סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
• פתח דבר
• עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
• הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
• עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
• סדרי דין
• מבוא
• חומרת העבירה ומסוכנות
• נסיבות אישיות
• אורך תקופת המאסר
• סיכויי הערעור וטיב הערעור
• עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
• ערעור על חומרת העונש
• עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
• דיון נוסף ועיכוב ביצוע
• משפט חוזר ועיכוב ביצוע
• חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
• עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
• אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
• הרשעה בעבירת אינוס
• הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
• גניבה בידי מורשה
• חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
• תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
• תקיפה ואיומים
• תקיפת שוטרים ובריחה
• שוחד
• שוחד וניירות ערך
• שוד מזויין, שוד וחבלה
• סחיטה ואיומים
• קבלת רכוש גנוב
• קבלת דבר במרמה
• פציעה
• עבירת נשק
• עבירות מרמה
• עבירות סמים
• סיוע להריגה
• סחר בבני-אדם
• מרמה והפרת אמונים
• מעשה מגונה
• עבירות מס ערך מוסף
• עבירות מס הכנסה
• חטיפה
• זנות וסרסרות
• זילות בית-משפט
• זיוף ורישום כוזב
• הריגה וגרם מוות ברשלנות
• הצתה
• רצח
• תעבורה
• עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
• שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
• עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
• עיכוב ביצוע ותסקיר
• עיכוב ביצועו של קנס
• עבודות שירות
• עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
• נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
• פסקי-דין מנחים עד פסק-דין

זיוף ורישום כוזב

ב- בש"פ 1835/93 {דב קלווין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2), 101 (1993)} המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של גניבה בידי מנהל, בעבירה של זיוף, ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. הושת עליו עונש מאסר של שלוש וחצי שנים, מהן שנה וחצי לריצוי בפועל ויתרן על-תנאי, וכן קנס של 7,500 ש"ח.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-משפט זה ובהסכמת הפרקליטות עוכב ביצוע גזר-הדין עד לפסק-הדין בערעור (בש"פ 4027/92). ביום 14.1.93 דחה בית-המשפט את הערעור (ע"פ 4026/92), פרט לעניין חיובו בקנס שבוטל. בפסק-הדין הורה בית-המשפט כי תחילת ביצוע עונש המאסר יהא מיום 14.2.93.

ביום 22.1.93 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ביצוע גזר-הדין, בשל נסיבות אישיות. בהחלטתו מיום 31.1.93, נענה בית-המשפט לבקשה והורה על דחיית מועד ביצוע עונש המאסר עד ליום 15.4.93.

משהלך וקרב המועד שבו היה על המבקש להתייצב לריצוי עונשו, חזר וביקש, ביום 1.4.93, להורות על דחיית ביצוע גזר-דינו לתקופה נוספת של חודשיים ימים. הבקשה מנומקת בכך שבינתיים הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, ומברור שערך עולה כי בשבועות הקרובים עשויה להתקבל ההחלטה בעניינו. להערכתו הסיכויים לקבלת בקשת החנינה טובים. כמו-כן הגיש שוב בקשה לעיכוב ביצוע.

בעניין זה נפסק מפי כב' השופט מ' אלון:

"הגב' לוי גולדברג, באת-כוחה המלומדת של המדינה, הביעה התנגדותה לבקשה, על שום שלא מצויים טעמים מיוחדים לכך.

4. הסמכות להורות, בעת מתן גזר-הדין, כי מועד ביצועו של העונש יתחיל במועד מאוחר יותר, מצויה בסעיף 44 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

'44. הטיל בית-המשפט עונש מאסר, רשאי הוא לצוות שהעונש יתחיל מן התאריך שנקבע.'

כך נהג בית-משפט זה בפסק-דינו האמור מיום 14.1.93, שעה שהורה כי ביצוע עונש המאסר יתחיל מיום 14.2.93.

הוראת סעיף 44 לחוק העונשין, מצויה היתה, משכבר הימים, בסעיף 13 לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), התשי"ד-1954.

עניינו של סעיף 13 נדון ב- ב"ש 9/55 יגולניצר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט(1), 891, ולרגל הפסיקה שנקבעה בו שונה החוק, וניתנה לבית-המשפט הסמכות להורות, גם לאחר מתן גזר-הדין, על דחיית מועד ביצועו של עונש. וכך נאמר בסעיף 87 לחוק העונשין (שהוא גלגולו של סעיף 24א שנוסף בחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 5), התשכ"ז-1963):

'87. (א) נקבע מועד לביצועו של עונש, באחת מהוראות פרק זה או בבית-המשפט לפיה, רשאי בית-המשפט לדחות את הביצוע למועד אחר.

(ב) נדחה ביצועו של עונש לפי סעיף-קטן (א), רשאי בית-המשפט לדחותו פעם נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו.'

לאחרונה עמדתי על עניינו של הסעיף האמור ב- ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי (טרם פורסם, בפסקה 15ב):

'מן הראוי להעיר כי מעשה חקיקה זה בא כדי לשנות מהלכתו של בית-משפט זה, כפי שנקבעה ב- ב"ש 9/55 יגולניצר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט(1), 891, היינו ש-'אין לבית-המשפט הסמכות לשנות את התאריך (= תאריך התחלת ביצוע עונש המאסר), לאחר שקבעו תאריך בזמן הוצאת גזר-הדין' (שם, 892). המחוקק סבר שבעניין זה מן הראוי לסטות מעיקרון סופיות הדיון, שיש בו משום 'נוקשות מסויימת', לטובת הצדק במקרה המסויים (ראה דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה) (תיקון), התשכ"ב-1962, ה"ח 246, 255).'

בענייננו, דחיה ראשונה בביצועו של העונש - לפי האמור בסעיף-קטן (א) של סעיף 87 הנ"ל - ניתנה על-ידי בית-משפט זה בהחלטתו מיום 31.1.93. כעת מצויים אנו במסגרתו של סעיף-קטן (ב) של סעיף 87 האמור, ומדובר בדחיית ביצוע העונש 'פעם נוספת'. אגב אורחא אעיר כי מבחינת הסמכות, יתכן שניתן לשוב ולדחות ביצועו של עונש, מכוח סעיף-קטן (ב) מספר 'פעמים נוספות', שכן 'האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע' (סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). אך אין לי צורך להכריע בדבר במקרה שבפנינו.

5. מבחינת סמכותו של בית-המשפט ניתן, איפוא, להיענות לבקשה ולדחות פעם נוספת את מועד ביצוע עונש המאסר. אך דחיה נוספת זו רשאי בית-המשפט לתתה, כאמור בסעיף-קטן (ב), 'מטעמים מיוחדים שיירשמו'.

עיינתי בחומר שבפניי, ולא שמעתי מפיו של המבקש כל טעם מיוחד, לגופו-של-עניין, שיצדיק דחיה נוספת זו. כל הטעמים שהעלה המבקש, כגון הזמן הרב שעבר מביצוע העבירות, נימוקים שבבריאות, הסדרים אישיים וכיוצא באלה, היו בפני בית-המשפט בשעת גזירת-הדין והדחיה הקודמת, ונלקחו חשבון בשיעור העונש, ובדחיית הביצוע לתאריך 15.4.93, ואין עתה כל טעם מיוחד שיצדיק דחיה נוספת של מועד ביצוע המאסר. התאריך של מחצית אפריל, הוא התאריך אותו ביקש המבקש עצמו בדחיה הקודמת לרגל נסיבות אישיות שונות, ובית-המשפט נענה לבקשתו ודחה את ביצוע עונש המאסר עד ליום 15.4.93.

6. אכן, הטעם העיקרי לבקשה שבפני הוא בקשת החנינה מהנשיא, שהמבקש מעריך שתינתן לו. נראה לי כי מן הראוי, פרט למקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, שנימוק זה, כשלעצמו, לא ישמש טעם לעיכוב ביצוע גזר-הדין. וטעם רב יש בדבר. על דרך השתת העונש על-ידי בית-המשפט, אמרנו במקום אחר (ע"פ 156/80 בנימין נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 744, 747):

'כשופטים מצווים אנו להחליט מהו העונש על-פי מידת הדין - ומידה זו יכול שתהא מהולה במידה מסויימת של מידת הרחמים המותרת לנו - שמן הצדק ומן הראוי לגזור על מי שהורשע בדין, הכול לפי העבירה, לפי העבריין ולפי נסיבותיו של כל עניין ועניין. השימוש במידת החסד הפקיד המחוקק בידיה של הרשות המכוננת, ואין בידינו לערב שיקוליה של זו בשיקולינו שלנו.'

וראה עוד לאחרונה ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1), 177 (בפסקה 13).

עיכוב ביצוע גזר-דין בנימוק שהוגשה בקשה לחנינה לכב' נשיא המדינה, יש בו - במיוחד בנסיבות שבפנינו - משום עירוב שיקוליו של בית-המשפט בשיקוליה של הרשות המכוננת, ומשום אפשרות של, כביכול, השפעה על שיקוליה של זו, ומן הראוי שלא ייעשה כך ולא ייראה כך.

אשר-על-כן אני מחליט לדחות את הבקשה."

ב- ע"פ 11404/04 {אילן ועובדיה דוויק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2004)} נדון ערעור על בית-המשפט המחוזי אשר דחה את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים בבית-המשפט השלום. במקרה דנן, המבקשים הורשעו בבית-המשפט השלום בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן בשימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס.

בית-המשפט השלום השית על כל אחד מן המבקשים עונש של 50 חודשי מאסר אשר מתוכם 40 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי וכן קנס כספי.

בדחותו את ערעור המבקשים קבע כב' השופט א' גרוניס כדלקמן:

"4. הכלל לעניין ריצוי העונש הוא, שעל הנאשם להחל לרצותו מיד עם נתינתו או תוך זמן קצר לאחר-מכן. במקרה הנוכחי היו המערערים משוחררים כל תקופת משפטם. בית-משפט השלום עיכב את ביצוע עונש המאסר למשך 60 ימים. אינני חושב שיש ללמוד דבר כלשהו מכך שהערכאה הדיונית עיכבה את ביצוע עונש המאסר לתקופה של 60 ימים. יש להניח שהדבר נעשה על-מנת לאפשר למערערים להתארגן בטרם יחלו לרצות את עונש המאסר. מכל מקום, עונש המאסר שהושת אינו קצר ואמנם אין מדובר במערערים בעלי עבר פלילי. הגם שערעורם מכוון אף נגד הרשעתם, הרי לא מצאתי שיש במקרה זה נסיבות שמצדיקות סטיה מן העיקרון שציינתי, היינו, שיש להתחיל לרצות את הענוש עם גזירתו או תוך זמן קצר לאחר-מכן.

5. אי-לכך הערעור נדחה..."