botox
הספריה המשפטית
דיני קניין רוחני

הפרקים שבספר:

לוגו-אותיות

1. עיצוב הלוגו אינו כלל רעיון של התובע או פרי מחשבתו
ב- ת"א (נת') 22000-10-09 {אלנתן שטרית נ' מיסטר ספרינקלר בע"מ, תק-של 2014(2), 108970 (2014)} עסקינן במקרה בו הנתבעת עשתה שימוש בלוגו שעיצב עבורה התובע, מבלי ששילמה לו את התמורה עבור עבודתו.

התובע טען כי במרס 2008 פנה אליו בעלי הנתבעת, מר מוטי ריף, והזמין אצלו עיצוב של לוגו מסחרי חדש עבור הנתבעת, שיותאם למדבקות ולפריטי ניירת. נטען כי את ההשראה לעיצוב הלוגו הוא קיבל מתצלום היסטורי שמצא באתר אינטרנט בשם CPSC. התובע צירף לתצהירו דף של טקסט מתוך אתר זה, אך ללא התצלום ההיסטורי שהזכיר.

כמו-כן נטען, כי הנתבעת עושה שימוש ביצירותיו באתר האינטרנט שלה, על גבי כלי הרכב שלה והניירת שלה, וזאת מבלי ששילמה לו עבורן, ומבלי שקיבל את הקרדיט שמגיע לו בגין העיצוב והיצירתיות שהשתמש בהם לצורך מיתוג מסחרי מחודש של הנתבעת.

הנתבעת טענה כי עיצוב הלוגו אינו כלל רעיון של התובע או פרי מחשבתו, אלא הוא מבוסס על רעיון שהגה ריף, לאחר שנוכח כי הצעותיו של התובע אינן תואמות כלל את כוונותיו ואת צורכי הנתבעת.

לפיכך הנתבעת טענה כי אין במקרה זה יצירה שמקנה לתובע זכויות יוצרים על-פי הדין. לחילופין טוענת הנתבעת כי גם אם תידחה עמדתה, ותוכר זכות יוצרים של התובע לגבי הלוגו שעיצב, אזי כופרת היא בטענת התובע, כאילו בהתקשרות בין הצדדים הותנתה זכותה של הנתבעת להשתמש בלוגו בכך שתיפרע לתובע את מלוא התמורה שתבע.

על-פי התכלית של דיני זכויות היוצרים, והצורך לאזן בין אינטרסים חברתיים מתחרים, ברור כי שאין די בהשקעה בלבד כדי להצדיק הענקת הגנה של זכות יוצרים לביטוי.

בית-המשפט קבע כי, הלוגו שיצר התובע הוא העתקה "אחד על אחד" של התצלום מאתר CPSC, ואין בו המקוריות שנדרשת להקמת זכות יוצרים. הפועל היוצא ממסקנה זו, שהלוגו מושא התביעה הוא העתקה, ואינו יצירה שמקורה בתובע, וכי לא קמה לתובע זכות יוצרים בו.

2. שאלת קיומה של זכות יוצרים באותיות שעוצבו על-ידי סופר סת"ם
ב- ת"א (ת"א) 665/87 {ניסן פלג נ' מדן מפעלי דפוס נצרת בע"מ ואח', פ"מ תשנ"א(ב), 49 (1987)} דן בית-המשפט בתביעה במקרה בו עבד התובע אצל הנתבעת והוציא עימה הגדת פסח.

התובע טען כי כאשר הנתבעת עשתה שימוש באותיות שכתב בכתב ידו לטענתו מגיע לו מתן צו מניעה בגין הפרת זכויות יוצרים בעצם שימוש באותיות שכתב בכתב ידו סופר סת"ם מסויים, ואשר הודפסו בנוסח המקורי של הגדה של פסח, שהוציא לאור התובע.
הנתבעים טענו כי היתה להם הזכות לעשות שימוש באותיות נשוא התביעה כיוון שלטענתם כל מה שהביא איתו התובע לעבוד שייך גם לנתבעת כמעסיקתו.

בית-המשפט קבע כי אין בעצם כתיבת אותיות נשוא הדיון משום ביטוי בכתב לרעיון כלהוא, אלא ביטוי לכישרון גראפי ולא ספרותי.