botox

גמול שכר-טרחה

1. עיריית גבעת שמואל - בקשה מוסכמת של הצדדים לפסיקת גמול ושכר-טרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 64118-05-16 {סמי מדיוני נ' עיריית גבעת שמואל, פורסם באתר נבו (28.08.16)} בהתאם להמלצת הצדדים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש כנגד המשיבה {להלן: "בקשת האישור"}.

בקשת האישור שהוגשה היא בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה בהתאם לסעיף 5(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ולפסיקת בית-המשפט העליון ב- עע"מ 2978/13 {מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, פורסם באתר נבו (23.07.15)}.

בבקשת האישור נטען כי פניה מוקדמת של המבקש למשיבה הביאה להפסקת גביית יתר של חיובי ארנונה שהושתו באופן רטרואקטיבי על נישומים {במקרים של תיקון שומה}, ללא בחינה מוקדמת של נסיבות העניין ובניגוד לפסיקת בית-המשפט ב- עע"מ 4551/08 {עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פורסם באתר נבו (01.12.11)} החיוב הרטרואקטיבי שהתבקש בעניינו של המבקש לשנים 2015-2008 הוא 147,252.69 ש"ח.

למבקש לא היה מידע לגבי היקף גביית היתר בהתייחס לחברי הקבוצה.

הצדדים הגישו ביום 18.08.16 את הבקשה שלפניי וביקשו לאשר את הסכמתם לתשלום גמול למבקש בסכום של 2,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאת-כוחו בסכום של 18,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

בהתאם להחלטת בית-המשפט ב 18.08.16 לפיה הובהר כי נדרשים תצהירי המבקש ובאת-כוחו מכיוון שהבקשה מהווה למעשה בקשת הסתלקות, הגישו המבקש ובאת-כוחות תצהירים במסגרתם הצהירו כי המבקש מבקש להסתלק מבקשת האישור נוכח העובדה שהסכמת הצדדים לפסיקת גמול ושכר-טרחה מייתרת את הצורך בבירור בקשת האישור.

המבקש ובאת-כוחו הצהירו גם שלא קיבלו כל טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקות המבקש מההליכים דנא, מעבר להסכמת הצדדים שלעיל.
בית-המשפט סבר בנסיבות העניין, כי הסכומים עליהם הסכימו הצדדים הם סבירים והוא אישר אותם.

סיכומו-של-דבר, בקשת האישור לתשלום גמול ושכר-טרחה התקבלה

המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 2,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאת-כוחו בסכום של 18,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

2. עיריית כפר סבא
2.1 בקשת אישור תובענה לנישומים בתחום שיפוט המועצה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם, אלא בחלק המ"ר והמשיבה ביצעה להם עיגולי שטח בפועל תוך הוספת שטח שאינו קיים במציאות
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 44009-06-13 {יזהר אוסטרובסקי נ' עירית כפר סבא, פורסם באתר נבו (05.01.16)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם {להלן: "בקשת האישור" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה}.

המבקש בעל נכס בתחום שיפוט המשיבה המחוייב לפי שטח למגורים, שטח למחסן ושטח מבני עזר אשפה {להלן: "הנכס", "השטח למגורים", "שטח המחסן" ו"שטח מבני העזר", בהתאמה}. הוא חוייב בארנונה בשטח של 259 מ"ר אף ששטח הנכס בפועל 257.64 מ"ר: השטח למגורים חוייב לפי שטח של 240 מ"ר למרות שהשטח הפועל הוא 239.27 מ"ר, שטח המחסן חוייב לפי שטח של 13 מ"ר למרות שהשטח בפועל הוא 12.54 מ"ר ושטח מבני העזר חוייב לפי שטח של 6 מ"ר למרות שהשטח בפועל הוא 5.83 מ"ר.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא קבוצת כל הנישומים בתחום שיפוט המועצה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם, אלא בחלק המ"ר והמשיבה ביצעה להם עיגולי שטח בפועל תוך הוספת שטח שאינו קיים במציאות, וזאת בשנתיים שלפני הגשת תובענה זו ועד ליום בו תחדל המועצה מהגביה הלא-חוקית.

המבקש עתר לגמול בסכום של 20,000 ש"ח ולשכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 130,000 ש"ח וכן להחזר הוצאות חוות-הדעת בסכום של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
המשיבה טענה כי יש להפחית את הגמול ושכר-הטרחה לעומת סכומים שנפסקו בתיקים אחרים עקב השוני בסכום הנתבע.

בית-המשפט קבע כי יש לקחת את הלכת עמר {רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר")} כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט קבע כי יש להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 10,000 ש"ח שכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח {כולל מע"מ}. שכר-טרחת המומחה יוחזר למבקש כנגד הצגת קבלה.

2.2 בהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים
ת"צ (מחוזי מרכז) 59254-01-15 {אסף זרסקי נ' עירית כפר סבא, פורסם באתר נבו (30.04.15)} נדונה סוגיה בה המבקש הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר מנישומים המשלמים ארנונה בהסדר תשלומים, עקב שגיאה בהצמדת חיוב הארנונה הראשון בשנת הכספים.

המשיבה טענה כי חרף הנטען על-ידי העיריה ולו למען הזהירות, מבלי להודות באחריות, מתוך שיקולים של הקטנת סיכון ונזק ולאור העובדה שלדידה של העיריה קיימות בבתי-המשפט פסיקות סותרות ביחס לסוגיית החיוב במדד שלילי עבור התקופה הראשונה, החליטה העיריה לחדול מן הגביה נשוא בקשת האישור, בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין ואף שהגמול ושכר-הטרחה הוסכמו בין הצדדים, נוכח הכלל שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים {ע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (פורסם באתר נבו (18.05.2014)}, הסכומים עליהם הסכימו הצדדים גבוהים באופן בלתי-סביר {מדובר על תשלום מוסכם כולל של 80,000 ש"ח בגין תביעה בגין גביית יתר של שנתיים בסכום של כ- 11,000 ש"ח.

אשר-על-כן, פסק בית-המשפט למבקש גמול בסכום של 1000 ש"ח וכן פסק בית-המשפט הוצאות ושכר לבא-כוח המייצג בסכום כולל של 9,000 ש"ח.

3. מועצה מקומית כוכב יאיר - התובענה נשוא הדיון הוגשה קודם להכרעה בעניין יונס, בעת שלא היתה הלכה ברורה לגבי חובת הפניה המוקדמת. אילו הוגשה התובענה אחרי עניין יונס והמבקשת היתה מתנהלת ללא פניה מוקדמת בית-המשפט היה שוקל שלא לפסוק למבקשת גמול ושכר-טרחה לבא-כוחה, כלל
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 59533-03-15 {נעמית ברש נ' מועצה מקומית כוכב יאיר, פורסם באתר נבו (20.12.2015)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר מנישומים המשלמים ארנונה בהסדר תשלומים, עקב שגיאה בהצמדת חיוב הארנונה הראשון בשנת הכספים בהתאם בשנים בהן נהג מדד שלילי בחודשים הרלבנטיים גבתה המשיבה ביתר את תשלומי החובה {בין 2013 - 2015}.

עוד טענה המבקשת, כי המשיבה נמנעה מלציין את היקפי גביית היתר בהודעת החדילה, למרות שטענה שבידיה נתוני גביה מדוייקים. אין להעלות טענה עובדתית חדשה בשלב הסיכומים באופן בו נמנע מהמבקשת לחקור את מצהיר המשיבה.

המבקשת ביקשה לפסוק גמול בסכום של 6,000 ש"ח ושכר-טרחה בסכום של 22,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המשיבה טענה כי היעדר הפניה המוקדמת למשיבה יש בה לשלול את הזכאות לגמול ושכר-טרחה {עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, פורסם באתר נבו(23.07.15) (להלן: "עניין יונס"}.

לחילופין ביקשה המשיבה מבית-המשפט לפסוק גמול ושכר-טרחה תוך הפחתה משמעותית של הסכומים שהיו נפסקים.

המשיבה הוסיפה כי התועלת היא מזערית - סכום גביית היתר אינו עולה על 35,000 ש"ח בלבד בגין השנתיים שקדמו לבקשת האישור {34,628 ש"ח}.
המשיבה לא התנגדה לחקירת מנהלת הגביה על תצהירה. המבקשת יכלה לחשב את סכום גביית היתר על בסיס נתוני המשיבה המפורסמים באתר משרד הפנים או לפנות למשיבה ולקבלם.

המשיבה טענה כי יש לגזור את הגמול ושכר-הטרחה לכל היותר מסכום גביית היתר בשנתיים שקדמו לבקשת האישור.

בית-המשפט קבע כי התובענה נשוא הדיון הוגשה קודם להכרעה בעניין יונס, בעת שלא היתה הלכה ברורה לגבי חובת הפניה המוקדמת. אילו הוגשה התובענה אחרי עניין יונס והמבקשת היתה מתנהלת ללא פניה מוקדמת בית-המשפט היה שוקל שלא לפסוק למבקשת גמול ושכר-טרחה לבא-כוחה, כלל.

מאחר שלא היתה הלכה בעניין בעת הגשת התובענה בית-המשפט הביא בחשבון כלל השיקולים את היעדר הפניה המוקדמת.

מנהלת הגביה במשיבה גב' בן ישי מסרה תצהיר שצורף לסיכומי המשיבה, על סכומי גביית היתר ב- 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה. בית-המשפט מצא כי היה ראוי שהמשיבה היתה מצרפת תצהיר עם פרטים אלה להודעת החדילה, על-מנת ליתן למבקשת שהות לבחון את הנטען.

בנסיבות אלה בית-המשפט מצא להניח כי סכום גביית היתר מצוי בין הסכום הנטען על-ידי המבקשת ל- 24 החודשים לפני התובענה לבין הסכום עליו הצהירה המשיבה.

אשר-על-כן, בית-המשפט הורה כי המשיבה תשלם למבקשת גמול בסכום של 1,200 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 12,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

4. פתח-תקווה - בנסיבות המקרה סביר לקחת את הלכת עמר כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 20879-10-11 {מוסך פתח-תקווה נ' עיריית פתח-תקווה, פורסם באתר נבו (30.08.15)} ביום 11.10.11 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם.

המבקשת טענה כי למשיבה אין סמכות לחייב בגין חלק ממ"ר אלא רק בגין מ"ר שלם.
עוד טענה המבקשת כי למשיבה גם אין סמכות ל"עגל" את שטחי הנכסים ולחייב בגין שטחים שלא קיימים.

המשיבה טענה כי אין עילה לגבי גביה שנעשתה בעבר.

בית-המשפט מצא כי בנסיבות המקרה סביר לקחת את הלכת עמר {רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15)}

כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין ענייננו לעניין עמר ופסיפיק, נראה לי להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר וכך אני מורה.

אשר-על-כן הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 10,000 ש"ח ושכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

5. ראשון לציון - סביר לקחת את "עניין עמר" כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 34138-05-12 {אלכס ברזובסקי נ' עיריית ראשון לציון, פורסם באתר נבו (30.08.15)} הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם.

המשיבה טענה כי השיטה בצו הארנונה של המשיבה היתה "מעלה מטה"; המבקש לא תקף את צו הארנונה בעתירה מינהלית; המבקש לא הקדים פניה לעיריה לפני הגשת התובענה; אין מידע לגבי אילו נכסים עיגלה מעלה ולאיזה למטה; הוצאות בעניין עמר חריגות ובית-המשפט אף ציין כי ההליך חרג מהיקפו המקורי; המבקש לא טען שעל המשיבה לנקוט שיטת חיוב מדוייקת אלא טען למטרים עגולים.

בית-המשפט מצא כי בנסיבות אלה סביר לקחת את רע"א 2453/13 {אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.2015) (להלן: "עניין עמר"} כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין העניין הנדון לעניין עמר, יש להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 10,000 ש"ח שכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

6. רמת גן - משלא חדלה המשיבה מן הגביה חרף הגשת התובענה, ברי שלא היה בפניה מוקדמת כדי לייתר את ההליך הייצוגי
ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 2036-11-11 {משתלת הכפר בע"מ נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר נבו (30.08.15)} נדונה סוגיה, בה ביום 01.11.11 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם (להלן: "בקשת האישור" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה}.

תמצית בקשת האישור - המבקשת בעלת נכס בתחומה של המשיבה בשטח של 715.58 מ"ר המחוייב בפועל לפי שטח של 716 מ"ר.

המשיבה טענה כי בבקשת האישור לא טענה המבקשת שיש לפעול לפי השיטה המדוייקת. טענתה היתה שניתן לחייב בארנונה כללית אך ורק בגין מ"ר אחד שלם.

בית-המשפט קבע כי טרם התבררה התובענה, וממילא לא הגיעה לערכאת הערעור. בית-המשפט בעניין עמר עמד גם על כך שפסיקת הגמול ושכר-הטרחה נעשית גם תוך התחשבות בעובדה שההליך חרג מהמסגרת המקורית בשל התייצבות היועמ"ש כמו גם בקשת ההצטרפות של עיריית ראשון לציון.

בנוגע לטענת המשיבה כי אין להיעתר לבקשת המבקשת עקב כך שאחת מהעילות שתבעה בגינן נדחתה, דחה בית-המשפט.

על-פי עע"מ 2978/13 {מי הגליל-תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס, פורסם באתר נבו (23.07.15)} בית-המשפט קבע כי משלא חדלה המשיבה מן הגביה חרף הגשת התובענה, ברי שלא היה בפניה מוקדמת כדי לייתר את ההליך הייצוגי ועל-כן אין לזקוף את היעדר הפניה לחובת המבקש.

בנסיבות אלה סבר בית-המשפט כי סביר לקחת את רע"א 2453/13 {אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר")} כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין העניין הנדון לעניין עמר, סבר בית-המשפט כי יש להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר וכך אני הורה.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע את הגמול לתובע הייצוגי על 10,000 ש"ח ושכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

7. עיריית הרצליה - קיימת עילה לבקשת האישור, ולפיכך יש להידרש לשאלת שכר-הטרחה והגמול הראויים
ת"צ (ת"א) 11738-10-13 {הילה לביא רכניץ נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר נבו (02.07.15)} נדונה בקשה לפסיקת גמול למבקשת, התובעת הייצוגית, ושכר-טרחה לבא-כוחה לפי סעיף 9, 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, בעקבות הודעת חדילה שהגישה המשיבה.

המשיבה טענה כי בנסיבות העניין ובעיקר לאור היעדר העילה, אין כל הצדקה לפסוק למבקשת גמול ושכר-טרחה כלשהם, ולחילופין טענה כי יש לפסוק סכום סמלי בלבד.

ביתר פירוט טענה המשיבה כי הודעת החדילה הוגשה למען הזהירות בלבד, וזאת מהטעם, כי פעלה כדין לאור הנימוקים שפורטו לעיל. בהקשר זה הפנתה המשיבה להחלטה שניתנה ב- ת"צ (נצ') 20241-10-13 {לאון נ' עיריית נצרת (02.04.14)}.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון קיימת עילה לבקשת האישור, ולפיכך יש להידרש לשאלת שכר-הטרחה והגמול הראויים.

בית-המשפט מצא לנכון לחייב את המשיבה בגמול למבקשת על-סך של 2000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 20,000 ש"ח.

8. מועצה מקומית ג'לג'וליה - בהתחשב בטרחה ובסיכון המופחתים נוכח קיומן של תובענות רבות קודמות ומצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, יש לפסוק גמול
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 50155-06-14 {עבד אל כרים הניה נ' מועצה מקומית ג'לג'וליה, פורסם באתר נבו (02.06.15)} נדונה הודעת המשיבה על חדילה מגביה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו ביתר בגין חיוב ריבית פיגורים בשיטת ריבית דריבית, במקום בריבית צמודה בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

בהמשך לכך הגישה המשיבה הודעה על חדילה מגביה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המשיבה טענה כי יש להתחשב במצבה הכלכלי של המשיבה. למשיבה היה חשב מלווה שנים רבות {לדוגמה חובות ארנונה המגיעים למשיבה נכון לסוף שנת 2013 הם בסכום של כ-38 מיליון ש"ח}.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב, באמור ובין היתר בפערים בין סכום גביית היתר הנטען על-ידי המשיבה, לעומת הסכום הנטען על-ידי המבקש, בכך שיש עניין לעודד תובענות ייצוגיות ראויות גם נגד רשויות קטנות שסכומי הגביה בהן נמוכים, התועלת שהביאה התובענה - שינוי שיטת החיוב לעתיד והחדילה מגביית חובות עבר, העובדה שהמשיבה לא שינתה דרכה עד לאחר הגשת התובענה למרות שהוגשו תובענות רבות בנושא התובענה ושחלקן אושרו, ועם-זאת בהתחשב בטרחה ובסיכון המופחתים נוכח קיומן של תובענות רבות קודמות ומצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, יש לפסוק גמול למבקש בסכום של 2,500 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 20,000 ש"ח כולל מע"מ.

לבסוף, אחרי חישובים נוספים פסק בית-המשפט כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 3,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 15,000 ש"ח {כולל מע"מ}. כן תישא בהוצאות חוות-דעת מומחה אחת {7,000 ש"ח} כנגד הצגת קבלה.

9. עיריית אילת - אין לפסוק גמול במקרה הנדון
ב- ת"צ (ב"ש) 27447-07-13 {תמרי דהן נ' עיריית אילת, פורסם באתר נבו (18.05.15)} נדונה בקשת המבקשת אשר הגישה לאישור תובענה כייצוגית, כנגד הנתבעת, בגין חיובי ארנונה לא חוקיים, בדרך של עיגול שטחי נכסים כלפי מעלה, וזאת בחוסר סמכות.

המשיבה טענה כי יש לדחות את התביעה ללא גמול ושכר-טרחה. המשיבה טענה כי טרם הגשת התובענה דנן הוגשו עשרות תובענות דומות כנגד רשויות מקומיות אחרות ברחבי הארץ ובאותה עת אף היה תלוי ועומד ערעור בפני בית-המשפט העליון ב- ע"א 2453/13 {אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר")}, כמפורט לעיל, הליך אותו לא יזמה התובעת וגם לא באי-כוחה.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט סבר כי אין עניינו של התובע בעניין עמר דומה לעניינה של התובעת כאן.

כל שיש במקרה הנדון הוא מחזור עשרות תביעות שהיו תלויות ועומדות בבתי-המשפט השונים ברחבי הארץ, ערב הגשת תובענה זו, באותו עניין ובאותה עילה.

תביעות בהן לא הוגשה הודעת חדילה מטעם הרשות הותלו עד להכרעת בית-המשפט העליון וכך גם תובענה זו.

10. מועצה אזורית לב השרון - בגין מכלול של עילות יש לפסוק גמול למבקשים
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 1264-11-13 דניאל כהן פאר נ' מועצה אזורית לב השרון, פורסם באתר נבו (19.04.15)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם.

המבקשים ביקשו לפסוק גמול למבקשים בסכום של 20,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחם בסכום של 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המשיבה חדלה מהגביה בעקבות בקשת האישור והשיבה בפועל בעקבותיה, לפי הודאתה, כספי גביה בגין כשנתיים וחצי. בעקבות החדילה נחסך מהתושבים סכום גביית יתר של כ- 225,000 ש"ח בשנה.

המשיבה טענה כי אין לפסוק גמול למבקשים ושכר-טרחה לבא-כוחם. בקשת האישור לא השיגה דבר ולא הביאה תועלת לחברי הקבוצה שכן, החדילה מעיגול שטחים כלפי מעלה החלה זמן רב לפני הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה. ההליך היה נחסך לו המבקשים היו פונים למשיבה בפניה מוקדמת.

המשיבה הביאה כדוגמה את ת"צ (מחוזי מרכז) 16697-11-14 {ש.מ. יוניברס אלקטרוניקס בע"מ נ' מועצה אזורית עמק חפר, פורסם באתר נבו (09.02.15)}, שם, בנסיבות דומות לא נפסקו גמול ושכר-טרחה.

לחילופין טענה המשיבה כי נקודת המוצא לפסיקת הגמול היא גביית היתר במשך 24 החודשים שקדמו לבקשת האישור המסתכמת בסכום של 49,180 ש"ח בלבד - עובדה שלא נסתרה.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב בפערים בין סכום גביית היתר הנטען על-ידי המשיבה לעומת הסכום הנטען על-ידי המבקשים, בכך שיש עניין לעודד תובענות ייצוגיות ראויות גם נגד רשויות קטנות שסכומי הגביה בהן נמוכים, בתועלת שהביאה התובענה - שינוי שיטת החיוב לעתיד והחדילה מגביית חובות עבר, בעובדה שהמשיבה היתה מודעת לתובענות מהסוג הנדון, ובהתחשב בהתנהלות המשיבה עד לחדילה המלאה, כמפורט להלן, ועם-זאת בהתחשב בטרחה ובסיכון המופחתים נוכח קיומן של תובענות רבות קודמות, בכך שהמשיבה החלה בתהליך של מדידות לצורך חיוב על-פי שטח מדוייק לפני הגשת התובענה, ובהסתלקות המבקשים מהעילה השניה שבגינה הוגשה התובענה, בגין כל אלה יש לפסוק גמול למבקשים בסכום של 2,500 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחם בסכום של 29,500 ש"ח כולל מע"מ.

11. חולון
11.1 פסיקת גמול ושכר-טרחה בהתחשב בכל השיקולים לרבות חדשנות העניין והיקף הטרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 16407-04-11 התנועה להגינות שלטונית נ' עיריית חולון, פורסם באתר נבו (23.03.15)} ביום 11.04.11 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת אגרת פינוי אשפה שגבתה מנישומים המחזיקים ב"מפעל", כהגדרת מונח זה בחוק העזר לחולון (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב-1982.

המבקשת טענה כי המשיבה אינה רשאית לגבות אגרה בעד פינוי אשפה רגילה שכן שירות זה כלול בסל השירותים הבסיסי בעדו נגבית ארנונה כללית.

המבקשת הוסיפה כי המשיבה גובה אגרת פינוי אשפה, בגין כל כמות האשפה, למרות שלא קבעה בחוק העזר קריטריונים לקביעת עלויות פינוי אשפה עודפת מנישומים המחזיקים במפעל וזאת בנוסף לתשלומי הארנונה.

המשיבה טענה, בין היתר כי בניגוד לנטען הגביה היא כדין; המשיבה לא גבתה את מלוא האגרה שבחוק העזר שכן ברבות השנים היא נהיתה גבוהה יתר-על-המידה; המשיבה פעלה לאישור חוק עזר חדש שייקבע שיעורי אגרה עדכניים, אולם משרד הפנים לא אישר את חוק העזר החדש מהנימוק שהוא מנוגד לחוקי ההקפאה המתייחסים לארנונה כללית.
בית-המשפט קבע כי יש לגזור את השכר והגמול מסכום של שלושה מיליון ש"ח, שמהווים פיצוי בגין כשלוש שנים לפי הערכה של 890,000 ש"ח - 1,330,000 ש"ח לשנה.

בהתחשב בכל השיקולים שהובאו לעיל לרבות חדשנות העניין והיקף הטרחה של בא-כוח המייצג בית-המשפט פסק שכר-טרחה לבא-כוח המייצג בסכום של 425,000 ש"ח {כולל מע"מ}, וגמול למבקשת בסכום של 10,000 ש"ח.

11.2 בכל הקשור עם שיקולי ההכוונה הציבורית, היינו מידת התועלת לציבור שבהגשת התובענה והבקשה לאישורה, לא יכול להיות חולק כי המשיבה התכוונה לפעול לאיחוד יחידות השומה, עדיין במועד הגשת התובענה, היא לא עשתה כן
ב- ת"צ (ת"א) 11203-07-14 {מאיירס שווק (1981) חב' להספקה ושרות ציוד מוסכים בע"מ נ' עיריית חולון, פורסם באתר נבו (06.11.14)} נדונה תובענה מינהלית ובקשה לאישורה כייצוגית. עניינן של אלה בתמצית היו בצורך בחיוב נכסים המשמשים ל"משרדים, שירותים ומסחר" בהתאם ל"שיטת החיוב הגלובאלית", כך שמכלול היחידות שנישום מחזיק בהן במבנה, תחשבנה כנכללות ביחידת חישוב אחת כאילו מדובר בנכס אחד ולא תחושבנה כיחידות שומה נפרדות כפי שחישבה המשיבה בפועל, באופן מלאכותי, למרות החלטות ועדות ערר לענייני ארנונה שליד עיריית חולון.

המשיבה פנתה לבית-המשפט בהודעת חדילה בהסכמה על-פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, ובהתאם לסעיף 9 לחוק הורה בית-המשפט על דחיית התובענה.

הרקע לתובענה היה שבין השנים 2012 ו- 2013 פיצלה המשיבה את חיובי המבקשת בארנונה ל- 4 יחידות שומה שונות. המבקשת פנתה למשיבה ודרשה בין היתר לאחד את כלל חשבונות הארנונה ליחידת שומה אחת, אלא שהמשיבה סירבה והמבקשת נאלצה להגיש ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה. גם אז המשיכה המשיבה ודחתה את טענות המבקשת בכתב התשובה לערר.

המבקשת הסבירה, כי פיצול הנכס למספר יחידות מגדיל שלא כדין את שיעור מיסי הארנונה המשתלמים על ידה, כאשר איחודן מקל על הנישומים על-פי צו המיסים של המשיבה. בזה האופן חיובי הארנונה הינם רגרסיביים על-פי גודל השטח המחוייב וככל ששטח הנכס גדול יותר, תעריף הארנונה השולי יורד.
ועדת הערר לענייני הארנונה שליד עיריית חולון בחנה התנהלותה זו של המשיבה בעבר וקבעה, כי חיובי ארנונה של נכס אחד המוחזק על-ידי מחזיק אחד ומשמש לשימוש עיקרי אחד, יש לערוך במסגרת יחידת חיוב אחת.

לאור הודעת החדילה עניינו של פסק-דין זה בגמול ובשכר-טרחה למבקש לפי הוראות סעיף 9(ג), 22(ב) ו- 23 לחוק.

המבקשת טענה, כי יש לפסוק למייצגיה שכר-טרחה בסך 250,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כמו גם 50,000 ש"ח כגמול וכן 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ שיפוי בגין הכנת חוות-דעת כלכלית שצורפה בתמיכה לבקשה.

המשיבה מצידה סברה, כי יש לפסוק למבקשת לכל היותר גמול סמלי ולבא-כוחה שכר-טרחת עורך-דין על הצד הנמוך.

המשיבה טענה כי תהליך ביצוע סקר הנכסים בתחום העיר חולון החל עוד קודם להגשת התובענה הייצוגית בשלהי 2003 כשהמטרה היתה לבדוק נכסים המצויים בתחום המשיבה, לרבות איחודם במידת הצורך.

עוד טענה המשיבה כי קבלת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צפויה לגרום להגדלת הכנסות העיריה ולפגיעה בחברי הקבוצה דווקא, כאשר המבקשת "שלפה" באופן מלאכותי מיעוט קטן של נישומים שפוטנציאלית יתכן ואיחוד הנכסים יביא להקטנת חיובי הארנונה אותם הם משלמים.

לסיום טענה המשיבה כי בניגוד לטענות המבקשת, הסיווג של "משרדים, שירותים או מסחר" אינם לינאריים ואין הכרח כי ככל שהשטח גדל, תעריף הארנונה קטן. משכך, אין להתעלם מהרוב המכריע של המקרים בסיווג המבקשת שיחוייבו בארנונה גבוהה יותר ולכן יזמות המבקשת לא תמיד רצויה.

בית-המשפט סבר כי בכל הקשור עם שיקולי ההכוונה הציבורית, היינו מידת התועלת לציבור שבהגשת התובענה והבקשה לאישורה, לא יכול להיות חולק כי המשיבה התכוונה לפעול לאיחוד יחידות השומה, עדיין במועד הגשת התובענה, היא לא עשתה כן. רצון לחוד ומעשים לחוד.

מכאן, שהתובענה הוגשה כדין, והיא הופנתה כלפי התנהלות לא ראויה של המשיבה בעצם גביית ארנונה באופן שנקבע לגביו לא אחת על-ידי ועדת הערר כי אינו כדין, ואף הודתה בהתנהלות שאינה כדין בעצם מתן הודעת החדילה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין נכון יהיה לחייב את המשיבה בשכר-טרחת עורך-דין בסך 118,000 ש"ח. כמו-כן סבר בית-המשפט כי לאור העובדה ולפיה המבקשת בעצמה נהנתה מאותו איחוד כבר מ- 01.01.13, כי אז אין סיבה לחייב המשיבה בגמול מלא וזה יעמוד בנסיבות המבקשת על הסך של 20,000 ש"ח. כמו-כן, מצא בית-המשפט לחייב בעלות חוות-הדעת הכלכלית בסך של 3,000 ש"ח, בהיעדר תיעוד מתאים לשיעור התשלום שבוצע בגינה.

12. עיריית בת ים - במקרה של הודעת חדילה, 16% מסכום ההשבה הפוטנציאלי מהווה סכום סביר לגמול ושכר-טרחה ביחד
ב- ת"צ (ת"א) 11708-09-13 {כהן עדינה נ' עיריית בת ים, פורסם באתר נבו (15.01.15)} נדונה סוגיה בה התובעת הגישה כנגד עיריית בת ים תובענה מינהלית ובקשה לאשרה כייצוגית.

התובעת עתרה להשבת סכומי הארנונה שנגבו לטענתה שלא כדין, בעקבות חיוב רטרואקטיבי שהוחל על התושבים בשל סקר מדידות נכסים חדש. הבקשה דנא היא בקשה לפסיקת גמול ושכ"ט בעקבות הודעת חדילה שהגישה העיריה.

בהודעת החדילה שהוגשה כאמור לחילופין, טענה העיריה כי חדלה לגבות ארנונה רטרואקטיבית מאוגוסט 2013, לפני שהוגשה התובענה דנן ביום 04.09.13.

בית-המשפט קבע כי במקרה של הודעת חדילה, 16% מסכום ההשבה הפוטנציאלי מהווה סכום סביר לגמול ושכר-טרחה ביחד. ועוד, ככל שסכום הזכיה עולה, אחוז שכר-הטרחה קטן.

סופו-של-יום, בית-המשפט קבע גמול לתובעת הייצוגית בסך 10,000 ש"ח, ושכר-טרחה לבא-כוחה בסך 45,000 ש"ח בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והחזר הוצאות {בגין חוות-דעת} בסך 5,900 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ליום התשלום בפועל.

13. מועצה מקומית כפר יונה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 50266-06-14 {מלכיאל שרעבי נ' מועצה מקומית כפר יונה, פורסם באתר נבו (23.12.14)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאחר שניתן פסק-דין הדוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נוכח הודעת חדילה שאושרה.

המבקש טען כי בקשת האישור הולידה שינוי בהתנהלות הרשות והביאה להפסקת גביית תשלומים שלא כדין. בכך תרמה להגשמת האינטרס שבהגשתה גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשות. העובדה שהמשיבה חדלה אינה מאיינת את הזכות לפסיקת גמול ושכר-טרחה.

עוד הוסיף המבקש כי יש חשיבות בפסיקת גמול ושכר-טרחה על-מנת לעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות מוצדקות וראויות.

המשיבה טענה כי הכנת בקשת האישור לא חייבו זמן, מאמץ וידע מיוחד ולא נלקחו סיכונים מיוחדים, שכן מדובר בנושא שנדון והוכרע בבקשות אישור אחרות.

בקשת האישור הוגשה לפי "שיטת מצליח", בחוסר תום-לב ואין ספק כי אילו בקשת האישור היתה מתנהלת הרי שהיא לא היתה מתנהלת לטובת הקבוצה.

עוד טענה המשיבה כי המבקש ובא-כוחו לא פנו למשיבה עובר להגשת בקשת האישור ולו לשם בירור מלוא העובדות. אילו היתה פניה מעין זו היתה המשיבה פועלת לתיקון שיטת הגביה ובכך היתה מושגת מטרת התובענה. מטרתה הגשת התובענה היתה גריפת רווחים על חשבון כספי ציבור. מדובר במדיניות מכוונת שנגועה בחוסר תום-לב.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב, בסכום גביית היתר, בכך שיש עניין לעודד תובענות ייצוגיות ראויות, בתועלת שהביאה התובענה - ההשבה ושינוי שיטת החיוב לעתיד, ובעובדה שהמשיבה היתה מודעת לתובענות מהסוג הנדון אך לא שינתה דרכה עד להגשת התובענה, כמו גם בטרחה ובסיכון המופחתים של המבקש ובא-כוחו נוכח קיומן של תובענות רבות קודמות ואף פסיקה בנושא, יש לפסוק גמול למבקש בסכום של 2,600 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 26,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

14. עיריית נס ציונה - בהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים. זאת, גם במקרים של חדילה מגביה
ב- ת"צ (מרכז) 54150-02-11 {רחל חדד נ' עיריית נס ציונה, פורסם באתר נבו (25.11.14)} נדונה סוגיה בה המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בעניין השבת תשלומי ארנונה שנגבו ביתר עקב הכללת השטחים המשותפים של הבניין בשטח הדירה.

בהמשך הגישה המשיבה הודעת חדילה מגביה, שנדחתה. המשיבה הגישה בר"ע, והצדדים הגיעו להסכמות בבית-המשפט העליון, נוכח הבהרות של המשיבה כאשר להסכמות ניתן תוקף של החלטה.

בית-המשפט סבר כי העובדה שבאי-כוח המבקשים הגישו בעבר בקשות אישור דומות יש בה אולי להפחית במעט את ההשקעה שנדרשה בהכנת החלק המשפטי הכללי בבקשת האישור, אך לא בהתייחס לחלק העוסק בצווי הארנונה של הרשות הספציפית.

לעניין סוגיית הגמול ושכר-הטרחה בית-המשפט קבע כי בהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים. זאת, גם במקרים של חדילה מגביה.

בית-המשפט קבע כי סכום גביית היתר במשך תקופת התובענה {בשנתיים שקדמו להגשתה} הוא הסכום שביחס אליו יש לפסוק גמול ושכר-טרחה תוך יישום שיטת האחוזים. שכר-הטרחה ייפסק בשיעור מדורג, כאשר ככל שסכום הזכיה גדל, אחוז שכר-הטרחה קטן. במקרה הנדון, ובשקילת כלל השיקולים, בית-המשפט קבע שיש לפסוק גמול למבקשים בסך של 20,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאי-כוחם בסכום של 180,000 ש"ח כולל מע"מ.

15. מועצת מקומית חורה - קביעת גמול ושכר-טרחה כאשר העיריה לא הצמידה את הארנונה למדד השלילי
ב- ת"צ (ב"ש) 20681-10-13 {אחמד אבו קיעאן נ' מ. מ. חורה, פורסם באתר נבו (22.10.14)} נדונה סוגיה בה התובע הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, שעניינה השבת סכומים שנגבו ביתר מתושבי המועצה המקומית חורה, בחשבונות הארנונה לחודשים ינואר-פברואר 2013, שחושבו באופן המתעלם מהחובה להצמיד את סכום הארנונה למדד השלילי שהיה בחודש נובמבר 2012, כנדרש בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980.

בתגובה לבקשה, מסרה המשיבה הודעה על "חדילה מגביה", תוך ציון העובדה כי חיובי הארנונה של תושביה לא הוצמדו כלל למדד, גם לא למדדים חיוביים, ותוך הצהרה כי השינוי בחישוב ייעשה למפרע ולא רק מכאן ולהבא.

בית-המשפט מצא כי מועצת חורה חדלה מגביה כאמור, במועד, ושבנסיבות העניין דין הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, להידחות, מכוח הוראת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

בית-המשפט דן רק לעניין הגמול למבקש ולשכר-הטרחה לבא-כוחו.

באי-כוח הצדדים המליצו לבית-המשפט, בהודעה משותפת בכתב, לפסוק לבא-כוח המבקש שכר-טרחה בסך 9000 ש"ח, או לפסוק לו שכר-טרחה בסך 8000 ש"ח ולפסוק למבקש גמול בסך 1000 ש"ח.

בהקשר לכך, הניחו הצדדים כי למבקש עצמו אין עילת תביעה אישית וכי אילו היתה התביעה מתקבלת, היה על המשיבה לשלם לחברי הקבוצה סך של 8000 ש"ח כהחזר על גביית היתר בחשבון ינואר-פברואר 2013.

בפתח הדיון, הצהירה באת-כוח המשיבה, כי הסכום שנגבה ביתר עומד רק על כ- 800 ש"ח בלבד - ולא כפי שסברו, שהוא עומד על 8000 ש"ח. ומשכך, טענה, שהסכום שיש לקבוע כשכר-טרחה לבא-כוח המבקש צריך להיות "מאוד נמוך".

באשר לגמול למבקש, טענה, כי למבקש אין עילת תביעה אישית וכי הוא איננו משלם ארנונה מזה שנים ויש לו חובות ארנונה מצטברים בסך של למעלה מ- 250,000 ש"ח ועל-כן אין לפסוק לו גמול {ת"מ (חי' 57126-02-14 עבד אל מנעם קראקרה נ' מועצה מקומית עראבה, תק-מח 2014(4), 11477 (2014)}.

בא-כוח המבקש טען, כי לא הוצגו בפניו מסמכים המאשרים את טענת המשיבה שהסכום בו מדובר הוא 800 ש"ח. הוצע לו לקבל לידיו את המסמכים מיידית ולאפשר לו זמן לבחנם ולהגיב עליהם, והוא סירב, וטען, כי ממילא אין כל קשר בין הסכום שנחסך, לשכר-הטרחה שיש לפסוק.

עוד טען בא-כוח המבקש, כי העובדה שהמשיבה הודיעה על חדילה מגביה מלמדת כי פעולתה, שבעטיה הוגשה הבקשה, היתה מוטעית. בא-כוח המבקש הציג מספר פסקי-דין בהם נקבע בנסיבות דומות שכר-טרחה לבא-כוח המבקש.

עוד הודיע בא-כוח המבקש, כי הוא חוזר בו מהסכמתו לעניין גובה שכר-הטרחה; וביקש לקבוע את שכר-טרחתו.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב במכלול הנתונים, יש להעמיד את שכר-הטרחה של בא-כוח המבקש על-סך של 7,500 ש"ח, ובהתחשב בשיקולים המנחים לקביעת גמול לתובע מייצג - המפורטים בסעיף 22(ב) לחוק, ובהינתן העובדה שלמבקש עצמו אין עילת תביעה אישית כלפי המשיבה {הוא איננו משלם למשיבה את דמי הארנונה שהוא חייב וחוב הארנונה שלו למשיבה עומד על למעלה מ- 250,000 ש"ח} וכן בהתחשב בכך שהמבקש עצמו לא תרם תרומה ממשית לקידום הנושא ואפילו לא טרח להתייצב לדיון, ורק בא-כוחו הוא שפעל בעניין, ובכך, שבא-כוח המבקש לא טען לפסיקת גמול למבקש, בית-המשפט לא מצא מקום לפסוק למבקש גמול.

סופו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וכי המשיבה תשלם לבא-כוח המבקש שכר-טרחה בסך 7500 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.

16. עיריית טירת הכרמל - פסיקת סכומי גמול ושכר-טרחה שאינם מבוססים על יישום שיטת האחוזים ואינם נגזרים מסכום הגביה הבלתי-חוקית
ב- ת"מ (חי') 25185-08-13 {מיכאל בן שושן נ' עיריית טירת הכרמל, פורסם באתר נבו (02.10.14)} נדונה סוגיה בה המבקשים, תושבי טירת הכרמל, הגישו תובענה ובקשה לאשרה כייצוגית שעניינן גביית תוספת לארנונה בגין שירותי כבאות {ראה גם: ת"מ (חי') 25231-08-13 בת שבע חזות נ' עיריית קריית מוצקין, פורסם באתר נבו (20.07.14)}.

המבקשים טענו כי חוק שירותי הכבאות, התשי"ט-1959, שהיה המקור הנורמטיבי לגביית תשלומים עבור שירותי כבאות, בוטל ולכן לא ניתן היה לגבות עוד תשלומים כאלה, ואף-על-פי-כן המשיכה המשיבה בגבייתם במשך כל שנת 2013.

בהמשך לכך, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת שלפיה הודעת החדילה שמסרה המשיבה, בגדר התשובה לבקשת האישור, תתקבל, ובהתאם לכך תידחה בקשת האישור ובית-המשפט יחליט בשאלת הגמול למבקשים ושכר-הטרחה לבאי-כוחם על יסוד טיעון קצר שיוגש.

המבקשים טענו שבהליך ייצוגי יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-כוח המייצג על-פי שיטת האחוזים.

המבקשים הוסיפו וטענו שעל-פי הנתונים שהוצגו בבקשת האישור, ואשר עליהם לא חלקה המשיבה, סכום הגביה הבלתי-חוקית עומד על כ- 900,000 ש"ח. בהתאם לכך, ותוך הפניה לשיקולים הנוספים המנויים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, הם טענו שיהיה ראוי לפסוק גמול למבקשים בסכום של 30,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאי-כוחם בסכום של 150,000 ש"ח {בצירוף מע"מ}.

המשיבה טענה שהסכום שבו מדובר מסתכם רק בכ- 570,000 ש"ח וכן, וזה העיקר, שאין קשר בין הגשת בקשת האישור לבין הפסקת הגביה.

עוד הוסיפה המשיבה כי חדילת הגביה היא תוצאה של ביטול חוק שירותי כבאות, אולם מכיוון שהחיוב לשנת 2013 הוטל בגדר צו הארנונה שנקבע בשלהי שנת 2012, ובהיותו חיוב שנתי, לא היתה מניעה לגבותו במהלך כל שנת 2013.

המשיבה הוסיפה וטענה שאין לפסוק גמול או שכר-טרחה, ועל כל פנים, אם יוחלט לפסוק סכומים כאלה הם צריכים להיות סמליים. המשיבה טענה גם שהמבקשים לא פנו אליה קודם שהגישו את תביעתם, דבר שיכול היה לחסוך את ההתדיינות.

בתשובתם לטיעון המשיבה טענו המבקשים שהמשיבה לא הגישה הודעת חדילה בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק, היינו תוך תשעים ימים, וכאמור היא הודיעה על חדילת הגביה רק מתחילת שנת 2014, ולכן יש לראות את הגביה במהלך שנת 2013 כגביה בלתי-חוקית.

בית-המשפט קבע שטענות המשיבה אינן משוללות יסוד, ובהתאם לכך החליט לפסוק למבקשים ולבאי-כוחם סכומי גמול ושכר-טרחה שאינם מבוססים על יישום שיטת האחוזים ואינם נגזרים מסכום הגביה הבלתי-חוקית {ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, פורסם באתר נבו (23.05.12)}, בין שסכום זה הוא לפי גרסת המבקשים ובין שהוא לפי גרסת המשיבה.

סופו-של-יום, בית-המשפט קבע שהמשיבה תשלם למבקשים גמול בסכום של 2,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאי-כוחם בסכום של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

17. עיריית נתניה - סביר לקחת את הלכת עמר כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 9771-04-12 {יצחק שמוחה נ' עירית נתניה, פורסם באתר נבו (06.08.15)} נדונה סוגיה בה המבקשים עתרו לגמול בסכום של 70,000 ש"ח ולשכר-טרחה לבא-כוחם בסכום של 250,000 ש"ח.

בית-המשפט קבע כי תביעת המבקשים התקבלה במלואה ותיושם בעתיד הקרוב על-פי רע"א 2453/13 {עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר")}.

בית-המשפט סבר כי מדובר בבקשה ראויה וצודקת; בית-המשפט בעניין עמר ביסס החלטתו להחיל את ההלכה באופן פרוספקטיבי בין היתר בשל ההליכים הרבים התלויים ועומדים כנגד רשויות שונות.

ברי שגם ההליך הנדון תרם לגיבוש ההלכה; הסכומים המבוקשים מהווים 16% מסך התועלת לקבוצה המוערכת במיליון ש"ח בשנה; המבקשים ובא-כוחם נטלו סיכון שכן הבקשה הוגשה לפני החלטת השופט גריל בעניין עמר; הצדדים פנו להליך גישור לאחר ההחלטה בעניין עמר, אך משאביו ירדו לטימיון לאחר שהמשיבה חזרה בה מההליך לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה נתן חוות-דעתו בעניין עמר; המשיבה נהגה בחוסר תום-לב בהליך הגישור.

המשיבה מצידה טענה שאין לפסוק כלל גמול ושכר-טרחה בעניין הנדון מאחר והלכת עמר היתה מחייבת את המשיבה גם לולא ההליך שננקט נגדה; בעניין עמר פסק בית-המשפט העליון למבקש ולבא-כוחו בסכומים נמוכים מהמבוקש על-ידי המבקשים, וזאת בגין דיון בשתי ערכאות.

בית-המשפט קבע כי כמו בעניין עמר יש מקום לפסוק גמול ושכר-טרחה בהתאם לסעיף 22(ג) בחוק תובענות ייצוגיות ומאותם טעמים קרי שהיה טעם בהגשת התובענה הייצוגית, שאכן נפלה אי-חוקיות בפעילות הרשות המקומית, שיש להניח שהנושא לא היה מתעורר בתביעה אישית של מי מהנישומים נוכח הנזק הכספי הקטן שנגרם לכל נישום, ושההליך הייצוגי תרם לליבון הסוגיה שהעסיקה רשויות מקומיות רבות ולקביעת ההלכה החדשה.

עם-זאת, בית-המשפט הבהיר כי להבדיל מעניין עמר, בעניין זה טרם התבררה התובענה, וממילא לא הגיעה לערכאת הערעור. בית-המשפט בעניין עמר עמד גם על כך שפסיקת הגמול ושכר-הטרחה נעשית גם תוך התחשבות בעובדה שההליך חרג מהמסגרת המקורית בשל התייצבות היועץ המשפטי לממשלה כמו גם בקשת ההצטרפות של עיריית ראשון לציון.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט מצא כי סביר לקחת את הלכת עמר כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין העניין הנדון לעניין עמר, יש להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 10,000 ש"ח ושכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

18. מועצה מקומית בני עי"ש - שיקולי פסיקת הגמול ושכר-הטרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 37890-06-13 {טטיאנה סכנובסקי-דרקץ' נ' מועצה מקומית בני עי"ש, פורסם באתר נבו (31.07.14)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ברקע הדברים הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק ממ"ר חוייב כמ"ר שלם.

המבקשת טענה כי המשיבה חדלה מהגביה {לרבות מגביית חובות עבר} בעקבות הגשת בקשת האישור והשיבה בפועל וזיכתה נישומים בתחומה בגין עיגולי מ"ר. המשיבה נהגה לעגל מ"ר משך שנים.

המשיבה טענה כי חוות-הדעת כללה הנחות חשבונאיות שאינן מדוייקות. המשיבה החלה לעגל מ"ר כלפי מעלה רק החל מחודש ספטמבר 2012 {מועד סקר נכסים} וחדלה מכך בחודש אוקטובר 2013 {המועד הקובע לחדילה}, היינו שנה אחת בלבד.

המשיבה השיבה במסגרת החדילה את הסכומים שגבתה בגין עיגול השטחים כלפי מעלה. מדובר בהשבה בסכום של 8,500 ש"ח בלבד. לפיכך, טענה המשיבה כי יש לפסוק אחוז מהסכום שנגבה בפועל מהקבוצה.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב בפערים הגדולים בין סכום גביית היתר נטען על-ידי המשיבה אפילו בהנחה שגביית היתר נמשכה לפחות 24 חודשים, לעומת חוות-דעת מומחה המבקש, בכך שיש עניין לעודד תובענות ייצוגיות ראויות גם נגד רשויות קטנות שסכומי הגביה בהן נמוכים, התועלת שהביאה התובענה - ההשבה ושינוי שיטת החיוב לעתיד, והעובדה שהמשיבה היתה מודעת לתובענות מהסוג הנדון אך לא שינתה דרכה עד להגשת התובענה.

ועם-זאת בהתחשב בטרחה ובסיכון המופחתים נוכח קיומן של תובענות רבות קודמות, אני פוסקת גמול למבקשת בסכום של 5,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 40,000 ש"ח כולל מע"מ.

עוד הורה בית-המשפט כי המשיבה תשלם למבקשת סכום של 9,440 ש"ח בגין חוות-הדעת שצורפה לבקשת האישור כנגד הצגת קבלה על תשלום הסכום.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסכום 5,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 40,000 ש"ח {כולל מע"מ} וכן את עלות חוות-הדעת בסכום של 9,440 ש"ח כנגד הצגת קבלה על תשלום הסכום.

19. עיריית הוד השרון - קביעת גמול בהתחשב בשיקולי התפוקה, התשומה וההכוונה הציבורית וכן בסכום גביית היתר
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 22093-04-13 {נועה גואטה נ' עיריית הוד השרון, פורסם באתר נבו (17.07.14)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. ברקע הדברים, הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה ובה נטען כי המשיבה נוהגת לחשב את ריבית הפיגורים מכוח חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 {להלן: "חוק הריבית"} בשיטה של "ריבית דריבית" וזאת בניגוד לדין.

בקשת האישור נתמכה בחוות-דעת של רואת חשבון אשר ניתחה את החיובים בחשבון הארנונה של המבקשת ואת הדו"ח הכספי של המשיבה לשנת 2011 והיה גם בכך כדי לתרום להחלטת המשיבה לחדול מגביית היתר; התועלת לקבוצה באה לידי ביטוי בחדילה מגביית חובות העבר שטרם נגבו וכן בחסכון העתידי המשמעותי.

לפי חוות-הדעת הנ"ל, הגביה העודפת לשנה אחת הסתכמה בכ- 575,751 ש"ח וזאת בגין חיובי ארנונה בלבד {לא כולל גביית יתר בגין חיובי חובה נוספים}.

המשיבה טענה כי יש לפסוק גמול למבקשת בסכום של 3,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 15,000 ש"ח. ככל שתצורף חשבונית המעידה על סכום חוות-הדעת ששולם תישא המשיבה בעלות חוות-הדעת.

בית-המשפט קבע כי בהתחשב בשיקולי התפוקה, התשומה וההכוונה הציבורית וכן בסכום גביית היתר הלכאורי של כ- 1,151,502 ש"ח לשנתיים, יש לפסוק גמול למבקשת בסכום של 6,500 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 65,000 ש"ח כולל מע"מ.

עוד פסק בית-המשפט, כי המשיבה תישא בעלות חוות-הדעת כנגד הצגת קבלה.

20. עיריית תמרה - כלל, כאשר הרשות מודיעה על חדילה בעקבות הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ראוי לפסוק לתובע הייצוגי גמול ושכר-טרחת עורך-דין. ואולם, בנסיבות המקרה דנן יש לפסוק שכר-טרחה והחזר הוצאות חוות-הדעת, ולהימנע מפסיקת גמול לתובע
ב- ת"מ (מינהליים חי') 30896-12-13 {אברהים חג'אזי נ' עיריית תמרה, פורסם באתר נבו (13.07.14)} נדונה בקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו, לאחר שהמשיבה הגישה הודעת חדילה במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה שיעור דמי הארנונה ואופן חישובה.

המשיבה סברה כי אין לפסוק לתובע גמול, שכר-טרחת עורך-דין והוצאות המומחה. לטענתה, התובע הייצוגי אינו ראוי לייצג את הקבוצה, בין היתר, מאחר ובמשך עשר שנים בקירוב נמנע מלשלם לעיריה דמי ארנונה, על-כן, הגשת הבקשה על ידו מהווה חוסר תום-לב.

בית-המשפט לעניינים מינהליים קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כי ככלל, כאשר הרשות מודיעה על חדילה בעקבות הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ראוי לפסוק לתובע הייצוגי גמול ושכר-טרחת עורך-דין. ואולם, בנסיבות המקרה דנן יש לפסוק שכ"ט והחזר הוצאות חוות-הדעת, ולהימנע מפסיקת גמול לתובע.

סופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי העיריה תשא בשכר-טרחת בא-כוחו של התובע המייצג בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

21. עיריית בני ברק - שיקולי בית-המשפט בבואו לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר-טרחה לבא-כוחו מתחלקים ל- 3 קבוצות, אך השיקולים המנויים בחוק תובעות ייצוגיות אינם מהווים רשימה סגורה
ב- ת"צ (ת"א) 61152-06-13 {אמיר יעקבי נ' עיריית בני ברק, פורסם באתר נבו (18.06.14)} נדונה בקשה לפסיקת גמול לתובע הייצוגי ושכר-טרחה לבא-כוחו, בעקבות הודעת חדילה שהגישה המשיבה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה הוצאות גביה מחייבים.

המבקש טען בתובענתו כי העיריה נוהגת לגבות סכומי הוצאות בגין גביית חובות ארנונה, קנסות ושילוט בשיעורים העולים על השיעורים המקסימליים הקבועים בתקנות.

המבקש העריך את תביעתו להשבה בסך כולל של 31,449,000 ש"ח, על-סמך דו"ח כספי של העיריה משנת 2011, ומתוך הנחה חישובית שכפי שממנו גבתה העיריה סכום העולה בכ- 29% מעל הסכום המותר, כך העיריה נהגה בממוצע עם כלל חברי הקבוצה התובעת.

העיריה הודיעה כי מאז פרסום התקנות היא הקפידה לחייב בהוצאות גביה בשיעורים שאינם עולים על אלה הנקובים בתקנות לגבי פעולות אכיפה שבוצעו לאחר פרסום התקנות.

בית-המשפט לעניינים מינהליים קיבל את הודעת החדילה ופסק כי שיקולי בית-המשפט בבואו לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר-טרחה לבא-כוחו מתחלקים ל- 3 קבוצות: שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה ושיקולי החשיבות הציבורית, אך השיקולים המנויים בחוק תובעות ייצוגיות אינם מהווים רשימה סגורה.

בדרך-כלל יש לנקוט בשיטת האחוזים בפסיקת גמול לתובע ושכר-טרחה לבא-כוחו. במקרה של תביעת השבה נגד רשות שהסתיימה בהודעת חדילה, מישור הייחוס שממנו ייגזר האחוז לצורך גמול ושכר-טרחה הוא סכום הגביה שבמחלוקת. באיזון מכלול השיקולים במקרה דנן, בית-המשפט פסק לתובע גמול בסך 20,000 ש"ח ושכר-טרחה לעורכי-הדין בסך 210,000 ש"ח.

22. מועצה אזורית דרום השרון - קביעת גמול ושכר-טרחה
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 5609-12-11 {אילן עמו נ' מועצה אזורית דרום השרון, פורסם באתר נבו (05.01.16)} נדונה בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חוייב כמ"ר שלם תוך עיגול השטח של הנכס אל המטר מרובע העגול הקרוב ביותר מלמעלה.

המשיבה טענה כי לתובענה לא קדמה פניה מוקדמת. נוכח החדילה החלקית ברי כי היה בפניה המוקדמת כדי להביא את המשיבה לעבור לשיטה המדוייקת. לא הוכח שהמשיבה ידעה על התובענות הקודמות.

בית-המשפט קבע כי בשונה מבעניין עמר {רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר"} המשיבה לא נהגה לעגל את שטחי הנכסים כלפי מעלה ומטה {לפי חלק המ"ר ביחס למחצית המ"ר} אלא המשיבה נקטה בשיטה של עיגול כלפי מעלה בלבד.

כלומר, עיגול עד למ"ר השלם העוקב גם במקרים בהם החלק ממ"ר היה קטן מ- 0.5 מ"ר. בית-המשפט העליון ציין בהערת אגב בעניין עמר קובע בהתייחס לשיטה זו כי "קשה לטעון ששיטה זו נשענת על פרשנות סבירה של תקנות ההסדרים".

בית-המשפט מצא כי גם במקרה זה נכון לקחת את הלכת עמר כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר-הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין העניין הנדון לעניין עמר, להעמיד את שכר-הטרחה והגמול על מחצית הסכומים שנפסקו בעניין עמר, וכך הורה בית-המשפט.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 10,000 ש"ח ושכר-הטרחה לבא-כוח המייצג יעמוד על 75,000 ש"ח כולל מע"מ.

23. עיריית רחובות - החדילה מגביה הביאה לכך שהצדדים ובית-המשפט לא נדרשו לניהול הליך ארוך. עם-זאת אין בכך לאיין את הסיכון שנטלה על עצמה המבקשת
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 63431-12-13 {עדינה בן נון נ' עיריית רחובות, פורסם באתר נבו (12.05.14)} נדונה סוגיה בה הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר {להלן: "בקשת האישור"}.

המבקשת טענה כי נישומים שהחלו להחזיק בנכסים בתחומה של המשיבה בימים שבין ה- 1 ועד ה- 15 בכל חודש חוייבו בארנונה עבור חודש מלא, כלומר, גם בשל תקופה שקדמה לתקופת החזקתם בנכסים.

המשיבה הגישה בקשה בה היא הודיעה על חדילה מגביה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקשת טענה כי יש לפסוק לה גמול בסכום של 100,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-הכוח המייצג בסכום של 300,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

עוד טענה המבקשת כי הודעת החדילה מהווה הודאה בגביית היתר; יש חשיבות ציבורית לתובענה המתבטאת ביישום עקרון שלטון החוק. אלמלא היתה מוגשת התובענה היתה המשיבה ממשיכה לחייב את חברי הקבוצה בחיובי היתר.

המבקשת הוסיפה כי היה על המשיבה לחדול במועד מוקדם יותר ולא להמתין ל"מועד הקובע". גביית היתר החל ממועד הגשת בקשת האשור נעשתה מתוך מודעות לאי-החוקיות ולא מתוך טעות. בעקבות הודעת החדילה יוכלו חברי הקבוצה לתבוע השבה פרטית. פסיקת גמול ושכר-טרחה ראויים תביא רשויות אחרות למהר ולהודיע על חדילה מיד עם גילוי הפגם בגביה. גם סיכון נמוך לחיוב בהוצאות הוא משמעותו עבור המבקשת.

המשיבה טענה כי יש לפסוק גמול למבקשת שלא יעלה על 5,680 ש"ח {פי 20 מסכום התביעה האישית שלה} ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום שלא יעלה על 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המשיבה טענה כי היא לא יצאה נשכרת מההתנהלות המתוארת בבקשת האישור, אלא המחזיק הקודם בנכס הוא שיצא נשכר מכך שכן חוייב בארנונה בגין תקופה קצרה מזו שהחזיק בנכס בפועל.

המשיבה הוסיפה כי מדובר בעניין שאינו משמעותי ביחס לכל נישום וגם ביחס לכלל הקבוצה; המבקשת לא נטלה על עצמה סיכון שכן כפי שציינה בבקשת האישור כבר ניתנה הודעת חדילה במקרה דומה על-ידי עיריית חיפה. הטרחה והסיכון בהגשת התובענה היו מועטים; המבקשת לא פנתה למשיבה בטרם הגישה את בקשת האישור; היקף העבודה שהושקע בהליך היה מועט.
בית-המשפט קבע כי החדילה מגביה אכן הביאה לכך שהצדדים ובית-המשפט לא נדרשו לניהול הליך ארוך. עם-זאת אין בכך לאיין את הסיכון שנטלה על עצמה המבקשת.

כמו-כן בית-המשפט לא קיבל את טענת המשיבה כי מספר העמודים של בקשת האישור ומספר נספחיה לימד על כך שהיקף העבודה להגשתה היה מועט.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט דחה את בקשת האישור וקבע כי המשיבה תשלם למבקשת גמול בסכום של 12,000 ש"ח ולבא-כוחה שכר-טרחה בסכום של 100,000 {כולל מע"מ}.