פרסום, פרסומת ותעמולה

1. האם הפרסומים שפורסמו באתר התובעת ובידיעון, הם "יצירה ספרותית" כמשמעות הדבר בחוק זכות יוצרים
ב- ת"א (חי') 36429-10-13 {רוזנבלט ושות' נ' עו"ד חנא סמעאן, תק-מח 2014(2), 25170 (2014)} דן בית-המשפט בהפרת זכות יוצרים, בשל העתקת תכנים משפטיים שפרסמה התובעת לדף ה"פייסבוק" של הנתבע.

התובעת טענה, כי הנתבע הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון, ובשישה מקרים העתיק את הידיעות שנכללו בידיעון, ופרסם אותן בדף ה"פייסבוק" שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות, כאילו הוא עצמו כתב את התוכן המפורסם. לא זו בלבד שהנתבע העתיק את הפרסומים, ופגע בזכות היוצרים (החומרית) של התובעת, אלא שאף לא טרח לציין את העובדה, כי התוכן נכתב ונערך על-ידי התובעת, ובכך פגע הנתבע אף בזכויותיה המוסריות של התובעת באותם פרסומים שהועתקו.

הנתבע טען כי, על-פי מבנה רשת ה"פייסבוק" כל פרסום המופיע בדף ה"פייסבוק" שלו, ממילא מופיע תחת שמו ותמונתו, ואין על-כן מקום שהתובעת תלין על-כך ששמו מופיע בכותרת הפרסומים שבמחלוקת, שהרי מדובר בתהליך אוטומטי שנעשה על-ידי תוכנת המחשב, ולנתבע אין כל שליטה עליו.

בית-המשפט קבע כי, פסקי-הדין והחוקים עליהם מדווח בפרסומים אינם מקוריים, ואין מחלוקת שלתובעת אין זכות יוצרים בהם. ואולם, הפרסום עצמו, המדווח על פסקי-הדין והחוקים, ככל שהוא לא הועתק מאדם אחר, הוא בהחלט יצירה מקורית, שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים.

2. לשם הוכחת מוניטין נדרש תובע להוכיח מעין "זיהוי אוטומטי" הקיים בקרב הציבור בינו לבין המוצר או השירות אותו הוא מספק
ב- ת"א (קר') 16982-09-12 {סיגלית עמרם נ' ריקונספט - צימר באהבה בע"מ, תק-של 2014(1), 111891 (2014)} דן בית-המשפט בטענה כי הנתבעת פרסמה את עסקם המתחרה של הנתבעים 3-2, תוך שימוש בטקסט שהיא עצמה כתבה, תוך ציון שמות הטיפולים ותיאורם, שהם פרי יצירתה.

כמו-כן, התובעת טענה כי הנתבעים עשו שימוש בשמות הצימרים שעימם עבדה, שהם לקוחותיה, כל זאת ללא ידיעתה.

בנוסף, עשו הנתבעים שימוש ב"ספר האורחים" של התובעת, שהינו למעשה חוות-דעת של לקוחותיה, אשר כתבו את התרשמותם מהטיפולים שהעניקה להם. חוות-הדעת פורסמו בעמוד הפרסום של עסקם של הנתבעים, באופן מטעה, כאילו מדובר בהמלצות וחוות-דעת שניתנו על עבודת הנתבעים 2 ו- 3.

הנתבעת טענה כי התכנים שנכתבו בדף הפרסום של התובעת לא היו פרי יצירתה, אלא נכתבו על-ידי עובדת הנתבעת, וכי ממילא אין המדובר בתוכן המקים זכות יוצרים. בנוסף נטען, כי דף הפרסום אליו הפנתה התובעת, הינו דף ארכיוני, שאין למשתמש באתר כל דרך להגיע אליו, ולפיכך לא נגרם לתובעת כל נזק.

בית-המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה קיומו של מוניטין. לא ניתן לקבוע כי הציבור מזהה שירותי עיסוי הניתנים בצימר, באופן בלעדי עם התובעת. אין מדובר בשירות כה ייחודי, שהציבור מזהה אותו בהכרח עם התובעת.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי לשם הוכחת מוניטין נדרש תובע להוכיח מעין "זיהוי אוטומטי" הקיים בקרב הציבור בינו לבין המוצר או השירות אותו הוא מספק, ומקום בו מדובר בשירות נפוץ, הניתן על-ידי מגוון רחב מאוד של עוסקים בתחום, קשה להלום כי נותן שירות אחד, ובמקרה זה מעסה, יוכר כבעל מוניטין בתחום, כמשמעו בפסיקה.

3. המצגת, שיצרה התובעת, מקיימת את שלושת המבחנים: מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות
ב- ת"א (פ"ת) 7357-09-10 {קו האופק מערכות פרסום ותדמית בע"מ נ' עלי שלכת בע"מ, תק-של 2013(4), 90390 (2013)} דן בית-המשפט בתביעה לפיצוי התובעת בגין קמפיין שיווקי חלקי, אותו הכינה עבור הנתבעת 1, לאחר שההתקשרות בסופו-של-יום לא יצאה לפועל. נטען כעילה לפיצוי כי הנתבעים עשו שימוש בקמפיין השיווקי שבוצע על-ידי התובעת במסגרת פרסומים אותם רכשו ממתחרים עסקיים של התובעת.

התובעת טענה כי הפרת זכות היוצרים על-ידי הנתבעים נעשתה על-ידי העתקת עקרונותיו של הקמפיין השיווקי לתוך תשדירי הרדיו שהופקו עבור הנתבעים וכן העתקת ה"סלוגן" פרי יצירתה של התובעת "עלי שלכת - להיפרד בדרך שלך".

הנתבעים טענו כי המצגת הינה הצעת מחיר ולא יותר. לדידם, אין המצגת מכילה קמפיין שיווקי, הרעיונות המובעים במצגת לא היו לרוחם של הנתבעים ולא התאימו למטרותיהם.

בית-המשפט קבע כי המצגת, שיצרה התובעת, מקיימת את שלושת המבחנים: מבחן המקור בכך שמקורה של המצגת בתובעת, מבחן ההשקעה בכך שהתובעת השקיעה ביצירת המצגת עבודה משמעותית הגם שהיקפה נותר בשלב זה לא ברור, ואת מבחן היצירתיות מקיימת המצגת בכך שיש בה חדשנות וייחודיות מספקת כדי להצדיק את ההגנה עליה.

4. האם שלט פרסום הינו יצירה מקורית?
ב- ע"א 360/83 {סטרוסקי בע"מ, יהושע סטרוסקי נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח', פ"ד מ(3), 340 (1985)} דן בית-המשפט בערעור על קביעת בית-המשפט המחוזי כי השלט, שעוצב על-ידי המערערים, הינו "יצירה אמנותית מקורית", הראויה להגנה מכוח חוק זכות יוצרים.

המערערים, גרפיקאים במקצועם, טענו כי הם בעלי הזכויות בשלט פרסומת שעיצבו עבור המשיבות ואשר שימש כאב-טיפוס להכנת שלטים נוספים כדוגמתו, שהמערערים סיפקו למשיבות על-פי הזמנתן.

המשיבים טענו כי כאשר המקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה הם כמעט אפסיים, כמו, לדעתו, בשלט זה, אין הפרה אלא בהעתק מדוייק.

בית-המשפט קבע כי ככל שהמקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה גדלים, כך נדרשת להפרת זכות היוצרים בה, העתקה מדוייקת יותר. על-פי משוואה זאת ניתן לומר, כי המקוריות והמאמץ שבשלט הם צנועים, ולעומת-זאת ההעתק הוא כמעט מדוייק. בכך די להפרה.

5. דברי פרסומת ותעמולה עשויים להיות יצירה ספרותית ובלבד שלא יהיו סיסמאות בלבד
ב- ע"א (ת"א) 178/79 {רלף הלינגר נ' יואל אסתרון, משרד הביטחון פ"מ תש"ם(ב), 45 (1997)} דן במקרה בו המשיב פרסם בגלי צה"ל תשדיר פרסומת ובו השמיט חלק מההודעה. המערער הגיש תביעה לפיצויים על בסיס טענה כי הפרו את זכות היוצרים שלו וגרמו לו בהתנגותם הנ"ל נזק.

בית-המשפט קבע כי ההודעה איננה אלא הודעת פרסומת שאין לה שום אופי מיוחד ואין להעלות על הדעת שהיה צורך להשקיע בחיבורה "מחשבה, מרץ, עבודה וכישרון".

יחד-עם-זאת קבע בית-המשפט שיכול להיות שגם דברי פרסומת ותעמולה יהוו "יצירה ספרותית" ובלבד שלא יהיו בחינת סיסמאות גרידא. עוד נקבע, כי המונח "מקורי" המופיע בסעיף 1(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, לדעת בית-המשפט יוצא כי "הכוונה איננה למקוריות הרעיון עצמו, אלא ביטויו של הרעיון, והחוק גם איננו דורש שהביטוי יהיה מקורי וחדש אלא שיהא פרי עטו של המחבר.

6. הפרת זכות יוצרים - ההגנה שעומדת לנתבע על-פי סעיף 8 לחוק
ב- ת"א (פ"ת) 2491/91 {האחים עיני נ' מיכאל יוסף (11.3.1992 לא פורסם)} עסקינן במקרה בו התובעים פרסמו בספר טלפונים של ערי גוש דן מודעת פרסומת לעסק של ניקוי שטיחים שבניהולם.

התובעים טענו כי שני צילומים המופיעים בפרסום הודעות על-ידי הנתבע בלוחות פרסום המותקנים בבתים משותפים, נלקחו ממודעתם. בכך יש לדעתם משום הפרת זכויות יוצרים.

הנתבע לא התכחש לעצם הפרסום, אך טען כי המפרסם פנה אליו בהצעה לפרסום, והוא אשר עיצב את המודעה. כן העיד הנתבע שלא ידע כלל מאין נלקחו התמונות במודעה, ולא ידע כי התובעים מפרסמים עצמם בספרי הטלפון.

בית-המשפט קבע כי הנתבע לא ידע דבר על קיומו של הפרסום של התובעים, וממילא לא ידע מקיומה של זכות היוצרים הכרוכה בו. בנוסף, לאור סתמיות ושגרתיות התמונות שהוצגו בפניו - הוא לא היה צריך לחשוש שיש בהן כדי הפרת זכות יוצרים.

7. דחיית בקשה לצו מניעה משיקול של מאזן הנוחיות - טענה לזכות יוצרים בשם
ב- המ' (ת"א) 5170/64, ת"א 3267/64 {שורק אביטל בע"מ נ' בית חרושת לסיגריות "לוד" בע"מ, פ"מ מז 369 (1965)} דן במקרה בו המבקשת הכינה לבקשת המשיבה הצעת פרסום על האותיות L.F אך הצעתה לא נתקבלה והמשיבה פנתה לחברת פרסום אחרת ועמה יצאה בפרסומת עם האותיות A.L.F ובעברית א.ל.ף.

המבקשת טענה כי יש לה זכות יוצרים היות והשם מהווה יצירת אמנותית המוגנת על-פי חוק זכות יוצרים, 1911.

בית-המשפט קבע כי על-מנת להוכיח הפרת זכות יוצרים יש להראות כי הצורה כפי שמשתמשת בה המשיבה דומה לצורה שהוצעה על-ידי המבקשת. במקרה דנן נקבע כי על-פי הראיות שהוצגו בפני בית-המשפט לא ניתן לקבוע כי הדבר כך במקרה זה.

8. בקשה לאיסור פרסום והפצה של עלון המפר זכות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 1110/93, המ' (ת"א) 9133/93 {דליה הלפרין נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ ואח', תק-מח 93(3), 162 (1993)} בית-המשפט דן במקרה בו המבקשת גילתה כי עלון הפרסום שהציעה ערוך ומוכן בנוסח המוצע על ידה.

המבקשת טענה כי משפטים רבים זהים ומשפטים אחרים דומים, רובם ככולם סדורים בזה אחר זה, כבהצעתה.

בית-המשפט קבע כי לא צריך עיון מעמיק כדי לגלות בנוסח המתוקן על-ידי משפחת גרינבוים את יצירתה של המבקשת. זכות היוצרים איננה נמדדת בשיעור התמורה האמורה להיות משולמת עבור היצירה.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי התיקון של "טקסט המבקשת" ושילובו בראשי פרקים ומספר משפטים אחרים צריך היה לקבל את הסכמתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פרסום, פרסומת ותעמולה