סעד זמני בערעור

1. מבוא
הסמכות ליתן סעד זמני בתקופת הערעור מוסדרת כיום בהוראות תקנות 467(ב) ו- (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעות כדלקמן:

"467. עיכוב ביצוע וסעד זמני
...(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית-המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.
(ג) הוראות תקנה 364(א) עד (ד) יחולו על בקשה למתן סעד או עיכוב ביצוע שיוגשו לפי תקנה זו, בשינויים המחוייבים לפי העניין."

בעבר קבעה תקנה 471 לתקנות התקסד"א הנ"ל כי יש צורך ב"טעמים מיוחדים שירשמו" כדי ליתן סעד זמני בערעור, יחד-עם-זאת, נקבע בפסיקת בית-המשפט כי לא חל שינוי מהותי בקריטריונים שנקבעו בעבר לשם מתן צו כזה, למעט העובדה שהתמתנה הדרישה ל"טעמים מיוחדים", וזאת לאור הרציונל שעמד בבסיס ההלכה שהגדירה את אמות המידה למתן הצו {ע"א 427/13 אבי דעוס נ' נפתלי דופני, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.08.13); ע"א 2675/14 O.W. BUNKER MALTA LIMITED נ' האניה EMMANUEL TOMASOS M/V, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.14)}.

הכלל הוא שמי שמבקש סעד זמני בערעור, צריך להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחה טובים בערעור ומאזן נוחות הנוטה לטובתו.

המבחנים שנקבעו לשם קבלת סעד זמני לתקופת הערעור, על מבקש הסעד להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי ישנו סיכוי טוב שערעורו יתקבל והשני, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק שייגרם לו, אם לא יינתן לו הסעד, יהא בלתי-הפיך או למצער עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מקבלת הסעד.

על בית-המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים האמורים, וככל שאחד השיקולים מטה את הכף לעבר מתן הסעד הזמני, כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של השיקול השני, וההיפך {ע"א 2745/14 פלוני נ' יקיר ניידיק עו"ד, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.05.14); ע"א (נצ') 9068-08-14 מאלק אבו סאלח נ' יוסף סלמאן אבו סאלח, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.14)}.

בית-המשפט ייטה להעניק סעד למערער, מקום בו צפוי לו נזק בלתי-הפיך מאי-הושטת הסעד, או למצער, כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו {ע"א 4090/04 דבורה סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.04); בש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב נ' משה שרבני, פ"ד מט(3), 479 (1994)}.

כאשר נדחתה התביעה בערכאה הראשונה, הרי היא, לכאורה בלתי-מבוססת. לכן, לא בנקל יינתן סעד זמני למערער לתקופת הערעור.

צו מניעה זמני בערכאת הערעור, הבא להגן על בעל דין לאחר שנדחתה תביעתו, לא יינתן כדבר שבשגרה, כדי לזכות בסעד הביניים המבוקש, במסגרת ערעור על פסק-דין הדוחה את התביעה, יש להראות שקיים צידוק להגן על התביעה הדחויה בטרם יתברר הערעור.

תקנה 471(א) לתקסד"א הנ"ל, מורה כי יינתנו "טעמים מיוחדים" למתן הסעד הזמני המבוקש בערעור, מלמדת כי אין די בטענתו של המבקש לעניין הטעות שנפלה בפסק-הדין נשוא הערעור, אפילו נחזית הטענה כרצינית וממשית, כדי להביא את בית-המשפט להעניק לו סעד זמני המנוגד לקביעותיה של הדרגה הראשונה.

עד שבית-המשפט יעניק סעד זמני כאמור, נדרש מהמבקש להוכיח לא רק את זכאותו הלכאורית לקבלת הסעד {סיכויי הצלחתו בערעור} אלא גם את ההצדקה המיוחדת להושטת אותו סעד עוד לפני שהערעור הוכרע.

אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכוי הערעור קלושים ואם מתן הצו עלול לגרום לזוכה, נזק העולה על הנזק שיישא בו המבקש אם יזכה בערעור או אף השווה לו.

שיקולים אלה, סיכויי הערעור והנזק הצפוי, תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה {א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית)}.

כדי לזכות בסעד הביניים המבוקש, במסגרת ערעור על פסק-דין הדוחה את התביעה, על המבקש להראות שקיים צידוק להגן על תביעתו הדחויה, בטרם יתברר הערעור {בש"א 951/96 סטלה גולן נ' מילוא גולן, פ"ד מט(4), 877 (1996)}.

זאת ועוד, לצורך קבלת סעד זמני לתקופת הערעור על המבקש להוכיח שניים: ראשית, כי סיכויי ההליך העיקרי הם טובים או לפחות מועמדת בהם לדיון שאלה רצינית, שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

2. האם קיימת אבחנה בין סעד זמני בערעור (לכל סוגיו) לבין בקשה לעיכוב ביצוע?
כאשר אין מדובר בבקשה לעיכוב החלטה אשר לא הטילה חובת ביצוע כלשהי שניתן לעכבה, כי אז עניין לנו בסעד זמני לתקופת הערעור שתכליתה אבטחת זכויות, אם המבקש יזכה בערעור.

המסגרת הדיונית הנאותה הינה תקנה 471 לתקסד"א ולא המסגרת של תקנה 468 לתקסד"א, שעניינה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שנילווה אליה פן אופרטיבי.

פועל יוצא של אבחנה זו שבבקשת סעד זמני בערעור ניתן לפנות ישירות לבית-משפט של ערעור ולא כמצוות תקנה 468 לתקסד"א, המחייבת פניה קודמת לבית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור {ע"א 4729/00 העדה האוונגלית אפיסקופלית נ' גורגית ניקולא, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.00)}.

קיימים מקרים בהם המבקש עיכוב ביצוע פונה לבית-משפט של ערעור ו"מלביש" לבקשתו כסות של בקשה לסעד זמני בערעור, ובכך מנסה "לדלג" על הצורך בפניה בבקשת העיכוב לערכאה הראשונה, במקרה כזה יבחן בית-משפט את הבקשה לפי תוכנה ולא לפי כותרתה.

פסיקת בית-המשפט פירשה בצמצום את תחום התפרשותה של תקנה 471 לתקסד"א כחלה רק מקום שנדרש לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בערכאה הראשונה במסגרת תובענה שלאחר-מכן נדחתה {ע"א 9694/01 האפוטרופס הכללי, מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' יוסף פרידמן, פ"ד נח(2), 65 (2003)}.

סעד זמני כזה צריך היה, למעשה, להתבטל עם דחיית התובענה.

על-כן, באה תקנה 471 לתקסד"א להורות כי בתנאים מיוחדים ניתן להשאיר את הסעד הזמני על כנו עד הכרעה בערעור, ובנסיבות אלה ומשהוגש הערעור, ניתן לפנות ישירות לערכאת הערעור בבקשה לסעד זמני כאמור.

הדרישה לטעמים מיוחדים נועדה להצביע על-כך כי אין מדובר במתן סעד זמני על דרך השיגרה אלא יש צורך להראות צידוק מיוחד ליתן הגנה לתביעה שנדחתה בטרם ההכרעה בערעור.

כלומר, כדי לזכות בסעד זמני עד לבירור הערעור, חייב המבקש להראות בתצהירו שקיים צידוק להגן על תביעתו בטרם יתברר הערעור {המ' 654/61 "יחד" קואופרטיב חיפה בע"מ נ' צ' שימנסקי ואח', פ"ד טו(3), 2304 (1961); בש"א 243/88 ד"ר אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח נ' אחמד מוחמד מחמוד עדילה, פ"ד מב(3), 208 (1988)}.
בנסיבות מיוחדות עשוי בית-משפט שלערעור ליתן סעד זמני גם מעבר לאמור לדוגמה, בתקנה 471 לתקסד"א וזאת ככל שהערכאה הראשונה מוסמכת לעשות, ככל שנדרש על-מנת למנוע סיכול הערעור {ב"ש 1222/85 יהושע נחשון נ' שרה שי, פ"ד מ(1), 103 (1986); ע"א 459/89 דן טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מג(4), 563 (1989)}.

ואולם סמכות זו שמורה למצבים בהם הסעד הזמני המתבקש בערעור אינו שקול בתוכנו ובמהותו לעיכוב ביצוע פסק-הדין עליו הוגש ערעור, שאם כך הוא, דינה של הבקשה לסעד להיות מוגשת תחילה לערכאה שנתנה את פסק-הדין בהתאם להליך הקבוע בתקנה 467 לתקסד"א.

ב- בש"א 2966/96 {אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668 (1996)} בית-המשפט קבע כי הגשת הערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק-הדין או לפעול על פיו בכל דרך אחרת, פסק-הדין חורץ בשלב זה את הדין, וצריך טעם מיוחד כדי שבית-המשפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכיה.

לפיכך, גם בדונו בבקשה רגילה לעיכוב הביצוע של פסק-דין, אין בית-המשפט לערעורים נוטה לתת סעד זמני המשעה את תוקף פסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט.

הנטל להצדיק מתן סעד זמני ממין זה מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק-הדין ואינו נטל קל.

בקשה המבקשת לאסור על עשיית שימוש בהחלטות בית-המשפט, וזאת גם כשהמדובר הוא בהחלטה למחיקת תביעה על-הסף והחלטה לתיקון טעות סופר המשנה את ההחלטה הקודמת מ"מחיקת" התביעה ל"דחיית" התביעה, הינה, הלכה למעשה, בקשה ל"התליית פעולתה של החלטה" ולפיכך בקשה לעיכוב ביצוע {בש"א (יר') 1440/95 ברכה אורנן נ' עמותת קונסרבטוריון 'דוניה ויצמן', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.95)}.

3. סמכותו של בית-משפט שלערעור, מכוח סמכותו הטבועה, ליתן סעד זמני בערעור
בית-משפט שלערעור מוסמך ליתן סעד זמני לשימור המצב הקיים, גם כאשר צו כזה לא ניתן תחילה בבית-משפט קמא.

כל שהדרגה הראשונה מוסמכת היתה לעשות, מוסמך גם בית-משפט שלערעור לעשות, אפילו קם הצורך במתן הסעד לראשונה בדרגת הערעור.

בית-משפט שלערעור רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים למנוע סיכול מטרת הערעור {ע"א 3793/98 עדי שביט נ' סמי רנרט ואח', תק-על 98(3), 3 (1998); ע"א 459/98 דן טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מג(4), 563 (1989); בש"א 4159/94 לוקסמבורג יורם נ' בידרמן יחזקאל, תק-על 94(2), 1272 (1994)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סעד זמני בערעור