עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
עבירות מרמה
ב- ת"פ (ת"א-יפו) 256/97 {מדינת ישראל נ' יובל בן שלמה, תק-מח 2002(1), 1744 (2002)} הנאשמים הורשעו בשורה של עבירות מרמה, והושת עליהם מאסר לריצוי בפועל, על נאשם מס' 1 - שלוש שנות מאסר ועל הנאשם מס' 2 - שתי שנות מאסר, כמו-כן, הוטל עליהם קנסות.בעניין זה נפסק מפי כב' השופטת משל שוהם:
"לאחר שימוע גזר-הדין, עתרו הנאשמים לעיכוב ביצוע גזר-הדין...
אכן, הכלל הוא, כי עונש שנגזר על נאשם, יש לרצותו עם גזירתו. ברם, לכלל קמו יוצאים מן הכלל, שניתן לומר, שאולי אף גברו על הכלל. במסגרת השיקולים לעיכוב ביצוע עונש, יש לשקול, בין היתר, סיכויי הערעור, חומרת העבירות, אורך תקופת המאסר שהושתה, עברו הפלילי של הנאשם, מצבו האישי וכו'.
אשר לסיכויי הערעור - נתתי דעתי בהכרעת-הדין, כאשר הרשעתי את הנאשמים והשקפתי באה לכלל ביטוי באותה הכרעת-דין.
עם-זאת, שוכנעתי, כי על-פי הפסיקה שהובאה על-ידי סנגורו של נאשם מס' 1, מן הראוי לדחות ביצועו של גזר-הדין לגבי שני הנאשמים, עד להכרעה בערעור, אם יוגש. די שאציין במסגרת הנימוקים לכך, כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני כ- 7 שנים, לנאשם מס' 1 אין כל עבר פלילי, ואינו בקו הבריאות (נוכח תאונת דרכים בה היה מעורב), נאשם מס' 2 מבוגר בגילו (כבן 71), ואף הוא אינו בקו הבריאות. תקופת המאסר שנגזרה על כל אחד מהנאשמים אינה ארוכה יחסית, באופן שאם יחלו בריצויה והערעור יתברר ויתקבל, עלולים הם להימצא משלימים תקופת מאסרם, עוד בטרם הוכרע ערעורם. למותר לציין, כי אם יוגש ערעור לעניין הכרעת-הדין, יש להניח שמדובר בדיון סבוך וארוך. סנגוריהם של שני הנאשמים הצהירו כי בכוונת מרשיהם לערער לבית-המשפט העליון גם על הכרעת-הדין.
נראה לי שדי בטעמים אלו כדי להביא למסקנה, שמן הראוי לדחות ריצוי עונש המאסר שהוטל על כל אחד מהנאשמים.
אשר לקנס - לא שוכנעתי שהנימוקים הנזכרים חלים גם לעניין הקנס ואינני מוצאת לנכון לעכב ביצוע תשלומו.
אשר לתנאים לעיכוב ביצוע גזר-הדין:
1. גזר-דינו של נאשם מס' 1 יעוכב ובלבד, שיפקיד ערבות עצמית בסך של 250,000 ש"ח וערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח (צמודת מדד), או מזומנים במקומה או במקום חלקה. כמו-כן, ימשיך תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד נאשם זה, עד להכרעה בערעור. דרכונו של נאשם זה, אשר מתברר כי נותר בידו, לאחר ששב ארצה מנסיעה שהותרה לו, יופקד לאלתר.
2. גזר-דינו של נאשם מס' 2 יעוכב ובלבד, שיפקיד ערבות עצמית בסך של 150,000 ש"ח וערבות בנקאית בסך של 35,000 ש"ח (צמודת מדד) או מזומנים במקומה או במקום חלקה. כמו-כן, ימשיך תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד נאשם מס' 2 עד להכרעה בערעור. נאשם זה יפקיד אף הוא דרכונו לאלתר.
3. הצו הנדון יבוטל, אם לא יוגש ערעור על פסק-הדין, תוך המועד החוקי, לגבי אותו נאשם שלא הגיש ערעור.
4. אני מאפשרת לנאשמים להפקיד הבטחונות הבנקאיים עד ליום 4.3.2002 שעה 13:00."
ב- ע"פ 7826/98 {בנימין דורפמן ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 98(4), 679 (1998)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו, ב- ת"פ 568/91 (כב' השופטת ס' רוטלוי) מיום 2.12.98, אשר דן את המבקשים לריצוי עונש מאסר של ארבע שנות מאסר בפועל ושתי שנות מאסר על-תנאי וכן קנס בסך 50,000 ש"ח.
המבקשים 1 ו- 2 הואשמו בסדרת מעשים, בין השנים 1990-1989, העולים כדי מרמה והונאה חמורים. בכתב האישום נטען כי המבקשים, במהלך שנים אלו, הונו את רשויות המע"מ על-ידי ביצוע עסקאות פיקטיביות של סחר בזהב בהיקף של מיליוני שקלים והוצאת חשבוניות כוזבות עבור אותן עסקאות, על-ידי חברה פיקטיבית, שהוקמה לצורך תיעוד עסקאות אלה, שלא היו ולא נבראו.
כתב האישום מייחס למבקש 2 התחזות לאדם בשם שאול איגליצקי, אשר עזב את הארץ בשנת 1984 ולא חזר אליה מאז, ושימוש בתעודת זהות מזוייפת, לצורך יצירת מראית עין של מסחר עם אותו איגליצקי וכדי לאפשר משיכת כספים מהבנק בעקבות העסקות שכביכול התבצעו עמו.
כמו-כן, נטען שם, כי הכמות הגדולה של הזהב, שנמכרה על-ידי המבקשים ואשר הולידה את אותן עסקאות כוזבות, מקורה ב-"פשע", וכי המבקשים ידעו כי הזהב הושג בפשע ופעלו כדי "להלבינו".
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט ח' אריאל:
"3. בגין מעשי המרמה שתוארו לעיל, הוגש כתב אישום נגד המבקשים וחברת סי.פי.בי בע"מ, בתאריך 13.11.91. בתאריך 28.9.98 הם הורשעו בשורה ארוכה של עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין; שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין ועבירות על סעיף 117 לחוק מע"מ, התשל"ו-1976.
בנוסף, הורשע המבקש 2 בהתחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין וזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין.
עם-זאת, זוכו המבקשים מעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, לעניין הזהב.
4. עד מתן גזר-הדין היו המבקשים משוחררים בערבות.
5. בעקבות מתן גזר-הדין הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה הן לגבי פסק-הדין והן לגבי גזר-הדין, אם לעניין המאסר וגם לעניין הקנס ועתה הם מבקשים לעכב את ביצועו של גזר-הדין עד למתן פסק-דין בערעורם.
6. לבא-כוח המבקשים טענות רבות הן להרשעה והן לעניין העונש.
בא-כוח המבקשים טוען כי יש לנאשמים סיכויים טובים להצליח בערעור לעניין ההרשעה ולחלופין לעניין העונש ואם יקוצר עונשם הם ירצו אותו בטרם יסתיים ערעורם וישלמו קנס שאין בכוחם לשלמו.
לא אוכל לומר שהטענות משוללות יסוד וכי אין סיכוי לערעורם.
הנכון הוא שמדובר בעדויות רבות ובפסק-דין לא קצר ומנומק. בשלב זה קשה להאריך את הסיכויים הממשיים ויש לתת להרכב שידון בערעור לומר את דברו.
7. מדובר בעבירות כלכליות חמורות בהן הורשעו הנאשמים, אך מדובר בעבירות מלפני כ- 10 שנים (1989) כתב האישום הוגש כאמור בשנת 1991, הכרעת-הדין ניתנה ביום 28.9.98 ואין סכנה מוחשית שהמבקשים שהיו משוחררים עד עתה יחזרו על מעשיהם.
גזר-הדין ניתן ביום 2.12.98. חלק מהשתהות הדיון נבע אמנם בשל התנהגות הנאשמים (ראה החלטת השופט חשין ב- בש"פ 47/96 מיום 4.1.96), אך לא רק בגללם. מדובר גם במצב אישי ובריאותי קשה של המבקש הראשון. המבקש השני היה בן 22 במועד ביצוע העבירות, כעת נשוי ולו 3 ילדים.
8. במועד גזר-הדין נתבקש עיכוב וכב' השופטת ס' רוטלוי המלומדת אמרה רק זאת:
'הגשת ערעור כשלעצמו איננה עילה לדחיית ביצוע, זאת על-פי פסיקת בית-המשפט העליון. גם ע"פ 4143/97 איוב נ' מדינת ישראל שהגיש עתה עורך-דין שפטל, איננו מהווה סטיה מכלל זה, בשל הנימוק המופיע בהחלטה של כב' השופטת דורנר, על אפשרות לשגגה טכנית שנפלה בדבר הדין. מכל מקום, עומדת לבא-כוח הנאשמים הזכות לפנות בבקשה דומה לבית-המשפט העליון, עם הגשת הערעור.
אגב, לו הייתי מאמצת את טיעוניו של עורך-דין שפטל בדבר אימוץ הסדר טיעון, שבו היתה ענישה מוסכמת של שנה ומחצה, אני מניחה שלא היתה בפניו טענה כלשהי, ומכאן, שלפחות בטווח זה ניתן יהיה לשמוע את הערעור בבית-המשפט העליון.'
9. שקלתי את חומרת העבירות ואת הכלל שערעור, שכלעצמו, אין בו לדחות את המאסר וכי גם ראוי שהמאסר יושת מיד כדי לתת משמעות לענישה, אלא שלפנינו, כפי שפרטתי, נסיבות מיוחדות, לרבות היותם של המבקשים משוחררים בערובה במשך כ- 10 שנים. כן, נתתי דעתי לשאר הטיעונים של שני הצדדים.
הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה יש מקום להיעתר לבקשה לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר. ראה והשווה עם החלטת כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בתיק בש"פ 8574/96 (ע"פ 8573/96).
לעניין הקנס - ישלמו הנאשמים מחצית מהקנס, תוך 6 חודשים מהיום. היתרה תעוכב עד מתן פסק-הדין בערעור.
10. המבקשים ישוחררו בערובה בתנאים בהם שהו עד מתן גזר-הדין.
לבקשת באת-כוח המדינה לשם הבהרה בין התנאים, יכלל איסור יציאה מן הארץ, אם לא היה תנאי כזה. בא-כוח המבקשים הסכים."