הוכחת קיומה של שותפות

1. כללי
נקודת מוצא "בלעדי אין" לבירור סכסוכים בנוגע ליחסי שותפות, לרבות הכרעה בסוגיות של נטל ההוכחה והשכנוע הינה כי על התובע להוכיח קיומה של שותפות. ואכן, לא אחת, מה שנראה היה, לכאורה, כקשר של שותפות, התברר שאינו אלא קשר משפטי אחר כמו מיזם משותף או יחסי לווה מלווה וכיוצא באלה {ראה דיוננו בחלק א' הדן בסעיפים 1 ו- 2 של פקודת השותפויות והדוגמאות המובאות שם}.

2. הוכחת השותפות - חוק ועובדה
כבר נפסק כי "השאלה - האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא" {ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק, תק-על 92(2), 387, 389 (1992)}.

המבחנים לקיומם של יחסי שותפות הן על דרך החיוב והן על דרך השלילה הותוו בפקודת השותפויות, וכן בפסיקתו של בית-המשפט העליון. בעניין תנעמי שהוזכר לעיל עמד כב' השופט ד' לוין על חלק מהמבחנים הנ"ל באומרו כדלקמן:

"עמדנו על-כך לא אחת בפסיקתנו והתגבשו קווים מנחים לבחינת הנושא... כך למשל ראוי לבחון, בין היתר, את אלה: הכוונה של הצדדים להיות שותפים; הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים. השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק; השתתפות הצדדים ברווחי העסק; מישכם של היחסים בין הצדדים. ובהמשך הוא קובע כי "על השופט לשקול בעזרת מבחנים אלה ואחרים האם נקשר הסכם בין בעלי הדין לנהל יחד עסק במטרה להפיק ממנו רווחים."
{ראה גם ת"א (עכו) 1026/05 טמבור בע"מ נ' פארס משלב ואח', תק-של 2009(4), 9194 (2009), כאן קבע בית-המשפט לאחר שבחן את המסכת העובדתית על-פי הקריטריונים לעיל כי התקיימו יחסי שותפות עם שנים מן הנתבעים}

הנטל להוכחת קיומה של שותפות מוטל על מי שטוען זאת {ת"א (ת"א-יפו) 65422/0 בן אהרון אבינועם נ' שגיא יגאל, תק-של 2007(2), 4615 (2007)} בו חזר בית-המשפט על ההלכה הפסוקה דלעיל}.

ב- ת"ק (יר') 5178-08 {ציון גטהון נ' מריה אדמסו, תק-של 2010(2), 147594 (2010)} נפסק:

"הנתבע טען להיעדר יריבות עם התובע שכן הלה, לא נתן לו כל הלוואה וכן הכחיש את קיומה של שותפות בינו לבין אחיו של התובע. לדבריו, האח הועסק על ידו בעסק שהיה בבעלותו. הנתבע, לא הביא ראיה כלשהי על מנת לסתור את טענת התובע בדבר קיומה של שותפות ולא הציג מסמך כלשהו המעיד על העסקתו של האח כשכיר. הנתבע בעדותו, הודה כי ניתן פסק-דין כנגדו בתביעה של האח בגין סיום השותפות. לדבריו, לאחר שהגיש כתב הגנה בתביעה של האח תוקן סכום התביעה וניתן פסק-דין לאחר ישיבה אליה הוא לא התייצב והוא חויב בתשלום לאח בסך 35,000 ש"ח. בכוונתו לדבריו, להגיש בקשה לביטול פסק-הדין, אף שלא עשה כן עד כה.
5. אחיו של התובע גם הוא העיד על שותפות שנוצרה בינו לבין הנתבע. בנסיבות אלו סבירה גירסת התובע על שותפות של הנתבע ואחיו של התובע, ואף שלא נרשמה הריהי בגדר שותפות, על-פי פקודת השותפויות. הדבר מתיישב עם עדותו של הנתבע בעניין פסק-הדין שניתן בעניין השותפות ואילו עסקינן ביחסי עובד-מעביד, היה ניתן פסק-דין בפני בית-הדין לעבודה ולא כפי שהיה בפועל, בפני בית-משפט השלום. קביעתי זו מתיישבת עם הלוואה אשר הנתבע הודה בקבלתה בסך 4,000 ש"ח שניתנה לו על-ידי האח מהתובע. אילו היה האח שכיר, לא סביר שהיה דואג לקבלת הלוואה מהתובע עבור העסק."

אי-רישום שותפות אינו מהווה מכשול בפני הוכחת קיומה או כדי לשלול את קיומה.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 1380/01 {בונווידה אריה נ' קוט יהונתן, תק-מח 2006(1), 8018 (2006)} נקבע:

"רישום השותפות
טוען הנתבע, כי באי-רישום השותפות יש כדי להעיד כי השותפות היתה רק למראית עין.
אכן, השותפות שבין הצדדים לא נרשמה כנדרש על-פי דין, אך אין באי-רישומה כדי לשלול את קיומה.
סעיף 4 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה") אכן קובע חובת רישום. יחד-עם-זאת סעיף 6 לפקודה קובע, כי הגם שאי-רישום מהווה עבירה נמשכת שבעטיה מוטל קנס, אין בכך להשפיע על קיומה של השותפות. וזו לשונו של סעיף 6 לפקודה:
'שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה כדין, דינו של כל שותף - קנס 15 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה; אולם אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו.'
אי-רישומה של השותפות, מהווה הוכחה נוספת להתנהלותה של השותפות בידי הצדדים שככל הנראה מתוך רצון לחמוק מתשלום מס, או מטעמים אחרים התנהלה ללא כל נוהלי עבודה תקינים."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוכחת קיומה של שותפות