דילול של מוניטין

הדוקטרינה של דילול מוניטין אינה דורשת הוכחה של חשש להטעיית הצרכנים. אולם, נראה לי כי המקרים בהם ראוי לקבוע שהתקיים דילול מוניטין גם אם לא הוכחה הטעיה כלשהי, הם מקרים יוצאי דופן שבהם נבע העדר ההטעיה למשל מכך שהמוצר שייך להגדר שונה לחלוטין.

לעומת-זאת, כאשר עניין לנו בשימוש בסימן על מוצרים מאותו ההגדר וככל שנמצא כי אין דמיון מטעה בין המוצרים או הסימנים וקיים בידול ביניהם, נראה כי אין מקום לטענה שהמוניטין של בעל הסימן ידולל.

לפי פסיקת בית-המשפט הוגדר דילול מוניטין כמצב בו נעשה שימוש בסימן מסחר חזק בלא רשות בעליו וללא יצירת הטעיה, המביא לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית שהסימן הצליח להעביר לצרכיו {ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi &company limited, פ"ד נב(3), 276 (1998)}.

שחיקה בתדמיתו של סימן מסחר בקרב קהל הצרכנים גורמת אף לגריעה מערכו המסחרי של סימן המסחר, וזאת בעקבות ירידה בכושר המכירה הטמון בו.

בסעיף 11 לפקודת סימני המסחר אין התייחסות ישירה לדוקטרינת "המוניטין הבין-לאומי" או לדוקטרינת ה"דילול", אך ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של "התחרות הבלתי-הוגנת".

סימני מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בין-לאומית ומוניטין בעלי עצמה כה גדולה עד שהם חורגים מעבר למוצרים הספציפיים שבהם עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין.

לפיכך, על-מנת שניתן יהיה לטעון כי קיים חשש לדילול מוניטין צריך להראות כי מדובר:

ראשון, עסק מפורסם חוצה גבולות;

שני, לסימן עצמה כה גדולה שהיא חורגת מעבר למוצר הספציפי;

שלישי, יש להוכיח כי השימוש נועד לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם;

רביעי, רמת ההתנהגות הנדרשת על-פי דיני התחרות הבלתי-הוגנת צריכה להיקבע על-פי סטנדרטיים ערכיים ראויים של החברה.

הדרישות הללו, ככל שניתן להבין, הן מצטברות ולא חילופיות, לפי פסיקת בית-המשפט ניתן לראות שקיימת סכנת הטעיה ממשית במקרים שונים בשל דמיון בין המוצרים שלגביהם כבר נרשם סימן מסחרי מסויים, לבין אלה שביקשו להירשם באותו שם.

ב- בג"צ 476/82 {אורלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים ואח', פ"ד לט(2), 148 (1985)} בית-המשפט אימץ את המבחן שנקבע בספרו של D.M Kerly, Law of Trade Marks and Trade Names (London, 11th ed)}. }

"The test whether or not goods are 'of the same description' would seem to be supplied by the question - Are the two sets of goods so commonly dealt in by the same trader that this customers, knowing his mark in connection with one set and seeing it upon the other, would be likely to suppose that it was used upon them also to indicate that they were his goods? The Matter should be looked at from a business and commercial point of view."

אין להתיר ניצול של מוניטין על-ידי נטילת סימן מסחרי של ייצרן אחר, בעל סימן מסחר מפורסם המעלה אסוציאציה מיידית אצל הצרכן וזאת גם לגבי מוצרים אחרים.

דוקטרינה של דילול מוניטין אינה דורשת הוכחה של חשש להטעיית הצרכנים. אולם, נראה לי כי המקרים בהם ראוי לקבוע שהתקיים דילול מוניטין גם אם לא הוכחה הטעיה כלשהי, הם מקרים יוצאי דופן שבהם נבע העדר ההטעיה למשל מכך שהמוצר שייך להגדר שונה לחלוטין ומכל מקום, אין לאמץ דוקטרינה זו כברירת מחדל בכל מקרה שבו לא הוכחה הטעיית צרכנים.

דוקטרינת הדילול נועדה להגן על המוניטין והתדמית החיוביים שדבקו בסימן מסחר מוכר היטב והיא מספקת הגנה מעין קניינית למוניטין עצמו מפני ניסיונות פסולים של סוחרים להבנות מהמוניטין של בעל הסימן תוך יצירת מצג שווא בדבר קבלה כביכול של זיכיון, הרשאה, מתן חסות, קידום, או כל קישור אחר בין המוצר בעל המוניטין למוצר שלהם {עמיר פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה}.

סעיף 46א(ב) לפקודת סימני המסחר קובע שימוש ייחודי לסימן מסחר "מוכר היטב" שהוא סימן רשום גם למוצרים שאינם מאותו ההגדר. הסעיף אמנם אינו דורש הוכחת הטעיה ומסתפק בשימוש שעשוי להצביע על קשר בין הטובין בלבד, אך מתנה הגנה זו בהוכחה כי בעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור.

לעומת-זאת, כאשר עניין לנו בשימוש בסימן על מוצרים מאותו ההגדר וככל שנמצא כי אין דמיון מטעה בין המוצרים או הסימנים וקיים בידול ביניהם, נראה כי אין מקום לטענה שהמוניטין של בעל הסימן ידולל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דילול של מוניטין