botox

הסתלקות

1. חולון - הסמכות הייחודית לדון בשאלת הסיווג היא למנהל הארנונה וועדת הערר
ב- ת"צ (ת"א) 33323-05-15 {ביסטרו טים בע"מ נ' עיריית חולון, פורסם באתר נבו (26.06.16)} נדונה סוגיה בה המשיבה חייבה את המבקשת בארנונה שלא כדין, בגין השטח העולה על שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה, המוגבל בצו הארנונה ל- 50 מ"ר לכל היותר.

המבקשת הגישה תובענה מינהלית ובגדרה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית {להלן: "בקשת האישור"}.

המבקשת טענה כי המשיבה מחייבת את המבקשת בארנונה שלא כדין, בגין השטח העולה על שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה, המוגבל בצו הארנונה ל- 50 מ"ר לכל היותר.

המשיבה ביקשה לסלק את התובענה ובקשת האישור על-הסף בטענת היעדר סמכות עניינית. לחילופין, המשיבה טענה כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה עד לקבלת הכרעה חלוטה בהליכי הערר שהגישה המשיבה, התלויים ועומדים.

בית-המשפט סבר כי הצדק עם המשיבה. עיון מעמיק בבקשת האישור העלה כי הבקשה הוגשה "באצטלה" של שאלת חוקיות החיוב בארנונה. המשמעות האמיתית של המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת סיווגו של השטח: האם שטח הישיבה החיצוני של המסעדה יחוייב בארנונה לפי סיווג של "מסעדה", כטענת המשיבה או שמא, יש לחייב את אותו השטח נשוא התובענה כשטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה.

המשמעות הינה כי גובה החיוב נגזר מסיווגו של הנכס.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הסמכות הייחודית לדון בשאלת הסיווג היא למנהל הארנונה וועדת הערר.

בית-המשפט לא מצא כי קיים צורך להידרש לבקשותיה החלופיות של המשיבה.
סיכומו-של-דבר, הבקשה לסילוק התובענה על-הסף התקבלה. בית-המשפט דחה את התביעה האישית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכר-טרחת עורכי-דין בסך 10,000 ש"ח.

2. מועצה מקומית מג'ד אל-כרום - לא ניתן לקבוע שהיתה תועלת לחברי הקבוצה בבקשת האישור
ב- ת"צ (חי') 33773-02-15 {באסם סרחאן נ' מועצה מקומית מג'ד אל-כרום, פורסם באתר נבו (01.11.15)} נדונה סוגיה בה המבקש שהוא תושב מג'ד אל כרום, טען כי הוא קיבל במהלך שנת 2013 "דרישה לתשלום" וכן "התראה אחרונה לפני עיקול" בגין היטלי מים ו/או ביוב, ולאחר-מכן במהלך השנה נהגה המשיבה להטיל עליו עיקולים שונים ורבים בגין חוב זה וכן בגין חוב הארנונה.

המבקש טען כי דרישת התשלום והעיקולים כללו בין היתר דרישה לתשלום "מים" על-סך כ- 10,000 ש"ח בערך.

בא-כוח המשיבה טען כי משהמבקש לא הוכיח, אף לא באופן חלקי, שיש לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבה ולא המציא אסמכתא כלשהיא לכך שהוא שילם למשיבה תשלום בגין מים או ביוב לאחר יולי 2013, ואף לא הצביע על דרישה כספית או אסמכתא להליך גביה שננקט נגד המבקש לאחר יולי 2013, אין לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבה ולכן אין טעם בקיום ישיבת קדם משפט נוספת, והמשך בזבוז זמנם של בית-המשפט והצדדים.

המשיבה בתגובתה טענה, כי המבקש הוא סרבן תשלום שיטתי, שחב למשיבה למעלה מ- 100,000 ש"ח וכלל לא שילם את חובות המים, הביוב והארנונה שלו.

המשיבה טענה כי הבקשה נגועה בחוסר תום-לב וכן מוסיפה היא, שאין כל טענה מצד המבקש כאילו חוייב פעמיים בגין אותו היטל.

בין המשיבה לבין תאגיד המים נעשה מסמך הבנות מקדים לצורך הסבת מלוות ביוב שהעמידה המדינה בעבר לרשויות המקומיות, מן הרשויות המקומיות אל תאגידי המים. מסמך זה הסדיר את מערכת החובות בין התאגיד לבין הרשות המקומית נכון ליום 30.06.13. בהתייחס לדו"ח העיקול שצירף המבקש לבקשת האישור, מציינת המשיבה שכלל לא צויין בגין איזה חוב נעשה דו"ח העיקול.

בית-המשפט מצא כי לא הוכח שבוצעה גביה של היטלי מים ו/או ביוב לאחר תאריך 01.07.13. בקשת האישור הוגשה ביום 15.02.15, דהיינו כשנה ומחצה לאחר "היום הקובע", ולא הובאה ראיה על כך שבמהלך תקופה זוֹ בוצעה על-ידי המשיבה גביה של היטלי מים ו/או ביוב.

בנסיבות אלה לא מצא בית-המשפט כי לא ניתן לקבוע שהיתה תועלת לחברי הקבוצה בבקשת האישור.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין, בתיק זה אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום שכר-טרחת עורך-דין לבאי-כוח המבקש.

בית-המשפט אישר את בקשת ההסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ונתן להסתלקות זו תוקף של פסק-דין.

3. ביר אל מכסור - ממכלול השיקולים אין לפסוק שכר-טרחה במקרה זה
ב- ת"מ (חי') 42341-12-13 {חליל חוגיראת נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור, פורסם באתר נבו (12.10.15)} נדונה בקשה לאישור תביעה כתובענה מינהלית. המבקש טען כי הקבוצה בשמה מוגשת התובענה כוללת את כל הנישומים המחזיקים בנכס הנמצא בתחום שיפוטה של המשיבה ואשר מהם גבתה המשיבה ארנונה ביתר, בגין עיגול שטחי נכסים החייבים בתשלומי ארנונה במהלך השנתיים אשר קדמו למועד הגשת בקשה זו.

ביום 07.05.14 הגיש המבקש בקשה להסתלק מהתביעה הייצוגית בטענה כי לאחר בירור שערך עם המשיבה הסתבר לו כי הוא מחוייב בארנונה על-פי שטח קטן בהרבה מהשטח שטען לו בבקשתו.

ביום 14.04.15 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- רע"א 2453/13 {עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר"} במסגרתו נקבע כי על רשויות מקומיות לחייב בארנונה לפי חישוב מדוייק של השטחים.

בהתאם לפסק-הדין בעניין עמר, הגיש בא-כוח המבקש בקשה לפסוק לו שכר-טרחת עורך-דין היות ולגוף העניין נקבע כי אכן רשות מקומית אינה רשאית "לעגל שטחים", כפי שנטען בבקשה. לטענתו, התביעה השיגה את תכליתה.

המשיבה התנגדה לפסיקת שכר-טרחת בא-כוח המבקש וטענה כי בדעתה לפעול בהתאם להלכה שנקבעה בעניין עמר. ואולם, לעצם העניין, לא נגרם כל נזק לתושבי המשיבה בכל הנוגע לחיוב בארנונה.

המשיבה סברה כי עוד קודם להגשת התובענה בוצעה על ידה הפחתה של 10% מהשטח החייב בארנונה בחישוב שערכה היא את סכום התשלום עבור ארנונה בו חייב כל אחד מנישומיה - הפחתה אשר "בולעת" את ההפרש בגין "עיגול השטחים".

עוד ציינה המשיבה כי המבקש ויתר על תביעתו האישית לאחר שנמצא כי הוא מחוייב בארנונה על-פי שטח קטן בהרבה מהשטח שטען לו בבקשתו. הוסיפה המשיבה וטענה כי בא-כוח המבקש לא שעה להוראת בית-המשפט כי עליו להחליף את המבקש באחר, ולמעשה נכון להיום התובענה הייצוגית אינה יכולה לעמוד בהיעדר תובע ייצוגי.

בית-המשפט החליט לדחות את הבקשה לאישור התובענה כמינהלית, וזאת ללא פסיקת שכר-טרחת עורך-דין לבא-כוח המבקש.

בית-המשפט סבר כי ממכלול השיקולים - היעדר פניה מוקדמת; העובדה שלא היה תובע ייצוגי; מידת ההשקעה של בא-כוח המבקש בהכנת התביעה בשים-לב לכך שמדובר בתביעות רבות שהוגשו לבתי-המשפט בישראל בעניין הנדון; השלב המקדמי בו הסתיימה התביעה טרם התקיים דיון ענייני בבקשה גופה - מוליך למסקנה כי אין לפסוק שכר-טרחה במקרה זה.

ומנגד, אין לפסוק הוצאות לחובת המבקש ובא-כוחה.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את הבקשה לאישור התובענה כמינהלית. בית-המשפט דחה את הבקשה לפסיקת שכר-טרחה אף היא וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

4. נתניה - תנאי לתביעה שיש לה תוחלת היא שהמבקש יממן פירסום מודעה למציאת מבקש ובא-כוח מייצג אחר, כי מדובר בתביעה שיש לדון ולהכריע בה
ב- ת"צ (חי') 15546-03-15 {פוזי ארשיד נ' מועצה מקומית באקה אל-גרביה, פורסם באתר נבו (06.10.15)} בתיק זה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל זקיפת ריבית בנוסף על הפרשי ההצמדה בגין הוצאות אכיפה של חובות ארנונה על-ידי המשיבה.
המשיבה טענה בכתב תשובתה, כי חייבה כדין בריבית על הוצאות אכיפה, וכי הפרשנות שלפיה היא רשאית לגבות הפרשי הצמדה בלבד, מוטעית.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נקבעה לדיון ליום 08.10.15. עתה, ביום 06.10.15 הגיש המבקש בקשת הסתלקות מוסכמת ובקשה לסלק את התביעה האישית. זאת, משום שלאור חיוב המבקש בהוצאות משפט בהליך ביניים, חושש המבקש שאם יפסיד בבקשה יחוייב בהוצאות שאינו יכול לעמוד בהן.

המבקש טען כי לפי סעיף 16(ג) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006, הסתלקות המבקש או בא-כוח מייצג לא יהיה בה כדי להשפיע על המשך ניהול הבקשה לאישור בידי מבקש אחר, ולפי סעיף-קטן (ד) רשאי בית-המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג אחר ולשם כך לפרסם מודעה.

המבקש טען בעניין זה בבקשתו, שבמקרה זה אין לפרסם מודעה למציאת מבקש אחר, וציטט פסקי-דין, שאמנם אינם זהים בעובדותיהם למקרה זה, אבל לטענתו ההגיון הבסיסי זהה, שאין תוחלת בהמשך ניהול ההליך.

בית-המשפט סבר כי כאשר אין תוחלת בהמשך ניהול ההליך, אין טעם לפרסם מודעה למציאת מבקש אחר, אך אין זה המקרה הנדון.

בית-המשפט כיבד את רצונו של המבקש להסתלק מהבקשה, אך תנאי לה הוא שיממן פירסום מודעה למציאת מבקש ובא-כוח מייצג אחר, שכן התביעה אינה תביעה שאין לה תוחלת, אלא תביעה שיש לדון ולהכריע בה.

5. עיריית תל-אביב-יפו
5.1 קיימת הצדקה לסלק את התובענה המינהלית הייצוגית על-הסף, מהטעם של היעדר סמכות עניינית
ב- ת"צ (ת"א) 20114-04-14 {אור גבע נ' עיריית תל-אביב-יפו, פורסם באתר נבו (23.08.15)} נדונה סוגיה בה המבקש הגיש תובענה מינהלית ובגדרה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית.

המבקש טען לגביית יתר של ארנונה בגין חישוב שגוי של שטח גג הצמוד לדירתו של המבקש בקומה הרביעית.

המשיבה העלתה בתגובתה לבקשה שתי טענות סף: האחת, בדבר הסמכות העניינית של בית-משפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה, שכן לטענתה מנהל הארנונה וועדת הערר הם המוסמכים לדון בעניין נשוא התובענה; השניה, מעשה בית-דין.

במקרה הנדון בית-המשפט סבר כי קיימת הצדקה לסלק את התובענה המינהלית הייצוגית על-הסף, מהטעם של היעדר סמכות עניינית. הוראת חוק הערר מקנות את הסמכות העניינית לדון בנושא המצוי במחלוקת למנהל הארנונה.

5.2 מדובר בטעות נקודתית בעניינו של המבקש, אשר המשיבה היתה דואגת לתקנה לו היה המבקש נוקט בהליך המינהלי של ערר
ב- ת"צ (ת"א) 18374-04-13 {אלי גרביץ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פורסם באתר נבו (12.05.14)} נדונה בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה חיוב בארנונה בגין "מדפי חניה" עליונים במתקני חניה מכניים.

המבקש החזיק במקומות חניה בהם הותקנו מדפי חניה בעיר תל-אביב. המבקש טען כי שילם ארנונה בכפל, לאחר שבשנת 2012 ובתחילת שנת 2013 פנתה העיריה אליו בהודעה כי בעקבות ביקורת שנערכה, יוגדלו שטחי החניה המחוייבים בארנונה ומוחזקים על ידו.

המבקש טען בבקשה לאישור, כי מדפי חניה אינם באים בגדר מבנה או בניין, כמובנם בדיני הארנונה ואין לחייבם בארנונה. לטענתו, מתקן החניה אינו מתאים להגדרת בניין, ועל-כן לא ניתן לחייבו בארנונה ובכל מקרה אין לחייב בארנונה לפי שטח הפנים של מספר מדפי החניה, וניתן לחייב בארנונה בגין שטח הבסיס, לפי צו הארנונה.

המשיבה טענה כי על-פי ההנחיות הקיימות אצלה, אין לחייב את שטח הקומה העליונה של מדפי החניה בנוסף לחיוב הקומה התחתונה.

כן טענה המשיבה, כי קיומם של מתקני חניה אינו מצויין במערכת המחשוב, וכי הדרך היחידה לאתר החניות הנ"ל הינה באמצעות בדיקה ידנית של המסמכים והתשריטים שבתיק הבניין או עריכת ביקורת בחניון.

במצב הדברים הנוגע למבקש, קיימים שני מחזיקים שונים באותו מתקן חניה. בנסיבות אלה שהינן חריגות, נרשם המחזיק בקומה התחתונה וחוייב בגין שטח זה וגם המשתמש בקומה העליונה נרשם במחזיק וחוייב בנפרד בגינה.
בהתאם לכך, דחתה העיריה את השגת המבקש על חיובו בגין מתקני החניה.

כן טענה המשיבה, כי המבקש לא הוכיח קיומה של קבוצה ולכן יש לדחות הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בנסיבות העניין שכן, קיימת חלופה מינהלית בדמות השגה וערר {שלא הוגש על-ידי המבקש}.

לאור הקושי שהתעורר אצל המבקש להגדיר ולהציג קבוצה, הוצע לצדדים לשקול הודעה הסתלקות מטעם המבקש, שבה יובהר כי רק לאחר הגשת התובענה כייצוגית אישרה המשיבה כי מדובר בטעות וכי בכוונתה להחזיר למבקש את הסכומים בהם חוייב בגין מכפילי החניה ולא לחייבו בעתיד בגין מדפי החניה העליונים שבחזקתו.

עוד הוצע, כי הודעת ההסתלקות תהיה בכפוף להסכמת העיריה לשלם למבקש ולבא-כוחו הוצאות ושכר-טרחה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

בית-המשפט סבר כי בכל הקשור עם נימוקי ההסתלקות, הרי שאלו מבוססים על הודעת המשיבה כי מדובר בטעות נקודתית בעניינו של המבקש, אשר המשיבה היתה דואגת לתקנה לו היה המבקש נוקט בהליך המינהלי של ערר והיא עודנה מוכנה לעשות כן ולהשיב למבקש את הסכום ששולם.

בנוסף, לא עלה בידו של המבקש להצביע על קיומה של קבוצה, ולכן בקשת האישור והתובענה נעדרות עילה.

אשר-על-כן, אישר בית-המשפט את הסתלקות המבקש מהתובענה ומבקשת האישור.

לנוכח העובדה שדבר קיומה של הטעות אושר על-ידי המשיבה רק לאחר הגשת התובענה ובקשת האישור, חייב בית-המשפט את המשיבה לשלם למבקש הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

6. עיריית בת ים - הסתלקות המלווה בהוצאות על המבקשת
ב- ת"צ (ת"א) 7206-04-13 פרנק מריאנה נ' עיריית בת ים, פורסם באתר נבו (02.03.2015) נדונה סוגיה בה הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, עיריית בת-ים, וזאת בגין שינוי שערכה המשיבה בסעיף 4.1 לצו הארנונה שלה לשנת 1996, שבעקבותיו, כך על-פי הטענה, החלה המשיבה לחייב משרדים ועסקים גם בגין שטחי יציעים וגלריות, הגם שעד לשנת 1995 חוייבו בגין שטחי יציעים וגלריות רק משרדים ועסקים אשר שימשו כאולמות שמחות.

המשיבה טענה כי היא נהגה לחייב את נישומיה בארנונה בגין שטחי היציעים והגלריות עוד בטרם נכנסו לתוקפם חוקי ההקפאה, קרי אף לפני שנת 1985, וכי בפועל לא נערך כל שינוי בחיוב הנישומים בעקבות הבהרת צו הארנונה שנעשתה בשנת 1996.

בית-המשפט סבר כי היה על המבקשת להכיר בחולשת בקשת האישור שלה בשלב מוקדם בהרבה; אם לא עם הגשת בקשת האישור, אזי בדיון המקדמי, שאז בית-המשפט המליץ לה להסתלק מבקשת האישור, ובשלב זה ללא הוצאות, ואם לא בדיון המקדמי אזי לכל המאוחר במועד הגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה במסגרת הערעורים שנדונו ב- עע"מ 869/11 עיריית תל-אביב נ' דיזנהויז יוניתרס בע"מ, פורסם באתר נבו (07.03.11)}.

המבקשת לא עשתה כן, ההליך נמשך והצדדים אף הגישו סיכומים בבקשת האישור. בכך הוגדלו התשומות שהושקעו בבירור בקשת האישור אצל המשיבה ובית-המשפט.

אשר-על-כן, בית-המשפט אישר את הסתלקות המבקשת מהתובענה ומבקשת האישור וקבע כי בקשת האישור תמחק ותביעתה האישית של המבקשת תדחה.

עם-זאת, קבע בית-המשפט כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח כאשר סכום זה יישא בריבית ובהפרשי הצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.

7. עיריית רמת גן
7.1 בכל הקשור עם נימוקי ההסתלקות, הרי שאלו התבססו על עמדתו של בית-המשפט, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון המקדמי בבקשת האישור, לפיה בקשת האישור והתובענה נעדרות עילה
ב- ת"צ (ת"א) 924-10-13 {מעוף בדיקת ארנונה והיטלים עירוניים בע"מ נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר נבו (23.02.15)} נדונה בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית על-פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 {להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"}. בקשת ההסתלקות הוגשה בהסכמת המשיבה והיא נתמכת בתצהיריהם של המבקשים ובא-כוחם, כנדרש.

במסגרת התובענה התבקש בית-המשפט להורות, כי על המשיבה להשיב את יתרות הזכות של תשלומי החובה שנותרו בידיה לחברי הקבוצה בצירוף ריבית והצמדה, או באמצעות קיזוזם המידי מיתרות חובה, וכן לחייב את המשיבה לפצות את חברי הקבוצה בגין הנזק שנגרם להם בשל התנהלותה בעניין יתרות הזכות, אם בשל אי-קיזוזם מחובות קיימים מיום היווצרותם, או בשל הימנעות מהשבתם בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

ביום 10.02.14 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת האישור שבגדרה טענה, בין היתר, כי היא ביצעה ומבצעת הפחתות וניכויים של יתרות זכות של ארנונה ומים מיתרות חובה המצויות בחשבונות הארנונה של הנישומים ובספריה של המשיבה.

המשיבה טענה כי הפחתות וניכויים אלה בוצעו ומבוצעים, בדרך-כלל, מספר פעמים בשנה, וזאת גם לגבי תקופות העבר ואף לגבי תקופות שלפני יום 01.10.11, שהוא היום הראשון בתקופת השנתיים שלפני מועד הגשת בקשת האישור.

עוד טענה המשיבה, כי סוגיית ההשבה בפועל של תשלומי חובה שנגבו ביתר מהמשיבה לנישומים מוסדרת בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 וכי המשיבה אכן פועלת על-פי ההסדר האמור.

בית-המשפט קבע כי בכל הקשור עם נימוקי ההסתלקות, הרי שאלו התבססו על עמדתו, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון המקדמי בבקשת האישור, לפיה בקשת האישור והתובענה נעדרות עילה.

אשר-על-כן, בית-המשפט אישר את הסתלקות המבקשים מהתובענה ומבקשת האישור. לאור הטעם הנעוץ בהסתלקות, לא ראה בית-המשפט מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

סופו-של-דבר, בית-המשפט אישר את הסתלקות המבקשים מהתובענה ומבקשת האישור. התובענה נדחתה ובקשת האישור נמחקה. נוכח הסכמת הצדדים, לא נקבע צו להוצאות.

7.2 עתירה מינהלית המכוונת לפגם שנפל בצו הארנונה שנחקק לפני שנים רבות ו"שורשרה" משנה לשנה, לוקה בשיהוי אובייקטיבי שיביא לדחייתה
ב- ת"מ (ת"א) 131-07 {שמחה זילברמן נ' עיריית רמת-גן, פורסם באתר נבו (07.01.15) נדונה סוגיה, בה המבקש, עורך-דין שמחה זילברמן, הגיש בקשה להסתלק מן הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בידו.

עילת התובענה היתה שיהוי צו הארנונה של המשיבה, עיריית רמת גן, בשנת 1993 תוך ביטול הפטור מארנונה בגין שטחים משותפים בנסיבות בהן קיים מחזיק במרבית הקומה.

ביום 28.12.14 פסק בית-המשפט העליון שככלל עתירה מינהלית המכוונת לפגם שנפל בצו הארנונה שנחקק לפני שנים רבות ו"שורשרה" משנה לשנה, לוקה בשיהוי אובייקטיבי שיביא לדחייתה, אם חלפו 7 שנים מיום היווצרות הפגם לראשונה {עע"מ 867/11 עיריית תל-אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פורסם באתר נבו (28.12.14) (להלן: "הלכת עע"מ 867/11")}.

הפגם שהמבקש טען לו נוצר כארבע עשרה שנים לפני שהוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ולפיכך המבקש סבר שלאור הלכת עע"מ 867/11 אין אפשרות סבירה שעילת התביעה העיקרית תוכרע לטובת הקבוצה.

המבקש סבר שאין הצדקה לנהל את התובענה בגין העילה החלופית שהיא משנית ומבלעדי העילה העיקרית לא היתה בקשת האישור מוגשת מעיקרה.

המבקש צירף תצהיר שבו כלולים העובדות הנזכרות וכן הודעה שהמבקש לא קיבל, במישרין או בעקיפין טובת הנאה מן המשיבה או מאדם אחר בקשר עם הודעת הסתלקות זו.

בא-כוח המשיבה הודיע בשמה שהיא מסכימה להסתלקות המבקש מבקשת האישור ולמחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות הבקשה ולנוכח העובדה שהבקשה מושתתת על פסיקה מפורשת של בית-המשפט העליון השוללת את ההיתכנות של קבלת אישור לבירור התובענה הייצוגית בעילתה העיקרית וכן נוכח משניות העילה החלופית, הוא מקבל את הבקשה המוסכמת, ומאשר את הסתלקות התובע הייצוגי מן הבקשה לאישור התובענה.

סעיף 16(ד)(1) של סעיף 16(ד)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מורה, כי אם אושרה הסתלקותם של כל המבקשים מבקשה לאישורה של תובענה כייצוגית, רשאי בית-המשפט לקבוע שניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג אחר, אם הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

בעניין הנדון בשל נסיבותיה של בקשת ההסתלקות וטעמיה, בית-המשפט לא מצא מקום להורות על איתורו של מבקש אחר במקום התובע, ולא מצא מקום להורות על פרסום מודעה בעניין איתורו של מבקש אחר.

8. מועצה מקומית מבשרת ציון - יש מקום לאשר את ההסתלקות, ללא צו להוצאות
ב- ת"צ (יר') 17523-05-12 {איתן אגמון נ' מועצה מקומית מבשרת ציון, תק-מח 2015(1), 11257 (2015)} נדונה בקשה, בהסכמת שני הצדדים, להסתלקות המבקש מהבקשה שהגיש לאישור תובענה מינהלית כייצוגית, זאת בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

המבקש הגיש נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה מינהלית כתובענה ייצוגית, ובגדרה טען כי החל משנת 1989 הוחרגו בצו הארנונה של המשיבה שטחי מרתפים לצורך חיובם בארנונה, אך החל משנת 1998 הושמטה מצו הארנונה ההוראה המחריגה את שטחי המרתפים משטח הנכס, לצורך חישוב הארנונה.

בכך, טען המבקש בבקשתו לאישור התובענה המינהלית כתובענה ייצוגית, עקפה המשיבה את הוראות חוקי ההקפאה, שאסרו על העלאת ארנונה בניגוד לשיעור שהותר בדין.

בית-המשפט קבע, לאחר בחינת הבקשה, כי יש מקום לאשר את ההסתלקות, ללא צו להוצאות, בהתאם לסעיף 16 לחוק; וכי בנסיבות העניין, ולנוכח הלכת אי. בי. סי {עע"מ 867/11 עיריית תל-אביב יפו נ' אי. בי. סי. ניהול ואחזקה בע"מ (28.12.14)}, אין צורך לפעול לאיתור מייצגים חלופיים בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק.

אשר-על-כן, על יסוד האמור לעיל, ובהתאם לסעיף 16 לחוק, בית-המשפט קיבל את בבקשת ההסתלקות של המבקש.

כפועל יוצא מכך, ובהסכמת הצדדים, הורה בית-המשפט על מחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש, זאת ללא הוצאות.

9. עיריית קריית ביאליק - בקשת הסתלקות בהסכמה ללא שישולם כל גמול מיוחד למבקש, וללא שישולם שכר-טרחה לעורכי-דינו
ב- ת"מ (חי') 29732-09-14 {ניסים קורונל נ' עיריית קריית ביאליק, פורסם באתר נבו (19.01.15)} המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבה, וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית.

במסגרת בקשת האישור טען המבקש כי הוא וחברי הקבוצה חוייבו על-ידי המשיבה בתשלומי יתר, בלא סמכות ובניגוד לחוק, שנגבו במסגרת גביית ארנונה כללית.

בית-המשפט קבע כי הבקשה הנדונה הינה בקשת הסתלקות שהגיש המבקש, בהסכמת המשיבה, במסגרתה ציין כי שקל את תביעתו בשנית, והגיע לכלל מסקנה כי אין טעם בהמשך ניהול בקשת אישור התובענה כנגד המשיבה.

על-פי הבקשה הצדדים הסכימו על ההסתלקות, ללא שישולם כל גמול מיוחד למבקש, וללא שישולם שכר-טרחה לעורכי-דינו.

בית-המשפט אישר את ההסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בית-המשפט הורה על מחיקת בקשת האישור כתובענה ייצוגית, ועל דחיית התובענה האישית של המבקש.

10. עיריית באר-שבע - על-פי המצויין בבקשת ההסתלקות בעניין צווי הארנונה משנים עברו, התייתרה עילת התביעה הייצוגית בהליך דנא
ב- ת"מ (ב"ש) 1679-09-13 {קרור בני בע"מ נ' עיריית באר-שבע, פורסם באתר נבו (08.01.15)} נדונה הודעת הסתלקות מוסכמת מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית, לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"}, בלא צו להוצאות.

עילת התביעה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית עסקה בפגם שנפל בצו הארנונה של המשיבה בשנת 1996, בהעלאת תעריף הארנונה לנכסים המצויים באזור התעשיה "עמק שרה", שלא קיבלה את אישור השרים, ואשר, על-פי הנטען, שורשר לצווי הארנונה בשנים העוקבות.
המשיבה מצידה טענה, בין היתר, לשיהוי.

בית-המשפט קבע כי על-פי המצויין בבקשת ההסתלקות, לאור פסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט העליון במסגרת עע"מ 867/11 {עיריית תל-אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פורסם באתר נבו (28.12.14) (להלן: "עע"מ 867/11"}, בעניין צווי הארנונה משנים עברו, התייתרה עילת התביעה הייצוגית בהליך דנא.

לבקשת ההסתלקות צורפו תצהירים, שבהם הצהירו מנהל המבקשת ובא-כוחה כי לא קיבלו כל טובת הנאה בקשר להסתלקות המבקשת מבקשת האישור.

בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, טעונה הסתלקות של מבקש מבקשה לאישור תובענה ייצוגית אישור של בית-המשפט, וכן נדרש אישור של בית-המשפט לקבלתה של כל טובת הנאה בקשר להסתלקות. סעיף 16(ד)(1) לחוק האמור מוסיף וקובע כי גם כאשר אישר בית-המשפט את הסתלקותו של המבקש, הוא רשאי לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע או בא-כוח מייצג אחרים, וכן להורות על פרסום הודעה על כך, "והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור".

במקרה הנדון, בקשת ההסתלקות היתה מוסכמת. בקשת ההסתלקות התבססה על נימוקים ענייניים, ובראשם פסק-הדין שניתן ב- עע"מ 867/11 הנ"ל, שבו קבע בית-המשפט העליון "חזקה שלפיה עתירה מינהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו ארנונה המוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית העתירה. חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים מתאימים". באותו עניין שנדון לפניו קבע בית-המשפט העליון כי "הנזק שייגרם לאינטרס הציבור כתוצאה מבירור העתירות ומתן סעד - כל סעד - עולה על התועלת שתנבע ממנו. אשר-על-כן, דין העתירות להידחות מחמת שיהוי".

אשר-על-כן, לא מצא בית-המשפט סיבה לכפות על המבקשת את המשך ניהולו של ההליך. אף אין מקום שבית-המשפט יפעל לאיתורו של מבקש אחר חלף המבקשת דנא, וגם אין מקום להורות על פרסום הודעה על עצם ההסתלקות, דבר שיסרבל את ההליך שלא לצורך, ויהיה כרוך בהוצאות מיותרות.

אשר-על-כן, אישר בית-המשפט את הסתלקות המבקשת מבקשת האישור כלפי המשיבה, והורה על מחיקת בקשת האישור כלפי המשיבה ועל דחייתה תביעתה האישית של המבקשת כלפי המשיבה, בלא צו להוצאות.
11. מועצה אזורית חוף השרון- לא היה מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 40283-03-15 {גיזלה גרמן נ' מועצה אזורית חוף השרון, תק-מח 2015(3), 5002 (2015)} נדונה בקשה מוסכמת להסתלקות המבקשת מאחת משתי העילות בבקשתה לאישור תובענה ייצוגית ולאישור חדילת המשיבה מהעילה השניה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כלל מחזיקי הנכסים למגורים ושלא למגורים ברי חיוב בארנונה כללית בתחומי המועצה האזורית חוף השרון אשר הושת עליהם חיוב ארנונה רטרואקטיבי בהתאם לסקר נכסים שביצעה המועצה החל מיום 01.03.13 ועד ליום 28.02.15 ואשר שילמו את הארנונה במהלך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה שבכותרת".

בבקשת ההסתלקות המבקשת טענה כי המשיבה הודיעה לנישומים בשנת 2012, במסגרת הודעות השומה השנתיות ובהודעות החיוב התקופתיות כי בכוונתה לבצע סקר מדידות לנכסים וכי ככל שיימצאו הפרשים אלו יחוייבו החל מתחילת שנת 2013. כך שהנישומים ידעו, או שלמצער היה עליהם לדעת, על כוונת המשיבה לערוך בדיקת שומת הארנונה והמבקשת יכלה לכלכל התנהלותה בהתאם.

מטרת ההודעה היתה למנוע חיוב כל אחד מהנישומים במועד אחר בהתאם למועד משלוח ההודעה שהוא עניין טכני.

המשיבה הצהירה והתחייבה, כי החל מהמועד הקובע המועצה לא תטיל עוד ארנונה בתחולה למפרע מעבר לשנת המס בה נשלחה הודעת השומה, אלא בכפוף לבחינה פרטנית של המקרה ובהתאם להוראות הדין והפסיקה.

המבקשת השתכנעה כי בנסיבות הספציפיות של המקרה קיים חשש כי סיכויי בקשת האישור להתקבל נמוכים. על-כן ביקשה המבקשת לאשר את הסתלקותה מבקשת האישור בהתייחס לעילה של חיוב רטרואקטיבי החל מתחילת שנת המס במהלכה נשלחה הודעת תיקון השומה.

בית-המשפט אישר את ההסתלקות כאשר בנסיבות העניין בית-המשפט לא ראה מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) בחוק.

12. עיריית בית שמש - יש מקום לאשר את ההסתלקות ותשלומי הגמול ושכר-הטרחה המוסכמים, הן לנוכח העובדה שעצם הגשת הבקשה הביאה תועלת לחברי הקבוצה והן לאור העובדה שמדובר בקבוצת תובעים מצומצמת, כאשר קיים שוני בעניינם של כל אחד מהם
ב- ת"צ (יר') 15804-12-13 {אשר מאיר לוי נ' עיריית בית שמש, פורסם באתר נבו (04.12.14)} נדונה בקשה, בהסכמת שני הצדדים, להסתלקות מבקשה לאישור תובענה מינהלית כייצוגית, ומחיקתה אגב פסיקת גמול למבקש ושכר-טרחת עורך-דין לבא-כוחו.

המבקש הגיש נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה מינהלית כתובענה ייצוגית, בעניין תשלומי ארנונה שגבתה המשיבה בגין שטחי מעברים משותפים במרכזים מסחריים, אשר אינם משמשים לפעילות עסקית.

בעקבות הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נתקבלה החלטה במליאת מועצת העיר בית שמש אשר בעקבותיה הגישה העיריה בקשה לשרי הפנים והאוצר לאישור שינויים בצו הארנונה לשנת 2015, ובין-היתר - להוספת תת-סיווג של "מעברים ציבוריים במרכזים ציבוריים", לפי תעריך של 50% מהתעריף החל על הסיווג העיקרי - "מסחר א", זאת על-מנת שהחיוב בגין שטחי המעברים יופחת מכ- 200 ש"ח למ"ר לכ- 100 ש"ח למ"ר.

בנסיבות האמורות, ומשהוברר למבקש, כי מדובר בקבוצת תובעים מצומצמת, וכי חלות נסיבות שונות בעניינם של חברי הקבוצה, הגיע המבקש לכלל מסקנה כי אין ההליך הנדון מתאים להתברר בגדרה של תובענה ייצוגית.

על רקע זה באו הצדדים להסכמה, לפיה המבקש יסתלק מהבקשה, כך שזו תימחק; ותביעתו האישית תידחה.

בצד זאת, המליצו הצדדים כי המשיבה תישא בגמול התובע בסך 4,000 ש"ח ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 36,000 ש"ח, כאשר לסכום זה יתווסף מע"מ כחוק; זאת לאור תרומת המבקש להגשת הבקשה לשרי הפנים והאוצר ולשינוי מדיניות המשיבה בעניין החיוב בארנונה של מעברים ציבוריים במרכזים מסחריים, ובהמשך לכך - לתועלת אשר היא צפויה להביא לחברי הקבוצה, ככל שתאושר הבקשה על-ידי השרים, כולה או חלקה.

מדובר בבקשת הסתלקות שבצִידה גמול ושכר-טרחה, אשר נהוג לכנותה "הסדר הסתלקות מתוגמלת".
במסגרת בקשה כזו, על בית-המשפט לשקול האם לאשר את ההסתלקות ותשלומי הגמול ושכר-הטרחה שהוסכם עליהם; וככל שהתשובה לכך חיובית - האם לפעול לאיתור מייצגים חלופיים {ת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ, פורסם באתר נבו (26.11.14)}.

בית-המשפט קבע כי יש מקום לאשר את ההסתלקות ותשלומי הגמול ושכר-הטרחה המוסכמים, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "החוק"}, וכי בנסיבות העניין אין צורך לפעול לאיתור מייצגים חלופיים בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק.

למסקנה זו הגיע בית-המשפט, בין-השאר, הן לנוכח העובדה שעצם הגשת הבקשה הביאה תועלת לחברי הקבוצה והן לאור העובדה שמדובר בקבוצת תובעים מצומצמת, כאשר קיים שוני בעניינם של כל אחד מהם.

אשר-על-כן, בית-המשפט קיבל את בקשת ההסתלקות של המבקש בהתאם לסעיף 16 לחוק, ובנסיבות העניין לא מצא מקום לפעול לאיתור מייצגים חלופיים, בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק.

כפועל יוצא מכך, ובהסכמת הצדדים, הורה בית-המשפט על מחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש; וכן חייב את המשיבה לשלם למבקש את הגמול ושכר-הטרחה שהוסכם על תשלומם.

13. עיריית מודיעין - מכבים - רעות - הסתלקות בהסכמה מבקשה לאישור תובענה ייצוגית במקרה בו התקיים חיוב על החזקה בנכסים מתחילת אותו חודש ולא רק במהלכו כפי שהיה בפועל
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 54621-07-14 {טטיאנה שוורץ נ' עיריית מודיעין - מכבים - רעות, פורסם באתר נבו (19.10.14)} נדונה סוגיה בה המבקשת הגישה בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשתה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה}.

בבקשת האישור טענה המבקשת כי המשיבה חייבה בארנונה את מחזיקי הנכסים שבתחומה אשר החלו להחזיק בנכסים במהלך התקופה שבין ה- 2 ל- 15 בחודש קלנדרי מסויים, בגין חודש מלא {החל מה- 1 באותו חודש} על-אף שהחזקתם בנכסים החלה רק במהלך אותו החודש ולא בתחילתו.

המבקשת תמכה את בקשת ההסתלקות בתצהיר בו הצהירה כי היא מבקשת להסתלק מבקשת האישור הואיל ובאי-כוח המשיבה שלחו לבאי-כוח המבקשת מסמכים המעידים על כך שהמשיבה מחייבת בארנונה לפי המועד בו החל הנישום להחזיק בנכס, "ולמעשה המערכת הממוחשבת של המשיבה בנויה כך שהיא מעודכנת לפי התאריך המדוייק בו מדווח הנישום על תחילת חזקה בנכס ולא באופן תדירי ואוטומטי מתחילת החודש".

המבקשת ובאת-כוחה הצהירו גם שלא קיבלו טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקות המבקשת מההליכים דנא. המשיבה הביעה הסכמתה להסתלקות והיא וויתרה על פסיקת הוצאות.

במקרה הנדון בית-המשפט אישר את ההסתלקות, כאשר בנסיבות העניין לא מצא מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) בחוק.

בית-המשפט קבע כי יש למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וקבע כי יש למחוק את תביעתה האישית של המבקשת אף היא. בית-המשפט לא קבע צו להוצאות.

14. מועצה אזורית הגלבוע - לא עלה בידי המבקש לבסס לכאורה קיומה של עילת תביעה אישית, די בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית
ב- ת"צ (נצ') 18213-06-14 {פריד זועבי נ' מועצה אזורית הגלבוע, פורסם באתר נבו (17.09.14)} נדונה בקשה לסילוק על-הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מינהלית, שעניינה חיובי ארנונה ששולמו ביתר.

על-פי טענת המבקש, גבתה המשיבה מהמבקש, ויתר חברי הקבוצה, ארנונה בגין חלקי מטר רבוע כמטר רבוע שלם, בניגוד לדין.

המשיבה, קבעה בצו הארנונה שלה כי "הארנונה תשולם לפי יחידת שטח, יחידת שטח פירושה כל מ"ר או חלק ממנו. כל חלק של מ"ר יחשב לצורך צו זה כמ"ר שלם". בכך, המבקש טען כי "מעגלת" המשיבה שטחים כלפי מעלה מבלי שהוסמכה לכך.

כתוצאה משיטת החישוב ועיגול השטחים הבלתי-חוקית לצורך החיוב בארנונה, חוייבו חברי הקבוצה בחיובי יתר, על-פי אומדן בסך של 500,000 ש"ח, בגין 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה.

המשיבה טענה כי המבקש לא צירף כל תחשיב התומך בטענתו, כי חוייב על-ידי המשיבה ביתר בגין עיגול שטחים.

עוד טענה המשיבה, כי המבקש פעל בחוסר תום-לב, נמנע מלפנות למשיבה על-מנת לברר טענתו, טרם הגשת בקשת האישור.

בית-המשפט קבע כי טענות המבקש הינן סתמיות, כוללניות ובלתי-מבוססות בראיה כלשהיא ולו באופן לכאורי. המבקש לא פירט מהו שטח הנכס בגינו צריך היה לשיטתו להיות מחוייב בארנונה, לעומת השטח שחוייב בגינו בפועל. המבקש צירף לבקשת האישור דף פירוט חשבון ארנונה, מבלי להסביר מהו השטח הקיים בפועל לעומת השטח בגינו חוייב שלא כדין, כפי טענתו.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי לו היו המבקש או בא-כוחו פונים למשיבה טרם אצו להגיש בקשת אישור זו, היו מגלים כי המשיבה כלל אינה מעגלת את שטח נכסו של המבקש כלפי מעלה, ובכך היתה מתיירת בקשת אישור זו.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המבקש לבסס לכאורה קיומה של עילת תביעה אישית, די בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בית-המשפט פסק כי המבקש ישא בהוצאות המשיבה כדי סך של 20,000 ש"ח.

15.עיריית ירושלים - שיטת "העיגול" אינה חוקית, אך לא תתבצע השבה בגין התקופה שקדמה לפסק-הדין
ב- ת"צ (יר') 48234-04-13 {מונזר זעתרי נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2015(3), 4276} נדונה בקשה למחיקת הבקשה והתביעה ולפסיקת גמול ושכר-טרחת עורך-דין.

במקרה הנדון היה מדובר בבקשת הסתלקות מוסכמת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעילתה "עיגול כלפי מעלה" של חלקי מ"ר, על-ידי המשיבה, לצורך חישוב חיוב הארנונה.

אותה סוגיה נדונה בבית-המשפט העליון, ב- רע"א 2453/13 {עמר נ' עיריית חדרה, פורסם באתר נבו (14.04.15) (להלן: "עניין עמר"), בו נפסק כי שיטת "העיגול" אינה חוקית, אך לא תתבצע השבה בגין התקופה שקדמה לפסק-הדין וכי תחולת ההלכה תהא פרוספקטיבית-מושהית.

קביעה זו היא העומדת ביסוד הבקשה דנן, בגדרה התבקש בית-המשפט לפסוק גמול למבקש ושכר-טרחה לעורך-דינו, הגם שהיא הוגשה בד-בבד עם בקשת מחיקה.

כביסוס לבקשתם הפנו הצדדים את בית-המשפט ל- ת"צ (ת"א) 23030-10-11 {פסיפיק מערכות מחשב (1995) בע"מ נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר נבו (28.06.15)}, בו ביטל בית-המשפט את ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית, לנוכח פסק-דין עמר, אך פסקה גמול לתובע ושכר-טרחה לעורך-דינו, מכוח סעיף 22(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

במקרה הנדון בית-המשפט קבע כי השווה לשתי הבקשות הוא כי שתיהן הוגשו קודם למתן פסק-הדין בעניין עמר. בנוסף, עניין הבקשה דנן, כמו הבקשה שנדונה בפני השופטת סוקולוב, הוא מעשה גביית הרשויות שלא כדין.

עוד קבע בית-המשפט, כי יש לתת את הדעת כי הסכומים עליהם הסכימו הצדדים אינם גבוהים ולא יהיה בהם כדי ליצור חסרון כיס משמעותי לרשות.

מטעמים מיוחדים אלו אישר בית-המשפט את הסכמת הצדדים וקבע כי המשיבה תישא בגמול המבקש בסך 1,000 ש"ח וכן בשכר-טרחת עורך-דין בסך 9,000 ש"ח, הכל כהסכמת הצדדים.

סופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי יש למחוק את הבקשה.

16. מועצה מקומית גבעת זאב - סילוק על-הסף עקב חוסר סמכות עניינית
ב- ת"צ (יר') 14469-07-15 {מועצה מקומית גבעת זאב נ' פנחס קוסובסקי, פורסם באתר נבו (18.11.15} נדונה בקשה לסילוק על-הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המשיב בבקשה דנן הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, המועצה המקומית גבעת זאב, בה טען כי המבקשת גבתה ארנונה ביתר ובניגוד לדין.

בתגובה לבקשת האישור הגישה המועצה המקומית בקשה לדחייתה על-הסף ממספר טעמים, כאשר הטעם המרכזי היעדר סמכות עניינית.

בית-המשפט לעניינים מינהליים הורה על סילוק על-הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. נקבע כי לבית-משפט זה אין סמכות לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המועצה המקומית גבעת זאב בגין גביית ארנונה שלא כדין.

17. עיריית אום אל פחם - מחיקת התובענה והסתלקות מוסכמת מן הבקשה לאישורה כייצוגית
ב- ת"מ (מינהליים חי') 50989-01-14 {אחסאן אגבאריה נ' עיריית אום אל פחם הלשכה המשפטית, פורסם באתר נבו (18.05.14)} נדונה סוגיה בה המבקש, תושב אום אל פחם, הגיש תובענה כנגד המשיבה להשבת כספים בגין גביית הוצאות ביתר עבור גביה של תשלומי ארנונה בניגוד לדין, וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקש ובא-כוחו עתרו למחיקת התובענה ולהסתלקות מן הבקשה לאישורה כייצוגית. המשיבה מצידה הסכימה למחיקה ולהסתלקות ללא צו להוצאות.

המבקש ובא-כוחו הגישו תצהירים מהם עלה שהם לא קיבלו ולא יקבלו טובת הנאה כלשהי בגין הסתלקותם מבקשת האישור.

הצדדים ביקשו לפטור אותם מפרסום דבר בקשת ההסתלקות, ולהסתפק בכך שדבר ההסתלקות יבוא לידי ביטוי בפנקס התובענות הייצוגית ובמאגרי המשפט.

בית-המשפט סבר שיש מקום להיעתר לבקשה המוסכמת. כמו-כן, ונוכח האמור לעיל, לא מצא בית-המשפט מקום לחייב את הצדדים בפרסום מודעה בדבר בקשת ההסתלקות {ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו(22.12.10)}.

18. מועצה מקומית מג'ד אל כרום - הודעת הסתלקות מוסכמת, על כך שהושגה ביניהם הסכמה, לפיה תידחה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית
ב- ת"מ (חי') 40236-07-13 {מוחמד חמוד נ' מועצה מקומית מג'ד אל כרום, פורסם באתר נבו (07.04.14)} נדונה סוגיה בה התובע, תושב מג'ד אל כרום, חוייב על-ידי המשיבה בארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין נכס שבחזקתו.

המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבה, ובקשה לאישורה כייצוגית, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "בקשת האישור"}.

בבקשת האישור טען המבקש, שהוא חב למשיבה חוב בגין תשלומי חובה ששיעורו לא עלה על 1,200 ש"ח, אולם, כשהמשיבה פעלה לגבות חוב זה, היא פעלה באופן שהשית על המבקש הוצאות אכיפה בסכומים של אלפי שקלים, מעבר להוצאות המותרות על-פי תקנות המיסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011 {להלן: "התקנות"}.

המבקש טען במסגרת בקשת האישור, כי על המשיבה להחזיר למבקש ולחברי הקבוצה, שהמבקש עתר להכיר בה, את סכום ההוצאות שגבתה המשיבה שלא כדין בשנתיים שקדמו להגשת התביעה, וזאת מעל ההוצאות המירביות המותרות לפי התקנות.

המשיבה בתגובתה הכחישה את טענותיו של המבקש.

לפי המלצת בית-המשפט, ונוכח העובדה שהמשיבה מקפידה ותקפיד על גביית הוצאות אכיפה במסגרת ההליכים בהם היא נוקטת לגביית תשלומי חובה, בהתאם להוראות התקנות, הודיעו הצדדים לבית-המשפט במסגרת הודעת הסתלקות מוסכמת, על כך שהושגה ביניהם הסכמה, לפיה תידחה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכן תידחה התובענה האישית של המבקש.

לבקשה צורף תצהיר של המבקש, וכן בהמשך ולאחר החלטת בית-המשפט, צורף גם תצהיר בא-כוח המבקש.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי המשיבה תשלם למבקש סכום של 2,000 ש"ח לסילוק סופי, מלא ומוחלט של כל טענות המבקש מכל סוג שהוא, בקשר עם הנזקים שנגרמו, לטענתו, לרכבו, במהלך הליך תפיסת הרכב שננקטה על-ידי המשיבה בתאריך 10.06.13.

בנוסף, הוסכם כי שכר-טרחתו של בא-כוח המבקש ייקבע בהתאם לשיקול-דעת בית-המשפט על יסוד החומר הקיים בתיק.

הצדדים גם ביקשו שבית-המשפט יימנע מלהורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשת ההסתלקות.

בית-המשפט סבר כי יש מקום לאשר את הודעת ההסתלקות המוסכמת בהתאם להוראת סעיף 16(א) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בית-המשפט נתן תוקף של פסק-דין להודעה המוסכמת בדבר ההסתלקות מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וזאת על כל חלקיה וסעיפיה.
עוד פסק בית-המשפט, כי אין מקום להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשת ההסתלקות, הואיל וההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית-דין זולת לגבי המבקש עצמו {ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (22.12.10)}.

בית-המשפט אישר את סבירות הסכום שהסכימו עליו הצדדים כתשלום למבקש בסך של 2,000 ש"ח.

באשר לסוגיית שכר-טרחת עורך-הדין של בא-כוח המבקש, בית-המשפט העמיד את שיעור שכר-הטרחה שעל המשיבה לשלם לבא-כוח המבקש על-סך כולל של 6,000 ש"ח {כולל מע"מ}.

סופו-של-יום, בית-המשפט דחה את התובענה שהגיש המבקש בהליך זה, ובנוסף הורה על מחיקתה של בקשת האישור נשוא הליך זה.

בית-המשפט נתן תוקף של פסק-דין להודעת ההסתלקות המוסכמת על כל סעיפיו וחלקיה. אולם, לגבי בקשת האישור, הורה בית-המשפט על מחיקתה, ולא על דחייתה כפי שהסכימו הצדדים בהודעת ההסתלקות המוסכמת.

19. מועצה מקומית זרזיר - יש מקום להיעתר לבקשת ההסתלקות
ב- ת"מ (חי') 45025-05-13 {גזאלה ג'ואמיס נ' מועצה מקומית זרזיר, פורסם באתר נבו (11.02.14)} נדונה בקשה לאישור הסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקשת - התובעת הגישה תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית, בטענה שהמשיבה גובה וגבתה ממנה חובות ארנונה שהתיישנו, ולפיכך דרשה המבקשת כי תופסק גביית החובות שהתיישנו וכי גם יוחזרו לה אותם תשלומי ארנונה שנגבו ממנה, ואשר כאמור, התיישנו.

בבקשת ההסתלקות הודיעו הצדדים, כי הם הגיעו לידי הסכמה לפיה תפעל המשיבה ליישום קידום עניינה של המבקשת.

בנוסף, הגיעו הצדדים למסקנה שאין אינטרס להמשך ניהול התביעה והצדדים הסכימו כי התביעה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית יידחו ללא צו להוצאות. לבקשת ההסתלקות צירפו הצדדים את תצהיר המבקשת עצמה ותצהיר בא-כוחה.

בית-המשפט סבר שיש מקום להיעתר לבקשת ההסתלקות, מנימוקיה.

התחייבות בא-כוח המשיבה לפעול ליישום קידום עניינה של המבקשת מהווה חלק בלתי-נפרד מפסק-דין זה.

בית-המשפט הורה בזאת על דחיית תביעתה של המבקשת - התובעת, ועל מחיקת בקשתה לאישור התובענה כייצוגית, וזאת ללא צו להוצאות.

20. עיריית חדרה - יש לאשר את בקשת ההסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006
ב- ת"מ (חי') 41775-10-13 {מלכה כהן נ' עיריית חדרה, תק-מח 2014(1), 11589 (2014)} נדונה סוגיה בה המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית בטענה שהמשיבה אינה מתחשבת במדדים שליליים בעת חיוב הנישומים שבתחום שיפוטה ו/או בעת גביית הארנונה.

אולם, כפי שעלה מבקשת ההסתלקות המוסכמת הציגה באת-כוח המשיבה בפני בא-כוח המבקשת נתונים חדשים מהם עלה כי המשיבה פועלת כדין ומתחשבת במדדים שליליים בעת חיובי הארנונה.

באי-כוח הצדדים הגיעו לידי הבנה לפיה יש לדחות את תביעתה האישית של המבקשת ואת הבקשה לאישורה כייצוגית, וזאת ללא צו להוצאות, כשלבקשה המוסכמת מצורפים תצהירי המבקשת עצמה ובא-כוחה.

בית-המשפט סבר שיש לאשר את בקשת ההסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בית-המשפט הורה על דחיית התובענה האישית של המבקשת, ועל מחיקתה של בקשת האישור, וזאת ללא צו להוצאות.

בית-המשפט לא מצא מקום לחייב את הצדדים בפרסום הודעה בדבר הגשת בקשת הסתלקות זו, וזאת בהתחשב בכך שאין בקשת ההסתלקות יוצרת מעשה בית-דין, זולת כמובן לגבי המבקשת עצמה.

21. עיריית לוד - בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 32270-10-13 {עומר עליוה נ' עיריית לוד, פורסם באתר נבו (20.01.14)} נדונה בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה}.

בבקשת האישור המבקש טען, כי לפי סעיף 1 בחוק, הפרשי הצמדה מוגדרים "הפרשי הצמדה" לעניין ארנונה כללית המשתלמת לפי הסדר תשלומים כך: "עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד, מן המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום החיוב, עד למדד שקדם למדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום".

בשנת 2013 היה על המשיבה להצמיד את התשלומים בהתאם לשינויי המדד לרבות במקרים בהם המדד היה שלילי.

המשיבה התעלמה ממדדים שליליים ולא הפחיתה את התשלומים, כמתבקש מירידת המדד וזאת בניגוד להוראות החוק.

בבקשת ההסתלקות צויין כי לטענת המשיבה עוד בטרם הוגשה בקשת האישור היא פעלה להצמדת חיובי הארנונה נושא בקשת האישור גם למדדים שליליים והפחיתה בהתאמה את חיובי הארנונה לשנת 2013 הנגבים מכוח הסדר תשלומים.

בא-כוח המבקש בדק את האסמכתאות שהציגה המשיבה ומצא כי המשיבה אכן הביאה בחשבון גם מדדים שליליים והפחיתה את חיובי הארנונה בהתאם לדין. על-כן הוגשה בקשת ההסתלקות. המבקש תמך את האמור בבקשת ההסתלקות בתצהיר מטעמו.

המבקש ובא-כוחו הצהירו גם שלא קיבלו ושלא יקבלו טובת הנאה כלשהי בקשר להסתלקות המבקש מההליכים דנא. המשיבה מסכימה לבקשת ההסתלקות ומוותרת על הוצאות.

בית-המשפט אישר את ההסתלקות.

22. מועצה מקומית מזכרת בתיה - בקשה להסתלקות מבקשת האישור עקב הודעת חדילה מוסכמת
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 15497-10-13 {זיו נעמי נ' מועצה מקומית מזכרת בתיה, פורסם באתר נבו (16.01.14)} נדונה סוגיה בה הצדדים הגישו במשותף בקשה מוסכמת להסתלקות המבקשת מבקשתה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

המבקשת תמכה את בקשת ההסתלקות בתצהיר בו הצהירה כי היא מבקשת להסתלק מבקשת האישור ומתביעתה האישית הואיל והצדדים הגישו הודעת חדילה מוסכמת וכן נוכח פסיקת בית-המשפט ב- ת"צ (חי') 18289-02-12 {עמר נ' עיריית חדרה (לא פורסם)}שם "נקבע כי יש להטיל חיוב על-פי השטח המדוייק של הנכס, הרי שעמדת העיריה תואמת את הוראות הדין".

המבקשת ובא-כוחה הצהירו גם שלא קיבלו טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקות המבקשת מהעילה הראשונה.

לאחר שעיין בית-המשפט בבקשת האישור ובתביעה האישית של המבקשת ולנוכח הצהרת המבקשת בתצהירה, אישר בית-המשפט את ההסתלקות.

23. מועצה מקומית אבן יהודה - בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 43954-11-13 {מוסך מאיר נגבי בע"מ נ' מועצה מקומית אבן יהודה, פורסם באתר נבו (13.01.14)} המבקשת הגישה בקשה להסתלקות מבקשתה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה}.

בבקשת האישור טענה המבקשת כי המשיבה מצמידה את חיובי הארנונה המשולמים בהסדר תשלומים למדד המאוחר למדד שנקבע בהגדרת "הפרשי הצמדה" שבסעיף 1 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980.

המבקשת תמכה את בקשת ההסתלקות בתצהיר מטעם מר מאיר נגבי {מנהל המבקשת} שהצהיר כי המבקשת מבקשת להסתלק מבקשת האישור ותביעתה והאישית "עקב סיבות אישיות שלו כמנהל במבקשת אשר אינן תלויות במי מהצדדים.

מר נגבי ובאת-כוח המבקשת הצהירו כי הם והמבקשת לא קיבלו טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקות המבקשת מההליכים דנא.

המשיבה הסכימה לבקשת ההסתלקות וויתרה על הוצאות.

בית-המשפט אישר את ההסתלקות ומחק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. תביעתתה האישית של המבקשת נמחקה אף היא. בנסיבות העניין, לא פסק בית-המשפט צו להוצאות.