קנייניות המוניטין

1. כללי
הגישה השמרנית היתה ונותרה כי הזכות למוניטין הינה זכות קניינית. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- עמ"ה (ת"א) 194/92 {תחנת שירות נ' פקיד שומה, תק-מח 96(3), 3660 (1996)} לפיהם "המוניטין הם זכות קניינית הניתנת להערכה כספית, אשר ניתן למוכרה, להורישה ולמשכנה".

קנייניותו של המוניטין נקבעה בשלל פסקי-דין שמוצתה כאמור בקביעתו של בית-המשפט ב- רע"א 371/89 {אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2), 309 (1990)} על פיו "המושג מוניטין קשה להגדרה מדוייקת וממצה... המוניטין הוא נכס בלתי-מוחשי. הוא בגדר קניין. ניתן למכור מוניטין של עסק... על התמורה המתקבלת ממכירתו של המוניטין מוטל מס רווחי הון... מוניטין ניתן להוריש... מוניטין של חברה ניתן למשכן... אכן, מוניטין של מוצר הוא נכס, ויכולה להיווצר לגביו זכות קניין".

פרופ' ד' פרידמן בספרו {דיני עשיית עושר ולא במשפט, (תשמ"ב), 279 (להלן: "ד' פרידמן, דיני עשיית עושר")} גורס כי "מוניטין (goodwill) הם בגדר קניין. מדובר למעשה, בשם מסחרי או בתדמית של עסק או אדם שהודות להכרה שקנה לעצמו קיים ציבור של לקוחות שיש לו עניין לרכוש ממנו מוצרים ושירותים".

עילות התביעה השונות מכוחן הוגשו תביעות הטוענות לדרישות פיצוי עקב פגיעה במוניטין חייבות לזהות טרם הכרעה בהן את הבעלים בזכות המוניטין.

על-כן שאלת הוכחתו של המוניטין כבסיס לתביעה כזו יורדת לשורשה של ההכרעה בתביעה שכזו. עילות התביעה, בין שהן מעוגנות בדברי חקיקה ובין שהן פרי ההלכה המשפטית, לא באו אלא להגן על המוניטין כזכות קניינית.

2. על הגישות נגד ראיית המוניטין כזכות קניינית
הגישה המובילה ואולי היחידה שאינה קבלת את הגישה שיש לראות בזכות למוניטין בבחינת זכות קנינית היא זו של פרופ' מיגל דוטיש והמובעת בהרחבה במאמרו "המפיץ הבלעדי והגנת המוניטין" {"מפיץ בלעדי והגנת המוניטין" פורסם במשפטים כרך כ', תשנ"א, 525} וכדבריו בעמוד 524:

"1. המוניטין כנשוא לזכות קניין
א.הפסיקה קבעה בעקיבות, כי המוניטין הם נכס. בעניין ע"א 276/69 הילקוביץ נ' אלויס (ישראל) בע"מ, פ"ד כד(1), 85 (1970) נאמר, כי מוניטין הם נכס בעל ערך, אשר ניתן למכרו; על-פי עניין פלאימפורט {ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' לטד, פ"ד כט(1), 597 (1974)}, ניתן להורישו; על-פי עניין באומל {ע"א 550/72 ארנסט באומל נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד כח(1), 650 (1974)} מכירתו חייבת במס רווחי הון. כמו-כן נאמר לא אחת, כי העוולה של גניבת עין מגנה על זכותו הקניינית של אדם למוניטין. למרות קביעות אלה, אין להבין את האמור בפסקי-הדין כאילו נקבע בהם, כי הזכות למוניטין עונה על התכונות הנדרות לשם סיווגה של זכות כזכות קניין, במובן התורתי של מושג זה. כפי שנפרט, יש להבין את פסקי-הדין הנזכרים כמציינים את תכונתה הרכושית של הזכות, ותו לא."

בהמשך דבריו בוחן המחבר את המבחנים, שלדעתו, נמנו כסממנים לקנייניותה של זכות:

"המבחנים אשר נמנו כסממנים לקנייניות הזכות הם: (א) עבירות; (ב) מיידיות ועצמאות; (ג) כפיפות לעקיבה; (ד) ייחודיות; (ה) חובת ההימנעות אשר הזכות מטילה על אנשים בלתי-מסויימים.
האם נענים אלה בחיוב בענייננו? אין ספק, כאמור להתקיימותו של מבחן העבירות; אין גם ספק בדבר המיידיות; הזכות למוניטין איננה דבר המגיע מאחר, אלא היא בגדר "כבר יש". באשר למבחן הייחודיות, נראה כי תשובתו בשלילה; שליטתו של א' במוניטין איננה שוללת אפשרות לשליטה ושימוש בו-זמניים של ב' באשר לעקיבה ולכלליותה של חובת ההימנעות, הרי שבהעדר תשתית מתאימה בחקיקה או בפסיקה, מתארע מעגל שוטה, האופייני לזכויות אשר מצויות עדיין בשלב של עיצוב; תשובה עניינית ביחס לתכונות האמורות אינה מסופקת על-ידי גורם פוזיטיבי, אלא נגזרת מן ההכרעה המושגית בשאלת הקנייניות. אולם לשם הכרעה מושגית כאמור, נדרשים נתונים חיצוניים באשר להתקיימות התכונות הנדונות, ואלה אינם בנמצא."

המחבר מפנה אותנו לגישה התומכת בגישתו הוא שהיא פרי פסיקת בית-המשפט בדבריו בעמוד 535 של מאמרו הנ"ל:

"לסיכומה של השאלה הנדונה, מן הראוי לשוב ולעיין בגישה יוצאת דופן, אשר הוצגה בעניין יונייטד ספורט הנזכר. לדעתו של השופט זיילר, הזכות למוניטין היא אמנם זכות קניינית, אבל זהו קניין אשר אינו דומה לקניין במקרקעין ובמטלטלין. סיווג הזכות כקניינית עדיין אינו משמיע לנו, כי מוקנית תרופה קניינית. הזכות למוניטין איננה אלא מעטפת המורכבת מן הרכיבים הקונקרטיים שבה, ותוקפה של זכות זו אינו עולה על תוקפם של הרכיבים. כך, הרכיב המצוי ב"זכות למוניטין" של המפיץ הבלעדי הוא החוזה שבינו לבין היצרן, ועל-כן יש לבדוק כיצד הדין מגן על אינטרסים נוספים הגלומים בפעילותו של המפיץ הבלעדי. כמו-כן אין השופט זיילר שולל את קיומה, לעיתים, של הגנה בדיני עשיית עושר ולא במשפט."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קנייניות המוניטין