botox
הספריה המשפטית
דיני קניין רוחני

הפרקים שבספר:

סרטים

1. תסריט אשר נכתב במשותף
ב- תא"מ (ת"א) 41030-04 {שרה עזר נ' רובי פורת שובל, תק-של 2009(4), 6067 (2009)} עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים בסרט.

התובעת טענה כי נעשתה הפרה בזכות היוצרים שלה בתקציר של תסריט אשר נכתב יחד עם הנתבעת במשותף.

בית-המשפט קבע כי התסריט מהווה למצער צירוף של רעיונות בעלילה ולכן מדובר ביצירה שחלות עליה דיני זכות יוצרים, שכן חזקה היא שכל עוד שמו של אותו אדם כתוב ליד היצירה, חזקה היא כי הוא יוצרה. כל עוד לא התקבלו ראיות אשר יסתרו חזקה זו לא ניתן לקבוע כי היצירה היא לא משותפת.

מאחר ובמקרה זה מדובר בשינויים מינורים, הדבר התבטא בפיצויים אשר נקבעו לתובעת, שכן נקבע כי אכן מדובר בהפרת זכות יוצרים.

2. אירוע ספורט, כשלעצמו, אינו מהווה נושא לזכות יוצרים
ב- ע"א 2173/94 {Tele Event Ltd נ' ערוצי זהב ושות', פ"ד נה(5), 529 (2001)} דן בית-המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי המערערת היא הבעלים הבלעדי של זכויות השידור הטלוויזיוניות בתחומי מדינת ישראל של טורניר וימבלדון בשנים 1993-1989, והאוסר על כל גורם שלא קיבל הרשאה מפורשת לכך מאת המערערת לשדר בישראל, או להעביר אליה, שידור של אירועי הטורניר.

המערערת טענה, כי תביעתה אינה להכרה באירועי הספורט עצמם כאירועים המקנים זכות יוצרים, אלא להכרה בזכות היוצרים הקיימת ביצירה האודיו-ויזואלית המתקבלת מצילומם של אירועי הספורט.

בית-המשפט המחוזי קבע כי על-פי דיני זכות יוצרים בישראל, אירוע ספורט, כשלעצמו, אינו מהווה נושא לזכות יוצרים. אלא שבכך אין כדי למנוע הכרה בצילום האירוע ובשידורו כיצירה מוגנת. בית-המשפט דחה את טענת המערערת, שלפיה ניתן לראות בצילומים "יצירה אמנותית".

3. סרט קולנוע. צו מניעה זמני
ב- המר' 6402/65, ת"א 2674 {קורט אונגר ואח' נ' פריס ישראל סרטים בע"מ, פ"מ מט 196 (1965)} מדובר בבקשה לביטול צו מניעה זמני האוסר על חברה והמבקשים להפיץ בישראל את הסרט Marriage Italian Style.

בית-המשפט השאיר על כנו את צו המניעה הזמני, וקבע כי אינו מקבל את טענות המבקשים אשר טענו 4 טענות: האחת, כי התובעת אינה רשאית להגיש תביעה בלי שתצורף לתביעה בתור תובעת גם מעבירת הזכויות; השניה, הזכויות שהועברו לתובעת הן זכויות שביושר אל מול זכויותיהם שהם זכויות שבדין; השלישית, שלמעשה הם אלה המפיצים את הסרט; הרביעית, שלא נגרם נזל בל-יתוקן ומאחר שניתן לפצותם כספית.

4. סרט דוקומנטרי. יצירה טלויזיונית והאם עובדות היסטוריות מוגנות?
ב- ת"א 1143/83 {Belbo Film Production נ' חברת מוניטין בע"מ ואח', פ"מ תשמ"ז(ב), 391 (1986)} דן בית-המשפט בסרט דוקומנטרי שהתובעת הפיקה, בו רואיין אדם בשם אלי מן {איש המוסד שתפס את איכמן}, ומכרה את התוכנית לרשתות טלויזיה שונות בעולם. כחודש לפני מועד שידורה של תוכנית בארץ פרסם הנתבע בעיתון הארץ כתבה שם הועתק תוכן הראיון ששודר כאמור על-ידי התובעת.

התובעת טענה כי הנתבעים העתיקו את תוכן הראיון הנ"ל ללא קבלת רשותם ובכך הפרו את זכות היוצרים וגרמו להם נזקים.

הנתבעים טענו כי תוכן הראיון אינה בגדר יצירה מוגנת על-פי חוק זכות יוצרים ולחילופין, כי ניתנה להם רשות להעתיק.

בית-המשפט קבע כי אין מחלוקת שיצירה טלוויזיונית מוקלטת בתור שכזו, מוגנת כזכות יוצרים ודחה את נסיונם של הנתבעים לראות בראיון משום "פרטיכל" או אינטרפרטציה לעובדות היסטוריות ולכן ניתן גם למחברים אחרים לעשות בהן שימוש.

עוד נקבע לעניננו כי אכן עובדות היסטוריות אינן מוגנות אך האופן בו הובעו, נוסחו, אופן הביטוי, תיאור חוויותיו ורגשותיו האישיים של המרואיין כפי שבאו לידי ביטוי בראיון, באלה יש זכויות יוצרים ועל-כן העתקתם מהווה הפרת זכות זו.

כמו-כן נקבע כי אין זה שימוש הוגן כאשר מדובר בהעתקת מרבית היצירה כלשונה וככתבה. בנסיבות שתוארו, אין משום ביקורת או סקירה עיתונאית כמקובל. לכך יש להוסיף את ההתעלמות המוחלטת משמות היוצר והמפיק.

5. רישיון בלעדי להציג ולהפיץ סרט. העברת זכות יוצרים שביושר
ב- ע"א 464/65 {קורט ואירנה אונגר נ' פריס ישראל סרטים בע"מ ואח', פ"ד כ(3), 6 (1966)} דן בית-המשפט במקרה בו המשיבה מס' 2 העניקה למשיבה מס' 1, בתמורה, רישיון בלעדי בישראל להציג ולהפיק סרט מסויים. משנודע לזו, כעבור זמן, כי המשיבה מס' 2 התחייבה למסור למערערים את זכות ההפצה הבלעדית של הסרט האמור, היא פנתה לבית-המשפט המחוזי בתביעה למתן צו מניעה, ויחד-עם-זאת הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני בנוכחות צד אחד.

המערערים הגישו בקשה לביטול צו המניעה הזמני וטענו כי למשיבה מס' 1 יש רק זכויות שביושר בסרט האמור, ואילו למערער מס' 1 - זכות שבחוק.

בית-המשפט קבע כי כאשר עקב עיסקת הרישיון נוצר אינטרס שביושר בזכות היוצרים, כי אז יהיה עדיף האינטרס הזה על קיום אינטרס שביושר. לעומת-זאת, בבוא בעל האינטרס שביושר להגיש תביעת הפרה נגד צד שלישי חייב הוא לצרף כצד הכרחי למשפט את בעל הקניין החוקי בזכות היוצרים הנדונה.

כמו-כן, נקבע כי אין הכרח בצירוף הבעלים החוקי כצד להליכים הנושאים אופי של הליכי ביניים, בהם מבקש התובע אך צו מניעה זמני. גם כאשר הנסיבות אינן מאפשרות את צירופו של הבעלים החוקי כתובע נוסף, כי אז יוצא התובע ידי חובתו על-ידי צירוף הבעלים החוקי כנתבע נוסף.

6. תרגום תמלילו של סרט. בכל תרגום יש משום יצירה מקורית
ב- ע"א 691/66 {פילמטכניק (ישראל) בע"מ נ' פקיד השומה, פ"ד כא(2), 642 (1967)} קבע בית-המשפט כי תרגום תמלילו של סרט מהווה יצירה ספרותית או דרמטית מקורית המקנה למחברת זכות יוצרים על-פי סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, 1911.

זכות יוצרים קיימת לא רק לגבי תרגומי מופת, אלא לגבי כל תרגום. בכל תרגום יש משום יצירה מקורית.

מאחר שהמתרגמים לא הועסקו על-פי "חוזה שירות", היו המחברים, היינו המתרגמים, ולא המערערת, "בעלים ראשונים" של זכות יוצרים, והמערערת שילמה להם בעד רכישת זכות יוצרים בתרגומיהם או בעד רכישת זכות השימוש בהם לצורך פרסום התמליל המתורגם ברבים.

7. שימוש בדמות מתוך סרט
ב- ת"א (ת"א) 1376/91, המ' 9496/91 {The Roy Export Company Establishment ואח' נ' מפעל הפיס בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב(א), 458 (1991)} דן בית-המשפט בבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבים לחדול ולהימנע מלעשות שימוש בדמות הנווד של צ'רלי צ'פלין וכן בתסריטים, צילומים, סרטים ויצירות אחרות בתשדירי השירות בטלויזיה ובפרסומת לקידום מפעל הפיס.

בית-המשפט קבע כי אין איש שיחלוק על-כך שדמות "הנווד" מהווה מלאכת מחשבת הכוללת עיצוב הדמות, התלבושת, האיפור וביצוע מיוחד במינו בהליכתו ובהתנגותו של "הנווד". היא הפכה להיות חלק מצ'רלי צ'פלין. צ'רלי צ'פלין מזוהה עימה ומזדהה עימה.

לאור האמור, מסקנת בית-המשפט היתה כי המשיבים הפרו לכאורה בתשדירים של מפעל הפיס את זכויות היוצרים של המבקשות.

8. שימוש בסצנות מן הסרטים ובדמותו של צ'פלין
ב- ע"א 8393/96 {מפעל הפיס ואח' נ' The Roy Export Company Establishment ואח', פ"ד נב(1), 577 (2000)} עסקינן במקרה בו מפעל הפיס - המערער 1 - פתח בחודש מארס 1993 במסע פרסום לתוכנית הגרלות ה"לוטו" שהוא מקיים.

במסגרת מסע הפרסום עשה המערער 1 שימוש בדמות הידועה שגילם השחקן צ'רלי צ'פלין (להלן: "צ'פלין") בסרטיו, וזאת בתשדירי פרסומת שהוקרנו בטלויזיה, בכרזות שהוצגו על שלטי חוצות, במודעות בעיתונות ועל פריטים שהופצו בציבור.

הדמות הוצגה בתשדירים ובתמונות על-ידי השחקן יוסף (ספי) ריבלין, המערער 3. בתשדירי הפרסומת נכללו קטעים שהיו מבוססים על שלושה מסרטיו של צ'פלין - "The Gold Rush", "The Kid" ו- "Modern Times" (להלן: "הסרטים") - והם שודרו במסגרת שידוריה של רשות השידור, המערערת 2.

המערערים טענו כי דמות "הנווד" המגולמת על-ידי צ'פלין, כדמות פיקטיבית שאינה מצויירת, אינה יכולה להיות מוגנת כזכות יוצרים; זכויות היוצרים בדמות, אפילו קיימות זכויות כאלה, היו בבעלות האולפנים שבהם נעשו הסרטים הראשונים שבהם הופיעה הדמות ולא בבעלותו של צ'פלין. לפיכך, לא ייתכן שהזכויות הן בבעלותן של המשיבות; בעלותן של המשיבות בזכויות הנוגעות לסרטי צ'פלין הוכחה על-ידי ראיות בלתי-קבילות; צו ארצות-הברית אינו חל על סרטים שפורסמו לראשונה לפני קום המדינה, ולפיכך הזכויות בסרטים אינן מוגנות מכוחו; הראיות שעל פיהן נקבע מועד פרסומם של הסרטים הנדונים בקנדה ובאנגליה אינן קבילות ולפיכך אין יסוד לקבוע כי הזכויות בסרטים מוגנות מכוח צו ברן; במסגרת תשדירי הפרסומת לא העתיקו המערערים חלקים משמעותיים מן הסרטים ולפיכך אין התשדירים מפרים את זכויות היוצרים בהם.

יתר-על-כן, יש לראות את תשדירי הפרסומת כפרודיה שנועדה לקידום פעילותו של המערער 1 - שהכנסותיו משמשות למטרות חינוך, תרבות, ספורט ורווחה – שהיא מותרת בתור טיפול הוגן ביצירה.

המשיבות מבקשות לדחות את הערעור מן הטעמים שפורטו בעיקרם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לדבריהן, "לשיטתם של המערערים כל האמצעים כשרים על-מנת לגרור את ההליכים ולטרטר את המשיבות והם שבים ומעלים בסיכומיהם בליל אינסופי של טענות משפטיות ועובדתיות חסרות שחר שכבר נדחו".

בית-המשפט קבע כי מסע הפרסום שערכה המערערת 1 - על רכיביו השונים, שבהם נעשה שימוש בסצנות מן הסרטים ובדמותו של צ'פלין כפי שנלקחה מסצנות אלה - פגע בזכויות היוצרים בסרטים.

עוד קבע בית-המשפט, כי כל שלושת המערערים תרמו להעתקה, לביצוע ולפרסום שהפרו את זכויות היוצרים של המשיבות. המערערים 2 ו- 3 לא ערערו על קביעה זאת ולפיכך יש להשאירה על כנה.

9. זכות יוצרים מול חופש היצירה האמנותית
ב- ת"א (ת"א) 2221/91, המ' 15205/91 {חברת וולט דיסני נ' דוד (דודו) גבע, פ"מ תשנ"ג(א), 3 (1992)} דן בית-המשפט בטענה כי המשיב העוסק בתחום האויר והקומיקס, העתיק ללא רשות המבקשת, את דמותו המצויירת של דונלד דאק לצורך עריכת סיפור מצוייר מקורי בשם "מובי דאק".

המשיב לא התכוון למתוח ביקורת ביצירתו על דמותו של דולנד דאק, אלא להיפך, לטענתו דונלד דאק הפך להיות נחלת הכלל.

בית-המשפט קבע כי אף אם דולנד דאק הוא אכן נחלת הכלל, במובן ההכרה הבינלאומית בו, אין הוא בגדר נחלת הכלל במובן זכות הקניין שבו. זכות בו שייכת ליוצרו למשך כל תקופת ההגנה שמעניק החוק, ואין היא שייכת לכל אמן המבקש לעשות בו שימוש.