צו מניעה קבוע

1. מהותו של צו המניעה הקבוע ומטרתו
סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"75. סמכות כללית לתת סעד
כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

סעיף 53 לחוק זכות היוצרים, התשס"ח-2007) קובע כדלקמן:

"53. צו מניעה בשל הפרת זכות יוצרים
בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא-אם-כן מצא בית-המשפט טעמים המצדיקים שלא להורות כן."

השיקולים למתן סעד זמני שונים מן השיקולים למתן צו קבוע, בפרט כאשר מדובר בצו שנועד למנוע הפרה מתמשכת ועתידית של זכות קניינית.

שיקול-הדעת של בית-המשפט להימנע מהושטת סעד למי שזכותו הקניינית נפגעה הינו מוגבל ומצומצם למקרים נדירים, בהתחשב בהיותה של זכות הקניין זכות-יסוד חוקתית המוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אשר להפרת זכות יוצרים {כמו גם כל זכות קניין רוחני אחרת}, לפי פסיקת בית-המשפט מתן צו מניעה להפסקת ההפרה הינו הסעד הראשוני לו זכאי הבעלים, ומתן פיצויים איננו תחליף לכך {רע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל נ' תחנת השידור גלי צה"ל, תק-על 2003(1), 153 (2003)}.

אין סיבה שלא להחיל קביעות אלו גם כיום, גם אם סעיף 53 לחוק זכות יוצרים הנ"ל מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת מעט רחב יותר.

צו מניעה קבוע הוא תרופה שיסודה בדיני יושר. כאשר מבקשים ליתן צו מניעה קבוע על יסוד זכות קניינית אין לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב הנתון לו בתביעה פוססורית {ע"א 389/64 שמעון קרוינסקי נ' אליעזר גולדשטיין, פ"ד יט(1), 225 (1965)}.

צו מניעה משתייך לקבוצת הסעדים שמקורם בדיני היושר, וככזה, הוא סעד הנתון לשיקול-דעת שיפוטי.

מטרתו של צו המניעה היא בראש ובראשונה להגן על זכות חוקית, משהוכחה זכות שכזו שנפגעה או שעלולה להיפגע, ישקול בית-המשפט את הנסיבות ויחליט האם הציווי הכרחי לצורך ההגנה על הזכות והאם הצדק דורש את הענקתו.
בגדר שיקול-הדעת יביא בית-המשפט בחשבון את השיקולים המשפיעים על הצדק, או למצער, העוול שייעשה אם יינתן או אם לא יינתן הצו המבוקש, ובכללם: שיהוי, מאזן הנוחות, נקיון כפיים, התנהגות בעלי הדין וכיו"ב.

כמו-כן, בהפעלת שיקול-דעתו, על בית-המשפט להתחשב באינטרסים והערכים הבאים לידי התנגשות בתביעה לצו מניעה, במידת הפגיעה בהם אם יינתן הציווי מזה, ובמידת הפגיעה בהם אם לאו יינתן, מזה {ת"א (ת'א) 2826/98 תנה תעשיות 1991 בע"מ נ' מי זך טכנולוגיות מים בע"מ, פורסם באתר האינטאנט נבו (21.06.05)}.

הסעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החוקית והסובסטנטיבית גם כאשר מבסס התובע תביעתו של החוק הרי אם נדרש סעד שביושר כגון צו מניעה קבוע, רשאי בית-המשפט להחיל שיקולים שביושר.

ביסוד התביעה לצו מניעה קבוע מונח הרעיון של מניעה המחייב במקרה המתאים את מתן הצו, לא רק לשם מניעת נזק שכבר התחיל אלא גם את מניעתו של נזק בטרם התחיל.

אין מקום למתן צו מניעה כאשר הזכות שעליה בא הצו להגן עשויה להסתיים תוך זמן קצר {ע"א 131/60 חברת מנחם אדלר בע״מ נ' אמנון רוזנשטיין, פ"ד טו 1417 (1961)}.

2. התנאים והעקרונות למתן צו מניעה קבוע
2.1 הוכחת נזק שאינו ניתן לתיקון או פיצוי כספי
סעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החוקית או הסובסטנטיבית המצויה בידו.

בית-המשפט מתחשב בגורם המוכיח כי חיוב הנתבע בתשלום פיצויים לא יהיה במסיבות העניין הנדון תרופה מתאימה שיהא בה כד לספק את זכותו החוקית של התובע, כגון במקרה של הטרדה מתמדת.

אם הפגיעה בזכות החוקית היא חד-פעמית ומוגמרת ינהג בדרך-כלל בית-המשפט בהשתמשו בשיקול-דעתו לסרב להוציא את צו המניעה משום שבדרך-כלל יתן החיוב הכספי סיפוק מלא ומתאים לתובע.

אולם אם בפיצוי לא יהיה משום כפרה על הנזק שנגרם יהיה צו המניעה המכוון להפסקת הנזק - מוצדק, אין לתת גושפנקא להפרה נמשכת של זכות קניינית תמורת פיצוי כספי {ע"א 524/63 הרברט גולדמן נ' יצחק אלגרבלי, פ"ד יח(3), 74 (1964)}.

הכלל הבסיסי הוא כי אין אדם יכול לדרוש זכות הנאה כל-שהיא מרכושו של הזולת רק מפני שנוח לו הדבר, או מפני שהוא זקוק לזה ולזולת אין הדבר גורם כל נזק שהוא, אפילו מצבו הקשה של האדם הזה עשוי לעורר אהדה אליו מצד בני-אדם.

אין לזהות שיקולים מוסריים עם שיקולים שביושר במשמעות המשפטית, דבר התלוי ברצונו הטוב של הזולת אין לכפות עליו "רצון טוב" זה על-ידי החלת שיקולים שביושר.

אולם לפי פסיקת בית-המשפט נקבע כי העיקרון, לפיו נדחה הסעד שביושר מפני הזכות הקניינית, אינו מוחלט.

ב- ע"א 233/53 {יצחק סלימן טהראני נ' יוליה גרינברג, פ"ד ט 1283 (1955)} בית-המשפט אמר שהוא רשאי להחיל שיקולים מבחינת עקרונות היושר.

ב- ע"א 416/62 {נסים לוי נ' יצחק לוי, פ"ד יז 861 (1963)} בית-המשפט קבע כי כאשר מתבקש בית-המשפט לתת תרופה, שיסודה בדיני היושר, על יסוד זכות קניינית, אין לבית-המשפט אותו שיקול-דעת רחב, הנתון לו בתביעה פוססורית.

שיקול-דעת זה הוא מצומצם למדיי, אם כי עדיין רשאי בית-המשפט לסרב לתת צו-מניעה, כאשר הנזק הוא פעוט וניתן לפצות בנקל את התובע בתשלום פיצויים ובמקרים מיוחדים אחרים כאשר קיימים טעמים חשובים במיוחד שלא לתת צו מניעה {ע"א 93/81 אהרן אליאס נ' יוחנן שיפר, פ"ד לז(2), 444 (1983)}.

2.2 מאזן הנוחות
בטרם יינתן צו מניעה צריך לערוך את מאזן הנתונים הכלכליים ולתת משקל ראוי לציפיות בדבר מהות הנזקים הכספיים שינבעו, על-פי ההסתברות הכלכלית, מהטלת איסורים והגבלות על הגורם הפוגע, האחראי למטרד.

במילים אחרות, מתבקשת כאן הערכה כספית של הנזק הנגרם לנפגע והצבתה מול הנזק הכספי, הצפוי לפוגע, כדי שתופעל אמת-המידה של הכדאיות הכלכלית הכוללת.

על-ידי איתור נקודת הכובד הכלכלית והכרעה על פיה מונעים לפי דעה זו, בין היתר, את המבוי הסתום שנוצר, כאשר הפתרון התיאורטי הבלעדי למחלוקת יימצא בהעברת הנכס מן הנפגע לפוגע, מבלי שניתן לכפות תוצאה כזאת בדרך משפטית {ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3), 785 (1976)}.

ב- ת"א (ת"א) 32732-01-10 {צמח אהרוני נ' פז חברת נפט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.14)} בית-המשפט קבע כי הסעד העיקרי הנדרש על-ידי התובעים בכתב התביעה הינו מתן צו מניעה קבוע האוסר על פז להפעיל את תחנת התדלוק ו/או את חנות הנוחות אשר נמצאת בשטח התחנה.

מחד, הרעש הרב אשר יוצרת תחנת התדלוק מהווה מטרד, כהגדרתו בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין, מאידך, סגירת תחנת הדלק עשויה להוות פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנתבעת.

על-כן, יש לאפשר לנתבעת שהות להעתיק את תחנת הדלק לאזור מסחרי שלא יפגע בבריאות המצויים בסמוך לו.

2.3 אפשרות כפיית הצו
תנאי הכרחי למתן צו מניעה הוא האפשרות לכפות על הצד המסרב את מילויו שהרי בלעדי זה לא יהיה הצו יעיל {ד"ר פנחס נרקיס בספרו צווי מניעה, 248(כ); ה"מ 280/57 יוסף חכמוב נ' יוסבף שמידט, ו- 2 אח', פ"ד יב 59 (1958)}.

סעד של צו מניעה לא ינתן במקרה בו תהא הכבדה יתירה על הנתבע. אין להיזקק בשלב ערעור לטענת הכבדה יתירה מחמת הסעד שניתן אם לא נטענה טענה זו בכתב ההגנה {ע"א 233/53 יצחק סלימן טהראני נ' יוליה גרינברג, פ"ד ט 1283 (1955)}.

2.4 אי-קיומו של שיהוי או איחור בהגשת התביעה
לפי פסיקת בית-המשפט, ניתן לראות כי תובע המשהה את הגשת תביעתו אינו מפקיר בדרך-כלל על-ידי השיהוי את זכותו לדרוש את הצו.

המצב שונה כאשר בזמן שהתובע משהה את תביעתו שינה הנתבע את מצבו לרעה עד כדי כך שלא יהא זה הוגן לתת את הצו ועל-ידי כך לגרום נזק רב לנתבע {ת"א (ת"א) 231/51 הרצל זליבנסקי בע"מ נ' מייטה זליבנסקי, פ"ד ג(1), 343 (1951)}.

המתנה זמן רב יחסית בפניה לבית-המשפט לאחר מתן התראה, יוצרת אצל הצד השני את הרושם כי התובע זנח את תביעתו והוא עשוי להשקיע השקעות על-סמך הנחה זו {ת"א (חי') 1352/98 פסיפס אלוני - שותפות מוגבלת נ' ש.ד. שטרן ייבוא ושווק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.03.00)}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 10083/05 {שלום סגל נ' עזבון הרב אליעזר ארנסטר - עיכוב הליכים ואח', תק-של 2007(1), 30096 (2007)} בית-המשפט קבע כאשר עסקינן בזכויות קנייניות, אין מקום לייחס משקל של ממש לטענת שיהוי.

ב- ע"א 4682/92 {עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366 (2003)} בית-המשפט קבע כי המקרים בהם נכון היה בית-המשפט לבחון טענת שיהוי עסקו בתביעות למימוש זכויות אובליגטוריות, להבדיל מתביעות למימוש זכויות קנייניות.

ב- ע"א 6805/99 {תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5), 433 (2003)} בית-המשפט קבע שככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית-המשפט מחסימתה בטענת שיהוי.

2.5 על התובע להיות נקי כפיים בבקשו את הסעד
לא יושיט בית-המשפט סעד מן היושר לאדם שמצא לנכון לעשות דין לעצמו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו מניעה קבוע