עילות מכוח עוולות בנזיקין ודינים אחרים

1. עוולה של גזל, כמשמעותה של עוולה זו בסעיף 52 בפקודת הנזיקין, בכך שנגזל מוניטין
סעיף 52 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"52. גזל
גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על-ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."

האחד, אין מקום לטעון לגזל מוניטין כאשר עצם קיומו של המוניטין כלל לא הוכח.

השני, יש להוכיח קיומו של נזק שנגרם להם בגין עילה זו.

2. רשלנות
יסודותיה של עוולת הרשלנות הינם: חובת זהירות, התרשלות ונזק.

המבקש לבסס זכותו על אחריות המזיק בגין רשלנות, חייב להראות, כי נתקיימו במזיק יסודותיה של עוולת הרשלנות וכן יש להצביע על קשר סיבתי "עובדתי" ו"משפטי" בין ההתרשלות לבין הנזק {ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1), 113 (1985)}.

3. תרמית
סעיף 56 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"סימן ז': הטעיה שוליים
56. תרמית
תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על-ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על-ידי כך נזק ממון."

קיימים 5 יסודות, על-מנת שעוולת התרמית תתקיים:

ראשון, היצג כוזב של עובדה;

שני, העדר אמונה באמיתות ההיצג;

שלישי, כוונה שהתובע יוטעה על-ידי ההיצג ויפעל בהסתמך עליו;

רביעי, התובע הוטעה ופעל על-סמך טעותו;

חמישי, התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על-סמך ההיצג.
האחריות בגין מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות קמה רק אם בעל דין הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ועקב כך נגרם לו הנזק. אולם די בכך שבעל דין יוכיח כי הסתמך באופן עקיף, לדוגמה: על מסמכי חברה, ושאלמלא הפגם שנפל בהם לא היה נגרם לו הנזק כדי לבסס את הקשר הסיבתי ולעמוד בדרישת ההסתמכות {ע"א 614/84 דניאל ספיר נ' דוד אשד, פ"ד מא(2), 225 (1987)}.

עוד יצויין כי לפי פסיקת בית-המשפט, נקבע כי מקום בו עולה בידי בעל דין להראות כי אלמלא מצג השווא ומעשי התרמית, סביר להניח כי היה משקיע את כספו באפיק השקעה אלטרנטיבי אשר הפיק תשואה גדולה מזו שקיבל בפועל על השקעתו, הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן ההשקעה האלטרנטיבית ופירותיה {רע"א 378/96 שגיא וינבלט נ' משה בורנשטיין בע"מ, פ"ד נד(3), 247 (2003)}.

4. הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן
סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"2. איסור הטעיה (תיקון: התשמ"א)
(א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן: "הטעיה"). בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה...
(ב) לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות..."

אחד היסודות ההכרחיים לשם ביסוסה של עילה זו הינו הוכחת קיומה של הטעיה בעניין מהותי.

הטעיה היא הצהרה כוזבת, ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים {או המוסתרים} לבין המציאות.

הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות, השניה, הטעיה במחדל, קרי, אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם.

ניקח לדוגמה, תביעה ייצוגית, כדי שניתן יהיה לאשר תביעה שעילתה הטעיה כתביעה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן הנ"ל, נדרשת שיטה קבילה ויעילה לזיהוי הקבוצה.

המבקש צריך להתייחס לשיטה זו כבר בשלב הראשון, ולפרט כיצד יתברר עניין זה, כלומר כיצד יוכל בית-המשפט לקבוע מי מבין חברי הקבוצה הפוטנציאליים, אכן הוטעה כתוצאה מהפרסום ש'יש בו כדי להטעות.

אם לא קיימת שיטה טובה לכך, או אם השיטה היא ספקולטיבית מדי, יתכן כי בית-המשפט יקבע כי התביעה אינה מתאימה לבירור כתביעה ייצוגית. גם מטעם זה חשובה הקביעה לפיה על המבקש לפרט - כבר בשלב הראשון, את המנגנון לבירור השאלה אילו מן הצרכנים הושפעו מהפרסום {ת"א (ת'א) 2593/05 סלומון דניאל נ' גורי ייבוא והפצה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.05.11)}.

האיסור מכוח חוק הגנת הצרכן הנ"ל רחב והוא חל על כל דבר העלול להטעות צרכן גם אם לא הוטעה בפועל {רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1), 600, (2000)}.

5. הפרת חובה חקוקה
סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"סימן י': הפרת חובה חקוקה
63. הפרת חובה חקוקה
(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעימם נמנה אותו פלוני."

ב- ע"א 5792/99 {תקשורת וחינוך דתי-יהודי, עיתון משפחה ואח' נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ, פ"ד נה(3), 933 (2001)} בית-המשפט קבע את התנאים הנדרשים לשם הוכחתה של עוולת הפרת חובה חקוקה: חיקוק המטיל חובה על המזיק {הנתבע}, המזיק הפר אותה חובה שהוטלה עליו, החיקוק נועד, לפי פירושו הנכון, לטובתו או להגנתו של הניזוק {התובע}.
הפרה כזו גרמה לתובע {הניזוק} נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק. בהתקיים כל תנאים אלה כולם זכאי הניזוק לסעדים המפורטים בפקודת הנזיקין הנ"ל, ואולם, הוא לא יהיה זכאי לסעדים אלה אם החיקוק שבו מדובר, לפי פירושו הנכון, נתכוון להוציא אותם סעדים.

עיקר הוא במלאכת הפרשנות של אותו חיקוק לבר פקודת הנזיקין, לנסות לרדת לחקרו, לחלץ ממנו את תכליתו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עילות מכוח עוולות בנזיקין ודינים אחרים