מאמרים, כתבות, צילומים, תמונות

1. האם קיימת זכות יוצרים בכתבה מסוג ראיון עיתונאי?
ב- ת"א (ת"א) 57588-05-12 {דנון תקשורת תדמיתית בע"מ נ' שלי רחל יחימוביץ, תק-של 2014(3), 3088 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו פורסמה במקומון כתבתה של הגב' חנה שטרן, "מי יצחקי אחרון", ובמסגרתה הובא ראיון שקיימה עם מר יצחקי חן, בנוגע לתפקידו במטה הבחירות של הנתבעת לראשות מפלגת העבודה (להלן: "הכתבה").

התובעת טענה כי גילתה שהנתבעת העתיקה לאתר האינטרנט שלה את הכתבה שפורסמה במקומון התובעת במהדורתו המודפסת והאינטרנטית, לטענתה הראיון הועתק במלואו, תוך השמטת קטעים מסויימים.

הנתבעת טענה כי הראיון נשוא התביעה פורסם באתרה, תחת מדור מיוחד בו מופיעות סקירות של ידיעות עיתונאיות הנוגעות לנתבעת, בכללן של אלו, מצויים מאמרים, כתבות, ידיעות וראיונות הלקוחים מכלי תקשורת שונים, להם נגיעה לנתבעת.

עוד נטען כי הראיון, הועלה לאתר האינטרנט של הנתבעת על-ידי אחד ממתנדבי המטה ללא מעורבותה וידיעתה, כאשר בפרסום ניתן "קרדיט בולט הן לכתבת והן לתובעת עצמה".
לטענת הנתבעת, הראיון הורכב משאלות ותשובות המרואיין שהיוו את לב הראיון ומשכך, טענה היא כי בראיון מעין זה, לא קיימות זכויות יוצרים ואם אלו קיימות, הרי שהן שייכות למרואיין עצמו, שאת דבריו מביאה ומצטטת הכתבת.

לחילופין, טענה הנתבעת כי באם קיימת זכות יוצרים בראיון, השייכת לתובעת, עומדות לנתבעת הגנות שונות מכוח דיני זכויות היוצרים.

בית-המשפט קבע כי כאשר בוחנים האם כתבת הראיון, נשוא הדיון כאן, עונה על דרישת המקוריות, אנו נדרשים לבחון שני מבחנים: מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.

יש לבחון האם היוצר השקיע עמל ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, וכאשר כל שנדרש להוכחתו, הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, מבחן היצירתיות אינו דורש מהיוצר רף גבוה במיוחד, ולא אחת יהיה די ביצירתיות מועטה וחסרת ערך.

בעניינו נקבע כי היצירתיות הנדרשת מהכתב, בכתבה מסוג ראיון, אינה צריכה להיות רבה במיוחד וכי הליך החשיבה, ארגון השאלות, שיבוצן ועריכת הכתבה יש בהן די בכדי לקיים את דרישת היצירתיות.

נוכח האמור לעיל, הכתבה העומדת לדיון בענייננו חוסה תחת הגנת זכויות יוצרים מכוח סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, והעתקתה או קטעים ממנה, מהווים הפרה של זכויות אלו.

2. צילום בכלל, ואף צילום תיעודי בפרט עשוי להיות "יצירה אומנותית" המוגנת
ב- ת"א (ת"א) 47653-04-13 {א-קו מיתוג ויזמות בעמ נ' יורם מור, תק-מח 2014(1), 33125 (2014)} דן בית-המשפט בתביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני של התובעת על-ידי הנתבע בגין צילומים שהופיעו באתר האינטרנט שלה.

התובעת טענה כי יש לה זכות יוצרים בצילומים אשר מוצגים באתר האינטרנט שלה ככרטיס ביקור של מוצריה ושירותיה, וכן כי הופתעה לגלות שהנתבע עושה שימוש ללא רשותה באותם 6 צילומים של עיצוב בלונים באופן שמפר את זכויותיה הבלעדיות בהם.

הנתבע טען כי ניתן לו אישור בעל-פה על-ידי מנהלת התובעת, לעשות שימוש במספר צילומים שמופיעים באתר של ענק הבלונים. לחילופין נטען כי הצילומים דנן אינם עולים כדי "יצירה אומנותית" המוגנת לפי החוק, שכן הם נעדרים ייחודיות, מקוריות ויצירתיות.

בית-המשפט קבע כי הצילומים הם אינפורמטיביים למוצר, הצילום אינו עונה על דרישת המקוריות המינימאלית המוגדרת בחוק.

כמו-כן נקבע כי התובעת לא הציגה כל ראיה המעידה על הסכמה בינה לבין צלם הצילומים מושא תביעה זו. בהעדר ראיה מהסוג האמור לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, ולכן לא הוכח שהזכות בצילומים, אותה נטען כי הנתבע הפר, היא של התובעת.

3. שימוש הוגן ביצירה
ב- ת"א (יר') 32932-05-12 {שמואל רחמני נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית מדינת ישראל משרד החינוך ואח', תק-מח 2014(1), 42224 (2014)} עסקינן במקרה בו שידרה הנתבעת תוכנית האקטואליה "עושים סדר", במסגרת שידורי הערוץ השני. על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלכה הוקרן על המסך, לפחות שש פעמים הצילום נשוא התביעה מבלי שהוענק הקרדיט לתובע.

התובע טען כי האחריות להפרת זכות השידור מוטלת על הנתבעת, שכן היא הגורם המשדר, הנתבעת חייבת היתה לוודא לפני הקרנת התוכנית שאין בה משום הפרת זכות יוצרים, והנה, העדה מטעם הנתבעת אישרה כי לא עשתה כן.

עוד נטען, כי מאחר שלא ניתן קרדיט לתובע על גבי הצילום, אין הנתבעת יכולה ליהנות מן ההגנה של "שימוש הוגן", ודאי לא כשהמדובר בגורם מקצועי חדשותי.

מכל מקום, נטען כי אין ההגנה של "שימוש הוגן" טובה כנגד הפרת הזכות המוסרית שיש לבעל הזכויות ביצירה ובענייננו הופרה לא רק זכות היוצרים של התובע אלא גם זכותו המוסרית ששמו ייקרא על יצירתו.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה משום שלא שידרה צילום של התובע אלא יצירה קולנועית של החברה, והיא לא יכולה היתה לדעת אילו חומרים ויזואליים יופיעו בה.

עוד נטען, כי השימוש שנעשה בצילום הוא שימוש הוגן. בהקשר זה הודגש כי המדובר בתמונה כבת 30 שנה, מפורסמת, ומשכך יש להרחיב את ההגנה של שימוש הוגן, שהרי עצם השימוש בה מעלה את קרנה.

בית-המשפט קבע כי המקרה דנן הוא לא מאותם המקרים בהם נכון יהיה לצדד באינטרסים אליהם הפנתה הנתבעת בטעוניה, לכן אין בהם כדי אפשר לה לחסות תחת הגנת השימוש ההוגן על-אף שלא ניתן לתובע הקרדיט המתאים על יצירתו.

לאור האמור לעיל, נקבע כי אין עומדת לנתבע הגנה הנשענת על "שימוש הוגן, ביצירה".

4. צילום עיתונאי דוקומנטארי עשוי להיחשב כיצירה אומנותית שזכאית להגנה
ב- ת"א (יר') 45542-12-11 {שמואל רחמני נ' אלג'זירה אנטרנשיונל לימיטד בע"מ, תק-מח 2014(1), 19887 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו הצילומים נשוא התובענה מתייחסים לאירוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף מיום 11.03.78, לפני כשלושים ושש שנה.

התובע טען כי צילם במקום האירוע ובעת התרחשותו צילומים הכוללים את גופתה של אחת מנפגעות הפיגוע ואת גופתה של המחבלת דלאל אל מוגרבי. לגבי הצילום האחרון טוען התובע כי הוא היה הצלם היחיד שצילם את גופת המחבלת בזירת האירוע.

עוד טען התובע כי, שודרה כתבה ב"ערוץ 10" הישראלי בעניינה של המחבלת הנ"ל, אשר במסגרתה הוקרנו שני הצילומים הנדונים. התובע מוסיף וטוען, כי בשולי הצילומים ששודרו בערוץ 10 הופיעה "אייקון" של הנתבעות, ומכך למד כי הנתבעות הפרו את זכויותיו בצילומים.

התובע טוען כי יש לראות בהתנהלות הנתבעות שתי הפרות של זכות היוצרים שלו ושתי הפרות של הזכות המוסרית שלו.

הנתבעות טענו כי הן לא הנתבעות הנכונות משום שהצילומים שודרו בערוץ 10, כי התובע לא הניח תשתית לטענה כי הצילומים שודרו בשידור של "אלג'זירה" וכי גם אם היה שידור כזה ב"אלג'זירה", הרי שלא בוססה הטענה כי הנתבעות הן אלה ששידרוהו.

בית-המשפט קבע כי הצילומים שביסוד התביעה הם בגדר יצירה אומנותית הראויה להגנות החוקיות בעניין זכויות יוצרים. למעשה, די לצורך זה בכך שהנתבעות לא חלקו על-כך שהצילומים דנן ראויים להגנה כיצירה אומנותית.

מעבר לכך, נפסק כי צילום עיתונאי דוקומנטארי עשוי להיחשב כיצירה אומנותית שזכאית להגנה האמורה.

5. בשימוש הוגן, אין חובה על המשתמש לקבל היתר מבעל זכויות היוצרים
ב- ת"א (בי"ש) 4384-12-13 { אפרים שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, תק-של 2014(3), 98854 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו פרסמה הנתבעת תמונה הן בעיתון הלבנוני והן באתר של הנתבעת מתוך צילום מסך האתר של העיתון הלבנוני, כאשר תמונת שר הביטחון מהווה חלק מאותו צילום מסך. יובהר, כי הפרסום נעשה ללא קבלת אישורו של התובע וללא מתן קרדיט לתובע, כמי שצילם את התמונה.

התובע טוען כי פרסום הצילום בדרך מסחרית, כפי שעשתה הנתבעת, ללא רשות ומבלי לתת לו קרדיט כבעל הצילום, מהווה הפרה הן לזכויות היוצרים שלו והן לזכותו המוסרית בצילום.

עוד נטען, כי במקרה דנן לא מדובר במפר תמים אשר פעל בתום-לב, שכן מקום שהמפרסמת הינה חברת תקשורת המפעילה אפליקציה ואתר אינטרנט כאשר עיקר העיסוק שלה בשידורים למטרת רווח, מוטלת עליה החובה לדעת או לכל הפחות לברר מי הוא בעל הצילום.

הנתבעת טוענת, כי היא לא הפרה את זכות היוצרים של התובע וגם לא את זכותו המוסרית, וזאת מכיוון שהעיתון הלבנוני הוא זה שפרסם את הצילום, ואילו הנתבעת פרסמה כתבה אודות הכתבה הלבנונית בלבד, תוך שהיא מפנה לעיתון הלבנוני.

הנתבעת טענה למעשה כי היא לא פרסמה את הצילום אלא רק את הכתבה הלבנונית, אשר כללה בתוכה את הצילום.

כמו-כן, נטען כי פרסום הכתבה הלבנונית על ידה מהווה שימוש הוגן בצילום, זאת, נוכח מטרת הפרסום שהינה סקירה ודיווח עיתונאי. לטעמה, הכתבה שפרסמה אודות הכתבה הלבנונית לרבות צילום התובע, הינה בגדר דיווח עיתונאי ואף מהווה חלק מחדשות היום, שכן, פרסום הכתבה על-ידי הנתבעת היה בדיוק יום אחרי פרסום הכתבה הלבנונית על-ידי העיתון הלבנוני.

בית-המשפט קבע כי השימוש ביצירה יהא בגדר שימוש הוגן, אם הוא נעשה למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, חינוך והבאת מובאות. אם השימוש נעשה לאחת מהמטרות הנ"ל, אין חובה על המשתמש לקבל היתר מבעל זכויות היוצרים.

בהקשר זה נקבע, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא ידעה שיש לתובע זכות יוצרים בתמונה והיא פעלה בתום-לב עת פרסמה את הכתבה הלבנונית הכוללת את הצילום, אשר כל מטרתה היתה להודיע לציבור אודות הכתבה הלבנונית.

כמו-כן, פרסום התמונה בדרך שעשתה הנתבעת מהווה הפרה לזכויות היוצרים של התובע. בהיעדר הסכמה מטעם התובע לשימוש בתמונה כאמור, ברי כי שימוש כזה מהווה הפרה לזכויות היוצרים שלו בתמונה, בין אם במישרין או בעקיפין.

6. טענת זמר כי הופרו זכויותיו הכלכליות והמוסריות
ב- ת"א (ת"א) 20990-04-12 {ארז איזן נ' פבלו רוזנברג, תק-של 2014(1), 124269 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו במהלך הופעה שערך הנתבע, זמר ואמן ידוע, צילם התובע את הזמר ולהקתו.

התובע טען כי, הזמר העביר ו/או מי מטעמו את הצילומים, תוך הפרת זכות היוצרים שלו, לצורך שימוש מסחרי, פרסום וקידום מכירות. משכך, ייחס התובע לנתבע תרומה להפרת זכויות היוצרים שלו.

עוד נטען כי משנעשה ביצירותיו שימוש בניגוד לתנאי הרישיון שהעניק, הופרו זכויותיו הכלכליות והמוסריות כאחד, והוא זכאי לפיצוי הסטטוטורי.

הנתבע טען כי בשנת 2011 קיבל את פנייתו של התובע, אז גילה לראשונה את דבר ההפרה, שנעשתה בתום-לב. הנתבע ניסה לרצות את התובע אולם הצעותיו נדחו. משכך, מייחס הנתבע את חוסר תום-הלב - לתובע דווקא.

בית-המשפט קבע כי משהעביר מי מטעמו של הנתבע את הצילומים המפרים לאתרים אחרים על-מנת שיעשו בהם שימוש, היה מודע גם להפרה העתידית שתתבצע על ידם.

7. צילום יהווה בדרך-כלל מושא ראוי לזכויות יוצרים
ב- ת"א (חי') 9545-02-12 { תמר שאנן-טבת נ' אירנה שוחט, תק-של 2014(1), 39841 (2014)} התובעת טענה כי במהלך חודש דצמבר 2011, גילתה באמצעות אחת מלקוחותיה, כי הנתבעת עושה שימוש בתמונות שלה באתר האינטרנט של "אוליפיה קלאב", לצרכי פרסום מסיבה ושיעורים לריקודי בטן, מבלי שרכשה זכויות ו/או קיבלה הסכמתה לכך.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה בזכות היוצרים של התמונות נשוא התביעה, ולחילופין טענה שהתמונות נלקחו מאתר אינטרנט פתוח אשר בו היתה קיימת הזמנה לשיתוף "SHARE", וכי השימוש בתמונות לא נעשה לצרכי פרסום, אלא לצרכי ניסוי פנימי של אתר בהקמה אשר טרם הועלה לרשת, ולפרק זמן קצר של 15 דקות בלבד.

בית-המשפט קבע כי צילום יהווה בדרך-כלל מושא ראוי לזכויות יוצרים, שכן הוא כולל יסודות מקוריים ויצירתיים פרי ידו ודמיונו של הצלם. בענייננו, המדובר בתמונות שבהן מופיעה התובעת בלבוש של רקדנית בטן, בתנוחות אומנותיות שונות, ולא יכול להיות ספק כי טבועה בהן עינו המקצועית של הצלם שצילם אותן.

8. האם התמונה הספונטנית הינה מושא לזכות יוצרים?
ב- ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} דן בית-המשפט במקרה בו במהלך קיץ 2009, בילתה הגב' ליאת אלימי יחד עם בני משפחתה באתר קייקי כפר בלום. במהלך השייט, צולמה אלימי על-ידי דימטרי ובסיומו רכשה את התצלום מושא המחלוקת (להלן: "התצלום").

התובעים טענו כי מדובר בתמונה מקורית כאשר זכות היוצר בה נתונה לאתר "קייקי כפר בלום" מכוח ההסכמים עם קבלן המשנה ודימטרי.

עוד נטען, כי בתמונה המקורית בוצעו שינויים לרבות ריטוש, הסרת שם מותג הצלם ומספר הטלפון שלו, טשטוש ושינויים נוספים אשר מהווים אף הם פגיעה בזכויות היוצרים. כך גם כך, בפרסומים נשוא התובענה לא ניתן קרדיט כנדרש לצלם.

הנתבעת טענה כי לא הוכח כי הזכויות בתמונה נתונות לז'יבוב ומשכך אין באפשרותו להעביר זכויות אלה לאחר. בנוסף, לטענתה, גם אם היו לז'יבוב הזכויות בתמונה, במועד הקובע, לא הועברו הזכויות כדין.

כמו-כן נטען כי התמונה נמסרה לגב' אלימי ללא ציון שמו של הצלם, משכך, דימטרי אינו יכול לטעון לפגיעה בו בהקשר זה. זאת ועוד, לא מקובל כי פרסומיים מסחריים נושאים את שמו של צלם הפרסומת על גביהם. השינויים אשר נערכו בצילום אינם שינויים אשר פוגעים בכבודו של היוצר.
בית-המשפט קבע כי בחירת התזמון הנכון, הקומפוזיציה, בחירת רקע הצילום, מיקוד התמונה, הזווית, בחירת העדשה המתאימה, האור המתאים, כל אלה יסודות מקוריים ויצירתיים פרי הצלם וידו האמונה, וראויים להגנת החוק.

9. פרסום הצילומים ללא אזכור שמו של התובע
ב- ת"א (ת"א) 19977-03-11 {אריאל ירוזולימסקי נ' ישראל פוסט - מדיה פרסום בע"מ, תק-של 2014(1), 29206 (2014)} טען התובע כי עורך הנתבעת פנה אל התובע וביקש לרכוש ממנו את צילומיו. התובע נתן את הסכמתו לכך. ביוני 2010 פוטר התובע מעבודתו בג'רוזלם פוסט, ובסמוך לאחר פיטוריו נודע לו כי במהלך חודש יולי 2010 עשתה הנתבעת שימוש בתמונה שצילם מבלי לתת לו קרדיט על הצילום, ותוך מתן הקרדיט על התמונה לגורם אחר.

הנתבעת טענה כי התביעה נגועה בשיהוי היוצר מניעות, שכן שתיקתו של התובע והימנעותו מלנקוט עמדה או מעשה בסמוך לפרסומים יוצרת מצג שלפיו הוא ויתר על זכויותיו.

כמו-כן, נטען כי מדובר בתביעה חסרת תום-לב, שהוגשה מטעמים טקטיים ותוך שימוש לרעה בהליכים כדי להוות משקל נגד לתביעתה של הג'רוזלם פוסט נגד התובע המתנהלת בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

לטענת הנתבעת פרסום הצילומים ללא אזכור שמו של התובע נבע ממחדלי התובע עצמו שוויתר בהתנהגותו על הזכות לקבלת קרדיטים. הנתבעת הקפידה לתת לתובע קרדיט על צילומים שהתובע ציין לגביהם במחשבי הג'רוזלם פוסט כי הוא זה שצילם אותם.

בית-משפט קבע כי התמונות שבגינן הוגשה התביעה אינן מורכבות וייחודיות ואינן דורשות מקוריות ויצירתיות רבה או מאמץ יוצא דופן. כמו-כן נקבע כי לא צמח לנתבעת רווח משמעותי כתוצאה מאי-ציון שמו של התובע על התמונות אלא לכל היותר מעצם פרסום התמונות, והתביעה כלל לא הוגשה בגין זכותו של התובע לקבל תשלום עבור הפרסום.

10. הזכות המוסרית בתמונה מאחר ובאחת הפעמים בהן שודרה התמונה, לא הוצג השם באופן מלא
ב- רע"א 8626/13 { יוסף טאובר (תבור) נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, תק-על 2014(2), 4727 (2014)}דן בית-המשפט במקרה בו אביו של המבקש, אוסקר טאובר, צילם תמונה של הזמרת יפה ירקוני. מספר שנים לאחר שירקוני והאב הלכו לבית עולמם, שידרה המשיבה ראיונות עם בני משפחתה של ירקוני, במהלכם הוקרנה התמונה על המסך שלוש פעמים: פעמיים הופיע לצד התמונה הכיתוב "צילום אוסקר טאובר". כיתוב דומה הופיע, ככל הנראה, גם בפעם השלישית, אלא שבפועל רובו ככולו הוסתר על-ידי כתובית אחרת.

המבקש טען כי המשיבה הפרה את זכות היוצרים שלו כיורשו של צלם התמונה, ואת הזכות המוסרית של אביו בתמונה מאחר ובאחת הפעמים בהן שודרה התמונה, לא הוצג שמו של אביו באופן מלא, זאת בהסתמך על הוראות סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, אשר קובע כי זכות מוסרית היא, בין היתר, זכות היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".

המשיבה טענה כי מהחומר העובדתי האב מסר את התמונה המקורית לירקוני. ירקוני עשתה במשך תקופה ארוכה שימוש בתמונה, לרבות שימוש מסחרי, וזאת מבלי שהאב, אשר היה אז בחיים, העלה טענות בדבר הפרת זכות יוצרים.

כמו-כן נטען כי יפה ירקוני ז"ל לאור כל חייה נהגה לרכוש את זכויות היוצרים בכל התמונות בהן צולמה.

בית-המשפט קבע כי זכות היוצרים הועברה מהאב לירקוני. ירקוני, שנהגה על-פי הראיות לרכוש את זכויות היוצרים בתמונותיה, החזיקה במשך שנים בתמונה המקורית, ונהגה בה "מנהג בעלים" בכך שפרסמה אותה בהזדמנויות שונות ואף למטרות מסחריות.

11. רישיון לפרסום בדרך של התנהגות
ב- ע"א 414/84 {רחל ברים נ' מגדלור רפאל בן נון, פ"ד לט(3), 109 (1985)} דן בית-המשפט בטענת המערערת כי המשיבה הפרה את זכויות היוצרים שלה בכך שפרסמה בעלון פרסומי שיווקי קטע מהמאמר אותו כתבה המערערת בהתבסס על הרצאה ופורסם בכתב עת של מכון התקנים.

המשיבים טענו כי קיבלו אישור ממכון התקנים לפרסם את הקטע האמור ובתנאי שיצויינו את מקור הציטוט.

בית-המשפט קבע כי עצם שתיקתה של המערערת במשך שנתיים שחלפו מיום הפרסום ובהתנהגותה יש משום הסכמה, רישיון שנותן בעל זכות יוצרים אינו טעון צורה פורמאלית כלשהי ויכול שיינתן בדרך של התנהגות.

12. האם צילום דוקומנטרי הינו יצירה אמנותית?
ב- ת"א (ת"א) 2447/87 {שעוזי קרן נ' יפתח שביט, פ"מ תשנ"א(א), 139} דן בית-המשפט במקרה בו הועתק צילום שבוצע על-ידי התובע בעיתון שערך הנתבע.

הנתבע טען כי העתיק את הצילום מעיתון ערבי-פלסתינאי המופיע בקפריסין ולא ידע כי הצילום בוצע על-ידי התובע וכי קיימת זכות יוצרים לגבי הצילומים.

בית-המשפט קבע כי בצילום הנדון הושקע זמן, מאמץ וכישרון, כי הצלם בחר את עיתוי הצילום, זווית הצילום והתאורה וכי הצילום הוא פרי עמלו של הצלם. לפיכך נקבע כי הצילום עומד בסטנדרט הנמוך של מקוריות ועל-כן זכאי הוא להגנה מהפרה על-ידי חוק זכות יוצרים.

13. עבודות צילום נכללות בגדר יצירת אמנות לצורך סעיף 1 לחוק זכות יוצרים
ב- ת"א (יר') 2441/89 {יהושע קוק נ' פלביו סקאלר, פ"מ תשנ"ב(ד), 3 (1991)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע טען כי במשך תקופת עבודתו בסטודיו, הוציא הנתבע ללא רשות התובע, עבודות צילום שונות ולאחר שהפסיק את עבודתו אצל התובע החל להציג את העבודות האמורות בין לקוחותיו כעבודות שהוא עצמו יצר.

הנתבע טען כי רוב העבודות לא הוצאו מהסטודיו אלא קיבלן מידי המזמינים באופן ישיר. כמו-כן טען כי הציג אך ורק עבודות שהוא עצמו ביצע או שהיתה לו לגביהן תרומה משמעותית ולכן אין לראות בכך הפרת זכות יוצרים.
בית-המשפט קבע כי יש לתובע זכות מוסרית לקבוע כי לא יעשה שימוש ביצירתו, אלא-אם-כן הוא מזוהה כיוצר היצירה, נובעת מכך גם זכותו למנוע ייחוס יצירתו לאחר.

14. למדען נתונה זכות יוצרים על עבודתו
ת"א (יר') 41/92 {אלישע קימרון נ' הרשל שנקס ואח', פ"מ תשנ"ג(ג), 10 (1993)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע עסק המחקר ופיענוח של מגילה תוך ציפיה כי שמו יקושר למגילה והוא יהיה המהדיר הראשון שלה ויזכה לתהילה ולהכרה אקדמית.

התובע טען כי הנתבע הפר את זכות היוצרים החומרית והמוסרית שלו בכך שפרסום ספר בו נכללו תצלומים של קרעי המגילה שחקר אך לא צויין שמו. לאור האמור, ביקש התובע צו מניעה ופיצויים.

הנתבע טען כי זכות היוצרים איננה שייכת לתובע אלא לרשות העתיקות וכן שהפרסום נעשה בתום-לב.

בית-המשפט קבע כי בעריכת העתק ובצירוף קרעים ומתחברים זה לזה אין מקוריות הנדרשת מכוח חוק זכות יוצרים. לעומת-זאת טקסט המורכב על-סמך מחקר הלכתי ובלשני הוא יצירה מקורית.

15. צילום תמונות - הפרת זכויות יוצרים
ב- ע"א (ת"א) 3038/02 {זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית, תק-מח 2007(2), 3822 (2007)} דן בית-המשפט בערעור שהגישה המערערת כנגד החלטה שנתנה בבית-משפט מחוזי לפיצוי בגין פגיעה בזכות יוצרים.

המערערת טענה כי הצילום שימש מעין "תפאורה" בפתיח לתוכנית ואיש מהדוברים לא הזכירו במהלך התוכנית. כמו-כן, נטען כי השימוש הפר את זכות המוסרית של המערער, היוצר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים

המשיבה טענה כי השימוש לא נעשה לצורך מסחרי ולכן אין נטיה לראות בו שימוש לא הוגן. כמו-כן נטען, כי לשימוש לא היתה השפעה על השוק הפוטנציאלי של היצירה, ההפך הוא, אם היתה השפעה היא הטיבה עם היוצרים.

בית-המשפט קבע כי השימוש לא היה הוגן, על-מנת לעמוד בדרישת ההוגנות היתה צריכה המשיבה לאזכר את שמה ולציין את העובדה שהיא בעלת הזכויות.

16. צילומים שהורדו מאתר אינטרנט ופורסמו באתר אינטרנט אחר
ב- ת"א (כ"ס) 7807/04 {מוטו מדיה בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-של 2007(2), 5127 (2007)} דן בית-המשפט במקרה בו הנתבעת פרסמה באתר האינטרנט ובירחון שבעה תצלומים שפרסמה התובעת באתר האינטרנט שלה.

הנתבעת טענה כי פרסום התמונות נעשה בתום-לב, לא ידיעה על זכויות היוצרים ועל-כן חל בנדון סעיף לחוק זכות יוצרים, 1911, חזקת תום-הלב.

התובעת טענה כי לא עומדת לנתבעת הגנת תום הלב וזאת מאחר וכל אדם סביר הנכנס לאתר ראוי כי יבחין בהתראה הנוגעת לזכויותיה של התובעת. כמו-כן נטען כי על מרבית התמונות מופיעה כתובת אתר האינטרנט של התובעת ולפיכך היה על העורך והכתבת לעשות ברור בנוגע לאישור השימוש בתמונות.

בית-המשפט קבע כי לאור הממצאים שהונחו לפניו נראה כי לא ידעו האנשים המופקדים על הפרסום מטעם הנתבעת על ההפרה וכי לא היה להם יסוד סביר לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים בצילומים.

17. פיצויים גין שימוש מפר בצילומים
ב- ת"א (יר') 52319-05-12 {רומן קרימן נ' תיק פרוייקטים ז. ט. בע"מ, תק-של 2014(1), 90558 (2014)} דן בית-המשפט בתביעתו של צלם, להפרת זכויות היוצרים שלו בשני צילומים שאותם פרסם באתר האינטרנט שלו, ושבהם עשתה שימוש הנתבעת.

התובע טען כי הנתבעת עשתה שימוש בצילומים אלה בשתי דרכים: בשנת 2007 עשתה הנתבעת שימוש בצילומים אלה במסגרת מצגת, שנועדה ללקוח שהזמין פרוייקט זה למטרות תיירות/פרסומת לתיירות. כמו-כן, בשנת 2009 נעשה בשני צילומים אלה שימוש במסגרת הפרופיל המקצועי באתר האינטרנט של הנתבעת הצילומים גם הוצגו באתר האינטרנט של הנתבעת.

הנתבעת טענה כי משהתברר לה הדבר, נכונה היתה היא ללא דיחוי לקבל את האחריות, התנצלה והיתה נכונה לפצותו ואולי אף לרכוש את הצילומים, אך לטענתה סכום הפיצוי אינו מוסכם ועל-כן הגיע הדיון בפני בית-המשפט.

בית-המשפט קבע כי יש לתת משקל מאזן, לטובת הנתבעת, לאור העובדה שבמועד בו הוחל בהפרת הזכויות, בשנת 2007, היה הכיתוב שציין את זכויותיו של התובע מתחת לצילום, דבר שהיה בו, ולו גם במידה מסויימת, כדי להכביד עליה באיתור בעל הזכויות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מאמרים, כתבות, צילומים, תמונות