יחסי עובד-מעביד או יחסי שותפות - כללי

כלל הוא, כי בגדר היחסים המיוחדים בין הצדדים למודל המשפטי של שותפות, אין איש מהם, אלא אם הוסכם אחרת, זכאי לקבלת שכר עבור פעילותו בשורות השותפות.

במשפט הישראלי מעוגן עיקרון זה בסעיף 34(6) לפקודת השותפויות, המורה כי "אין שותף זכאי לשכר בעד עבודתו בעסקי השותפות". העולה מכך הוא, כי אפילו השקיע שותף אחד מאמץ רב בניהול ענייניה של השותפות, ואפילו היה הוא היחיד מבין השותפים שעשה כן, הוא לא יהיה זכאי לתשלום שכר או לכל סוג אחר של פיצוי בגין כך {ראו גם ז' יהודאי דיני שותפויות בישראל (תשמ"ט), 217; ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה ואח' נ' המשיבים, תק-על 2005(2), 2566 (2005)}.

ב- ע"ב (ת"א-יפו) 302495/98 {רוט יצחק נ' טחנת השרון רוט בע"מ, תק-עב 2005(3), 6422 (2005)} נקבע כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא כי שותף בשותפות אינו יכול להיות 'עובד' של השותפות כך, למשל, כבר נפסק כי "שותף בשותפות, בין רשומה ובין שאינה רשומה, אינו יכול להיחשב כעובד שלה, וזאת הן מכוח הוראותיה של פקודת השותפויות והן מכוח דיני העבודה... לו שותף יכול היה להיות 'עובד' של השותפות, הרי שהיה צריך, למימוש זכויותיו, לתבוע, בין היתר, את עצמו, ולכשיימנע מהשותפות לממש את התחייבויותיה, לא יוכל לקבל את המגיע לו ממנה" (ר' דב"ע שן/17-2 לביא נס נ' יוסף שאול, פד"ע כג, 77).
מפסיקה זו אנו למדים, אם כן, כי שותף אינו יכול להיות 'עובד' של השותפות וכי שותפות אינה יכולה להיות 'מעביד' של שותף.
השאלה מיהו "עובד" חוזרת ופוקדת את ערכאות המשפט פעם אחר פעם, אולם אין הגדרה אחת, שלמה ומגובשת המאפשרת מענה חד-משמעי. לפיכך, בכל פעם שהשאלה עולה, יש לשוב ולבחון את מערכת היחסים שהתהוותה, הלכה למעשה, במקרה הנדון. לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט טל ב- בג"צ 5168/93 שמואל מור - בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4), 628 (1996):
'מי הוא "עובד", היא שאלה מורכבת וסבוכה, ודעות רבות בה. קל להגדיר דבר שהוא עצמו אינו אלא יציר ההגדרה. קשה מאוד להגדיר תופעה מורכבת הקיימת בזכות עצמה שאין קיומה תלוי בהגדרה.
כל שכן אם באנו להגדיר מצבים שונים בתחום יחסי העבודה, אשר, כדברי השופט ויתקון, "אין קץ לרב גווניותם", ואשר לגביהם "המבחנים אינם מבחינים וההגדרות אינן מגדירות" (ע"א 454/71, ע"א 458/71, יהושע ולנסי נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד כו(2), 322, 324 - ו' (1972)). וכבר נלאו כל חכמי לב למצוא את אבן הבוחן שעל פיה ייקבע מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" ושתתאים לכל המצבים הדינמיים.' (שם, עבודה עליון, כרך מד, 573}.
התיאור שניתן על-ידי הצדדים ליחסים ביניהם, אין לו נפקות בקביעת הסטטוס המשפטי, וזה נקבע אך ורק בהתאם למהות היחסים שנוצרה בפועל. כפי שנכתב:
'היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים או מי מהם, אלא על-פי נסיבות העניין כהווייתן. הקובע איפוא הוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים' (מ' גולדברג "עובד, מעביד, תמונת מצב" עיוני משפט י"ז 19, 27, וראה גם ברוח דומה דב"ע שן/14-3 שלמה נקש נ' מדינת ישראל, פד"ע כא, 180; ע"ע 300064/96 פלאי קרני נ' איתן אביבי והאיגוד הישראלי למסחר, פד"ע לו, 241; דב"ע נה/145-3 מדינת ישראל - משרד השיכון נ' יעקב בוכריס, פד"ע לו, 1 ורבים אחרים).
אשר ליחסי שותפות, בית-הדין הארצי קבע, במקרים ספורים, כי כדי לזהות קיום קשרי שותפות, יש לברר את מטרת ההתקשרות בין הצדדים. האם מטרת ההתקשרות היתה שכירת עובד או ניהול משותף של מפעל? או האם נקבע בהסכם שהתובע יעבוד עבור הנתבעים או עמם? (ראה גם דב"ע לד/60-3 עזבון ורי - לאורווי, פד"ע כרך ו', ע' 10, עמ' 14; דב"ע לה/36-3, נוימן-כץ, פד"ע ו', עמ' 333; ודב"ע מו/2-3 שלמה לוי - יצחק צרפתי, פד"ע יז, עמ' 240). בפסקי-דין אלה נקבע כי הבסיס לקביעת מהות היחסים יהיה: "... המוסכם בין הצדדים, במפורש או כעולה מהתנהגותם..." (פסק-הדין בעניין נוימן - כץ, 35).
כן נקבע כי בנוסף למוסכם בין הצדדים יש לשקול את מהות היחסים ביניהם. בעניין נוימן - כץ קבע בית-הדין הארצי (בעמ' 336): "תמיד צריך לקיום שותפות, שמשהו נוסף, מסימני ההיכר לשותפות, יתקיים בין הנוגעים בדבר".
ב- ע"ב (חי') 3517/99 עו"ד סייף דורגאם נ' עוד מרדכי דגני ואח', תק-עב 2004(3), 870 (2004) קבע בית-הדין: "אין בידינו כל ספק כי מקרה זה אינו עונה להגדרת השותפות, והגדרת התובע כשותף אינה מתיישבת עם הגדרות הפסיקה בעניין זה ועם השכל הישר. התובע היה עורך-דין צעיר, נטול כל ניסיון.
הנתבעים, מנגד, מנהלים משרד עורכי-דין גדול וותיק. אין זה סביר כלל ועיקר כי הנתבעים יקחו להם לשותף עורך-דין צעיר, שזה לו ניסיונו המקצועי הראשון בעריכת דין. כמו-כן, ההסכם שחתמו הנתבעים עם התובע מותיר לנתבעים שיקול-דעת מלא באשר לתחומים שבהם יטפל התובע, משאיר בידיהם את הפיקוח על התובע (כפי שעולה למשל מכל סעיפי המשנה של סעיף 5 להסכם).
גם המשיכה החודשית שניתנה לתובע, וסכומה, היו בשיקול-דעתם המלא של הנתבעים (ראה סעיף 7 להסכם). כמו-כן, לתובע לא היה חלק בתחומים חשובים של העסק, כמו מימון ועניינים כספיים, ניהול ספרי החשבונות, גביית חובות, רכש, תשלום מסים, ביטוח והוצאות אחרות. לא נפתח חשבון משותף. התשלום החודשי שנקבע לתובע לא כלל השתתפות בהפסדים, אלא רק ברווחים, ולא היתה בהסכם כל התייחסות להגבלות שאפשר להטיל על שותף העוזב שותפות, כגון הגבלות לגבי עבודתו לאחר תקופת הנסיון. כפי שנקבע בעניין לוי-צרפתי, סממנים אלה מעידים על-כך שהיחסים בין הצדדים לא היו יחסי שותפות.
13. לאחר שקבענו כי לא היו יחסי שותפות בין התובע לנתבעים, עלינו לפנות ולבחון את היחסים שנוצרו בפועל בין הצדדים, ולקבוע אם התקיימו יחסי עובד-מעביד, בהתאם למבחני העזר שנקבעו בפסיקה.
בפסיקה נקבע כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ואין מעמדו זה נקבע על-פי התיאור שניתן לו על-ידי הצדדים או אחד מהם, אלא על-ידי בחינה משפטית, בהתאם לנסיבות המקרה כהוויתן (ראה בין השאר ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי והאיגוד הישראלי למסחר, פד"ע לו, 241; וכן דב"ע נה/145-3 מדינת ישראל - יעקב בוכריס, פד"ע לו, 1). לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט טל ב- בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4), 628 (1996)}:
'מי הוא "עובד", היא שאלה מורכבת וסבוכה, ודעות רבות בה. קל להגדיר דבר שהוא עצמו אינו אלא יציר ההגדרה. קשה מאוד להגדיר תופעה מורכבת הקיימת בזכות עצמה שאין קיומה תלוי בהגדרה. כל שכן אם באנו להגדיר מצבים שונים בתחום יחסי העבודה, אשר, כדברי השופט ויתקון, "אין קץ לרב גווניותם", ואשר לגביהם "המבחנים אינם מבחינים וההגדרות אינן מגדירות" {ע"א 454/71, ע"א 458/71, יהושע ולנסי נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד כו(2), 322, 324 (1972)). וכבר נלאו כל חכמי לב למצוא את אבן הבוחן שעל פיה ייקבע מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" ושתתאים לכל המצבים הדינמיים' (עבודה עליון, כרך מד, 573).
מאחר ואין מעמדו של אדם כ"עובד" או "עצמאי" נקבע בהבל פה או במחי קולמוס, הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו, הלכה למעשה, בין הצדדים (דב"ע שן/14-3 שלמה נקש - מדינת ישראל, פד"ע כא, 180).
במרוצת השנים, ולאור התפתחותן של צורות העסקה חדשות - דינמיות ובלתי-שגרתיות - השתנו המבחנים ששימשו את בתי-הדין לעבודה בפסיקתם בנושא. כיום, המבחן המעורב הוא המבחן העיקרי, והוא מורכב מכמה מבחני משנה, ובראשם מבחן ההשתלבות (ע"ע 300267/98 יוסף טויטו - מ.ש.ב. הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע לז 353 (2002)).
מבחן ההשתלבות:
למבחן ההשתלבות שתי פנים. בפן החיובי, יש לבחון האם קיים מפעל יצרני לשירותים או אחר אשר ניתן להשתלב בו; האם הפעולה בוצעה כחלק מהפעולה הרגילה של המפעל; והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177, 188; דב"ע מה/82-3 יצחק הרשליקוביץ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, פד"ע יז 97, 101).
במסגרת הפן השלילי, יש לבחון האם האדם הינו בעל עסק משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177, 189}.
בפסיקה נקבעו סימני היכר כלליים המאפיינים היותו של אדם בעל עסק עצמאי; אחזקת אמצעי יצור בשכירות או בבעלות, קיום הוצאות ייצור, העבדת עובדים שכירים, סיכוני רווח והפסד, הזכות להעביר ביצוע העבודה לאחר וכד' {ראה דב"ע לג/177-0 מושקוביץ נ. המ.ל.ל, פד"ע ה' 79, 82, דב"ע לה/11-0 רחל ולד ואח' נ' המ.ל.ל, פד"ע ז' 281, 286).
מבחנים אחרים:
בנוסף למבחן ההשתלבות, מורכב המבחן המעורב ממבחן הקשר האישי, הכפיפות, אספקת הכלים והחומרים, דרך ניכוי המסים, בלעדיות במסגרת שעות העבודה, התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו (ראו: ס' אדלר "היקף תכולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית" ספר מנחם גולדברג (תשס"א), 22; עב' (חי') 5061/00 לויטס מרים נ' ציטרין מרים, תק-עב 2004(3), 1486 (2004)).
ביסודם של יחסי עובד-מעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות הוא ביצוע עבודה. ביצוע העבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת...
כך למשל, אין התקשרות בין שניים לשם הקמת שותפות שמפעלה תהיה נגריה, מביאה, כשלעצמה, ליחסי עובד-מעביד בין השותפות לבין כל אחד מהשותפים, אף אם כל אחד מהשניים יעבוד בנגריה; המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ניהול "מפעל" משותף, והעבודה רק נלווית לאותה מטרה."
{דב"ע לד/60-3 עזבון בלה ורי המנוח - "לאורווי" בע"מ, פד"ע ו, 10: ראה לעניין זה גם: דב"ע נז/29-3 משה שחר - משה כץ, עבודה ארצי, כרך ל(4), 57; וכן ר' דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהאוזר, פד"ע י', 299). עב' (ת"א-יפו) 8986/00 שפיר אריה נ' מנת משקל השקעות ואחזקות בע"מ ואח', תק-עב 2005(3), 5917 (2005)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

יחסי עובד-מעביד או יחסי שותפות - כללי