סעיפים 39 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969

1. הדין
סעיפים 39 עד 42לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 קובעים לאמור:

"39. צו חילוט (תיקון התש"ל)
(א) על-אף האמור בכל דין, רשאי בית-המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.
(ב) ניתן חפץ כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה ולא חל עליו אחד התנאים האחרים האמורים בסעיף 32, לא יחולט אלא אם החפץ ניתן מאת בעליו, או מאת המחזיק בו כדין, או על דעתו, כשכר בעד ביצוע העבירה שעליה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצועה, או בעד ביצוע עבירה אחרת הקשורה בעבירה שבה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת; ואין נפקא מינה אם ביצע הנידון את העבירה האחרת ואם לאו, ואף אם לא נתכוון לבצעה.
(ג) צו חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר הדין ובין על-פי עתירה מטעם תובע.

40. טענת בעלות או זכות מצד אדם
היה אדם שאיננו שותף לעבירה טוען לבעלות על החפץ שחולט או לזכות בו, רשאי הוא, תוך שנה מיום מתן צו החילוט או תוך מועד נוסף שנקבע באותו צו, לבקש מאת בית-המשפט שציווה על החילוט לבטל את הצו, ורשאי בית-המשפט לעשות כן ולצוות על מסירת החפץ למבקש, לבעלותו או לשם מימוש זכותו בלבד, הכל לפי העניין.

41. תפוס שנמכר או אבד
נמכר החפץ שהוחלט למסרו כאמור בסעיף 40, יבואו דמי-מכרו במקומו; אבד החפץ - רשאי בית-המשפט, אם שוכנע שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את אוצר המדינה בנזיקין בסכום שיקבע.

42. חפץ ללא בעל
(א) חפץ או דמי-מכרו, שעל המשטרה להחזירו לאדם לפי חוק זה, והאדם נדרש בכתב לבוא למקום שנקבע ולקבלו, ולא עשה כן תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו הדרישה, או שתוך ששה חדשים מן היום שבו חייבת המשטרה להחזירו לא נודע לה מקום הימצאו על-אף שפעלה בשקידה סבירה לגילויו - רואים אותו כנכס ללא בעלים והוא יחולט לאוצר המדינה.
(ב) לעניין סעיף זה, משלוח דרישה בדואר רשום, לפי המען שמסר האדם במשטרה, ישמש ראיה לכאורה שהדרישה נמסרה לו תוך 48 שעות מעת משלוחה."

2. שיקול-דעת בית-המשפט החל מן העבירה הראשונה
ב- רע"פ 4105/06 {באסל ג'אבר נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2007(1), 17 (2007)} בית-המשפט דן ביחס שתי הוראות חילוט שונות, שהאחת היא הוראת קבע ותיקה והאחרת חדשה יחסית, שהזמן גרמה, המצויה תחת כנפי הוראת שעה. על-פי האחת מהן, ניתן להפעיל חילוט חפץ בעקבות עבירה על-פי שיקול-דעת בית-המשפט, והאחרת מחייבת חילוט רכב בעבירה שניה, למעט בנסיבות מיוחדות.

הורה בית-המשפט על חילוט מכוניתו של המבקש לפי סעיף 39(א) לפקודה. זאת, נוכח העובדה כי מכוניתו שימשה להסעתם של השוהים הבלתי-חוקיים. נקבע, כי לבית-המשפט נתון שיקול-הדעת להורות על חילוט לפי הוראת סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי, גם במקרה בו נידונה עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר חילוט הרכב.

בית-המשפט קבע כי המצב המשפטי הנכון הוא, כי סעיף 39(א) על עמדו עומד ובכל עת, והוא אינו הוראת שעה. הוא מקנה שיקול-דעת לבית-המשפט החל מעבירה ראשונה. ואולם, במקרה של עבירה נוספת, מחמירות הוראות הדין על-פי חקיקת השעה, שיקול-הדעת של בית-המשפט מצטמצם, ותחת שיקול-דעת אם לחלט,בא שיקול-הדעת אם לא לחלט.

3. ניתן לאפשר את שחרור הרכבים לידי המבקש, בתנאים אשר יבטיחו את מימוש אפשרות חילוט הרכבים
ב- ה"ת (חד') 28276-09-14 {יאניס יושבייב נ' מדינת ישראל, תק-של 2014(4), 35497 (2014)} סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה למשטרה סמכות לתפיסת חפצים. הכלל הוא שניתן להמשיך להחזיק בחפץ שנתפס מכוח סעיף 32 לפקודה, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגד נאשם, אם קיימות ראיות לכאורה, המצביעות על פוטנציאל חילוטו של הרכוש התפוס בתום ההליך הפלילי.

סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה סמכות להורות על חילוט חפצים שנתפסו לפי סעיף 32 לפקודה. סעיף 32 לפקודה מתייחס למספר חלופות ביחס לחפצים אותם ניתן לתפוס חפצים בהן נעברה עבירה או עומדים לעבור לגיבהם עבירה, חפצים העשויים לשמש ראיה בהליך משפטי, חפצים שניתנו כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

המשיבה טענה, כי שני הרכבים הם בגדר חפצים בהן נעברה עבירה, כאשר הכוונה היא לסחר או השכרת רכבים. המבקש טען כי מדובר ברכבים שלא שימשו את העסקים הנדונים, ואשר מעולם לא הושכרו במסגרת העסקים הנדונים. אלא שמחומר הראיות שהציגה המשיבה עולה, לכאורה, כי שני רכבים אלה הושכרו בעבר על-ידי המבקש, ואף הוצגו הסכמי השכרה ביחס לרכבים אלה. משמע, קיימות ראיות לכאורה ששני הרכבים הללו שימשו לביצוע עבירה של עיסוק ללא רישוי אשר מיוחסת למבקש, ומכאן שקיים פוטנציאל חילוט ביחס לשני הרכבים הללו.

משנקבעו קיומן של ראיות לכאורה וקיומו של פוטנציאל חילוט ביחס לשני הרכבים, יש לשאול האם קיימת חלופת תפיסה ביחס לרכבים אלה, כלומר האם ניתן להשיג את מטרת התפיסה באמצעים פחות דרסטיים מאשר המשך החזקתם בידי המשיבה. נקבע כי בנסיבות אלה ניתן לאפשר את שחרור הרכבים לידי המבקש, בתנאים אשר יבטיחו את מימוש אפשרות חילוט הרכבים, היה והמבקש יורשע ויוטל עליו צו חילוט כאמור. נזכור כי אין המדובר ברכבים שעתידים לשמש ראיה חפצית במהלך המשפט כנגד המבקש.

4. אין להתערב לעניין העונש שהוטל היות והוא עונש ראוי לעניין חילוט
ב- ע"פ 8274/11 {ליאוניד אדז'רסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(1), 3340 (2013)} הורה בית-המשפט על חילוט כספים בסך 7,750 דולר שנמצאו בעת המעצר, כמו גם על חילוט כספים נוספים בחשבונות שונים מכאן הערעור על בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי מדובר ברופא אשר עסק במכירת תרופות מזויפות, מתוך ידיעה שהתרופות הן מזויפות, הוא ידע שהכספים המועברים על-ידי החברות מקורם בפלילים, הוא ידע כי היקפי העברות הכספים בין החברות אדיר, וכי הקמת מספר רב של חברות, ההתנהלות בקשר להן ולפעילותן, היא פעילות חשודה.כמו-כן נקבע כי העונש שהוטל הוא עונש ראוי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סעיפים 39 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969