חישוב הפיצויים מכוח דיני הקניין הרוחני

1. כללי
חישוב הפיצויים שיש לפסוק לניזוק מכוח דיני הקניין הרוחני הוא בדרך-כלל מורכב ומסובך.

קיים קושי לקבוע את ערך השוק של הנכס הנפגע, את ההפרש שבין ערך השוק של הנכס אלמלא הפגיעה לבין ערכו לאחר הפגיעה, ואת הפיצוי על אובדן השימוש בנכס ולפיכך קשה מאוד לכמת במדוייק את הנזקים שנגרמו לבעל הזכויות עקב מעשה ההפרה.

אין בחוק הפטנטים, כמו בחוקים אחרים שבתחום דיני הנזיקין ובתחום דיני הקניין הרוחני, פירוט של כללים שעל פיהם יש לחשב את שיעור הנזק, כך שחישוב הנזק מצריך בירור עובדתי מסובך ומסועף, על-ידי הערכאה הדיונית.

אכן, יש מקרים שבהם ניתן לכמת את הנזק במדוייק על בסיס ראיות ונתונים עובדתיים, תוך שימוש בחוות-דעת של מומחים, שמאים וכיוצא באלה.

לדוגמה, יכול בעל הזכויות בפטנט להראות על-ידי גילוי מסמכיו של יריבו - מה מספר יחידות של המוצר המפר שנמכרו ולהכפיל את המספר ברווח שהיה מקבל עבור כל יחידה של המוצר שמכירתה נמנעה ממנו על-ידי ההפרה.
עם-זאת, במקרים רבים עולה בידי התובע - בעל הזכויות בפטנט - להוכיח את ההפרה, אך לא עולה בידיו להוכיח את שיעור הנזק באופן מדוייק

זהו המצב כאשר, לדוגמה, מבוססות ראיותיו לגבי הרווחים שנמנעו ממנו בעיקר על הערכות ועל שיעורים שבקירוב. במקרים כאלה, קשה ואולי אף בלתי-אפשרי, לחשב את הנזק לפי אמות-מידה ברורות ובדרך אריתמטית; כאן רשאי בית-המשפט לנקוט גישה גמישה ולהיזקק לדרך של אומדן לצורך פסיקת סכום הפיצויים.

2. פסיקת פיצוים על דרך של חישוב אריתמטי או על דרך אומדן
פסיקת פיצויים על דרך של חישוב אריתמטי המבוסס על נתונים מדוייקים היא בוודאי רצויה, אולם גם פסיקת פיצויים על דרך של אומדן, היא דרך מקובלת בתחומים משפטיים שונים.

לגבי עילות שבתחום דיני הקניין הרוחני נטל ההוכחה הוא קל בהשוואה לתחום דיני הנזיקין, משום שההנחה היא כי מעשי ההפרה גרמו נזקים לבעלי הזכויות.

במשפטים מסוג זה, אף לגבי נזק ממשי, שלרוב לא ניתן למדוד אותו במדוייק, ניתנת יד חופשית למדי לבית-המשפט להעריכו או לקבעו על דרך האומדן, בהתחשב עם כל נסיבות המקרה כפי שהוכחו במשפט {ע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין, פ"ד כג(2), 43 (1969)}.

דרך החישוב על-ידי אומדן, לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט, אומצה בישראל גם לגבי פסיקת פיצויים עבור הפרת זכויות יוצרים: הכלל הוא שיש לחשב את הפיצויים לפי הפרש שבין ערכה של זכות היוצרים לפני ההפרה לבין ערכה לאחריה אבל אין בכלל זה כדי לספק קנה-מידה בכל אותם המקרים הרבים אשר בהם ערכה של זכות היוצרים אינה ניתנת להערכה, לא לפני ההפרה ולא לאחריה.

למקרים כגון אלה נמנו ופסקו שהפיצויים הם "AT LARGE", - כלומר, בלתי-מוגדרים מראש, ונתונים לשיקול-דעת חפשי של בית-המשפט.

כשהפיצויים הם "AT LARGE", יכול השופט לפסוק כל סכום הנראה בעיניו, ללא צורך לעשות ולנמק חשבון, כאילו היה חבר מושבעים {FEMILNG FILM SERVICE V. WOLVERHAMPTON ETC. CINEMAS, (1914))}.

חיזוק נוסף לגישה זו מצוי בפסק-דין שניתן כעשרים שנה לאחר-מכן, שבו נקבע כי יש מקרים שבהם אין מנוס מנקיטת דרך של אומדן.

3. השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בבואו לאמוד את הנזקים?
אין צורך לומר כי על בית-המשפט להתחשב במכלול הנתונים, העובדות ונסיבות הפרשה שלפניו, כפי שהם עולים מן החומר שהונח לפניו.

לעניין זה יביא בית-המשפט בחשבון, בין היתר וככל שימצא לנכון, את הגורמים הבאים:

ראשון, היקף ההפרה {מצומצם או רחב};

שני, תקופת ההפרה {משך התקופה, מתי החלה והאם נמשכה גם אחרי שנקבע כי היתה הפרה};

שלישי, סוג המוצר המוגן {האם נמכר כיחידה נפרדת ועצמאית, או עם מוצרים נלווים};

רביעי, מידת ההצלחה המסחרית שזכו לה המוצרים המפרים, מידת ההצלחה שבה היו זוכים המוצרים המוגנים, אלמלא ההפרה;

חמישי, מידת החיקוי של המוצרים המפרים;

שישי, מידת ההשפעה של הפצת המוצרים המפרים על השוק ועל מחירם של המוצרים המוגנים {בכלל זה, המחיר שבו נמכרו המוצרים המפרים, בהשוואה למחיר שבו נמכרו המוצרים המוגנים לפני ההפרה ובתקופת ההפרה};

שביעי, עוגמת הנפש והצער שנגרם לבעל דין.

הואיל ומטבע הדברים יהיו ראיות התובע באשר לרווחיו האבודים מבוססים במידה לא קטנה על הערכות וקירובים, לא ידקדק עHמו בית-המשפט כחוט-השערה ככל שהדבר נוגע לדיני הראיות הרגילים, וכל ספק יפורש לטובתו.

במקרים חריגים שבהם קיים חֶסר קיצוני בנתונים ובראיות, וקשה למצוא עובדות שעליהן ניתן לבסס כראוי את ההערכות, ועם-זאת ברור שמעשי ההפרה גרמו נזקים, יהיה מקום לפסוק פיצוי בדרך של אומדן, לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט, משיקולי צדק, ובלבד שלא יצא חוטא נשכר {ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל 1983 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.05)}.

4. הפרת סימן מסחר - פיצוי
קיים קושי אינהרנטי בכימות מדוייק של הנזק כאשר עסקינן בתביעות הנסבות על פגיעה בקניין רוחני , אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מחובתו הראשונית להוכיח את נזקו, ולו על דרך של הצגת ראיות שיהוו בסיס לאומדן הנזק {כאשר כימות מדוייק אינו אפשרי}.

פקודת סימני המסחר אינה מקנה לבעל סימן מסחר את האפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, ואילו סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע' כי במקרה של גניבת עין יכול בית-המשפט לפסוק לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 100,000 שקל לכל עוולה, כאשר רואים עוולות המתבצעות בסדרה אחת של מעשים כעוולה אחת.

אין צריך לומר שלא ניתן לתבוע "כפל פיצוי" בגין אותה עוולה, הן במסלול הסטטוטורי והן במסלול הדורש את הוכחת הנזק {ע"א 7629/12 אלעד מנחם סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC, תק-על 2014(4), 6426 (2014)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חישוב הפיצויים מכוח דיני הקניין הרוחני