botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 47 - סמכות בית-המשפט (סעיף 43 לנוסח הישן)

סעיף 47 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"47. סמכות בית-המשפט
מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת שותף או בא-כוחו - אם אין הסכם על היפוכו-של-דבר - לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית-המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד."

הנה-כי-כן, סעיף 47 הנ"ל מותיר בידי בית-המשפט שיקול-דעת רחב בבואו להחליט על הצורך במינוי כונס או מנהל לעסקי השותפות. המינוי ייעשה לאחר שתנוח דעתו של בית-המשפט, כי אמנם מן הראוי ומן המועיל להיעתר לבקשה {ז' יהודאי דיני שותפויות בישראל (הוצאת "תמר" בע"מ, התשמ"ט-1988), 272}.

מינוי מנהל מיוחד לעסקי השותפות נועד להפקיע את ניהול עסקיה מידי שני השותפים גם יחד ואין המדובר בהשתלטות על נכסים לשם הפקעת זכויות קנייניות. חלוקת התקבולים בין השותפים תבוצע על-ידי המנהל בפיקוח בית-המשפט. על-כן, קבלת הבקשה לא תגרום למשיבים נזק בלתי-הפיך.

באשר לזהות הכונס לעסקי השותפות וסמכויותיו, יצויין כי הנטייה של בית-המשפט היא למנות בתור כונס נכסים ומנהל עסקים את השותף, אשר בפועל ניהל את עסקי השותפות, אם לא היה דופי בהתנהגותו ולא הובא נימוק לשלילת האמון בו.
{ראה ז' יהודאי דיני שותפויות בישראל, 272; ת"א (נצ') 52029-05-13 אורי צור נ' משה צאצאשוילי ואח', תק-מח 2013(3), 7498 (2013)}

ב- ת"א (ת"א-יפו) 1135-11-12 {אלעד קורן נ' גלעד גוב, תק-מח 2012(4), 18307 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"ו. בענייננו, המבקש אינו מכחיש את קיומם של השותפות וההסכם לפירוק שותפות.
מעיון בכתב התביעה עולה כי מדובר בסכסוך שעניינו חלוקת כספים על יסוד הסכם לפירוק שותפות שנחתם בין הצדדים, בסיום מערכת שותפות שהתקיימה ביניהם.
ז. במקרה דנן, בו נסתיימה השותפות ונדרש לברר את החבויות הכספיות בין השותפים מכוח ההסכם לפירוק שותפות, ברי כי הסמכות לכך נתונה לבית-המשפט המחוזי, כקבוע בסעיף 47 לפקודת השותפויות ובהתאם לפסיקה דלעיל. אין מקום לפצל ההליך כאשר חלקו יידון בבית-המשפט המחוזי וחלקו האחר יידון בבית-משפט השלום, ומקובלים עלי טיעוני בא-כוח המשיב בעניין זה."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 10265-12-09 {יורם זילברמן סוכנות לבטוח נ.ש.ר. בע"מ ואח' נ' פנינה קינן, תק-של 2012(2), 81553 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:
"לפני בקשה לדחיית התביעה על-הסף מכוח תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בטענה לחוסר סמכות עניינית לבית-משפט זה. לחילופין, עתרו המבקשים להעברת התובענה להתברר לפני בית-המשפט המוסמך, הוא בית-המשפט המחוזי, תוך פסיקת הוצאות.
לטענת המבקשים, בעיית הסמכות נובעת מכך, שהתובענה הינה לפסיקת סעד של מתן חשבונות הנוגע לשותפות, נטענת, בין הצדדים. משכך, בהתאם לסעיף 47 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה- 1975, וההלכה הפסוקה, נתונה הסמכות לבירור התביעה דנן, לבית-המשפט המחוזי.
המשיבה, היא התובעת, אשר ייצוגה הוחלף, הסכימה, כי ייתכן והסמכות העניינית לבירור התובענה אכן נתונה לבית-המשפט המחוזי. עם-זאת, במישור ההוצאות, טענה המשיבה, כי משהוגשה בקשת המבקשים לסילוק התובענה על-הסף עקב חוסר סמכות עניינית כשנתיים לאחר פתיחת ההליך, ואף שניתן להעלות טענה מסוג זה בכל עת, אין הצדקה לחיוב מי מהצדדים בהוצאות.
עיון במסמכים הרלבנטיים המצויים בתיק בית-המשפט, לרבות בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, מעלה, כי גירסת המשיבה בתביעתה, כוללת טענה בדבר קיומה של שותפות בינה לבין חלק מהנתבעים ועתירה לסעד של מתן חשבונות ביחס לפעילותה של השותפות הנטענת.
משכך, נוכח הוראת סעיף 47 לפקודת השותפויות, וההלכה הפסוקה לפיה גם תביעה למתן חשבונות עקב סיום עסקי השותפות נתונה לסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי, הרי שהסמכות העניינית לדון בתביעה דנן אכן נתונה לבית-המשפט המחוזי.
עם-זאת, לא מצאתי, כי בנסיבות דנן יש מקום להורות על דחיית התביעה, אלא על העברת ההליך להתברר לפני בית-המשפט המוסמך, הוא בית-המשפט המחוזי בתל אביב."

ב- תא"מ (ק"ש) 35572-01-12 {גיל גרשוביץ ואח' נ' מעין עיבודים בע"מ, תק-של 2012(2), 15012 (2012)} נקבע:

"פסק-הדין המנחה בסוגיית הסמכות העניינית במקרי מחלוקת בין שותפים הינו פסה"ד בעניין ע"א 760/76 יעקבזון נ' בוטובסקי, פ"ד לא(3), 621 (1977) - פסק-דין אליו התייחסו באי-כוח הצדדים בכתבי טענותיהם. בפסק-דין זה נקבע על-ידי בית-המשפט העליון, כי תובענה למתן חשבונות של שותף בשותפות במהלך ולאחר סיום קשר השותפות מצויה בגדר סמכותו העניינית בית-המשפט המחוזי כאמור בסעיפים 46 ו - 47 לפקודת השותפויות.
9) הפסיקה קובעת, כי תובענה למתן חשבונות יש להגיש כתובענה העומדת בפני עצמה אשר בה תוכרע ראשית זכותו של התובע לקבלת החשבונות, הדיון בתביעה למתן חשבונות מתנהל בשני שלבים : בשלב הראשון מחליט בית-המשפט אם חייב הנתבע להמציא את החשבונות, אם חייב, בא השלב השני וכופין על הנתבע ליתן את חשבונות (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 568 ).
למקרא כתב התביעה עולה, כי אין עסקינן בתובענה שעניינה תובענה למתן חשבונות, כי אם תובענה הנוגעת למחלוקת התלויה ועומדת בין הצדדים ביחס לנכסים, אשר היו מצויים בבעלות הצדדים במסגרת השותפות, דהיינו חלפי מכונת הקטיף, ואשר עניינם לא הוסדר במסגרת הסכם השותפות.
אי לכך , ברי כי בית-משפט השלום מוסמך לדון בתובענה זו לאור סכומה הכספי ומחמת העובדה שאופן פירוק השותפות הוסדר בין הצדדים במסגרת הסכם בכתב, וכן בשל כך שאין מדובר בענייננו בתובענה שעניינה ישוב חשבונות בין שותפים לשעבר, בהתאם להוראת סעיף 51 לפקודת השותפויות."