כונס הנכסים בדיני השותפויות

יישום עקרונות מינוי כונס הנכסים {הקבוע או הזמני} לגבי שותפויות הינו על-פי העקרונות להלן:

א. התפרקה שותפות, ממנה בית-המשפט כונס נכסים, אפילו זמני "כמעט באופן שגרתי". בית-המשפט לא ימנה כונס נכסים אלא אם שוכנע כי: יש לתביעה סיכוי להצליח; נכסי השותפות נתונים בסכנה; היה צורך לנהל את עסקי השותפות, נוסף על שמירת נכסיה, רשאי בית-המשפט למנות כונס נכסים ומנהל.
{ד"ר יואל זוסמן, בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה רביעית), 483}

ב. הכחשת קיום השותפות על-ידי הנתבע אינה שוללת בהכרח מבית-המשפט את הכוח למנות כונס נכסים זמני {ע"א 29/53 מיכאל נ' לופו הרשקו, פ"ד ז' 447 (1953); ראה גם: המ' 1618/63 לביא נ' לזר, פ"מ לז 264 (1963)}. עם-זאת כאשר הכחשת קיום השותפות אינה הכחשה מן השפה לחוץ, כי אם לשורשה של התביעה ולעיצומה, הרי רק שיקול רציני יצדיק מינוי כונס נכסים, כגון אם נשקפת סכנה לרכוש. אין כל ביסוס למינוי כונס נכסים שעה שהמטרה העיקרית למינוי המבוקש היא להשיג על-ידי כך חשבונות מהימנים ומלאים על הכנסות הצד {המ' 162/59 עמירם בן ימיני נ' אידה פופוביץ, פ"מ כב (תמצ') 445}.

ג. הבסיס הרעיוני והמשפטי אשר עליו בנויה השותפות הוא יחסי האמון ההדדיים הנקבעים בין השותפים הבודדים לבין עצמם. יחסים אלה הולכים ונמשכים - ומן הדין כי יימשכו וילכו - עד שלא פורקה השותפות והיא נכנסה לתהליך של חיסול.

כיוון שכך, לא יתערב בית-המשפט ביחסיהם הפנימיים של השותפים, ולא יטיל את מרותו הוא על השותפים אלא במקום שקיים טעם מיוחד לכך. מנהל נכסים, למשל, לא יתמנה על-ידי בית-המשפט אלא אם נוכח כי יחסי האמון בין השותפים נתערער וכי מעשיו של השותף כלפי השותפות וחבריו השותפים אשר בשלו דורשים את מינוי כונס הנכסים אינם עולים בקנה אחד עם חובותיו של שותף כלפי השופות והשותפים, או כי קיימת סכנה לנכסי השותפות.

כך, למשל, יתמנה כונס נכסים מקום שהוברר כי אחד השותפים קיבל כספים מלקוחות ולא הודיע על-כך ליתר שותפיו, כי פרע את חובותיו הפרטיים וסירב למלא אחר חובותיו בשותפות, אלא לאחר שהובטחה לו הנאה פרטית {ע"א 162/52 רימונד נ' ח'אבוהב, פ"ד ו(2), 940 (1952)}.

ד. מטרת מינוי כונס נכסים זמני הינה שמירה על נכסי השותפות ומניעת השימוש בהם בניגוד לתנאי השותפות. יש למנות כונס נכסים זמני כאשר אחד השותפים משתמש ברכוש השותפות לצרכיו הפרטיים, אפילו לא הוכח קיום סכנה לרכוש ואפילו עצם קיום השותפות שנוי במחלוקת {ע"א 173/60 אהרון בשה נ' אדלה לזר, פ"ד יד 1855 (1960)}.

ה. יש מקום, כאמור, להרחבת הלכת ע"א 224/47. אין כל ספק שרוב המקרים שיש למנות בהם כונס נכסים הם המקרים הכלולים בגדר שלוש הקטגוריות שנקבעו ב- ע"א 224/47 {טחורש נ' שצ'ופק, פ"ד ב(1), 414 (1949)} זה. עיקרו של המינוי הוא בשמירה על נכסים ידועים, בין על-מנת להבטיח הנאה מהם, בין על-מנת למנוע את סילוקם או השמדתם, כאשר דרכי ההוצאה לפועל או סעדים אחרים אינם מועילים. בכל אופן, אין מקום למתן צו גורף של מינוי כונס נכסים על כל רכושו של החייב ועל כל פעולותיו, צו הגובל, כאמור, להכרזת פשיטת-רגל, וזאת במקרה שלנו בשלב שהחובות, בגינם בוקש הצו ושלגביהם ניתן, טרם הוכחו אפילו לכאורה.

נראה שהביטוי הטוב ביותר למצב המשפטי בקשר למינוי כונס נכסים ולדרך בה יש ללכת ניתן בפסק-דין עוד מתקופת המנדט, C.A. 88/39, Ali el Mustakim and el Mustakim v. Palestine Ashrai Bank Ltd. and Rose T. Wolfe, Mohammad,1939) 6 P.L.R. 470) . ואלה דבריו של בית-המשפט דאז (בע' 474) : C.A. 88/39 - Ali el Mustakim ; Mohamnad el Mustakim v. Palestine) Ashrai Bank Ltd ; Rose T. Wolfe : (1939) 6 P.L.R. 470, 474 ; (1939) (S.C.J. 408 ; (1939) 6 Ct.L.R 129.

מטרת מינוי מקבל נכסים היא הבטחת רכוש לזכותם של הזכאים לו. מקבל נכסים ימונה בדרך-כלל: 1) כדי לאפשר לאנשים המחזיקים זכויות ברכוש ליהנות מזכויות אלה; 2) לשמר רכוש מסכנה המאיימת עליו. צו יכול להינתן גם כאשר המינוי הכרחי כדי לאפשר למבקש להשיג את זכויותיו.

מינוי מקבל נכסים הינו תרופה שביושר. כתרופה שביושר לבית-המשפט או לשופט שיקול-דעת מלא באשר לנתינתה או אי-נתינתה. שיקול-דעת זה צריך להיערך בזהירות וחייב להיות נשלט על-ידי ראיית כל הנסיבות הרלבנטיות. אף הנחיה איננה יכולה להיקבע באשר לנסיבות בהן בית-המשפט לא ישתמש בשיקול-דעתו.

מלבד הגנת זכויות התובע, בית-המשפט או השופט חייבים להיזהר שלא לגרום עוול לנתבע, שעלול להיות בלתי-ניתן לתיקון. השאלה היא של דרגה, ולכן זה בלתי-אפשרי לקבוע כלל מדוייק ובלתי-משתנה. אין לראות בהלכת 224/47 הגדרה ממצה של מטרות מינוי כונס נכסים ויכולים להיות מקרים נוספים בהם ניתן למנות כונס נכסים {ע"א 689/74 בשמת ו- 2 אח' נ' עיריית אילת, פ"ד כט(2), 281 (1975)}.

ו. לכונס נכסים של שותפות אין סמכויות רחבות יותר מאלה שהוענקו לו במפורש על-ידי בית-המשפט. נכון הדבר שהוא רשאי לפנות בכל עת בבקשה לבית-המשפט להרחיב את סמכויותיו לתועלת המשימה שהוטלה עליו, אך אינו חייב לעשות כן, אם הדבר ניתן להגשמה בצורה אחרת {ע"א 235/55 יעקב מרוקו נ' ישראל פרחודניק, פ"ד י' 614 (1956)}.

ז. כונס נכסים יכול לקבל את שכרו אך ורק מתוך הנכסים שבידו, ואין השותפים אחראים כלפיו באופו אישי, למרות שגרמו למינויו. על-כן רשאי כונס הנכסים למכור חלק מן הנכסים לכיסוי שכרו של כונס נכסים קודם {המ' 1354/54 מרדכי הנדלשטיין נ' קונסולידיט אג'נסי לימיטד, פ"מ י' 180}.

ח. בית-משפט רשאי למנות כונס נכסים או מנהל של שותפות במהלך בוררות, המתנהלת לגבי סכסוכים בין השותפים. מקובל למדי, בעת פירוק שותפות, למנות לתפקיד כונס נכסים ומנהל את השותף המתעתד להמשיך בעסק {המ' 1693/51 דוד גרשון נ' זאב ויזלטיר, פ"מ ו' 6}.

ט. בהתקיים בוררות בין שותפים, מוסמך בית-המשפט למנות כונס נכסים טרם שהתחילו הצדדים במינוי הבוררים. בבואו של בית-המשפט להחליט בבקשה למינוי כונס נכסים עליו להזהיר את עצמו משני כיוונים: האחד, מינוי כונס נכסים או מנהל נכסים כזה מהווה צעד אשר הולך לשורש קיום השותפות. על-ידי המינוי נוטל בית-המשפט מידי השותפים את הנהלת העסקים. ועל-ידי מינוי מנהל מעמיס בית-המשפט את הנהלת העסקים על ה"מנהל". השני, יש הבדל רב-משמעי בין מינוי מנהל אחרי פירוק השותפות ולפניו {ת"א 565/50 פיינשטיין נ' קופולסקי ואח', פ"מ ו' 464}.

י. יש להבחין בין מנהל עסקים לבין כונס נכסים. לכונס נכסים אין סמכות לנהל את עסקי השותפות,אלא אם התמנה כמנהל עסקים {ת"א 341/53 רוזנהיים נ' רוזנהיים, פ"מ ט' 298 (1954)}.

יא. "עתירה למינוי כונס נכסים במסגרת תובענה למתן חשבונות ללא תוספת סעד אחר לתשלום כלשהו, עלולה להידחות כדוגמת המקרה ששימש יסוד ל- ע"א 171/58 (הלכת בקר) הנזכרת, אולם התובענה עצמה לא נדחתה ובוודאי שלא מן הטעם של חוסר עילה. שהרי העילה מתגבשת במסגרת הסעד הראשון למתן חשבונות, ואילו החיוב הכספי אין הוא אלא סעד נלווה.

על מצב כגון זה אמר כב' הנשיא זוסמן ז"ל בספרו סדרי הדין האזרחי (הוצאה שלישית משנת 1967, סימן 462), 425: "כיוצא בזה, לא ימנה בית-המשפט כונס נכסים זמני לשמירה על רכוש, כאשר הוגשה תביעה למתן חשבונות בלבד, ללא בקשת סעד נוסף כגון תשלום הכסף המגיע לתובע על-פי החשבון שייערך, שאם יזכה התובע ויקבל את החשבונות תם המשפט (ההדגשה של החתו"מ: א.ח.)".

בבואנו ליישם את האמור לעיל על הערעור שלפנינו, מן ההכרח להגיע לידי המסקנה שההחלטה למחוק את התובענה על-הסף, שהינה החלטה דרסטית בפני עצמה, לא היתה מחוייבת המציאות. וכפי שאמר הנשיא המכובד בציטטה לעיל מספרו הנזכר, ניתן גם ניתן לזכות את התובע (המערערים שלפנינו) בסעד לקבלת החשבונות, ובכך היה המשפט בנקודה זו תם.

יב. צו למינוי כונס נכסים, כשאין זה ברור, כלל ועיקר, אם מי שטוען לשותפות, הוא אכן שותף בעסק {ובשלב זה לא הובאה כל ראיה או מסמך, לבד מתצהירו הוא, שיתמוך בגרסתו, הגם שאין זה השלב להבאת ראיות} - אינו ניתן כדבר שבשגרה. ובכלל, צווי ביניים, אף עיקול זמני במשמע, אינם צריכים להינתן כדבר שבשגרה, כיוון שיש בהם פגיעה בזכות הקניין של אדם, במיוחד לנוכח חוק היסוד שמצוותו שלא לפגוע, בדרך-כלל, בזכות הקניין של אדם {וראה רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, תק-על 95(3), 786 (1995); ע"א (יר') 4198/97 מיכה הופיין נ' דליה רנו, תק-מח 97(3), 207 (1997)}.

יג. כונס נכסים של שותפות - סדרי דין
ב- ת"א (יר') 9011-07 {גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה ואח', תק-מח 2013(4), 6511 (2013)} נדונה בקשה בהסכמה למתן הוראות שהוגשה על-ידי באי-כוח הצדדים שגם מונו על-פי פסק-הדין מיום 26.12.13 ככונסי נכסים על-מנת לקדם את הליך כינוס הנכסים במסגרת פירוק השותפות בין הצדדים.

נפסק מפי כב' בית-המשפט כדלקמן:
"3. בפסק-הדין נקבע בין היתר בסוגיית המוניטין, כי הערך של המוניטין נכון ליום 31.12.07 הינו 3,560,408 ש"ח וזאת על-פי חוות-דעתו של רואה החשבון מר שלמה שריקי מיום 22.06.08 שהוגשה על-ידי הנתבעים ולא נסתרה על-ידי התובעים (להלן: "חוות-דעת שריקי"). בית-המשפט קבע כי לחנות קיים מוניטין וכי הצדדים חולקים בזכות המוניטין בחלקים שווים ולפיכך יש לחלק את שווי המוניטין בין הצדדים שווה בשווה. עוד נקבע כי ככל שהעסק יימכר לצד שלישי, יש לחשב את שווי המוניטין בהתאם לשיטה השיורית כפי שאומצה בפסק-הדין ע"א 7493/98 שרון נ' פקיד שומה, פ"ד נח(2), 241 (2003) (להלן: "עניין שרון").
4. בית-המשפט קבע כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם, כונסי הנכסים יבצעו את פירוק השותפות באמצעות התמחרות פנימית או חיצונית, או בכל דרך שתאושר על-ידי בית-המשפט.
5. ניסיונם של הצדדים להגיע להבנות ביניהם כשל ושניהם אינם מסכימים לרכוש זה מזה את חלקו בשותפות על-פי שווי המוניטין שנקבע בחוות-דעת שריקי. לצורך עריכת התמחרות חיצונית לגבי מכירת נכסי השותפות ובאופן ספציפי החנות המנוהלת כיום על-ידי התובע, "פרחי אביה", והמוניטין שלה חלוקים ביניהם הצדדים בעיקר בשאלה כיצד יש להגדיר את המוניטין של החנות.
6. יצויין כי לאחר ניסיונות שנעשו לצמצום המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שני דיונים שהתקיימו בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם ב-13.10.13 וב- 24.10.13, צומצמה המחלוקת שהיתה רחבה יותר רק סוגיית הגדרת המוניטין והיקפו.
כיום מוסכם על הצדדים כי במסגרת ההתמחרות יועמדו למכירה שם החנות, הזכות להשתמש בנכס בכפוף לסיכום עם בעליו, קווי מספר הטלפון בהם עושה החנות שימוש וכן רשימת הלקוחות נכון להיום.
לעומת-זאת, לעניין היקף המוניטין, טוענים הנתבעים כי המונח מוניטין במקרה הנדון צריך לכלול, במסגרת התמחרות חיצונית, גם תניית אי-תחרות מצדו של התובע, המפעיל כיום את החנות ו/או מי מטעמו ו/או כל חברה שיש לו בו אינטרס, משיכת ידיו מהעסק או מלקוחותיו "הישנים", מתן אפשרות רחבה לקונה החנות ליהנות מחזרתם של הקונים "הישנים" לעסק ולמוניטין שרכש. בעניין זה נסמכים הנתבעים על הגדרת המוניטין כפי שהיא מופיעה בפסק-הדין בעניין שרון.
7. מנגד, טוען התובע כי מלכתחילה היה התובע מוכר פרחים והנתבע 1 ספק הפרחים ועל בסיס זה התפתח רעיון השותפות. לדבריו, הנתבע 1 היפר את הסכם השותפות בכך שסיפק לחנות פרחים במחיר הכולל רווח ולא במחיר עלות, בניגוד להתחייבותו.
לאחר פירוק השותפות כנקבע בפסק-הדין, בחודש אוקטובר 2005 המשיך כל אחד מהצדדים בעיסוקיו, התובע כמוכר פרחים ובעל חנות פרחים והנתבע 1 כסוחר וכמשווק פרחים לחנויות. לטענת התובע עובדה זו ונסיבות פירוק השותפות מחייבים להגדיר את המוניטין המוצע למכירה באופן הצר ביותר, שאין בו כדי להטיל על מי מהצדדים מגבלות כלשהן באשר לאפשרותו להמשיך ולהתפרנס ממכירת פרחים.
עוד לטענתו בפסק-הדין נשוא הדיון, אין כל התייחסות או דרישה לאיסור תחרות מצד אחד השותפים ולפיכך הנתבעים אינם יכולים להעלות כיום דרישה אשר איננה מופיעה בפסק-הדין.
דיון והכרעה
8. הכרעה בשאלה העיקרית שלפניי מחייבת החלטה מקדמית בסוגיה האם מדובר בעניין שראוי כי יתברר במסגרת מתן הוראות לכונסי הנכסים כדעת באי-כוח הצדדים, או שמא מדובר בסוגיה המצריכה הכרעה בהליך נפרד. בעניין זה יצויין, כי בדיון בסוגיית המוניטין הוגדרו אמנם פרמטרים שונים לבחינת המוניטין ולחלק שיש לכל שותף בו. יחד-עם-זאת, לא נקבע במפורש כיצד יוגדר היקף המוניטין במכירה לצד ג'.
בנוסף לא נקבע בפסק-הדין ממצא מפורש לגבי קיומה של מגבלה חוזית בין הצדדים שהתייחסה ליכולת ההתחרות של השותפים בעסק לאחר פירוק השותפות.
9. הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד, שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות.
לכלל זה יש חריגים שבגדרה בית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת. ראו ע"א 261/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ ואח' נ' ציפורה סופיוב ואח', פ"ד נה(3), 385 (11.03.01) והאסמכתאות שם.
10. בענייננו, הבקשה שהונחה לפתחי איננה משקפת לאמיתו של דבר מחלוקת בין הכונסים לבין צד שלישי, אלא מחלוקת בין בעלי הדין לבין עצמם לנוכח העובדה שפסק-הדין שותק בסוגיית הכללתה של תניית אי-תחרות במסגרת הגדרת המוניטין.
מעבר לכך, המחלוקת בין הצדדים אינה ניתנת להכרעה ללא בירור עובדתי, כולל ירידה לאומד-דעתם של הצדדים בעת הקמת השותפות בעניין סוגיית הגבלת התחרות במהלך קיומה ולאחר פירוקה, בחינת מאפייניו הספציפיים של העסק והשאלה אם הם מצדיקים הגדרה צרה או רחבה של המוניטין וכן בחינה של ציפיותיהם הסבירות של קונים לעסק מסוג זה, לגבי מידת הגבלת התחרות שעל השותפים הפורשים ליטול על עצמם.
בנוסף אותו בירור עשוי להיות כרוך גם בהצגת חוות-דעת מקצועיות. מכאן שאין המדובר בהכרעה היכולה להיסמך על טענות משפטיות בלבד או על עובדות פשוטות ומוסכמות בין הצדדים. ולכן, ההליך של מתן הוראות אינו מתאים במקרה זה.
11. מעבר לאמור אוסיף, כי לא ניתן לדעתי למצוא בפסק-הדין בעניין שרון הגדרה משפטית אחידה וממצה לסוגיית המוניטין. פסק-הדין עוסק בפרשנותו של סעיף 88 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
במסגרת זו נדונה השאלה האם ניתן להכיר בעסקה למכירת תיקי לקוחות של עסק כעסקת מוניטין הכרוכה בתשלום מס מופחת, גם אם היא כרוכה בהעברת המוניטין שאינו גלום בעסק עצמו, אלא בתכונותיו האישיות של בעל העסק.
פסק-הדין מבחין בצורה ברורה בין עסקים שבהם נטייתו של הלקוח לשוב לבית העסק, היא בעיקרה פועל יוצא של היחס האישי שמעניק להם בעל העסק לבין עסקים שבהם המוקד הינו כוח המשיכה של הסימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על-ידי העסק, איכות המוצר או השירות, מחירי המוצרים או השירותים, יעילות העסק, מיקומו, וכדומה בנאמר בפסק-הדין.
עסקים משתייכים לקבוצה הראשונה הם בדרך-כלל עסקים של בעלי משלח-יד מסויימים המקיימים יחסי אמון מיוחדים עם לקוחותיהם, כגון עורכי-דין, רואי-חשבון ורופאים. בהקשרם של עסקים מסוג זה הכרוכים ביחסי אמון מיוחדים בין הלקוח לבין בעל העסק, קובע פסק-הדין, כי לצורכי מיסוי, חוג הלקוחות של העסק הוא אכן נכס מוניטין הניתן להעברה, כאשר אחת מדרכי ההוכחה של ההעברה הינה גם קיומה של תניית אי-תחרות המגבילה את מוכר העסק מלנסות ולזכות בלקוחותיו בחזרה.
יחד-עם-זאת, כמודגש בפסק-הדין, תניה כזו חשובה במיוחד "מקום שבו הלקוחות שבים לעסק פעם אחר פעם בשל תכונותיו האישיות של בעליו, ולאו דווקא בשל מיקומו של העסק או בשל טיבו של המוצר שנמכר". (שם, 252, הדגש לא במקור - מ.ה).
12. בענייננו, השאלה האם הלקוחות שבים לעסק, רק בשל תכונותיו האישיות של התובע ללא קשר למיקומו ולא בשל מיקומו של העסק או טיב המוצר הנמכר בו, היא שאלה שלא הוכרעה בפסק-הדין ואשר עשויה להשפיע על הגדרת המוניטין הנמכר יחד עם החנות בעניין הנדון. ראו גם ע"א 1228/11‏ ‏ד"ר אמנון רפאל נ' אשר רבינוביץ, תק-על 2012(2), 5670 (14.06.12).
דברים אלה נאמרים במידה רבה למעלה מן הצורך, בעיקר להדגמת המסקנה כי לא ניתן לקבוע רק על סמך הנאמר בפסק-דין שרון את הגדרת המוניטין של החנות ועניין זה מחייב הכרעה עובדתית ומשפטית בהליך נפרד.
13. באשר לבקשה למנות כונס נכסים מטעם בית-המשפט, סבורני כי באי-כוח הצדדים, בתפקידם ככונסי נכסים, על-אף רצונם הטוב הגיעו למבוי סתום, וזאת לאור עמדותיהם הנוגדות של הלקוחות שאותם הם מייצגים.
יצויין בהקשר זה כי על-אף הערות בית-המשפט ולמרות שניתן היה לערוך בחינת מקדמית של היתכנות המכירה לצד ג' על-פי היקפים שונים של הגדרת המוניטין, הן לשיטת התובע והן לשיטת הנתבעים, לא נעשה עד כה על-ידי הכונסים ניסיון כזה, שעשוי היה לקדם את המגעים בין הצדדים.
14. לאור האמור, אני מורה לצדדים להמציא לבית-המשפט בתוך 14 יום הודעה אם הגיעו להסכמה לגבי זהותו של כונס נכסים אחד מוסכם, אשר יחליף את הכונסים הקיימים. במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמה כזאת, ימונה כונס נכסים מטעמו של בית-המשפט."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כונס הנכסים בדיני השותפויות