סמכות בית-המשפט כיצד לנהוג בנכס התפוס והאחריות על הנכס התפוס

1. אחריות המשטרה
משעה שנתפס חפץ לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי, מוטלת על המשטרה אחריות לשמור על ערכו הכלכלי ואם מדובר בכסף מזומן או בהמחאות - בדרך ניהולו בחשבון בנקאי {רע"פ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.08)}.

2. לבית-משפט סמכות רחבה כיצד לנהוג בנכס התפוס
בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 {להלן: "פסד"פ"} לפיו רשאי בית-משפט שלום לצוות כי חפץ שנתפס מכוח סעיף 32 לפסד"פ, יימסר לתובע הזכות בתפוס {בש"פ 4852/14 רחל מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)}.

על-פי לשונו של סעיף 34 לפסד"פ, לבית-המשפט מוקנית סמכות רחבה להורות כיצד יש לנהוג בנכס תפוס, וזאת גם לצורך הגנת הנכס מפני פגיעה בירידת ערכו {רע"פ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.08); ע"ח (מחוזי-מרכז) 35902-04-14 שמעון ארזון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.14)}.

עוד יצויין כי סמכות בית-המשפט על-פי סעיף 34 לפסד"פ היא רחבה, ונועדה להבטיח אינטרסים שונים, ובין היתר, בשילוב עם הוראת סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, היא מקנה לבית-המשפט את סמכות תפיסת הרכוש, לרבות הקפאת חשבונות בנק {ע"ח (מחוזי-מרכז) 35902-04-14 שמעון ארזון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.14)}.

3. השיקולים הנדרשים על-מנת להחזיק בתפוס טרם הגשת כתב אישום
ב- רע"פ 5440/16 {מדינת ישראל נ' יניב עמר, תק-על 2016(3), 6015 (2016)} קבע בית-המשפט:

"בית-משפט זה התייחס, לא אחת, לשיקולים הנדרשים על-מנת להחזיק בתפוס טרם הגשת כתב אישום, וכפי שנקבע ב- בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.06):
"נדרשת, איפוא, בחינה שלה שתי פנים: האם המשך החזקת התפוס בידי המשטרה משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה; אם שאלה זו תיענה בחיוב, האם ניתן לשחרר את החפץ באופן ובתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה, מחד, ואת מימוש זכות הקנין של הפרט מנגד... עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות-מידה חוקתיות ביישומם. פירוש הדבר, כי חייב להימצא מקור סמכות לעצם תפיסת חפץ בידי המשטרה. מקור כזה עשוי להישען על טעם מניעתי; על צפי בדבר חילוטו בתום המשפט; או על הצורך בו כראיה במשפט. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם-כן, האם קיימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשוי להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט"."

ב- רע"פ 2744/15 {מאיר דרדיק נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(2), 12370 (2015)} בית-המשפט השלום קבע, חילוט העתיקות והתחמושת שהתגלו אצל המבקש, בהיותם תפוסים שבוצעה בהם עבירה. המבקש ערער על פסק-הדין ובית-המשפט המחוזי דחה את הערעור ומכאן בקשת רשות ערעור.

בית-המשפט דחה את בקשת רשות הערעור בטענה כי כמות פריטי העתיקות והתחמושת שהתגלו בביתו של המבקש רבה במיוחד, ולפיכך, מעשיו אינם קלי ערך באופן המצדיק הימנעות מהרשעה. כמו-כן, וכפי שציינו הערכאות הקודמות, לא הונחה תשתית ראייתית בנוגע לפגיעה במבקש, ככל שהרשעתו בדין תעמוד בעינה.

4. הארכת ההחזקה בנכס התפוס
לעניין זה נאמר ב- רע"פ 3960/16 {עו"ד אורי פלדמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(3), 1705 (2016)}:

"בהקשר זה אכן נקבע בפסיקתנו כי הארכה כאמור איננה יכולה להיות לצמיתות אלא שעליה להינתן לזמן מסויים, לתכלית מסויימת ומטעמים ראויים. כך, למשל, נקבע כי ניתן להאריך את התקופה מקום בו החקירה לא נסתיימה, טרם הוחלט אם יוגש כתבאישום נגד מי שהחפץ נתפס בידו, או כאשר קיימת מחלוקת באשר לזהות בעל הזכות בחפץ (ראו: בש"פ 6686/99‏ עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 464 (22.05.00) (להלן: "עניין עובדיה")). בהקשר זה נקבע כי בבואו לאשר בקשה להארכת החזקה בחפץ, על בית-המשפט לאזן כראוי בין קניין הפרט לבין צרכי הציבור (ראו: עניין עובדיה; בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל (18.09.14). עיינו עוד: בש"פ 555/07 יחיא נ' משטרת אריאל, פסקה 12 (06.03.07); רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-10 (13.08.08))."

ב- רע"פ 6675/15 {צ'יינג' סיגל דוגה נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 4735 (2015)} בית-המשפט לא שוכנע כי הנסיבותמצדיקות יחס זהה מבחינת הארכת צווי התפיסה של הרכוש.

המבקשת 2, היא הבעלים הרשום של המבקש 1, שהוא עסק למתן שירותי מטבע. במסגרת חקירה אשר התנהלה ברשות המיסים, נחשדו סיגל ובעלה ירון דוגה, כי היו חלק מקבוצה שקשרה קשר לביצוע שורת עבירות כלכליות, שעיקרן הסוואה והסתרה של כספים שמקורם בעבירות, ואשר התקבלו במסגרת עסקאות למכירת חשבוניות מס כוזבות.

על-פי החשד, הצ'יינג היה אחד ממספר עסקים אשר שימשו להוצאת הקשר אל הפועל. החקירה הפכה לגלויה ביום 23.02.15, ובאותו יום נתפסו ברשות המבקשים שיקים וכסף מזומן, אשר נחשדו כבעלי קשר לעבירות. בהמשך, ביום 02.05.15, ניתנו על-ידי בית-משפט השלום צווים לתפיסת רכוש זה, כמו גם צו להקפאת חשבון בנק של הצ'יינג ורישום הערה על רכב שבבעלות סיגל בהסכמה דיונית אשר הושגה בהמשך בין המשיבה לבין המבקשים, הוחזרו חלק מהשיקים מושא צו התפיסה אליהם.

המשיבה הציגה בבקשתה להארכת צו התפיסה שתי תכליות: הצורך ברכוש התפוס כראיה בהליך המשפטי, והצפי בדבר חילוט הרכוש במקרה של הרשעת המבקשים או ירון. בית-משפט השלום מצא כי התכליות הנובעות מתפיסת הרכוש ממשיכות להתקיים, ועל-כן בחן האם קיימת אפשרות להגשים תכליות אלה, תוך פגיעה מופחתת בקניינם של המבקשים.

בית-משפט השלום קבע כי ביחס לשאר הרכוש התפוס נמצא כי היות שנועד גם לשמש כראיה בהליך המשפטי, לא קיימת בנסיבות המקרה חלופה הולמת להמשך תפיסתו בשלב זה. איזון זה אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי כאיזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין, כפי שנמנו לעיל, ואין יסוד להתערב באיזון זה.

כמו-כן, לא נמצא ממש בטענת האפליה שהעלו המבקשים. מעיון בהחלטת בית-משפט השלום עולה כי מדובר בהחלטה שניתנה רק בעניינו של אדם שנחשד כי היה מעורב עם ירון בפעולות לקבלה במרמה של רישיון לניהול עסק למתן שירותי מטבע, במסגרת חברת שיא שי עד. בהחלטתו של בית-משפט השלום מצויין כי הארכת צו התפיסה ביחס לשיא שי עד נעשתה במסגרת הסכמה דיונית קודמת בין הצדדים, ועל-כן להחלטה זו אין כל נפקות לענייננו.

נוסף על כך, אין כל הכרח כי צווים לתפיסת רכושם של שניים הנחשדים במעורבות בקשר לביצוע פשע יהיו זהים זה לזה מבחינת היקפם ומועד תחולתם, אף אם תפקידם של השניים בקשר דומה.

מדובר בשאלה התלויה בנסיבותיו של כל חשוד, והאיזון המתחייב בעניינו. בית-המשפט לא שוכנע כי נסיבותיהם של שיא שי עד ושל הצ'יינג זהות, באופן אשר יצדיק יחס זהה מבחינת הארכת צווי התפיסה של רכושם, ואף בשל כך יש לדחות את טענת האפליה. אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות.

5. האם ניתן לשחרר חלק מהרכוש המחולט בהקשר לעבירות הלבנת הון?
ב- בש"פ 4852/14 {רחל מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)} דובר בערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בה נדחתה בקשה העוררת לשחרור רכב שתפוס בידי המשיבה.

יצויין כי הבקשה הוגשה לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 {להלן: "הפסד"פ"}.

הרכב נתפס בצו זמני במסגרת כתב אישום שהוגש נגד המשיב הפורמאלי, הנאשם בתיק העיקרי {להלן: "הנאשם"}, שהוא בנה של העוררת, בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף, פקודת מס הכנסה ועל חוק איסור הלבנת הון.

נגד הנאשם, בנה של העוררת, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 וחוק איסור הלבנת הון.

על-פי המתואר בכתב האישום בתקופה שבין ינואר 2011 למאי 2012 פעל הנאשם יחד עם האחרים להונות את רשויות המס ולהתחמק מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק.

המשיבה הגישה בקשה למתן סעדים זמניים ברכוש בהתאם לסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון אשר מחיל בשינויים המחוייבים את הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 {להלן: "פקודת הסמים"}.

המשיבה ביקשה מבית-המשפט לתת צו לתפיסת כלי הרכב, צו לרישום עיקול במשרד הרישוי ורשם המשכונות לטובת המשיבה, להורות לחברת הביטוח לרשום את המשיבה כמוטב יחיד בפוליסות הביטוח של הרכב וכן לתת צו למכירת כלי הרכב על-ידי האפוטרופוס הכללי והפקדת תמורתו בחשבון האפוטרופוס.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אף שהרכב רשום על שמה של העוררת, מדובר באישה מבוגרת שאינה מחזיקה ברישיון נהיגה; וכי הרכב היה בשימוש הנאשם מרבית הזמן, כך שברור שהעוררת אינה הבעלים האמיתי של הרכב, ורישומו על שמה נועד לכאורה להרחיק את הנאשם מהרכב.

ב- ע"פ 2963/13 {מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.02.14)} בית-המשפט הבהיר כי חילוט אמור להתבצע על-מנת למנוע ביצוען של עבירות באמצעות אותו רכוש, למנוע מהעבריין את שכר העבירה או להבטיח תשלומו של קנס {גבריאל הלוי תורת דיני העונשין ג 882-881 (2010)}.

תכליות אלה שביסוד סמכות החילוט אף זכו להבלטה נוספת במסגרת הסדרים הנוגעים לחילוט בהקשרים מיוחדים כדוגמת עבירות סמים והלבנת הון {סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים; סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון; ע"פ 4209/99 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 587, 594 (2001)}.

6. האם מותר לתפוס רכוש רק לאחר הגשת כתב אישום ובכפוף לבדיקת קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות הנוגעות להלבנת הון?
ב- בש"פ 5723/14 {טולוטו שיר נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.14)} נדונה השאלה האם מותר לתפוס רכוש רק לאחר הגשת כתב אישום ובכפוף לבדיקת קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות הנוגעות להלבנת הון.

המבקש טען כי גם אם היקף העבירות אשר יוחסו לו היה על-סך 2.1 מיליון ש"ח, הרי שהיה יכול להרוויח מכך לא יותר מעמלה בסך שבעה אחוז. כלומר, לכל היותר, הוא היה יכול להרוויח 147,000 ש"ח.

המבקש הוסיף כי מאחר שבידי המשיבה מוחזקים כבר כ-450,000 ש"ח, לא היתה הצדקה להמשיך להחזיק ברכבים.

המשיבה עמדה על האבחנה שיש לערוך בין השלב שטרם הגשת כתב האישום לזה שאחריו, כאשר בשלב הקודם להגשת כתב האישום הרף הראייתי הנדרש הוא של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה וכי החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה, ובשלב שלאחר הגשת כתב האישום, הרף עולה לרף של יסוד סביר להרשעה בעבירה, הדומה במהותו לרף הנדרש במעצר עד תום ההליכים.

המשיבה טענה כי בעניין הנדון שתי הערכאות הקודמות ציינו בהחלטותיהן כי מעיון בחומר הראיות עלה בסיס ראייתי לחשדות אשר יוחסו למבקש, באופן המצדיק את תפיסת הרכבים.

עוד טענה המשיבה, כי היקף הרכוש בו נעשתה עבירה הוא הרלוונטי לעניין החילוט ולא היקף הרווחים של העבריין.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת הערר מאחר וטענתו של המבקש לפיה לא ניתן לתפוס נכסים לפי החוק אלא לאחר הגשת כתב אישום חסרת כל בסיס הואיל וסעיף 26 לחוק מחיל את כללי הפקודה בשינויים המחוייבים, אין הצדק רעיוני לקבלת טיעון המבקש.

בית-המשפט החליט כי הותרת הרכב ברשות המשטרה פוגעת בזכותו הקניינית של המבקש, אך תפיסת הרכב תהווה בטחון לחילוט עתידי.

בנוגע לסוגיית גובה הסכומים נושא העבירה, בית-המשפט פסק כי הלכה היא כי "בלעו של גזלן" משמעו הכספים בהם בוצעה העבירה ולא ה"עמלה" שגוזל כל עבריין {ע"פ 4980/07 אלון כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.11.10); ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' אלירן עובד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)}.

חילוט רכושו של הנאשם נבע מכך שלא מדובר ברכושו, שכן זה הושג בעבירה, אלא ברכוש שהוא למעשה של הציבור, ולכן יש לחלטו.

ב- ע"פ 5140/13 {מדינת ישראל נ' אברהם אוסקר, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.08.13)} בית-המשפט העליון קבע כי על בית-המשפט לבחון את דיות הראיות במישור הלכאורי ולהשתכנע כי קיים "פוטנציאל חילוט" במובן זה שהראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר לכך שבתום ההליך הפלילי יורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו וכי בעקבות אותה הרשעה ניתן יהיה להורות על חילוט רכושו.

7. חילוט נכסי הנאשם לצורך איזון באינטרס הציבור
ב- רע"פ 6709/15 {דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.16)} נדונה פרשה מורכבת במסגרתה בוצעו, לפי החשד, עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון בגין הכנסות, שהן "רכוש אסור" בהיקף של למעלה מ-22 מיליון ש"ח ועבירות מס.

בקשת רשות הערר היא על החלטת בית-המשפט המחוזי, בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית-משפט השלום, שהורה על שחרור כספים המגיעים למבקשת ונתפסו על-ידי המשיבה לצורך חילוט עתידי.

לאחר הגשת כתב החשדות המבקשת עתרה לבית-המשפט השלום הנכבד וביקשה כי ישוחררו מתוך קופת החילוט שני רכיבים כספיים בסך כולל של כ-334,000 ש"ח.

בהחלטה בערכאה דלמטה נקבע כי שני האורגנים המרכזיים במבקשת וכן המבקשת עצמה הם חשודים עיקריים בפרשה וכי לא נתקיימו התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטות הקודמות. עוד נקבע שם כי ככל שהחשדות יתבררו כמוצקים ויוגש כתב אישום, הרי שבקשת חילוט במקרה זה תחשב מתבקשת.

בהמשך, הוסיפה המבקשת כי בשלב בו טרם הוגש כתב אישום, ראוי לנקוט בגישה "ליברלית" יותר, כלשונה, בהליכי התפיסה, כך שזכויותיהם של צדדים שלישיים תמי-לב - יגברו על זכותה של המשיבה בכספים מכוח חילוט עתידי

בית-המשפט העליון קבע כי כאשר נתונה בידי בית-המשפט הסמכות לחלט רכוש, כי אז תוקנה גם סמכות העזר לתפוס אותו רכוש ולהחזיקו עד להחלטה מה יעלה בגורלו.

עוד הוסיף בית-המשפט העליון כי לא מצא עילה לבירור עניינה של המבקשת בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

נסיבות הבקשה דנן היו נטועות כולן בעניינה הפרטני של המבקשת. המבקשת לא הראתה כי מתעוררת בעניינה שאלה משפטית, או כללית.

המבקשת גם לא הראתה נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות אשר הצדיקו מתן רשות לערור, כדוגמת חריגה מסמכות, או פגיעה בלתי מידתית בזכויותיה {בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.09.14)}.

סמכות התפיסה נועדה להבטיח את החילוט העתידי, אם וכאשר יורשע הנאשם. תפיסת נכס לצורך חילוט עתידי כרוכה אמנם בפגיעה בזכות בעל הקניין, אולם כנגדה עומד אינטרס הציבור ומתחייב איזון הולם ביניהם.

ב- ע"פ 1784/14 {אשרף עאשור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.15)} בנסיבות העניין היתה סמכות לחלט את הכספים האמורים ולו על בסיסו של סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

אמנם, באופן עקרוני כאשר בכוונתה של המדינה לבקש לחלט כספים שנתפסו בחזקתו של נאשם על-פי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום {סעיף 21(ו) לחוק איסור הלבנת הון, וכן, ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.09.09)}.

ב- ע"א 6212/14 {מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.16)} בית-המשפט קבע כי ישנה חשיבות רבה נודעת להליך החילוט, על רקע תכליותיו.

החילוט נועד למנוע מצב בו חוטא יצא נשכר, לשלול את התמריץ לביצוע עבירות ולהרתיע. הוא נועד גם לחסום ניסיון של עבריינים 'לערבב' בין רכוש 'פלילי' ברכוש 'תמים', ובכך 'להלבין' כספי פשיעה. לחילוט נודעת גם תכלית מעין-עונשית, וכן נודעת לו חשיבות רבה מן ההיבט הנורמטיבי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכות בית-המשפט כיצד לנהוג בנכס התפוס והאחריות על הנכס התפוס