botox

תביעות שאושרו

1. נתקבל ערעור על דחיית בקשה לתובענה ייצוגית בניין הפחתת שכר עבודה ונקבע כי יעוכבו ההליכים עד למתן ההחלטה בבקשת הערעור
ב- בר"ע 61264-12-13 {טיב טעם רשתות בע"מ נ' סבטלנה גנייב, תק-אר 2014(1), 1406 (2014)} עסקינן בתובענה בגין הפחתת שכר וניכוי רטאואקטיבי משכר עבודה.

בית-הדין קיבל את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית-הדין האזורי בה התקבלה בקשתה של המשיבה לאשר את תביעתה כתובענה ייצוגית, בהתייחס לעילות של הפחתת שכר וניכוי רטרואקטיבי משכר עובדי המבקשת, וכן את בקשתה לעיכוב ביצוע של החלטתו של בית-הדין האזורי, לרבות עיכוב ככל ההליכים הקשורים בה, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

2. נדחה ערעור על קבלת בקשה לתובענה ייצוגית הואיל והתובע הוכיח במידת הסבירות הנדרשת קיומה של עילת תביעה אישית
ב- ע"ע 46070-11-12 {בן בטחון (1989) בע"מ נ' מגיאר לאון, תק-אר 2014(2), 763 (2014)} עסקינן בתובענה חובת ההפרשה לקרן פנסיה.

מדובר בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב במסגרתו התקבלה תביעתו של המשיב שהועסק על-ידי המערערת, חברת שמירה ואבטחה. ושלאחר פיטוריו הגיש המשיב את תביעתו לבית-הדין האזורי, במסגרתה תבע מהמערערת תשלום זכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו וסיומה. כמו-כן הגיש המשיב בקשה לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית במספר רכיבים. בקשה זו נדחתה בבית-הדין האזורי, אולם במסגרת הליך הערעור שהוגש על החלטת הדחיה, הוסכם בין הצדדים על החזרת הדיון לבית-הדין האזורי על-מנת שיבחן מבחינה עובדתית ומשפטית את שאלת אישור התובענה כתובענה ייצוגית, אך ורק בהתייחס לעניין חובת ההפרשה לקרן פנסיה. לאחר שהוחזר הדיון לבית-הדין האזורי נתקבלה הבקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית לעניין חובת ההפרשה לקרן פנסיה. ומכאן ערעור המערערת.
לטענת המערערת אין למשיב עילה אישית, ולמצער שונה היא מהעילה שאושרה,וכי הסיכוי להכרעה לזכות הקבוצה נמוך ביותר, כיוון שהמערערת פועלת לפי צו ההרחבה תוך ביצועה בקירוב של ההוראה הרלוונטית, וכי המשיב אינו תובע מייצג ראוי, וכי התובענה הייצוגית אינה דרך יעילה והוגנת להכרעה בנסיבות העניין.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להידחות, ודין קביעותיו של בית-הדין האזורי להתאשר מטעמיו, ואשר מבוססות היטב בממצאיה העובדתיים ובמסקנותיה המשפטיות. בענייננו קבע בית-הדין האזורי מפורשות כי המשיב עבד תקופה העולה על עשרה חודשים, כך שהשלים את תקופת הניסיון בת ששת החודשים כאמור בצו ההרחבה, המזכה בביצוע הפרשות פנסיוניות לזכותו רטרואקטיבית ממועד תחילת עבודתו, ואף השלים את תקופת הניסיון המוארכת שנטענה על-ידי המערערת, אך בוצעו בגינו הפרשות פנסיוניות חלקיות, מכוח הצו הכללי בלבד - ולא בשיעורים כמתחייב מצו ההרחבה, וכי טענת המשיב כי שיעור ההפקדה לתגמולים קטן מכפי שנדרש בצו ההרחבה - לא נסתרה. נוכח כל האמור לעיל אין להתערב במסקנת בית-הדין האזורי, לפיה הוכיח המשיב במידת הסבירות הנדרשת קיומה של עילת תביעה אישית בכל הנוגע לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות ברכיב התגמולים.

3. בית-הדין קבע כי חברת "אלקטרה" תפצה את ההסתדרות על הפגיעה בהתארגנות עובדי "מחסני חשמל"
ב- עס"ק 33142-04-13 {אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תק-אר 2014(2), 169 (2014)} עסקינן בתובענה בגין פגיעה בהתארגנות עובדי חברה.

מדובר במקרה בו בית-הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של חברת "אלקטרה", והפחית את סכום הפיצוי אותו חוייבה לשלם בגין הפגיעה בהתארגנותם הראשונית של עובדי רשת "מחסני חשמל". נקבע, כי למרות שאין להתערב בקביעות בית-הדין האזורי אודות שיחות איום שקיבל העובד שהחל את מהלכי ההתארגנות ממנהלו, במסגרתן איים המנהל על העובד וניסה לגרום לו לשרוף את טפסי ההצטרפות להסתדרות, קיימים שיקולים המצדיקים את הפחתת סכום הפיצוי שנפסק ובכלל זאת העובדה שתנאי עבודתו של העובד לא נפגעו.

4. נדחה ערעור בו נקבע כי המתווה בה מבקשת החברה לשלם את עילת התביעה הנטענת בכפוף לביטול התובענה הייצוגית אין בה כשלעצמה נימוק מספיק כדי למנוע את אישור התובענה הייצוגית
ב- ע"ע 454-09 {ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ נ' סיגל בן שלמה, תק-אר 2011(1), 577 (2011)} עסקינן בתובענה בגין אי-ביצוע הפרשות לקופת תגמולים.

מדובר במקרה בו בית-הדין האזורי קיבל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה - העובדת כנגד מעבידתה - המערערת, בעילה של אי-ביצוע הפרשות לקופת תגמולים, וזאת לאחר שהעובדת עבדה בחברת מוקד אבטחה בתפקיד מאבטחת או שומרת במוסדות חינוך, ואשר הגישה בבית-הדין האזורי תביעה לחייב את החברה בתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים נלווים נוספים המגיעים לה לטענתה, מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף האחזקה והניקיון ומכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. במהלך ההליך ביקשה לאשר לה להגיש תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, ביחס לעילה בדבר אי-ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה.

בית-הדין האזורי קבע כי דין הבקשה להתקבל, וכי חברת מוקד אבטחה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הינה חברה באיגוד חברות לאבטחה ושמירה בישראל, וכי לא הוכח שאיגוד החברות הינו בגדר "ארגון מעבידים" כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, וכי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח את קיומו של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את תנאי עבודתה של העובדת, וכי לא הוכח כי הוראותיו של ההסכם הקיבוצי כוללות את עילת התביעה בדבר חובת ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, ומשכך לא חל החריג שבפריט 10(3) לחוק.

בערעורה דנן, טענה חברת מוקד אבטחה, כי לא היה מקום לאשר את תביעת העובדת כתביעה ייצוגית מאחר שאינה עומדת בקריטריונים הקבועים בפסיקה ובחוק, וכי היא השכילה להרים את הנטל להוכיח במסמכים ובשורה של הסכמים קיבוציים שהגישה את את היותו של האיגוד "ארגון מעבידים" ואת חברותה באיגוד.

בית-הדין קבע כי דין הערעור להידחות, וכי בענייננו אין עסקינן במקום עבודה מאורגן, וכי המתווה בה מבקשת החברה לשלם לכלל עובדיה הזכאים ולתובעת המייצגת בכללם את עילת התביעה הנטענת, בכפוף לביטול התובענה הייצוגית, אין בה כשלעצמה נימוק מספיק כדי למנוע את אישור התובענה הייצוגית. אין זה סביר שבכל פעם שתוגש בקשה לאשר תובענה ייצוגית תעמוד בידיו של נתבע באופן תיאורטי, האפשרות הקלה לשלם לתובע את סכום תביעתו, הנמוך יחסית, ובכך יסלק על-הסף את בקשתו. לפיכך, כפי שכבר נפסק בבית-המשפט המחוזי בעבר - בנסיבות בהן סכום התביעה שולם בסמוך לאחר שהוגשה בקשה לאישור התובענה הייצוגית, יש לראות בדבר נסיון לדחות בדרך קלה ונוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ואין בכך כדי למנוע מבית-המשפט לבחון את הבקשה לגופה, ובמקרים המתאימים אף לאשרה.

5. בית-הדין הארצי דחה ערעור וקבע כי נתקיימו יחסי עובד-מעסיק וכי המבחן "המעורב" מצביע על היות המשיבה קבלן עצמאי
ב- ע"ע 303-08 {רפאל - מערכות לחימה מתקדמות בע"מ נ' רחל גרוס, תק-אר 2011(1), 638 (2011)} עסקינן בתובענה לתשלומי שכר שונים בגין יחסי עובד-מעביד.

מדובר בערעור על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה שקיבל תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערת, תוך שקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ולכן זכאית המשיבה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

המערערת דנן טענה כי שגה בית-הדין האזורי, עת קבע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. בהקשר זה טענה רפא"ל כי פעילותה הרגילה היא בתחום פיתוח וייצור אמצעי לחימה, ואין חולק כי המשיבה לא נטלה חלק בפעילות זו. לשיטת רפא"ל, השירות שהעניקה המשיבה לא היה חיוני לתפקודו של המפעל, והוא אינו מהווה חלק מהפעילות הרגילה והשוטפת שלה. שירות זה הוא בבחינת פעילות נלווית המצויה במעגל החיצוני לפעילות הרגילה של רפא"ל. רפא"ל הדגישה, כי במקרה הנוכחי היקף פעילותה של המשיבה ברפא"ל היה מוגבל ביותר, ובנסיבות אלה מידת השתלבותה במפעל היתה מצומצמת ביותר.

בית-הדין קבע כי דין הערעור להתקבל, וכי הצדדים היו במעמד שווה בעת כריתת ההסכם ביניהם. ההסכם נתן למשיבה יתרון כספי ברור ולכן לא ניתן להתעלם מההסכם ומהתנהגות הצדדים במשך 14 שנה ולקבוע שלא התקימו יחסי עובד-מעביד. גם אם נתעלם מההסכם, המשיבה לא הצליחה להרים את נטל הראיות הדרושות במבחן ההשתלבות על שני פניו, וכי גם ההיבטים הנוספים, הכלולים במבחן "המעורב" מצביעים ברובם על היות המשיבה קבלן עצמאי.

6. נתקבל ערעור העוסק במקרה בו נעשה שימוש בקניינו הפרטי של העובד לצרכי העבודה ולפי דרישת המעסיק מאחר והיותה של השאלה מהותית ומרכזית במשפט העבודה המגן
ב- ע"ע 633/08 {ארז אפרים נ' גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, תק-אר 2011(1), 73 (2011)} עסקינן בתובענה בגין שימוש ברכב פרטי לצרכי העבודה ולפי דרישת המעסיק.

מדובר בערעור של התובע שביקש כי תביעתו תנוהל כתובענה ייצוגית כנגד החברה בה הועסק , ואשר עיקר עיסוקה בחלוקת עיתונים לבתיהם של מנויים, הציבה לעובדיהּ דרישה מוקדמת, כי העובדים יהיו בעלי רכב ממונע עמו יתייצבו לעבודה. החברה שילמה לעובדים שכר נמוך יחסית, הנושק לשכר המינימום. העובד תבע את החברה על צורת העסקה זו, בטענו כי בנסיבות אלה, השימוש ברכב פרטי במהלך העבודה ולצרכי העבודה עומד בניגוד להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 . מאחר שלטענתו המדובר בשיטת העסקה נפסדת, הרווחת בחברה ונוגעת לכל העובדים, הוגשה על ידו, בד-בבד עם כתב התביעה, גם בקשה לאישור ניהולה של התובענה כייצוגית. בית-הדין האזורי לעבודה, קיבל את טענת העובד כי במקרה זה אין די בתשלום הוצאות נסיעה על-פי צו ההרחבה. זאת, משום שהצו אינו נוגע למצב דברים בו עובד עושה שימוש ברכבו הפרטי במהלך העבודה ולצרכי העבודה. יחד-עם-זאת, דחה בית-הדין האזורי את בקשת העובד לאשר את ניהולה של התובענה כתובענה ייצוגית, מן הטעם שקיים שוני בין העובדים בקבוצה הרלוונטית.

מכאן הערעור דנן, שהוגש על-ידי העובד, ועניינו בשתי סוגיות עקרוניות אלה: (א) חובות וזכויות עובד ומעסיק במקרה בו נעשה שימוש בקניינו הפרטי של העובד לצרכי העבודה ולפי דרישת המעסיק, בעיקר במקרה בו השכר המשולם לעובד הוא נמוך וגובל בשכר מינימום; (ב) אפשרות השימוש במכשיר הדיוני של תובענה ייצוגית, במפעל לא מאורגן, ובהקשר לטענת המעסיק בעניין שונות בין העובדים בקבוצת העובדים הרלוונטית.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לניהול התובענה כייצוגית ברכיב של הוצאות הרכב, וכי מדובר בסוגיה מהותית ובעלת חשיבות הנוגעת לזכויות מכוח חקיקת המגן של עובדים חלשים, שאינם מוגנים על-ידי ארגון עובדים, על-ידי הסכם קיבוצי או בדרך קיבוצית אחרת כלשהי, וכי מתבקשת הבהרה כללית של עמדת בית-הדין בסוגיות הנוגעות למימון הוצאות השימוש בכלי רכב פרטי של העובד, או בכלי אחר, בו הוא נדרש לעשות שימוש במהלך עבודתו ולצרכי העבודה. כאמור, שכרם של העובדים היה קרוב ביותר לשכר מינימום, עלויות הוצאות הרכב היו על חשבון העובדים, ונראה כי התוצאה היא שהשכר ששולם נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק. התובענה מתאימה לבירור כתובענה ייצוגית מבחינת גודלה של הקבוצה. היותה של השאלה מהותית ומרכזית במשפט העבודה המגן, וכן על-מנת למנוע עומס על בתי-הדין, שעלול להיווצר בעטיין של הגשתן תביעות פרטניות רבות.

7. בית-הדין הארצי קבע כי משיקולי צדק ניתן יהיה לשקול בחיוב אישור תובענה ייצוגית גם במקום עבודה מאורגן
ב- ע"ע 629-07 {יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, תק-אר 2011(1),1 (2011) עסקינן בתובענה בגין אי-הפרשה לקופת גמל.

הערעור שלפנינו עניינו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהגיש המערער בבית-הדין האזורי כנגד המשיבה, שעוסקת באבטחה ניקיון ושירותים, ואשר המערער עבד בה בתפקיד שומר, התביעה היתה לקבלת הסכומים שלא הופרשו עבורו לקופת גמל ופיצויים בהתאם לאמור בצו ההרחבה בענף מפעלי השמירה, וכן בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לטובת כלל עובדי המשיבה אשר גם מהם נמנעה הזכות.

בית-הדין האזורי קבע, כי דין בקשתו של המערער להידחות, וכי העילה העיקרית בתביעתו של המערער היא טענתו שהחברה לא מפרישה עבור עובדיה כספים בקרן הפנסיה ובקופה לפיצויים. כמו-כן, ביקש את גילום המס שעשוי הוא לשאת אם ייפסק לו סכום ההפקדה. עילה זו איננה מעלה סוגיות חדשניות, עקרוניות או סוגיות העומדות בבסיס משפט העבודה, ועל-כן אין היא עומדת בתנאי הנדרש בסעיף 8(א) לחוק, כפי שפורש בפסיקה. מקום שזהותם של חברי הקבוצה ידועה מראש, ומשניתן לאתר את עובדי החברה הזכאים לסעד, אין מקום להגיש תובענה ייצוגית בעניין.

המערער דנן, קבל כנגד קביעותיו של בית-הדין האזורי השוללות את ההצדקה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית. לטענת המערער, אין בחוק דרישה שרק עניין מהותי או עקרוני ראוי להידון בתובענה ייצוגית, וכי הקביעה שהקבוצה היא מוגדרת וידועה מראש היא טענה עובדתית שלא הוכחה, וכי יש ליתן את הדעת לחולשתה של האוכלוסיה התובעת.

בית-הדין קבע,כי דין הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מתקבלת. אמנם על פיה הדרך הטובה ביותר לבירור סכסוך הנוגע לקבוצת עובדים במקום עבודה מאורגן הוא בהליך של סכסוך קיבוצי. יחד-עם-זה, במקרים חריגים בהם מוצא בית-הדין שהתובענה הייצוגית לא תפגע בתכלית העומדת ביסוד הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לחוק ומשיקולי צדק, ניתן יהיה לשקול בחיוב אישור תובענה ייצוגית גם במקום עבודה מאורגן, אך זאת כמובן במקרים חריגים.

8. תובענה ייצוגית באשר לאי-הפרשה לפנסיה וניכויים נוספים שלא כדין
חקיקה רלבנטית: סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (ת"א) 59944-05-13 {יוליה קרסק נ' אור-אורלי קניונים בע"מ, פורסם באתר נבו (05.04.15)} המבקשת הגישה, בגין תקופת עבודתה במשיבה, תביעה ובקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות {להלן: "החוק"} בעילות הבאות:

אי-ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - חלק עובד שנוכה וחלק מעביד שלא הופרש כלל; ניכויים שלא כדין ל"קופת עובדים" ו"פיקדון מדים".

בית-הדין אישר הגשת תביעה ייצוגית כנגד המבקשת בעילה של ניכויים שלא כדין של הרכיבים "קופת עובדים", "מדים", אי-העברת ניכויי העובד לקרן פנסיה ליעדם ואי-העברת חלק המעביד לקרן הפנסיה.

הסעד הנתבע הוא החזר הניכויים שנוכו שלא כדין מהשכר, ופיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות מעביד לקרן פנסיה.

בית-הדין קבע כי במקרה דנן הוכחה לכאורה עילת תביעה אישית בנוגע לאי-ביצוע הפרשות מעביד לפנסיה ואי העברת ניכויים לקרן פנסיה ובנוגע לניכויים שלא כדין ל"קופת עובדים" ו"פקדון מדים". כמו-כן, המבקשת עומדת בתנאים לאישור תובענה כייצוגית הקבועים בסעיף 8(א) לחוק.

בית-הדין קבע כי עילת התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה אינה נסמכת על מערכת עובדתית ספציפית, המצריכה בירור אישי והמחייבת דיון נפרד בעניינו של כל אחד מהם. אין צורך בכל מקרה בבירור פרטני באופן שאינו מאפשר את בירור תביעתם יחד.

לא מדובר בבירור זכויות התלויות בקריטריונים כמותיים וחישובים משתנים בהתאם לנתונים האישיים של חברי הקבוצה. מדובר בחישוב פשוט ואין במספר העובדים כדי לסרבל את בירור התביעה הייצוגית.

מתקיימת ההנחה שלפיה לכל אחד מחברי הקבוצה בפני עצמו אין תמריץ להגשת תביעה פרטית.

בנסיבות אלה, בית-הדין סבר כי יש לברר עילת תביעה זו כתובענה ייצוגית, ובמידת הצורך, יכול וההכרעה אינדיבידואלית לעניין הזכאות לפיצוי כספי בעילות אלה וגובה הפיצוי תיעשה באמצעות מנגנון לחישוב פרטני.

אשר-על-כן, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעניינם של חברי הקבוצה ועניינם של חברי הקבוצה במסגרת של תובענה ייצוגית יביא לניהול יעיל וממצה של תביעותיהם.

9. מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית
חקיקה רלבנטית: סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- סע"ש (ת"א) 3263-07-13 {אור שחם נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ, פורסם באתר נבו (20.01.16)} נדונה סוגיה בה המשיבה העסיקה כ- 2,000 עובדים. רבים מהם הועסקו, כפי שהועסק המבקש, כאנשי מכירות ברשת חנויותיה בארץ.

שכרם של אלה הורכב משכר שעתי בתוספת עמלות מכירה. הבקשה עוררה מספר שאלות משפטיות שטרם נקבעה לגביהן הלכה מחייבת: האם יש להביא את עמלות המכירה בחשבון לצורך חישוב הזכות לגמול שעות נוספות; האם יש להביאן בחשבון לצורך חישוב דמי החגים; האם קיימת זכאות לגמול עבודה בשעות נוספות מעבר ל- 43 שעות שבועיות; הקיימת זכאות להפרשי הבראה וחגים בגין עבודה שמעבר ל-75% משרה, והשאלה האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה כייצוגית.

בית-הדין קיבל את הבקשה בחלקה לאחר שדן בשאלה האם קיימת זכאות לגמול עבודה בשעות נוספות מעבר ל- 43 שבועיות, וקבע כי המשיבה, בניגוד לדין, לא ערכה את החישוב השבועי הנדרש, ולכן זכאי המבקש, ושאר העובדים במצבו, לתשלום הפרשים.

בנוגע לשאלה האם קיימת זכאות להפרשי הבראה וחגים בגין עבודה שמעבר ל-75% משרה, המשיבה הסכימה לכך ששאלת זכאות עובדיה להפרשי דמי הבראה ודמי חגים בגין כך שהגדירה את היקף עבודתם באופן אוטומטי על 6 שעות עבודה ביום {75% משרה} תאושר ותידון כתובענה ייצוגית.
בית-הדין פסק כי מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית.

בית-הדין קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כי חברי הקבוצה הם כל עובדי המשיבה שעבדו בסניפיה במכירות על בסיס שכר חודשי בצירוף עמלות בגין מכירה, החל משבע שנים לפני הגשת בקשת האישור.

עילות התביעה בגינן אישר בית-הדין את התובענה כייצוגית היו אי-הכללת עמלות המכירה ב"שכר הרגיל" לצורך תשלום גמול שעות נוספות וגמול עבודה ביום מנוחה; מתן גמול שעות נוספות על-פי תחשיב יומי בלבד, ללא תשלום עבור עבודה מעל 43 שעות לפי תחשיב שבועי; הגדרה שלא כדין של היקף משרה קבוע של 75% גם עבור עובדים שהיקף משרתם היה גבוה מזה, לצורך תשלום דמי חגים ודמי הבראה; הסעדים הנתבעים: תשלום הפרשים בגין רכיבי השכר השונים, בהתאם לפירוט עילות התביעה.

בהתאם לסמכותו לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בית-הדין פסק לבא-כוח המייצגים שכר-טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה בסכום כולל של 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן לפסק לטובת המבקש הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

10. לא הוכח שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית או מהלך מתוכנן בידי המבקש אך היה על המשיב או בא-כוחו לפנות לנציגי המשיבה טרם נקיטה בהליך של תובענה ייצוגית, ולהעמידם על דרישותיהם
ב- ת"צ (ת"א) 56377-01-11 {לידור שלזינגר נ' פרומרקט גרופ, קבוצת פרומרקט י. סער הסוכנות לקידום) , פורסם באתר נבו (13.07.15)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 {להלן: "החוק"}.

המשיבה, חברת פרומרקט גרופ {קבוצת פרומרקט י. סער הסוכנות לקידום} {להלן: "המשיבה" או "החברה"}, היא חברה לקידום מכירות, הפקת אירועים, מיתוג ושיווק ישיר המעסיקה עובדים רבים, ביניהם גם עובדים זמניים המועסקים כדיילים, מוקדנים ועוד {להלן: "העובדים הזמניים"}.

העובדים הזמניים, להבדיל מעובדים אחרים במשיבה המועסקים, ככלל, חמישה ימים בשבוע בשעות עבודה מוגדרות, מגוייסים על-ידי מחלקת כוח-אדם זמני במשיבה לצורך פרוייקטים מוגדרים בכל רחבי הארץ, והעסקתם מתבצעת רק בימים ובמסגרת הפרוייקטים שאליהם הם משובצים.
המבקש, מר לידור שלזינגר, הועסק על-ידי המשיבה כעובד זמני בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2009, במהלכם עבד 13 ימי עבודה בפועל במסגרת פרוייקט לקידום מכירות של המותג "קינלי" (להלן: "המבקש").

בגין תקופת עבודתו במשיבה הגיש המבקש, ביום 31.01.11, תביעה ובקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית {להלן: "הבקשה"}, וזאת בעילות הבאות:
אי-תשלום שעות נוספות; הפרשים בגין דמי נסיעות לעבודה וממנה; אי-תשלום דמי נסיעות בגין ימי התלמדות; אי-תשלום דמי חופשה.

המשיבה טענה כי המבקש נהג ונוהג בחוסר תום-לב קיצוני תוך שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית, ומטעם זה אין לאפשר הכרה בתביעתו כתובענה ייצוגית.

בית-הדין סבר כי מהחומר שהובא בפניו לא הוכח שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית או מהלך מתוכנן בידי המבקש, ואף לא נמצא בשלב זה כי המבקש החסיר או סילף עובדות מהותיות אלא כי הנושאים הנטענים על-ידי המשיבה הם גדר המחלוקת בין הצדדים.

יחד-עם-זאת סבר בית-הדין כי היה על המשיב או בא-כוחו לפנות לנציגי המשיבה טרם נקיטה בהליך של תובענה ייצוגית, ולהעמידם על דרישותיהם, וכדברי בית-הדין הארצי בפסק-דין אייל:

"אמנם הדרישה לפנייתו המוקדמת בכתב של התובע המייצג או בא-כוחו לנתבע הפוטנציאלי, אינה בבחינת תנאי מפורש שהציב המחוקק להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אולם, דרישה זו נובעת מחובתם ההדדית של צדדים לתובענה ייצוגית ולהתנהלות ראויה ולהגינות, השזורה כחוט השני בהוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ובתחולתן על הצדדים לתובענה הייצוגית ובאי-כוחם כאחד. ... פניה מוקדמת בכתב והבירורים בעקבותיה, מסייעת לבעלי הדין ולבית-המשפט, ובתי-הדין לעבודה בכלל זה, לעמוד על מכלול האינטרסים הצריכים לעניין, לשקלל ביניהם, ולבחון האן בנסיבות המקרה הנדון התובענה הייצוגית היא אכן הכלי היעיל וההוגן ביותר לפתרון המחלוקת... הדרישה לפניה מוקדמת ולבירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי טרם נקיטה בהליך התובענה הייצוגית, נובעת אף מעקרון היסוד של חובת תום-הלב, החולש על הצדדים ותובענה ייצוגית ובאי-כוחם מכוח תחולתו הכללית בדין המהותי והפרוצדוראלי... על אלה נוספת החובה הכללית הנגזרת מעקרון תום-הלב הדיוני, הנוהגת בשיטתנו המשפטית, של מניעת ניצול הליך משפטי לרעה, וחיובו של התובע לנהוג בסבירות והגינות... כן דרך-כלל. במיוחד כן עת מדובר בתביעה ייצוגית שעילותיה ביחסי עובד ומעביד המושתתים על הדדיות ויחסי אמון, מהן נובעות החובות המוגברות של תום-הלב, הגילוי וההגינות. מכוחן של חובות מוגברות אלה קמה למעסיק כנתבע בפוטנציאלי ציפיה דיונית לגיטימית וסבירה, לפניה מוקדמת בכתב מצידו של התובע המייצג, עובר להגשת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה."
{ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עורך-דין אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ, פורסם באתר נבו (09.06.11) (להלן: "פסק-דין אייל"}

בית-הדין הבהיר כי מדובר איפוא בחובה הנובעת מן העקרונות הכלליים של שיטתנו המשפטית, ועל-כן אין זה נכון לומר כי לא היתה קיימת טרם פסק-דין אייל או כי אינה קיימת אלא במקומות עבודה מאורגנים בהם נדרש לפנות תחילה לארגון העובדים {וזאת על-אף ההתייחסות המפורשת למקומות עבודה מאורגנים בפסק-דין אייל כעולה מנסיבותיו}.

בית-הדין הוסיף, כי בתי-המשפט המחוזיים הכירו אף הם, עוד בפסיקה מוקדמת, במיצוי הליכים ובהתראה לנתבע ייצוגי כחלק אינטגרלי מחובת תום-הלב של התובע הייצוגי {בש"א (ת"א) 8232/03 לוק - בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט (19.04.05)}.

בעניין הנדון בית-הדין מצא כי המשיבה אמנם ערכה שינוי רוחבי באופן תשלום השכר לאחר הדיון בתיק זה, ויתכן כי פניה מוקדמת אליה היתה מובילה לשינוי האמור אף ללא שימוש במכשיר התובענה הייצוגית, אולם לא נטען כי היה בפניה זו גם כדי לפתור את עניינם של עובדים שכבר סיימו את עבודתם במשיבה.

לבסוף ציין בית-הדין, כי אכן לא ניתן להתעלם מהתבטאויות שונות השזורות בכתבי הטענות מטעם המבקש באמצעות בא-כוחו, כנגד המדינה, המשיבה והמערכת המשפטית - התבטאויות אשר אין להן מקום במסגרת הליך שיפוטי בכלל והליך מסוג זה בפרט, ומן הראוי להקפיד על כך מכאן ואילך.

יחד-עם-זאת, בית-הדין לא סבר כי יש בכך כדי להצביע על כך שעניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת ובתום-לב, כטענת המשיבה.

מכל מקום, בית-הדין מצא כי הסברה של המשיבה בדבר השינוי בשיטת התשלום לא הניח את דעתו ובית-הדין סבר כי יש בו כדי לחזק את מסקנתו בדבר ליקויים בשיטת התשלום הקודמת.

אשר-על-כן, בית-הדין אישר את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית לגבי העילות הבאות:

א. תשלום הפרשים בגין דמי נסיעות לעבודה וממנה;

ב. אי-תשלום דמי נסיעות בגין ימי התלמדות;

ג. תשלום הפרשים בגין דמי חופשה ואי-תשלום דמי חופשה בגין תקופות התלמדות.

הבקשה הנוגעת לתביעה לגמול שעות נוספות נדחתה.

בית-הדין קבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל העובדים הזמניים במשיבה החל מיום 01.02.06 {חמש שנים מיום הגשת הבקשה, 31.01.11}, ועד למועד שינוי שיטת התשלום על-ידי המשיבה כאשר תשלום הזכויות ייקבע בהתאם לכללי ההתיישנות הספציפיים.

עוד קבע בית-הדין, כי בשלב זה המשיבה תשלם למבקש הוצאות שכר-טרחת עורכי-דין בסך כולל של 10,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הובאה בחשבון, בין היתר, הסכמת הצדדים בפני בית-הדין הארצי לעבודה כי פסק-הדין בערעור יינתן ללא צו להוצאות, ואלה יילקחו בחשבון במסגרת ההליך דנן.

יצויין כי לצדדים זכאות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית-הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום מתן פסק-הדין.

11. חברי הקבוצה, הינם עובדי מדינה שעבדו במשמר בתי-המשפט מ- 04/04 עד 06/09 והם זכאים לתשלום הפרשי שכר עבודה עבור פער הזמנים שבין מועד התייצבותם, רבע שעה לפני תחילת המשמרת, לבין מועד תחילת המשמרת בפועל
ב- ת"צ (יר') 26331-04-11 {אלירן מתתיהו נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי-המשפט, פורסם באתר נבו (09.03.16)} נדונה תובענה ייצוגית.

התובעים הייצוגיים היו בתקופה הרלבנטית לתביעה זו מאבטחים בבתי-המשפט, והועסקו על-ידי המדינה. לטענתם כחלק מתנאי עבודתם נדרשו להתייצב במקום העבודה רבע שעה לפני תחילת המשמרת, אולם שעוני הנוכחות שבהם החתימו את כרטיסי העבודה שלהם ציינו את תחילת המשמרת בשעה העגולה הקרובה, ולא בשעה שבה התייצבו בפועל למשמרתם על-פי הדרישה הנ"ל.

בשל כך לא שולם להם שכר עבור רבע השעה הראשונה לעבודתם. בתובענה ייצוגית זו נתבע תשלום שכר מן המועד שבו התייצבו במקום העבודה עבור כל חברי הקבוצה ותשלומים נוספים הנובעים מזכותם הנ"ל.

לאחר הגשת תגובת המדינה, ובעקבות משא-ומתן שהתנהל ביניהם, הגישו הצדדים הודעה כי מוסכם עליהם שהתביעה תאושר כתובענה ייצוגית.

במקרה הנדון בית-הדין קבע כי חברי הקבוצה, הינם עובדי מדינה שעבדו במשמר בתי-המשפט מ- 04/04 עד 06/09 וכי הם זכאים לתשלום הפרשי שכר עבודה עבור פער הזמנים שבין מועד התייצבותם, רבע שעה לפני תחילת המשמרת, לבין מועד תחילת המשמרת בפועל עבור משמרות בוקר וצהריים במשך התקופה הנ"ל.

12. בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תשלום לעובדות סיעוד שמעסיקות המשיבות עבור זמן המעבר בין מטופל למטופל
חקיקה רלבנטית: סעיפים ו 1(3), בתוספת השניה, 3(א), 3(ב), 4, 4(א), 4(א)(1), 4(א)(3), 8(א), 8(ג)(2), 10(א), 13, 20, 25(א)(1), 10(1) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (יר') 37319-08-11 {עמותת ידיד - מרכזי זכויות בקהילה נ' א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ, פורסם באתר נבו (22.05.16)} נדונה סוגיה בה המשיבות הן חברות ועמותות המעסיקות מטפלות ומטפלים סיעודיים {להלן: "המטפלות"} המספקות שירותי סיעוד למטופלים הזכאים לגמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי, וגם לאלה הזכאים לשירותי סיעוד הממומנים על-ידי גורמים אחרים.

המוסד לביטוח לאומי {להלן: "המוסד"} קובע מי הם הזכאים לגמלת סיעוד ומי הן החברות או העמותות שיספקו את שירותי הסיעוד באמצעות מכרז שבו נקבעו גם תנאי העסקתן של המטפלות. חלק מהמטפלות המועסקות על-ידי המשיבות מעניקות שירותי סיעוד ליותר ממטופל אחד ביום.

שכר העבודה המשולם למטפלות עבור מתן שירותי הסיעוד, שהינו שכר שעתי, לא כלל תשלום עבור הזמן שבו עוברות המטפלות ממטופל למטופל אלא רק עבור שעות טיפול בפועל.

במקרה הנדון מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תשלום לעובדות סיעוד שמעסיקות המשיבות עבור זמן המעבר בין מטופל למטופל.

בית-הדין האזורי לעבודה קיבל את הבקשה ופסק כי המוסד הינו צד נכון, דרוש ונחוץ בתובענה ודחה את בקשתו למחיקה על-הסף או לביטול צירופו להליך.

עוד קבע בית-הדין, כי עילת התובענה הינה תשלום בגין זמן המעבר למטפלות הנותנות שירותי סיעוד ליותר ממטופל אחד ברצף. אף כי במשך זמן המעבר המטפלות אינן מבצעות את העבודה שלשמה משולם להן שכרן - מתן שירותי סיעוד, יש להן עילת תביעה המפורטת בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

בית-הדין מצא, כי בהקשר זה ניתן לראות בזמן המעבר חלק מיום העבודה של המטפלת, זאת משום שמדובר באילוץ הנובע מאופי התפקיד ומאופן תשלום שכרן.

בית-הדין קבע כי יש לגזור גזירה שווה מעובד חודשי אשר לא ינוכה משכרו הזמן שבו בוא נוסע ממשרדו למקום ישיבה שמחוץ למשרדו, כאשר במהלך הנסיעה הוא אינו עוסק בעבודתו הרגילה גם לזמן המעבר של המטפלות ודינן בעניין זה הינו כדין עובד חודשי גם אם הן משתכרות שכר שעתי.

יתרה-מכן, חברות הסיעוד הכירו בכך שהמטפלות זכאיות לתשלום עבור זמן המעבר; התובענה מעוררת שאלה חדשנית ועקרונית שטרם נדונה בנסיבות אלה בהלכה הפסוקה, והיא עומדת בבסיס משפט העבודה - האם יש לשלם שכר עבור זמן המעבר. שאלה זו אף עלתה מתוך ההקשר התעסוקתי בענף שירותי הסיעוד.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע, כי התובענה עומדת בדרישות סעיף 3(א) לחוק, היא מנויה בין העילות המאפשרות הגשת תובענה ייצוגית, וקיימת אפשרות סבירה שעילת התביעה תוכרע לטובת המטפלות.
עוד קבע בית-הדין, כי התביעה הוגשה על-ידי עמותה ולכן אין לה עילת תביעה אישית. סעיף 4(א)(3) לחוק מאפשר הגשת תביעה בידי ארגון אם התמלאו לגביו שני תנאים מצטברים: התובענה הינה בתחום אחת המטרות שבהן עוסק הארגון; בנסיבות העניין קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם שיש לו עילת תביעה אישית.

בית-הדין מצא כי המבקשת עונה על התנאי הראשון, אך לא עלה בידיה להוכיח כי פעלה בשקידה סבירה כדי למצוא תובעת ייצוגית.

עם-זאת, ניתן להורות על החלפת התובע הייצוגי בכזה שיש לו עילת תביעה אישית, שכן מדובר בסוגיה חדשנית ועקרונית העומדת בדרישות סעיף 3(א) לחוק, ומנויה בין העילות המאפשרות הגשת תובענה ייצוגית, וקיימת אפשרות סבירה שעילת התביעה תוכרע לטובת חברות הקבוצה.

עוד הוסיף וקבע בית-הדין, כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של עובדה ומשפט המשותפת לכל חברי הקבוצה. קיים שוני בין המטפלות ונסיבות העסקתן, ואין צורך שהשאלות המתעוררות ביחס לכל חברי הקבוצה תהיינה משותפות.

די בכך שמתכונת עבודת המטפלות הכוללת זמן מעבר בין מטופל למטופל הינה מרכיב מהותי בהתדיינות כדי לראותן כקבוצה העונה על דרישות החוק; שונות בסעד הכספי המבוקש המחייבת חישוב פרטני של הסכום הנתבע לגבי כל עובדת אינה שוללת בהכרח את ניהול התובענה כייצוגית וכך גם לגבי שינויים במתכונת העבודה; למרות שיש שוני בין סכומי התביעה בין המטפלות בשל אורך תקופת העבודה, בשים-לב לכך שהסכום עבור זמן מעבר מידי חודש הוא נמוך, יש הצדקה לבירור התובענה במסגרת תובענה ייצוגית, במיוחד נוכח העובדה שמדובר באוכלוסיה חלשה ובעבודה בשכר נמוך, גם אם לגבי המטפלות אין מדובר במגזר שקיימות בו בעיות אכיפה בשל קביעת תנאי העבודה על-ידי המוסד, והפיקוח על קיומם; אין ליחס משקל רב לאפשרות זיהויים של חברי הקבוצה ולהיותה קבוצה מוגדרת, במיוחד לאור אופיין המיוחד של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות במשפט העבודה וכשמדובר באוכלוסיית עובדים חלשה הפזורה בארץ.

בנוסף, קבע בית-הדין כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בתביעה משום שאין מדובר בזכות הקבועה באופן מפורש בחקיקת המגן, היא נוגעת למספר רב של עובדות שמתכונת העבודה רלבנטית לגביהם, ובירור השאלה במסגרת תובענה ייצוגית ימנע הגשת תביעות רבות לבתי-הדין בשאלה זו.
אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי הבקשה להגשת תובענה ייצוגית זו מאושרת.

הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית הינה: מטפלות ומטפלים סיעודיים שעבדו אצל המשיבות ב- 7 השנים שקדמו למועד הגשת תובענה ייצוגית זו, ובמהלך תקופת עבודתם טיפלו ביום עבודה אחד ביותר ממטופל אחד ברצף, המטופלים אינם מתגוררים במקום מגורים אחד, וזמן המעבר בין מטופל למטופל עולה על 5 דקות.

13. תובענה ייצוגית עקב הפרה הנוגעת להפרשות פנסיוניות ולתשלום בגין ימי חג
חקיקה רלבנטית: סעיפים 3, 4, 8, 10 ו- 14 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

ב- סע"ש (ת"א) 25757-10-12 {שמולבסקי מיכאל נ' בן בטחון (1989) בע"מ, פורסם באתר נבו (25.10.15)} נדונה סוגיה בה לטענת המבקש, המשיבה הפרה במשך שנים את זכויות עובדיה הנובעות מצו ההרחבה בכל הנוגע להפרשות פנסיוניות ולתשלום בגין ימי חג.

המבקש טען כי בשל סכום הנזק הנמוך יחסית שנגרם לכל עובד בנפרד, בשילוב עם חולשת עובדי ענף השמירה, הפרת הדין אינה מתבררת והעובדים אינם זוכים לסעד הולם ביחס אליה. התובענה הייצוגית תבטיח סעד הולם לעובדים שנפגעו מהפרת הדין.

על-פי טענת המבקש, השאלות המשפטיות והעובדתיות הרלוונטיות מצומצמות ומשותפות לכלל חברי הקבוצה ולמצער - לתת-קבוצות מוגדרות הנכללות במסגרת הקבוצה.

כמו-כן, טען המבקש כי לאור ההוראות הברורות של צווי ההרחבה הישן והחדש בענף השמירה, כמו גם פסיקות בית-הדין הארצי בעניין, קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה ולתועלת חבריה.

עוד הוסיף המבקש על האמור, כי בירור העניין באופן מרוכז במסגרת של תובענה ייצוגית, מהווה את הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הבירור המרוכז יביא סעד הולם לחברי הקבוצה וגם יחסוך זמן שיפוטי יקר, אשר עלול לרדת לטמיון בניהול תביעות נפרדות.

המשיבה טענה כי הבקשה אינה עומדת בדרישות חוק תובענות ייצוגיות.

בניגוד לנטען על-ידי המבקש, הוא לא פנה אליה כנדרש לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שכן אין כל אישור בדבר קבלת המכתב שלכאורה נשלח אליה וממילא לא ניתן לה די זמן להגיב על האמור במכתב טרם הגשת הבקשה הנדונה.

משכך המבקש לא מילא אחר דרישת הפסיקה בעניין ע"ע (ארצי) 12842-07-10 {עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ, פורסם באתר נבו (09.06.11)}.

באשר לעילת ההפרשות לתגמולים ולפיצויים טענה המשיבה כי למבקש אין עילת תביעה אישית, וכי אי-ביצוע ההפרשות בגינו מקורו בטעות אשר תוקנה על ידה. בנוסף טענה המשיבה כי לתובע אין כל ראיה לכך כי לעובדים נוספים מלבדו לא בוצעה הפרשה או כי מדובר בהפרה שיטתית של הוראות צו ההרחבה, כשבהתאם לדו"חות שצורפו לתגובה לבקשה, עלה כי היא מפרישה באופן סדיר לעובדיה הזכאים לכך הפרשות בהתאם להוראות צו ההרחבה, וכי לאחר ביקורת שנערכה בגין חוזי משכ"ל והרשויות המקומיות תוקן ליקוי שהתגלה בביצוע ההפרשה.

בית-הדין קבע כי מדובר איפוא בזכויות שנקבעו בהסכמים והורחבו בצווי הרחבה בענף השמירה, על כלל ציבור העובדים בענף השמירה והאבטחה.

תביעה בגין הפרת זכות מכוח צו הרחבה מצויה בסמכותו של בית-הדין לעבודה לפי סעיף 24(1) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. משכך, בהתאם לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ניתן לאשר תובענה ייצוגית בגין הפרת הזכויות הנטענות.

בית-הדין סבר כי גם בעילת אי-ביצוע הפרשות ברכיב פיצויים קיימות "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" המצדיקות בירור התביעה כתובענה ייצוגית, כשבירור סוגיה זו כתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

אשר-על-כן, בית-הדין הגיע למסקנה כי העילה של אי-הפרשה לפנסיה ברכיב התגמולים וברכיב הפיצויים, מתאימות לבירור במסגרת של תובענה ייצוגית וכי העילה של אי-תשלום דמי חגים אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קיבל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בכל הנוגע לעילת אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה ברכיב התגמולים וברכיב הפיצויים ודחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בכל הנוגע לעילת אי-תשלום דמי חגים מאחר ומצא כי קיומו של צורך בעריכת בדיקה פרטנית לכל אחד מהעובדים מסכלת את מטרת קיומו של הליך התובענה הייצוגית ובמקרה זה, לא מדובר בדרך היעילה להכרעה במחלוקת.

14. קיימת עילת תביעה המעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט לכלל חברי הקבוצה, בדבר חוקיות וסבירות המהלך בו נקטה המשיבה
ב- ס"ע (ת"א) 3128-10-10 {גנייב סבטלנה נ' טיב רשתות בע"מ, פורסם באתר נבו (04.12.13)} נדונה בקשה להכיר בעילות תביעה שעניינן הפחתת שכר חד-צדדית וניכוי רטרואקטיבי משכר העובדים בניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בעקבות פרסום צו הרחבה בענף רשתות השיווק, כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

בית-הדין האזורי לעבודה קיבל את הבקשה ופסק כי המבקשת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, כי קיימת לה עילת תביעה אישית בעניין הפחתת שכרה באופן חד-צדדי וניכוי רטרואקטיבי משכרה כתוצאה מהחלת צו ההרחבה על עובדי המשיבה.

כמו-כן, קבע בית-הדין כי המבקשת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, כי לעובדי המשיבה ששכרם הופחת ונוכה עקב החלטתה של המשיבה להטיל עליהם חלק מעלויות צו ההרחבה, קיימת עילת תביעה זהה לעילת התביעה שלה, המעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט לכלל חברי הקבוצה, בדבר חוקיות וסבירות המהלך בו נקטה המשיבה.

כמו-כן, יש אפשרות סבירה כי אותן שאלות יוכרעו לטובת הקבוצה. כמו-כן, בית-הדין הדגיש כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

בירור התביעה כתובענה ייצוגית, תגשים הן את האינטרס הציבורי {לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית-הדין והרתעת מעסיקים מהפרת זכויות עובדיהם} והן את האינטרס הפרטי {מימוש זכויותיהם של העובדים ואחידות בהחלטות בית-הדין בעניינם}.

כמו-כן, קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום-לב.

אשר-על-כן, בית-הדין פסק כי מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור תביעת המבקשת כתובענה ייצוגית בעילות הנטענות. בית-הדין קבע כי הקבוצה אשר עניינה יידון במסגרת התובענה הייצוגית תכלול את כל עובדי המשיבה, שהמשיבה הפחיתה משכרם וניכתה ממנו באופן רטרואקטיבי סכומים במהלך שנת 2010.

15. יש למבקש עילת תביעה אישית וכי עילת התביעה, המעוגנת בצו הרחבה, עונה על הדרישות המפורטות בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות
חקיקה רלבנטית: סעיפים בתוספת השניה, 3(א), 3(ב), 4(א)(1), 5(א)(1), 8(א)(2), 10(1), 10(2), 10(3), 14(ב), 25(א)(1), 10, 10(3), 8, 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

ב- ס"ע (יר') 54676-09-11 {ינון זכריה נ' ש.ב.ה שמירה ובטחון בע"מ, פורסם באתר נבו (19.03.14)} נדונה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד הנתבעת ביחס לרכיב אי-מתן שי לחג לפי צו הרחבה בענף השמירה.

בית-הדין האזורי לעבודה אישר את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית ופסק כי יש למבקש עילת תביעה אישית וכי עילת התביעה, המעוגנת בצו הרחבה, עונה על הדרישות המפורטות בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

עם-זאת, צויין כי סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק, מאפשר לנתבע להתגונן מפני אישור תביעה כייצוגית כאשר מקום עבודה הוא מאורגן, וקיים בו הסכם קיבוצי המסדיר את הזכות במחלוקת. בהקשר זה, עמד בית-הדין על חלותם של הסכמים קיבוציים שונים על המשיבה בתקופה הרלבנטית לתביעה בעומדו על הפסיקה לפיה במקרים שבהם לא יושמו בפועל תנאי העבודה המוסדרים בהסכם הקיבוצי המעגן את הזכות שבמחלוקת, לא יקום המחסום הסטטוטורי מפני אישור התביעה לזכות כתובענה ייצוגית. זאת, גם אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי, הקובע הוראות המתייחסות במפורש לעילת התביעה הייצוגית, במקום עבודה מאורגן.

בית-הדין קבע כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי עובדיה אכן קיבלו שי לחג בתקופה הרלבנטית לתביעה זו וגם לא בתקופות אחרות. בית-הדין קבע כי מסקנתו זו מבססת הן את טענת המבקש כי יש בסיס עובדתי לתביעתו, והן את הטענה כי לא חל על המשיבה החריג הקבוע בסעיף 10(3) לחוק.
בנוסף, התובענה מעוררת שאלות מהותית של עובדה ומשפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה. אשר-על-כן, קיבל בית-הדין את התביעה.

לנוכח תוצאתו של הליך זה, ותוך התייחסות להתנהלותה של המשיבה, אשר העלתה גרסאות שונות וסותרות במהלך ההליך, וגרמה לסרבול ההליך, קבע בית-הדין כי המשיבה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר-טרחת עורכי-דין בסך כולל של 10,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאה הסופית בתיק.

16. ניתן להתאים את הסעד שיינתן לנסיבות העניין, להעניק לחברות הקבוצה פיצוי על ההפליה, או לפסוק סעדים אחרים כלליים, הניתנים לא אחת בתובענות ייצוגיות
חקיקה רלבנטית: סעיפים בתוספת השניה, 3(א), 3ב, 4(א)(1), 10(א), 13, 20, 25(א)(1), (2), 8(1), 9(1), ו- 1(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- תע"א (יר') 1742/08 {מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (02.10.14)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה הפליית נשים בפוליסות לביטוח מנהלים מסוגים שונים.

המבקשות טענו כי תגמולי הביטוח של נשים בפוליסות ביטוח אלה מחושבים על בסיס מקדמי גמלה הנמוכים מאלה של גברים בשל תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים, בעוד שתעריפי רכיב הריסק שגובות המשיבות מנשים זהות לאלה הנגבים מגברים, למרות שתוחלת החיים של נשים ארוכה מזו של גברים.

המשיבות טענו מנגד כי השוני בין גברים לנשים במקדמי הגמלה והיעדר השוני בפרמיית הריסק בין שני המינים, מקורה באבחנה עניינית המבוססת על טעמים אקטואריים-ביטוחיים מקצועיים, שאינם בגדר הפליה מגדרית, כי היעדר אבחנה עלול להוביל לתופעה של "אנטי סלקציה" ולכשל שוק, כי תוחלת החיים השונה של המינים משמעותית ביחס לגמלה ושולית ביחס לרכיב הריסק, כי המבקשות בודדו באופן מלאכותי מרכיב בודד בפוליסה והתעלמו מיתר רכיביה ועוד.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון די בכך שחברות הקבוצה רכשו פוליסות ביטוח המנהלים שבהן בחישוב פרמיית הריסק אין התחשבות בתוחלת החיים של הנשים, בעוד שגורם זה נלקח בחשבון לגבי מקדם הגמלה, כדי שחברות הקבוצה יענו על התנאי המחייב שאלות משותפות של משפט ועובדה.
אין כל צורך שפוליסות הביטוח בכללותן יהיו זהות, שכן חלקיהן האחרים של פוליסות הביטוח אינו רלבנטי כלל לעניין זה. לכך יש להוסיף כי תובענה ייצוגית נועדה מעצם טיבה ומהותה ליתן מענה ולאכוף זכויות שההפסד הכספי הנגרם בגין הפרתן קטן, ואינו מצדיק ניהול הליך משפטי הדורש השקעה של זמן וממון.

התובענה הייצוגית נועדה להגן על זכויותיו של ציבור גדול, אשר כל אחד מפרטיו לא יגיש תביעה בשל הפגיעה בזכויותיו בשל סכום התביעה נמוך, ואולם במסגרתה של תובענה ייצוגית תתאפשר אכיפה מלאה של הזכויות למרות ערכן הכספי הנמוך.

המשיבות לא חלקו על כך שפרמיית הריסק אינה מגיעה לסכומים גבוהים, ובשל כך תובענה ייצוגית העוסקת בהפליה נשים בגין סכום הפרמיה מתאימה בהחלט לניהול כתובענה ייצוגית.

בית-הדין הבהיר כי החוק מעניק לבית-הדין הדן בתובענה סמכויות רחבות גם לגבי הסעד הנתבע לפי סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, ובסעיף 1(3) לחוק נקבע כי מטרתו של החוק הינה ליתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין.

הסעדים שנתבקשו בתביעות העומדות בבסיס התובענה הייצוגית הם אלה: ביטול ההוראה המפלה בפוליסת הביטוח, מתן אפשרות לחברות הקבוצה לבחור בין השוואת מקדמי הגמלה למבוטחת אישה לאלה הנוהגים למבוטח גבר באותו גיל, אשר תבוא לידי ביטוי במקרה של תשלום חד-פעמי, או הפחתה רטרואקטיבית ופרוספקטיבית של סכומי הריסק שנגבו.

בית-הדין סבר כי הסעד שהתבקש אכן עלול, אם יוכח הדבר, להציב קשיים אשר אינם מצדיקים את נתינתו. אולם כאשר בתובענה ייצוגית מדובר, בית-הדין אינו כבול דווקא לסעד שהתבקש.

בית-הדין מצא כי אם אמנם תתקבל הבקשה, ניתן להתאים את הסעד שיינתן לנסיבות העניין, להעניק לחברות הקבוצה פיצוי על ההפליה, או לפסוק סעדים אחרים כלליים, הניתנים לא אחת בתובענות ייצוגיות.

מכאן שקושי שיישומו של הסעד המבוקש אינו מצדיק את דחיית הבקשה, לנוכח המסקנה כי התובענה עונה על דרישות החוק לגבי תובענה ייצוגית.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קיבל את בקשות התובעות לאישור תביעותיהן כתובענה ייצוגית.

17. בתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר-הטרחה של עורך-הדין המייצג
חקיקה רלבנטית: סעיפים 20, 20(א)(3), 20(ב), 20(ב)(1), 22, 23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ס"ע (ת"א) 9403-08 {פרץ מאיר נ' רשף בטחון (1993) בע"מ, פורסם באתר נבו (02.08.15)} התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה ייצוגית בעילה של אי-ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי הנתבעת בתקופה נשוא הליך זה.

בית-הדין לעבודה קיבל את התביעה הייצוגית שהגיש התובע בעילה של אי-ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי הנתבעת.

בית-הדין פסק כי קבוצת עובדי הנתבעת הזכאים לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה במסגרת התביעה, הם עובדי הנתבעת שעסקו בתפקידי שמירה ואבטחה בלבד, שעבדו למעלה מ- 6 חודשים בתקופה הקובעת ואשר לא בוצעו עבורם הפרשות לפנסיה.

עוד קבע בית-הדין כי בתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר-הטרחה של עורך-הדין המייצג.

שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו-כן, יחושב שיעור שכר-הטרחה מתוך הסכום שנגבה על-ידי הקבוצה בפועל.

כמו-כן, בית-הדין קבע כי מן הראוי לפסוק את שכר-הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכיה גדל, אחוז שכר-הטרחה קטן.

18. לצורך אישור תביעה כתובענה ייצוגית על המבקש לעמוד במשוכות שקבע החוק
ב- תע"א (ת"א) 1519-09 {לאון מגיאר נ' בן בטחון (1989) בע"מ, פורסם באתר נבו (09.11.12)} נדונה סוגיה בה המשיבה עוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.
המבקש עבד במשיבה כשומר החל מיום 19.04.07 ועד ל- 10/08. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה לתשלום בגין זכויות שונות וכן בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"} בארבע עילות, אך לבסוף צומצמה בקשתו לעילה שעניינה אי-ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים.

יצויין כי על המשיבה חל, בתקופה הרלוונטית לתובענה, צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה מיום 31.12.73 {להלן: "צו ההרחבה"}.

בית-הדין האזורי לעבודה קיבל את הבקשה ופסק כי לצורך אישור תביעה כתובענה ייצוגית על המבקש לעמוד במשוכות שקבע החוק והן: האם התביעה כלולה בתוספת השניה לחוק, או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון מתקיים תנאי זה בהתבסס על סעיף 10 לתוספת השניה לחוק; האם עומדת למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה.

בית-הדין הבהיר כי על התובע לשכנע במידת הסבירות הראויה, ולא על-פי האמור בכתב התביעה בלבד, שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת וכי סיכוייו טובים להצליח בה; האם מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק.

במסגרת זו יש לוודא כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בדרך הולמת ובתום-לב.

בית-הדין פסק כי המבקש הוכיח, במידת הסבירות הנדרשת, קיומה של עילת תביעה אישית בנוגע לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים.

כן פסק בית-הדין, כי המבקש עמד בנטל להוכיח את התקיימות תנאי סעיף 8 לחוק. בעניין הנדון קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה בהתייחס לעילת אי-ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים.

כאשר תובענה ייצוגית הינה כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויות של עובדים תוך הגברת המודעות לעצם הזכאות, הרי שתובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין, ויש לאשרה.
אשר-על-כן, אישר בית-הדין את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בנוגע לעילת אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה ברכיב התגמולים.

בית-הדין קבע את הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית וכן כי התובע המייצג הינו המבקש.

הסעד הנתבע הינו פיצוי בשיעור ההפרשות שהיו אמורות להיות מועברות לקרן הפנסיה {רכיב תגמולים}, בשיעור של 6% מהשכר החודשי לכל אחד מחברי הקבוצה, לגבי כל תקופת העבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה.