עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
פציעה
ב- ע"פ 5692/02 {ג'האד אבו ראמז ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 360 (2002)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצע גזר-דין. כנגד המבקש 1 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פגיעה בסכין בנסיבות מחמירות. בעקבות הגשת כתב האישום ביקשו שני המבקשים להיפגש עם אחד מעדי התביעה באותו תיק. הם ביקשו להניא אותו מלהעיד בתיק הפלילי. משסירב לבקשה אחז בו המבקש 1 בעוד המבקש 2 שולף סכין ודוקר את המתלונן ברגלו, בשוק ובירך. בנוסף על כך הפילו אותו השניים ארצה והיכו אותו.בית-המשפט המחוזי הרשיע את שני המבקשים בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והדחה בעדות בנסיבות מחמירות, ונגזר עליהם מאסר בפועל למשך שנתיים והופעל גם המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש 2 באופן שעשרה חודשים ממנו ירוצו במצטבר. גזר-הדין עוכב בבית-המשפט המחוזי למשך 45 יום; משהגיעה תקופה זאת לסיומה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט א' ריבלין:
"הבקשה נלוותה להודעת ערעור שלא צורפו לה נימוקים. המבקשים הודיעו שאת נימוקיהם ימסרו לבית-המשפט בתוך 60 ימים נוספים בשל הצורך לשחזר את התיק.
דרך זו אינה ראויה: הגשתה של בקשה לעיכוב נוסף של ביצוע העונש סמוך לסיום תקופת עיכוב הביצוע שנקבעה בערכאה הראשונה ובאופן שאין סיפק לבית-המשפט שלערעור להזמין את הצדדים לבקשה לדיון עוד בטרם חלוף המועד, יוצרת מאליה, תכופות, הארכה נוספת של עיכוב הביצוע של העונש עוד בטרם דיון. במקרה זה גם לא עומדים בעת הדיון בפני בית-המשפט נימוקי הערעור וממילא אין בידי המבקשים להצביע על נימוקים בתמיכה לטענתם שיש לערעור סיכוי.
יתכן ודין הבקשה בנסיבות כאלה להידחות על סיפה. מכל מקום הגשת הבקשה בתום תקופת עיכוב הביצוע שנקבעה בערכאה הראשונה עשויה לגרום לכך שלא תינתן דחיה נוספת, במעמד צד אחד, והנאשם יתחיל בריצוי עונשו עוד בטרם נתקיים הדיון בבקשה.
2. במקרה זה דין הבקשה להידחות גם לגופה. הכלל שאינטרס הציבור הוא שנאשם יתחיל לרצות את עונשו, סמוך לאחר שנגזר, מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בנאשמים שביצעו מעשה אלימות קשה כלפי אדם אחר ושאינם יודעים מעצור, לכאורה, בבואם למנוע את מיצוי ההליכים נגדם. לשני המבקשים הרשעות קודמות בעבירות של אלימות והעונש שהוטל עליהם הוא, לכאורה, עונש קל. עם-זאת, משלא הוגש ערעור שכנגד מטעם המדינה יש טעם בדברי בא-כוחם של המבקשים, כי אם לא יוקדם מועד שמיעת הערעור, עשוי לפחות אחד מהם להשלים ריצוי שני שליש מעונשו עד מועד שמיעת הערעור. נציגת המדינה ממליצה להקדים את מועד שמיעת הערעור ולבקשה זו ראוי להיענות. מועד שמיעת הערעור יוקדם, ככל שניתן, לחודש אוקטובר השנה.
הבקשה נדחית. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים בשעה 18:00."
ב- ת"פ (חי') 346/98 {מדינת ישראל נ' פאדי בן עבד עות'מאן, תק-מח 2001(3), 21629 (2001)} הנאשמים הואשמו תחילה בפציעה ובגרימת חבלה חמורה שלא כדין ובנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, 334 ביחד עם סעיפים 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשמים, תושבי כפר ג'סר אל זרקא, תקפו ביום 4.10.97 שניים מתושבי הכפר - עבד עמאש וריאד ג'ורבאן, שהיו בדרכם לחתונה בכפר. הנאשמים התנפלו על עבד והפילוהו ארצה ואילו הנאשם מס' 1, פאדי, בסכין שהחזיק בידו, חתך אותו ביד הימנית. ריאד, חברו של עבד, בא לעזרתו של עבד וביקש מהנאשמים לעזוב אותו, בתגובה זרקו עליהם הנאשמים אבנים. אחת האבנים פגעה בפניו של ריאד ופצעה אותו. ריאד נלקח לבית-החולים שם אובחנו שברים ופגיעות בפניו.
בעניין זה נפסק:
"2. ההליכים בתיק זה התמשכו יתר-על-המידה: תחילה כפרו הנאשמים בעובדות שבכתב האישום. מספר ישיבות שנקבע לשמיעת הראיות בוטלו מאחר והנאשמים או מי מהם לא הופיעו לדיון או מאחר והסניגור הקודם עורך-דין בנדל, לא הופיע.
נשמעו מספר עדי התביעה, עד שהוחלף הסניגור. ביום 16.1.01 התמנה עורך-דין אבו חוסין מטעם הסניגוריה הציבורית. גם לאחר מינוי הסניגור החדש המשיכו הנאשמים במנהגם: לא להופיע לדיונים שנקבעו והוצאו נגדם פקודת הבאה ואחת אף ללא שחרור.
3. ביום 14.3.01 הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו לעסקת טיעון לפיה תימחק העבירה של פציעה ותישאר העבירה של חבלה חמורה שלא כדין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיפים 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין, הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן והטיעון לעונש יהיה חופשי.
סעיף 5 לעובדות תוקן כך שהמילה 'פצעו הנאשמים את עבד וגרמו...' יוחלפו במילים 'גרמו הנאשמים לריאד חבלה חמורה'.
4. לבקשת הסניגור הוזמן תסקיר משירות המבחן, אך שוב הנאשמים לא הופיעו אצל קצין המבחן למרות שהוזמנו אליו מספר פעמים לאחר תיאום. בסופו-של-דבר טענו באי-כוח הצדדים לעונש בלי תסקיר מבחן.
5. באת-כוח המאשימה הדגישה את חומרת המעשים שביצעו הנאשמים, שלא היססו לתקוף את המתלוננים ללא התגרות מצידם, וכתוצאה מכך נגרמו לאחד הבחורים חבלות בפניו, לרבות שברים. עוד טוענת באת-כוח המאשימה כי בימינו התופעה של אלימות בסכינים הולכת ומתפשטת ולכן יש להחמיר עם אנשים המשתמשים באלימות גם על-מנת למגר את התרבות האלימה והציגה בפני פסיקה ממנה עולה כי בתי-המשפט החמירו בעונשים שהטילו על עבריינים כגון הנאשמים. באת-כוח המאשימה ציינה את הזלזול שהפגינו הנאשמים בבית-המשפט באי- הופעתם לדיונים.
לנאשם מס' 2, ח'אלד, אין הרשעות קודמות ואילו לנאשם מס' 1, פאדי, יש עבר מכביד - 6 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ונגד הרכוש. הוטלו עליו קנסות, מאסרים על-תנאי ומאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים בעבירות רכוש.
מסקנתה של באת-כוח המאשימה היא כי יש להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל ממושך ומאסר על-תנאי מרתיע.
6. מצד שני טוען הסניגור כי הנאשם מס' 1, פאדי, יליד 1972, נשוי ואב לשלושה ילדים ואילו הנאשם מס' 2, יליד 1977, אינו נשוי אך מובטל, עבר תאונת עבודה קשה והשתילו לו ביד פלטינה, דבר המקשה עליו לעשות עבודה פיזית. הסניגור ביקש לקחת בחשבון כי הסכסוך פרץ כשהחבורה כולה 'לגמה מהטיפה המרה', ולהתחשב במצב הסוציואקונומי של הנאשמים. לטענתו, האירוע לא היה מתוכנן אלא מקרי. בנסיבות אלה, מבקש הסניגור להטיל על הנאשמים עונש קל בהתחשב בכך שהיתה סולחה בכפר, הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם ולכן הוא סבור כי יש להטיל עליהם מאסר על-תנאי שירתיע אותם בעתיד.
7. אין ספק שהמעשים שביצעו הנאשמים חמורים הם. בזמננו קנתה לה מקום בחברתנו תרבות הסכינים ואין כמעט יום שעובר ללא מעשי אלימות שפוגעים קשה בנפגעים. הצורך להגן על הציבור בפני עבריניים אלימים מחייב להטיל עליהם עונשים חמורים שיתאימו לחומרת המעשים שביצעו מצד אחד וירתיעו עבריניים פוטנציאליים מהצד השני. לנאשם מס' 1, פאדי, יש עבר פלילי מכביד והוא המשיך בהתנהגותו האלימה על-אף עונשי המאסר שהוטלו עליו. גם העונש המותנה שהוטל עליו בעבר לא הרתיע אותו. לנאשם מס' 2, ח'אלד, אין עבר פלילי, שני הנאשמים ביקשו סליחה.
לאחר ששקלתי את טענות באי-כוח הצדדים הן לחומרא והן לקולא ובהתחשב בכך שלנאשם מס' 2 ח'אלד, אין עבר פלילי בכלל מצד אחד ובעובדה שלנאשם מס' 1, פאדי, יש עבר פלילי, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים:
1) על הנאשם מס' 1, פאדי, מאסר של שלוש שנים מתוכם שנה לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו מבית- הסוהר, עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין ויורשע בה.
2) על הנאשם מס' 2, ח'אלד, מאסר של שנתיים מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו מבית-הסוהר עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין ויורשע בה. הוסבר לנאשמים זכותם לערער תוך 45 יום מהיום."
במקרה דנן, בית-המשפט דחה את בקשת הנאשמים לעיכוב ביצוע.