סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• התובענה הייצוגית - כללי
• מפתח התביעות הייצוגיות לפי נושאים - כללי
• סדרי דין
• בקשות ותביעות שאושרו או התקבלו
• דחיית/מחיקת בקשה ותובענה ייצוגית
• גמול
• הסדר פשרה
• הסתלקות מתביעה ייצוגית
• תובענות ייצוגיות - הגנת הצרכן - בית-דין לעבודה
• עובדים זרים
• פנסיה
• תביעות שאושרו
• תביעות ובקשות שנדחו
• הסתלקות
• רשויות מקומיות על-פי מפתח שמות הרשויות והנושאים - כללי
• גמול שכר-טרחה
• הודעות חדילה
• אישור התובענה הייצוגית
• הסדרי פשרה
• שונות
• תובענות ייצוגיות במסגרת המשפט המינהלי
• תובענות ייצוגיות והגבלים עסקיים
• בנקים ותובענות ייצוגיות
• ביטוח - סדרי דין
• תביעות שנדחו
• תביעות או בקשות שאושרו או התקבלו
• חברות כרטיסי אשראי
• חברות
• איכות הסביבה

סדרי דין

1. אי-הסדרת ביטוח פנסיוני מאחר והיה על המערער לפנות פניה מוקדמת לארגון העובדים טרם הגשת הבקשה להגשת תובענה ייצוגית - הערעור נדחה
ב- ע"ע 41191-04-14 {בועז ברבי נ' שלג לבן בע"מ, תק-אר 2016(2), 1125 (2016)} עסקינן בתובענה בגין אי-הסדרת ביטוח פנסיוני.

עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בעילת התביעה שהגיש נגד המשיבה שעניינה אי-הסדרת הזכות לביטוח פנסיוני כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בצו ההרחבה בענף השמירה - כתובענה ייצוגית.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להידחות וזאת בעיקרו של דבר משני הטעמים המצטברים הבאים: ראשית, המערער לא הוכיח היותו כשיר לשמש כתובע מייצג בהתאם לסעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות מכוח היותו "אדם שיש לו עילת תביעה". שנית, בנסיבות המקרה שלפנינו כפי שפורטו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, היה על המערער לפנות פניה מוקדמת לארגון העובדים טרם הגשת הבקשה להגשת תובענה ייצוגית, והמערער לא עשה כן.

2. על המבקשת להגיש ערעור אחד המתייחס הן להחלפתה בתובע מייצג והן לסוגיית הוצאות המשפט
ב- בר"ע 14657-06-16 {עמותת ידיד - מרכזי זכויות בקהילה נ' א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ, תק-אר 2016(2), 1104 (2016)} עסקינן בתובענה בגין תשלום זמן מעבר בין מטופלים למטפלות ומטפלים סיעודיים.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי, במסגרתה אושרה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעילתה תשלום עבור "זמן מעבר" בין מטופלים למטפלות ומטפלים סיעודיים.

בהחלטה נקבע, בין היתר, כי המבקשת תוחלף בתובע ייצוגי שיש לו עילת תביעה אישית וכן נקבע בהחלטה כי "כל אחת מהמשיבות תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך".

בבקשה דנן מעלה המבקשת שלל טענות כנגד פסיקת בית-הדין האזורי בעניין הוצאות המשפט ושכר-הטרחה שנפסק. עוד מציינת המבקשת כי בכוונתה לערער על החלק בהחלטה שהורה על החלפתה בתובע מייצג אחר.

בית-הדין קבע, כי על פני הדברים ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מסיימת את תביעת המבקשת בבית-הדין האזורי ועל-כן מהווה הלכה למעשה "פסק-דין", ולא "החלטה אחרת".

לפיכך, על פני הדברים עומדת למבקשת הזכות לערער על ההחלטה, לרבות בקשר להוצאות, ללא נטילת רשות. בנסיבות אלה ונוכח כוונת המבקשת לערער ממילא על חלק אחר בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, אין מקום כי בית-הדין יפעל בהתאם לתקנה 83 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

לכן הוצע כי בקשת רשות הערעור תימחק והמבקשת תגיש ערעור אחד המתייחס הן להחלפתה בתובע מייצג והן לסוגיית הוצאות המשפט.

3. הכרה ביחסי עובד-מעסיק בין מתנ"ס לבין שחקני קבוצת כדורגל - הערעור נדחה
ב- ע"ע 33774-10-10 {מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ נ' אמיר אוזן ואח, תק-אר 2016(2), 996 (2016)} עסקינן בערעור בגין חבות מעסיק בתשלום חובות קבוצת כדורגל מקומית.

בית-הדין הארצי לעבודה דחה ערעורים הדדיים על פסק-דינו של בית-הדין האזורי אשר קבע כי מרכז תרבות באופקים היה מעסיקם של שחקני קבוצת הכדורגל "עירוני אופקים".

עוד נקבע, כי בהתנהלותו במשך שנים רבות, נטל על עצמו המתנ"ס את החובות החלות על מעסיק ומשכך חב כלפי השחקנים בתשלומים שנתבעו.

4. החלטתו האופרטיבית של בית-הדין האזורי בעניין ניהול התובענה כתובענה ייצוגית תעוכב עד ההחלטה בבקשת רשות הערעור
ב- בר"ע 7386-02-16 {קסטרו מודל בע"מ נ' אור שחם, תק-אר 2016(1), 1727 (2016)} עסקינן בתובענה בגין עמלות מכירה בתשלום דמי חגים.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין שבו נתקבלה חלקית בקשתו של המשיב לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על-פי חוק תובענות ייצוגיות.

בד-בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-הדין האזורי. בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור דחה בית-הדין האזורי את הבקשה בכל הנוגע לעילת התביעה של הכללת עמלות מכירה בתשלום דמי חגים, וקיבל את הבקשה בנוגע לשתי עילות תביעה: הכללת עמלות מכירה ב"שכר הרגיל" על-פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה בחישוב גמול בעד עבודה בשעות נוספות; זכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות עבודה שמעבר ל- 43 שעות בשבוע.

המשיב הגיש ערעור בזכות על החלטת בית-הדין האזורי לדחות את בקשתו לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית בעילה של הכללת עמלות המכירה בתשלום דמי חגים, ואילו המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על אישור הבקשה בנוגע לשתי עילות תביעה - הכללת עמלות מכירה ב"שכר הרגיל" וזכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות עבודה שמעבר ל- 43 שעות בשבוע - וכן על שיעור ההוצאת ושכ"ט עו"ד שנפסקו לזכות המשיב ובאי כוחו.

נוכח הסכמת המשיב, ניתנה רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי, וכן ניתן תוקף של החלטה לעיכוב החלטתו האופרטיבית של בית-הדין האזורי בעניין המשך ניהול ההליך. לאור האמור, נותר להכרעה עניין אחד - עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר-טרחת עורך-דין שנפסקו בהחלטת בית-הדין האזורי.

בית-הדין קיבל את בקשת רשות הערעור וקבע, כי הדיון בהליך יאוחד עם הדיון בערעור שהגיש המבקש, וכי החלטתו האופרטיבית של בית-הדין האזורי בעניין ניהול התובענה כתובענה ייצוגית - תעוכב, וכי החיוב בתשלום שכר-טרחת עורך-דין והוצאות - יעוכבו חלקית.

5. תובענה ייצוגית נגד חברת שמירה - גילוי מסמכים בבית-הדין האזורי
ב- ע"ע 48860-07-14 {אופיר מיכלביץ' נ' קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ, תק-אר 2016(1), 1573 (2016)} עסקינן בערעור בבקשה לגילוי מסמכים המעידים על השבת כספי פיצויים.

בית-הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי ערעור שהגישו עובדים לשעבר בחברת אבטחה על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה לדחות בקשתם לגילוי מסמכים במסגרת תובענה ייצוגית שהגישו נגד החברה ונגד משרד הביטחון.

נקבע, כי על-מנת לאפשר לעובדים להתמודד עם טענת ההגנה שהעלתה החברה בדבר מיצוי העילה הקבוצתית, ובמקביל לכך למנוע הכבדה וסרבול מיותרים - יש לחייב את החברה למסור לעובדים מסמכים המעידים על השבת כספי פיצויים לעשרה מתוך עובדי החברה הרלוונטיים לבקשה.

6. חובה על המבקש להגיש תובענה ייצוגית להקדים פניה לארגון העובדים היציג טרם הגשתה
ב- ע"ע 19419-12-12{מודיעין אזרחי בע"מ נ' דניס קויטמן, תק-אר 2016(1), 1366 (2016)} עסקינן בתובענה בגין ניכוי שלא כדין משכר עבודה.

בית-הדין הארצי קיבל את ערעורה של חברת "מודיעין אזרחי" על אישור תובענה ייצוגית כנגדה בגין ניכוי שלא כדין משכר העובדים.

נקבע, כי חרף העובדה שקביעותיו של בית-הדין האזורי היו מעוגנות בתשתית העובדתית שנפרשה בפניו ובהלכה הפסוקה לאותה עת, הרי שהתפתחויות משמעותיות שחלו לאחר החלטתו מחייבות בחינת מחודשת של השאלה בדבר אישור התביעה כתובענה ייצוגית ועל-כן אין מנוס מהחזרת התיק לבית-הדין האזורי על-מנת שיבחן האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, וכי דרך המלך לבירור פגיעה בזכויות עובדים במקום עבודה מאורגן היא דרך ההליך הקיבוצי, וכי חובה על המבקש להגיש תובענה ייצוגית להקדים פניה לארגון העובדים היציג טרם הגשתה ועל בית-הדין לזמן את הארגון לשמיעת עמדתו.

7. בנסיבות המקרה הנדון קיים קשר הדוק בין עילת התובענה הייצוגית לבין חלק מעילות התביעה האישית ושתיהן דורשות הכרעה בשאלת תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים
ב- בר"ע 35938-02-16 {ארתור אוסיפוב נ' רויאל קלין בע"מ, תק-אר 2016(1), 1782 (2016)} עסקינן בתובענה בגין תשלומי זכויות עובד.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי שבה נקבע כי תחילה תידון הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, ורק לאחר-מכן יתקיים דיון בתביעתו האישית של המבקש, וכי המבקש ישלם למשיבה הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך.

המבקש הגיש כנגד המשיבה העוסקת במתן שירותי ניקיון, תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו בחברה.

על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקש הועסק בחברה בתפקיד מפקח/מנהל אזור, ובמסגרת עבודתו פיקח על אתרים בהם נתנה החברה שירותי ניקיון. עוד נטען בכתב התביעה כי חלות על החברה הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה הם: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד; חלף הודעה מוקדמת; פיצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פדיון חופשה; חלף הפרשות לקרן הפנסיה; הפרשי מילואים; חלף הפרשות לקרן השתלמות; הפרש דמי הבראה; תוספת ותק.

בקשת רשות הערעור דנן סבה הן על החלטתו של בית-הדין האזורי שלא לקיים דיון הוכחות בתביעה האישית של המבקש, והן על חיוב המבקש בהוצאות.

בית-הדין קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וכי בנסיבותיו של המקרה הנדון צדק בית-הדין האזורי בקביעתו שלא לנהל במקביל את שני ההליכים - התביעה האישית והבקשה לאישור.

בנסיבות המקרה הנדון, קיים קשר הדוק בין עילת התובענה הייצוגית לבין חלק מעילות התביעה האישית, ושתיהן דורשות הכרעה בשאלת תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים {או צווי ההרחבה} בענף הניקיון על המבקש.

נוכח האמור, אין מקום לקיים דיון כפול בשאלת תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים/צווי ההרחבה בענף הניקיון על המבקש, ולכן צדק בית-הדין האזורי בהחלטתו כי לא ניתן לקיים את הדיון בתביעה האישית במקביל לדיון בבקשה לאישור.

8. תביעות העובדים נגד ההסתדרות הכללית בטענה לייצוג לא הוגן - לא יסולקו על-הסף
ב- ע"ע 57454-11-14 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מרדכי שמלה, תק-אר 2016(1), 74 (2016)} עסקינן בתובענה בגין אי-ייצוג הוגן של עובדי שמירה של מעסיקיהם.

בית-הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה על דחיית בקשתה לסילוק על-הסף של תביעות שהוגשו נגדה בטענה לאי-ייצוג הוגן של עובדי שמירה נגד מעסיקיהם.

נקבע, כי על-מנת שההסכם הקיבוצי בענף השמירה לא יהיה אות מתה, במקרה שבו ארגון העובדים לא מתפקד כראוי בהגנה על זכויות עובדים צריכה להיות פתוחה בפני העובד האפשרות העקרונית להגשת תביעה בעילה של ייצוג לא הוגן.

9. בירור התובענה הייצוגית יידחה עד לאחר הכרעה בערעור ובהתאם לתוצאותיו
ב- בר"ע 26114-12-15 {אורגד - ח.ש.ן בע"מ נ' ליאת יצחקי, תק-אר 2016(1), 682 (2016)} עסקינן בתובענה ייצוגית בעילת אי-ביטוח פנסיוני.

עסקינן בבקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-הדין האזורי אשר קיבלה את בקשת המשיבים 4-1 {התובעים המייצגים והמשיבים הפורמליים} לאישור תובענה ייצוגית בעילת אי-ביטוח פנסיוני, ודחתה את בקשתם לאישור תובענה ייצוגית בעילת אי-תשלום דמי חגים. המשיבים הודיעו כי בכוונתם להגיש ערעור בזכות אודות חלקה של ההחלטה אשר דחתה בקשתם לאישור תובענה ייצוגית בעילת אי-תשלום דמי חגים.

בית-הדין קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-הדין האזורי עד להכרעה בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים בכך שביצוע החלטת בית-הדין האזורי טומנת בחובה ניהול ההליך לגופו, והשקעת משאבים על-ידי שני הצדדים, דבר שאינו מוצדק שיתבצע טרם הכרעה בערעור המבקשים.

מאידך, נזקם של המשיבים, בדחיית בירור התובענה הייצוגית עד לאחר הכרעה בערעור ובהתאם לתוצאותיו, בשים-לב כי מדובר בתביעה כספית, ניתנת לפיצוי כספי בהתאם לצורך.

10. קיימת הצדקה להורות על איחוד הדיונים בארבע הבקשות לאישור התובענות הייצוגית בפני מותב אחד וזאת לשם יעילות הדיון ולמניעת החלטות סותרות
ב- בר"ע 58977-12-14 {מכבי שירותי בריאות נ' אליהו שלמה, תק-אר 2015(4), 2300 (2015)} עסקינן בבקשת רשות ערעור לאיחוד דיונים בתובענות.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בה נדחתה בקשת המבקשת לאחד את הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בתיק עם בקשות אחרות לאישור תובענות ייצוגיות המתנהלות בבית-הדין האזורי בתל-אביב בפני מותבים שונים, כאשר הרקע נגד המבקשת הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה מנגנון ההחזר שהנהיגה המבקשת ליישום הוראות סעיף 8(א-2)(3) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

על-פי טענת המשיבים {המבקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית}, אותו מנגנון החזר אינו מקיים את הוראות הפטור אשר קבע המחוקק, והמבקשת אינה פועלת בהתאם להוראות הרלוונטיות בנושא זה.

במסגרת ההליכים בתיק הגישה המבקשת בקשה לבית-הדין האזורי להורות על איחוד הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית בתיק. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה לאיחוד הדיונים ומכאן בקשת רשות הערעור דנן בה נטען, כי מדובר בארבע בקשות לאישור כמעט זהות, שהוגשו כנגד ארבע קופות החולים הפועלות בישראל, העוסקות באותו נושא בדיוק, שמתבררות בגדרן שאלות משפטיות עקרוניות זהות, ועל-כן יש לאחד את הדיון בארבע הבקשות הן מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות והן מכוח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בית-הדין, בקבלו את הערעור קבע, כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהדיונים בארבעת הבקשות יאוחדו בפני מותב אחד וזאת לשם יעילות הדיון ולמניעת החלטות סותרות.

11. הסמכות למחיקת תובענה ייצוגית מסורה לבית-הדין אליו היא הוגשה
ב- המ"ד 2890-12-15 {דמיטרי שפלב נ' עדנה רוט, תק-אר 2015(4), 2155 (2015)} עסקינן בבקשה למחיקת תובענה ייצוגית חופפת בגין החזרת כספי פיצויים שהפריש המעסיק.

המבקש הגיש תביעה אישית נגד המשיבה 2, חברת מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, בעניין החזרת כספי פיצויים שהפרישה מעסיקתו, חברת סער ביטחון ולאחר-מכן הגיש המבקש בקשה לאישור תביעתו האישית כתובענה ייצוגית.

לטענת המבקש, כיומיים טרם הגשת בקשת האישור התברר כי המשיבה 1 הגישה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מנורה מבטחים לבית-הדין האזורי באותו עניין.

המבקש הגיש בקשה לבית-הדין האזורי בתל-אביב לפי סעיף 7 לחוק, ובה ביקש את מחיקת התובענה הייצוגית המתנהלת בבית-הדין האזורי בבאר-שבע, חרף העובדה שהבקשה לאישור שהוגשה מטעמו היא הבקשה המאוחרת יותר.

בבקשתו טען המבקש, כי למעשה הסמכות להכריע בבקשה זו נתונה לנשיא בית-הדין הארצי, בהתאם לתקנה 6 לתקנות, בשים-לב לנסיבות המיוחדות המתקיימות במקרה זה, כאשר תביעתו האישית של המבקש מתנהלת זה למעלה משנתיים וחצי, והתקיימו בה כבר שני דיונים, בעוד שבקשת האישור שהוגשה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע, הוגשה רק זה עתה, וטרם התקיים בה כל דיון.

המשיבות טענו, כי הסמכות להכריע בבקשת המחיקה נתונה לבית-הדין האזורי בתל-אביב, וכי גם לבית-הדין האזורי בתל-אביב אין סמכות למחוק את בקשתה לאישור תובענה ייצוגית, אלא הוא רשאי רק להעביר את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שלפניו לבית-הדין האזורי בבאר-שבע, בהתאם לסעיף 7 לחוק.

בית-הדין קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי בענייננו, מדובר על שתי תובענות ייצוגיות שהוגשו בנושא דומה, של החזרת כספי פיצויים שהפריש המעסיק. עצם העובדה שתביעתו האישית של המבקש כבר מתנהלת מזה זמן מה בבית-הדין האזורי בתל-אביב, אין בה כדי להצדיק העברת העניין להכרעת בית-הדין הארצי בהתאם לתקנה 6 לתקנות, אלא זהו בדיוק המקרה שבו עוסק סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות.

משכך, על בית-הדין האזורי שאליו הוגשה הבקשה המאוחרת לאישור תובענה ייצוגית - דהיינו, בית-הדין האזורי בתל-אביב - להכריע בבקשת המבקש.

ב- המ"ד 18112-12-15 {נרמינה מיכאלוב נ' א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ, תק-אר 2015(4), 2122 (2015)} עסקינן בתובענות בשל ניכויים משכר הקופאיות המועסקות ברשתות קמעונאיות.

עסקינן בבקשה מוסכמת להעברת הדיון בבקשה לאישור תובענה שהגישו המבקשות מבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו לבית-הדין האזורי בירושלים, שם מתבררת בקשה דומה לאישור תובענה ייצוגית, וזאת מכוח הוראת תקנה 6 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בית-הדין קמא החליט כי בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות, הסמכות להורות על העברת הדיון מבית-הדין בתל-אביב לבית-הדין בירושלים נתונה לנשיא בית-הדין הארצי, ועל-כן הורה לצדדים להגיש בקשה מנומקת לנשיא בית-הדין הארצי לעבודה, וכי בהתאם להחלטתו ייקבע אופן המשך ניהול הדיון בבקשה. מכאן הבקשה דנן, שהוגשה בהסכמת הצדדים.

בית- הדין קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי בענייננו, מדובר על שתי תובענות ייצוגיות שהוגשו בנושא דומה, של ניכויים משכר הקופאיות המועסקות ברשתות קמעונאיות, בין היתר בגין גרעון בקופה. נסיבות אלו אינן מהוות מקרה מיוחד המצדיק העברת העניין להכרעת בית-הדין הארצי לעבודה, אלא זהו בדיוק המקרה שבו עוסק סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, ומשכך על בית-הדין האזורי שאליו הוגשה הבקשה המאוחרת להכריע בו, כמפורט באותו סעיף.

12. בית-הדין קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין מאחר ועיכוב הביצוע לא יגרום למשיב או לחברי הקבוצה נזק של ממש
ב- ע"ע 41863-09-15 {רשף בטחון (1993) בע"מ נ' מאיר פרץ, תק-אר 2015(4), 1579 (2015)} עסקינן בתובענה בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה.

מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האזורי שבמסגרת פסק-הדין התקבלה תובענה ייצוגית שהגיש המשיב בעילה של אי-ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי המבקשת, כאשר המשיב עבד בשירות המבקשת - חברה שעיקר פעילותה במתן שירותי שמירה ואבטחה לגופים שונים - שתי תקופות שונות, ועם סיום עבודתו הגיש לבית-הדין האזורי תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו בקשר לתקופת עבודתו במבקשת, ובמקביל הגיש בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית.

המבקשת הגישה ערעור לבית-הדין הארצי הן על ההחלטה להכיר בתובענה כייצוגית והן על פסק-הדין. במקביל לערעור הגישה המבקשת את הבקשה דנן, במסגרתה ביקשה עיכוב ביצוע מלא, ובכלל זה עיכוב פתיחת חשבון נאמנות, הפקדת הסכום הפסוק, מנגנון היידוע של חברי הקבוצה לרבות פרסום שתי מודעות ומשלוח מכתבים, וכן תשלום הוצאות ושכר-טרחה לב"כ הקבוצה וגמול לתובע המייצג.

בית-הדין קבע כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין במרביתו. זאת, בשלב זה, עד למועד הדיון בערעור ובהתחשב בכך שהדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית, וכי עיכוב הביצוע לא יגרום למשיב או לחברי הקבוצה נזק של ממש, יש לקבוע כי איזון ראוי בנסיבות המקרה יימצא במתן עיכוב ביצוע, בשלב זה עד למועד הדיון בערעור.

13. החלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים כמו גם היקף הגילוי - נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך
ב- בר"ע 9073-04-15 {אלירן יוחאי אלקיים נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ, תק-אר 2015(3), 334 (2015)} עסקינן בתובענה בגין אי-תשלום שכר עבור זמן המתנה לפני תחילת משמרת.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקש לגילוי מסמכים, כאשר המבקש הועסק על-ידי המשיבה כקופאי בסניף שער בנימין, ואשר הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, בה טען כי קיים נוהל אצל המשיבה המחייב את הקופאים להגיע לעבודתם כרבע שעה לפני תחילת כל משמרת, אך המשיבה מונעת מהקופאים להחתים את כרטיס הנוכחות בפרק זמן זה ובהתאם אף אינה משלמת להם שכר עבורו.

במסגרת ההליכים המיקדמיים הגיש המבקש בקשה לגילוי מסמכים, בה עתר לקבלת סרטי האבטחה המתעדים את הנעשה בכניסה לשלושה סניפים של המשיבה - בשער בנימין, גבעת שאול ונשר.
המבקש הסביר כי "ניתן יהיה לראות בסרטי מצלמות האבטחה שהקופאים מחכים בכניסה לסניפים ואינם מחתימים את כרטיסי העובד עד לתחילת המשמרת". בית-הדין האזורי, בהחלטתו מושא בקשה זו, נענה לבקשה אך ביחס לסניף שער בנימין בלבד.

המבקש טען בבקשת רשות הערעור, כי לא היתה הצדקה להגביל את הגילוי לסניף בו עבד. לגישתו, במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הגדיר את הקבוצה באופן רחב כ"כל עובדי המשיבה אשר הגיעו לעבודתם על-פי הוראות המשיבה ולא קיבלו שכר עבור חלק מזמנם...". עוד טען המבקש כי לא היתה הצדקה להגביל את הגילוי לסרטי הווידאו "המתעדים את שעון הנוכחות", שכן הבקשה התייחסה לכל סרטי האבטחה אשר בכניסה לסניפים.

בית-הדין קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכי בהתאם להלכה הפסוקה, החלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים, כמו גם היקף הגילוי, נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך. ערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בשיקול-דעתו של בית-הדין האזורי בעניין זה, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת, וכי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מן הכלל, והתערבות בהחלטה דיונית תוך כדי ההליכים.

14. בית-הדין דחה ערעור על דחיית בקשה לתובענה ייצוגית מאחר ופסק-דינו של בית-הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות
ב- ע"ע 37596-05-14 {אלכסנדר קוזק נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ, תק-אר 2015(2), 2078 (2015)} עסקינן בתובענה בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה.

מדובר בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, במסגרתו נדחתה בקשת המערער לאישור תביעה בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, כתובענה ייצוגית. בית-הדין קבע כי בנסיבות בהן הוכח קיומו של ארגון עובדים בחברה, אשר מעורב ביחסי העבודה בחברה, ופועל לאכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי בין הצדדים, ולאור הודעת החברה בדבר הביקורת הצפויה להיערך אצלה על-ידי ועדת האכיפה, יש להעדיף את אכיפת זכויות העובדים על-ידי ארגון העובדים, על פני ניהול תובענה ייצוגית כנגד החברה, ומכאן ערעור זה.

בית-הדין קבע כי דין הערעור להידחות, וכי פסק-דינו של בית-הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את ההתערבות בו.

15. בשלב זה של הדיון מוגבל גילוי המסמכים למסמכים הרלוונטיים לשלב זה של ההליך, קרי מסמכים שרלוונטיים לבחינת קיומם של תנאי-הסף לאישור תובענה כייצוגית
ב- בר"ע 24922-03-15 {ליודמילה ספרנסקי נ' נתן - המרכז הישראלי לרפואה סיעודית בע"מ, תק-אר 2015(1), 2388 (2015)} עסקינן בתובענה בגין ניכוי משכר שלא כדין לטובת קרן אירועים.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בה דחה בית-הדין את בקשת המבקשת לגילוי מסמכים, זאת לאחר שהמבקשת עבדה בשירות המשיבה שהינה חברה למתן שרותי סיעוד לנכים ובעלי מוגבלויות, והגישה לבית-הדין האזורי בקשה לאישור תובענה כנגד המשיבה כתובענה ייצוגית המתייחסת לשלוש עילות, אחת מהן נוגעת לניכוי משכרה של המבקשת לטובת "קרן אירועים" לטענת המבקשת הניכוי האמור מנוגד להסכם שבין המשיבה לבין המוסד לביטוח לאומי; מנוגד לחוק הגנת השכר, נעשה תוך פגיעה בחובה לשלם שכר מינימום; ונעשה תוך הטעיית המבקשת לגבי הערך אותו תקבל עבור הניכוי.

המשיבה טענה כי דין בקשת המבקשת להידחות, לרבות בהתייחס לעילה בדבר ניכוי משכר המשיבה לקרן. נטען כי המשיבה הסכימה, בחתימה על מסמך, לביצוע הניכוי; הקרן נועדה להעניק למצטרפים אליה הטבות שלא קשורות לחובת המשיבה לספק שי לחג מכוח ההסכם עם המוסד לביטוח לאומי; ההצטרפות לקרן העניקה למבקשת הטבות בפעילויות רווחה שונות שקיימה המשיבה, וזאת לעומת עובדים שהעדיפו שלא להצטרף לקרן; הניכוי אינו מנוגד לחוק הגנת השכר.

בהמשך ההליך הגישה המבקשת לבית-הדין האזורי בקשה לגילוי מסמכים ובה עתרה לחייב את המשיבה לגלות לה את המסמכים הבאים: תדפיס מתוך מערכת השכר המפרט את ביצוע הניכויים משכר חברי הקבוצה בגין "קרן ארועים"; דפי חשבון הבנק בתקופה הקובעת בו התנהלה קופת קרן האירועים. בית-הדין בחן את הבקשה וקבע כי מדובר בבקשה מוקדמת שכן המסמכים שגילויים מבוקש "אינם דרושים-לבירור השאלה העומדת כעת לדיון והיא - האם להיעתר לבקשה לאשר את התובענה הייצוגית". מכאן הערעור דנן.

בית-הדין קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מחלוקת אודות חשיבותו של גילוי המסמכים גם בשלב של הליך לאישור תובענה כייצוגית, אלא שבשלב זה של הדיון מוגבל גילוי המסמכים למסמכים הרלוונטיים לשלב זה של ההליך, קרי מסמכים שרלוונטיים לבחינת קיומם של תנאי-הסף לאישור תובענה כייצוגית.

כלל הוא שבית-הדין, כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה. במקרה הנדון לא מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, וכי יש בהחלטת בית-הדין האזורי טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה.

16. אושרה בקשה לביצוע עיכוב פסק-דין הואיל וקבלתן של הטענות לאחר ביצוע ההסכם עלול לגרור מצב של הוצאות שלא ניתן יהיה להשיבן
ב- ע"ע 14563-02-15 {עמותת קו לעובד נ' תבל תבל אבטחה בע"מ, תק-אר 2015(1), 2237 (2015)} עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין.

מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האזורי, שהגישה עמותת קו לעובד - המבקשת, בו אושר הסכם פשרה מתוקן בתובענה ייצוגית. עיכוב הביצוע מתבקש בנוגע למרכיב אחד בהסכם הפשרה ונוגע לדרך משלוח ההודעות לחברי הקבוצה. המבקשת מבקשת כי עד להכרעה בערעור תמנע המשיבה 2 מלשלוח לעובדיה לשעבר, שהועסקו על ידה לפני 14-7 שנים, הודעות בקשר לסכומי הזכאות, כאשר על ההודעות להישלח אך ורק על-פי הכתובות הרשומות אצל המשיבה 2.

בית-הדין קבע כי יש לקבל את הבקשה ולעכב את משלוח ההודעות לחברי הקבוצה, תוך הנחיה לקבוע את הדיון בערעור למועד מוקדם, ככל האפשר. אומנם, עיכוב ביצועו של פסק-הדין יפגע בצדדים להסכם הפשרה המתוקן ובחברי הקבוצה, בהתחשב בעובדה שההליכים בעניינם מתנהל מזה מספר שנים. יחד-עם-זאת, טענות המבקשת בעניין זה ראויות להתברר בערעור גופו וקבלתן של הטענות לאחר ביצוע ההסכם עלול לגרור מצב של הוצאת הוצאות שלא ניתן יהיה להשיבן.

17. בית-הדין דחה ערעור בקובעו כי יש עדיפות לבירור זכויות העובדים במנגנון אכיפה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים על פני בירור זכויותיהם במסגרת תובענה ייצוגית
ב- ע"ע 5268-01-11 {טלטש טגניה נ' עמישב שירותים בע"מ, תק-אר 2015(1), 1836 (2015)} עסקינן בתובענה בגין אי-תשלומי שכר עבודה.

עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה אשר דחה את בקשת המערערות לאשר תביעתן כתובענה ייצוגית, כנגד המשיבה שהינה חברה המספקת שירותי שמירה, אבטחה וניקיון, כאשר המערערת 1 היתה עובדת ניקיון אצל החברה ואשר הגישה תביעה נגד החברה לתשלום תוספת ותק, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על אי-מתן הודעה לעובד, ימי חג, דמי הבראה, פדיון חופשה, ופיצוי בגין אי-הפקדת כספים לקופת גמל; המערערות הגישו בקשה לאישור תביעתה של המערערת 1 כתובענה ייצוגית. הסעדים שנתבעו בתובענה הייצוגית הם אלה: תשלום תוספת ותק, פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובדת על תנאי עבודתה, פיצוי בגין אי-הפקדת כספים בקרן פנסיה, ולחלופין תשלום ההפרש בין ההפקדות שהפקידה החברה בביטוח מנהלים לבין הסכומים שהיה עליה להפקיד בקרן הפנסיה.

בית-הדין קבע כי יש עדיפות לבירור זכויות העובדים במנגנון אכיפה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, על פני בירור זכויותיהם במסגרת תובענה ייצוגית. לפיכך, ניתן להגיע למסקנה כי עצם קיומה של ועדת אכיפה פעילה, מצדיקה דחיית הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכי מאחר שההסתדרות הלאומית לא היתה צד לדיון בהליכים דנן, ואין ראיות לגבי פעילותה הקיבוצית בחברה, מוחזר הדיון לבית-הדין האזורי כדי לברר האם מתקיימת פעילות קיבוצית לאכיפת זכויות העובדים על-ידי הסתדרות העובדים הלאומית. זאת, בכפוף לפסיקתו של בית-הדין בהליך התלוי ועומד בעניין ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הסתדרות העובדים הלאומית לבין החברה. לאחר הבירור העובדתי, יכריע בית-הדין האזורי באשר לאישור התביעה - כתובענה ייצוגית.

18. בית-הדין דחה ערעור על דחיית בקשה לתובענה ייצוגית מאחר ויש לפעול במישור הקיבוצי המייתר מעיקרו את עילת התובענה הייצוגית
ב- ע"ע 7229-05-12 {ענבל-קימל בתיה נ' מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכוח אדם בע"מ, תק-אר 2015(1), 2033 (2015)} עסקינן בתובענה בטענה לתשלום שכר עבודה באיחור.

עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה אשר דחה את בקשת המערערת לאשר תביעתה האישית כתובענה ייצוגית, וזאת כאשר המערערת הועסקה על-ידי המשיבה 1 ופוטרה עקב הפסד מכרז במקום העבודה שבו עבדה.

לטענתה, החברה הסכימה לשלם לה פיצויי פיטורים, אך דרשה שתחתום על כתב ויתור וסילוק, כתנאי לתשלום, והמערערת חתמה. עוד טענה, המערערת, שהשכר שולם דרך קבע ביום ה- 9 לחודש שלאחר ביצוע העבודה, משכך נהג המעסיק, הרי שהמבקשת והעובדים בכלל, למעשה מימנו את האשראי של המעסיק, ולכן על המעסיק לשלם להם בגין האיחור בתשלום השכר.

החברה טענה כי המערערת לא היתה זכאית לזכויות עם סיום העסקתה וכי תשלום הזכויות בא כנגד חתימה על כתב ויתור וכי אין לקבל את תביעתה הן מפאת חוסר ביסוס, והן מפאת ההסכמים הקיבוציים המסדירים את העסקתם של עובדי החברה שנחתמו ונאכפים, וכי ועדת האכיפה אשר הוקמה בהתאם להסכם אכיפה בענף השמירה מבצעת עבודתה נאמנה, וכי היא מעוניינת בפיקוחה של הוועדה ובחירת נתיב זה מהווה את המסלול הנכון ביותר לטיפול בתביעה במקרה דנן.

בית-הדין האזורי קבע, כי בנסיבות הקיימות, המערערת אינה מתאימה לייצג את הקבוצה הרלוונטית ודחה את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. מכאן ערעור זה.

המערערת טענה כי בית-הדין האזורי טעה, כאשר הסיק מקביעתו כי המערערת אינה מתאימה לייצג את כלל חברי הקבוצה, את ההצדקה לדחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. על בית-הדין האזורי היה להשתמש בסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, ולהורות על החלפת תובע מייצג, בפרט כאשר הוכחה עילת תביעה אישית; כן קובלת המערערת על קביעת הקושי בהגדרת הקבוצה הרלוונטית, בפסק-הדין של בית-הדין האזורי.

בית-הדין קבע כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית הואיל ומכוח הוראותיו של הסכם האכיפה ומטרתו, ולאור הצהרות ההסתדרות והחברה בדבר הפעלת ההסכם באופן תכליתי ומעשי במושא התובענה, יש לפעול במישור הקיבוצי ולמצות את הליך ועדת האכיפה, לפי המתווה שהציגה ההסתדרות, המייתר מעיקרו את עילת התובענה הייצוגית.

משכך הוא, ניהול תובענה ייצוגית בנסיבות המקרה אינה הדרך היעילה ביותר ואינה הדרך ההוגנת להכרעה במחלוקת.

19. יש להחזיר את עניינו של המערער לבית-הדין האזורי לצורך שקילה מחדש של בקשתו לצירוף ראיות נוספות
ב- בר"ע 51093-06-14 {מרדכי אוהב ציון נ' ע. יס - אור בע"מ, תק-אר 2015(1), 29 (2015)} עסקינן בתובענה בגין אי-תשלום פנסיה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לצירוף ראיות חדשות.

המבקש-המערער הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, בטענה של אי-תשלום פנסיה. אחת המחלוקות נוגעת לשאלת היריבות מול המשיבה 3, כאשר לטענת המערער "למעשה מדובר ב'אותה הגברת' - ע. יס-אור ומוקד יסעור חד הן".

לאחר סיום שמיעת הראיות, הורה בית-הדין לצדדים לבדוק את מעמדה המשפטי של המשיבה 1. לאחר שניתן צו פירוק כנגד המשיבה 1, הגיש המערער "בקשה לצירוף ראיות חדשות שהתגלו בעקבות הדיון בבקשת הפירוק". לאחר שמיעת עמדת המשיבה 3 בקשר לכך, ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה להוספת ראיות.

בהמשך ולכאורה בלא שהתבקש עיון מחודש בהחלטה, ניתנה החלטה נוספת של בית-הדין האזורי, אשר דוחה את הבקשה להגשת ראיות חדשות, בהתחשב בין היתר במועד הגשת הבקשה, לאחר סיום שלב הבאת הראיות ובלא התייחסות להחלטה הקודמת ההפוכה. המערער הגיש בקשה לעיון חוזר שנדחתה, ובשל כך הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

בבקשת רשות הערעור דנן טען המערער כי בית-הדין האזורי שגה משלא התיר את צירוף הראיות החדשות, וכי לא הזכיר כלל בהחלטתו את ההחלטה הקודמת בה קיבל את הבקשה לצירוף ראיות ולא הסביר את הטעם לשינוי עמדתו.

המערער הדגיש, כי הראיות אותן הוא מבקש לצרף תומכות בטענתו כי המשיבות 1 ו- 3 הן למעשה יישות משפטית אחת, ומאפשרות לפיכך להוכיח את קיומם של יחסי עובד-ומעביד בין המשיבה 3 לבין המערער ושאר חברי הקבוצה - הוכחה שהינה חיונית בהתחשב בהיותה של המשיבה 1 בהליכי פירוק. המערער הדגיש כי הראיות החדשות הובאו לידיעתו לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות בהליך העיקרי.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להתקבל, וכי יש להחזיר את עניינו של המערער לבית-הדין האזורי לצורך שקילה מחדש של בקשתו לצירוף ראיות נוספות, בהתחשב במכלול הנתונים, תוך התייחסות מפורשת להחלטה הראשונה של בית-הדין האזורי והבהרה אם הוחלט לשנותה, וכי משמעות ההחלטה הסותרת הינה סגירת הדלת בפני המבקש להבאת הראיות הנוספות, שעשויות להיות בעלות חשיבות ואשר לטענתו לא היתה לו אפשרות להביאן קודם לכן.

ההחלטה שלא להתיר צירופן של ראיות נוספות בנסיבות אלו הינה לפיכך מהותית, באופן אשר מחזק את הצורך בהנמקה והסבר לשינויה של ההחלטה הראשונה המאשרת את צירוף הראיות החדשות.

20. דחייתה של בקשה לפסילת שופט הואיל והמערערים לא הצביעו על נסיבות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים
ב- עפ"ס 57089-11-14 {שלמה שובל נ' חברת בטחון שרותים אבידר בע"מ, תק-אר 2014(4), 1980(2014)} עסקינן בתובענה בגין תשלומי שכר.

עסקינן בערעור על החלטת בית-הדין האזורי שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת המערערים, שהוגשה נגד חברת בטחון שירותים אבידר בע"מ - המשיבה, ובבקשת המערערים "לאישור תובענה כתובענה ייצוגית".

עניינה של הבקשה, הוא תביעת המערערים העובדים כפקחי תנועה במשיבה לקבלת פיצוי בגין פגיעה בשכרם של עובדי המשיבה בשלושה עניינים: מתן פיצוי חלקי עבור ביטול משמרות; ייחוס מלאכותי של חלק גדול משכרם כדמי הבראה, על-מנת לפגוע בהפרשות הסוציאליות שלהם ובתשלום עבור שעות נוספות; תשלום שכר חלקי עבור עבודה במשמרות לילה.

מנגד הגישה ההסתדרות הכללית את עמדתה, שבה הביעה את התנגדותה לבקשה היות וקיימים הסכמים קיבוציים אשר חלים על העובדים, אשר בשמם מבקשים המערערים לתבוע וכי הסכמים אלו נאכפים.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להידחות, וכי במקרה דנן לא הצביעו המערערים על נסיבות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. המערערים הלינו על מסקנותיו הדיוניות של בית-הדין קמא. הערעור וההשגה על החלטות דיוניות של בית-הדין אינם נעשים במסגרת דיני הפסלות, אלא באכסניה של הסדרי הערעור האחרים הנוהגים.

21. נדחתה בקשה להעברת דיון ולאחדו עם התובענה הייצוגית המתבררת בבית-דין אזורי אחר וזאת נוכח השלב הדיוני השונה מהותית בין שני ההליכים
ב- המ"ד 37892-09-14 {תמר רונן כרמי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-אר 2014(4), 887 (2014)} עסקינן בתובענה בגין הפליית נשים בפוליסות לביטוח מנהלים.

עסקינן בבקשה להעברת הדיון בתביעת המבקשת ובבקשתה לאישור תובענה ייצוגית לבית-הדין האזורי בירושלים, ולאיחודו עם תובענה ייצוגית המתנהלת אצלו.

עניינה של התובענה הייצוגית שאושרה, המתנהלת נגד ארבע חברות ביטוח שונות, הוא הפליית נשים בפוליסות לביטוח מנהלים. התובעות המייצגות טוענות, כי תגמולי הביטוח של נשים בפוליסות הביטוח מחושבים על בסיס מקדמי גמלה הנמוכים מאלה של גברים בשל תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים, בעוד שתעריפי רכיב הריסק שגובות הנתבעות מנשים זהות לאלה הנגבים מגברים, למרות שתוחלת החיים של נשים ארוכה מזו של גברים.

המבקשת דנן הגישה תביעה לבית-הדין האזורי בחיפה, ובקשה לאישור תובענה ייצוגית, בעילה ובטענות זהות. בו ביום הגישה המבקשת את הבקשה דנן, להעברת הדיון לבית-הדין האזורי בירושלים על-פי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט, ולאיחודו עם התובענה הייצוגית שאושרה שם, שכן מדובר בתובענה זהה.

המשיבה, חברת הפניקס, התנגדה להעברת הדיון, שכן לטענתה, לאחר שהמבקשת נוכחה כי בית-הדין האזורי בירושלים אישר את התובענה הייצוגית, הגישה את תביעתה לבית-הדין האזורי בחיפה, ומייד הגישה בקשה לאיחוד תביעתה עם התביעה הייצוגית שאושרה.

המשיבה הדגישה, כי בתובענה הייצוגית המתנהלת בבית-הדין האזורי בירושלים, ניתנה לנתבעות הזדמנות להגיב באופן מפורט לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, בצירוף חוות-דעת מומחים מטעמן וכי בכוונתן לערער על ההחלטה המאשרת את התובענה הייצוגית.

כמו-כן טענה המשיבה, כי מירב הזיקות של הצדדים מצדיקות את ניהול ההליך בבית-הדין האזורי בחיפה, שאליו הוגש, או לחלופין העברתו לתל-אביב, אך לבטח שאין הצדקה מבחינה זו להעביר את ההליך לירושלים.

בית-הדין קבע, כי דין הבקשה להידחות, וכי במקרה דנן, חרף היות התביעות "בנושא אחד" כמשמעות מונח זה בתקנות, אין מקום להעביר את הדיון בתביעת המבקשת לבית-הדין האזורי בירושלים ולאחדו עם התובענה הייצוגית המתבררת אצלו, נוכח השלב הדיוני השונה מהותית בין שני ההליכים.

ההליך המתברר בבית-הדין האזורי בירושלים נפתח לפני למעלה משש שנים, והתקיימו בו הליכים שונים, שבמסגרתם ניתן לנתבעות שם יומן בבית-הדין, והזדמנות מלאה להתגונן בפני הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בעניין זה היתה מקובלת על בית-הדין טענת המשיבה, כי איחוד הדיון בתביעת המבקשת עם ההליך המתנהל בבית-הדין האזורי בירושלים, יפגע בזכותה המהותית להתגונן בפני הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

כמו-כן לא הוכח כי היעתרות לבקשה תייעל את ההליך או תחסוך בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, אלא להיפך, נוכח השלב הדיוני השונה מהותית כאמור בין שני ההליכים. אשר-על-כן, אין הצדקה לאיחוד הדיונים.

22. דחייתה של בקשה לגילוי מסמכים וזאת מאחר וגילויים של המסמכים מתבקש בשלב שבו כבר אושרה הבקשה לתובענה ייצוגית
ב- בר"ע 33099-07-14 {בן בטחון (1989) בע"מ נ' קבוצת עובדי בן בטחון (1989) בע"מ, תק-אר 2014(3), 1061 (2014)} עסקינן בתובענה בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בה למעשה התקבלה בחלקה בקשת המשיבים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, כאשר המשיבים הגישו כנגד המבקשת תביעה ייצוגית בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה {רכיב תגמולים} מכוח צו ההרחבה.

במסגרת ההליך התבקש כי יינתן צו לגילוי ועיון במסמכים המתייחסים לרשימות עובדים וסכומי הפקדה לפנסיה, כפי שהועברו לגופים המוסדיים, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה מידי חודש בחודשו. המבקשת התנגדה לבקשה וטענה בתמצית, כי אין בבקשה כל נימוק ענייני מדוע יש במסמכים שגילויים מבוקש כדי לתרום לגילוי האמת, וכדי לסייע לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

בית-הדין האזורי קבע, כי המבקשת תודיע אילו דו"חות ניתן לספק ואילו נתונים יכללו במסגרתם ובאלו גופים מוסדיים בוצעו ההסדרים הפנסיוניים. מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

בית-הדין קבע, כי בקשת רשות הערעור נדחית, וכי בקשת המבקשת המבוססת על הטענה כי יש רלוונטיות אך ורק למסמכים הנוגעים לשאלת עצם חובת ההפרשה לפנסיה, מהווה למעשה התערבות בשאלת אופן ניהול ההליך על-ידי בית-הדין האזורי, ואין מקום כי בית-הדין יתערב בכך, ובפרט כשגילויים של המסמכים מתבקש בשלב שבו כבר אושרה הבקשה לתובענה ייצוגית בעילה הנ"ל. אשר-על-כן, לא הוכח כי החלטת בית-הדין האזורי, היא החלטה מופרכת על פניה המצדיקה מתן רשות ערעור.

23. נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות וזאת מאחר שהסכום שנפסק אינו חורג ממדיניותו של בית-הדין לעבודה בפסיקת הוצאות בהליכים רגילים
ב- ע"ע 21520-02-14 {אבישי גולדברגר נ' אגודת השומרים בע"מ, תק-אר 2014(2), 1316 (2014)} עסקינן בתובענה בגין אי-הפרשת זכויות סוציאליות וניכויים שלא כדין משכר עבודה.

עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע חיובם של המבקשים בהוצאות כאמור בהחלטת בית-הדין האזורי במסגרתה נדחתה בקשתם להכיר בתובענות שהגישו כתובענות ייצוגיות על-פי חוק תובענות ייצוגיות, והכל תוך חיובם של שני המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט, וזאת לאחר שהמבקשים שהועסקו על-ידי המשיבה, חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי שמירה ואבטחה, הגישו כנגד המשיבה תובענה ייצוגית בגין אי-הפרשה לקרן פנסיה, ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי, אי-תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל, בניגוד לחובת המשיבה על-פי צו ההרחבה בענף השמירה.

בהחלטת בית-הדין האזורי נדחתה הבקשה לאשר את ניהולה של התובענה כתובענה ייצוגית, תוך חיובם בהוצאות מהטענה כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה בו חל הסכם קיבוצי והסכם האכיפה, וכי משנחתם הסכם האכיפה ומשהוכח כי הצדדים החלו לפעול על-פיו, מן הראוי לתת הזדמנות להסתדרות לייצג את עובדיה ולאכוף את זכויותיהם במנגנון שנקבע בהסכם האכיפה, שהוא טוב יותר ממנגנון התביעה הייצוגית.

המבקשים הגישו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי ובמקביל הגישו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות המשפט שהושתו עליהם, בטענה כי יש להיעתר לבקשתם, שכן סיכוי הערעור טובים, וכי הסיכוי כי יפסקו הוצאות לזכותם עקב הערעור, טובים, וכן הסיכוי כי יבוטלו ההוצאות שנפסקו לחובתם בהחלטת הדחיה, ומנגד לא ייגרם למשיבה כל נזק אם יעוכב ביצוע התשלום.

בית-הדין קבע, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות להידחות, וכי בענייננו המדובר בשני מבקשים, אשר כל אחד מהם חוייב בהוצאות סבירות בלבד לטובת המשיבה, סכום שאינו חורג ממדיניותו של בית-הדין לעבודה בפסיקת הוצאות בהליכים רגילים. לא-זו-אף-זו, המבקשים בענייננו לא טענו, ולא כל שכן שלא הוכיחו כי בתשלום הסכום באופן מיידי יהא כדי לפגוע בהם אנושות, או כדי לפגוע בהם בכלל.

24. בית-הדין אישר לתקן בקשה לאישור תובענה הואיל והכרעה זו תביא לייעול ההליך ולחיסכון בזמן שיפוטי
ב- בר"ע 63424-12-13 {אלון מידן נ' ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ, תק-אר 2014(1), 1769 (2014)} עסקינן בתובענה בגין תשלומי שכר עבודה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בה נדחתה בקשתו של המבקש לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, וזאת לאחר המבקש הגיש לבית-הדין האזורי בקשה לאישור תביעה נגד המשיבה 1 כתובענה ייצוגית, בגין עילות לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, חוק דמי מחלה, התשל"ו-1936, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 וחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וזאת עבור כל רופאי השיניים שעבדו אצל המשיבה בין 7-3 השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה, או בחלק מהן, אשר שולם להם "פדיון חופשה" כחלק משכרם הכולל, ו/או אשר לא שולם להם פדיון חופשה שנתית לאחר סיום העסקתם.

המשיבה מנגד, הגישה בקשה לסילוק הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על-הסף, בטענה כי נחתם הסכם קיבוצי בין המשיבה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל אשר מסדיר את תנאי עבודת הרופאים במשיבה.

לאחר שנתקיימו דיונים מקדמיים בפני בית-הדין האזורי, הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב טענות, בה ביקש לתקן את הגדרת הקבוצות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה וקבע כי התיקון אינו נחוץ לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת מושא הבקשה המקורית אלא הוא מעלה שאלות חדשות לדיון נוכח חתימת ההסכם הקיבוצי, תוך סטיה מהגדרת הקבוצה בבקשה המקורית, ולכן זהו תיקון חריג שיש לאשרו בנסיבות חריגות בלבד.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן, בה טען המבקש כי התיקון המבוקש דרוש לבירור השאלות שבמחלוקת, והצורך התעורר בשל החתימה על ההסכם הקיבוצי ובשל אי-תחולתו של ההסכם על קבוצות רופאים שייצוגם מתבקש בתביעה.

בית-הדין קבע, כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל כך שהחלטת בית-הדין האזורי נשוא בקשת רשות הערעור תבוטל. על-כן, טרם שנוצר הצורך להידרש לבקשה לפיצול הקבוצות התובעות, יש לדון בשלב ראשון בבקשה לסילוק התובענה על-הסף ובטענות העולות ממנה.

ברקע הדברים יש לתת את הדעת לכך שעל פניו יש להסכם הקיבוצי השלכות על הגדרת קבוצות הרופאים שלגביהם מבוקש אישור התביעה, וכי הכרעה זו תביא לייעול ההליך ולחיסכון בזמן שיפוטי, ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של המבקש ושל קבוצות הרופאים בשמם הוא מעוניין לנהל את ההליך. זאת כאשר מודגש בפירוש כי עומדת בפניו האפשרות, במידה והבקשה למחיקה על-הסף תתקבל, להגיש בקשה חדשה ומתוקנת לאישור תובענה ייצוגית לגבי הקבוצות אליהן התייחס בבקשתו.

25. נדחה ערעור בבקשה למתן צו מניעה זמני הואיל ובמקרה הנדון לא נפלה טעות משפטית שלא ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד
ב- בר"ע 23207-02-14 {מקסים פיאטיגורסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-אר 2014(1), 1620 (2014)} עסקינן בבקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על-פיטורי עובד שהגיש תובענה ייצוגית כנגד החברה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-דין האזורי, בו נדחתה בקשתו למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, שיאסור על המשיבה להמשיך בהליכים לפיטורי המבקש.

בתמצית, המבקש טען, כי המשיבה נקטה בהליכים לפיטוריו עקב העובדה שהגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה שעניינה, בין היתר, אי-תשלום דמי מחלה ו/או דמי חופשה בגין עמלות וכן אי-הפרשה לפנסיה על עמלות לעובדיה. זאת, בתואנה שעבר עבירת משמעת חמורה, בכך שהעביר לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו מידע ממחשבי החברה, שאסור היה להוציאו מהחברה. בית-הדין האזורי קבע בהחלטתו כי לא נמצא מקום ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי פיטוריו הם שלא כדין, עקב הגשת בקשתו לאישור תביעה ייצוגית, בניגוד להוראת סעיף 28א לחוק הגנת השכר; אי-היענות לבקשתו, ככל שהמשיבה תפטר אותו עד למועד הדיון בבקשה, יגרום לו לנזק תדמיתי, הן במשיבה והן מחוצה לה; כמו-כן, כתוצאה מפעילות המשיבה נגרם לו לחץ נפשי, והמשך פעילות המשיבה יוסיף ללחץ בו נמצא המבקש; עצירת הליכי הפיטורים לא תגרום כל נזק למשיבה. בנוסף, עתר המבקש למתן צו שיעכב את ביצוע החלטת בית-הדין האזורי המורה לו למסור למשיבה את הבקשה ואת החלטת בית-הדין האזורי.

בית-הדין קבע שדין הבקשה להידחות, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מליתן סעד כאמור, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, וכי במקרה הנדון לא נפלה טעות משפטית או אחרת בהחלטתו של בית-הדין האזורי שלא ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד, ולקיים דיון בבקשה לצו מניעה במעמד שני הצדדים.

26. נדחה ערעור על קבלת בקשה לתובענה ייצוגית הואיל והוגשה באיחור ודי בכך כדי למחוק את הבקשה
ב- בר"ע 39319-10-13 {גשש (ז.א.) בע"מ נ' אילן בוסקילה, תק-אר 2014(1), 178 (2014)} עסקינן בבקשת ערעור לדחיית תובענה ייצוגית בטענה כי התביעה אינה מכומתת כדין.

בית-הדין דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בה נעתר לבקשת המשיב 3 - התובע בבית-הדין האזורי לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית בטענה כי תוספת הוותק נעדרת כל ערך כלכלי ובכל מקרה היה על העובדים להגיש תביעה מכומתת כדין. נקבע, כי הבקשה הוגשה באיחור ודי בכך כדי למחוק את הבקשה, וכי גם סיכויי הערעור אינם עולים כדי טעם מיוחד, וכי ככל שהיא סבורה שכתב התביעה הייצוגי שהוגש אינו מכומת כדין ואינו נוקב בסעד הנתבע, הרי שלכל היותר עליה לפנות קודם לכן בבקשה מתאימה לבית-הדין האזורי.

27. אין מקום לאישורה של תובענה ייצוגית כאשר חל על יחסי הצדדים הסכם קיבוצי
ב- ע"ע 53348-01-12 {גרמן ישייב נ' ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ ואח', תק-אר (3), 631 (2013)} עסקינן בשאלה האם יש מקום לאישורה של תובענה ייצוגית כאשר חל על יחסי הצדדים הסכם קיבוצי.

עסקינן במערער שהועסק כמאבטח על-ידי המשיבה 1 - החברה, שהינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. המערער הגיש לבית-הדין האזורי תביעה נגד החברה, ובה תבע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וזכויות סוציאליות שונות: פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, פיצויים בגין אי-ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וכן פיצויים בגין הפסד זיכוי במס על ההפרשות לפנסיה.

בהמשך, הגיש המערער לבית-הדין האזורי בקשה להכיר בעילת התביעה המתייחסת לרכיב הפיצוי בגין אי-הפרשה לפנסיה, בשיעור של 6% מהשכר, מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, כתובענה ייצוגית על-פי החוק. המערער ביקש להכיר בו כתובע המייצג, ובבא-כוחו כבא-כוח הקבוצה שכללה את כל עובדי הנתבעת בתקופה הקובעת או חלק ממנה,אשר לא הופרשו עבורם כספים לקופת גמל, מכוח צו ההרחבה בענף השמירה. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה, ומכאן הערעור דנן בה טען המערער כי מקרה זה מהווה מקרה חריג המאפשר הגשת התובענה הייצוגית חרף קיומו של ההסכם הקיבוצי.

בית-הדין קבע כי דין הערעור להידחות, וכי אילו פנה המערער לועדת האכיפה, טרם הגשת התובענה הייצוגית, היתה ניתנת להסתדרות ולחברה המעסיקה הזדמנות ראויה לקיים בירור מעמיק ומקיף בתביעה לאכיפת זכויותיהם של העובדים בנוגע להפרשה לפנסיה, והדעת נותנת כי תכליתה העיקרית של התובענה היתה באה לכלל מיצוי הולם.

28. דחייתה של בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט הואיל ואין מדובר בסכום שיש בו - מבחינת מאזן הנוחות - כדי להצדיק את עיכוב הביצוע וסטיה מעקרון היסוד בתחום
ב- ע"ע 44987-03-13 {תומר שמחי נ' מדינת ישראל, תק-אר 2013(2), 1589 (2013)} עסקינן בתובענה בגין הלנת שכר.

עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-הדין האזורי בה נדחתה בקשת המבקשים להכיר בתובענה שהגישו כתובענה תוך חיוב המבקשים בהוצאות משפט, וזאת לאחר שהמבקשים שהועסקו כסטודנטים במשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה בשירות המדינה במתכונת העסקה שעתית.

לצורך תשלום שכרם נדרשו המבקשים למלא דו"חות נוכחות. חלק משעות עבודתם עבדו המבקשים מחוץ למשרדי המשיבה ולצורך כך, נדרשו למלא דיווח שעות ידני, ואשר שכרם של המבקשים שולם בשני חלקים.

המבקשים הגישו לבית-הדין האזורי בקשה לאישור תביעתם נגד המשיבה כתובענה ייצוגית שעניינה של התובענה הוא הלנת שכר עבודה, וכי המדינה הפרה את הוראות חוק הגנת השכר משעה שאיחרה בתשלום חלק משכרם במשך כל תקופת העסקתם, בכך ששילמה להם, עבור שעות העבודה שביצעו החל מה- 16 בכל חודש, רק במסגרת תשלום השכר עבור החודש שלאחר-מכן. הסעדים המבוקשים במסגרת הבקשה לאישור היו סעד הצהרתי, וכן סעד כספי עבור כל אחד מיחידי הקבוצה.

בית-הדין האזורי דחה את בקשת המבקשים לאישור התובענה הייצוגית בטענה כי תובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה בו חל הסכם קיבוצי. על ההחלטה הגישו המבקשים ערעור לבית-דין הארצי ובמקביל הגישו לבית-הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט שהושתו עליהם.

בית-הדין קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי למרות ראוי לעכב ביצוע הוצאות משפט שנפסקו בשיעורים דומים לאלה שבמקרה דנן וזאת עד לגיבוש מדיניות של בית-הדין הארצי בפסיקת הוצאות משפט בעת דחיית בקשות להכיר בתובענות כיצוגיות. אלא שבמקרה דנן, שיעור ההוצאות שנפסק מתייחס ל- 4 מבקשים, כך שלגבי כל מבקש לכשעצמו - ובכפוף להנחה להלן, אין מדובר בסכום שיש בו, מבחינת מאזן הנוחות, כדי להצדיק את עיכוב הביצוע וסטיה מעקרון היסוד בתחום.

29. הארצי קבע כי בית-הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעה שהגישה קרן הגמלאות של עובדי אגד נגד החברה
ב- ע"ע 12583-07-11 {אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ , תק-אר 2013(2), 338 (2013)} עסקינן בתובענה של קרו הפנסיה של עמיתי חברת אגד.

עסקינן במקרה בו בית-הדין הארצי לעבודה דחה ברוב דעות את ערעורה של חברת אגד נגד סירובו של בית-הדין האזורי לסלק על-הסף תביעה שהוגשה נגדה על-ידי קרן הפנסיה של עמיתיה. טענת אגד בבקשת הסילוק היתה כי בית-הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעה זו.

בית-הדין הארצי קבע, כי התקיימו התנאים המקימים את סמכותו של בית-הדין, שעניינם בתביעה בין "מעביד" ו"קופת גמל" שעילתה נובעת מהחברות בקופה או מחבות המעביד לקופה.

30. אין מניעה סטטוטורית מפני הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית בעילה מתחום משפט העבודה נוכח הסייג בהוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות
ב- ע"ע 132/10 {אילן בוסקילה נ' סער בטחון בע"מ, תק-אר 2012(3), 140 (2012)} עסקינן בתובענה לתשלום תוספת ותק כתובענה ייצוגית.

עסקינן בבקשה שהגישו עובדים בחברות שמירה לאישור תביעה שהגישו נגד המעסיקות לתשלום תוספת ותק כתובענה ייצוגית. התוספת הנתבעת מעוגנת בהסכם קיבוצי כללי שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה בענף השמירה. בתקופות הרלבנטיות לתובענה מושא דיוננו, חל ההסכם הקיבוצי הכללי על מעסיקותיהם של המערערים, מתוקף היותן חָבֵרות בארגון חברות השמירה, החתום על הסכם קיבוצי כללי בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האיגוד הארצי של עובדי שמירה ואבטחה, לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל.

על רקע זה, הגישו מערערים 3-1 לבית-הדין האזורי לעבודה שלוש תביעות נגד מעסיקותיהם, משיבות 3-1, לתשלום רכיבי שכר שונים לרבות תביעה לתוספת ותק. בנוסף, הגישו בקשה לאישור התביעה לתשלום תוספת ותק מכוח צו ההרחבה, כתובענה ייצוגית.

בית-הדין האזורי קבע, כי לא היתה מחלוקת על כך שתוספת הוותק לא שולמה לתובעים. עם-זאת, הגיע למסקנה כי אין לאשר את התביעה לתוספת ותק כתובענה ייצוגית. עיקר טעמו של בית-הדין האזורי היה בכך שהזכות לתוספת ותק מעוגנת בהסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה והחל במקום עבודתם של המערערים. על-כן ומכוח הוראתו של סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק "רצוי שההסתדרות תייצג את עובדי השמירה מול המעסיקים מכאן ערעורם של מערערים 3-1 בהליך זה.

בית-הדין קבע כי דין הערעורים שהגישו מערערים 3-1 על החלטתו של בית-הדין האזורי להתקבל. בנסיבות המקרה כפי שהובררו, לא חלה הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. לפיכך לא קם מחסום סטטוטורי בפני הבקשה לאישור תביעותיהם של המערערים לתשלום תוספת ותק, כפי שהיא מעוגנת בהסכם הקיבוצי הכללי החל על חברות השמירה, כתובענה ייצוגית. בנסיבות אלה, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית-הדין האזורי, כדי שיוסיף ויברר לגופן את בקשותיהם של המערערים לאישור תביעתם לתוספת ותק כתובענה ייצוגית, ולהחלטתו אם ועד כמה עונות הבקשות והתביעות על התנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות לאישור התביעות כתובענה ייצוגית.

31. אין מקום לדון בבקשה לסילוק על-הסף בנפרד מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית
ב- ת"צ (יר') 34935-07-13 {בשארה אנדראוס נ' מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פורסם באתר נבו (27.01.14)} נדונה בקשת המשיב להורות על מחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגיש המבקש על-הסף בשל היעדר סמכות עניינית, ובשל כך שלמבקש אין עילת תביעה אישית.

המבקש הגיש בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית. המבקש טען כי המשיב אינו מקבל לשורותיו שחקנים/מאמנים ערבים כחלק ממדיניותו, ולפיכך מדובר באפליה מכוחם של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 {להלן: "חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים"}.

המבקש חזר ואמר כי המשיב סירב באופן קטגורי להעסיק ערבים ככלל. מהות העניין היא פגיעה בעצם אפשרות העסקתם של ערבים בשורות המשיב, ולפיכך, קמה סמכותו העניינית של בית-הדין.

באשר לטענה בדבר סמכותו של בית-הדין לדון בעילה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים טען המשיב כי לבית-הדין סמכות להוציא עילה מגדר התובענה הייצוגית.

המשיב ביקש לסלק תובענה זו על-הסף, כאשר טען כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה, והמבקש אף לא ניסה להתקבל לעבודה אצל המשיב. משכך, לא קמה לבית-דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה ולמבקש לא קמה עילת תביעה אישית נגד המשיב, ומטעם זה יש לדון בבקשתו עוד בטרם תידון הבקשה למתן היתר להגשת התובענה. מוסיף המשיב כי חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים אינו בא בגדרי סמכותו העניינית של בית-הדין ועל-כן אין מקום לדון אף בעילה זו.

בית-הדין הבהיר כי לפי ההלכה הפסוקה, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על-הסף בנפרד מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית. וכך קבע בית-המשפט העליון:

"הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על-הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית."
{רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5), 276, 291 (2001)}

אשר-על-כן, לנוכח הלכה זו של בית-המשפט העליון, ובשל אופיה המיוחד התובענה הייצוגית, ובצורך במתן היתר להגישה, בית-הדין קבע כי אין מקום לקיים הליך נפרד שבו תידון הבקשה למחיקה על סף.

32. השאלה האם למבקשת שיקול-הדעת להפחית חיוב, על-פי הוראת חוק, תחזור ותבחן במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית
ב- ת"צ (ב"ש) 18482-12-13 {יובלים אשדוד בע"מ נ' דורון שי, פורסם באתר נבו (27.05.14)} נדונה בקשת המבקשת לסלק את התובענה על-הסף, תובענה ייצוגית אותה הגיש המשיב, בטענה כי גבתה אגרת הנחת צינורות, בהתאם לחוק העזר לאשדוד (אספקת מים), התשל"ו-1976, כאשר אגרה זו כללה בחובה גביה בגין "זכויות מים", בניגוד לחוק (כללי המים) (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז-1987 {להלן: "כללי מקורות"}.

במסגרת תביעת המשיב ובקשתו לאשר התביעה כתביעה ייצוגית, טען המשיב כי מכוח כללי מקורות, שתוקנו ביום 29.12.10, הפסיקה המבקשת לשלם למקורות כספים בגין רכיב "זכויות מים" ולפיכך, המשך גביה של רכיב זה מהמשיב ושאר תושבי העיר אשדוד, מהווה גביה שלא כדין.

בהתאם, טען המשיב כי רכיב אגרת "הנחת צנרת" כלל בחובו, על-פי הוראות חוק העזר המקומי של העיר אשדוד, אותו אימצה המבקשת, על-פי סמכותה, את רכיב "זכויות המים" ועל-כן מחובתה לחלץ רכיב זה מתוך "תמחור" אגרת "הנחת צנרת" ולהשיב לו כספים בהתאם, כתובע ייצוגי וגם אחרים.

המבקשת, אשר טענה לדחיית התביעה על-הסף, טענה כי מאז הרפורמה במשק המים והביוב ולאחר הקמת רשות המים, פעלה כתאגיד לצורך גביה בלבד והיא נעדרת סמכויות לקבוע תעריפי גביה.

המבקשת טענה כי הסמכות לקבוע תעריפים נתונה אך ורק למועצת רשות המים ועל-כן אין היא בעל דין ראוי אשר כנגדו יש לברר תובענה זו.

המבקשת טענה כי גם אם מצמצם המשיב טענתו כנגד אי-נכונות הסכום לחיוב בגין אגרת "הנחת צנרת" ולאו דווקא היעדר סבירות בחיוב, יש להפנות טרוניה זו כנגד רשות המים ולא כנגדה.

עוד טענה המבקשת, כי נעדרת היא כל שיקול-דעת בקביעת החיובים כמו גם בהפחתתם, וזאת בהינתן הוראת סעיף 12(ג) לכללי התעריפים הקובע כי מועצת הרשות היא שתהיה רשאית לעדכן או להאריך את תעריפי ההיטלים.

המבקשת הפנתה להחלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבד השופטת נצר) ב- ת"א (ב"ש) 28288-07-12 {פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ נ' עיריית אשדוד, פורסם באתר נבו (15.01.14)} שם נדחתה על-הסף תביעת השבה של חברת פרץ בוני הנגב בע"מ נגד תאגיד המים אשדוד, תביעה אשר ביקשה לתקוף את חישוב אגרת המים והביוב אותם נדרשה חברת פרץ לשלם, בין מחמת סבירותם ובין מחמת נכונותם, מן הטעם כי שאלה זו יש לברר אל מול רשות המים שהיא זו אשר היחידה המוסמכת להתקין כללים ולמצער, לעדכן תעריפים שנקבעו בחוקי העזר שלגביהם קבע החוק, הוראת רציפות לפיה, תעריפים אלו ימשיכו לחול כל עוד לא פעלה מועצת הרשות לקבוע תעריפים חדשים על-פי החוק.

המשיב טען מנגד, כי הוא אינו מבקש לצאת כנגד התעריפים שנקבעו, בכך אין הוא מבקש להשיג אחר סמכות הרשות או סבירות החלטותיה, אלא, מבקש הוא להצביע על חישוב שגוי של תעריף שכל כולו נובע מהצורך לחלץ מתעריף אגרת "הנחת צינורות" את רכיב "זכויות המים" ולהפחיתו, וכי פעולה חשבונאית זו מצויה בשיקול-דעת המבקשת.

בית-הדין הארצי סבר כי הנסיבות לא מקיימות הצדקה לדחיה על-הסף.

לכאורה, אין התובענה הנדונה מבקשת לתקוף את סבירות קביעת תעריפי המים, סמכות הנתונה לרשות המים. כי אם מבקשת לתקוף את אופן יישום הוראות החוק, שאז, לגישת המשיב המבקשת, כתאגיד הפועל כרשות גביה, אינו מיישם את הוראות הגביה כהלכה, וכי הדבר מצוי במתחם שיקול-הדעת והסמכות של תאגיד הגביה. ההחלטה שניתנה בפרשת פרץ התייחסה לסמכות העקרונית בדבר קביעת תעריפים וסבירותם, סמכות הנתונה לרשות המים ולכאורה, אין זה המקרה כאן.

בית-הדין קבע כי בהינתן האמור לא מצא לנכון לדחות את התביעה על-הסף.

בית-הדין ציין כי השאלה האם למבקשת שיקול-הדעת להפחית חיוב, על-פי הוראת חוק, תחזור ותבחן במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

33. הכללים הפרוצידוראליים שיש להחיל כתנאי לאישור
ב- ת"צ (ת"א) 40413-11-13 {אירנה מצביץ נ' טיב רשתות בע"מ, פורסם באתר נבו (10.05.16)} נדונה בקשת הצדדים לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק" ו/או "חוק תובענות ייצוגיות"}.

המבקשת הגישה תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה בנתבעת, זאת במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

עילות תביעתה נוגעות לאי-תשלום שעות נוספות, אי-תשלום חופשת חג, חישוב שגוי של היקף המשרה וכפועל יוצא מכך גריעת הזכויות התלויות בהיקף המשרה כגון: צבירת ימי חופשה ומחלה, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות, עילה של תשלום תוספת ותק ותשלום ביגוד החל משנת העבודה הרביעית בחברה וצו המורה לחברה לערוך את תלושי השכר בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

בית-הדין אישר את הבקשה לאישור הסכם הפשרה, ונתן לה תוקף של פסק-דין בתובענה ייצוגית.

סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסכם ליישוב סכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית ייעשה אך ורק באישור בית-המשפט.

עוד קובע הסעיף את הכללים הפרוצדוראליים שיש להחיל כתנאי לאישור, ובכלל אלה צירוף תצהירים מטעם באי כוחם של הצדדים הכוללים גילוי נאות של הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה, פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לפי סעיף 25 לחוק, משלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי-המשפט, או לגורם שלישי כפי שיורה בית-המשפט, קציבת המועדים להגשת התנגדויות מטעם חברי הקבוצה עליה אמור ההסכם לחול או מטעמם של רשות ציבורית או מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, קבלת תגובה להתנגדות וכן מתן הזדמנות ליתן הודעה על-ידי מי מחברי הקבוצה לפיה אין הוא מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו.

בית-הדין קבע כי במסגרת הליך זה התקיימו התנאים הפרוצדוראליים המפורטים לעיל, כאשר עד למועד מתן פסק-דין זה לא התקבלה בקשה ליציאה מן הקבוצה עליה אמור לחול ההסדר.

הכללים המהותיים לאישור הסדר פשרה בתובענה שהיא תובענה ייצוגיות נקבעו בסעיף 19 לחוק.

סעיף 19(א) לחוק קובע, כי בית-המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא-אם-כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

סעיף 19(ב) לחוק קובע כי בית-המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות-דעת מאודם שמונה לשם כך שהוא בעל מומחיות בתחום בו עוסקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, אלא-אם-כן, בית-המשפט סבר שחוות-הדעת אינה נדרשת מטעמים מיוחדים שירשמו.

34. צו לגילוי מסמכים
ב- ת"צ (ת"א) 41663-12-13 {ליודמילה ספרנסקי נ' נתן - המרכז הישראלי לרפואה סיעודית בע"מ, פורסם באתר נבו (23.02.15)} נדונה בקשה כי יינתן צו המורה למשיבה לגלות מספר מסכמים אשר ברשותה.

בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 נקבעו התנאים למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים.

בית-הדין הבהיר כי על-פי ההלכה הפסוקה, אין כל סיבה למנוע מן התובע את הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם עוד בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית.

עם-זאת הוחלט לצמצם את זכות הגילוי ולהתנותה, בין היתר, אך למצבים שבהם נמצאים באמתחתו של הנתבע מסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי-הסף לאישורה של התובענה {רע"א 10052/02 בועז יפעת נ' דלק מוטורס, פורסם באתר נבו (03.06.03); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, פורסם באתר נבו (01.11.05)}.

גילוי חשבוניות שהתקבלו בנתבעת בגין הוצאות שהוצאו מתוך קופת קרן אירועים משמעה גילוי של גורל השימוש בכספים.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי בשלב זה, שלב מקדמי, כאשר הבקשה טרם אושרה כתובענה ייצוגית, נראה כי ביחס למסמכים אלה, מדובר בבקשה מוקדמת וממילא המסמכים אינם דרושים-לבירור השאלה העומדת כעת לדיון והיא - האם להיעתר לבקשה לאשר את התובענה הייצוגית.

35. מחיקת תגובה מסויימת מבקשת התובענה הייצוגית
ב- תצ (ת"א) 42039-04-13 {מאור ישעיהו נ' פוגל מצב רוח טוב בע"מ, פורסם באתר נבו (02.10.14)} נדונה סוגיה בה המשיבה טענה כי יש למחוק תגובהה מסויימת של המבקש מתיק בית-הדין שכן היא מהווה "מקצה שיפורים" של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. התגובה כללה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות .

המבקש טען כי אין מניעה לטעון טענות חדשות במסגרת כתב תשובה בהליך אישור תובענה ייצוגית .

המבקש הוסיף וטען כי כל האמור בתגובתו מהווה תשובה לטענות שהועלו על-ידי המשיבות. כך לדוגמה הטענות בדבר קשרים בין המשיבות עלו כבר בבקשה לאישור התובענה כייצוגית ואין הן טענות חדשות.

בית-הדין קבע כי דין תגובת המבקש על נספחיה להימחק מתיק בית-הדין.

בפסיקה הודגש לא אחת כי לאור חשיבותה הרבה של התובענה הייצוגית והשלכותיה על הציבור מוטלת על מגיש בקשת האישור החובה לטעון את כל הטענות, לפרוש את כל העילות ולצרף לבקשה את כל הראיות שניתן לאספן בשקידה ראויה כבר בשלב ראשוני של הגשתה. וכן כי בתי-המשפט לא יתירו לבנות את התביעה "תוך כדי תנועה" {רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז בע"מ, פורסם באתר נבו (15.04.07)}.

בעניין הנדון בית-הדין קבע כי יש למחוק את תגובת המבקש לתשובת המשיבות. וזאת משום שבתגובה, על 168 סעיפיה, הועלו טענות משפטיות ועובדתיות חדשות שלא נמצאו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקש בשתי תגובותיו לבקשת המחיקה טען בהרחבה שהדברים בתגובתו לתשובה הועלו כבר בבקשה לאישור התובענה כייצוגית אולם בית-הדין לא קיבל טענותיו אלה.

בית-הדין מצא כי בתגובתו נוספו טענות עובדתיות חדשות. בכל הנוגע למצהיר חדש מר עדשי, נוספו גם עילות תביעה חדשות כטענת המשיבה 2.

טענותיו של מר עדשי היו טענות עובדתיות חדשות והן מהוות בסיס לעילות תביעה שונות מאלו שהמבקש העלה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית עסקה בעילה של אי-קבלה לעבודה ואילו תצהיר מר מר עדשי עוסק בעילה של אי-קידום בעבודה ופגיעה בשכר.

36. פרסומים מטעים בנוגע לעלות טיפולי שיניים - פניה מוקדמת היתה מייתרת את הדיון
ב- ת"צ (ת"א) 13304-09-13 {יניב כהן נ' מכבי שירותי בריאות, פורסם באתר נבו (26.03.15)} המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי המשיבות פרסמו פרסומים מטעים בנוגע לעלות טיפולי שיניים במסגרת תכנית "מכבי שלי" שהיא תכנית שירותי בריאות נוספים המופעלת בהתאם לסעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

המשיבות טענו כי פרסומי המשיבות לא היו מטעים. במרפאה בה ילדי המבקש טופלו, כמו גם בכל רחבי הארץ, הובהר כי טיפולי שיניים משמרים לילדים ניתנים לכלל המבוטחים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי והם חלק מסל הבריאות.

עוד טענו המשיבות, כי המבקש נמנע מלפנות למשיבות בטרם הוגשה הבקשה לבית-הדין וגם מן הטעם הזה יש לדחות הבקשה.

בית-הדין לעבודה דחה את הבקשה ופסק כי המבקש לא הוכיח שקיימת לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבות או כי מתקיימות בעניינו הוראות סעיף 8 לחוק וכי יהא זה נכון ויעיל לברר את טענות המבקש במסגרת תובענה ייצוגית.

בית-הדין מצא כי המבקש לא פנה למשיבות טרם הגשת הבקשה לבית-הדין.

במקרה זה, פניה מוקדמת היתה מייתרת דיון בטענות רבות של המבקש, לרבות כאלה שהוא חזר מהן בסופו-של-יום.

הליכים על-פי חוק ביטוח בריאות אינם מתאימים לבירור במסגרת הדיונית של תובענה ייצוגית.

המבקש לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מהצטרפותו לתכנית. דמי הביטוח ששילם אינם כוללים תמורה בגין טיפולי שיניים לילדים הזכאים להם על-פי החוק.

המשיבות יצאו בפרסום נרחב בעניין טיפולי השיניים הניתנים חינם לילדים עד גיל 12, פירטו נושא זה במסגרת אתר האינטרנט של מכבי ובמחירון התלוי במרפאות ואף הבהירו זאת באתר האינטרנט הנוגע לתכנית "מכבי שלי".
בנסיבות אלה, ספק אם ניתן לקבוע שמי מהמשיבות הטעתה בעניין הכיסוי הביטוחי הניתן במסגרת התכנית בתחום רפואת שיניים לילדים.

37. מחיקה על-הסף עקב אי-הגשת תחשיב המסביר את אופן חישוב הזכויות
ב- סע"ש (ב"ש) 17863-10-13 {דינה קליינבלט נ' מדינת ישראל משרד הרווחה, פורסם באתר נבו (02.10.15)} נדונה בקשת הנתבעות למחיקת התביעה.

התובעות, מפעילות מועדוניות - 17 במספר - הגישו, באמצעות בא-כוחן, תביעה נגד הנתבעות, ובה טענו לקיומם של יחסי עובד-מעסיק בין כל תובעת ותובעת ובין הנתבעות, יחד ולחוד, ועתרו לתשלום זכויותיהן בגין עבודתן.

התביעה הוגשה מבלי שצורף אליה תחשיב המסביר את אופן חישוב הזכויות הנתבעות או חוות-דעת המסבירה זאת.

בהמשך לכך הגישו התובעות הודעה על כוונתן להגיש בקשה לאשר את תביעתן כתובענה ייצוגית. אך בקשה זו לא הוגשה בסופו-של-דבר.

הנתבעות שבו והגישו בקשה לסילוק התביעה על-הסף, נוכח אי-הגשת תחשיב על-ידי התובעות.

בית-הדין קיבל את הבקשה למחוק את התביעה על-הסף, וזאת על-אף זאת שמחיקת התביעה תעשה במשורה ובמקרים חריגים כמו למשל זה שאפשר בית-הדין בהחלטתו לתובעות לכמת את הסכומים הנתבעים בעילות השונות ומשהודיעו התובעות כי אין בדעתן להגיש כימות כאמור, הרי שאין דרך להמשיך בניהול התביעה; ובנסיבות אלה התביעה נמחקת.

38. הבקשה הנדונה לא נופלת לגדר המקרים החריגים בהם שיקולי הצדק והתכלית העומדת ביסוד פריט 10(3) לתוספת השניה מחייבים אישורה של התובענה כייצוגית
חקיקה לרבנטית: סעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (יר') 34907-11-13 {מנשה סופרי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (23.07.15)} נדונה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"}.

עניינה של הבקשה היה אישור תובענה ייצוגית לתשלום "יום הבראה ה- 13" לבעלי וותק של 25 שנים ומעלה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי לשנים 1996-1993 מיום 23.08.93 בין הסתדרות עובדי המדינה לבין המדינה, בעניין שכרם של עובדי הדירוג האחיד בשירות המדינה.

המשיבות טענו כי יש למחוק את הבקשה על-הסף מחמת הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, שכן על המבקש חל הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו.

המשיבות טענו כי רק במקרים חריגים תתאפשר הגשת תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן.

המשיבות טענו כי ההסכם הקיבוצי מיושם, מדובר בעובדי מדינה שאינם עובדים מוחלשים, על-כן אין מקום להימנע מהחלת הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

עוד הוסיפו המשיבות כי אין מדובר במצב בו המדינה מפרה הוראה קבועה בהסכם הקיבוצי המיוחד אלא במצב בו ישנה מחלוקת לטענת המבקש, בדבר אופן פרשנות ההסכם הקיבוצי.

לבסוף טענו המשיבות כי לא עומדת למבקש כל עילת תביעה אישית כנדרש על-פי חוק תובענות ייצוגיות, וזאת כתנאי להכרה בתובענה כייצוגית.

האופן בו מיישמת המדינה את הוראות ההסכם הקיבוצי לעניין תשלום קצובת הבראה הוא האופן עליו הסכימו הצדדים להסכם הקיבוצי ולא בכדי לא נענתה ההסתדרות לפניותיו של המבקש.

בית-הדין קבע כי אין לקבל את הבקשה הנדונה נופלת לגדר המקרים החריגים בהם שיקולי הצדק והתכלית העומדת ביסוד פריט 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות מחייבים אישורה של התובענה כייצוגית.

בבחינת קיומה של עילת תביעה אישית למבקש בעניין הנדון, בית-הדין לא שוכנע ברמה לכאורית כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי קיימת לו עילת תביעה אישית בעניין תשלום יום ההבראה ה- 13.

טענת המבקש בבקשה התמצתה בפרשנות הנכונה וה"צודקת" לדעתו, של ההוראה בהסכם הקיבוצי המיוחד המזכה בתשלום יום ההבראה ה- 13, שאם תתקבל, תזכה אותו ביום הבראה ה-13.
בנוגע ליישומו של ההסכם הקיבוצי, מהראיות שהובאו בפני בית-הדין, עלה כי המדינה יישמה את הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות לתשלום קצובת הבראה בכלל ותשלום יום ההבראה ה- 13 בפרט, על-פי ההבנות והסכמות הצדדים להסכם הקיבוצי.

39. עילת התביעה המכוונות כנגד אופן ייצוג ארגון העובדים בסוגיה המוסדרת בהסכמים ובהסדרים קיבוציים במקום עבודה מאורגן, אינן מסוג הטענות שניתן לדון בהן במסגרת תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (ת"א) 64925-10-13 {פיקו אופנקרו נ' שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ, פורסם באתר נבו (21.06.15)} נדונה בקשה לסילוק על-הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

עניינה של הבקשה עסק ב"קרנות עזרה הדדית" שהוקמו במשיבות ונועדו לרווחת העובדים. במשך שנים רבות הפרישו עובדי המשיבות אחוז מסויים משכרם לטובת הקרנות, ובבקשה טענו המבקשים כי המשיבות {מעסיקותיהם} השתלטו על הקרנות והעבירו את הכספים לחזקתן הפרטית, ואף בעת פירוק הקרנות הן המשיכו בהתנהלותן, וסירבו להשיב לעובדים את הכספים הציבוריים בהן.

בית-הדין סילק על-הסף בקשה לאישור תובענה שהגישו המבקשים כתובענה ייצוגית, עוד בטרם דיון בבקשה לגופה.

בית-הדין פסק כי עילת התביעה המכוונות כנגד אופן ייצוג ארגון העובדים בסוגיה המוסדרת בהסכמים ובהסדרים קיבוציים במקום עבודה מאורגן, אינן מסוג הטענות שניתן לדון בהן במסגרת תובענה ייצוגית נוכח סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. עילת תביעה נוספת טרם בשלה.

40. תיקונים המהווים שינויים של עילת תביעה - לא יתקבלו
חקיקה רלבנטית: סעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (יר') 13586-09-13 {נדרה עובדיה נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ, פורסם באתר נבו (12.05.15)} המבקשת עתרה לתיקון בקשתה לאישור תובענה ייצוגית. תיקונים אשר לטענתה נבעו אך מתגובת המשיבה, כשלטעמה "המחלוקת היסודית נותרה כפי שהוצבה בכתבי הטענות המקוריים" התיקונים המבוקשים נגעו הן להוספת סעד והן לשינוי בעילות התביעה הקיימות ובגרסה העובדתית המועלית לצורך ביסוסן.

בית-הדין קבע כי נוכח האמור אין כל טעם שהוא בהתרת תיקון הבקשה לאישור וכתב התביעה בכל הנוגע לסוגיית פקדון הביגוד וכן בכל הנוגע להוספת הסעד ההצהרתי. הבקשה לעניין זה נדחית איפוא.

אשר לתיקונים המבוקשים שעניינם "השלמות הקופה"- בכל הנוגע לתיקונים העובדתיים, אף שהם בגדר שינוי מהגרסה המקורית, מצא בית-הדין כי יש מקום להתיר אותם.

אשר לפן המשפטי בעניין השלמת הקופה, בית-הדין קבע כי חלק מן התיקונים אינם אלא שינוי עילות התביעה ולפיכך לא יותרו. חלקם האחר הואו כללי ואין כל טעם מדוע לא הוכללו בבקשה המקורית.

בנוגע לתיקונים המשפטיים המתחייבים מהשינוי העובדתי והנוגעים לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 {להלן: "חוק הגנת השכר"}, מצא בית-הדין כי יש מקום לאפשר אותם שכן הם יועילו לבירור השאלות אשר אכן שנויות במחלוקת בתיק זה בסוגיית ניכויי השלמת הקופה.

אשר-על-כן, יוותרו אך התיקונים הנוגעים לטענות הנוגעות לסעיף 25 לחוק הגנת השכר.

משכך, התיר בית-הדין לתובעת לתקן את הבקשה לאישור ואת כתב התביעה בכל הנוגע לרכיב "השלמות קופה" בפן של חתימת המסמכים בלבד.

41. חלק מהמסמכים שגילויים מבוקש רלוונטים למחלוקות ויש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי-הסף לאישורה של התובענה
חקיקה רלבנטית: סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- סע"ש (ת"א) 51957-05-13 {מוחמד אדהם נ' טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ, פורסם באתר נבו (01.05.16)} נדונה בקשה לגילוי מסמכים במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות.

בית-הדין קיבל את הבקשה בחלקה לאחר שקבע כי על-פי המתואר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, הבקשה עסקה בשאלת הפרשות כספי הגמל של המבקש וכלל העובדים הזרים המועסקים במשיבות, ולא בעובדים פליטים בלבד.

כמו-כן במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית המבקש טען כי המשיבות לא העסיקה ולא שילמו בפועל את דמי הגמל המגיעים לעובדים אשר עזבו את המשיבות, בין אם הן המשיבות היו בארץ ובין אם לאו.

בעניין הנדון שוכנע בית-הדין כי חלק מהמסמכים שגילויים מבוקש רלוונטים למחלוקות ויש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי-הסף לאישורה של התובענה וכי במסגרת הבקשה של המבקש והמסמכים שצורפו לה ניתן לומר כי הוא העמיד תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של תנאי-הסף הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בכל הנוגע לעילה האישית שלו ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי-הסף לאישור התובענה כייצוגית.

42. התשובה לתשובה, במסגרת בקשה בכתב, "אינה אמורה להוות בימה להצגת טענות חדשות
ב- ת"צ (ת"א) 10742-09-15 {פנחס לבקוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (15.06.16)} בית-המשפט קבע כי על המבקש בתובענה ייצוגית לפרוש את מלוא טענותיו בבקשתו ולהגיב על התשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מבלי לסטות מהתשתית העובדתית שהונחה על-ידי המבקש בבקשתו.

הפסיקה קבעה כי:

"הכלל הוא, כי התשובה לתשובה, במסגרת בקשה בכתב, "אינה אמורה להוות בימה להצגת טענות חדשות, והיא מיועדת למתן מענה לטענות שהועלו בכתב התשובה" ... מובן, כי יש להתחשב בכך שבקשה לאישור תובענה ייצוגית מהווה Sui Generis בין הבקשות בכתב. זאת, בין היתר, בהתחשב במורכבותה ובהשלכות דחייתה מבחינת המבקש בבקשת האישור. כלומר, לעניין צירוף חומר חדש לאחר הגשת בקשת אישור יש להתחשב בהבדלים בין בקשה בכתב לבין ההליך המיוחד של בקשה לאישור תובענה ייצוגית... מכל מקום, על המשיב, הוא המבקש בבקשת האישור, לצלוח את המשוכה של קבלת היתר מראש מבית-המשפט. אפילו ניתן לגלות גמישות רבה יותר עם מבקשים בבקשת אישור, ביחס למבקשים המגישים תשובה לתשובה במהלך הדיון בבקשה בכתב "רגילה", וביחס לחומר שניתן לכלול בכתב תשובה בהליך אזרחי... הרי עדיין נדרש בית-המשפט ליתן אישור מראש להגשת חומר נוסף בשלב התשובה לתשובה בבקשת אישור (ונראה, כי הדרך הראויה היא הגשת בקשה לתיקון בקשת האישור עצמה). זאת, כמובן, לגבי חומר החורג מגדר מה שרשאי המבקש להביא בגדר תשובה לתשובה. מקובלת עלי טענת תנובה, כי השלמה עם התנהלותו הדיונית של המשיב, אשר צירף לתשובתו חומר נוסף בלא קבלת היתר, עשויה, למרבה הצער, לעודד תובעים ייצוגיים אחרים להתנהל באופן דומה. יש לבלום את התופעה שקנתה לה אחיזה בימינו, של ניסיונות חוזרים ונשנים לעריכת מקצה שיפורים בבקשות לאישור תובענה ייצוגית אשר נשענו, עם הגשתן, ולעיתים במודע, על תשתית עובדתית רעועה. אכן, "אין להתיר ניסיונות ליצוק תוכן לבקשות נבובות לאישור תובענה ייצוגית תוך כדי הליך האישור" ... התנהלות כאמור מסרבלת לשווא את הדיון בבקשת האישור; היא מובילה לניצול לא יעיל של משאבים שיפוטיים יקרי ערך; והיא מטילה נטל על המשיב לבקשת האישור, שלעיתים אין לו כל הצדקה."
{רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עו"ד אופיר נאור, פורסם באתר נבו (19.07.12)}

43. בקשת גילוי מסמכים וראיות
ב- ת"צ (ת"א) 51635-01-13 {דן מנחם ברליצהיימר נ' יוניון מוטורס בע"מ, פורסם באתר נבו (26.01.2015)} נדונה בקשת המבקש לאשר כי המשיבות תגלינה לו מסמכים ותשבנה על שאלון, ובקשתו להגיש ראיות שטרם הוגשו.

בית-הדין קבע כי בירור המחלוקת הנדונה והירידה לחקר האמת הם אינטרסים ציבוריים, ופעם נוספת יש להזכיר כי המבקש לא ידע מראש את כל שידעו המשיבות.

בית-המשפט העליון דן ב- {רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4), 513, 518ה-ו (2003;} בהקשרה של הזכות לקבל מסמכים ולעיין בהם בהליך מעין זה שבעניין הנדון, בציינו כי פער המידע בין המבקש לבין המשיב עומד למבקש לרועץ:

"הנתבע מחזיק בידו תכופות את מרב המידע הדרוש לתובע על-מנת להוכיח את התקיימות תנאי-הסף לאישור תובענתו כייצוגית; לוֹ המידע בדבר התקיימותה של קבוצת תובעים פוטנציאלית ובדבר גודלה, כמו גם המידע הנדרש לקביעה אם השאלות המהותיות והעובדתיות משותפות לקבוצה וניתנות להכרעה בתובענה אחת. בלי שיהא מידע זה זמין לתובע יקשה עליו להביא לאישור תובענתו כתובענה ייצוגית..."

בהחלטה בפרשה זו החליט בית-המשפט כי ראוי לקבל בקשה לגילוי מסמכים.

בית-הדין שוכנע כי המבקש העמיד את תשתית הראיות הראשונית לבקשת האישור, ואולם באיזון בין השיקולים השונים נוכחתי כי בשלב שבו אנו מצויים אין להיעתר למלוא המבוקש בבקשת הגילוי, אשר עיון בה מעלה שהיא כללית וגורפת.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קיבל את הבקשה לגלות מסמכים ולהשיב על שאלונים בחלקה, וקבע כי על המשיבות לקיים את הצו בתוך שלושים יום מהיום. הבקשה לצירוף ראיות מתקבלת במלואה. בשים-לב לתוצאה שאליו הגיע בית-המשפט יישא כל צד בהוצאותיו.

44. מחיקה על-הסף בשלב מקדמי
ב- ת"צ (חי') 31743-06-15 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ורוניקה סטקרוצקי, פורסם באתר נבו (03.01.16)} נדונה עניינה של תובענה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. עילת התביעה - אי-תשלום זכויות {הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, תוספת וותק ומשכורת 13} בהתאם לצו ההרחבה בענף רשתות שווק המזון.

המבקשת טענה כי המעסיק הפר את זכויות עובדיו בהתאם לצו ההרחבה, ומסיבה זו הגישה בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, הכורכת הן את העילות הנזכרות בבקשה לאישור התובענה כייצוגית והן עילות נוספות.

המבקשת טענה כי תובענה של עובד כנגד ארגון עובדים אינה באה בגדר התובענות שניתן לבקש לאשרן כייצוגיות, וממילא שהבקשה אינה מגלה עילת תביעה כנגד ההסתדרות ואין בה כל סעד המופנה כלפי ההסתדרות.

מכאן שלא זו בלבד שאין אפשרות בדין להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד ההסתדרות כארגון עובדים, אלא שמדובר בתביעה ללא סעד, שהיא תיאורטית גרידא.

המשיבות טענו כי ההסתדרות צורפה להליך מטעמי יעילות, אף שלא התבקש כנגדה כל סעד. המשיבות טענו כי הפרקטיקה הנוהגת בתיקים מסוג זה, שעניינם מימוש צווי הרחבה, הינה כי ההסתדרות תצורף כצד להליך.

בית-הדין קבע כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אל מול הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והוראות החוק, דין הבקשה כנגד ההסתדרות להמחק על-הסף, כבר בשלב זה.

העובדות לא חלקו על הטענה כי אינן יכולות להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד ההסתדרות, וממילא שטענה זו מגובה בהוראות החוק.

בבקשתן מפנות העובדות לפרט 10 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, הקובע מהם סוגי התובענות שניתן להגיש בקשה לאישורן כייצוגית, בסמכות בית-הדין לעבודה.

תובענה שבין עובד לארגון עובדים {המוסדרת בסעיף 24(א)(4) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969} אינה יכולה להיות מאושרת כייצוגית והעובדות אינן טוענות אחרת.

בית-הדין מצא כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ככל שהיא מופנית כלפי ההסתדרות, אינה מצויה איפוא בין עילות התביעה המפורטות בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, ובנוסף, לא מפורטת בה כלל עילת תביעה כנגד ההסתדרות. לפיכך - דינה להיות מסולקת על-הסף.

אשר-על-כן, אין באמור בכדי למנוע את האפשרות, בהמשך ההליך, להורות על צירוף ההסתדרות ו/או ארגון המעסיקים להליך, ואולם אין הדבר דומה לצירוף ההסתדרות מלכתחילה כצד להליך, המחוייב בכל החובות המוטלות על משיב בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

מכל מקום, כאשר טרם החל בירור הבקשה, במסגרתו יהא אף צורך לברר מהו מעמדה נוכח בקשת הצד שהגישה ההסתדרות, מוקדם לקבוע כי ההסתדרות הינה צד נחוץ להליך ועל-כן סילק בית-הדין את הבקשה כנגד ההסתדרות מסולקת על-הסף.

45. אין להתיר הגשתן של ראיות נוספות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (ת"א) 1415-07-14 {גדעון אליוף נ' בטחון שרותים אבידר בע"מ, פורסם באתר נבו (11.04.16)} נדונה בקשת המבקש לתת צו לגילוי ועיון במסמכים וכן בקשה למחיקת עמדת הסתדרות העובדים הכללית {להלן: "ההסתדרות" או "המשיבה 2"}.

עוד הונחה בקשת המשיבה 1 {להלן: "אבידר"} להוצאת מסמכים ומחיקת חלק מתשובת המבקש לתגובתה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

המשיבה טענה כי המבקש לא טרח לבקש את המסמכים הללו טרם הגשת הבקשה וכי מתן הצו בשלב זה של ההליך, משמעו מתן אפשרות למבקש לכסות על מחדלו באי-קיום הליך בירור מקיף עם המשיבה. עוד הוסיפה, כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטים לשאלת אישור הבקשה כתובענה ייצוגית.

ביחס לבקשה לקבל את מסמכים המתייחסים לדו"חות הביקורת טענה המשיבה, כי המדובר בבקשה חסרת תום-לב כאשר מחד גיסא מתנגד המבקש לצירופה של ההסתדרות להליך ומאידך גיסא, מבקש הוא לקבל את החומרים של ועדת האכיפה.

בית-הדין סבר כי אין להורות על מחיקת עמדתה של המשיבה 2 או על הגשת תגובה לעמדתה. על-אף האמור, משעמדת ההסתדרות היתה רצופה בטענות עובדתיות, בית-הדין סבר שמן הראוי כי אלה תיתמכנה, כמקובל, בתצהיר ערוך כדין, אשר יוגש לתיק בית-הדין בתוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו.

עוד קבע בית-הדין, כי אין לקבל את התצהירים שצורפו לתמיכה בטענה כי אבידר היא שקבעה את סידור העבודה.

על-פי ההלכה הפסוקה, ככלל, אין להתיר הגשתן של ראיות נוספות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית {רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' דן ברליצהיימר, פורסם באתר נבו(30.03.15)}.

יצויין כי יש מקרים בהם יחרוג בית-המשפט מכלל זה, אולם אין זה המקרה הנדון, שכן המדובר בראיות שניתן היה לצרף לבקשה לאישור והוספתן תכביד על ניהול הדיון בבקשת האישור, שלא לצורך.

46. הפקדת ערובה כתנאי לבירור הבקשה להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית
חקיקה רלבנטית: סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 .

ב- ת"צ (ת"א) 466-09-14 {אליזבט קטהפנג נ' נתיב 2 בע"מ, פורסם באתר נבו (10.04.15) (להלן: "העניין הנדון"} נדונה סוגיה בה המשיבה 3 ביקשה לחייב את המבקשת 3, אזרחית רומניה, {להלן: "המבקשת"} להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה כתנאי לבירור הבקשה להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה {להלן: "הבקשה"}.

יצויין כי מבקשים 3-1, עובדים זרים המועסקים בליווי רפואי וסיעודי של נכי צה"ל ומשרד הביטחון, הגישו בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד משיבות 3-1, שהן חברות כוח אדם המספקות, בין השאר, שירותי ליווי וסיעוד רפואי לנכי צה"ל ומערכת הביטחון גם באמצעות עובדים זרים.

בית-הדין האזורי לעבודה דחה את הבקשה ופסק כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על-ידי בתי-הדין לעבודה, תוך שנפסק כי בתי-הדין ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלת התקנה האמורה.

בבוחנו בקשה כאמור, על בית-הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

בהלכת פתחי אבו נסאר {ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, פורסם באתר נבו (06.07.03)} נפסק ביחס לתובע שהינו עובד זר כי בית-הדין יברר בתחילה אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג.

כאשר נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית-הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל, שאז ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת עלפניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו. כאמור, חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות יהא במקרים נדירים ובהתקיים נסיבות מיוחדות.

כך, קל וחומר ביחס למבקש אישור לדון בתובענה כתובענה ייצוגית, נוכח המטרה בקידום מימוש זכות הגישה לערכאות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לערכאות כיחידים.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון לא מתקיימות נסיבות חריגות המאפשרות חיוב המבקשת בערובה להוצאות. המבקשת הינה תושבת רומניה, החתומה על אמנת האג. לכן, חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק במידה ובית-הדין סבור, כבר בשלב זה, כי התביעה הינה מופרכת מעיקרה ונטולת כל סיכוי. בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע כי התביעה מופרכת על פניה ונוטלת כל יסוד.

עילות התביעה נשענות על אדנים משפטיים ועובדתיים, וראוי כי הן תתבררנה במהלך ניהול המשפט. אין לשלול את סיכויי התביעה כבר בשלב זה ולא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעת סרק נטולת כל סיכוי.

ביחס לעובדים זרים נפסק במפורש כי הזכות לגביית הוצאות משפט נסוגה מפני הזכות לתביעה מכוח משפט העבודה המגן. הדברים נכונים פי כמה ביחס לעובדים זרים תושבי מדינות החתומות על אמנת האג.

בתקנות תובענות ייצוגיות נקבע כי חיוב בהפקדת ערובה להוצאות עת עסקינן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הינו החריג וכי ראוי להיעתר לבקשה מסוג זה רק במקרים נדירים, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

השאלה הנוגעת להתאמת תובע ייצוגי ומסוגלותו לעמוד בהוצאות הנדרשות לניהול התובענה כייצוגית, תתברר בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. כמו-כן, התנהלות המבקשת, בשלב זה, מעידה על מעורבות בניהול ההליך, נטילת אחריות בקשר עם ההליך, וכוונה ליטול חלק פעיל בניהולו.

לכן, בית-הדין קבע כי לא מתקיימים טעמים מיוחדים שבגינם יש מקום לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות, באופן שיכול לחסום את זכות גישתה לערכאות.

47. סעד של מחיקה על-הסף יינתן במקרים חריגים מאוד
ב- סע"ש (יר') 650-05-14 {1. איגור זגרודני נ' מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכוח אדם בע"מ 2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פורסם באתר נבו (04.02.15)} נדונה סוגיה בה הנתבעת 2, הסתדרות העובדים הכללית החדשה ביקשה לסלק את תביעת התובע כנגדה על-הסף.

הנתבעת 2 טענה כי אין לתובע עילת תביעה כנגד וכן אין לקבל את טענת התובע כי ההסתדרות לא ייצגה אותו באופן הוגן והולם. חובת הייצוג ההוגן תפורש בהתאם לפסיקה בזהירות ובצמצום ותחול רק במקרים חריגים בהם ארגון העובדים פועל ממניעים זרים, שרירותיים הפליה וכיוצא באלו.

הנתבעת טענה כי התובע לא הציג תשתית עובדתית המוכיחה כי היא פעלה ממניעים זרים ועל-כן אין לקבל טענתו בדבר ייצוג בלתי-הולם של ההסתדרות כלפיו.
עוד טענה הנתבעת 2, כי לתובע לא עומדת טענת הייצוג הבלתי-הולם, גם מהטעם שלא ניתנה להסתדרות הזדמנות אמיתית לטפל בעניינו כראוי ולייצגו על-מנת שזכויותיו יאכפו.

התובע כלל לא ביקש את סיוע הנתבעת 2 טרם הגשת התביעה אלא פנה אליה בכדי לצאת לידי חובה בלבד, שבוע ימים טרם הגשת תביעתו, וזאת בחוסר תום-לב. פנייתו במכתב חסר פרטים ונתונים הכרחיים נועד לייצר עילת תביעה כנגדה ותו לא.

הנתבעת 2 סברה כי התובע מציב "אולטימטום" לפיו אם ההסתדרות לא תפעיל הליך בוועדת האכיפה על-פי דרישותיו ובניגוד להסכם הקיבוצי ותפנה אותו לוועדה פריטטית, ניתן לראותה כמי שאינה מעניקה ייצוג הוגן והולם לתובע.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת 2 להפעיל מנגנון אובליגטורי אחד על פני אחר ושינויים על-פי דרישותיו תוך שיבוש ההסכמים הוראות ההסכמים הקיבוציים. התובע מבקש להפעיל בעניינו את ועדת האכיפה ולא את הוועדה הפריטטית.

לעובד הבודד אין זכות להתערב במנגנונים פנימיים של ארגון עובדים, אשר בהתאם לחלוקת עבודה פנימית, יכול להפנות פניית עובד לטיפול בוועדה פריטטית או לוועדת האכיפה.

בית-הדין מצא כי הועלו בפניו טענות כבדות משקל בשאלות עובדתיות ומהותיות הראויות לבחינה מעמיקה במסגרת ההליך העיקרי, לרבות בטענות התובע בעניין הייצוג.

בית-הדין מצא כי יש לדחות את הבקשה למחיקה על-הסף. זאת בהתאם לפסיקה לפיה סעד של מחיקה על-הסף יינתן במקרים חריגים מאוד. הלכה היא כי סעד זה של מחיקה על-הסף מופעל על-ידי בית-המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי-הדין קצרה המשורה עוד יותר {ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו, פ"ד מ(2), 668, 671(1986); דב"ע מז/1- 3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63}.

מחיקת תובענה או דחייתה על-הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בדלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף {בר"ע 1202/02 דניאלה אייזנברג נ' אור קוואל, עבודה ארצי, כרך לג (73), 32 (31.07.2002}.

עוד נפסק כי בבית-הדין לעבודה מחיקה על-הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ועדיף בירור לגופו של עניין {דב"ע מד/129-3 פרחיה אשר נ' מדינת ישראל פד"ע טז 375}.

ב- סע"ש (חי') 7365-07-14 {הנו רימה נ' א.מ.ש. סטאר בע"מ, פורסם באתר נבו (02.12.14)} בית-הדין הבהיר כי אין כל מקום לעודד הגשת בקשות בלתי-ראויות לאישור תובענה ייצוגית. אין לקשור בין הסתלקות תובעות מבקשתן לאשר תביעתן כתובענות ייצוגיות לבין פשרות בתביעות האישיות שלהן.

במקרה זה שוכנע בית-הדין כי לא יהא זה נכון לאשר את בקשת ההסתלקות במתכונת אליה הגיעו הצדדים, וכך גם לא ליתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה בתביעות האישיות, אלא להורות על מחיקת ההליך כולו.

כך, ומשלא נוצר מעשה בית-דין, לא נגרם כל נזק לחברי הקבוצה בשמה הוגשה מלכתחילה הבקשה.

48. אישור בקשת תיקון החלטה לעניין הגדרת הקבוצה בתובענה הייצוגית
ב- תע"א (יר') 2409/08 {נירית אשבל נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (02.10.14)} נדונה סוגיה בה ניתנה החלטה המאשרת את ניהולה של התביעה שהגישו המבקשות כתובענה ייצוגית.

בהחלטה זו נקבע כי:

"בקבוצה אשר תיוצג על-ידי התובעות בתביעה הייצוגית ייכללו: נשים עובדות שיש להן פוליסות ביטוח אצל 4 המשיבות: הראל חברה לביטוח בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ, ואשר בחישוב פרמיית הריסק שלהן לא נעשתה אבחנה בין תעריפי נשים לתעריפי גברים."

לאחר מתן ההחלטה הוגשה בקשת המבקשות לתיקון ההחלטה. בבקשה זו טענו המבקשות כי יש להחליף את המשפט המודגש לעיל במילים "נשים שיש להן או היה להן פוליסות ביטוח אצל ארבע המשיבות...".

המבקשות טענו כי הגדרת הקבוצה באופן שנקבע בהחלטה התייחסה אך ורק לנשים שעדיין עבדו, והתעלמה מנשים שיצאו לגמלאות בתקופה הרלבנטית לתביעה.

כמו-כן, טענו המבקשות, כי יש להתייחס אף למבוטחות שאינן עובדות אך היו להן או עדיין יש להן פוליסות מהסוגים האמורים. המבקשות הדגישו כי מדובר בתיקון הנדרש רק לשם הבהירות וברור כי אף בלעדיו לא ניתן לפרש אחרת את הקבוצה המיוצגת.

המשיבות התנגדו לבקשה וטענו כי אין מדובר בטעות קולמוס אלא בתיקון של ממש בהחלטה אשר מקומו בערעור. מדובר בשינוי מהותי של מערך הזכויות והחובות שהוגדרו בהחלטה ואין מקום לעשות כן.

בית-הדין קבע כי יש להיעתר לבקשת התיקון.

סעיף 81 לחוק בתי-המשפט, התשמ"ב-1981 קובע כי ניתן לתקן טעויות אשר נפלו בהחלטות ובפסקי-דין. גם טעות לשונית.

בית-הדין סבר כי הטעות האמורה לעיל הינה טעות לשונית. למקרא ההחלטה כולה ברור כי הכוונה היתה ליתן אפשרות לכל מי שהיתה בעלת פוליסה מהסוג הרלבנטי ובתקופה הרלבנטית לתביעה להיות חלק מן הקבוצה.

בית-הדין הדגיש כי זו היתה כוונת הדברים מלכתחילה, וכך השתמע מן ההחלטה כולה, ועל-כן אין מדובר אלא בטעות קולמוס.

אשר-על-כן, קיבל בית-הדין את הבקשה וקבע כי ההחלטה תתוקן כמבוקש.

49. ניכוי שכר בעקבות עיצומים
ב- סע"ש (יר') 4909-12-12 {יאיר אנוש ו- 155 אח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים, פורסם באתר נבו (01.01.15)} נדונה סוגיה בה נחתם הסכם קיבוצי החל על הנתבע 1 {להלן: "המוסד"} ועובדיו, בהם התובעים.

במהלך המשא-ומתן וקודם לחתימת ההסכם הקיבוצי נקטו עובדי המוסד בעיצומים. בגין העיצומים ניכה המוסד חלק משכר העובדים בשיעורים של בין 10% ל-20%.

הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים - המוסד וההסתדרות הכללית - הסכימו כי עניין ניכוי השכר ידון במסגרת המשא-ומתן הקיבוצי.

סופו-של-יום, עניין זה לא הוסדר בהסכם הקיבוצי, והמוסד נוכה מהשכר את השיעורים הנ"ל. התובעים, המיוצגים על-ידי ההסתדרות הלאומית, הגישו את התביעה דנן להחזר הסכומים שנוכו.
תביעה דומה הוגשה על-ידי תובעים נוספים שיוצגו על-ידי הארגון היציג של עובדי המוסד {להלן: "ההסתדרות הכללית"}.

בין המוסד וההסתדרות הכללית התנהל משא-ומתן קיבוצי ביחס לניכוי וביחס לשכר הראוי, ולבסוף הוסכם בסיוע בית-הדין על ניכוי של 5% בהסכם משלים.

בית-הדין פסק כי הסכם קיבוצי משלים שנחתם בין הנתבעת לבין ארגון העובדים היציג בנתבעת, הקובע את שיעור הניכוי ואת השכר הראוי בגין העיצומים שנקטו עובדי הנתבע, חל גם על התובעים, המיוצגים על-ידי ארגון עובדים שאיננו הארגון היציג בנתבעת, וכי הנתבע פעל בהתאם לו, ולפיכך אין לתובעים זכאות לתביעתם להחזר סכומים שנוכו בגין העיצומים.

50. בקשה למחיקת התובענה - הקבוצה שהוערכה מלכתחילה קטנה יותר במשיבות וספק אם גודל הקבוצה יכול להתאים ולהיכנס בגדר התביעה הייצוגית
ב- ס"ע (ת"א) 29190-01-12 {שי לב נ' שפע בטחון בינלאומי (1993) בע"מ, פורסם באתר נבו (25.12.14)} נדונה סוגיה בה המבקש פנה בבקשה למחיקת הבקשה לתובענה הייצוגית לאחר שמיעת הראיות בבקשתו לתובענה הייצוגית וכן עיון בתיק וקריאת העדויות.

המבקש נימק את בקשתו כי עלה מהעדויות שהקבוצה שהוערכה מלכתחילה קטנה יותר במשיבות וספק אם גודל הקבוצה יכול להתאים ולהיכנס בגדר התביעה הייצוגית.

עוד טען המבקש, כי מאחר והנתבעות מסכימות לשתף פעולה עם הסתדרות העובדים הכללית, באם יפנו אל המשיבות בעניינים נשוא הבקשה, אזי מתבקשת מחיקת הבקשה.
המבקש הוסיף על האמור יחד עם בקשתו למחיקה כי הוא מבקש שבית-הדין יעביר את הבקשה לוועדת האכיפה לבחינה והמשך טיפול בנושאים שהועלו במסגרתה.

כמו-כן ביקש המבקש כי ייפסקו לטובתו הוצאות בשל הצורך בהעברת התובענה לוועדת האכיפה, ובכל מקרה ביקש שלא לחייבו בהוצאות.

המשיבות מנגד טענו ארוכות כנגד הבקשה והסכימו לדחיית הבקשה ולא למחיקתה ובתנאי שהמבקש יחוייב בהוצאות ריאליות בשל בקשת הסרק שהוגשה כנגדן.

כמו-כן התנגדו המשיבות להעברת התובענה לוועדת האכיפה וטענו כי אין כל קשר בין ההליך המצוי בפני בית-הדין לבין ועדת האכיפה בפרט שהמשיבה הוכיחה בראיותיה היעדר עילה אישית והיעדר עילה קבוצתית.

המשיבות טענו כי ככל שההסתדרות תפנה למשיבות לבדיקה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, הרי שהצדדים יפעלו על-פי המנגנון שנקבע בהסכם האכיפה והמשיבות ישתפו פעולה עם ההסתדרות.

אין כל סמכות למבקש להורות על העברת תובענה לוועדת האכיפה ואין הוא יכול להיות מעורב בכל הליך קיבוצי בין המשיבות להסתדרות.

בדיון שהתקיים בבקשה חזרו הצדדים על טענותיהם, והוסיף בא-כוח המבקש וטען כי העברת השאלות שבמחלוקת שהועלו בבקשה לוועדת האכיפה יעשו דין וצדק עם העובדים.

המשיבות טענו מנגד כי בהיות ועדת האכיפה גוף חיצוני וציבורי, אין היא צד להליכים ולא ניתן להעביר תובענה ייצוגית אל ועדה זו.

מאחר ונציגי הציבור לא התייצבו לדיון בבקשה, נערכה התייעצות עימם בטרם מתן החלטה זו.

לאחר שבחנו את מכלול טענות הצדדים, וכן את מכלול הראיות והטענות שהוגשו בבקשה לתובענה הייצוגית על-ידי שני הצדדים, ובשים-לב לראיות אלו ובפרט לאמירתנו בסיום שמיעת הראיות, אנו סבורים כפי שסברנו בדיון כי נכון עשה בא-כוח המבקש עת פנה הוא למחוק את הבקשה לתובענה הייצוגית.

גם לטעם בית-הדין אין הבקשה עומדת בתנאים הנדרשים לאשרה כתובענה ייצוגית והוכח בראיות המשיבות כי לא היתה כל עילה אישית למבקש ואף הקבוצה שהוערכה לאו קבוצה היא להגשת תובענה ייצוגית, כל זאת עוד בטרם נדרשנו לטענות המשפטיות של המשיבות כפי שפורטו באריכות בתשובה לבקשה.

הבקשה שהוגשה בעילת פיקדון בגין ציוד, הוערכה בסך של כ- 3 מיליון ש"ח והצריכה את המשיבות להגשת תשובה מקיפה ואף התקיים דיון ענייני בבקשה ושמיעת עדויות.

על-כן הגשת בקשה זו של מחיקת הבקשה לתובענה הייצוגית, עם נימוקים דלים ביותר, ומנגד בחינת טענות המשיבות, הביאו את בית-הדין לידי מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבות לדחות את הבקשה ולא למחקה.

מחיקת הבקשה אינה מהווה מעשה בית-דין ובשים-לב לדיון שהתקיים לראיות שנשמעו וכן טענות הצדדים, נכון וצודק יהיה כי הבקשה תוכרע בדרך של דחייתה ולא מחיקתה.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את הבקשה לתובענה הייצוגית.

באשר לבקשה להעברת הבקשה לוועדת האכיפה אף בקשה זו דינה להידחות.

בית-הדין קבע כי בקשה זו של המבקש לא הסתמכה על הוראות הדין ולא על הוראות ההסכם הקיבוצי.

בית-הדין מצא כי אין לבית-הדין כל סמכות להעביר תובענה מעין זו לוועדת האכיפה אך רשאי התובע לפנות להסתדרות עם טענתו וזו ככל שתסבור שברצונה לפנות למשיבות לכינוס ועדת אכיפה, תהיה רשאית לעשות כן.

באשר לבקשה להוצאות, בית-הדין סבר כי יש לקבל את טענות המשיבות לפסיקת הוצאות בגין הגשת התובענה הייצוגית.

המבקש בבקשתו לתובענה הייצוגית גרם למשיבות בעל כורחן להליך בעל השלכה כלכלית אדירה ועל-כן ההוצאות שנגרמו למשיבות היו נכבדות ומעבר להגנה בגין תביעה משפטית רגילה. מנגד, המבקש נענה לבקשת בית-הדין לחזור בו מבקשתו.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי המבקש ישא בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו בסך 15,000 ש"ח כאשר סכום זה ישולם רק בסיום ההליך לאחר שיינתן פסק-דין בתובענה האישית של המבקש.

51. המשיב מיהר להגיש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ביודעו על כך שמתנהל משא-ומתן מתקדם בין המבקשת לנציגות הרופאים וזאת מבלי לבצע בירור מוקדם באשר להתקדמות המשא-ומתן
חקיקה רלבנטית: סעיפים 3, 8(4) ו- 10(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (ת"א) 53872-10-12 {ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ נ' אלון קורן-מידן, פורסם באתר נבו (06.01.15)} נדונה סוגיה בה נחתם הסכם קיבוצי במקום העבודה בסמוך לאחר הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד אותו מקום עבודה.

השאלה שעלתה היתה - האם יש לדחות על-הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בשל קיומו של הסכם קיבוצי במקום העבודה.

המבקשת טענה כי ההסכם קובע, בין היתר, כי לנציגות הרופאים לא תהיינה דרישות בכל הנוגע לנושאים שהוסדרו בהסכם הקיבוצי בגין התקופה שעד לחתימתו. על כך, בקליפת אגוז, מתבססת טענתה העיקרית של ש.ל.ה בבקשה לסילוק על-הסף.

בית-הדין קבע כי על תובע ייצוגי לבוא בנקיון כפיים אל בית-הדין. מוטלות עליו חובות תום-לב מוגברות, בהיותו מייצג של כלל העובדים ומתוקף העובדה שבאפשרותו ליצור מעשה בית-דין כלפי עובדים אחרים.

במקרה הנדון נתגלו סדקים בתום-ליבו של המשיב.

מהראיות שהובאו לפני בית-הדין עלה כי מי שנהג בחוסר תום-לב לא היתה המבקשת אלא המשיב עצמו. בית-הדין מצא כי המשיב מיהר להגיש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ביודעו על כך שמתנהל משא-ומתן מתקדם בין המבקשת לנציגות הרופאים וזאת מבלי לבצע בירור מוקדם באשר להתקדמות המשא-ומתן או פניה מוקדמת שעניינה כוונתו להגיש תובענה ייצוגית.

בית-הדין השתכנע כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית אינה עומדת בתנאי החוק ויש לדחותה על-הסף.

אשר-על-כן, בית-הדין קיבל את הבקשה.
בית-הדין קבע כי המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח ושכר-טרחת עורכי-דין בסך 7,500 ש"ח.

52. בקשת סילוק על-הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא השבת דמי חבר אשר אינם רשאים לגביה מגמלאים
חקיקה רלבנטית: סעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 4192-03-12 {שלי גרוס נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פורסם באתר נבו (12.11.12)} נדונה סוגיה בה המשיבות הגישו שתי בקשות לסילוק על-הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

התובענה עסקה בנושא השבת דמי חבר מהטעם שהסתדרות העובדים הכללית החדשה אינה עוד ארגון עובדים יציג של הגמלאים - עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות, שהם חברי הקבוצה, ולפיכך היא אינה רשאית לגבות דמי חבר מהגמלאים.

המבקשות טענו כי בקשת האישור אינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בסעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות"} הקובע ש"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה".

המבקשות הוסיפו כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת היחידה להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל וייוצג בדרך הולמת ובתום-לב.

המשיבה 1 טענה כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית שכן לא מדובר ביחסי "עוסק"-"צרכן" לפי סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות, אשר מתיר הגשת תובענה רק בעניין המנוי בתוספת השניה לחוק, פרט 1 בתוספת זו שעניינו תביעה נגד עוסק וזה אינו ישים לעניין הנדון.

כמו-כן, טענה המשיבה 1, כי חברי ההסתדרות אינם "לקוחות" לעניין חוק הגנת הצרכן, אלא הם חלק בלתי-נפרד מההסתדרות. הגדרת היחסים כיחסי "עוסק"-"לקוח" תסכל את הוראת פרט 10 בתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות.

לבסוף טענה המשיבה 1 על האמור, כי יש לדחות את בקשת האישור על-הסף ואין להורות בנסיבות העניין על העברתה לבית-הדין לעבודה הואיל והיא אינה נמנית על סוגי התביעות הייצוגיות שבית-הדין מוסמך לדון בהן מכוח פרט 10 בתוספת השניה בחוק.

בית-המשפט מחוזי-מרכז קבע כי במקרה הנדון מתקיימים תנאי סעיף 24(א)(4) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וכי הסמכות העניינית הייחודית לדון בתובענת המבקשים כנגד ההסתדרות היא לבית-הדין לעבודה.

אשר-על-כן, הורה בית-הדין להעביר את התובענה ובקשת האישור לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

53. כאשר לא קיימת פעילות של ארגון עובדים לאכיפת זכויותיהם המופרות של העובדים מוסר החסם הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק
ב- תע"א (חי') 924/07 {זנדל סרגיי נ' גשש (ז.א.) בע"מ, תק-עב 2015(3), 23290 (2015)} נדונה סוגיה בה הנתבעת 1 {גשש} טענה בין היתר, כי יש לבחון את מהות הזכות העומדת לתביעה - האם המדובר הוא בזכות קוגנטית או הסכמית, ומשהמדובר הוא בזכות הסכמית כתוספת ותק, שערי התובענה הייצוגית אינם פתוחים ללא סייג.

במסגרת פסק-דין זה, דן בג"צ בסוגיית פרשנות סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגית, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, המגביל את האפשרות להגשת תובענה ייצוגית במקרים של תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם; והאם חריג זה חל בכל מקרה שבו חל על עובד הסכם קיבוצי והמעסיק או ארגון המעסיקים הוא צד לו, או שמא יש לפרשו כך, שאינו חל במצבים כאלה, אם לא ננקטים צעדים ארגוניים או משפטיים לאכיפת זכויות העובדים שהתובענה הייצוגית מתייחסת להפרתן {בג"צ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית-הדין הארצי לעבודה, תק-על 2015(4), 3420 (2015)}.

בפסק-דינו, בג"צ קבע כאשר לא קיימת פעילות של ארגון עובדים לאכיפת זכויותיהם המופרות של העובדים מוסר החסם הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק.

במקרים אלה, שיקול-הדעת המסור לבית-הדין לעבודה אינו נוגע לשאלה האם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 10(3) לחוק, אלא רק באשר להתקיימות התנאים האחרים הקבועים בסעיף 8 לחוק לשם אישורה של תובענה כזו.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי במצב דברים זה, ונוכח פסיקתו הברורה של בג"צ, הגיעה העת להמשיך את ההליכים מהנקודה בה הם הופסקו.

54. שעה שמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר על פניה לא הוגשה ברשלנות והינה נתמכת בראיות, והתנהלות המבקשת אינה מעוררת תהיות ותמיהות, יש לאפשר למבקשת להציג טיעוניה בצירוף המסמכים שיועילו לבירור מלא ואמיתי של המחלוקות הנטושות בין הצדדים
ב- ק"ג (ת"א) 32849-08-10 {ליאורה פרץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (01.01.14)} נדונה בקשת המבקשת לאשר כתובענה ייצוגית תביעה שעילותיה הפרת חוזה, הפרת חובות הנאמנות ותום-הלב, גזל ורשלנות.

המבקשת ביקשה להתיר צירוף מסמכים נוספים לתיק ובבקשת המשיבות למחיקת תגובת המבקשת לתשובת המשיבות לבקשת האישור.

בית-הדין האזורי לעבודה דחה את בקשות המבקשת ופסק כי בנוגע לבקשה למחיקת תגובת המבקשת, במסגרת בקשה כזו על בית-הדין להביא בחשבון את חשיבותו של הליך התביעה הייצוגית, את חשיבות הבקשה לאישור תובענה כייצוגית ואת העובדה כי על בית-הדין לפסוק במכלול הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים.

בית-הדין הבהיר כי התשובה לתשובה, במסגרת בקשה בכתב, אינה אמורה להוות בימה להצגת טענות חדשות, והיא מיועדת למתן מענה לטענות שהועלו בכתב התשובה.

במקרה הנדון, טענות המבקשת, שאת מחיקתן ביקשו המשיבות, התייחסו לטענות שהעלו האחרונות בתגובתן או לאירועים שהתרחשו לאחר שהבקשה לאישור הוגשה, ולפי הדין העלאת טענות מסוג זה בצירוף המסמכים הרלוונטיים הינה מותרת.

עוד הבהיר בית-הדין, כי הכלל בדבר האיסור להעלות טענות חדשות ולהציג ראיות חדשות לאחר הגשת הבקשה הוגמש ככל שמדובר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ולפיכך גם אם מדובר בטענות חדשות ובמסמכים חדשים שניתן היה להעלות במסגרת הבקשה המקורית, שעה שמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר על פניה לא הוגשה ברשלנות והינה נתמכת בראיות, והתנהלות המבקשת אינה מעוררת תהיות ותמיהות, יש לאפשר למבקשת להציג טיעוניה בצירוף המסמכים שיועילו לבירור מלא ואמיתי של המחלוקות הנטושות בין הצדדים.

בנוגע לבקשה לצירוף מסמכים, בית-הדין פסק כי אין להתיר הגשת ראיות שניתן, בשקידה ראויה, להגישן יחד עם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

על בעל דין המבקש לצרף מסמכים באיחור, יש לפרט את הסיבה לצירוף המבוקש ולתת צידוק כן ואמיתי מדוע המסמכים לא צורפו מלכתחילה.

בית-הדין קבע כי במקרה דנן לא נמצא צידוק, שכן המסמכים היו בידי המבקשת זמן רב לפני הגשת הבקשה לאישור ולא היתה מניעה לצרפם לבקשה.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין פסק כי לא נמצא בסיס ראוי המלמד כי המבקשת לא ייתה מסוגלת ללמוד על הראיות "החדשות" קודם להגשת הבקשה לאישור ולא היה מקום להתיר בשלב זה הגשת מסמכים נוספים אשר יכולה היתה המבקשת לצרפם בכל שלב קודם.

55. רק לאחר קבלת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, יגיע שלב שמיעת ההוכחות והראיות בגוף התביעה העיקרית ורכיביה
ב- ת"צ (חי') 899-08 {בוסקילה אילן ואח' נ' סער בטחון בע"מ, פורסם באתר נבו (05.02.13)} הדיון נסב אודות השאלה האם כטענת הנתבעת 3 ולבקשתה, יש לקיים הליך הוכחות בשאלת קיומה וערכה של תוספת וותק, עוד בטרם תינתן החלטה בבקשת התובעים לאישור תביעתם, לתשלום תוספת וותק מכוח מהסכם קיבוצי כללי שנחתם ביום 12.07.72, בין ההסתדרות לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, כתובענה ייצוגית.

בית-הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת הנתבעת 3 ופסק כי בית-הדין ציין כי בדיון בבקשת התובעים לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית, יש לפעול בשני שלבים עיקריים: בשלב ראשון, לפי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגית, התשס"ו-2006, יש להשתכנע כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; זוהי הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום-לב.

בשלב זה, הנטל המוטל על המבקשים להכיר בתביעתם כייצוגית, הינו נטל של "אפשרות סבירה", ואין הם חייבים להוכיח ברמת וודאות מוחלטת כי תביעתם עתידה להתקבל.

בשלב שני, אם התקבלה בקשת התובעים לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית, מתנהלת התובענה כבדרך של תובענה רגילה.

שלב זה הוא השלב הנכון לשמיעת הוכחות וראיות בדבר רכיבי התביעה. ככל שתתקבל הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, רק אז יגיע השלב השני של שמיעת ההוכחות והראיות בגוף התביעה העיקרית ורכיביה.

בית-הדין ציין אשר לטענת הנתבעת 3 כי יש לה "זכות קנויה" לניהול הליך הוכחות, ורק בהתקיים נסיבות מיוחדות יבוטל בירור עובדתי זה, כי לא נשללה זכות זו לבירור עובדתי ככל שנדרש.

בית-הדין ציין כי הפיכת התביעה לתובענה ייצוגית תשיג אחידות בהחלטות בקשר לתביעות של עובדי שמירה בגין תוספת וותק.

בית-הדין דחה את טענות הנתבעת 2 בנוגע ל"ייצוגם ההולם" של חברי הקבוצה ולסיכום פסק, כי התיק בשל להכרעה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כשאין בשלב זה לשמוע בירור עובדתי כלשהו נוסף.