צו מניעה זמני

1. מבוא
צו מניעה זמני יינתן במסגרת התביעה התלויה ועומדת בפני בית-המשפט על-מנת להסדיר דבר נשוא התביעה עד לבירורה, ואולם במקרים יוצאים מן הכלל ונדירים בלבד יינתן צו מניעה זמני לפני שהוגשה תביעה.

נעיר לעניין זה כי תקנה 363 לתקנות סדר דין האזרחי, מאפשרת מפורשות מתן צו בלא תביעה ובלבד שתוקפו של הצו מותנה בהגשת תביעה תוך 7 ימים {ע"א 86/62 עולי טהרן נ' ועד בית-הכנסת בנימין חקאק לעולי איראן, פ"ד טז 1769 (1962)}.

לא ניתן לקבל סעד זמני בהליך ביניים נגד מי שאינו צד להליך העיקרי וכן, מטרתו של צו מניעה הוא לשמר את המצב הקיים בעת הגשת התביעה וזאת עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית ובנוסף, שימור המצב הקיים חייב שיתייחס לכל מרכיביו של מצב זה, ולא לאלה שבייקרם חפץ צד זה או אחר.

אין להשתמש בסעד של צו המניעה הזמני כדבר שבשגרה, ויש לבדוק תמיד לגופו של עניין אם צו המניעה אכן ממלא אחר ייעודו, כלומר, שמירת המצב הקיים עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית של בעלי הדין {ע"א 419/61 אברהם ויוסף ממרוד נ' בצרון, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז 383 (1962)}.

כשאנו מסתכלים על "זהות הסעד", ניתן לומר כי היא אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן צו מניעה זמני.

ואם שוכנע, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני {רע"א 2059/98 וולטה ייצוב רקרע בע"מ נ' p.r.s מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב(4), 721 (1998)}.

אין להכריע בשלב הדיון בבקשה לסעד ביניים במהימנות של ראיות. אולם, כאשר מדובר בסוגיה משפטית טהורה, אין לפסול בהכרעה במחלוקת גופה בין הצדדים כבר בשלב המקדמי של הסעד הזמני.

הסעד זמני המבוקש אמור להיות תואם את נושא התביעה העיקרית שאם-לא-כן, לא יינתן {ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4), 405 (1991)}.

תנאי הכרחי למתן צו מניעה הוא האפשרות לכפות על הצד המסרב את מילויו, שהרי בלעדי זה לא יהיה הצו יעיל. אם מראש ברור שאין סיכוי לכפות על מילוי צו המניעה, יימנע בית-המשפט מתיתו {ה"מ 280/57 יוסף חכמוב נ' יוסבף שמידט, ו-2 אח', פ"ד יב 59 (1958)}.

אין הכרח לסייג את צו המניעה, שכן יכול צד נגדו ניתן צו המניעה לפנות לבית-המשפט לכשיהא בידו להצביע על שינוי בעובדות או בחוק {ע"א 108/54 משה סניס ואח' נ' ימימה זיגר ואח', פ"ד י 589 (1956)}.

בית-המשפט לא יתן צו מניעה אם אינו משוכנע כי הצד נגדו ואליו מכוון הצו יש ביכולתו לציית לו.

בתביעה למתן צו מניעה לאסור הפרת הסכם יש לצרף את כל האנשים שהופיעו כצדדים להסכם {ת"א (ת"א) 310/48 נחום דרזנר נ' מרדכי גורדון, פ"ד ד(1), 46 (1950)}.

אם קיימת פגיעה בזכויותיו החוקיות של התובע, אין בכך כדי להקנות את הזכות לצו מניעה אם במתן הצו יהיה משום מעשה מכביד לנתבע {ה"מ (ת"א) 296/50 יוסף ריזברג נ' ישעיהו רדז'בילובסקי, פ"ד ד(1), 60 (1950)}.

2. זהות סעדים
קיומה של זהות בין הסעד הזמני לבין הסעד הסופי, אותו עתידה המבקשת לתבוע במסגרת התובענה העיקרית, מהווה נימוק נוסף לדחות את הבקשה למתן צו עשה זמני.

ככלל, זהות בין הסעד הזמני לסעד הסופי יש בה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן צו עשה זמני, וזאת כאשר בית-המשפט ייעתר לבקשה כאמור בנסיבות מיוחדות בלבד {בש"א (יר') 3973/02 דור אנרגיה בע"מ נ' פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.01.03)}.
הכלל הוא שאין בית-המשפט נותן צו ביניים, צו עשה או לא תעשה אם על-ידי כך נפתרה השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים ואין יותר צורך בבירור התביעה עצמה.

לא יינתן צו מניעה זמני הנותן למבקש את כל מבוקשו ובעצם משמעו הכרעה בתביעה העיקרית, במקרה בו עשוי צו הזמני, אם יינתן, לספק למבקש את כל מבוקשו מחייב הדבר זהירות יתרה בשימוש בשיקול-דעת בית-המשפט {ע"ע 1241/01 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' יוסף יתח ו-7 אח', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.01)}.

יש לזכור כי במקרים מסויימים קיים שוני מבחינת אורך הזמן בין הסעד הזמני לבין הסעד הנדרש בתביעה, מספיק כדי שהסעד הזמני ייחשב כשונה {ע"א (חי') 40/63 בלפוריה מושב עובדים להתישבות חקלאית שתופית בע״מ נ' המועצה המקומית עיר יזרעאל עפולה, פ"מ לו 247 (1963)}.

כלומר, אין לקבל גם את הטענה בדבר קיומה של זהות בין הסעדים המתבקשים בהליך הזמני לבין אלה המבוקשים בהליך העיקרי. לצורך מסקנה זו, די בהבדל שבין הסעדים מבחינת מימד הזמן, כאשר פועלו של הסעד הזמני, להבדיל מהסעד הסופי, מוגבל עד למתן פסק-הדין בהליך העיקרי {בש"א (יר') 2184/02 MICROSOFT CORPORATION נ' אגמה מחשוב 1999 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.11.02)}.

3. שמירה על המצב הקיים
העיקרון העומד בבסיס סמכותו של בית-המשפט למתן צווים זמניים, הינו שמירת המצב הקיים, עד להכרעה בתיק העיקרי {ע"א 385/73 אברהם פרידמן נ' אפרים זהבי (זיבלין), פ"ד כח(1), 765 (1974)} צו מניעה כאמור לא יינתן לשינוי המצב הקיים.

נשאלת השאלה מהו מצב קיים? תשובתנו תהא כי מצב קיים פירוש המצב שהיה קיים בעת הפרתו ובשים-לב כי מטרתו של צו המניעה הזמני לשמור על מצב קיים ולמנוע קביעת עובדות מוגמרות בטרם יוכרע העניין {ב"ש 1222/85 יהושע נחשון נ' שרה שי, פ"ד מ(1), 103 (1986)}.

חשוב להדגיש כי ניתן לתת צו מניעה זמני בתביעה כספית ובתנאי שמטרת הצו היא לשמר רכוש עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי {ת"א (ת"א) 1222/90 יורם בן ארי נ' דניאל בינקין, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.07.90)}.

צו מניעה זמני נועד למניעת שינוי במצב שיסכל את זכיית התובע בתביעתו. על-כן, תידחה בקשה שמטרתה קבלת צו שמשמעותו לשנות מצב קיים ומתמשך תקופה ארוכה מאז כריתת הסכם בין הצדדים ואינו דרוש למניעת סיכול זכיית המבקשת בתביעתה {בש"א (ת"א) 11287/02 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אדם טבע ודין, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.02)}.

צו מניעה זמני נועד להקפיא את מצב הדברים הקיים, וזאת על-מנת לאפשר לתובע למצות את זכויותיו כלפי הנתבע במלואן.

ואולם, מכיוון שההחלטה על מתן צו המניעה הזמני מתקבלת בתנאים של חוסר ודאות באשר לצדקת כל אחד מן הצדדים לסכסוך, על בית-המשפט להציב הסדר זמני שישקף איזון אינטרסים הולם בין התובע לבין הנתבע.

כאשר צו המניעה הזמני ניתן על רקע טענות הדדיות של הצדדים להפרת חוזה העומד ברקע היחסים המשפטיים ביניהם, איזון זה ייעשה בראש ובראשונה בהתבסס על החוזה עצמו {רע"א 2592/02 חוצות היוצר - חיפה בע"מ נ' י.ד.ס. סקיי - פאב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.07.02)}.

4. נזק שאינו ניתן לתיקון
צו מניעה זמני יינתן רק באם למבקש ייגרם נזק שאינו ניתן לתיקון, נשאלת השאלה, מה פירוש המושג של נזק שלא ניתן לתקנו? ניתן לומר כי כאשר ניתן לפצות בכסף, אין להיעתר למתן צו מניעה זמני {ר"ע 40/87 אנטואן שוקחה ובניו בע"מ ואח' נ' בני גורג' שוקחה בע"מ, פ"ד מא(3), 614 (1987)}.

כך גם אם בתביעה לביצוע בעין יש מקום לתרופה אלטרנטיבית של תשלום נזקים, לא יינתן צו ביניים אלא אם התובע המבקש את הצו יוכיח לפחות לכאורה שרק בדרך של צו מניעה אפשר לתקן את המעוות {ע"א 218/58 "מרום" שרותי אוויר בע"מ נ' המועצה ליצור ושיווק כותנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.09.58)}.

שיקול-הדעת של בית-המשפט הינו נרחב ועל המבקש מוטל עול ההוכחה, לא רק להצביע כי אכן הנזק הינו בלתי-הפיך או לא ניתן לתיקון, אלא כי אם יינתן הצו אכן לבעל הדין האחר לא ייגרם נזק גבוה יותר.

אין די בכך שהמבקש ישכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לו נזק גדול או בלתי-הפיך, אלא על המבקש לשכנע את בית-המשפט, שעיכוב המימוש של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש.

על-כן, מוטל על המבקש להראות, כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השיעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין, שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור {בש"א (יר') 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.91)}.

בנוסף, על המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו בדבר היעדר יכולתו לשלם את חובו שלא מתוך הנכסים שאת מימושם הוא מבקש לעכב {ע"א 1363/04 צאלים החזקות בע"מ ואח' נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.12.07); בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5), 499 (1991)}.

5. על המבקש להוכיח זכות לכאורה וסיכויי הצלחה
על המבקש לשכנע את בית-המשפט בקיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה.

על בית-המשפט בבואו להחליט אם ליתן הצו, לשקול את מאזן הנוחות, והאם הבקשה הוגשה בתום-לב ומתן הסעד ראוי וצודק בנסיבות העניין {בש"א (פ"ת) 2868/04 אורי ג'ורג' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.11.04)}.

כאשר בוחנים את שאלת הסיכוי יש לשים-לב לעובדות שנטענו בפרשת התביעה וכפי שהוכחו לכאורה על-ידי התובע, יחד-עם-זאת, אין גם להתעלם מן הטענות שהועלו בפרשת ההגנה {ע"א 217/63 ראובן רב-און ואח' נ' צבי הולצמן, פ"ד יז(2), 2717 (1964)}.

גם כאשר קיים ספק בסיכוי ההצלחה, יש להעניק הסעד המבוקש, ורק אם נכח בית-המשפט שגם סיכוי לכאורה אינו קיים, עליו לסרב לבקשת הסעד הזמני.

כאשר הבקשה למתן צו המניעה הזמני מתבססת על הסכם סתום שעצם תנאיו שנויים במחלוקת, בית-המשפט לא יעניק את הצו על יסוד הסכם זה {ע"א 256/60 יוסף פרנקל נ' אמריקן אוברסיס פוד סנטרס אינקורפורייטד, פ"ד טו 87 (1961)}.

בנוסף, בית-המשפט אינו נדרש בשלב מקדמי כמו זה של דיון לבחון עד תום את סיכויי הצלחתה של התביעה. לו יעשה כן קודם שהוצגה בפניו המסכת הראייתית בשלמותה בישיבת הוכחות סדורה, ימצא עושה את מלאכת השיפוט למלאכת ניחוש והימור.

בית-המשפט אינו שמאי בתביעות המעריך ומדרג על-פי איכותן מייד עם בואן בשערי בית-המשפט, כל שנדרש בית-המשפט, בשלב זה, הינו לסנן את המבקשים להגניב לפיתחו הליך "שטותי או טורדני".
לכן, מעת ששוכנע בית-המשפט שקיימות ראיות לכאורה {ואין צורך בקביעות המכריעות את גורל התביעה} אשר יש בהן לסייע ולהוביל לקיומה של עילת תביעה די בכך על-מנת לעבור את המשוכה הראשונה בבחינת מתן הסעד הזמני {רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג(1), 579 (1989)}.

על המבקש את צו המניעה הזמני להצביע על קושי בביצוע פסק-הדין, מקום בו לא יינתן צו המניעה הזמני, והמבקש יזכה בתביעתו {רע"א 3549/99 מרודי בדור נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.05.99)}.

חוסר סיכוי להצליח בתביעה מהווה גורם מכריע באי-מתן סעד זמני אפילו כאשר אי-מתן הסעד עלול לסכל מתן הסעד בתביעה העיקרית. לפיכך, אין להעניק צו מניעה זמני כאשר סיכויי התביעה העיקרית קלושים {ר"ע 236/84 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד לח(2), 665 (1984); רע"א 1108/99 שפרה מלאך נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.99)}.

יתרה-מזאת, אין כל טעם במתן סעד שאין לו כל יכולת להיות מיושם או ממומש {פש"ר (יר') 1595/87 יוסף (ג'ו) נקש ואח' נ' הכונס הרשמי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.98)}.

בבוא בית-המשפט להחליט אם יש לתביעה סיכוי להתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה ובהיעדר סיכוי להצליח בתביעה העיקרית אין להיעתר לבקשת תובע למתן צו מניעה זמני { בר"ע (יר') 1222/99 נ' אלה ובניו חברה נ' אלי ראובן, תק-מח 99(3), 355 (1999); רע"א 2547/00 אמיר נעימי ואח' נ' בנק למסחר בע"מ ואח', תק-על 2001(4), 85 (2001); בש"א (ת"א) 25278/01 ג'יימס ריצ'ארסון נ' רשות שדות התעופה, תק-מח 2002(1), 165 (2002); רע"א 9259/01 מלכה רנה נ' מלכה אחמים (רמי) ואח', תק-על 2002(1), 325 (2002); רע"א 10006/01 קנופי בע"מ נ' נעלי לוקסי-2000, תק-על 2002(1), 58 (2002)}.

6. מאזן הנוחיות
כפי שהצבענו אין שאלת מאזן הנוחיות עומדת בפני עצמה אלא יש לבחנה ביחד עם עקרונות אחרים. וכך לומדים אנו כי קיומה של זכות לכאורה אין בה די על-מנת להעניק צו מניעה זמני, יש לבחון את מאזן הנוחות {רע"א 4151/03 ישאל אמלט השקעות 1993 נ' כמיפל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.07.03); רע"א 9517/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ליאור קייזמן ואח', תק-על 2003(3), 742 (2003)}.

ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה אל עבר הצד המבקש ולהיפך, ככל שהזכות לכאורה קלושה וחלשה יותר, כך על המבקש את צו המניעה הזמני להראות, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו {רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1), 529 (2001)}.

כך למשל, כאשר זכותן הלכאורית של המבקשות לעכב מימושן של הערבויות הבנקאיות "קלושה וחלשה", הרי שמכאן שעליהן לבסס כדבעי את טענותיהן בדבר מאזן הנוחות {בש"א (יר') 4341/04 גאולת הכרך בע"מ ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', תק-מח 2004(3), 3781, 3786 (2004)}.

במקרה שכל אחד מהצדדים מציג ראיות לכאורה לעמדתו, ואין מקום לקבוע עמדה נחרצת בשלב זה, ביחס לשאלה מי מהצדדים הפר את ההסכם הפרה יסודית או אחרת המזכה את הצד שכנגד בביטולו, או בהשהייתו, כי אז יש להעמיד את ההכרעה בבקשה לצו מניעה זמני על שאלת מאזן הנזקים העלולים להיגרם לצדדים ולשיקולים נוספים הנוגעים לשיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט ביחס למתן צו מניעה זמני {בש"א (ב"ש) 9143/00 א.י.מ.ב.ל ייזום פרויקטים והשקעות נ' חברת קו רקיע חברה לבנין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.00)}

סירוב לשלם דמי ניהול, גם אם ישנה מחלוקת, יגרום לדחיית בקשה לצו מניעה זמני האוסר על ניתוק ממים ומיזוג שכן, הפעלת מאזן הנוחות מצביעה כי על המבקשים לשלם את דמי הניהול ובכך ימנעו נזקיהם {בש"א (ת"א) 103246/02 ירון נכסים בע"מ נ' מגדלי אביב ניהול ושירותים בע"מ, תק-של 2002(2), 367 (2002)}.

7. שיהוי ואיחור בהגשת הבקשה
חלוף הזמן בלבד אינו יוצר שיהוי, אלא צריך שתתלווה אליו התנהגות, בין המעשה ובין במחדל, המראה כי המשהה זונח או מוותר על תביעתו או מניח למשיב להרע את מצבו.

וכך מטרד אשר היה קיים במשך שנים רבות ללא תגובה כלשהי מצב המבקש, לא תהא שום סיבה להפסיקו על-ידי מתן צו מניעה זמני.

כמובן, אזהרה ברורה ומפורשת מצד המבקש כי לא ישלים עם מצב מסויים שוללת האפשרות של שיהוי או איחור {ע"א 409/65 יעקובסון נ' אופקים, פ"ד יט 6 (1965)}.

כך גם לא יינתן צו מניעה במקרה של השתהות בבקשה להשבת מקרקעין שהופקעו {עת"מ (יר') 11/99 קריסטל אילן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.04.02); עע"מ 1975/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כרמיאל נ' שמואל רובינשטיין, פ"ד נו(6), 638 (2002)}.

שיהוי בהגשת בקשה לצו מניעה זמני של פרק זמן של שלושה חודשים בנסיבות מסויימות לא מהווה שיהוי {בש"א (ב"ש) 5327/00 דוד יצחקי נ' מורד קלימי סוחייק, תק-מח 2000(1), פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.00)}.

ואולם, המתנה זמן רב יחסית לאחר משלוח התראה ועד להגשת התביעה המשפטית, מהווה שיהוי וסיבה שלא להיעתר למתן צו מניעה קבוע {ת"א (חי') 1352/98 פסיפס אלוני - שותפות מוגבלת נ' ש.ד. שטרן ייבוא ושווק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.03.00)}.

שיהוי בהגשת בקשה לצו מניעה זמני יביא לדחיית בקשה לסעד כזה. לדוגמה, כאשר השעו בעלי מניות בקשתם עד קרוב למועד של אסיפה כללית ראה בית-המשפט בכך שיהוי {רע"א 707/00 צבי טמיר ושות' חברה לאחזקות נ' ד"ר יוסף, תק-על 2000(1), 373 (2000); רע"א 453/02 לוי צביה נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.02)}.

במקרה אחר, לא תתקבל טענה כי מבקש צו זמני השתהה בקשתו לצו זמני האוסר על מסירת מכרז לביצוע, מקום שלא נמסרה כל הודעה על הזוכים במכרז כדין {בש"א (נצ') 214/02 עבדאללה חמאיסי נ' מועצה מקומית, תק-מח 2002(2), 723 (2002)}.

8. נקיון כפיים של המבקש
כפי שראינו בפרקים קודמים, על המבקש מבית-המשפט סעד מן היושר לגלות לבית-המשפט את כל העובדות הצריכות לעניין על-מנת שלא יושג הסעד המבוקש על יסוד עובדות חלקיות.

משלא עשה כן, נגועה בקשתו בחוסר נקיון כפיים ודי בכך על-מנת לדחות בקשה לסעד זמני {בש"א (ת"א) 132995/01 המכללה ללימודי אוטוקד בע"מ נ' תחנה מרכזית החדשה, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.02)}.

צד אשר אינו נוהג בתום-לב, אינו יכול לבוא בטרוניה כי הצד השני אינו תם-לב ויש לשלול ממנו זכות מן היושר. המבקש לשלול מצד זכות שביושר צריך לבוא גם הוא לבית-המשפט בנקיון כפיים.

בבוא בית-המשפט לשקול את מתן הצו, על בית-המשפט, איפוא, לשאול האם קיימים שיקולים שלא להיעתר למבקש, דהיינו, האם בא המבקש בתום-לב ובנקיון כפיים או שמא מעלים הוא עובדות חשובות {בש"א (יר') 2574/02 בן שמעון יאיר נ' משרד האוצר ושר האוצר, תק-עב 2003(2), 208 (2003)}.

אין מעניקים צו למבקש הנוטל החוק לידיו. כלל זה של נקיון כפיים חל בעיקר על זה המבקש את הצו ולא על זה שכנגדו מבקשים את הסעד הסעד {ע"א (חי') 40/63 בלפוריה מושב עובדים להתישבות חקלאית שתופית בע״מ נ' המועצה המקומית עיר יזרעאל עפולה, פ"מ לו 247 (1963); ה"מ (ת"א) 762/83 אילנה שפירא נ' אריה שפירא, פ"מ תש"מ(2), 263 (1983)}.

מי שפונה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט {רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165 (1993); וראה בש"א (יר') 3323/99 בסאם מוחמד אברהים עטון נ' מוחמד טהא מוחמד עפאנה, תק-מח 99(2), 2707 (1999)}.

אין לאפשר מתן סעד זמני אשר מטרתו להפעיל לחץ על הצד השני ובכך להשיג רווחים משניים. אם נאמר כך, הרי שאין אנו מגינים על זכויות צד אחד המבקש סעד והגנה, אלא מאפשרים לצד האחר להשיג יתרונות בלתי-הוגנים ובכך ניתן יד לשימוש לרעה בהליכי בית-משפט {בש"א (כ"ס) 12120 פלוני ואח' נ' אלמונית, תק-מש 2002(1), 1 (2002)}.

בקשה לצו מניעה זמני הנגועה בחוסר תום-לב במובן זה שיש בה משום התחכמות ופגיעה בזכותו של נושה למימוש המישכון, ככל שהדבר אמור בהגשת בקשה זמנית בהליך אחר לאחר שהמבקש נכשל במסגרת משפטית אחרת דינה להידחות, ובפרט שהמבקש מנסה לעקוף בבקשתו, סעד זמני, הליכים אחרים המתנהלים באותו עניין {בר"ע (ת"א) 1221/02 המשביר סוכנויות בע"מ נ' משה עזרא, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.02)}.

9. התחייבות עצמית
התחייבות העצמית של מי שזכה בצו מניעה זמני היא בלתי-מסוייגת ואינה דורשת תנאים נוספים מעבר דחיית תביעתה העיקרית.

יש לזכור כי התביעה במקרה כזה אינה מתבססת על עילה של רשלנות אלא על התחייבות עצמית, שיסודה הן בסמכותו הטבועה של בית-המשפט והן באוטונומיית הרצון של בעל דין.

מבחינה עניינית, ההתחייבות העצמית היא בבחינת קבלת סיכון לתשלום פיצויים במקרה של כישלון התביעה.

בעל דין מקבל על עצמו את הסיכון הנזכר ועליו לשקול בעת בקשת צו המניעה הזמני אם מוכן הוא לקבל על עצמו סיכון זה.

כאמור, התחייבותו אינה מותנית בכל גורם אחר בלבד דחיית התביעה, שבמסגרתה ביקש את צו המניעה הזמני.

מובן מאליו, כי אם חושש בעל דין לקבל על עצמו את הסיכון הנזכר, עליו להסתפק בבירור התביעה ללא סעד זמני. נראה כי אין להבחין בהקשר זה בין עיקול זמני לבין סעדים זמניים אחרים {רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים, פ"ד נו(4), 612 (2002)}.

10. ערבות וחילוטה
בתתו סעד זמני על דרך של צו מניעה, כבשאר מיני סעד זמני, נוהג בית-המשפט להבטיח את הנתבע, על-ידי שהוא מחייב את התובע במתן ערובה, לפיצוי הנתבע על הנזק שעלול להיגרם לו, אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת {י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995)}.

הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השורות בעת הגשת התובענה.

אם ניצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן {ע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' "בית אל-זכרון יעקב", פ"ד לח(2), 645 (1964)}.

אם-כן, הערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על מבקש הצו לשלם תמורת הסעד הזמני ומטרתה להבטיח את זכותו של מי שכפו עליו את הקפאתו של המצב, שהיא תולדה של מתן סעד זמני כדי שניתן יהיה לפצותו בבוא העת ואם תונח תשתית אשר תצדיק בגין הנזק שבינתיים סבל.

בעל דין, שמהלך ענייניו הופרע על-ידי צווים לשעה, זכאי לפיצוי על-כך, כל עוד לא קבע בית-המשפט, בהליך העיקרי שאכן הצדק עם היריב.

הגיונה של דרך זו נעוץ גם בכך שלהחלטת בית-המשפט היה חלק בגרימת הנזק. לכן ראוי ליתן את הפיצוי בהליך מזורז ופשוט. טוב הוא גם שהשוקל לעתור לסעד זמני יידע כי הוא נוטל על עצמו סיכון רב, וכי הוא עלול להתחייב בתשלום פיצויים, הרתעה זו חשובה בייחוד לנוכח הקלות היחסית שבה ניתן הסעד הזמני.
לעיתים תכופות, נדרש בית-המשפט לשאלה אימתי ניתן יהיה לחלט עירבון?

אם-כן, התנאים לחילוט עירבון הם: נגרמו למי שניתן נגדו הצו הזמני נזק או הוצאות עקב מתן הצו; הבקשה למתן הצו הזמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין {רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3), 727 (2003); בש"א (ת"א) 15418/04 שחר שלמה נ' גאון דוד, תק-מח 2004(4), 2102 (2004)}.

בנקודה זו נעיר כי מטרות הפרוצדורה של הפקדת עירבון וחילוטו הינן בעיקר שתיים: האחת, הרתעת תובע מפני הגשת בקשות מטעמים פסולים. השניה, לאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שנגרמו למי שאליו מופנה הצו.

זאת ועוד. חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם וזאת להבדיל מעצם קיום הנזק שזאת על המבקש להוכיח.

תקנות סדר הדין האזרחי אינן מאפשרות לחלט עירבון מבלי שנגרם כל נזק, שהרי משמעות הדבר הינה ענישת התובע במסווה של פיצויים.

יחד-עם-זאת, על-מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט העירבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק. יודגש, כי על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק {ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2), 254 (1992)}.

יש גם לזכור, כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני ואין הוא ניתן כסעד שבשיגרה ובאופן "אוטומטי" אלא על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט ועל-פי הראיות שהובאו לפניו.

מה הדין באשר למימוש ערבות שניתנה להבטחת נזקים במסגרת בקשה לצו מניעה זמני?

בעל דין הטוען כי נגרם לו נזק מחמת סעד זמני שניתן נגדו, ואשר נתבטל לאחר-מכן, עומדות שתי דרכים לעתור לבית-המשפט לקביעת נזקיו מחמת אותו צו זמני שנתבטל, להפעלת הערובה שניתנה בבית-המשפט לצורך כיסוי אותו נזק: האחת, לפנות לבית-המשפט שנתן את הצו ולבקש מבית-המשפט אשר נתן את הצו לשמוע ראיות בעניין הנזק.

השניה, למסור את העניין להכרעה להתדיינות נוספת ונפרדת על ייחוד הערובה שניתנה בבית-המשפט.

נדגיש כי בעניין אופן ההתדיינות, על-פי אחת משתי הדרכים, נתון שיקול-הדעת לבית-המשפט {בש"א (חי') 6362/99 לילה חנניה נ' יצחק דהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.09.99)}.

הצד שלשיפוי נזקיו הופקדה הערבות רשאי לבקש מבית-המשפט שנתן את הצו לשימוע ראיות בעניין הנזק שנגרם למי שניתן לגביו הצו, ואין חובה להגיש תביעה נפרדת.

לגבי תביעת נזיקין תוך מימושה של ערובה שניתנה להבטחת נזקים בבקשה לצו מניעה זמני, לפי פסיקת בית-המשפט נקבע כי כתב הערבות אינו מהווה התחייבות חוזית אלא יונק את כוחו המחייב מעצם סמכותו של בית-המשפט לדרוש כתב ערבות.

סמכות זו מפורשת בתקנות סדר הדין האזרחי, פרק כ"ח לתקנות סדר דין אזרחי, ובפרשת בית אל זכרון יעקב, הנ"ל.

גם אם הצדדים מסכימים בעניין הערובה ובית-המשפט נותן להסכמה תוקף של החלטה, עצם קביעת הערובה ומתן התוקף של החלטה להסכמה יוצרת עילת תביעה שהיא כתב הערבות.

מעת מתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים מתמזגת ההסכמה לתוך ההחלטה, וכתב הערובה שמוזכר בה מהווה בסיס לתביעה.

ובפרשת בית אל זכרון יעקב נקבע כי חיוב קם בהתאם להחלטת של בית-המשפט, שניתנה מכוח סמכותו הטבועה להתנות את מתן צו המניעה או מתן צו אחר, בעריכתן ובהגשתן של התחייבויות וערבות כדי ליצור, על יסוד סמכותו האמורה, בסיס משפטי להפעלתו של החיוב.

באותה רוח ב- ע"א 280/73 {פלאימפורט בע"מ נ' ציבא גייגי לטד (לשעבר ציבה לטד), ואח', פ"ד כט(1), 597 (1974)} בית-המשפט קבע כי יש ונתבע זוכה לפיצוי על הנזק הנובע מצו מניעה זמני, אך חיוב התובע יכול במקרה כזה להתבסס רק על התחייבות שקיבל עליו, או ערובה שנתן, עת נתן לו בית-המשפט סעד ארעי לפני בירור תובענתו.

בפרשת בית אל זכרון יעקב הנ"ל, עסק בית-המשפט בהרחבה בשאלה של מקור התוקף של ההתחייבות לפצות את הנתבע בשל הוצאת צו מניעה זמני.
בית-המשפט בחן את המסגרת המושגית לחיוב הפיצויים וקבע שלא ניתן להשתית את התביעה באשר לעוולת הנגישה בשל כך שהיא מצומצמת לפי הגדרתה להליכים פליליים, פשיטת רגל או פירוק, ודורשת יסוד נפשי של זדון ואף לא ניתן להשתיתה על עוולת הרשלנות מפני שישנה ההנחה שהנזק שנגרם עקב צו המניעה הזמני הינו תוצאתו של הליך שננקט בתום-לב, ללא זדון וללא התרשלות.

זאת ועוד, נשללה גם הקונסטרוקציה החוזית שכן נקבע שאין המדובר בחוזה בין הצדדים, אלא בהתחייבות כלפי הצד השני, שאינה נובעת מחוזה, אלא נוצרת מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט להטיל חיוב.

אי-ביצועה לפי לשון ההתחייבות מהווה, על-כן, אי-קיום של חיוב של בית-המשפט, ולא הפרה של התחייבות חוזית, ויוצרת עילת תביעה מיוחדת שעניינה קיום ההתחייבות, כפי שנוצרה מכוח החלטתו של בית-המשפט.

יחד-עם-זאת, חלה התפתחות בפסיקה, ב- רע"א 1565/95 {סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5), 638 (2000)} בית-המשפט קבע שניתן לתבוע בעילה של רשלנות באשר למימוש ערובה שניתנה בשל צו עיקול זמני.

הלכה זו הורחבה גם לגבי מימוש ערובה בשל צו מניעה זמני וכיום ההלכה הפסוקה היא כי, עקרונית, עומדת לנפגע מצו מניעה זמני עילה בנזיקין, אם התקיימו היסודות של עוולת הרשלנות.

ב- רע"א 2422/00 {אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים, פ"ד נו(4), 612 (2002)} בית-המשפט העדיף את המבחן החוזי כמקור לקביעת היקף הפיצויים במקרה כגון זה שלפנינו.

כלומר, בפראפרזה לסעיף 10 לחוק החוזים, בעל ההתחייבות אחראי לנזק שנגרם לבעל דינו עקב צו המניעה אותו ראה בעל ההתחייבות או שהיה עליו לראותו מראש בעת הוצאת הצו כתוצאה מסתברת של הצו.

בין על-פי גישת בית-המשפט בפרשת אריאל הנדסת חשמל, הנ"ל אשר שמה דגש על המבחן החוזי במקרה כגון זה שלפנינו או על-פי גישת בית-המשפט בפרשת סחר ושרותי ים המאפשרת תביעה בעילת רשלנות, המבחנים שיש להפעילם לצד מבחני הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין צו המניעה הזמני ולצד המבחן שעניינו מילוי חובת הזהירות על-ידי בעל דין הם: מבחני הצפיות הסבירות וההגינות.

מבחן הצפיות נכון גם כשנבחנת עילת הרשלנות וגם כשנבחנת העילה החוזית. ככל שמדובר במבחן הצפיות השאלה תהיה האם בעל דין צפה, או יכול היה לצפות שצו המניעה הזמני שהתבקש על ידו יגרום לו נזק העולה על הנדרש להשגת המטרה הלגיטימית של צו מניעה זמני.

לעניין מבחן הסבירות וההגינות, בית-המשפט קבע בפרשת אריאל הנדסת חשמל בנוגע לעיקול זמני, וכאמור, הדברים נכונים לעניין צו מניעה זמני כי החובה המוטלת על מבקש עיקול זמני היא לפעול בסבירות במסגרת מטרת העיקול.

אין בעל דין נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם בעל דין שכנגד על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ודרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה באותו בעל דין.

אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט, העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד, את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה, ככל שמידע זה מצוי בידו, או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים.

אם יעשה כן, יצא בכך ידי חובת הזהירות המוטלת עליו. גם משבוצע העיקול, מצופה בעל דין לנהוג עם בעל דין שכנגד בסבירות ובהגינות.

כך, למשל, אם נתבקש על-ידי בעל דין להסכים לצמצום היקפו של העיקול או לשינוי תנאיו, ובהיענות לבקשתו אין כדי לפגוע במטרת העיקול, אין הוא רשאי לדחותו בקש, או להציג תנאים בלתי-סבירים להיענות לבקשתו.

11. בקשה לעיון חוזר
החלטת ביניים איננה מהווה מעשה בית-דין, שהרי תנאי מן התנאים לתחולתו של מעשה בית-דין, קיומו של פסק-דין סופי בתובענה, ותנאי זה איננו מתקיים בה.

ככלל, החלטות ביניים או צווים זמניים, שמעצם טיבם ניתנים לשינוי על-ידי בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, אינם יכולים להוות, כשלעצמם, מעשה בית-הדין.

על-כן ניתן להביאה מחדש בפני אותה ערכאה שהחליטה בה לראשונה, וזו רשאית לשנותה אם השתנו הנסיבות מאלו שהיו קיימות עת ניתנה ההחלטה הראשונה {ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תק-על 2000(3), 2459 (2000)}.

רואים אנו, כי לפי פסיקות בית-המשפט הקשורות למעשה בית-דין אינן חלות, איפוא, על החלטות ביניים, ויכול בעל דין לחזור ולבקש את בקשותיו בפני אותה ערכאה, גם אם אלה הובררו והוכרעו בידי אותה ערכאה.

המחסום להבאתה של אותה בקשה בשנית בפני הערכאה שהכריעה בה ייבוא ממקור אחר, קרי, על בעל-הדין להצביע על טעם ראוי, העשוי להצדיק את העיון מחדש בבקשתו, טעם שבעיקרו נעוץ בשינוי שחל בנסיבות, מאז ניתנה ההחלטה לראשונה ואם לא יעשה כך, כי אז ייראה כמי שעושה שימוש לרעה בהליך המשפטי.

רוצה לומר כי המקרים בהם ישנה בית-המשפט מהחלטת ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר ובית-המשפט לא יתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר, אך אין לומר כי אין בידי בית-המשפט סמכות לשוב ולעיין בהחלטתו, הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט {ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי דרכים נ' אלי זנגי, פ"ד נה(3), 537 (2001)}.

כך, למשל, רשאי בית-המשפט לחזור בו מהחלטת ביניים, ובכלל זה החלטת ביניים שעניינה מתן סעד זמני, אם נוכח לדעת שטעה {בר"ע (נצ') 1043/04 טופ ליין תקשורת בע"מ נ' ג'י. אר בזיע תכנון הנדסה בע"מ, תק-מח 2004(3), 4241, 4242 (2004); ה"מ 190/54 הרי (חיים) ויטגוב נ' לאה טרמר ובנק אלרן בע"מ, פ"ד ח 1262 (1954)}.
בית-המשפט שהוציא צו מניעה זמני רשאי לבטלו לבקשת צד שיזם את הבקשה או מיוזמת בית-המשפט.

המקרה הרגיל לשינוי צו הינו כאשר קיימות "שינויי נסיבות" אך ניתן גם במקרים אחרים {בש"א (חי') 5852/00 הנדלמן בוריס נ' גורוזובה ליובוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.00)}.

21. אכיפת הצו - בזיון בית-משפט
ניתן "להעמיד" לדין בגין בזיון בית-המשפט "אזרחי" על אי-קיום צו מניעה גם כאלה אשר צו המניעה אינו מכוון כלפיהם אולם במעשיהם הביאו לכך וביודעין שצו המניעה יופר על-ידי החייב כלפיו הוצא צו מניעה {ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון, פ"ד לד(4), 232, (1980)}.

ראוי להדגיש כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, 1929 קובע כדלקמן:

"
המסרב לציית
לצווי-בית-המשפט
פק' 50 לש' 1947

6. המסרב לציית לצווי בית-המשפט (תיקון 1947)
(1) בית-המשפט העליון, בית-משפט מיוחד שנתכונן על-פי סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית-המשפט המחוזי ובית-משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא-אם-כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית-המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."

אין עניינה ענישתו של המפר את הצו, אלא מטרתו הקניית סמכות לבית-המשפט לכפות על הצד המפר את הציות לצו {ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4), 557 (1980)}.

נעיר כי מטרת הפעלתו של שיקול-הדעת על-פי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית-משפט אינה הענשת הממרה אלא לדאוג לכך כי הצו יקויים בעתיד {ע"פ 423/88 גארביד נלבנדיאן נ' מרדרוס נלבנדיאן, פ"ד מד(3), 126 (1990)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו מניעה זמני