פנקס סימני המסחר - סעיפים 6-4 לפקודת סימני מסחר

1. הדין
סעיפים 6-4 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 קובעים כדלקמן:

"4. הפנקס ותכנו (תיקון התשס"ג (מס' 2))
לעניין פקודה זו יתנהל פנקס לרישום סימני מסחר (להלן: "הפנקס"); הרישום יהיה לפי פרטים אלה:
(1) שם בעל הסימן, מענו ומשלח-ידו;
(2) הודעות על העברה או מתן רשות;
(3) ויתורים;
(4) תנאים והגבלות;
(4א) לעניין סימן מסחר בין-לאומי הרשום בישראל - ציון היותו סימן מסחר בין-לאומי;
(5) כל פרט אחר שנקבע לעניין סימני מסחר רשומים.

5. הרשם (תיקון התשס"ג (מס' 2))
השר ימנה רשם סימני מסחר (להלן: "הרשם") ובפיקוחו יתנהל הפנקס.
5א. הטלת תפקידים שיפוטיים וקבלת סמכויות (תיקון התשס"א)
(א) השר רשאי להטיל על עובד המדינה שהוא עורך-דין הכשיר להיות שופט מחוזי (להלן: "פוסק בקניין רוחני"), למלא כל תפקיד שיפוטי שעל הרשם למלא, או שהרשם מוסמך או רשאי לעשותו לפי הוראות פקודה זו, למעט הסמכות להתקין תקנות לפי סעיפים 42 עד 45 ו- 72, ואם יוטל התפקיד על סגן רשם הפטנטים יראו אותו, לצורך מילוי תפקידו זה, פוסק בקניין רוחני.
(ב) פוסק בקניין רוחני שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף-קטן (א) ימלא את התפקיד לפי הוראות פקודה זו ומוקנות לו, לשם מילוי תפקידו, הסמכויות הנתונות לרשם בפקודה זו.
(ג) כל פעולה שנעשתה כדין בידי פוסק בקניין רוחני, שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף-קטן (א), דינה - לעניין פקודה זו, כדין פעולה שנעשתה בידי הרשם.

6. פומביות
(א) הפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור בכל שעה נוחה, בהתאם לתקנות.
(ב) העתק מאושר של כל רישום יינתן לכל אדם, לפי דרישתו, תמורת האגרה שנקבעה."

2. חסינות שיפוטית - סעיף 5א(א) לפקודת סימני מסחר
סעיף 5א לפקודה הנ"ל, מסמיך את הרשם וסגנו למלא כל תפקיד שיפוטי כדין. אין בסעיף כל התייחסות לשאלת החסינות המוקנית, אם בכלל, לרשם סימני המסחר, בעת מילוי תפקידו.

כלל ידוע הוא, כי פרשנות ראויה של דבר חקיקה היא פרשנות המגישה אחדות והרמנויה בין הסדרים חקיקתיים {ת"א (ת"א) 1204-04 עליזה אינהסאז ואח' נ' אחים סגל-אופטו-ליין בעמ ואח', תק-מח 2011(1), 2187 (2011)}.

ביודענו, כי הוראת חוק אינה ניצבת לבדה, אלא אמורה להשתלב ולהלום הוראות דין אחרות, עלינו לתור אחר מקור אחר לחסינות הנטענת.

מקור זה נמצא לנו בסעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 הקובע כדלקמן:

"8. רשות שופטת
אדם שהוא גופו בית-משפט או בית-דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות-שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי."

תכליתה של החסינות השיפוטית לאפשר לבעל התפקיד השיפוטי למלא את תפקידו, ללא חשש ומורא מפני תביעות על מעשים שעשה בעת מילוי תפקידו, זולת מרותו של הדין.

הרצון להגן על שופטים וממלאי תפקידים מעין שיפוטיים מפני הפעלת סנקציות אישיות כנגדם והשאיפה להבטיח את חופש פעילותם, גוברים במקרה זה על הצורך לפצות את הנפגע הספציפי מהעוולה השיפוטית.

החסינות השיפוטית חלה גם על ממלאי תפקידים שיפוטיים, שאינם שופטים או דיינים, כדוגמת רשם סימני המסחר.
חסינות זו מכונה חסינות מעין שיפוטית, אך היא באה להגן על מי שמבצע פעולות שיפוט, ואין ספק כי רשם סימני המסחר, המשמש כפוסק בקניין רוחני, ממלא תפקיד שיפוטי.

בהעדר הלכה מחייבת של בית-המשפט בסוגיה זו, נחלקו הדעות בשאלת מהותה של החסינות השיפוטית {דיונית או מהותית} ובשאלת גדר תחולתה .

ב- בר"ע (יר') 2315/00 {מדינת ישראל נ' אבי פרידמן ואח', תק-מח 2001(1), 65542 (2001)} היה הראשון, שבחן את גבולותיה והיקפה של החסינות השיפוטית בישראל.

בית-המשפט קבע כי ניתן יהיה לתבוע את המדינה, כנושאת באחריות שילוחית מכוח יחסי עובד-מעביד למעשיו של גורם שיפוטי, רק "במקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד".

בהעדר הלכה מחייבת של בית-המשפט, ולאחר שנדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-המשפט מהווה פסק-הדין בעניין פרידמן הלכה מנחה בעניין {רע"א 2828/01 אברהם פרידמן נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2002(2), 661 (2002)}.

בעקבותיו ניתנו פסקי-דין שונים וסותרים בשאלת מהותה של החסינות השיפוטית, היקפה והנסיבות בהן יאמר כי החלטת הגורם השיפוטי נגועה ברשלנות רבתי {למשל, ת"א (יר') 7753/00 עו"ד דניאל אברהם נ' אכרם משולם, תק-של 20002(3), 52 (2002); ע"א (ת"א) 1871/03 בנק לאומי בע"מ נ' בן אהרון אהרון, תק-מח 2004(1), 7826 (2004); בש"א (ת"א) 6269/08 מדינת ישראל - משטרת ישראל והנהלת בתי-הדין הרבניים ואח' נ' אנה וזגיאל, תק-מח 2008(3), 8084 (2008)}.

ב- ת"א (ת"א) 199207/02{יאיר ש' שיווק בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', תק-של 2005(3), 12227 (2005)} התייחס בית-המשפט להלכת פרידמן הנ"ל ויצא כנגד המבחן שנקבע שם.

בית-המשפט ציין כי קביעת מבחן אמורפי, כדוגמת "מבחן הרשלנות הרבתי" הינו בעייתי - וזאת בלשון המעטה.

בשל כך שמדובר ברשלנות שגבולותיה אינם ידועים מראש וקשים להגדרה. עוצמתה של הרשלנות חייבת להיבחן בכל מקרה ומקרה לגופו. המבחן מחייב להיכנס לעובי הקורה בשלב מוקדם מאוד של ההליך המשפטי, בטרם נשמעו עדים ובטרם הוגשו ראיות, על-מנת לקבוע אם מדובר ברשלנות רבתי, אם לאו.

בנוסף צויין בפרשת יאיר ש' שיווק הנ"ל כי הקביעה, כי ניתן לתבוע את המדינה במקרים של רשלנות רבתי, מזמנת הגשת תביעות סרק על-ידי תובעים, המתיימרים לסווג כל פעולה שיפוטית או מעיין שיפוטית כרשלנות רבתי או רשלנות חמורה, במטרה לתבוע את המדינה כבעלת הכיס העמוק.

על-כן, יש להתיר תביעה כנגד המדינה ולהכיר באחריותה, בין אם מכוח אחריות שילוחית ובין אם מכוח אחריות ישירה, רק במקרים חריגים של פעולות הנעשות בזדון או בחריגה מודעת מסמכות, מצד הגורם השיפוטי או המעין שיפוטי.

אמת-מידה זו, בניגוד לאמת-מידה של "רשלנות רבתי", הינה אמת-מידה קלה ליישום. מקרי זדון וחריגה מסמכות הינם מקרים המצדיקים חיובה של המדינה בפיצוי, מאחר שהם פוגעים בתחושת הצדק וההיגיון, בשונה ממקרים הנעים בין רשלנות סתם לרשלנות רבתי.

על החלטות מסוג זה נקבע כי רשאי רשם סימני המסחר לדון מחדש. בהתנגדות לרישום סימני מסחר {תיק מס' 113595 ו- 113596 תיק ותיק בע"מ נ' Marc O'Polo International AB, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.12.03)}.

החלטות של לשכת סימני המסחר לקבל בקשה לרישום, להורות על פרסומה ולרשום סימן מסחר, הן החלטות של רשם סימני המסחר. אלו החלטות מינהליות, הנעשות מכוח הסמכויות שניתנו לרשם בפקודה. השאלה היא, האם רשאי רשם סימני המסחר לחזור בו מהחלטתו, דהיינו, לבטל את החלטתו בדבר קיבול סימן, פרסומו ורישומו בפנקס.

התשובה לשאלה דלעיל הינה חיובית. רשם סימני המסחר, ככל רשות מינהלית אחרת, מוסמך, ככלל, לבטל החלטה שלו עצמו, אם כי לא בכל מקרה הוא יעשה כן.

הדברים אמורים באשר לביטול החלטות של רשם סימני המסחר שלו עצמו. מכאן שהדברים נכונים גם נכונים לגבי החלטות של אחרים הנתונים למרותו והנכנסים לנעליו על-פי הוראות סעיף 5א(ג) לפקודת סימני המסחר.

בפרשת תיק ותיק הנ"ל מונה רשימה שאינה ממצה של השיקולים המיוחדים אשר יש להביא בחשבון השאלה האם לבטל החלטה מינהלית אם לאו, ובהם: הסמכות לבטל תופעל במקרים נדירים ומיוחדים, המציאות שנוצרה בעקבות ההחלטה מוטעית, איזו הסתמכות היתה עליה והאם היה שינוי מצב לרעה בגינה, הצורך בתיקון הטעות שנגרמה בגין הרשות או באשמת האזרח, האם מדובר בטעות שבקביעת עובדה או טעות המוציאה את ההחלטה אל מחוץ לגדר הסמכות של הרשות או גורמת לרשות אחרת לפעול באופן אחר בניגוד להוראות החוק, שינוי נסיבות, שינוי במידה ראויה, ושינוי וביטול לפי הוראת חוק מיוחדת.

כאמור, המדובר ברשימה שאינה ממצה ודי להיזקק לשיקול אחד מהרשימה האמורה להכרעה בצורך של ההתערבות בהחלטה המינהלית.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פנקס סימני המסחר - סעיפים 6-4 לפקודת סימני מסחר