עונשין - סעיפים 63-60 לפקודת סימני מסחר

1. הדין
סעיפים 63-60 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 קובעים כדלקמן:

"60. עונשין (תיקון התשס"ג)
(א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי שבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"):
(1) מסמן לשם מסחר, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר;
(2) מייבא לשם מסחר, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, טובין או אריזתם שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס לגבי אותם טובין או בחיקוי של סימן כאמור, והסימון עלול להטעות אדם אחר; ואולם הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי טובין שסומנו בהרשאת מי שהוא בעל הסימן בארץ שבה נעשה הסימון;
(3) עוסק במכירה, בהשכרה או בהפצה של טובין שסומנו או יובאו לישראל בניגוד להוראות פסקאות (1) או (2), או מוכר, משכיר או מפיץ טובין כאמור, בהיקף מסחרי;
(4) מחזיק טובין שסומנו או יובאו לישראל בניגוד להוראות פסקאות (1) או (2), לשם מסחר בהם.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף-קטן (א) בידי תאגיד, דינו - כפל הקנס הקבוע לעבירה.
(ג) המוסר מידע כוזב לרשם בקשר עם בקשה לרישומו של סימן בפנקס, דינו - מאסר שנה.
(ד) (1) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בסעיף זה (להלן: "עבירה") בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; הפר את חובתו האמורה, דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(2) נעברה עבירה בידי תאגיד או עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי פסקה (1), אלא-אם-כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו האמורה;
(3) בסעיף-קטן זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

61. ציווי
לאחר הרשעה בעבירה כאמור בסעיף 60 רשאי בית-המשפט, בין במקום הענשים שנקבעו ובין בנוסף עליהם, ליתן ציווי כדי למנוע את הישנותה של העבירה.

62. צו לחילוט או להשמדה
בית-המשפט שלפניו הובא אדם לדין בשל עבירה לפי סעיף 60 רשאי לצוות על חילוטם או על השמדתם של טובין, של חמרי עטיפה, אריזה או פרסום, ושל גלופות, מטבעות וציוד וחומר אחר להדפסת הסימן או החמרים האחרים שנעברה בהם העבירה.

63. הצגת שווא של סימן
הטוען כי סימן מסחר פלוני רשום ואין הדבר כן, דינו - קנס 750 לירות על כל עבירה; "טוען", לעניין זה - משתמש לגבי סימן מסחר במילה "רשום" או במילים שמשתמע מהן, במפורש או מכללא, שהושג רישום לסימן המסחר."

2. סעיף 60 לפקודת סימני מסחר
היסוד הנפשי הדרוש בסעיף 60 לפקודה הוא של "מחשבה פלילית" לפי סעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 המורה כדלקמן:

"20. מחשבה פלילית (תיקון מס' 39, התשנ"ד-1994)
(א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2) פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי-סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
(ב) לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי,כמוה כמטרה לגרמן.
(ג) לעניין סעיף זה:
(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
(2) אין נפקא מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות."

לצורך קיום מצב של "עצימת עיניים" די בחשד ממשי, מקום בו מפעם בליבו של מבצע העבירה חשד בדבר טיב התנהגותו או בדבר קיומה של נסיבה הנמנית עם פרטי העבירה, מוטלת עליו החובה לפעול כדי להפריך אתת החשד ולברר את מצב הדברים {ת"פ (רמ') 5780-08-11 מדינת ישראל נ' ניסים גואטה, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.05.14)}.

כל עוד לא עשה כן, או עשה אולם חשדו לא הופרך, רואים אותו כמי שמודע בפועל בעת ביצועה של העבירה לאותו פרט.

פקודת סימני המסחר קובעת בסעיף 1 הגדרה רחבה של המונח "הפרה". מונח זה כולל שימוש על-ידי מי שאינו זכאי לכך בסימן מסחר, בהקשרים שונים המנויים בהגדרה, הפקודה מקנה סעדים שונים בגין הפרה.

תחומי פרישתו של האיסור הפלילי שבסעיף 60 אינם חלים על כל הפרה של סימן מסחר. האיסור, בחלופות השונות המנויות בסעיף 60, מבוסס על פעולה של סימון, אשר מתקיימים בה היסודות המנויים בסעיף זה. הפרות אחרות של סימן מסחר יכול ויקימו עילה לסעד במישור האזרחי. הן אינן מהוות עבירה פלילית, על-פי הגדרת העבירה {ת"פ (יר') 1266/05 מדינת ישראל נ' יששכר יתח, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.09)}.

מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם עקרון החוקיות. לפי פסיקת בית-המשפט נקבע כי זהו "עיקרון יסודי" במשפט הפלילי {דנ"פ 4603/97 אהרן משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3), 160 (1998)}.

בית-המשפט ציין כי ניתן לעגן את עיקרון החוקיות הן בזכות המהותית של כל אדם לכבוד ולחירות, והן ביסודותיה של פסקת ההגבלה.

הגיונו של עיקרון זה בתפיסה הבסיסית בדבר אזהרה מוקדמת, המהווה את אחד מיסודותיו של הדין הפלילי.

מקום בו פועל אדם על-פי פירוש סביר של הדין, הטלתה של אחריות פלילית עלולה להביא להכשלתו, באין אזהרה הוגנת על האחריות לה הוא עלול להיחשף.

עקרון החוקיות מקרין במישרין על פירושם של חיקוקים בתחום הפלילי. נגזר ממנו הכלל, לפיו כאשר הוראה חקוקה, המגדירה הוראה פלילית, נתונה למספר מובנים סבירים, יש לבחור מביניהם אותו מובן, אשר מצמצם את תחום תחולת האיסור.
בנוסף, סעיף 60(א)(2) לפקודה קובע כי ייבוא מסחרי של טובין המסומנים בסימן מסחר יהווה בנסיבות מסויימות עבירה פלילית, אך מסייג את האיסור הפלילי בכך שלא יחול לגבי טובין שסומנו בהרשאת מי שהוא בעל הסימן בארץ שבה נעשה הסימון, כך שייבוא מקביל אינו נחשב להפרת סימן המסחר בהיבט הפלילי {ע"א 7629/12 אלעד מנחם סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC, תק-על 2014(4), 6426 (2014)}.

סעיף 60(א)(2) הנ"ל מוציא מגדר הפרה מוצרים שמקורם בבעלים של הסימן. היקף המונופולין שנקבע על-ידי המחוקק אינו יכול להיות שונה בפן האזרחי מזה הפלילי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עונשין - סעיפים 63-60 לפקודת סימני מסחר