botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

רצח

ב- ע"פ 8005/04 {יורי אברוטין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר שהוטל על המערער בבית-המשפט המחוזי בחיפה.

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח ובית-המשפט השית על המערער עונש של מאסר עולם.

בדחותו את עיכוב הביצוע של עונש המאסר קבע כב' השופט י' טירקל כדלקמן:

"דין הבקשה להידחות. בית-המשפט המחוזי, בהכרעת-דין מנומקת ומפורטת ביותר, המקיפה כמאה ושלושים עמודים (מפי כב' השופט י' עמית), שעליה סמכו ידיהם, בצירוף הנמקות מפורטות, חבריו למותב (כב' השופטים י' דר ו- י' כהן), שוכנע במהימנות עדותו של עד המדינה ועל-פי האמון שנתן בה - וכן דחיית גרסותיהם של המערער ושל הנאשם הנוסף - הגיע למסקנה כי נתקיימו בהם כל יסודותיה של עבירת הרצח. עוד מצא ראיות סיוע לעדותו של עד המדינה שפורטו, כל אחת ואחת לפי עניינה בכל פרק של הכרעת-הדין. במצב דברים כזה, כאשר מושתתת הכרעת-הדין על ממצאי מהימנות, אין בטענותיה של באת-כוח המערער כדי להצדיק את עיכוב המשך ריצוי המאסר. הוא הדין בטענות נגד דיותן של ראיות הסיוע. אשר לטענה שהמערער היה משוחרר עד למתן פסק-הדין, אין בה ממש. משהורשע אדם ברצח ונגזר עליו עונש של מאסר עולם הרי החשש להימלטות מן הדין גדול הרבה יותר משהיה לפני-כן..."

ב- ע"פ 9908/04 {נעים נסראלדין נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1709 (2004)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה. המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בעבירה של רצח בכוונת תחילה. בית-המשפט המחוזי זיכה את המבקש מעבירת הרצח והרשיעו בעבירה של הריגה. בית-המשפט השית על המבקש עונש של 10 שנות מאסר אשר מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

המבקש טוען כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר, שכן, סיכויי ערעורו גדולים. בנוסף, המבקש שהה במרבית משפטו במעצר בית בתנאים מגבילים ותנאים אילו לא הופרו על-ידי המבקש.

בדחותה את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קובעת כב' השופטת ד' בייניש כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. באשר לסיכויי הערעור הרי שבעניין זה כבר נאמר בעבר כי 'השיקול בדבר סיכויי הערעור הינו שיקול מורכב, והערכת סיכויי הערעור וטיבו מציבה בפני השופט קשיים לא מבוטלים' (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241, 279 (2000)). בא-כוח המבקש פרט באריכות את טענות הערעור וגם אם לכאורה, על פני הדברים, נראה כי אין מדובר בטענות מופרכות לחלוטין, הרי שכפי שציין בא-כוח המדינה, מדובר בטענות אשר מופנות רובן ככולן כנגד ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית-המשפט המחוזי על-סמך התרשמותו מהעדים ובעניין זה נאמר כבר כי 'טענות המבקשות לשנות ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מעדים, או קביעות מהימנות של ערכאה זו, לא יהיה בהן בדרך-כלל כדי לבסס סיכויים לכאוריים טובים לערעור' (פסק-דין שוורץ, עמ' 280). כאמור, בית-המשפט המחוזי בחן את הטענות שהעלה בא-כוח המבקש בערעורו ולא ראה לקבלן. את הכרעת-דינו ביסס בית-המשפט המחוזי על עדותם של העדים אשר הופיעו בפניו ואשר את דבריהם הוא מצא מהימנים חרף החשש, שבית-המשפט היה מודע לו, בדבר 'זיהום העדויות'. בנסיבות אלו, אין לומר כי טענות בא-כוח המבקש בעניין סיכויי הערעור מצדיקות מתן עיכוב ביצוע. באשר לטיעוניו האחרים של בא-כוח המבקש הרי שגם בהם אין כדי להצדיק מתן עיכוב ביצוע. המבקש שוחרר אמנם למעצר בית לאחר שהיה עצור במשך תשעה חודשים אך כעת הוכרע דינו ונקבע כי הוא ביצע עבירה של הריגה. בעניינו של המבקש הופרכה, איפוא, חזקת החפות והרשעתו בעבירה כה חמורה מחייבת תחילת ביצוע מיידי של העונש. בנסיבות אלו, וכן בהתחשב באורך תקופת המאסר שהוטלה על המבקש - אשר כשלעצמה מקימה חשש לעניין הימלטות מן הדין - אין מקום להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית..."