגיד שהורשע בהם נאשם 1 וזאת חרף העובדה שמדובר במאות פעולות שבוצעו על-ידי הנאשם, אך לא כמספר הזה של אישומים. כן הורשע הנאשם כזכור בעבירות רבות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך ובעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק הלבנת הון.
בנסיבות אלה ובשים-לב לכל העקרונות שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון לפיהם על בית-המשפט לבחון בכל מקרה את היקף הקנס ההולם בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם ובין היתר לבחון אם ראוי להטיל מאסר במקום קנס ובאיזה היקף, מצאתי לחייב את הנאשם 1 לשלם קנס כספי מתון יחסית מתוך תקווה שהוא אכן יוכל לעמוד בו, וזאת חרף העובדה שלטעמי הקנס שהיה ראוי להטילו על הנאשם הינו גבוה מזה שהטלתי עליו בסופו-של-דבר. נמנעתי מלהטיל עליו תשלום קנס ריאלי משום העובדה שהניזוק העיקרי ממעשיו של הנאשם היא עמיתים, והאינטרס הציבורי מצדיק ואף מחייב שכל סכום שישולם על-ידי הנאשם יועבר לעמיתים, האמונה על ניהול חשבונותיהם של מאות אלפי עמיתים. כמו-כן, מצאתי לקבוע תחת הקנס חלף מאסר לתקופה לא ארוכה יחסית, שמשקפת את היחס ההולם בין יכולתו הכלכלית של הנאשם 1 לבין הקנס שראוי להטילו על הנאשם מאידך.
רכיב הפיצוי לעמיתים
29. באשר לרכיב הפיצוי לעמיתים, הצדדים נחלקו כאמור בסוגית הנזק שנגרם לעמיתים כתוצאה מפעילות הנאשם, אך אין ולא היתה כלל מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה שעל הנאשם נאסר באופן כליל לסחור בניירות ערך בחשבונות שלו.
גם אין מחלוקת שהנאשם הפר ביודעין ומתוך כוונת מכוון את האיסור הזה ואין זו אף זו, הנאשם פעל באופן מרמתי להסתיר את פעילות המסחר שעה שקיבל ייפוי כח ממקורביו בחשבונותיהם (עם הנאשם 2 הוא אף השקיע סכום התחלתי בעת פתיחת החשבון) כל זאת כדי להפיק רווחים לכיסו ולכיס מקורביו ועשה זאת משך שנים רבות תוך שהם מפיקים רווחים עצומים של מיליוני שקלים.
נקודת המוצא היא שהנאשם הפיק רווחים שלא היה זכאי להפיקם כאשר אלה, בחלקם או ברובם, באו על חשבון עמיתים, היא מעסיקתו של הנאשם שנתנה בו אמון מלא והסמיכה אותו להוציא לפועל החלטות של ועדת ההשקעות כאשר הוא ישב מדי פעם באותן ועדות וכגורם בקיא ומנוסה בשוק ההון ידע ידוע היטב שניצול עמדה זו לצרכים פרטיים פוגע בין היתר לא רק במעסיקתו ובמאות אלפי החברים בקופות, אלא גם באמון הציבור בכלל בהגינותם ובשקיפותם של כל הפעילים בשוק ההון.
נאשם שמבקש לטעון שהרווחים שגרף לכיסו תוך ביצוע עבירות פליליות לא באו על חשבון העמיתים של הקופות צריך להוכיח טענה זו הלכה למעשה בראיות בפני בית-המשפט וזו מלאכה כלל לא קלה אם בכלל היא אפשרית.
מדוע צריכות הקרנות במקרה זה לסבול נזק ממעשיו של נאשם שנהנה מאמון מלא, שעה שאלה הסמיכו אותו כבעל משרה בכירה והוא ניצל אמון זה להעשרת כיסו?
רק משום העובדה שהנאשם הינו אב לילדה שסובלת מצרכים מיוחדים, שאובחנה מילדות על הספקטרום האוטיסטי, שהטיפול בה מצריך הוצאה כספית נכבדת מאוד מדי חודש בחודשו, מטלה שמוטלת על הוריה של הקטינה, מצאתי שלא לחייב את הנאשם בקנס ופיצוי הריאליים שראוי היה לחייבו בהם אלא להקל עימו במידה מסויימת משום שיקול זה, זאת בנוסף לשיקול של רשות המיסים לתבוע את הנאשם בתשלום המס בפן האזרחי. כן נתתי דעתי לעובדה שבכוונת עמיתים להגיש תביעה אזרחית כנגד הנאשם על מלוא הנזקים שנגרמו לה ממעשיו.
סוף דבר
30. אשר-על-כן, מצאתי להטיל על הנאשם 1 את העונשים הבאים:
(א) מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים בגין העבירות נשוא האישום הראשון.
(ב) מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים בגין העבירות נשוא האישום השני, וזאת בהינתן העובדה שהנאשם לא הסיר את המחדל כמוסכם בטיעוני הצדדים.
עונשי המאסר בפועל ירוצו בחופף זה לזה.
(ג) 18 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על אחת העבירות בהן הורשע.
(ד) קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם עד ליום 01.02.16.
(ה) אני מחייב את הנאשם לפצות את "עמיתים - קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר" בסכום של 1,500,000 ש"ח (מיליון וחצי ש"ח) סכום שווה ערך לחלק קטן מהנזק שנגרם לעמיתים כתוצאה ממעשי הנאשם.
31. אשר-על-כן, מצאתי להטיל על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
(א) מאסר לתקופה של 6 חודשים.
הואיל והוגשה חוות-הדעת הממונה על עבודות השירות לפיה הנאשם כשיר לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות, אני מחייב את הנאשם לשאת בעונש המאסר כאמור בחוות-דעת של הממונה, בעבודות שירות במע"ש - מעון שיקומי ברחוב החרש 6, חדרה. שם יועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות ויחל בריצוי עבודות השירות ביום 06.01.16.
בית-המשפט הסביר לנאשם חובתו למלא אחר הוראות הממונה, כמו-כן מזהירו על האיסור לשתות משקאות אלכוהוליים במהלך עבודתו או להגיע בגילופין לעבודה.
בית-המשפט מבהיר לנאשם שהפרת הוראות הממונה מהווה עילה להפסקה מינהלית על-ידי הממונה על-פי סמכותו שבדין.
(ב) 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים על אחת העבירות בהן הורשע.
(ג) קנס כספי בסך 700,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תחתיו."

9. זיוף בנסיבות מחמירות , קבלת דבר במרמה ועבירות הלבנת הון
ב- ת"פ (נצ') 30932-05-15 {מדינת ישראל נ' עאדל בן מחמוד מריסאת, תק-מח 2016(2), 36391 (2016)} נקבע:

"העבירות בהן הורשעו הנאשמים 7 ו - 9
1. הנאשם מס' 7, גאזי חדר אראז בן מוחמד מזאריב (להלן: "הנאשם 7") והנאשם 9, עו"ד ענאן חאלד עטיה (להלן: "הנאשם 9") הורשעו על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיפורטו להלן:
הנאשם 7 הורשע בגין המעשים המיוחסים לו באישום 17 בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") במספר מקרים; שימוש במסמך מזוייף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין במספר מקרים; מסירת הצהרה לא נכונה ביודעין - עבירה לפי סעיף 98(ג) ו- (ג1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963; הלבנת הון - עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות במספר מקרים - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק; שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בגין המעשים המיוחסים לו באישום 16 ובאישום 18 הורשע הנאשם 7 בשתי עבירה של סיוע לסחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין + סעיף 32 לחוק העונשין במספר מקרים...
גזר הדין
24. למקרא כתבי האישום אין ספק כי התמונה שמתעוררת מהמעשים המיוחסים לנאשמים מטרידה מאוד. הנאשמים זייפו שורה של מסמכים תוך שימוש במעמדו של עורך-הדין כמי שמורשה לאמת חתימות, ובעובדה שחתימתו מהווה ראיה לכאורה לאמיתות ואותנטיות של מסמכים, לשם הצגתם בפני רשויות המדינה שאמונות על מרשם הזכויות של אזרחיה, ושימוש ציני ונועז ברשויות המדינה על-מנת לגזול באמצעותן את הזכויות בנכס מקרקעין השייך לאזרחים תמימים. זאת עשו באופן שיטתי מתוחכם ומתוכנן מראש, תוך הפגנת נועזות בלתי-רגילה, ללא כבוד ותוך הפגנת זלזול באזרחים תמימים וברכושם, ללא כל מורא ופחד משלטון החוק ורשויות המדינה, ועל כך נוספו מעשי הסחיטה באיומים של הנאשם 7, וכל זה מתוך מטרה להשיא רווחים כלכליים.
25. במעשיהם פגעו הנאשמים בערכים חברתיים חשובים ממדרגה ראשונה. בראש ובראשונה נפגע האינטרס החשוב שבשמירה על קניינם הפרטי של אזרחי המדינה, בפרט שעה שרכוש זה הנו נכסי מקרקעין אשר מרשם הזכויות לגביהם מנוהל על-ידי המדינה ותחת השגחת רשויותיה השונות. בעשותם שימוש במסמכים מזויפים והטעיית הרשויות פגעו הנאשמים בחשיבות הרבה שבשמירה והגנה על תקינותו ואמינותו של המרשם ובאמון הציבור במרשם כמשקף את המצב המשפטי לאשורו. מעשיהם של הנאשמים, אשר הטעו את הרשויות, פגעו פגיעה קשה גם באמון הציבור ברשויות המדינה, ובכלל זה רשם המקרקעין, משרדי מיסוי מקרקעין ובתי-המשפט, שכן אלה הולכו שולל על-ידי הנאשמים, שכן הסתמכו על מסמכים הנחזים להיות אותנטיים, ואשר אושרו בחתימתו של הנאשם 9 עורך-דין במקצועו, ובכך למעשה ערערו הנאשמים במעשיהם את הביטחון והאימון שניתן במסמכים המאומתים ומאושרים על-ידי עורכי-דין והמערכת המשפטית בכללותה.
26. לנאשמים לא מיוחס אירוע בודד בבחינת מעידה חד-פעמית, אלא שורה של מעשים מתוכננים מראש, אשר הוצאו לפועל באופן מחושב ומאורגן, בפעילות מאורגנת ומכוונת מטרה. כמפורט לעיל, לנאשם 7 יוחסו שלושה אישומים, 17, 16 ו- 18 ולנאשם 9 יוחסו שני אישומים 17 ו- 18. באישום 17 , אשר הנו האישום המרכזי בו הורשע הנאשם 7 עולה, כי הנאשם 7 חבר לנאשם 9, אשר הינו עורך-דין במקצועו, ויחד עמו זייפו מסמכים משפטיים הדרושים להעברת חלקת עדטאללה לבעלות הנאשם 7, אימתו מסמכים אלה בחתימתו של הנאשם 9, והנאשם 7 הגישם לרשויות המדינה תוך הטעייתן, ועשה ברשויות המדינה שימוש ציני נועז וחסר מורא, תוך ניצול האמון שניתן בעצם חתימתו של הנאשם 9 על גבי המסמכים בהיותו עורך-הדין, אשר מכוח תפקידו מוסמך לאמת מסמכים וחתימות, הכול על-מנת להשיא רווח כלכלי, בשווי של למעלה משלושה מיליוני ש"ח, ולאחר מכן משכן זכויות אלה, אשר אינן שלו, לטובת צד ג' כנגד חוב שהוא חב לו.
הנאשם 7 לא הסתפק בעבירות של זיוף ומרמה בלבד, עבירות חמורות כשלעצמן, אלא הגדיל לעשות, עת הפעיל כוח ואלימות בצעקות שצעק על נציג המועצה המקומית זרזיר אשר סירב לבקשתו להמציא אישור מועצה להעברת הזכויות בחלקה על שמו. יתירה מזו, לאחר שהתרמית התגלתה על-ידי יורש המנוח עדטאללה, אשר הגיש תביעה להשבת הקרקע לידיו, לא הביע הנאשם 7 כל חרטה ולא עשה דבר לתיקון המעוות, אלא פעל בצורה כוחנית ואלימה עת סחט באיומים את היורש על-מנת שהלה יוותר על החלקה או למצער יתחלק עמו בחלקה לא לו.
נוסף על פרשת עדטאללה באישום 17, חבר הנאשם 7 לנאשם 1 גם בשתי פרשות של יורשי שחאדה ויורשי מוסא ג'בריס, והורשע בכך שסייע לו בשתי עבירות של סיוע לסחיטה ואיומים שהפעיל הנאשם 1 כלפי היורשים על-מנת שיוותרו על החלקות, וישלמו לו כספים, ובפרשת יורשי ג'בריס אף שולמו לנאשם 1 כתוצאה מהסחיטה באיומים סך של 100,000 ש"ח...
29. סבורני כי בעניינו של נאשם 7, לאור העבירות בהן הורשע, והחומרה המתלווה אליהן, הן בעבירות הזיוף והמרמה והן בסחיטה באיומים ושתי עבירות של סיוע לסחיטה ואיומים, יש לקבוע מתחם ענישה שנע בין 18 חודשי מאסר בפועל ל- 48 חודשי מאסר בפועל. לאור האמור לעיל איני סבור כי יש לקבוע מתחם נפרד לעבירות הסיוע לסחיטה באיומים כי אם לראותן כחלק מפרשה אחת כוללת לצורך קביעת מתחם הענישה, הוא המתחם שאושר על-ידי בית-המשפט העליון כאמור וסבורני כי הוא הולם את המקרה דנן...
35. במקרה זה סבורני כי אין מקום לקבל את טענת המאשימה לעונש של 28 חודשי מאסר בפועל על הנאשם 7, וזאת בשים-לב לעונש המאסר שנגזר על הנאשם 1. כאמור לעיל, הנאשם 1 הורשע בשתי עבירות מרמה וסחיטה באיומים בקשר לקרקעות, ולעבירת מרמה בקשר לרכב מזדה, כמו גם בעבירה של החזקת סמים לשימוש עצמי, כאשר בגדרי העונש נכללו 4 חודשי מאסר על תנאי שעמדו לחובת הנאשם בתיק אחר. במקרה זה הורשע הנאשם 7 בעבירת של מרמה, אליה התווסף חלקו בשתי עבירות המרמה של הנאשם 1, ואולם בסיוע לסחיטה ואיומים. מנגד עומד לחובתו עבר פלילי עשיר ומכביד בניגוד לנאשם 1, והיקף שווי הקרקעות בעניינו עולה בהרבה על העבירות המיוחסות לנאשם 1. על-כן סבורני כי יהיה זה ראוי לגזור על 24 חודשי מאסר בפוע הנאשם 7. אין גם להשוות את עניינו של הנאשם 7 לעניינו של הנאשם 6, שכן כאמור לעיל, על-אף היקף שווי הקרקעות בעניינו של הנאשם 6 היו שיקולים לקולא הן בקביעת מתחם הענישה לגביו, והן בגזירת עונשו בפרט לאור עברו הנקי...
סוף דבר
47. אשר-על-כן, הנני גוזר על הנאשמים העונשים כדלקמן:
הנאשם מס' 7
א. הנני דן את הנאשם 7, לעשרים וארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מתאריך 27.04.15 ועד היום.
ב. הנני מטיל על הנאשם 7 קנס כספי בסך מאה וחמישים אלף ש"ח (150,000 ש"ח), או 12 חודשי מאסר תמורתו, שירוצו במצטבר לכל עונש מאסר אותו מרצה הנאשם. הקנס ישולם בעשרים תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 01.07.16 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
ג. הנני דן את הנאשם 7 לשנים עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא, כי הנאשם לא יעבור בתקופת התנאי עבירה של זיוף, מרמה, סחיטה, איומים או תקיפה..."

10. עבירות של שימוש ברכוש במטרה למניעת דיווח ודיווח לא נכון
ב- ת"פ (מרכז) 53062-12-15 {מדינת ישראל נ' יוסף אברהם הורברג, תק-מח 2016(2), 35030 (2016)} קבע בית-המשפט:

"1. הנאשמים, בן ואב, הורשעו על-פי הודאתם שניתנה במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; ובשתי עבירות של שימוש במרמה ובתחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.
2. במסגרת הסדר הטיעון עותרים הצדדים במשותף לגזור על הנאשם 2 עונש מאסר למשך 5 חודשים לריצוי בעבודות שירות, עונש מאסר מותנה, קנס בסך 500,000 ש"ח, וחילוט מזומנים בשווי כולל של כ- 2,066,319 ש"ח. עוד הוסכם כי לאחר שיועברו כספי החילוט, יורה בית-המשפט על ביטול הצו הזמני שניתן ברכושו של הנאשם 2.
3. אשר לנאשם 1, הגיעו הצדדים למתווה לפיו המאשימה תעתור לגזור עליו רף עליון של 10 חודשי מאסר בפועל, ואילו ההגנה תעתור לרף תחתון של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בנוסף יוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה, קנס בסך 500,000 ש"ח, חילוט המזומנים שנתפסו בשווי כולל של 620,224 ש"ח, וכן חילוט סכום כסף נוסף בסך 7,314,000 ש"ח שיועבר בתוך 60 ימים מיום הכרעת הדין. כמו-כן הוסכם כי לאחר שיועברו כספי החילוט, יורה בית-המשפט על ביטול הצו הזמני שניתן ברכושו של הנאשם 1.
יצויין כי במסגרת המגעים להסדר, הציעה המאשימה לנאשם 1 הצעה נוספת, לפיה יוטל עליו עונש מוסכם של 8 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ואילו סכום הכסף הנוסף שיחולט (מלבד המזומנים שנתפסו), יעמוד על כ-5,314,000 ש"ח, קרי - שני מיליון ש"ח פחות מהמתווה הנוכחי. הנאשם בחר במתווה הראשון שהוצע לו, כמפורט לעיל.
עובדות כתב האישום
4. במהלך השנים 2013-2012 (להלן: "התקופה הרלוונטית") עסקו הנאשמים, בן ואב, במתן שירותי מטבע, כהגדרת המונח בפרק ד'1 לחוק איסור הלבנת הון.
5. בתקופה הרלוונטית, הנאשמים הפעילו וניהלו באופן בלעדי שני סניפים של עסק ששמו "א.ש.א המרות מט"ח" (להלן: "העסק"). נאשם 1 הפעיל וניהל את סניף העסק במתחם בורסת היהלומים ברמת גן (להלן: "צ'יינג בורסת היהלומים"), ונאשם 2 ניהל והפעיל את סניף העסק ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן (להלן: "צ'יינג ז'בוטינסקי"). הנאשמים היו שותפים לכלל הפעילות בעסק, כאשר נאשם 1 שימש כרוח החיה.
6. בתקופה הרלוונטית עסקו הנאשמים, בין היתר, בקבלת נכסים פיננסים בישראל או במדינה אחרת, כנגד העמדת נכסים פיננסים במדינה אחרת או בישראל, תמורת עמלה (להלן: "העמדת הנכסים").
7. אופן ביצוע העמדת הנכסים היה כדלקמן: הנאשמים קיבלו מלקוחות בישראל סכומי כספים במזומן, ובתמורה העמידו הנאשמים עבור הלקוחות, ביחד עם אחרים, סכומי כסף במזומן, במדינות אחרות, והכל מבלי שיהיה דיווח על העברת הכספים לרשויות בארץ. תמורת ביצוע העמדת הכספים גבו הנאשמים עמלה.
8. בתקופה הרלוונטית העמידו הנאשמים נכסים בסכום שאינו ידוע למאשימה למדויק, אך לא פחות מ- 110,000,000 ש"ח.
9. הנאשמים פעלו במטרה להסוות את פעילות העמדת הנכסים בעשותם בין היתר את הפעולות הבאות:
א. שימוש בחשאיות ובמילות קוד בשיחותיהם עם אחרים בקשר לפעילות העמדת הנכסים.
ב. ניהול רישומים פנימיים אשר תיעדו בין היתר, גם את פעולות העמדות הנכסים.
10. בגין שירותי העמדת הנכסים, גבו הנאשמים מהלקוחות עמלה בגובה שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך לא פחות מ- 1% מסכום הנכסים המצויין לעיל. בתקופה הרלוונטית צמחה לנאשמים הכנסה מהעמלה שקיבלו משירותי העמדת הנכסים, בסכום שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך לא פחות מ- 1,100,000 ש"ח.
11. בכל שנת מס בתקופה הרלוונטית, הנאשמים לא ניהלו פנקסי חשבונות ורשומות ולא רשמו את הכנסותיהם מעמלות כפי שתואר לעיל, כנדרש לפי הוראות פקודת מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973.
12. בכל שנת מס בתקופה הרלוונטית, הנאשמים לא הגישו לפקיד השומה דוחות על הכנסותיהם מהעמלה כפי שתואר לעיל, כנדרש לפי הוראות פקודת מס הכנסה.
13. מעשיהם של הנאשמים כפי שתוארו הם פרי תכנון מוקדם ובוצעו באופן שיטתי, רציף ומתוכנן. במעשיהם נמנעו הנאשמים ממשטר דיווחים תקין לרשות לאיסור הלבנת הון ולרשות המיסים, והסבו נזק רב לקופה הציבורית...
37. סוף דבר, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשם 1
א. 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות, כפי שקבע הממונה על עבודות שירות בחוות-דעתו.
על הנאשם להתייצב לריצוי עונשו ביום 18.05.16 בשעה 8:00 ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז מרכז ברמלה.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום. התנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע.
ג. קנס בסך 500,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תחתיו.
100,000 ש"ח ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו 400,000 ש"ח הנותרים ישולמו ב- 40 תשלומים שווים ורצופים של 10,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 01.07.16.
ד. אני מורה על חילוט המזומנים שנתפסו ברשות הנאשם במטבעות שונים, בסכום של כ- 620,224 ש"ח, וכן על חילוט סכום כסף נוסף בסך 7,314,000 ש"ח, אשר יועבר לחשבון קרן החילוט תוך 60 ימים מהיום. כפי שמובהר היום, כספי החילוט הועברו לקרן עובר לגזר הדין. יתרת הכספים המצויים בידי המשטרה יועברו לקרן החילוט.
ה. בהתאם להסכמת הצדדים, לאחר שהובהר כי כספי החילוט הועברו לזכות הקרן, אנימורה על ביטול הצו הזמני שניתן בעניינו של הנאשם, באופן שיתרת רכושו תוחזר אליו, כמפורט בהסדר הטיעון החתום על-ידי הצדדים.
על הנאשם 2
א. 5 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות, כפי שקבע הממונה על עבודות שירות בחוות-דעתו.
על הנאשם להתייצב לריצוי עונשו ביום 19.05.16 בשעה 8:00 ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז מרכז ברמלה.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום. התנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע.
ג. קנס בסך 500,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תחתיו.
100,000 ש"ח ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו 400,000 ש"ח הנותרים ישולמו ב- 40 תשלומים שווים ורצופים של 10,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 01.07.16.
ד. אני מורה על חילוט המזומנים שנתפסו ברשות הנאשם במטבעות שונים, בסכום של כ- 2,066,319 ש"ח.
ה. בהתאם להסכמת הצדדים, לאחר שחילוט הכסף שנמצא ברשות הנאשם 2 יבוצע על-ידי המאשימה, אני מורה על ביטול הצו הזמני שניתן בעניינו של הנאשם, באופן שיתרת רכושו תוחזר אליו, כמפורט בהסדר הטיעון החתום על-ידי הצדדים."

11. האם ניתן לשחרר אסיר שעבר עבירות הלבנת הון לחופשה?
ב-רע"ב 8596/14 {ניסים גלאם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.01.15)} נדונה בקשת המבקש להשתלב בסבב יציאה לחופשות.

המשיב-שירות בתי הסוהר, דחה את הבקשה ממספר טעמים: ראשית, חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ויתרת המאסר שנותרה לו; שנית, התנגדות גורמי הטיפול והשיקום בבית הסוהר ליציאת המבקש לחופשה, לנוכח סירובו להשתתף בתכנית טיפולית שהוצעה לו; שלישית, התנגדות גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר לנוכח מידע שלילי בנוגע למבקש; רביעית, התנגדות של גורמי המודיעין במשטרת ישראל לנוכח מידע שלילי בנוגע למבקש.

המבקש הינו אסיר המרצה, החל מחודש יוני 2012, עונש של עשר שנות מאסר בפועל בגין עבירות מס ועבירות כלכליות שונות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון בין היתר.

בנוסף לעונש המאסר בפועל נגזרו על המבקש עונש מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך של חמישה מיליון ש"ח.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט העליון קבע כי לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה במהלך תקופת מאסרו, וכי יציאה לחופשה הינה פריבילגיה הנתונה לשיקול-דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, וכי לא בנקל יתערב בית-המשפט בשיקול-דעתם של גורמים אלו {רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.03.12)}.

12. שיקולי הרתעה כנגד נסיבותיו האישיות של הנאשם במקרה של הפצת חשבוניות פיקטיביות
ב- ע"פ 3151/13 {חליל עבדאללה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.04.14)} נדונה סוגיה בה נתבקש ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי במסגרתו הושתו על המערער 42 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח, בגין הרשעתו על יסוד הודאתו בעבירות מס, זיוף והלבנת הון.

המשיבה טענה כי המערער הקים רשת של חברות ויחידים שעסקו בהפצת חשבוניות מס כוזבות, מסר את חשבוניות המס הכוזבות ללקוחות שגייס, כלל אותן בספרי הנהלת חשבונותיו ובפנקסיהם של התאגידים ודיווח על מאות חשבוניות כוזבות בדוחות התקופתיים שהוגשו לרשות המסים בסכום שהמס הגלום בהם מגיע לפחות לסך של 4,557,725 ש"ח.

המערער ביצע את מעשי המרמה שצוינו בנסיבות מחמירות, זאת לנוכח התכנון המוקדם, ההיקף הכספי, התחכום והנזק שנגרם לקופת המדינה בשנים 2007 - 2012.

המערער אף עשה פעולות ברכוש במטרה להסוות את מקורו ואת בעלי הזכויות ברכוש האסור שנצבר כתוצאה מביצוע העבירות.

המערער טען כי העונש שהושת עליו הוא חמור, וכי עונש של 36 חודשי מאסר, לו הוא עותר, מאזן היטב בין שיקולי הענישה.

המערער ביקש כי בית-משפט זה יפחית מעונשו בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית, אב לשמונה ילדים קטינים, ומאסרו בישראל חוסם, לשיטתו, את הדרך בפני קרובי משפחתו לבקרו. וכן, בשל כך שאשתו סובלת מדיכאון והתנהלותה בטיפול בילדים היא סבוכה.

בית-המשפט קבע כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס.

בית-המשפט הבהיר כי אין בכוחם של נסיבותיו האישיות של המערער, הקושי בכך שאין ביכולת קרוביו לבקר אותו בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית, ובהתנהגותו החיובית בבית הסוהר, כדי להקל בעונשו.

זאת נוכח טיב העבירות שביצע וחומרתן. במעשיו פגע המערער בעקרון השוויון בין האזרחים ובקופה הציבורית.

באיזון בין שיקולי ההרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח טיב העבירות שביצע המערער - ייצור חשבוניות פיקטיביות והפצתן. עונש שאינו ממצה את הדין עם עד המדינה בפרשה, אין בו כדי להצדיק הפחתה בעונשו של המערער.

ב- ע"פ (ת"א) 70637/99 {מדינת ישראל נ' אברהם, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.08.99) ציין בית-המשפט כי:

"העבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות היא אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבירות מס. לא סתם השתמטות ממס, לא התחמקות מרישום, מדיווח או מתשלום, אלא יצירה מאין של חשבוניות פיקטיביות שמחטיאות גם את מי שמייצר אותן ולא פחות מכך את מי שמשתמש בהן."

סיכומו-של-דבר, לא מצא בית-המשפט דלערעור לשנות מהחלטת בית-המשפט קמא והשאיר את עונש 42 חודשי המאסר בפועל וקנס 100,000 ש"ח על כנו.

13. מהו מתחם הענישה הראוי בעבירות הלבנת הון בהימורים
ב- עפ"ג (מחוזי-מרכז) 50933-01-14 {גורג יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.14)}נדונה סוגיה בה המערער הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר דיוני בעבירות של איסור הגרלות והימורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, איסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, אי הודעה על פתיחת עסק במועד, לפי סעיף 215א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) {להלן: "פקודת מס הכנסה"}, ואי-דיווח על הכנסה תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

המערער ארגן, ערך וניהל יחד עם אנשים נוספים משחקים אסורים והימורים באמצעות רשת האינטרנט, אשר איפשרה למהמרים להמר על משחקים שהתקיימו בענפי ספורט שונים בארץ ובעולם, במשך 24 שעות ביממה.

מחזורי פעילות האתר הסתכמו בסכום כולל של כ-290 מיליון ש"ח.

המערער לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על עיסוקו כראש קבוצה באתר ההימורים ועל הכנסותיו מהאתר בתקופה הרלוונטית, אשר הסתכמו לכל הפחות בסכום שנע בין 3,000,000 ש"ח ל- 4,000,000 ש"ח.

המערער ערער על חילוט זכויותיו בדירה ועל גובה הקנס,וטען כי החלטת בית-המשפט קמא לחלט את מלוא זכויותיו בדירה אינה מידתית, וכי הכספים שהביאו לרכישת הדירה הם כספים כשרים.

עוד הוסיף המערער, כי היה על בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 21 לחוק הלבנת הון, ולחלט רק חלק יחסי מזכויותיו בדירה.

בית-המשפט קמא לא שקל את הנזק הכלכלי הכבד שייגרם למערער כתוצאה מהליך החילוט, כאשר בנוסף הטיל עליו קנס בסך 50,000 ש"ח.

המשיבה טענה בערעור כי תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע אפשרות של שימוש חוזר ברווחי עבירות למימון עסקאות עברייניות נוספות ולמנוע רווחים מהעבריין, כדי לשלול את התמריץ לעבור עבירות.

המשיבה הוסיפה כי בתי-המשפט רואים בחומרה מעשי נאשמים המבצעים עבירות של ארגון הימורים, וביתר שאת כאשר הן נעשות תוך ביצוע עבירות כלכליות כגון הלבנת הון ועבירות מס.
משכך בתי-המשפט קבעו, בשורה ארוכה של פסקי-דין, כי יש להטיל על מבצעי עבירות כאמור עונש ממשי של מאסר בפועל.

בנוגע למתחם העונש ההולם, ציין בית-המשפט קמא כי ההימורים מהווים רעה חולה, המסבה נזק חברתי וכלכלי קשה לפרט ולחברה {ע"פ 9140/99 רומנו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.00)} וכי הערך החברתי נפגע אף ביתר שאת בהימורים מקוונים, שכן הפיתוי להמר באמצעות האינטרנט מוכוון לקהל יעד רחב ביותר.

עוד קבע בית-המשפט ב- ע"פ 9140/99 {רומנו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.00)}כי מדובר בתופעה בעלת פוטנציאל הרס עצום מבחינה כלכלית וחברתית, וחוק איסור הלבנת הון מטרתו להילחם בתופעה של עברייניות כלכלית שמבוצעת בכוונה להסוות את המקור העברייני של הכסף או לטשטש את העקבות בין סכומי הכסף לבין אותם עבריינים.

יצויין גם, כי בית-המשפט קמא קבע כי המערער הורשע, בנוסף, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, המהוות עבירות כלכליות, בסכומים גבוהים של מחזורים הפוגעותבקופת המדינה ובציבור הרחב, בהיותן מפרות את האיזון שיוצרים דיני המס כדי להשיג מטרות חברתיות, תוך חלוקה הוגנת של נשיאה בנטל המס.

ב- ע"פ 6889/11 {מדינת ישראל נ' אלירן עובד, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)} נסקרה הפסיקה שניתנה בעבירות ארגון וניהול הימורים, המשולבות בעבירות הלבנת הון, ונקבע כי הענישה הראויה היא של מאסר בפועל.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט דלערעור קבע כי לאור סכומי הכסף הגדולים של ההימורים שבוצעו באתר בתקופה הרלוונטית וגובה הכנסות המערער שלא דווחו לשלטונות המס, ומאחר ומעשי המערער נעשו לשם הפקת רווחים שלא כדין, הקנס שהוטל על המערער על-ידי בית-משפט קמא לא הצדיק התערבות ערכאת ערעור, גם אם החליט בית-המשפט להחמיר בעונש המאסר ולקבוע שהמערער ירצה אותו מאחורי סורג ובריח.

אשר-על-כן, ובהתחשב בכלל שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם נאשם שמצאה כי ראוי להחמיר בעונשו, בית-המשפט החליט להטיל על המערער 9 חודשי מאסר בפועל.

עוד יצויין, כי בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים העמיד בית-המשפט את סכום החילוט על 550,000 ש"ח.

בפסיקה קודמת התייחסו בתי-המשפט לאי-החוקיות שבהימורים המקוונים {ב"ש 1153/02 מדינת ישראל נ' אברג'יל פ"מ תשס"א(2) 728, 754 (2002); ת"פ 6655-03-10 מדינת ישראל נ' שאולי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.10)}.

בית-המשפט גם עמד ב- ע"פ 6889/11 {מדינת ישראל נ' אלירן עובד, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)} על התכליות העומדות ביסוד האיסור על הימורים ומשחקים אסורים, כאשר הבהיר כי קיימת תכלית ערכית לפיה על אדם להתפרנס ממשלח-יד לגיטימי ולא בדרך של התעשרות התלויה בגורל, ומניעת התמכרות של אנשים להימורים המביאה לפשיעה.

עוד ציין בית-המשפט לעניין האכיפה העונשית, כי קיים קושי בזיהוי העבירה ומבצעיה, כשמבצעי העבירה מסווים פעולתם באינטרנט ונשארים אנונימיים, במיוחד כשמבצעי העבירה, כמו גם קורבנותיה, וזירת העבירה אינם תמיד בתחום טריטוריה אחת מוגדרת.

הימורים מקוונים עלולים להביא קטינים להתמכרות להימורים, שכן קיים קושי להבחין בין קטין לבגיר.

ההימור תוך שימוש בכרטיס אשראי מעצים את האפשרות להפסדי ענק של המשתמשים, כאשר קיים גם פוטנציאל העברה של סכומי כסף גבוהים, ומכאן כי בהימורים המקוונים יש עניין גם בזרז למלביני הון אשר יבקשו לפעול באינטרנט באופן שיקשה על התנהלותם {ת"פ (ת"א) 55159-11-13 מדינת ישראל נ' אריה אברם, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.14)}.

14. היתר יציאה זמני מהארץ בכפוף להפקדת ערבות לאחר הרשעה בעבירה של הלבנת הון
ב- ע"פ 4838/15 (חיים גייר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.11.15)} נדונה בקשה בהסכמה ליציאתו לחו"ל של המבקש בענייני עבודה, וזאת לאחר שהרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקש בין היתר בעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט המחוזי גזר את עונשו של המבקש והשית עליו עונש של 11 חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים עבירה של מתן שוחד; וכן קנס בסך 300,000 ש"ח.

המבקש הגיש בקשה בהסכמה לעיכוב ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. בו ביום נעתר בית-המשפט לבקשתו והורה על עיכוב ריצוי עונש המאסר עד למתן פסק-דין בערעור.

המבקש עתר לצאת לחו"ל בענייני עבודה. המבקש הציע כי לצורך יציאתו מהארץ יפקיד במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ערבות בנקאית על-סך 1 מיליון ש"ח.

בכפוף לכך, המבקש עתר לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוציא נגדו בית-המשפט המחוזי כאשר נאמר בבקשה, כיעם שובו ארצה יציג המבקש אישור על כניסתו לארץ למזכירות בית-המשפט המחוזי בתל אביב, שאז יחודש צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו ותוחזר לידיו הערבות הבנקאית שהפקיד. בא-כוח המשיבה, נתן את הסכמתו לבקשה.

משכך ובהסכמה, קיבל בית-המשפט את הבקשה והתיר למבקש לצאת מהארץ לתקופה שבין 17.11.15 לבין 09.12.15, בכפוף לתנאים שעליהם הוסכם.

15. מהו מתחם הענישה ההולם לעבירות הלבנת הון חמורות?
ב- ת"פ (ת"א) 26228-07-14 {מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)} נדונה סוגיה בה הנאשם הורשע בעבירות רבות שעיקרן עבירות מס, זיוף ומרמה והלבנת הון, בגין כך שבמסווה של סוחר יהלומים הפעיל בנק "שחור", בו הומרו כספים ונפרטו שיקים בהיקפי ענק ללא דיווח לרשויות, נמסרו ליהלומנים חשבוניות מס כוזבות והוברחו כספים בסכומי עתק {ראה גם פקודת המכס (נוסח חדש): סע'212(3), 212(6), 212(8), 212(9)}.

הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, כמו גם בריבוי עבירות לפי סעיף 3(ב) וסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט אורי שהם, קבע כי המגמה המסתמנת בפסיקתו היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שלחו את ידם בקופה הציבורית ופגעוקשות בעיקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פגעו גם במרקם החברתי בישראל {ע"פ 5783/12 נסים גלם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.14)}.

בית-המשפט קבע כי בעבריינות כלכלית מחוייבים בתי-המשפט בהבעת מסר עונשי שיבטא תכלית המבקשת למגר תופעות של ניצול כספי ציבור שהופקדו בנאמנות בידי גורמים ציבוריים לצורך העשרת הפרט אגב מעשי עבירה.

בנסיבות העניין, מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא גבוהה ביותר. כל העבירות בהן הורשע הנאשם היו שלובות זו בזו והיוו למעשה פרשה אחת, ויש להתייחס אליהן כאל אירוע עברייני אחד.

אשר-על-כן, מתחם העונש ההולם נע בין 9 ל- 13 שנות מאסר בפועל וקנס הנע בין 1 ל- 5 מיליון ש"ח.

בהתחשב במכלול השיקולים, הושתו על הנאשם 10 שנות מאסר, שנתיים מאסר מותנה וקנס בסך 1,000,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו.

ב- ע"פ 4316/13 {מדינת ישראל נ' רמי חג'אמה, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.14)} בית-המשפט עליון עמדעל חומרתה הרבה של עבריינות כלכלית, ועל פגיעתה הקשה בכלל הציבור ובמשק כפי שנפסק לא אחת, והוסיף כי הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לעבירות מס שיש בהן יסוד של מרמה ומטרתן להתחמק מתשלום מס באופן הפוגע בעקרון השוויון בנשיאת נטל המס, ואשר חומרתן מועצמת במקום בו הן מבוצעות באופן שיטתי על פני תקופה ממושכת ולנוכח היקף המס המועלם.

עוד הוסיף בית-המשפט העליון, כי ישנה חומרה רבה בעבירות הלבנת ההון, לתכלית חקיקת חוק איסור הלבנת הון ולמדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות אלו.

בהמשך לכך, בית-המשפט העליון עמד על החומרה היתירה במעשיו של המערער שפגעו בעקרון השוויון בנשיאת נטל המס, בערך החברתי המוגן שביסודו של חוק איסור הלבנת הון ובמימוש תכליתו להילחם בתופעת ההון השחור במדינה ולסייע כך במלחמה בפעילות עבריינית.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט העליון החמיר עם המערער וקיבל את ערעור המדינה במקרה הנדון והשית על המערער עונש מאסר בפועל של 4.5 שנים במקום 36 חודשים שהשית עליו בית-המשפט המחוזי, בתוספת הקנס המשמעותי שהושת עליו בסך של 750,000 ש"ח והתשלום בסך של 3,700,000 ש"ח עליו הסכימו הצדדים.

16. כיצד ניתן להגיע להסדר או להקלה בעניינו של נאשם בעבירות הלבנות הון?
ב- ת"פ (ת"א) 14427-03-14 {מדינת ישראל נ' אילן ישי בורוכוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.14)} הנאשם הורשע על-פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של אי מתן הודעה בכתב על רישום שירות מטבע - עבירה לפי סעיף 11יב לחוק איסור הלבנת הון, וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

הנאשם פעל ממשרד בבורסה ליהלומים ברמת גן, שהיה בניהולם של אחרים בכך שהעמיד נכסים פיננסים בארה"ב בסך כולל של 750,000 דולר, כנגד קבלת נכסים פיננסים בישראל תמורת עמלה שניתנה לו עבור שירות זה, וזאת מבלי שנרשם כנותן שירות מטבע ומבלי שדיווח על פעולותיו כאמור.

המאשימה טענה כי הנאשם מנע את השימוש בנותני שירות מטבע כמסלקה, עבור גורמים עבריינים, ומנע ניודו והעברתו של כסף שמקורו בעבירה, תוך עקיפת המערכות הבנקאיות וחובת הדיווח הקבועה בחוק איסור הלבנת הון.

עם-זאת, ביקשה המאשימה לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל עונש שהוסכם על הנאשם בהיותו מאזן בין השיקולים לקולא ולחומרא, שעלו מנסיבותיו של המקרה והתיישבותו עםמדיניות הענישה הנוהגת במעשים מסוג זה.

בנימוקים להסדר הטיעון ציין בא-כוח המאשימה את הסכום שבו נעברה העבירה - סך של 750,000 דולר, אף שהסכום גדול יחסית, לא נחשב לסכום גבוה, שכן מרבית הפסיקה המוכרת מתייחסת לסכומים של עשרות ואף מאות מיליונים ש"ח.

הנימוק השני התייחס למשך התקופה על פניה התבצעו העבירות, כאשרדובר בתקופה קצרה יחסית, תקופה של כשנה אחת בלבד.

הנימוק השלישי התייחס למצבו הרפואי הקשה מאוד של הנאשם, חולה הסובל מסיבוכים של מחלת הסוכרת שהביאה לפגיעה במערכות רבות בגופו, קטיעה של גפיים תחתונות, פגיעה בכליות עד כדי היזקקות לטיפולי דיאליזה תדירים.

הנימוק הרביעי נבע מחסכון בזמן שיפוטי, על כל המשתמע מכך, מחרטה והכאה על חטא, כאשר הנאשם פעל בשלבים מוקדמים יחסית של החקירה המשטרתית להגיע להסדר, תוך נטילת אחריות מלאה על מעשיו.

הנימוק החמישי, עסקבמדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מהסוג שבו הורשע הנאשם כאשר בסכומים גדולים בהרבה ועבירות שנמשכו על פני תקופה ארוכה בהרבה רף הענישה נע בין מאסרים על תנאי למספר חודשי מאסר, כאשר חילוט הסך של 1 מיליון ש"ח מהווה עונש אפקטיבי וכואב.

בא-כוח הנאשם טען כי יש לכבד את ההסדר, תוך התיחסותו לנימוקים הבאים להקל עם הנאשם. מצבו הרפואי הקשה של הנאשם, כאשר הנאשם הגיע לדיון כשהוא ישוב על כיסא גלגלים.

בנוסף, הוצגו אישורים רפואיים וצילומים מהם עולה כי הנאשם חולה במחלת כליות סופנית וסיבוכים קשים של מחלת הסוכרת, כאשר הצפי לבאות הוא החמרה נוספת במצבו.

עוד הוסיף בא-כוח הנאשם, כי הנאשם נעדר עבר פלילי ונסיבות הסתבכותו במעשים נשוא האישומים, היתה על רקע היותו אזרח ארה"ב שלו קשרים משפחתיים שם, כך שלא היה מדובר בחלפן כספים כפשוטו אלא אדם שמערכת קשריו בארה"ב סייעה בידו לבצע את העבירות.

טובת ההנאה שהפיק הנאשם ממכלול המעשים עמדה על לא יותר מאשר 15,000 דולר, 2% מהסכום שבו הורשע.

בא-כוח הנאשם טען גם כי על הסתבכותו משלם הנאשם בעונש חילוט כבד, חילוט הסך של 1 מיליון ש"ח וקנס בסך של 40,000 ש"ח. חקירה פלילית ומאסר על תנאי.

על-פי בא כוח הנאשם, יש להתחשב בהודייתו המהירה של הנאשם ומאמציו להביא את ההליך המשפטי לכדי סיום בדרך המהירה ביותר, כשהוא מתחרט ומכה על חטא.

עוד ציין בא כוח הנאשם, כי מכלול הרכוש שנתפס מידי הנאשם הינו רכוש שאינו נגוע בכל מעשה עבירה והוא משמש אותו ואת בני משפחתו לקיום שוטף.

לתמיכה בהסדר הציגו באי-כוח הצדדים פסיקה מנחה שיש בה כדי לשקף את מדיניות הענישה הנוהגת כך {ת"פ (יר') 343/04 מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.01.08); ע"פ (יר') 7646/07 אהרון אייל ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.07); ת"פ (יר') 344/04‏‏ מדינת ישראל נ' ישראל שור, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.05)}.

ככלל, העונשים נעו בעבירות מן הסוג הנדון ממאסר על תנאי למספר חודשים של מאסר {כזה שהומר בעבודות שירות}.

בית-המשפט קבע כי אין חולק על חומרתן הרבה של העבירות שביצע הנאשם, והפגיעה שפגע בערכים המוגנים.

בית-המשפט נסיבות הביצוע כאן מלמדות על מי שביצע את המעשים במשך תקופה קצרה ובסכום לא גדול יחסית, ואף שאין לזלזל בטובת ההנאה שהפיק הנאשם מביצוע המעשים, אין מדובר בסכום גדול.

עוד הוסיף בית-המשפט בפסיקתו כי הנאשם ביצע את המעשים על רקע היכרות וקשרים אישיים שהיו לו בארץ ובחו"ל, ומשנתגלו המעשים בחקירה פלילית, פעל הנאשם במרץ להביא פרשה זו לידי סיום מהיר בהודיה מהירה, נטילת אחריות ופגיעה כלכלית קשה בכיסו.

הנאשם נעדר עבר פלילי, מצבו הרפואי קשה מאוד כתוצאה מסיבוכים של מחלת הסוכרת, נזקק לטיפולי דיאליזה תדירים, נאלץ לעבור קטיעה בגפיים התחתונות ומצבו הרפואי על-סמך התיעוד הרפואי שהוגש רק הולך ומתדרדר.

בית-המשפט מצא כי העונש המוצע בהסדר הטיעון עומד בגישת האיזון, בהתחשב במכלול נסיבות הביצוע שפורטו, תוך מתן משקל לנסיבות הקולא, הודיית הנאשם, מאחר ויש בכך גם חיסכון הכרוך בכך בזמן שיפוטי, נטילת אחריות ועבר נקי, מצב בריאותי קשה, ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מן הסוג שבו הורשע הנאשם, עונש החילוט הכבד לו הסכים הנאשם.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הנאשם יישא בעונש של24 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי שבמשך תקופה של 3 שנים לא יעבור הנאשם עבירה על סעיף 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון.

בנוסף, גזר בית-המשפט על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי שבמשך תקופה של שנתיים לא יעבור על עבירה לפי סעיף 11יב לחוק איסור הלבנת הון.

ב- ת"פ (ת"א) 26123-07-14 {מדינת ישראל נ' מנחם מגן, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.15)} הנאשם לא רשם את עסקו אצל רשם שירותי מטבע כנדרש, לא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על השירותים שסיפק, ולא קיים את הוראות חוק איסור הלבנת הון בדבר חובות זיהוי של מבקשי ומקבלי השירות.

על-מנת להסתיר את פעילותו הבלתי-חוקית ואת ההכנסות הנובעות ממנה, אחת לתקופה הנאשם השמיד או הסתיר את הרישומים המתעדים את פעילות העסק.

כמו-כן, הנאשם לא ניהל ספרי חשבונות כנדרש, ולא הנפיק חשבוניות או קבלות בגין תקבוליו מן העמלות שגבה.

הנאשם פעל בתחכום רב במשך תקופה ארוכה למען מטרת העשרת כיסו הפרטי על חשבון הציבור כולו.

הנאשם פעל בשיטתיות לרמייתן של רשויות המס, כאשר העלים הכנסות ומע"מ, סייע להוצאת כספים מחוץ לגבולות המדינה, הלבין ביודעין כספי עבירה, וסיכל במזיד את משטר הדיווח העומד בליבו של חוק איסור הלבנת הון - הכל בעבור בצע כסף.

הנאשם סייע לרבים אחרים לגזול את כספי הציבור באמצעות החשבוניות הכוזבות שסיפק. ההיקף הכספי של העבירות בהן הורשע הנאשם הוא חסר תקדים. הנזק שמעשי הנאשם גרמו לקופה הציבורית הוא כמעט בלתי-נתפס.

גם במקרה הזה בית-המשפט מצא כי יש לקבל הסדר טיעון וזאת מאחר והנאשם שיתף פעולה עם רשויות החוק למן הרגע הראשון, הודה במיוחס לו, ואף סיפק ראיות חדשות שלא היו בידיעתם של חוקריו.

הנאשם סייע לחשיפת הפרשה כולה, ותרם תרומה משמעותית להעמדתם לדין של מעורבים נוספים, נגדם הוא עתיד להעיד מטעם המאשימה. ועוד, הנאשם הודה במשפטו, לקח אחריות על מעשיו, וחסך מזמנו של בית-המשפט.

עוד יצויין כי הנאשם הסיר את מחדל האזרחי והגיע להסדר עם רשויות המס, ובשל כל אלה, ובעיקר בשל חלקו המרכזי בחשיפת הפרשה ובהבאת המעורבים הנוספים לדין, קבע בית-המשפט כי הנאשם היה ראוי להקלה בעונשו.

עוד דוגמא לעריכת הסדר בעבירות הלבנת הון, התקיימה ב- ת"פ (ת"א) 32155-07-14 {רשות המיסים - מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' אהרן אביטן, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)} שם החליט בית-המשפט לגזור את עונשי הנאשמים לאחר שנתן משקל נוסף להודייתם של הנאשמים שבאה בשלביו הראשוניים של ההליך הפלילי, ולאחר שנשמע מספר מועט יחסית של עדים.

להודיית הנאשמים התלוותה הסרת מחדל כוללת והסכמה לחילוט כספים מאסיבית.

עוד צויין בפסק-דין זה, כי ניתן גם להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירות, כמו למשל, הפגיעה של העונש בנאשם ובבני משפחתו.

לא יכולה להיות מחלוקת על כך, כי הנאשם ייפגע משליחתו למאסר. על-פי תסקיר המבחן, הפגיעההצפויה בו לאור מבנה אישיותו והניסיונות האבדניים שנעשו על ידו לאחרונה, עלולה להיות קשה עד מאוד.

לכך יש לצרף את עובדת מצבו הבריאותי של הנאשם אף שזה אינו מצדיק הימנעות ממאסר וטיפול רפואי אינטנסיבי שהייתו במאסר במצבו, תקשה עליו את תנאי מאסרו.

ב- ת"פ (ת"א) 21315-07-13 {מדינת ישראל רשות המיסים נ' סמואל כוכב, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.12.13)} בית-המשפט קבע כי לצד השיקולים המחמירים שיש להעניש בגינם, אינו יכול להתעלם מהנסיבות המקלות במקרה זה, בראש ובראשונה הודאתו של הנאשם שמשמעה לא רק חסכון בזמן שיפוטי, כאשר ספק אם במקרה זה מדובר בגורם בעל שמשמעות שהרי בית-המשפט הספיק כבר לשמוע את מרבית הראיות במסגרת טענת הזוטא, אלא שהודאה זו מגלמת בחובה גם חרטה ונטילת אחריות על-ידי הנאשם כמו גם הפנמה של הפסול בהתנהגותו.

בית-המשפט התחשב לא מעט בטיעון של התביעה שהודאת הנאשם ביחידה החוקרת, בשלב החקירה, סייעה לגבש תשתית ראייתית מוצקה למעורבותם של אחרים.

כמו-כן נתן בית-המשפט משקל לא מבוטל לעובדה שהנאשם אמור להעיד במשפטם של המעורבים האחרים, וכי סכום החילוט הכולל הגיע לכדי 6 מיליון ש"ח לערך, כך לפי טיעונה של באת כוח המאשימה, כאשר לסכום זה הצטרף סכום הקנס שגם הוא לא מבוטל.

17. האם ניתן לעכב ביצוע עונש מאסר מפאת חומרת העבירות בהקשר לעבירות הלבנת הון?
ב- ע"פ 8345/15 {מאיר אוחנה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.15)} דובר בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בגדרו הושת על המבקש, בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות כלכליות, עבירות מס ועבירות של זיוף מסמכים, עונש של עשר שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח.

המבקש טען כי אין באפשרותו לשכור עורך-דין אשר ייצג אותו בהליך הערעור, ולפיכך ביקשמבית-המשפט להורות על מינוי סנגור ציבורי אשר יטפל בהליך.

באת כוח המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש בגלל חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו, סיכויי הערעור, והחשש מפני הימלטות מהדין.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעלי הזכויות בו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

במקרה הנדון בית-המשפט העליון {כב' השופט ס' ג'ובראן} דחה את הבקשה מאחר ובכל הנוגע לבקשה למינוי סניגור ציבורי, המבקש לא הניח תשתית עובדתית המעידה על כך שאכן אין ביכולתו לשכור עורך-דין, ובקשתו בעניין זה נטענה בעלמא.

בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע צויין כי בהתאם להלכה הפסוקה, בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש.

בעת החלטה על עיכוב ביצוע, יש לבחון בין היתר, את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; אורך תקופת המאסר; סיכויי קבלת הערעור וטיבו; ועברו הפלילי ונסיבות האישיות של המבקש.

במקרה הנדון גם סיכויי הערעור, הן חומרת העונש והן חומרת העבירות הובילו לדחיית הבקשה.

ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי בית-המשפט המחוזי במקרה הנדון מאחר ועל-פי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי, המבקש הפעיל מנגנון רמייה מתוחכם ורב זרועות, במסגרתו הבריח מחוץ לגבולות המדינה סכומי עתק הנאמדים במאות מיליוני ש"ח, הוציא וסחר בחשבוניות כוזבות בסכומים אדירים וזייף מסמכים רבים.

העבירות בהן הורשע המבקש הן פרי תכנון מדוקדק ושיטתי ובוצעו בשל בצע כסף ולשם התעשרותו. על פני הדברים, מעשי המבקש הם בבחינת עבירות צווארון לבן ברמת החומרה הגבוהה ביותר הן מבחינת היקף העבירות והן מבחינת השיטתיות והתחכום בהן בוצעו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הענישה בעבירות הלבנת הון