הטלת חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים (סעיפים 7 עד 8ב לחוק)

1. הדין
1.1 סעיפים 8-7ב לחוק איסור הלבנת הון
סעיפים 8-7ב לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"7. הטלת חובות על נותני שירותים פיננסיים (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה נגיד בנק ישראל בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוג עניינים ופעולות ברכוש שיפורטו בצו, כי תאגיד בנקאי:
(1) לא יעשה פעולה ברכוש במסגרת השירות הניתן על ידו אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של מקבל השירות מאת התאגיד הבנקאי; הנגיד יקבע בצו מיהו מקבל השירות לעניין זה; קביעה זו יכול שתכלול נהנה מהפעולה ויוצר נאמנות או הקדש (בסעיף זה: "מקבל השירות"); היה מקבל השירות תאגיד או שהפעולה נעשתה לבקשת תאגיד או באמצעות חשבונו של תאגיד, יכול שהקביעה תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין פסקה זו:
(א) "נהנה" - אדם שעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין;
(ב) "שליטה" - כהגדרתה בחוק ניירות ערך, וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור;
(2) ידווח באופן שייקבע בצו על הפעולות ברכוש של מקבל השירות שיפורטו בצו לרבות פעולות כאמור שלא הושלם ביצוען;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) הפעולות שנקבעה לגביהן חובת דיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ב) לשם אכיפתו של חוק זה יקבע שר בצו, לגוף מהגופים כמפורט בתוספת השלישית הנמצא באחריותו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, חובות זיהוי, דיווח, רישום ושמירה, כאמור בסעיף-קטן (א), שיחולו עליו בשינויים המחוייבים, לפי העניין; כן יקבע שר כאמור את דרכי מילוין של החובות שנקבעו בצו.
(ג) על-אף הוראות כל דין, ניתן לקבוע בצו, סוגי דיווח שגילוי של כל דבר הנוגע אליהם, לרבות בירור פנימי לקראת הכנת דיווח, תוכן הדיווח או דבר קבלתה של בקשה הנוגעת לדיווח, וכן מתן זכות עיון במסמכים המעידים עליהם, אסורים או מוגבלים; המגלה דבר או המאפשר עיון בדיווח בניגוד לצו שניתן לפי סעיף-קטן זה, דינו - מאסר שנה.
(ד) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28.
(ה) הדרכים והמועדים להעברת דיווח למאגר המידע ייקבעו על-ידי שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, וכן בהתייעצות עם:
(1) נגיד בנק ישראל - לעניין תאגיד בנקאי;
(2) השר שבאחריותו נמצא אותו גוף - לעניין גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית.

7א. הדרכת עובדים ופיקוח על מילוי חובות (תיקון התשע"ב)
מי שחלות עליו חובות לפי סעיף 7 ידריך את עובדיו בדבר דרכי מילוין, בהתאם לצו לפי אותו סעיף, וכן יפקח על מילוי החובות.

8. אחראי על חובות תאגיד (תיקון התשע"ב)
(א) תאגיד שחלות עליו חובות לפי הוראות סעיפים 7 ו- 7א ימנה אחראי למילוי החובות. נגיד בנק ישראל או השר שבאחריותו נמצא אותו תאגיד, לפי העניין, רשאים לקבוע בצו לפי אותו סעיף תנאי כשירות למינוי אחראי כאמור.
(ב) אחראי למילוי החובות יפעל לקיום החובות המוטלות על התאגיד לפי הוראות סעיפים 7 ו- 7א.

8א. הטלת חובות על סוחרים באבנים יקרות (תיקון התשע"ב)
(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה שר התעשיה המסחר והתעסוקה (בסימן זה: "השר") בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוגים של עסקאות באבנים יקרות שיפורטו בצו אשר נעשו בתמורה לכספים בסכום העולה על הסכום שייקבע בצו, כי סוחר באבנים יקרות:
(1) לא יעשה עסקה כאמור, אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של הלקוח וכן של מי שהעביר את התמורה בעד העסקה; השר יקבע בצו מיהו לקוח לעניין זה; קביעה כאמור יכול שתכלול את מי שעמו עומד הסוחר באבנים יקרות להתקשר בעסקה באבנים יקרות או מי שבעבורו או שלטובתו נעשית העסקה כאמור, במישרין או בעקיפין; היה הלקוח תאגיד או שהעסקה באבנים יקרות נעשתה לבקשת תאגיד, יכול שהקביעה כאמור תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין זה, "שליטה" - כהגדרתה בסעיף 7(א)(1)(ב);
(2) ידווח, באופן שייקבע בצו, על ביצוע העסקה;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם, באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) פרטי הדיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ב) על-אף הוראות סעיף-קטן (א)(1), בעסקאות בסיכון נמוך רשאי סוחר באבנים יקרות לעשות עסקה לפני שיש בידיו את פרטי הזיהוי כאמור באותו סעיף-קטן; השר יקבע בצו את הנסיבות שבהן יחולו הוראות סעיף-קטן זה ואת המועדים לקבלת פרטי הזיהוי.
(ג) על-אף ההוראות לפי סעיף-קטן (א)(1), סוחר באבנים יקרות החבר בגוף המנוי בתוספת שלישית א' רשאי להתקשר בעסקה באבנים יקרות אף אם לא זיהה את האדם שעמו הוא עומד להתקשר בעסקה באבנים יקרות באמצעות אמצעי זיהוי שנקבע בצו לפי אותו סעיף-קטן, ובלבד שזיהה אותו באמצעות מסמך או תג מזהה שהנפיק גוף המנוי בתוספת שלישית א' שהסוחר חבר בו, או גוף אחר מטעמו ובשליטתו של גוף כאמור, לשם כניסה למקום שבו הגוף מנהל את פעילותו, ושהתקיימו לגבי הגוף כאמור תנאים אלה:
(1) הכניסה למקום שבו הוא מנהל את פעילותו מותנית בזיהויו של הנכנס בידי אותו גוף או בידי גוף אחר מטעמו ובשליטתו;
(2) (א) הוא שומר את נתוני הזיהוי של הנכנסים למקום כאמור בפסקה (1) חמש שנים לפחות.
(ב) הרשות המוסמכת רשאית לדרוש מגוף כאמור את נתוני הזיהוי של הנכנסים למקום שבו הוא מנהל את פעילותו, הנוגעים לדיווח שמועבר לרשות המוסמכת, והוא ימסרם לרשות המוסמכת בהתאם לדרישתה.
(ד) על-אף הוראות כל דין, ניתן לקבוע בצו לפי סעיף-קטן (א), סוגי דיווח שגילוי של כל דבר הנוגע אליהם, לרבות בירור פנימי לקראת הכנת דיווח, תוכן הדיווח או דבר קבלתה של בקשה הנוגעת לדיווח, וכן מתן זכות עיון במסמכים המעידים עליהם, אסורים או מוגבלים; המגלה דבר או המאפשר עיון בדיווח בניגוד להוראות כאמור, דינו - מאסר שנה.
(ה) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28, בדרך ובמועד שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ועם השר, באופן שיקבע.
(ו) הוראות סעיפים 7א ו- 8 יחולו, בשינויים המחוייבים, לעניין סוחר באבנים יקרות; ואולם לעניין תאגיד שהוא סוחר באבנים יקרות, הסמכות לקבוע תנאי כשירות למינויו של אחראי למילוי חובות כאמור בסעיף 8 תהיה נתונה לשר.

8ב. הטלת חובות על נותן שירות עסקי (תיקון התשע"ד (מס' 2))
(א) בפרק זה:
"לקוח" - מי שמבקש שירות עסקי מנותן השירות העסקי, ואינו מעסיקו;
"נותן שירות עסקי" - עורך-דין או רואה חשבון, שמבצע או מתבקש לבצע, בעבור לקוח, שירות עסקי במסגרת שירות מקצועי מטעמו;
"פעולות בפיקוח בית-משפט" - פעולות המבוצעות על-פי הוראות כל דין תחת פיקוח בית-משפט, לרבות פעולות במסגרת כינוס נכסים, פירוק חברות, צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, אפוטרופסות או ניהול עיזבון;
"שירות עסקי" - כל אחת מהפעולות המפורטות להלן:
(1) קנייה, מכירה או חכירה לדורות של נכסי דלא ניידי;
(2) קנייה או מכירה של עסק;
(3) ניהול נכסי הלקוח, ובכלל זה ניהול כספים, ניירות ערך ונכסי דלא ניידי, וכן ניהול חשבונות של לקוח בתאגיד בנקאי או באחד מהגופים המנויים בפרטים 1 עד 4 ו- 6 לתוספת השלישית;
(4) קבלה, החזקה או העברה של כספים לצורך הקמה או ניהול של תאגיד;
(5) הקמה או ניהול של תאגיד, עסק או נאמנות לאחר.
(ב) לשם אכיפתו של חוק זה יורה שר המשפטים, בצו, לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים, כי נותן שירות עסקי:
(1) לא ייתן שירות עסקי אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של הלקוח ושל מי שבעבורו או שלטובתו ניתן השירות העסקי, במישרין או בעקיפין; היה הלקוח תאגיד או שהשירות העסקי ניתן לבקשת תאגיד, יכול שהקביעה כאמור תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין זה, "שליטה" - כהגדרתה בסעיף 7(א)(1)(ב);
(2) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ג) שר המשפטים רשאי לקבוע את המועדים לביצוע החובות שנקבעו בצו כאמור בסעיף-קטן (ב).
(ד) הוראות לפי סעיף-קטן (ב) לא יחולו על פעולות המבוצעות במסגרת שירות הניתן למדינה או למשרד ממשלתי או על פעולות בפיקוח בית-משפט.
(ה) נותן שירות עסקי ידריך את עובדיו בדבר דרכי מילוין של חובות לפי סעיף זה, בהתאם לצו לפי סעיף זה, וכן יפקח על מילוי החובות.
(ו) אין בהוראות חוק זה או בהוראות צו שהוצא מכוחו כדי לפגוע בחיסיון לפי הוראות סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971."

1.2 תקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר המידע), התשס"ב-2002
תקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר המידע), התשס"ב-2002 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7(ה) ו- 32(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"), לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים, עם נגיד בנק ישראל לעניין תאגיד בנקאי, ועם השרים שבאחריותם גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית, לעניין גופים אלה, ובאישור ועדת החוקה חוקקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"אחראי" - כמשמעותו בסעיף 8 לחוק, או מי שהוא הסמיכו לכך, והודעה על הסמכתו נמסרה לראש הרשות;
"גוף מדווח" - תאגיד בנקאי וגוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק;
"דיווח" - דיווח לרשות המוסמכת לפי סעיף 7(א) ו- (ב) לחוק;
"דיווח משלים" - דיווח כאמור בסעיף 131(ג) לחוק;
"הרשות המוסמכת" - הרשות לאיסור הלבנת הון שהוקמה לפי סעיף 29(א) לחוק;
"מאגר מידע" - מאגר המידע שהוקם לפי סעיף 28 לחוק;
"ממונה" - כהגדרתו בסעיף 12 לחוק, למעט הגוף המפורט בפסקה (3) להגדרה;
"מסמך מודפס" - מסמך מודפס על גבי נייר;
"פעולה רגילה" - כל אחד מן הפעולות או המקרים שהגופים המדווחים חייבים בדיווח עליהם בהתאם לצווים לפי סעיף 7 לחוק (להלן: "צווי הדיווח"), למעט פעולה בלתי-רגילה;
"פעולה בלתי-רגילה" - כמשמעותה, לגבי כל גוף מדווח, בצווי הדיווח;
"ראש הרשות" - ראש הרשות המסומכת.

2. דרכי הדיווח
דיווח של גוף מדווח לרשות המוסמכת ייעשה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, הכל כפי שיורה ראש הרשות לגבי הגוף המדווח:
(1) בתקשורת מחשבים;
(2) על גבי מצע אופטי (תקליטור - CD-ROM) או מצע מגנטי (סרט או תקליטון);
(3) במסמך מודפס.

3. מבנה הדיווח
(א) ראש הרשות יורה לגוף מדווח את השיטות, מבנה הקבצים, הטכנולוגיות וסוגי הנתונים שעל-פיהם ייעשה הדיווח, כמפורט להלן:
(1) דיווח על פעולה רגילה ייערך בקובץ נתונים במבנה קבוע מראש המכיל את כותרות הקובץ, נתוני בקרה וכן רשומות המיוצגות בתווים לפי אחד מאלה:
(א) תקן "אסקי" - ASCII - American Standard Code for Information Interchange;
(ב) קובץ שנוצר בטכנולוגיה להעברת נתונים ורשומות בין יישומים שונים XML - Extensible Markup Language;
(2) דיווח על פעולה בלתי-רגילה ייערך בנפרד, במבנהHTML(Hyper Text Markup Language) קבוע מראש או, בהסכמת ראש הרשות, שניתנה מראש ובכתב, במבנה מסוג אחר; לדיווח יצורפו מסמכים לפי העניין; הדיווח יכלול פירוט סיבת הדיווח, לרבות תיאור הפעולה שבשלה דווח, על נסיבותיה, ובתוך כך הגורמים הקשורים לסיבת הדיווח, אם הם ידועים לגוף המדווח;
(3) דיווח משלים יימסר לפי דרישת ראש הרשות מן האחראי; הדיווח ייערך כפי שיורה ראש הרשות בכל דרישה כאמור.
(ב) דיווח לפי תקנת-משנה (א) יהיה חתום בידי האחראי; הועבר בקובץ ממוחשב, יישא הדיווח קוד מיוחד לזיהוי הגוף המדווח, שיימסר לו מראש בידי ראש הרשות.

4. מועדי הדיווח
(א) מועדי הדיווח ייקבעו בידי ראש הרשות לפי אלה:
(1) (א) דיווח על פעולות רגילות יועבר לרשות המוסמכת לגבי תקופה שיורה ראש הרשות (להלן: "תקופת הדיווח") ושלא תפחת מיום עבודה אחד, לגבי תאגידים בנקאיים, ומחודש אחד, לגבי שאר הגופים המנויים בתוספת השלישית;
(ב) הדיווח יכלול פעולות שנרשמו במאגר הממוחשב של הגוף המדווח או בדרך אחרת במשך תקופת הדיווח;
(ג) לגבי תאגידים בנקאיים - הדיווח יועבר לרשות המוסמכת לכל המאוחר בתוך שני ימי עבודה נוספים שלאחר תום תקופת הדיווח; לגבי שאר הגופים המנויים בתוספת השלישית - הדיווח יועבר לרשות המוסמכת ב- 17 בחודש שלאחר תקופת הדיווח, או ביום העבודה שלאחריו או בכל יום אחר אשר ייקבע על-ידי ראש הרשות לכל סוג של גוף מדווח.
(2) דיווח על פעולה בלתי-רגילה יועבר לרשות המוסמכת סמוך, ככל האפשר בנסיבות העניין, לאחר עשיית הפעולה או רישומה, לפי העניין;
(3) דיווח משלים יועבר לרשות המוסמכת סמוך, ככל האפשר בנסיבות העניין, לאחר המועד שהאחראי קיבל את דרישת ראש הרשות.
(ב) בתקנה זו, "יום עבודה" - לגבי תאגיד בנקאי: יום עסקים בנקאי כמשמעותו בסעיף 1 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשקים), התשנ"ב-1992.

5. מקום הגשת הדיווח
(א) גוף מדווח יגיש את הדיווח למען הרשות המוסמכת; לעניין תקנות אלה, "מען" - לרבות המען לתקשורת מחשבים של הרשות או מען אלקטרוני אחר כפי שיורה ראש הרשות.
(ב) הרשות המוסמכת תאשר, אם נתבקשה על-ידי המדווח, קבלה של דיווח, שלא נעשה באמצעות תקשורת מחשבים, שנמסר במענה.

6. קביעת דרכי הדיווח, מבנהו, מועדיו והוראות ראש הרשות
(א) ראש הרשות, לאחר התייעצות עם הממונה, רשאי להורות על דרכי הדיווח, מבנהו, מועדיו ומקום הגשתו, בין לכל גוף מדווח בנפרד ובין לסוגים של גופים מדווחים.
(ב) ראש הרשות יפרסם, בהודעה ברשומות, לכל סוג של גוף מדווח את כל אלה:
(1) דרכי הדיווח, כאמור בתקנה 2;
(2) מבנה הדיווח, כאמור בתקנה 3;
(3) מועדי הדיווח, כאמור בתקנה 4;
(4) המען להגשת הדיווח, כאמור בתקנה 5.
(ג) ראש הרשות רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, למסור הודעה בכתב לגוף מדווח מסויים על הוראה לגבי הנושאים המפורטיים בתקנת-משנה (ב); בהשתמשו בסמכות זו ייתן ראש הרשות הוראות זהות לגבי גופים זהים; הוראות לפי תקנת-משנה זו יהיו פתוחות לעיון הציבור.
(ד) הודעה על שינוי הוראות באחד או יותר מהנושאים המפורטים בתקנות משנה (ב) ו- (ג), תפורסם ברשומות או תישלח לגוף המדווח, לפי העניין, בהתחשב בסוג השינוי, זמן סביר לפני תחילת השינוי ולא פחות מ- 60 ימים מיום כניסתו לתוקף של השינוי.

7. אמות-מידה לקביעת דרכי דיווח ומועדיו
בבואו לקבוע לגוף מדווח את דרכי הדיווח, מבנהו ומועדיו וכן מקום הגשת הדיווח, או שינוי של אחד מאלה, יתחשב ראש הרשות המוסמכת באלה:
(1) סוג פעילותו העסקית של הגוף המדווח ויכולתו לעמוד בדרישות של ראש הרשות;
(2) נתוני היסוד הטכניים של מערכות המחשוב והתקשורת של מאגר המידע;
(3) נתוני היסוד הטכניים של מערכות המחשוב והתקשורת של הגוף המדווח.

ה' באדר התשס"ב (17 בפברואר 2002)."

2. חובות דיווח - כללי
פרק ג' לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים על נותני שירותים פיננסיים. מכוח סמכותו על-פי החוק, התקין שר האוצר צווי דיווח שונים, ובכללם צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 {ייקרא להלן: "הצו"}.

הצו קובע את חובות הדיווח המוטלות על נותן שירותי מטבע. בשנת 2002 נקבעה חובת רישום של נותני שירותי מטבע (פרק ד'1 לחוק) אצל "רשם של נותני שירותי מטבע". תכליתה - לאפשר פיקוח על פעילותם.

חובות הדיווח האמורות משרתות את תכליתו של החוק, והיא להילחם בתופעה הקרויה "הלבנת הון", היינו כל אותן פעולות המתבצעות על-ידי עבריינים על-מנת להסתיר את מקורו של הון שנצבר על ידם כתוצאה מפעילותם העבריינית, ולשוות לו "צבע לבן", קרי - חזות של הון שנצבר בפעילות חוקית תמימה.

תופעה זו מתאפיינת בעשיית שימוש במערכות הפיננסיות ובתהליך הגלובליזציה, לשם העברת כספים תוך טשטוש זהותם של בעלי הזכויות בהם ושל מקורם {ראה דברי ההסבר להצעת החוק, הצ"ח איסור הלבנת הון, תשנ"ט-1999, ה"ח 420}.

באמצעות הטלת חובות הדיווח, מבקש החוק להתמודד עם פעילות זו ולמנוע אותה. מנגנון הדיווח מאפשר לרשויות להתחקות אחר פעולות הנחזות להיות תמימות ולחשוף את העומדים מאחוריהן {ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397 (2005)}. הימנעות מקיום חובות הדיווח משמיטה את התשתית עליה נשען החוק ומכשילה את האפשרות להילחם בהלבנת הון.

מלבד חובות הדיווח, קובע החוק עבירה פלילית של איסור הלבנת הון. העבירה, הקבועה בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, מחולקת לשתיים: האחת {סעיף 3(א) לחוק} - היא עצם הפעילות ברכוש שמקורו בעבירה {או ששימש ואפשר את ביצועה, או שנעברה בו עבירה}, אשר נועדה להסוות את מקורו, את בעלי הזכויות בו או את מיקומו. האחרת {סעיף 3(ב) לחוק} - היא פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב, שתכליתה מניעת דיווח בניגוד למתחייב על-פי החוק.

בצד האיסורים הפליליים, נקבעה בחוק {פרק ה'} האפשרות להטיל עיצום כספי. לשם כך הקים החוק "וועדה להטלת עיצום כספי" {תיקרא להלן: "הוועדה"), הרשאית להטיל עיצום בגין הפרת חובת דיווח לפי סעיפים 7, 7א או 8 לחוק איסור הלבנת הון, ששיעורו לא יעלה על-פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

שר המשפטים רשאי, בגבולות העיצום הכספי המירבי האמור, לקבוע שיעורי עיצום כספי שונים להפרות שונות לפי סעיפים 7 עד 9 לחוק איסור הלבנת הון, בהתחשב בהיקף ההפרה ובנסיבותיה ובנסיבותיו של המפר, לרבות היות ההפרה הפרה חוזרת. היה ושר המשפטים עשה שימוש בסמכותו כאמור, אין להטיל על המפר עיצום כספי גבוה מן השיעור שקבע.

על הוועדה לקיים שימוע בטרם תטיל עיצום כספי. על ההחלטה להטיל עיצום כספי ניתן לערער בפני בית-משפט השלום, ועל פסק-דינו ניתן לערער ברשות לבית-משפט המחוזי {ראה סעיף 20 לחוק; רע"א (יר') 28818-04-13 יוסי בזוב נ' הוועדה לעיצום כספי - משרד האוצר, תק-מח 2013(4), 5718 (2013)}.

ב- ת"פ (ת"א) 40346-05 {מדינת ישראל נ' קרן ללום ואח', תק-מח 2009(4), 10551 (2009)} מתייחס בית-המשפט לחובות הזיהוי והדיווח שהוטלו בחוק על התאגיד הבנקאי בקובעו:

"אחת הדרכים העיקריות להילחם בתופעה של הלבנת ההון ולמנוע את ניצולם של הגופים הפיננסיים לצורך הפיכת כסף שהושג בפשיעה לכסף לגיטימי, היא הטלת חובות על אותם גופים פיננסים, לאתר ולדווח על אותן פעולות שחשודות כפעולות של הלבנת הון. לצורך כך, הוטלו על התאגיד הבנקאי בסעיף 7 לחוק מספר סוגי חובות, כאשר המטרה היא כפולה: ראשית - מניעת ניצול הבנקים והפיכתם לכלי-שרת בידי מלביני ההון; שנית - רתימת הבנקים למערכת אכיפת החוק, באמצעות יצירת מערכת דיווח מקיפה (גרוסמן ובלקין; פלאטו-שנער)...
מכוח סעיף 7(א) לחוק הוציא נגיד בנק ישראל צו הקרוי צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (להלן: "הצו הבנקאי"), הקובע שלושה סוגי חובות:
א. חובת הזיהוי - חובה חשובה זו מוגדרת בסעיפים 7-2 לצו הבנקאי, אשר מפרטים מָהם פרטי הזיהוי הנדרשים לשם עשיית פעולות פיננסיות, מי הם הגורמים שעל הבנק לזהות ובאֵילוּ מקרים.
משמעות חובת הזיהוי היא, שלא ניתן כיום לפתוח חשבון בנק או להוסיף בעלים לחשבון קיים, או להוסיף מורשי חתימה, נהנים או בעלי שליטה, לחשבונות קיימים, מבלי לעדכן את בפרטי החשבון. עוד קובע הצו, כי התאגיד הבנקאי ידרוש מן הלקוח להצהיר האם קיים נהנה בחשבון, ואם-כן - לא יפתח התאגיד הבנקאי את החשבון ללא שמו ומספר תעודת-הזהות של הנהנה.
אף שחובת הזיהוי איננה זרה למערכת הבנקאית, הרי שבעבר היא היתה מצומצמת באופן ניכר ונבעה מסיבות אחרות.
ב. חובת הדיווח - תידון להלן בהרחבה.
ג. החובה לניהול רישומים ושמירתם - חובה זו אינה רלוונטית לענייננו ועל-כן לא ארחיב לגביה.
ד. חובה נוספת שהוטלה על התאגיד הבנקאי היא החובה הקבועה בסעיף 8 לחוק, אשר זוהי לשונו...
חובת הדיווח
בסעיפים 13-8 לצו הבנקאי נקבעו חובות הדיווח של התאגיד הבנקאי. חובת אלה מהוות את האמצעי העיקרי למעקב אחר הלבנת הון. זוהי התשתית עליה בנוי חוק איסור הלבנת הון ובלעדיה תיגרע אכיפת החוק, ומלביני ההון יוכלו לחמוק מן הדין...
חובות הדיווח, הזיהוי והרישום שמוצע להטיל על הגופים הפיננסיים השונים, מוצדקות בשל חיוניותן במלחמה בתופעה של הלבנת הון וזאת על-אף שיש בהן משום התערבות בזכות לפרטיות וביחסי הנאמנות בין הלקוח לגוף הפיננסי. חובות מסוג זה מקובלות בחקיקה של מדינות מערביות רבות מתוך הכרה שחובות אלה נועדו למנוע את ניצולם של מוסדות פיננסיים בידי עבריינים ופגיעה בשמם הטוב ובתקינות עסקיהם כתוצאה מכך...
בהתאם לסעיף 28 לחוק, הוקם מאגר מידע אליו יועברו הדיווחים. כן הוקמה מכוח סעיף 29 לחוק, "הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור", שתנהל את מאגר המידע, תוך ניצול יעיל של המאגר לצורך מניעת הלבנת הון מחד; ושמירה על סודיות ופרטיות המידע הרגיש מאידך, בכפוף להוראות החוק.
הצו הבנקאי מחלק את חובות הדיווח של התאגיד הבנקאי לשתי קבוצות:
האחת - חובת דיווח לפי סעיף 8 לצו הבנקאי, במסגרתה מחוייב התאגיד הבנקאי לדווח על פעולות מסויימות בהתאם לגובה הסכום וסוג הפעולה. כך למשל קובע הסעיף, כי התאגיד הבנקאי ידווח על הפקדת מזומנים בחשבון או משיכת מזומנים מחשבון, בסכום של 50,000 ש"ח לפחות; המרת כספים בסכום של 50,000 ש"ח לפחות; הוצאת המחאה בנקאית בסכום של 200,000 ש"ח לפחות, ועוד.
המדובר בחובת דיווח "אוטומטית", שכן הקריטריונים לדיווח על הפעולה מוגדרים וברורים, כאשר אין הבנק נדרש להפעיל כל שיקול-דעת, ומכוח סעיף 2 לתקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר מידע), התשס"ב-2002, מבוצע הדיווח האמור באמצעות מערכת המחשוב של הבנק שתוּכנתה בהתאם.
החובה השניה והחשובה לענייננו, היא חובת דיווח לפי סעיף 9(א) לצו, הקובע כי:
"תאגיד בנקאי ידווח לרשות המוסמכת על פעולות של מקבל השירות, שלאור המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, נחזות בעיניו כבלתי-רגילות."
ואִילוּ סעיף 9(ב) לצו קובע, כי:
"בלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף-קטן (א), יכול שיראו פעולה מן הפעולות המפורטות בתוספת השניה כפעולה בלתי-רגילה."
ואלו הפעולות המנויות בתוספת השניה ורלוונטיות לענייננו:
א. פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח שנקבעה בסעיף 8;
ב. נראה שבעל החשבון מנהל את החשבון בעבור אחר, בלי שהצהיר על כך;
ג. פעולה בחשבון, בהיקף מהותי, באמצעות מיופה כוח, שאינו רשום בחשבון כמורשה חתימה;
ד. מספר פעולות בחשבון שבהן, בלא סיבה נראית לעין, כספים וניירות ערך נמשכים סמוך לאחר שהם מופקדים, שלא במסגרת מהלך העסקים הרגיל;
ה. הצהרה שניתנה לפי צו זה, שנחזית לבלתי-נכונה.
ייאמר כבר עתה, כי בין באת-כוח המאשימה לבין באי-כוח הנאשמים 1 ו- 2 נתעוררה מחלוקת בהקשר זה. בעוד שבאת-כוח המאשימה טענה כי בהתקיים אחד התבחינים הקבועים בתוספת השניה לחוק, קמה חובת התאגיד הבנקאי לדווח על הפעולה; הרי שבאי-כוח הנאשמים 1 ו- 2 טענו כי דיווח בגין פעולה "בלתי-רגילה" כרוך בהפעלת שיקול-דעת של התאגיד הבנקאי, ואינו מחייב דיווח אוטומטי כאשר מתבצעת פעולה מן הפעולות המנויות בתוספת השניה.
סעיף 9(א) לחוק עניינו בדיווחים "שלאור המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, נחזות בעיניו כבלתי-רגילות", קרי, דיווחים הנתונים לשיקול-דעת הגורם המדווח, בהתאם לחשד שמעוררת הפעולה אצל הגורם החייב בדיווח (ראה: פלאטו-שנער; גרוסמן ובלקין, עמ' 230). התבחינים הקבועים בתוספת השניה, "יכול שיראו" בהם (סעיף 9(ב) לחוק), כפעולה בלתי-רגילה, לאמוֹר: תבחינים אלה שאינם בגדר רשימה סגורה, משמשים אינדיקציה לכך שמדובר בפעולה בלתי-רגילה. עם-זאת, היכרות עם הלקוח וניסיונו של הגורם המדווח בכלל ובאשר ללקוח מסויים בפרט, הינם שיקולים שבהחלט ניתן להעניק להם משקל; אך במקרה של ספֵק, ודאי שיש לדווח לרשות ואין נדרשת רמת ודאות גבוהה...
תוצאות הפרת חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי, הקבועה בסעיף 7 לחוק
ככלל, הפרת חובות הדיווח על-ידי הבנק אינה מהווה עבירה (למעט סעיף 7(ג) לחוק, הדן בסוגי דיווחים שגילויים או העיון בהם אסור).
הרציונאל הוא ברצונו של המחוקק לרתום את הבנקים כאמור למלחמה בהלבנת ההון. בנסיבות אלה, אין זה ראוי להטיל על הבנקים חובות רחבות וגורפות מחד, ולהעמידו בסכנת ביצוע עבירה פלילית עקב אי-דיווח מאידך.
עם-זאת, סעיף 14 לחוק קובע כי הפרת חובת הדיווח הקבועה בסעיף 7 לחוק, או הפרת חובת מינוי אחראי למילוי החובות כאמור בסעיף 8(א) לחוק, תגרור הטלת סנקציה כספית על התאגיד הבנקאי..."

ב- ת"פ (יר') 343/04 {מדינת ישראל נ' אהרון אייל כהן ואח',תק-מח 2008(1), 1043 (2008)} נפסק מפי כב' השופט יוסף שפירא:

"חובות התאגיד הבנקאי
9. כאמור, מטרתו של החוק למנוע מצב בו ישראל הופכת להיות מרכז עולמי להלבנת הון, ולשם כך נאסרה בחוק פעולת ההלבנה (סעיף 3(א) לחוק). זוהי המדרגה הגבוהה.
המדרגה השניה הינה מניעת היכולת להלבין את ההון באמצעות מוסדות פיננסיים לסוגיהם, ולשם כך נקבעה חובת דיווח רחבת היקף. חובה זו הוטלה על התאגידים הבנקאיים, על מינהלי תיקים, על נותני שירותי מטבע, על חברי בורסה, על מבטחים וסוכני ביטוח ועל חברות המנהלות קופות גמל.
חובות התאגיד הבנקאי נקבעו בסעיפים 7 ו- 8 לחוק. סעיף 7 שכותרתו "הטלת חובות על נותני שירותים פיננסיים", קובע כדלקמן...
חובת הדיווח
10. חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי נקבעה בחוק, בסעיף 7(א) לחוק, כאשר חובת הדיווח של יתר הגופים המפורטים לעיל, נקבעה בצווים, על-פי הרשאה מפורשת בחקיקה ראשית - סעיף 7(ב) לחוק.
חובות הדיווח נועדו לאתר מקורות לכסף שמקורו בפשיעה ולאפשר מעקב אחריו בכניסתו לתוך המערכת הלגיטימית, ובכך למנוע הסוואתו. חובות דיווח לגבי פעולות חריגות או פעולות שלכאורה אין להן הצדקה כלכלית, נועדו לאפשר שיקוף מירבי של כספי הלבנת הון ושל העברתם במערכת הבנקאית והפיננסית.
על-פי הוראת סעיף 28 לחוק, הוקם מאגר מידע אליו אמורים להגיע הדיווחים השונים המחוייבים על-פי החוק. על-פי הוראת סעיף 29 לחוק, הוקמה רשות איסור הלבנת הון, שהינה הרשות המוסמכת לעניין מאגר המידע (להלן: "הרשות המוסמכת" או "הרשות לאיסור הלבנת הון"). זאת על-מנת שיובטח שימוש יעיל במאגר המידע לצורך המלחמה בהלבנת הון.
ביום 17.02.02 נכנסו לתוקפם פרקים ג' עד ה' לחוק איסור הלבנת הון, אשר נועדו לאפשר אכיפתו של החוק באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותי פיננסיים לגבי פעולות לקוחותיהם, והקמת מערך פיקוח ובקרה אשר בראשו עומדת הרשות לאיסור הלבנת הון, האחראית על יישום החוק ועל ריכוז המידע המצטבר.
על חשיבותו של מנגנון הדיווח והפיקוח, עמד כב' המשנה לנשיא מ' חשין בפרשת שם טוב, שעניינה ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנושא החילוט (המסווג כהליך אזרחי, ועל המשמעות לסיווג - ראו להלן). זו לשונו:
"מנגנון הדיווח והפיקוח - מנגנון שבאמצעותו מיושמות הוראות החוק - ניצב למעשה בתשתיתו של חוק איסור הלבנה. ליבתו של מנגנון זה מצויה בהוראת סעיף 7 לחוק, ובה קבועה חובתם של נותני שירותים פיננסיים לדווח על פעולות פיננסיות שונות שמבצעים לקוחותיהם. תכלית הדיווח נגלית על פניה: לחשוף את פרצופן האמיתי של פעולות הנחזות על פניהן להינתן תמימות בעוד אשר תכליתן היא הלבנת הון." (שם, פסקה 10).
ובהמשך:
"על חשיבותה של חובת הדיווח כנדבך מרכזי במלחמה בהון השחור יעיד הטיפול הדקדקני והנרחב בה בחוק; ובעקבות החוק - בהקמת מנגנון הדיווח אשר הוקם. אכן, הדיווח הוא אמצעי ולא מטרה, אך המדובר הוא באמצעי אשר בלעדיו ייגרע עיקרו של החוק. וכך, משהפכו הבנקים אמצעי בידיהם של עבריינים להלבנת הון, ראה המחוקק לסטות מדוקטרינות מקובלות מקדם, והחליט לכרסם אף בחובת הנאמנות והסודיות של הבנק כלפי לקוחותיו (לעניין זה ראו מאמרה של פלאטו-שנער, לעיל, בפסקה 24). וכפי שצויין בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשנ"ט, 424):
חובות הדיווח, הזיהוי והרישום שמוצע להטיל על הגופים הפיננסיים השונים, מוצדקות בשל חיוניותן במלחמה בתופעה של הלבנת הון וזאת על-אף שיש בהן משום התערבות בזכות לפרטיות וביחסי הנאמנות בין הלקוח לגוף הפיננסי. חובות מסוג זה מקובלות בחקיקה של מדינות מערביות רבות מתוך הכרה שחובות אלה נועדו למנוע את ניצולם של מוסדות פיננסיים בידי עבריינים ופגיעה בשמם הטוב ובתקינות עסקיהם כתוצאה מכך..."
11.כפי שקבע כב' המשנה לנשיא מ' חשין, בפסק-דין שם טוב, "שלא כדרכו בחוקים אחרים, בחוק איסור הלבנה הקדים המחוקק נעשה לנשמע" (שם, עמ' 411). ככלל, החקיקה הישראלית בנויה כך שתחילה מפורטות החובות, לאחר מכן ההפרות-העבירות, ולבסוף נקבע העונש שלצידן. במקרה דנן, חובת הדיווח נקבעה בסעיף 7 לחוק, כאשר הסנקציה על הפרת חובה זו נקבעה בסעיף 14, אולם העבירה של מניעת הדיווח נקבעה בסעיף 3(ב) לחוק. בחינת החוק מעלה כי קיימים בו שני מסלולים שונים:
למסלול הראשון פן מעין אזרחי-מינהלי. מסלול זה דן בהפרת חובת הדיווח הקבועה בסעיף 7 לחוק. מאחר שמסלול זה הינו בגין אי-דיווח, אזי הסנקציה יכולה להיות מוטלת אך על מי שחייב בדיווח. מסלול זה נקבע בסעיף 14(א) לחוק הקובע כי על אדם אשר לא דיווח כדין יכולה הוועדה להטיל עיצום כספי. הוראה זו אינה חלה על עובדו של התאגיד הבנקאי אלא מכוונת כלפי פרטים המחוייבים בדיווח, כדוגמת סוכני ביטוח, מינהלי תיקים וכדו'. המשכו של הסעיף קובע כי כאשר אדם הינו עובדו של תאגיד, יוטל העיצום על התאגיד. משמע ישנו פטור גורף לעובדי התאגיד הבנקאי מאחריות לאי-דיווח של הבנק.
בעניין המסלול הראשון יש להוסיף שהסעיף המקביל לסעיף 14 לחוק, העוסק בעבירת אי-דיווח על-פי סעיף 9 לחוק, הינו סעיף 10 לחוק אשר אינו נוקט בסנקציה אזרחית אלא בסנקציה פלילית. כמו-כן, סעיף 15 לחוק מאפשר להטיל עיצום כספי על אדם שלא מדווח על-פי סעיף 9 לחוק, אולם אם הוטל עיצום לא ניתן לשוב ולהגיש כתב אישום כנגד אדם זה, על-פי סעיף 10 לחוק. השוואה זו מעלה כי כוונת המחוקק היתה במפורש שלא להטיל סנקציה פלילית על עבירת אי-דיווח של תאגיד בנקאי על-פי סעיף 7 לחוק.
עוד יצויין כי החלטת הוועדה להטלת עיצומים, ניתנת לערעור בזכות על-פי סעיף 20 לחוק (ראו: ו"ע (שלום יר') 197/06 אלחנין לתקשורת ומימון 2002 בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-של 2008(1), 587 (כב' השופטת א' שניידר)).
המסלול השני הינו המסלול הפלילי. מסלול זה אינו בגין הפרת חובת דיווח אלא בגין מניעת דיווחים (גרימת אי-דיווח) על-פי סעיפים 7 או 9. מסלול זה נקבע בסעיף 3(ב) לחוק הקובע כי "העושה פעולה" או "המוסר מידע כוזב" במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח שגוי, עובר עבירה.
באשר לשני מסלולים אלו כותבת ד"ר רות פלאטו-שנער במאמרה "הסודיות הבנקאית וחובת האמון על מזבח המלחמה בהלבנת הון - סקירה השוואתית", מאזני משפט ג', 253, כך:
"מה קורה אם בנק לא מילא את החובות המוטלות עליו מכוח הדין? רק בעניין אחד נקבעה עבירה פלילית: כאשר בנק גילה ללקוחו פרטים בנוגע לדיווח מיוחד או דיווח משלים שנעשה אודותיו למאגר המידע. בכל שאר המקרים, אי מילוי החובות לכשעצמו אינו עבירה פלילית. הסנקציה המוטלת על הבנק במקרה של הפרת החוק או הצו היא סנקציה אזרחית, עיצום כספי מכוח סעיף 14 לחוק... מקרה אחר לגמרי הוא כאשר בנק נמנע במודע ממילוי חובותיו, דבר העלול להיחשב עבירה פלילית לפי סעיפים 3(ב) או 4 חוק איסור הלבנת הון, בהתקיים היסודות הנפשיים הקבועים באותם סעיפים" (שם, עמ' 266).
על דברי המלומדת פלאטו-שנער, כי המסלול הפלילי אינו חל רק על פרטים אלא יכול לחול אף על התאגיד הבנקאי, אם יוכח כי מלבד אי העברת הדיווח מתקיימים אף יסודות עבירת מניעת הדיווח, אעמוד בהמשך.
12. חובת הדיווח מפוצלת לשניים - הדיווח האובייקטיבי והדיווח הסובייקטיבי. הוראות מפורטות באשר להיקף הדיווחים ודרך ביצוע הדיווחים לרשות המוסמכת נקבעו בפרק ג' לצו הבנקאי (סעיפים 8 עד 13):
על התאגיד הבנקאי הוטלה בסעיף 8 לצו חובת דיווח לפי גודל הפעולה, בהתאם למאפיינים מסויימים כגון סוג הפעולה, מקורה ויעדה.
סעיף 9 לצו מטיל על התאגיד הבנקאי את החובה לדווח לרשות המוסמכת דיווחים נוספים על פעולות של מקבל השירות, שלאור המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, נחזות בעיניו כבלתי-רגילות, אשר הפעולות הנוגעות למקרה דנן נמנו לעיל.
נושא זה הינו בעל משמעות רבה, כפי שיפורט להלן, מאחר שעמימות הוראת החוק, בצירוף קביעת חובה שאינה מוחלטת אלא תלויית שיקול-דעתו של הבנקאי, מחייבת את צמצום מותת כנפיה של העבירה."

3. מדיניות הבנק לגבי נותני שירותי מטבע במסגרת המאבק בהלבנת הון
ב- ת"א (ת"א) 27063-12-13 {MFX בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.16)} נדונה סוגיה בה התובעים תבעו להורות לנתבע {בנק מזרחי טפחות בע"מ} לאפשר לתובעת 1 לנהל את חשבונותיה בבנק באופן בו נוהלו טרם הוטלו עליה ההגבלות הנזכרות במכתב ששלח הבנק לתובעת.

התובעים טענו כי קביעת המדיניות לקתה בחוסר סבירות בכמה היבטים: ראשית, הבנק לא הראה מהו אותו סיכון ייחודי להלבנת הון הגלום בביצוע פעולות בנקאיות בין חשבונות נותני שירותי מטבע {להלן: "נש"מים"}. שנית, הבנק לא הראה כי נבדקו חלופות פוגעניות פחות בטרם הוטל איסור גורף על ביצוע פעולות בין נש"מים. שלישית, הבנק לא הוכיח את טענתו כי המדיניות נקבעה על רקע צורך שעלה מ"אנשי השטח", ולא הוכח כי אלה העידו על קושי בקיום החובות הרגולטוריות בתחום מניעת הלבנת הון בחשבונות נש"מים. רביעית, הבנק לא התייחס למגבלות רגולטוריות אחרות המוטלות על נש"מים, כאמצעי להקטנת הסיכון לו הוא טען.

הנתבע טען כי מדיניות הבנק נקבעה על רקע תפקידם הייחודי של הבנקים, כמי שמצויים ב"חזית המאבק בהלבנת הון" ואמונים על אינטרס הציבור בהיבט זה; לאור העובדה כי נש"מים מהווים כלי מרכזי וחיוני בידי מלביני ההון, חלות על הבנק חובות זיהוי ודיווח בכל הנוגע לכספים המנוהלים בידי נש"מים, חובות שהבנק אינו יכול לעמוד בהן ללא המדיניות שקבע.

הנה-כי-כן, מדיניות זו נקבעה לאור הסיכון הגדול הגלום בפעילות "סיטונאית" בין נש"מים.

בית-המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי מדיניות הבנק, במקרה זה, מתיישבת עם הוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), ובהתחשב במעמדם של התאגידים הבנקאיים כ"שומרי הסף" מפני הלבנת הון ובחובות המוטלות על הבנק בצו האמור, מדיניות זו נראית סבירה בהחלט.

לא נפל כל פגם במדיניות הבנק שלא להתיר פעילות של נותני שירות מטבע {להלן:"נש"מ"} עבור נש"מים אחרים בחשבון המתנהל בבנק.

אף שלא נפל פגם במדיניות הבנק, ניתן לראות בהגבלה לפיה נמנעה מהתובעת האפשרות לרכוש מטבע חוץ {להלן: "מט"ח"} מנש"מים אחרים ו/או למכור מט"ח לגורמים אחרים, בבחינת סירוב בלתי-סביר בניהול חשבון בנק.

4. לבנק לא היה יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון
ב- ת"א (ת"א) 60553-06-13 {ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.08.13)} בית-המשפט נדרש לשאלה - האם יש לבנק זכות להטיל מיוזמתו מגבלות על חשבונה של חברה העוסקת בניכיון שיקים לעניין היקף פעילותה.

הבנק הצביע על שורה של פעולות המצביעות, לשיטתו, על כך שהמבקשת ביצעה בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון.

כך, בין היתר, טען הבנק, כי במסגרת פעילותה ביצעה המבקשת פעילות של פדיון שיקים, להבדיל מפעילות של ניכיון שיקים, שהיא הפעילות המותרת לה על-פי רישיונה.

ניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על-פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי-גבייתו מהמושך.

במקרה הטיפוסי של העסקה, לקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק בו כנפרע או כנסב, והבנק הרוכש משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק בניכוי מראש של ריבית בשיעור מוסכם.

המחיר המופחת שיקף את העובדה שהבנק משלם כסף בהווה ואמור לקבל מהמושך כסף בעתיד, ואת רכיב הסיכון בעסקה למקרה שהבנק לא יצליח להיפרע מהמושך.

מנהל המבקשת פירט את סוגי העסקאות הנערכות, ותמך את דבריו במסמכים. עדותו של נציג הבנק המחישה כי למעשה לבנק לא היה כל בסיס להטלת המגבלות.

בית-המשפט הבהיר כי אם מדובר בפעילות שכלל אינה חוקית, היה לאסור עליה בכלל או לפנות לרשויות, וודאי לא להטיל מגבלות או להפנות פעילות כזו לבנק אחר, כפי שהציע נציג הבנק. המבקשת הוכיחה סיכויי תביעה גבוהים.

אשר-על-כן, בית-המשפט קיבל את בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני והורה לבנק להמשיך ולכבד את פעילות המבקשת בחשבון הבנק המתנהל אצלו ללא מגבלות כלשהן.
בית-המשפט קבע כי לפי הנסיבות שעלו, לבנק לא היה יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד בו החליט על הטלת מגבלות על חשבונה, בנוסף, נציג הבנק לא הבהיר את הסיבה בשלה הטיל הבנק את המגבלות שהטיל נוטה מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת המבקשת.

עוד יצויין כי גם אם בבחינת סיכויי התביעה היתה מתקבלת המסקנה, כי כפות המאזניים הן מעוינות, הרי שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת.

5. חובת הדיווח קמה במקום שבו נותן השירות נתקל בפעולה אשר נחזית בעיניו, באמת-מידה סובייקטיבית, כבלתי-רגילה
ב- עש"א (יר') 11593-05-12 {ספיישל אינטרסט בע"מ נ' יו"ר הודעה להטלת עיצום כספי מר פיני שחר, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.11.12)}נדונה סוגיה בה הוועדה להטלת עיצום כספי, שהוקמה מכוח סעיף 13 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק לאיסור הלבנת הון" או "החוק"},קבעה שהמערערת אשר עוסקת בהמרת מטבע חוץ וניכיון שיקים, נותנת שירותי מטבע כהגדרתה בחוק זה, הפרה חובות המוטלות עליה.

לפיכך, הוועדה הטילה עיצום כספי על המערערת. מכאן נולד הערעור בהתאם לסעיף 20(א) בחוק.

השאלה המרכזית אשר היתה טעונה הכרעה בערעור זה, עניינה באמת-המידה לקיומה של חובת הדיווח החלה על נותן שירותי מטבע מכוח סעיף 6ב בצו נותני שירותי מטבע, המחייבת דיווח על פעולות "בלתי-רגילות" של מקבל שירותי מטבע.

בית-המשפט דחה את ערעור המערערת על החלטת המשיב שעניינה הטלת עיצום כספי על-פי חוק איסור הלבנת הון מחמת הפרת חובות המוטלות עליה.

בית-המשפט פסק, כי חובת הדיווח קמה במקום שבו נותן השירות נתקל בפעולה אשר נחזית בעיניו, באמת-מידה סובייקטיבית, כבלתי-רגילה.

לעניין זה, בית-המשפט קבע כי אין הכרח שתיראה בעיניו פעולה של הלבנת הון, אלא די בכך שמדובר בפעולה שאינה שגרתית, החורגת מדפוס הפעילות הרגיל, שיכול להקים בסיס לכך שהפעולה קשורה בהלבנת הון.

6. קיומה של העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון דורש, כחלק בלתי-נפרד מרכיבי העבירה ולצורך התהוותה, הליך נפשי של פעולה פלילית מכוונת ומודעת במטרה למנוע או לשבש את הדיווח, שבלעדיו לא ניתן יהיה להרשיע בעבירה זו
ב- ת"פ (ת"א) 40346/05 {מדינת ישראל נ' קרן ללום, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.08)} על-פי המפורט בכתב-האישום המתוקן בשנית שהוגש לבית-המשפט ביום 11.01.07, שכלל שלושה אישומים, הואשמו הנאשמים כי ביצעו בצוותא פעולות ברכוש וּמסרומידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון, וּבכך עברו עבירות לפי סעיפים 3(ב) ו- 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן:"החוק"}, עבירות לפי צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 {להלן:"הצו הבנקאי"} ועבירה לפי סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 {להלן: "חוק העונשין"}.

התביעה טענה כי הנאשמים נושאים באחריות משותפת לביצוע בצוותא של פעולות ברכוש וּמסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון, עבירה לפי סעיף 29 לחוק העונשין, עבירות לפי סעיפים 3(ב) ו-7 לחוק ועבירות לפי הצו הבנקאי.

הנאשמים טענו כי ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 3(ב) לחוק מלמדת כי אין הוא מטיל אחריות פלילית על פקיד הבנק שאינו מדווח. העמימות של החוק כפי שמתבטאת בסעיף 3(ב) לחוק, אינה מתיישבת עם עיקרון החוקיות במשפט הפלילי, לפיו "אין עונשין אלא-אם-כן מזהירין"; ובהתקיים מספר פירושים סבירים - יפורש החוק לטובת הנאשם.

עוד הוסיפו הנאשמים, כי ההתנהגות האסורה המיוחסת לנאשמת 1 היא הפרת חובת הזיהוי והדיווח הקבועות בסעיף 7 לחוק והצו הבנקאי שהוצא מכוחו.

החובה אינה מוטלת על פקיד הבנק כי אם על התאגיד הבנקאי, ולכן לא ניתן לייחס לפקיד הבנק הפרה של החובה. תאגיד בנקאי שהפר את החובה הקבועה בסעיף 7 לחוק ובצו הבנקאי אינו צפוי לסנקציה פלילית כי אם לעיצום כספי, וּמכאן שפרשנות לפיה פקיד הבנק, שאינו חב בחובת דיווח, יישא באחריות בפליליםבמקרה שיפר את חובת הדיווח - היא פרשנות המעלה חוסר צדק משווע.

הנאשמים הוסיפו, כי המחוקק הטיל את האחריות על התנהגות פקידי הבנק על התאגיד הבנקאי, שעליו הנטל לדאוג לכך שפקידיו יקיימו את חובת הזיהוי והדיווח, משום שבידיו הכלים להדריך את פקידיו ולפקח על פעולתם.

לסיום טענו הנאשמים כי לאור הפרשה שהיתה ב- ת"פ (יר') 343/04 {מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.01.08)} וקביעתו של כב' השופט שפירא כי אין להטיל אחריות על פקידי הבנק בעבירת מניעת דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק בשל עמימות הגדרת העבירה, הרי שעל אחת כמה וכמה שיש לבטל את כתב-האישום כלפי נאשמים 5-3, שפעלו על-פי הנחייתם המקצועית של פקידי הבנק, ויש לאמץ את הפרשנות שלטובת הנאשמים.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון, העובדות המתוארות בכתב-האישום אינן מהוות עבירה.

בית-המשפט ציין כי את דעתו המנומקת לעניין פרשנותו של סעיף 3(ב) לחוק וחובת הדיווח המוטלת על פקידי הבנק, הביע בהחלטה מפורטת בעניין מרציאנו {ת"פ 40156/07 מדינת ישראל נ' מרציאנו ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.04.08)}.

בית-המשפט הבהיר כי מטרתו של החוק היא לכידתם של מי שמלבינים הון, כאשר קביעת האיסור של עשיית פעולות למניעת הדיווח ושיבושו הינה האמצעי. הדיווח הוא השלב הראשון בדרך לפיקוח, והוא מהווה חלק חיוני וּמהותי במלחמה בהלבנת הון.

הסרת האחריות מפקידי הבנק, המובילה בהכרח לאי-עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו - תרוקן את הסעיף והחוק מתוכן, ומאחר ואין להניח כי המחוקק ביקש להפעיל הוראה שאין בה כל תוכן, הרי שאיסור הפגיעה בדיווח, במעשה של פגיעה ברכוש או במסירת מידע כוזב או במחדל של אי-דיווח מלא או חלקי - כפי שנקבעו בסעיף 3(ב) לחוק - חל על כל מי שמבקש לעשות פעולה שכזו, לרבות וובעיקר על פקידי הבנק, שלהם נגיעה ישירה לאותם נתונים החייבים בדיווח.

בית-המשפט סבר כי יש טעות במצב המשפטי כמשמעה בסעיף 34 יט לחוק העונשין. נאשמים 5-3 טענו להסתמכות מלאה במעשיהם על הייעוץ המקצועי שקיבלו מאנשי הבנק, ועל-כן, בעבר, היה מקובל הכלל המשפטי שאי-ידיעת הדין אינה פוטרת מאחריות פלילית בכל מקרה, אלא אם הידיעה היא אחת מיסודות העבירה, כפי שנקבע בסעיף 12 לחוק העונשין בנוסחו הקודם.

היחס לאי-ידיעת הדין כגורם המשפיע על קביעת אחריות פלילית, שונה בתיקון 39 לחוק העונשין, כאשר סעיף 12 לחוק העונשין בוטל ובמקומו נחקק סעיף 34יט, שכותרתו: "טעות במצב משפטי", המהוה חריג לכלל הקובע כי רק "טעות בלתי נמנעת באורח סביר" בדבר קיומו של איסור פלילי או הבנתו של האיסור, יכולה לפטור מאחריות פלילית.

בית-המשפט הסביר כי תכלית ההגנה הינה למנוע הטלת אחריות פלילית על אדם שאין בו אשם. לשונו הרחבה של הסעיף אינה קובעת מגבלה לגבי מקור הטעות בדין או סיבתה.

ואולם, לא כל הסתמכות על ייעוץ מקצועי עשויה לשלול את קיומה של כוונה פלילית מצד המתייעץ-הנאשם, לפעול שלא כדין.

מדובר בחריג לכלל ובפרשנות מצמצמת להיקף ההגנה, תוך ניסיון לקבוע ככל האפשר אמות-מידה להתוויית גבולותיה כך שתשמש לתכליתה האמיתית של פטור מאחריות פלילית בהיעדר אשמה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט הדגיש כי קיומה של העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק דורש, כחלק בלתי-נפרד מרכיבי העבירה ולצורך התהוותה, הליך נפשי של פעולה פלילית מכוונת ומודעת במטרה למנוע או לשבש את הדיווח, שבלעדיו לא ניתן יהיה להרשיע בעבירה על?פי סעיף זה.

על-פי העיקרון שלפיו אין עבירה בפלילים ללא אשמה - אין די בהוכחת העובדות הנטענות בכתב-האישום, אם לא תוכח, מעבר לכל ספק סביר, גם כוונה פלילית מוכחת העומדת ביסודם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הטלת חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים (סעיפים 7 עד 8ב לחוק)