מתן חשבונות ובירור חשבונות בדיני השותפות

1. סמכות בית-המשפט בבירור החשבונות
הכלל הינו כי בית-המשפט מצווה על עריכת חשבונות רק בעת חיסול השותפות. אולם לכלל זה קיימים חריגים בהם ניתן לבקש מתן חשבונות אף על דרך המרצת-פתיחה, ושלא למטרת פירוק השותפות.

חריג אחד, מקרה אשר בו אחד השותפים מונע מחביריו רווחים שנבעו מעסקה פרטית; חריג שני, תקופת השותפות טרם נסתיימה ואחד השותפים מנסה להוציא או לגרש את שותפו.
{ע"א 218/65 א' פרידמן נ' מאיר רובין, פ"ד יט(4), 65 (1965); ע"א 760/76 יוסף יעקובזון נ' שמואל בוטובסקי, פ"ד לא(3), 621 (1977); ה"פ 8477/65 עזרא עקיבא נ' יוחנן עקיבא, פ"מ עא 99}

נתגלו לבית-המשפט פרטי החשבונות הדרושים בבהירות ובדייקנות, רשאי בית-המשפט לערוך את החשבון בעצמו ולפסוק לתובע את הסכום המגיע לו. אם נתבקש ביתה משפט לפרק שותפות ולערוך את החשבונות בין השותפים, ומתגלה בין השותפים סכסוך נוסף אם נכס מסויים שייך לשותפות, ויתחלק בין הצדדים, או אם הוא רכושו של אחד השותפים, שצריך לחזור אליו, בית-המשפט רשאי לפסוק בשאלה זו, אלא אם היתה השאלה כה מסובכת עד כדי להצדיק בירורה בתביעה נפרדת {זוסמן בספרו הנ"ל, 437}

2. גיבושה של העילה למתן חשבונות
תביעה למתן חשבונות של עסקי השותפות - לעילה זו אין תובע נזקק לטענת מרמה או אונאה שהביאה אותו לפנות בהליך הקודם ולבקש פירוק השותפות ומתן חשבונות. די לעילה זו בקיומה של שותפות. עילתו למתן חשבונות זו עילה מתמשכת ומתחדשת מיום ליום {ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פ"ד מד(3), 833 (1990)}.

אין לצאת מההנחה, שרק עם הוספת סעד לחיוב כספי מתגבשת העילה בתביעה למתן חשבונות; אמנם רגיל ומקובל, שתביעות מסוג זה תלווינה בחיוב כספי על יסוד החשבונות, אך תוספת זו אינה אלא תוצאת מימושה של התרופה, הנעוצה בחיוב לתת חשבונות.

כך נפסק ב- ע"א 28/85 {פיתוח יהודה בע"מ נ' עזבון המנוח יהודה זיס, פ"ד מ(1), 78 (1986)} ובית-המשפט קיבל את הערעור על החלטת בית-המשפט למחוק על-הסף מחוסר עילה תביעה שלא הכילה סעד של חיוב כספי:

"עם כל הכבוד, איני תמים דעים עם השופט המכובד אשר יצא מההנחה, שרק עם הוספת סעד לחיוב כספי מתגבשת העילה בתביעה למתן חשבונות. אמנם רגיל ומקובל שתביעות מסוג זה תלווינה בחיוב כספי על יסוד החשבונות, אך תוספת זו:
'...איננה אלא תוצאת ממושה של התרופה הנעוצה בחיוב לתת חשבונות. ואכן התרופה האחת היא היא המטרה האמיתית שנושא לנגד עיניו התובע בבקשו את התרופה האחרת.'
כך נקבע ב- ע"א 291/59 {בקר נ' בקר, פ"ד יד 57, 61 (1960)} ובהמשך נאמר:
'הוא ביקש להוסיף עתירה אשר רגיל ומקובל הוא שתלווה את זו אשר כללה בתביעתו לכתחילה. קיצורו של דבר: התיקון המבוקש של פרשת התביעה לא היה בו לשנות במשהו את עילת התביעה (ההדגשה של החתו"מ: א.ח.)...'
אוסיף, שאותו הערעור היווה המשכו של ע"א 171/58 בקר נ' בקר, פ"ד יג 576 (1959), שהתנהל בין אותם הצדדים, שבמסגרתו נאמר (עמוד 577 מול אות השוליים א'), שהתובענה נשוא אותו הערעור הוגשה אך ורק למתן החשבונות ותו לא. חרף זאת לא נפסלה התובענה מהעדר סעד לחיוב הנתבע בסכום כספי. הטעם לכך הוא זה שצוטט לעיל מע"א 291/59.
4. מסכים אני בכל הכבוד, שעתירה למינוי כונס נכסים במסגרת תובענה למתן חשבונות ללא תוספת סעד אחר לתשלום כלשהו, עלולה להידחות כדוגמת המקרה ששימש יסוד ל- ע"א 171/58 (הלכת בקר) הנזכרת, אולם התובענה עצמה לא נדחתה ובוודאי שלא מן הטעם של חוסר עילה. שהרי העילה מתגבשת במסגרת הסעד הראשון למתן חשבונות, ואילו החיוב הכספי אין הוא אלא סעד נלווה. על מצב כגון זה אמר כב' הנשיא זוסמן ז"ל בספרו סדרי הדין האזרחי (הוצאה שלישית, 1967, סימן 462), 425:
'כיוצא בזה, לא ימנה בית-המשפט כונס נכסים זמני לשמירה על רכוש, כאשר הוגשה תביעה למתן חשבונות בלבד, ללא בקשת סעד נוסף כגון תשלום הכסף המגיע לתובע על-פי החשבון שייערך, שאם יזכה התובע ויקבל את החשבונות תם המשפט (ההדגשה של החתו"מ: א.ח.).'
בבואנו ליישם את האמור לעיל על הערעור שלפנינו, מן ההכרח להגיע לידי המסקנה שההחלטה למחוק את התובענה על-הסף, שהינה החלטה דרסטית בפני עצמה, לא היתה מחוייבת המציאות. וכפי שאמר הנשיא המכובד בציטטה לעיל מספרו הנזכר, ניתן גם ניתן לזכות את התובע (המערערים שלפנינו) בסעד לקבלת החשבונות, ובכך היה המשפט בנקודה זו תם.
הייתי מרחיק לכת ואומר, שבערעור שלפנינו ניתן היה להציל את התובענה אם אך היה בית-המשפט נותן לתוכן הדברים שבפיסקה ג' של סעיף 11 מכתב-התביעה (מצוטטת לעיל) את הערך הראוי. שהרי אם נקרא את הפיסקה הנזכרת ביחד עם הפיסקה א' לאותו סעיף, היטב נראה שעוקצה של הטענה, שכתב התביעה אינו מכיל סעד לתשלום הכספים שיגיעו לתובע על-פי החשבון שייערך, ניטל ממנה.
5. זאת ועוד. הויכוח שהתנהל בשעת הדיון התייחס כלו לנושא החשבונות. אולם כתב-התביעה מכיל סעד חליפי: לחייב את המשיבים בשכר ראוי. סעד זה נמחק במסגרת מחיקת התובענה כלה.
לא מצאתי קשר בין הסיבה שהיתה ביסוד מחיקתו של החלק הראשון של התובענה המתייחס לחשבונות, לבין מחיקתו של הסעד החילופי, בנושא השכר הראוי. לגבי סעד אחרון זה לא שמענו נימוק או הסבר שיצדיק את המחיקה."

ב- ע"א 94/87 {ארמונד פרץ נ' אביסרור משה ו- 2 אח', תק-על 88(2), 851 (1988)} המערער הגיש נגד המשיבים תביעה למתן חשבונות של שותפות אשר לפי הטענה קמה בין השותפים על-פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביולי 1980.

תביעות מסוג זה מתנהלות בשני שלבים: בשלב הראשון על התובע להוכיח את עצם קיומה של השותפות ואם זו הוכחה, ניגשים לבדיקת החשבונות. בית-המשפט המחוזי דחה את התובענה בשלבו הראשון של הדיון לאחר שקבע כי התובע לא עמד בנטל הוכחת קיומה של השותפות. הערעור נדחה.

בכתב התביעה נאמר כי נחתם הסכם שותפות בין הצדדים וברור עתה כי הסכם כזה לא נחתם. השאלה היא אם למרות שלא נחתם הסכם נוסדה השותפות. בית-המשפט המחוזי השיב על-כך בשלילה. הוא לא נתן אמון בעדותו של המערער והמערער מבקש להביא ראיה מסעיפי כתב ההגנה על קיום השותפות.

בכתב ההגנה נאמר "מוכחש סעיף 2 לכתב התביעה. א. הסכם השותפות לא נחתם. ב. השותפות לא נוסדה מעולם. ג. התובע עבד כשבועיים באותה עבודה ובתום שבועיים דרש ביטול השותפות וקבלת תשלום מלא עבור עבודתו... כפי שהוסכם קיבל... לחיסול כל תביעותיו על-סך...".

לאחר הכחשה כללית לקיומה של השותפות המשתמעת מהרישא של הסעיף באו הפסקאות א- ב שבשתיהן הודגשה העובדה שהשותפות לא יוסדה כלל ורק בפיסקה ג' מופיעות המלים "בתום שבועיים דרש ביטול השותפות". בא-כוח המערער מבקש לראות בפסקה זו הודאה והדחה על כל המשתמע מכך, אך אין לקבל את גישתו.

כתב ההגנה לא נוסח כהלכה. לו היה הביטוי "לחילופין" מופיע באותה פסקה, קל היה להגיע לידי המסקנה שמדובר בטענה חילופית. ברם, גם אם לא מופיעה המילה "לחילופין" ברור שמדובר בטענה חילופית. הסעיף עצמו מחולק לפסקאות, שכל אחת מהן קיימת בפני עצמה, ולפיכך יש לקרוא את הפסקה ג' ללא זיקה ליתר הפסקאות. משמעות הדבר כי יש לקרוא את תוכן פסקאותיו של הסעיף מתוך הנחה שהכוונה היא לטענות חילופיות.

גרסה של המערער באשר לעצם קיום השותפות מבוססת על עדותו של המערער עצמו, אך בית-המשפט קבע כי עדות זו מבולבלת ובלתי-אמינה. די בדברים אלה כדי לדחות את הערעור מחוסר הוכחה.

קיומה של שותפות טעונה הוכחה מתאימה יותר מאשר תוכנם של שני ספחים של שיקים שנמסרו למערער ושעליהם נאמר "ע"ח שותפות בצבע גנים". לו היתה עדותו של המערער זוכה לאמון בית-המשפט כי אז היה ניתן לראות בתוכן הספחים משום סיוע לעדות המערער. אך בית-המשפט לא האמין למערער ואילו תוכן הספחים של השיקים מותיר את תנאי השותפות לוטים בערפל שהמערער לא השכיל לפזר אותו.

3. נטל ההוכחה והשכנוע
הכלל הוא - כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". אשר-על-כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו {ראה י' קדמי בספרו על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד-2003), 1508}.

נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין, שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו {ד"נ 4/69 יצחק נוימן ואח' נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2), 229 (1970)}.

ב- ע"א 210/88 {החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית, פ"ד מו(4), 627 (1992)} סוכמו הדברים כך:
"הכלל הוא, שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת, מוטל על הצד, שהטענה מקדמת את עניינו במשפט... תוצאה זו, הזכות שהתובע טוען לה, מותנית בכך שנתקיימו העובדות המולידות את הזכות האמורה ("עילת התביעה")..."
{ראו גם ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני, פ"ד כז(1), 741 (1973); ע"פ 28/49 סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, תק-על 50(2), 5 (1950); ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661 (1993)}

פועל היוצא הוא, שברמה עקרונית על התובע הטוען להפרת הסכם שותפות מוטלת החובה להראות ולהוכיח את גירסתו שהנתבעים הם אלה שהיפרו את חוזה השותפות {ת"א (ת"א-יפו) 1952/05 ג'בארה פואד נ' טומי ריגלר ואח', תק-מח 2009(3), 9656 (2009)}.

משמודים נתבעים שהיתה שותפות בין הצדדים ושההתקשרות בין הצדדים אכן הופסקה על ידם, אך גורסים כי הטעם לכך היו מעשיו ו/או מחדליו של התובע, כך שלא מגיע לו לקבל מהם את חלק בכספים שהתקבלו בגין הפרוייקט, על-אחת-כמה-וכמה - תשלומים שהתקבלו לאחר הוצאתו מהשותפות, אלה טענות של "הודאה והדחה".

משמעותה של הגנה זו היא כי הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו, אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב הגנתו, אין התובע זכאי לכל חלק מן הסעד המבוקש... לגבי העובדות המדיחות הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה הוא עליו ומשלא ירים נטל זה יינתן נגדו פסק-דין {ראו ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה, פ"ד טז(2), 1000 (1962); ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4), 116, 124-123 (1993); ע"א 71/77 י' איזנברג ושות' נ' אילוז, פ"ד לא(2), 502 (1977); ת"א (ת"א-יפו) 1952/05 ג'בארה פואד נ' טומי ריגלר ואח', תק-מח 2009(3), 56 (2009) וכן עיין בתקנות 158 ו- 159 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984}.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי את מקום ה"הנאה-מן-הספק", תופסת במישור האזרחי ה"הנאה-מן-השקילות"; ומשמעותה היא, כי במקום שבעל דין נושא בחובת השכנוע ואין הוא מצליח להוכיח את המוטל עליו אלא ברמה "שקולה" לגרסה האחרת שמציג יריבו - ייהנה יריבו מן השקילות. מיקומה של חובת השכנוע - הוא הקובע את ההנאה מן השקילות; שמשמעותה, כאמור, אינו אלא שהנושא בחובת השכנוע לא הרים את הנטל שהוכח עליו.

וכך באה השלכת השקילות לכלל ביטוי ב- ע"א 595/88 {אדרי דניאל נ' לאון חסקל, פ"ד מז(5), 333 (1993)}:

"על דרך העיקרון יכול היה בית-משפט קמא לקבוע כי הצתה גרמה לשריפה או, לחילופין, לקבוע... כי השריפה לא פרצה כתוצאה מהצתה. ואולם בית-משפט קמא יכול ורשאי היה לקבוע... כי הצד שעליו נטל השכנוע לא עלה בידו לשכנע... בנכונות גרסתו ובנסיבות אלו יכריע נטל השכנוע..." ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר "כדי להרים נטל זה (נטל השכנוע המוטל על הנתבע להוכחת הגנתו) צריך היה הבנק להוכיח את גירסתו בראיות של ממש. לא די בכך שקיימת אפשרות..."
{ע"א 868/90 הכונס הרשמי בתפקידו נ' רג'ואן - שמחוני, פ"ד מח(3), 416 (1994); ע"א (יר') 6274/92 רפאל רזי נ' קצין התמלוגים, פ"ד מח(3), 326, 330 (1994)}

"די לנושא בנטל השכנוע, שגירסתו תשכנע את בית-המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת על-מנת לצאת ידי חובתו." {קדמי, 1548}

ב- ת"א (יר') 9011-07 {גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה ואח', תק-מח 2012(1), 10484 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"הפרת הסכם השותפות
9. כאמור, השותפות בין הצדדים אינה רשומה, הצדדים הגיעו להסכמות בעל-פה בכל הנוגע לניהול עסקי השותפות ותפקידם בניהול עסקי החנות הלכה למעשה.
מעיון בטענות הצדדים, אנו למדים כי המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר על רקע עובדתי.
'הכלל הוא - כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". אשר-על-כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו' (ראו י' קדמי בספרו על הראיות, חלק שלישי (2003), 1508 (להלן: "קדמי").
נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין, שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו (ראו ד"נ 4/69 יצחק נוימן ואח' נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2), 229 (1970)).
וב- ע"א 210/88 {החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית, פ"ד מו(4), 627 (1992)} סוכמו הדברים כך:
'הכלל הוא, שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת, מוטל על הצד, שהטענה מקדמת את עניינו במשפט... תוצאה זו, הזכות שהתובע טוען לה, מותנית בכך שנתקיימו העובדות המולידות את הזכות האמורה ("עילת התביעה")...'
(ראו גם ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני, פ"ד כז(1), 741 (1973); ע"פ 28/49 סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד(1), 504 (1950); ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661 (1993))
הפועל היוצא הוא, שברמה עקרונית על התובע מוטלת החובה להראות, כי במקרה דנן, הנתבעים חייבים לו כסף בגין העלמת רווחים ושימוש בכספי השותפות שלא כדין, וכן עליו להוכיח את גירסתו שהנתבעים הם אלה שהפרו את חוזה השותפות, דבר שגרם לפירוקה הלכה למעשה בינואר 2004."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מתן חשבונות ובירור חשבונות בדיני השותפות