עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
תקיפה ואיומים
ב- ע"פ 5853/02 {פלוני נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2002(3), 620 (2002)} העורר הורשע בבית-משפט השלום ברחובות (השופטת א' גת) על-פי הודאתו, בעבירות תקיפה ותקיפה חבלנית כלפי אחותו, בת-זוגו ושכנתו, וביום 16.4.02 נגזר דינו לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי. בית-משפט השלום דחה את בקשתו לעכב את ביצוע העונש. העורר הגיש ערעור על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. ביום 2.7.02 דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ז' כספי) את הבקשה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.בעניין זה נפסק על-ידי בית-המשפט:
"בא-כוח העורר תמך יתדותיו על שורה של תסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית-המשפט קמא, אשר היה בהם משום המלצה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לטענתו, היה מקום לתת לתסקירים אלו משקל רב בהחלטה על עיכוב הביצוע. בא-כוח העורר טען בפניי עוד כנגד ההליך בבית-המשפט המחוזי, אשר החל בפני שופט אחד (השופט שוהם) ונסתיים אצל שופט אחר (השופט כספי), אשר לטענת בא-כוח העורר שמע את הטיעונים באופן חלקי, והחליט לדחות את בקשת עיכוב הביצוע.
אולם, ייאמר מיד כי בטענות אחרונות אלה לא מצאתי ממש.
בא-כוח המדינה טען כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא לעכב ביצוע, העולה בקנה אחד עם אמות-המידה שהותוו בפסיקתו של בית-משפט זה. לטענתו, שני תיקים נוספים, אשר נפתחו לאחרונה כנגד העורר בגין אלימות ואיומים מצביעים אף הם על מסוכנותו. באשר לתסקירי המבחן, סבר בא-כוח המשיבה כי אלה מציירים תמונה מורכבת של אדם המתקשה לנטוש את דרך הסמים והפשע, ומועד להתפרצויות אלימות, המופנות כלפי חברתו לחיים וזאת אף שניתנו לו כבר הזדמנויות שונות לשנות מדרכו.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.7.02, ולאור המשקל הרב שיחס בא-כוח העורר לחוות-דעת שירות המבחן, הוריתי על קבלת תסקיר נוסף של שירות המבחן, ובו נתבקשה התייחסות למצבו הנוכחי של העורר, שאלת מסוכנותו והבטחת שלום בת-זוגו בתקופה שהוא ממתין לבירור ערעורו.
עיינתי בטענות הצדדים, בחומר שצורף להם ובתסקיר המעודכן של שירות המבחן והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
כלל ידוע הוא שאין בעצם הגשת ערעור בכדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין.
בפסק-הדין ב- ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241 (2000) (להלן: "עניין שוורץ"), עמד בית-משפט זה על אמות-המידה לבחינת התקיימותן של נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר. במקרה דנן, על-פי אותן אמות-מידה, אין מקום לעיכוב ביצוע העונש. מדובר בערעור על חומרת העונש ולא על עצם ההרשעה, אשר הכלל בעניינו הוא שאין בו כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר.
לעניין סיכויי הערעור, סבר השופט קמא כי בשים-לב לנסיבות ביצוע העבירות, סיכויי הערעור על חומרת העונש אינם ממשיים.
אשר לסוג העבירות - מדובר בעבירות אלימות חוזרות ונשנות, כלפי נשים הקרובות לעורר, אשר בוצעו באלימות קשה. במקרה אחד הכה העורר את אחותו באגרופיו עד שנזקקה לפינוי לבית-חולים. במקרה שני תקף את בת-זוגו תוך חניקתה, והטלת סכין לעברה, אשר להבה נשבר ופגע בה. במקרה שלישי תקף את שכנתו על-ידי משיכה בשערותיה וביריקות. בחומרת המעשים והנסיבות בהן בוצעו העבירות יש הצדקה לביצוע עונש המאסר בלא עיכובו. בעניין שוורץ נאמר עוד שניתן להקיש על מסוכנות המערער מחזקות המסוכנות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק מקימה עבירת אלימות בבן משפחה, כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 חזקה למסוכנותו של מבצע העבירה. על כך, יש להוסיף כי התיקים הנוספים אשר נפתחו לאחרונה כנגד העורר בגין אלימות ואיומים מצביעים על כך שמסוכנותו של העורר בעינה עומדת ותומכים באינטרס הציבורי בביצוע עונש המאסר, בלא עיכוב.
זאת ועוד. עיון בתסקירי שירות המבחן אשר עמדו בפני הערכאות הקודמות ובתסקיר הנוסף של שירות המבחן אשר הוגש לבקשתי ביום 15.8.02, מעלה כי בתסקיר האחרון נמנע שירות המבחן מלחזור על המלצותיו הקודמות באשר לאפשרות שמסגרת טיפולית תקלוט את העורר עד לשמיעת ערעורו. למסקנה זו הגיע שירות המבחן בהתחשב בהתנהגותו של העורר בכלא ולאחר הערכה מחודשת של מסוכנותו. אף מטעם זה, שעמד מלכתחילה בבסיס טענות בא-כוח העורר, אין מקום לעיכוב ביצוע העונש.
בקשת עיכוב הביצוע נשמעה בבית-המשפט המחוזי, לאחר שהעורר שהה במאסר מזה כשלושה חודשים, ובבית-המשפט המחוזי גם תלוי ועומד ערעורו. אין ספק כי מן הראוי היה כי הבקשה תתברר מוקדם יותר וכי ייעשה הכל גם לשמיעת הערעור בהקדם.
אשר-על-כן, בהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, באופי הערעור, ובאורך תקופת המאסר שהושתה על העורר, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין. עם-זאת, יש לקיים את המלצת השופט של בית-המשפט המחוזי ולקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם. הערר נדחה. תשומת-לב נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מופנית לצורך בקביעת שמיעת הערעור בהקדם."
ב- ע"פ 9018/99 {ואחיד תאיה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(1), 122 (2000)} העורר הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של תקיפת חסר ישע ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט המחוזי שני מאסרים על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד העורר, באופן שסך-הכל נגזרו על העורר 18 חודשי מאסר בפועל.
העורר, שלא היה מיוצג בשלב זה, החל לרצות את עונשו ביום מתן גזר-הדין. לאחר כליאתו, הגיש העורר ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי וביקש לעכב את ביצוע גזר-הדין עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, לאחר שביקש את תגובת המדינה בכתב, מבלי לקיים דיון בבקשה במעמד העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית-משפט זה.
ביום 30.12.99 קיבל השופט זמיר את הערר וקבע כי בקשת העורר לעכב את ביצוע גזר-הדין תידון בשנית בפני בית-המשפט המחוזי, זו הפעם במעמד העורר. ביום 9.12.99 דן בית-המשפט המחוזי בשנית בבקשת עיכוב הביצוע, ולאחר ששמע את עמדת בא-כוחו של העורר ואת עמדת המדינה, דחה את הבקשה.
בעניין זה נקבע מפי כב' השופטת ד' ביניש:
"בהחלטתו ציין בית-המשפט המחוזי כי 'אין סיכוי ממשי לביטול הכרעת-הדין או להקלה בעונשו של העורר', ועל-כן סבר שאין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין. בית-המשפט סבר כך אף שהיה ער לעובדה כי העורר לא היה מיוצג בעת הדיון בעניינו בפני בית-משפט השלום.
בטיעונו בפניי הפנה בא-כוח העורר להחלטתו של השופט אילן ב- ע"פ 7068/99 חכמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וטען כי בהתאם לאמור באותה החלטה, אין להתחיל בריצוי עונש מאסר שהשיתה הערכאה הראשונה כל עוד תלוי ועומד ערעור שהוגש מטעם הנידון, אלא-אם-כן נשקפת מהנידון סכנה לציבור או שלא ניתן יהיה להבטיח את התייצבותו לדיון. אינני סבורה כי טיעון כללי זה מבסס עילה להתערבותי בהחלטת בית-המשפט המחוזי. שאלת ההלכה המחייבת לעניין עיכוב ביצוע גזר-דין בשלב הערעור, תלויה ועומדת בפני הרכב מורחב של בית-משפט זה; כל עוד לא הוכרעה, עומדת בעינה ההלכה, לפיה, ככלל, עונש מאסר יש להתחיל לרצות מיד עם מתן גזר-הדין בערכאה הראשונה, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר-הדין (השוו: ע"פ 2789/98 דקל נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 1124 (1998); ע"פ 8549/99 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 99(4), 65 (1999)). לעניין זה יש חשיבות, בין היתר, לשאלת סיכויי הערעור על פסק-הדין שהוא נשוא בקשת העיכוב. בעניינו של המבקש יש קושי בבחינת שאלה זו, שכן בא-כוחו לא צירף לערר עותק מהודעת הערעור שהוגשה על ידו לבית-משפט המחוזי. עם-זאת, מעיון בהכרעת-הדין ובגזר-הדין של בית-המשפט השלום, ניכר כי המדובר בהרשעה המבוססת על קביעות עובדתיות, על-סמך הראיות שהובאו במשפט, ועל הכרעה באשר למהימנותם של העדים שהעידו בפני בית-המשפט, לרבות המבקש עצמו. בנסיבות אלה אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, אשר הדריך עצמו על-פי המבחן של סיכויי הערעור. לכך יש להוסיף כי ערעורו של המבקש קבוע לשמיעה בפני בית-המשפט המחוזי בעוד כשבועיים, ביום 20.1.2000. בהתחשב ביחס שבין תקופת המאסר שהושתה על המבקש לבין משך הזמן הצפוי עד לבירור ערעורו, אינני רואה מקום להורות על עיכוב ביצוע גזר-הדין. אשר על-כן הערר נדחה."
ב- ע"פ 5535/99 {אבי טפסי נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3), 234 (1999)} המבקש הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר עם התביעה, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. הוטל עליו עונש של ארבעה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על-תנאי. כן הועמד המבקש בפיקוח שירות מבחן למשך 18 חודשים. בית-המשפט המחוזי החליט כי המבקש יחל בביצוע עבודות השירות ביום 5.9.99. המבקש ערער לבית-משפט זה על הרשעתו ועל גזר-הדין, וביקש עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות שהושת עליו.
המדינה לא התנגדה לבקשה לעיכוב ובית-המשפט קבע:
"נוכח תקופת המאסר וטיבה, ובהתחשב בהסכמת המשיבה, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות שהוטל על המבקש, עד למתן פסק-דין בערעור. זאת, מבלי להתייחס לסיכויי המבקש בערעורו.
בהתחשב בעיכוב ביצוע העונש, מתבקשת המזכירות לקבוע את הדיון בערעור בהקדם."
ב- ע"פ 10712/04 {אריק ביררוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2004)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בית-המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירה של תקיפה. בית-המשפט המחוזי השית על המבקש עונש מאסר בפועל של שנתיים.
בקבלו את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קובע כב' השופט א' א' לוי כדלקמן:
"החלטתי להיעתר לבקשה. מבלי שמדברי תשתמע קביעת עמדה ביחס לסיכויי הערעור, נראה לי כי מקום בו סוטה הכרעת-הדין מהמתווה אשר הוצע בראיות המשיבה, ראוי לה להרשעה שתעמוד במבחן ביקורתה של ערכאת הערעור בטרם ייקרא המבקש לשאת בעונש. אכן, תקופת המאסר אינה קצרה, אולם מקום בו לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור בטלים, נכון לאפשר למבקש למצות את כל ההליכים שהחוק העמיד לרשותו, כדי שלא יימצא נושא בעונש בגין עבירה ממנה הוא עשוי להיות מזוכה.
אני מורה, איפוא, על עיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל בלבד, והערבויות שניתנו על-ידי המבקש לצורך שחרורו עד כה, תעמודנה בעינן עד למתן פסק-דין בערעור."