botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה

הוראות הדין המתייחסות לשאלת ביצועו של גזר-דין או דחיית ביצועו מעוגנות בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

אלה לשון ההוראות:

"43. חישוב תקופת מאסר

מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר-הדין, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת; היה הנידון משוחרר בערובה אחרי גזר-הדין, לא יבואו ימי שחרורו במניין תקופת העונש.

44. מאסר נדחה

הטיל בית-המשפט עונש מאסר, רשאי הוא לצוות שהעונש יתחיל מן התאריך שקבע."

הוראה נוספת החלה על ענייננו מצויה בסימן ח' לפרק ו' הנ"ל, בסעיף 87 לחוק:

"87. דחיית מועדים

(א) נקבע מועד לביצועו של עונש, באחת מהוראות פרק זה או בבית-המשפט לפיה, רשאי בית-המשפט לדחות את הביצוע למועד אחר.

(ב) נדחה ביצועו של עונש לפי סעיף-קטן (א), רשאי בית-המשפט לדחותו פעם נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג) בית-המשפט הדוחה ביצועו של עונש לפי סעיף זה רשאי להתנות את הדחיה במתן ערובה ובתנאים אחרים שימצא לנכון; על ערובה הניתנת לפי הוראה זו יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 38 עד 40 ו-44 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965.

(ד) החלטת בית-המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור."

הוראות סעיפים 38 עד 40 וכן סעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי המצויינים לעיל בוטלו במסגרת הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על-פי סעיף 76. תיקון חוק סדר הדין הפלילי - מס' 24 (תיקון התשנ"ז) "בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, סעיפים 21 עד 25, 27 עד 57 - בטלים". אי-לכך יחולו ההוראות המקבילות בחוק סדר הדין (סמכויות אכיפה - ומעצרים), התשנ"ו-1996.

על הוראות החוק הנזכרות לעיל יש להוסיף הוראת חוק נוספת הרלוונטית אף היא לסוגיית עיכוב ביצוע מאסר בתקופת הערעור, היא ההוראה הקבועה בסעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 וכך קובע סעיף 44 הנ"ל:

"44. שחרור בערובה על-ידי בית-המשפט (תיקון התשנ"ז)

(א) חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, נאשם או נידון שערעור תלוי ועומד על פסק-דינו, והוא נתון במעצר או במאסר, רשאי בית-המשפט, לבקשתו, לצוות על שחרורו בערובה או ללא ערובה.

(ב) בית-המשפט רשאי לצוות על נאשם או על נידון, שערעור תלוי ועומד על פסק-דינו, לתת ערובה, אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21, כדי להבטיח את התייצבותו למשפט, ומשעשה כן, יראו את הנאשם או את הנידון כמי ששוחרר בערובה."

על-פי לשון הסעיף, אין הוא דן במישרין בשאלת מועד תחילת הביצוע של עונש המאסר. אך למעשה, מכוון הוא לאותה תוצאה מעשית העשויה לנבוע מעיכוב ביצוע עונש המאסר לפי סעיפים 43, 44 ו-87 לחוק העונשין, והיא שהנידון יישאר חופשי במהלך תקופת ערעורו בכפוף לתנאים שיקבעו לשחרורו (השוו לעניין זה עם הוראת סעיף 87(ג) לחוק העונשין).

אשר-על-כן נפסק, כי השיקולים שבית-המשפט ישקול בבקשה לשחרור נידון בערובה במהלך תקופת ערעורו, יהיו זהים לשיקולים הנשקלים לעניין בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור {ראו: בש"פ 2161/92 פדידה נ' מדינת ישראל, תק-על 92(2), 1541 (1992), מפי השופט בך; והשוו: ב"ש 123/76 עקביה נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3), 223 (1976)}, למעט סעיף 44 לחוק המעצרים.

כמו-כן אין בהוראות החוק הנזכרות לעיל, לפי לשונן, התייחסות למצב של עיכוב ביצוע בתקופת הערעור דווקא, אלא הן מנוסחות באופן רחב ללא פירוט עילת העיכוב. כתוצאה מריבוי הוראות החוק הנוגעות לעניין, בקשות לעיכוב ביצוע מאסר בתקופת הערעור נדונות בפני ערכאת הערעור במסגרת מספר 'מסלולים' דיוניים שונים, בין כבקשות לעיכוב ביצוע על-פי סעיף 87 לחוק העונשין לפי חלופותיו, ובין כבקשות לשחרור בערובה {ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1640 (2000)}.

יש להדגיש כי בהבדל מן הלשון הננקטת במסגרת המשפט האזרחי, תקנות סדר הדין האזרחי, המדברות על "עיכוב ביצועו של פסק-דין", בדין הפלילי מדובר על דחיית ביצוע. ואולם בנוהג הוא שבתי-המשפט כמו גם הצדדים לדיון הפלילי נוקטים בלשון של עיכוב ביצועו של גזר-הדין.