חברות כרטיסי אשראי

1. תובענה ייצוגית נגד חברת כרטיסי האשראי כא"ל, שעניינה גביית עמלה שלא כדין מלקוחות שביצעו עסקאות דרך PAYPAL - הבקשה לאישור התובענה כייצוגית {נגד כא"ל}, התקבלה והבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד PAYPAL , נדחתה

חקיקה רלבנטית: סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981; סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; סעיף 12 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981; סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (חי') 34200-06-11 {אקו-טק (מיקרו חלקים) בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-מח 2014(1), 34448 (2014)} נדונו שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגית.

המבקשת ב- ת"צ 34200-06-11, חברת אקו-טק (מיקרו חלקים) בע"מ, הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ.

בבקשתה זו טענה חברת אקו-טק, כי בעת שמבוצעת עסקה בשקלים חדשים באינטרנט באמצעות חברת PayPal, ממירה חברת כא"ל, שמכרטיס האשראי שהיא מנפקת מבוצע החיוב, את סכום החיוב בשקלים לדולרים, ומחייבת בנוסף את הלקוח בעמלת המרה בשיעור של 2.5%.

באותו יום, הוגשה על-ידי המבקש ב- ת"צ 35135-06-11, מר יואב יחיעם, בקשת אישור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שעניינה דומה בעיקרו, וגם היא עוסקת בגביית חיובים שקליים על-ידי כא"ל בגין עסקאות שבוצעו באמצעות חברת PayPal. בבקשתוֹ של יחיעם נטען, כי חברת כא"ל גובה תשלומים שונים, וביניהם עמלת המרת מטבע חוץ, גם עבור עסקאות המבוצעות באמצעות PayPal על-ידי לקוחות המשתמשים בכרטיסי ויזה כא"ל, למרות שמדובר בעסקאות המבוצעות בישראל, ולמרות שהתשלום בעסקאות אלה מתבצע בשקלים חדשים.

בקשתו של יחיעם הוגשה הן כנגד חברת כא"ל והן כנגד חברת פייפאל ישראל בע"מ, בעוד שבקשתה של אקו-טק הוגשה כנגד חברת כא"ל בלבד.

חברת כא"ל טענה, כי בעת שמבוצעת עִסקה באמצעות האינטרנט בכרטיס אשראי שהונפק על-ידי כא"ל, עם בית עסק המצוי מחוץ לישראל, בית העסק שבחוץ-לארץ מפקיד את שובר העסקה לפירעון אצל סולק מקומי בחוץ-לארץ, עימו הוא עובד. הסולק מזכה את בית העסק בתמורת העסקה, ולאחר מכן גובה את התמורה מה"ארגון הבינלאומי", כשבענייננו המדובר ב"ויזה". "ויזה" גובה את תמורת העסקה מאת מנפיקת כרטיס האשראי, שהיא כא"ל, ואילו כא"ל גובה את תמורת העסקה ממחזיק הכרטיס.

אולם, כאשר מבוצעת עִסקה מקומית, דהיינו, עסקה בכרטיס אשראי שהונפק בישראל, בבית עסק המצוי בישראל, המשתמש בסולק ישראלי, אז בדרך-כלל ההתחשבנות נעשית ישירות בין ה"סולק" ל"מנפיק", מבלי לערב בעִסקה זו את ה"ארגון הבינלאומי".

עוד טענה כא"ל בתגובתה, כי ויזה אירופה, שהיא הארגון הבינלאומי בענייננו, מחייבת את כא"ל בעמלות שונות בגין ההמרות השונות שבוצעו, ובין השאר, בשים-לב לעלויות אלה, גובה כא"ל, כפי שמתיר לה הדין, עמלת המרה מלקוחותיה.

פייפאל ישראל טענה לגופו של עניין, כי עניינה של בקשת האישור שהגיש יחיעם הוא בעמלת ההמרה שגבתה כא"ל מלקוחותיה, מחזיקי כרטיסי אשראי שהיא מנפיקה, וזאת כאשר הלקוחות רכשו, תוך שימוש בשירותיה של PayPal Pte Ltd, טובין או שירותים מבתי עסק בישראל בעִסקאות שנערכו ב- ש"ח.

פייפאל ישראל ציינה בטיעוניה, כי עיקר הטענות כנגדה הינן, שהיה עליה להתריע בפני אותם לקוחות על נוהגה האמור של כא"ל. אולם נטען, כי אף אם נניח שיחיעם צודק בטענותיו כלפי פייפאל, הרי משעה שכא"ל היא זו שגבתה את העמלה, הרי שהיא הכתובת הראשונה להשבת אותה עמלה המצויה בקופתה. הטעם לתבוע גורם חיצוני לגביה, כדוגמת פייפאל, הוא כאשר קיים חשש שהצד הישיר, כא"ל, לא יהא בידו להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין, ואולם חשש זה אינו קיים כלל בנסיבות העניין.

לטענת פייפאל ישראל, עמלת ההמרה נגבתה על-פי המערכת ההסכמית שבין כא"ל לבין לקוחותיה, כאשר PayPal Pte Ltd אינה צד לאותה התקשרות הסכמית, ואין ולא היתה לה השפעה על הוראותיה של אותה התקשרות הסכמית, והיא אינה מודעת להוראותיה של אותה מערכת הסכמית.

בית-המשפט קבע, כי כספי עמלת ההמרה נגבו מחברי הקבוצה על-ידי כא"ל, ולא על-ידי פייפאל, ומשכך כספים אלה אינם מצויים ברשותה של פייפאל. זאת ועוד, כא"ל, היא זו אשר גבתה את העמלה. בהיות כא"ל תאגיד בנקאי, מוטלת עליה אחריות לנקוט באמצעים, כדי למנוע נזק ללקוחותיה, והיא בבחינת מונע הנזק הזול. מה עוד, שכא"ל היא זו אשר גבתה את העמלה מן הלקוחות.

לפיכך, בית-המשפט דחה את הבקשה כנגד פייפאל ישראל, וקיבל את בקשת האישור שהגיש יחיעם כנגד כא"ל.

2. בקשה לסילוק על-הסף של תביעה ייצוגית - הבקשה נדחתה
חקיקה רלבנטית: סעיפים 3, 14ז ו- 39 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

ב- ת"צ (ת"א) 28863-04-13 {אורי בן-יוחנה נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-מח 2015(4), 43169 (2015)} נדונה בקשתה של המשיבה 1, לסלק על-הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה.

בזמנים הנוגעים לתובענה, ניפקה המשיבה 1 לכמה רשתות שיווק, את כרטיס המתנה wishUcard, והן היו משווקות אותו ללקוחותיהן וזוכות בתמורתו. בבקשה לאישור, שטח המבקש שורה של טענות בדבר הכרטיס. בין השאר הצביע על כך שלא צויין על-גביו התאריך המדויק שבו נרכש ולא המועד שבו תוקפו פוקע, ועל כך שעמד בתוקף פחות משנתיים.

עוד טען המבקש, כי המשיבות הפרו את חובותיהן על-פי חוק הגנת הצרכן, ואת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010. בין הוראותיו של סעיף 14ז לחוק הגנת הצרכן נמצא, כי על שובר זיכוי או שובר מתנה, לעמוד בתוקף, שנתיים מיום מסירתו לכל הפחות וכי אין להתנות את מימושו בהצגת החשבונית מעת עריכתה של העסקה.

אם הצרכן מבקש לממשו ברכישת דבר-מה שמחירו נופל מסכום השובר, זכותו לקבל את העודף במזומן ובלבד שההפרש לא עלה על מאה ש"ח או על חמישה אחוזים מסכום השובר, לפי הנמוך מביניהם. כמו-כן טען המבקש, כי לפי תנאי הכרטיס, הוגבלה זכותו של הלקוח לקבל בחזרה ובמזומן את היתרה שנותרה טעונה בכרטיס, וזהו תנאי שנקבע שלא כדין.

בבקשה לסילוק על-הסף, טענה המשיבה, כי הוראותיו של חוק הגנת הצרכן אינן חלות עליה, וזאת מכוח סעיף 39(1) לחוק הגנת הצרכן, אשר לפיו, הוראות החוק לא תחולנה על שירות שנותן "תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981'' {ייקרא להלן: "חוק הבנקאות"}.

בית-המשפט קבע, כי אין הוראותיו של חוק הגנת הצרכן חלות על שירות שנותן תאגיד בנקאי.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי המבקש אינו יכול להסתייע גם בעילה של הפרת חובה חקוקה, כפי שפירט אותה, בתביעתו נגד המשיבה. ועדיין, בית-המשפט קבע, כי אין לסלק את הבקשה נגד המשיבה כליל. אין לסלק את התביעה, בעילה של קביעת התנאים המקפחים בחוזה אחיד. החוזה האחיד בעיני המבקש הוא התקנון שנקבע לשימוש בכרטיס ופורסם באתר המרשתת של המשיבה.

אלה ואחרים, הם התנאים המקפחים שהמבקש טען, כי המשיבה הכתיבה לכל רשתות השיווק שהתקשרה עמן. בית-המשפט קבע, כי אין מניעה שעילה זו תתברר בתובענה ייצוגית אם וכאשר תאושר, ודי בכך, כדי לדחות את הבקשה לסילוק על-הסף שהגישה המשיבה, ואולם עילות התביעה נגדה לפי חוק הגנת הצרכן והעילה של הפרת חובה חקוקה, נדחו על-הסף.

3. מחיקת סעיפים מתעודת עובד ציבור שהוגשה על-ידי הפיקוח על הבנקים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית
ב- רע"א 4464/16 {אלרן שפירא בר-אור נ' לאומי כארד בע"מ, תק-על 2016(2), 11212 (2016)} קבע בית-המשפט:

"בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שטמר) מיום 30.05.16 ב- ת"צ 18227-09-14 אשר דחה את בקשת המבקש למחיקת סעיפים מתעודת עובד ציבור שהוגשה על-ידי הפיקוח על הבנקים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה").
1. המבקש הגיש נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי לא היתה רשאית למחוק "נקודות" שנצברו לטובת לקוחותיה במסגרת תכנית הטבות שהפעילה עד סוף שנת 2011 במטרה לעודד שימוש בכרטיסי האשראי המונפקים על ידה (להלן: "תכנית הנקודות"). בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי קיבלה את אישורו של הפיקוח על הבנקים למחיקת נקודות שלא נוצלו במהלך השנה שלאחר סיום התכנית ועתרה להורות לו להציג בפני בית-המשפט קמא את עמדתו בשאלה האם פעלה כדין. בית-המשפט קמא קיבל את הבקשה והורה לפיקוח על הבנקים להשיב האם לדעתו היתה המשיבה רשאית להגביל בזמן את תכנית הנקודות ולמחוק נקודות שלא נעשה בהן שימוש, והאם פרק הזמן שהמתינה מאז שהודיעה על סיום התכנית ועד למחיקת הנקודות היה סביר.
2. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו בה טען כי לא ניתן לפנות ישירות אל הפיקוח על הבנקים על-מנת שיביע עמדה עקרונית בסוגיות המתעוררת בבקשת האישור, וככל שמעוניינים לקבל את עמדת המאסדר בסוגיות אלו יש לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה על-מנת שישקול להתייצב בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש) (רע"א 1534/16 - להלן: "בקשת רשות הערעור הראשונה"). ביום ‏14.04.16 קיבלתי באופן חלקי את בקשת רשות הערעור וקבעתי כי מאחר שבמקרה דנן הצורך לקבל את עמדתו של הפיקוח על הבנקים התעורר עקב מחלוקת עובדתית שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם פעולותיה של המשיבה בקשר עם סיום תכנית הנקודות נעשו באישורו, יש להורות לו להגיש תעודת עובד ציבור בה יבהיר האם ברשותו מסמכים היכולים לאשר את טענת המשיבה לפיה פנתה אליו בקשר עם סיום תכנית הנקודות וקיבלה ממנו אישור לפעול כפי שפעלה.
3. בהתאם להחלטה זו הוגשה ביום 05.05.16 תעודת עובד ציבור מטעם סגנית המפקחת על הבנקים, בה הובהר (בסעיף 1) כי לא אותרו מסמכים המעידים על פניות מטעם המשיבה בנוגע לסיום תכנית הנקודות על ידה או מסמכים המעידים כי ניתן לה אישור לפעול כפי שפעלה בהקשר זה. כמו-כן ציינה סגנית המפקחת (בסעיף 2 לתעודה) כי בעקבות תלונה שהוגשה לפיקוח על הבנקים בנושא זה נערך בירור "מול שלוש חברות כרטיסי האשראי בדבר סיום תכנית ההטבות (נקודות וכוכבים)", ועוד צויין על ידה (בסעיף 3) כי במסגרת דיון שהתקיים ביום 14.11.14 בוועדת הכלכלה של הכנסת (שהפרוטוקול שלו צורף לתעודה), הביע הפיקוח על הבנקים עמדה לפיה לא נפל פגם בהתנהלותה של המשיבה בהקשר זה.
4. לאחר הגשת תעודת עובד הציבור על-ידי סגנית המפקחת הגיש המבקש בקשה למחוק ממנה את הסעיף השני והסעיף השלישי בטענה כי האמור בהם חורג ממענה לשאלה עליה התבקש המפקח על הבנקים להשיב ונוגד את ההנחיות שניתנו בפסק-הדין בבקשת רשות הערעור הראשונה. בית-המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע:
לא ראיתי מקום למחוק מתעודת עובד הצבור דבר. ככל שחלק מתעודת עובד הצבור אינו עולה בקנה אחד עם הנחיות בית-המשפט העליון, אך מובן הוא כי לא ניתן להסתמך עליו ולא ינתן לו כל משקל שהוא.
5. על החלטה זו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בטענה כי האמור בסעיפים 2 ו- 3 בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם סגנית המפקחת על הבנקים מהווה ביזוי של פסק-הדין בבקשת רשות הערעור הראשונה. לטענתו, בפסק-דין זה נקבע מפורשות כי על הפיקוח על הבנקים להשיב אך ורק על השאלה האם המשיבה פנתה אליו בנוגע לסיום תכנית הנקודות על ידה וקיבלה את אישורו לפעול בנושא זה כפי שפעלה, אם לאו. לפיכך, כך נטען, לא היה מקום שהפיקוח על הבנקים יכלול בתעודת עובד הציבור מטעמו סעיפים מהם ניתן ללמוד מה עמדתו העקרונית בסוגיות המתעוררות בבקשת האישור. המבקש מוסיף וטוען כי נוכח העובדה שהאמור בתעודת עובד הציבור מהווה הפרה בוטה של ההנחיות בפסק-הדין בבקשת רשות הערעור הראשונה ומרוקן אותו מתוכן, לא היה מקום שבית-המשפט קמא יסתפק בלהזהיר עצמו כי יש להתעלם מהאמור בתעודה זו ככל שהוא נוגד את שנקבע בפסק-הדין, והיה עליו למחוק ממנה את אותם סעיפים שתוכנם חורג בבירור מהשאלה שעליה היה על הפיקוח על הבנקים להשיב.
6. דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים.
מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני מובהק אשר אין בה כדי לפגוע באופן מהותי בזכויותיו הדיוניות של המבקש, בייחוד משבית-המשפט קמא הזהיר עצמו שלא להתייחס לאמור בתעודה זו ככל שהוא חורג ממענה לשאלה שהופנתה אל הפיקוח על הבנקים.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית."

4. עמלת השלמה - ישראכרט בע"מ
ב- רע"א 2040/16 {ישראכרט בע"מ נ' עכבר הכפר מלאכת מחשב בע"מ, תק-על 2016(2), 6481 (2016)} בית-המשפט דחה את בקשת רשות ערעור וקבע:

"רקע
1. המבקשות הן חברות לסליקת כרטיסי חיוב (כרטיסי אשראי) בשליטת בנק הפועלים בע"מ (להלן ביחד: "ישראכרט"). כאשר לקוח המחזיק בכרטיס אשראי הנסלק על-ידי ישראכרט משלם באמצעות הכרטיס שברשותו, מונפק לבעל העסק שעמו התקשר הלקוח שובר תשלום באשראי אותו מציג בעל העסק בפני ישראכרט על-מנת שתחייב את חשבונו של הלקוח בסכום העסקה ותעביר אותו אליו. בגין ביצוע פעולה זו (המכונה "סליקה") גובה ישראכרט מבעל העסק עמלה אותה היא מנכה במקור מסכום העסקה המועבר לחשבונו (להלן: "עמלת סליקה"). בהסכמים בין ישראכרט לבעלי עסקים המכבדים את כרטיסי האשראי הנסלקים על ידה (להלן: "הסכמי סליקה") נקבע כי סכום העמלות החודשי שיידרשו בעלי העסקים לשלם לישראכרט בתמורה לשירותיה לא יפחת מסכום מסויים שנקבע בהסכם (להלן: "הסכום המינימאלי"). בחודש שבו לא מבוצעות בבית עסק מסויים די עסקאות אשראי שבגינן רשאית ישראכרט לגבות עמלות סליקה, מחוייב בעליו לשלם לישראכרט את ההפרש שבין סכום עמלות הסליקה ששולמו על ידו והסכום המינימאלי (להלן: "עמלת השלמה").
2. במקרים שבהם מחזיק של כרטיס אשראי הנסלק על-ידי ישראכרט מבקש לפרוס את תשלום התמורה בעד השירות או המוצר שרכש למספר תשלומים (להלן: "עסקת תשלומים") מחייבת ישראכרט בכל חודש את חשבונו בתשלום אחד מתוך סכום העסקה המלא ומעבירה אותו לבעל העסק שעמו התקשר בניכוי עמלת סליקה. בעלי עסק רבים המבקשים לקבל את התמורה המלאה בעבור עסקאות תשלומים באופן מיידי, מתקשרים עם חברות מימון חיצוניות (להלן: "חברות ניכיון") אשר תמורת עמלה מעבירות להם את סכום העסקה המלא וגובות במקומם את התשלומים החודשיים שישראכרט סולקת מחשבונו של הלקוח (להלן יכונו עסקאות תשלומים בהן המחה בעל עסק את זכותו לקבל סכומים מלקוח לחברת ניכיון: "עסקאות שהועברו לניכיון").
3. המשיבה הגישה ביום 13.04.14 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בה נטען כי במקרים שבהם בעל עסק מעביר עסקת תשלומים לניכיון, ישראכרט אינה מחשיבה את עמלות הסליקה שהיא גובה בגין עסקה זו כעמלות ששולמו על-ידי בעל העסק, ורואה בהן עמלות ששולמו על-ידי חברת הניכיון שאליה הועברה העסקה. לפיכך, כך נטען בבקשת האישור, במקרים רבים גובה ישראכרט מבעלי עסקים שהתקשרו עמה עמלת השלמה אף שסכום עמלות הסליקה שגבתה בגין עסקאות אשראי שבוצעו בבתי העסק שבבעלותם עולה על הסכום המינימאלי. בתשובתה לבקשת האישור טענה ישראכרט כי היא היתה רשאית לראות בעמלות הסליקה שגבתה בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון כעמלות ששולמו על-ידי חברות הניכיון שאליהן הועברו העסקאות, וזאת מן הטעם שלשיטתה הגורם שאליו מועבר הסכום בו מחוייב הלקוח הוא זה שמסופקים לו השירותים שבגינם נגבות עמלות הסליקה, ולפיכך הוא זה שחב בתשלום העמלות האמורות ומשלם אותן בפועל.
החלטתו של בית-המשפט קמא
4. בית-המשפט קמא קיבל את בקשת האישור והתיר למשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בשם כל מי שחוייב על ידה בעמלות השלמה אשר חושבו בהתעלם מעמלות סליקה שנגבו בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון אצל חברת הניכיון שעימה התקשרה המשיבה (יציל פיננסים בע"מ - להלן: "יציל") (בית-המשפט דחה את בקשת המשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בשם בעלי עסקים שהתקשרו עם חברות ניכיון אחרות). בהחלטתו קבע בית-המשפט קמא כי מההסכם בין המשיבה ויציל עולה כי המשיבה המחתה ליציל רק את הזכות לקבל במקומה את הסכומים שיגיעו לה מלקוחות שיתקשרו עמה בעסקאות תשלומים אך לא את החובה לשלם לישראכרט עמלות בגין סליקתן של עסקאות אלו, וכי הפרשנות האמורה מתיישבת עם ההגדרה שניתנה למונח "שירותי ניכיון" בסעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). מטעם זה קבע בית-המשפט קמא כי אין לראות בעמלות הסליקה ששולמו בגין עסקאות תשלומים שהועברו על-ידי המשיבה לניכיון ביציל כעמלות ששולמו על-ידי יציל אלא כעמלות ששולמו על-ידי המשיבה. בית-המשפט קמא הוסיף וקבע כי אפילו היה נכון לראות ביציל כמי ששילמה את עמלות הסליקה בגין עסקאות תשלומים שהועברו אליה לניכיון לא היה בכך כדי לסייע לישראכרט, שכן בהיעדר הסכמה מפורשת מצד ישראכרט להמחאת חובת תשלום העמלות ליציל לא ניתן לראות ביציל כמי שנושאת בחובה האמורה אלא רק כמי שמבצעת אותה בעבור המשיבה.
5. בית-המשפט קמא הוסיף וקבע כי המסקנה לפיה העברה של עסקת תשלומים לניכיון ביציל אינה מסירה ממעביר העסקה את החובה לשלם את עמלות הסליקה בגינה, מתחייבת גם מעיקרון תום-הלב והשכל הישר וכי אין חולק שגם במקרה שבו בעל עסק מעביר עסקה לניכיון הוא חב בביצוע כל שאר הפעולות הנדרשות לשם השלמתה (כגון החובה לוודא כי הכרטיס המוצג על-ידי הלקוח בתוקף, החובה להחתים את הלקוח על שובר האשראי ולוודא כי החתימה שעל השובר זהה לדוגמת החתימה המופיעה על הכרטיס וכו'). בית-המשפט קמא דחה את טענתה של ישראכרט לפיה העובדה שכל הפעולות אותן היא מבצעת בקשר לעסקה שהועברה לניכיון נעשות מול חברת הניכיון שאליה הועברה העסקה, מלמדת כי חברות הניכיון הן אלו שמשלמות את עמלות הסליקה בגין העסקאות המועברות אליהן. זאת, כך נקבע, משום שאין לייחס משקל מכריע להתנהלותה החד-צדדית של ישראכרט ולפרשנותה בכל הנוגע למערכת ההסכמים שבינה ובין המשיבה.
6. בית-המשפט קמא דחה טענה נוספת שהעלו המבקשות לפיה העובדה שמספר חודשים לאחר הגשת בקשת האישור (ביום 29.01.15) תוקן חלק 12 לתוספת הראשונה לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: "חלק 12" ו"כללי הבנקאות") ונקבע כי עמלת ההשלמה בה יחוייב בעל עסק שהתקשר עם חברת סליקה תחושב "בהתייחס לכלל העסקאות, לרבות עסקאות שנוכו על-ידי נותן שירותי ניכיון...", מלמדת כי בתקופה הרלבנטית לבקשת האישור היתה ישראכרט רשאית לקבוע את גובה עמלות ההשלמה בהתעלם מעמלות הסליקה ששולמו בגין עסקאות שהועברו לניכיון. לעניין זה קבע בית-המשפט קמא כי תיקון חלק 12 לכללי הבנקאות לא בא לשנות מהמצב המשפטי שקדם לו אלא רק להבהיר את המצב המשפטי הקיים ואין בו כדי להכשיר פעולות שנעשו בניגוד לדין טרם תיקונו. עוד קבע בית-המשפט קמא כי העובדה שהוראות חלק 12 המתוקן הן בעלות תחולה פרוספקטיבית ונכנסו לתוקפן בחלוף חצי שנה מיום תיקונן (ביום 01.07.15) אין בה כדי לשנות ממסקנה זו משום שאת הוראות המעבר שנקבעו בתיקון חלק 12 יש להבין על רקע קיומם של הסכמי סליקה שבהם נקבע כי חברות הניכיון יחוייבו בתשלום עמלות הסליקה שייגבו בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון, מה שאין כן בענייננו...
השאלה המרכזית המתעוררת במקרה דנן היא לזכותו של מי יש לזקוף את תשלום עמלות הסליקה אותן גבתה ישראכרט בתקופה הרלבנטית לבקשת האישור בגין סליקת עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון בחברת יציל - האם לזכותה של יציל או לזכותו של בעל העסק שהעביר את העסקה. בית-המשפט קמא קבע כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי עמלות הסליקה שגבתה ישראכרט בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון בחברת יציל, שולמו לה על-ידי בעלי העסקים שהעבירו אותן והיו צריכות להיזקף לזכותם בעת חישוב עמלות ההשלמה בהן חוייבו. במסקנתו זו של בית-המשפט קמא לא ראיתי מקום להתערב. סעיף 10(א) להסכמי הסליקה בין המשיבה וישראכרט קובע כי החובה לשלם עמלות בגין השירותים המסופקים על-ידי ישראכרט מוטלת על המשיבה (הסכמי הסליקה בין המשיבה וישראכרט צורפו כנספחים 5 ו- 6 לבקשת האישור שצורפה כנספח 2 לבקשת רשות הערעור). כפי שציין בית-המשפט קמא, חייב אינו רשאי להמחות את חבותו לאחר אלא בהסכמת הנושה ובהיעדר הסכמה כאמור, גם במקרה שבו חיוביו של החייב נפרעו על-ידי צד שלישי, לא ייחשב אותו צד שלישי כמי שבא בנעליו של החייב...
13. במקרה דנן קובע סעיף 18 להסכם הסליקה בין ישראכרט והמשיבה כי המשיבה אינה רשאית להעביר את זכויותיה או את חובותיה על-פי ההסכם לאחר, אלא בהסכמה מראש ובכתב של ישראכרט. ישראכרט לא טענה וממילא לא הוכיחה בשלב זה כי נתנה למשיבה או לבעל עסק אחר שהתקשר עמה ועם יציל אישור בכתב או אפילו בעל-פה להמחות ליציל את החובה לשלם את עמלות הסליקה הנגבות על ידה בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון. לפיכך, בדין קבע בית-המשפט קמא כי אפילו תתקבל טענתה של ישראכרט כי עמלות הסליקה אותן גבתה בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון ביציל שולמו לה בפועל על-ידי יציל, אין די בכך כדי לשלול את המסקנה לפיה קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי לא היה מקום לזקוף את תשלום העמלות האמורות לזכותה.
14. טענתה של ישראכרט לפיה מתיקון חלק 12 לכללי הבנקאות עולה כי פעולותיה טרם אותו התיקון נעשו כדין אף היא דינה להידחות. כפי שפורט לעיל, המשיבה הוכיחה, לכאורה, כי פעולותיה של ישראכרט בקשר לגביית עמלות השלמה מבעלי עסקים שהעבירו ליציל עסקאות תשלומים לניכיון לא היו כדין, והעובדה שלאחר הגשת בקשת האישור נקבע בכללי הבנקאות מפורשות כי בחישוב עמלת ההשלמה יש להתחשב גם בעמלות סליקה שנגבו בגין עסקאות שהועברו לניכיון אין כדי לשנות ממסקנה זו. לא כל תיקון של דבר חקיקה בא לשנות מהמצב המשפטי שקדם לו... יתירה-מכך, לא כל פעולה שלא נאסרה בכללי הבנקאות היא פעולה שישראכרט רשאית לנקוט בה. על-כן העובדה שבעבר לא נאסר בכללים אלו על ישראכרט לחשב את עמלות ההשלמה בהתעלם מעמלות סליקה ששולמו בגין עסקאות שהועברו לניכיון, אינה מוליכה בהכרח אל המסקנה כי היא היתה רשאית לעשות כן. ובמילים אחרות - עצם תיקונו של חלק 12 לכללי הבנקאות אינו מלמד בהכרח כי פעולותיה של ישראכרט בקשר לעמלת ההשלמה בתקופה שקדמה לו היו כדין..."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חברות כרטיסי אשראי