תעבורה

ב- רע"פ 9936/05 {ירון זריהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן כנגד המבקש. בית-המשפט השלום הרשיע את המערער בעבירת גרם מוות ברשלנות, סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיפים 64א(א) ו- 40 לפקודת התעבורה ועבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

ביום 18.1.05 השית בית-המשפט השלום עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר מותנה של 9 חודשים למשך 3 שנים ופסילה מלהחזיק רישיון לתקופה של 7 שנים מיום שחרורו מבית-הסוהר.

המבקש ערער על פסק-הדין של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 28.9.05 זיכה בית-המשפט המחוזי את המבקש מחמת הספק מן העבירה של גרם מוות ברשלנות והרשיעו בעבירה של נהיגה במהירות בלתי-סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. שאר ההרשעות הושארו על כנן. באשר לעונש, בית-המשפט המחוזי קיצר את עונש המאסר בפועל ל- 14 חודשים ואת תקופת הפסילה ל- 5 שנים.

המערער עתר לבית-המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 28.9.05, אשר על פיו הוטלו על המבקש עונש מאסר בפועל של 14 חודשים, פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לכל רכב מנועי לתקופה של 5 שנים החל מיום שחרורו מבית-הסוהר ומאסר על-תנאי של 9 חודשים.

בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קובע כב' השופט ס' ג'ובראן כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

כלל ידוע הוא, שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. עיינתי בהכרעת-הדין של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. מבלי לנקוט עמדה בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע עונש מאסר בשל בקשת רשות ערעור תלויה ועומדת. רוב רובה של בקשת רשות הערעור עוסקת בתקיפת הממצאים העובדתיים ומהימנות העדים, אשר נבחנו ונקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בהכרעת-דינו. כמו-כן, המעשים בהם הורשע המבקש הם חמורים ומכאן יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי ולאספקטים של המשפט הפלילי. כאמור, נקודת המוצא של בית-המשפט כאשר הוא בא להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, אמורה להיות האינטרס הציבורי, הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241, 277 (2000); ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו- 3 אח', פ"ד מח(1), 302, 330).

אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה, באופי הערעור ובאורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין..."

ב- ע"פ 2597/05 {איריס רימר וולקוביץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} נדון ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב אשר דחה את בקשת המערערת להורות על עיכוב ביצוע עונש הפסילה שהושת עליה על-ידי בית-המשפט לענייני תעבורה.

המערערת הורשעה, על-פי הודאתה, בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב. בית-המשפט לענייני תעבורה השית על המערערת עונש של 3 חודשי פסילה בפועל ופסילה ל- 4 חודשים על-תנאי וכן קנס כספי.

המערערת ביקשה לחזור בה מהודאתה, על-פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 אך בקשתה נדחתה על-ידי בית-המשפט.

במקביל להגשת הערעור לבית-המשפט המחוזי, המערערת, אשר הפקידה את רשיונה כבר ביום 26.1.05, ביקשה להורות על עיכוב ביצוע עונש הפסילה, עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה לעיכוב הביצוע לאור הרשעותיה הקודמות של המערערת.

בבקשה לעיכוב הביצוע טענה המערערת כי לא צפוי כל סיכון לציבור הנהגים ולהולכי הרגל באם יעוכב עונש הפסילה. עוד טענה המערערת כי נפלו פגמים דיוניים בהליך שהתקיים בפני בית-המשפט לענייני תעבורה ולכן סיכויי ערעורה טובים להתקבל.

בקבלה את הבקשה לעיכוב עונש הפסילה קובעת כב' השופטת ע' ארבל כדלקמן:

"4. אמות-המידה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק-דין פלילי נקבעו בפרשת שוורץ (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241 (2000)). ככלל, ביצועו של עונש פלילי יבוצע עם מתן גזר-הדין. אולם, לבית-המשפט סמכות להורות על דחיית מועד ביצוע העונש. כידוע, בעצם הגשת ערעור על פסק-דינה של הערכאה הדיונית, אין כדי להביא לעיכוב ביצוע גזר-הדין. עם-זאת, בית-המשפט צפוי להיעתר לבקשה כגון דא מקום בו גובר אינטרס המבקש את עיכוב הביצוע, על האינטרס הציבורי שעניינו בריצוי מיידי של העונש שנגזר (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241, 276 (2000)). נקודת האיזון בעניין זה משתנה ממקרה ומקרה ותלויה בנסיבות שונות. אין חולק כי נקודת האיזון הרצויה אף מושפעת, בין היתר, נוכח אופיו של העונש הפלילי שנגזר על הנאשם. כך, אין חולק כי שלילת חירותו של אדם שהורשע בדין, על-ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח, מהווה פגיעה חריפה יותר בפרט מאשר פסילת רישיון הנהיגה שלו. על-כן, יכול שמקום בו העונש שנגזר הינו פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, תיטה הכף, בנסיבות מסויימות, לכיוון ביצועו המיידי של עונש הפסילה (ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-על 2004(3), 1443 (2004)). עם-זאת, אף במקרים בהם עסקינן בפסילת רשיונו של אדם, יש לתת את הדעת לנזק הצפוי להיגרם לנאשם במידה ויזכה בערעורו התלוי ועומד. אמנם, אין מדובר בשלילת חירותו של אדם כבמקרים בהם נגזר על הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל, אולם גם במקרה זה נפגעים אינטרסים חשובים של הנאשם. האינטרס הציבורי המרכזי בנוגע לעבירות תחבורה נובע ממסוכנותו של הנאשם. לפיכך, מקום בו קיימת הסתברות גבוהה שבמהלך תקופת השהיית ביצוע עונש הפסילה ימשיך הנאשם לנהוג על הכביש ולסכן את הציבור, הרי שיש לבצע באופן מיידי את עיכוב ביצוע העונש.

לנוכח האמור, על בית-המשפט לשקול את חומרת העבירה בה הורשע, התוצאה לה גרם, נסיבות ביצועה, עברו הפלילי הנוגע לעבירות תעבורה, אורכה של תקופת הפסילה אשר נגזרה על המערער וכל שיקול האחר העשוי להצביע על מסוכנותו של המורשע לכלל הציבור. כמו-כן, על בית-המשפט לבחון את סיכויי הערעור ואת הנזק העשוי להיגרם למורשע כתוצאה מדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.

כאמור, בא-כוח המערערת העלה השגות אשר לפגמים שנפלו, לטענתו, בניהול ההליך בבית-המשפט לתעבורה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ערעורה, אני סבורה כי יש לאפשר את העלאת טענותיה והשגותיה של המערערת בפני ערכאת הערעור ואמנם, דבר זה יתאפשר אך במידה ויעוכב המשך ביצוע הפסילה.

במקרה דנן, הורשעה המערערת בעבירה שאינה נמנית על החמורות שבעבירות התנועה. לדבריה, במקביל לנסיעתה בהילוך אחורי פגעה בניידת משטרה שהגיחה מצידו האחורי של רכבה. נסיבות ביצועה של העבירה הובילו לנזקי רכוש בלבד שנגרמו לניידת המשטרה ולא נגרמו פגיעות בנפש. אשר לעברה של המערערת, אמנם, בניגוד לדברי בא-כוחה, אשר טען כי לחובת המערערת רק שתי עבירות תנועה, מדו"ח שהוגש על-ידי בא-כוח המשיבה עולה, כי לחובתה כשמונה הרשעות בעבירות תנועה, מאז שנת 1987. עם-זאת, מרבית העבירות הינן עבירות מסוג ברירת קנס. ואף-על-פי שאין להקל ראש בחומרת ביצוען, עדיין אין בהרשעות אלו, המתפרשות על כשני עשורים בהם נהגה, כמצביעות על מסוכנותה של המערערת במידה כזו אשר תמנע את עיכוב הביצוע.

טעם נוסף התומך בעמדתי, נוגע לזכותה של המערערת, כי ערעורה יישמע עוד לפני סיום ביצוע עונשה. בהקשר זה, יצויין כי המערערת ריצתה כחודשיים מתוך עונש הפסילה שהושת עליה. ככל הנראה, דחיית בקשתה לעיכוב הביצוע תביא להשלמת ריצוי עונש הפסילה בטרם יישמע ערעורה ובכך יתייתר ההליך למעשה. בנסיבות אלו אף אם תזכה המערערת בערעורה, אין היא צפויה 'ליהנות' מזכייתה כיוון שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. זכותו של אדם כי יזכה ליומו בבית-המשפט, לרבות יומו במסגרת הליך הערעור (ראו: ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241, 270 (2000)). במקרה דנן, במידה ולא יעוכב ביצוע עונש הפסילה, דומה כי המערערת לא תצליח לממש זכותה זו באופן ממשי ובכך אני רואה טעם ממשי המצדיק את עיכוב המשך ביצוע עונש הפסילה.

אשר-על-כן, דין הבקשה להתקבל."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תעבורה