עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
עברו הפלילי של הנאשם, הנידון לעונש המאסר, יכול להצביע במקרים מסויימים על מסוכנתו של הנידון לציבור ועל קיומו של חשש להימלטותו מן עונש המאסר שהוטל עליו. כלומר, ככל שעברו הפלילי של הנידון רב יותר כך גם גדלה הסכנה של הימלטותו מביצוע עונש המאסר ועל-כן, במקרה שכזה, בית-המשפט יטה שלא לעכב את עונש המאסר.עם-זאת, השיקול כאמור איננו יחידי, שכן, בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר, יבדוק את מכלול הנסיבות ובין היתר את עברו הפלילי של הנידון. יצויין, כי מנגד לעברו הפלילי של הנידון לעונש המאסר, בית-המשפט ישקול לטובה את התנהגותו הטובה של הנידון במהלך משפטו, קרי, האם הנידון הופיע לדיון ושיתוף פעולה וכדומה.
יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"פ 111/99 {ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1640 (2000)} המובאים להלן:
"נסיבות אלה יכולות להצביע על מידת הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו של הנידון ועל קיומו של חשש להימלטותו מהדין. מכיוון שכך, הן עשויות להיות רלוונטיות להפעלת שיקול-הדעת של בית-המשפט בבואו לבחון האם לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור. ודוק: אין מדובר בשיקול העומד לעצמו, ועל-כן לא בכל מקרה שהנידון איננו בעל עבר פלילי או שהוכח כי התייצב כנדרש במהלך משפטו, יהיה בכך כדי להכריע לעניין עיכוב ביצוע מאסרו. ניתן אף לומר כי בדרך-כלל, בשלב שלאחר ההרשעה, עבר נקי והקפדה על תנאי השחרור בערובה בעת ניהול ההליכים, אין בהם כשלעצמם כדי להכריע את הכף לדחיית הביצוע, בהתחשב בהשפעת ההרשעה וגזר-הדין על הערכת המסוכנות ועל החשש מהמלטות הנידון, ובשיקולי ההרתעה והאפקטיביות עליהם עמדנו לעיל... אך במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים, אל מול בחינת חומרת העבירה, מידת העונש שנגזר וטיבו של הערעור, ניתן להביא בחשבון גם נתונים בדבר עברו הנקי של הנידון והתנהגותו הטובה במהלך המשפט."
מהאמור לעיל ניתן לומר כי עבר נקי והתנהגות טובה במהלך המשפט יש להם השפעה, אם כי לא מכרעת, על שיקולי בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע. אולם, אנו נראה דרך עיני הלכות בית-המשפט כי פני הדברים אינם בהכרח חד-משמעיים.
ב- ב"ש (חי') 3709/02 {גל עמוס נ' מדינת ישראל - מע"מ עכו, תק-מח 2002(2), 12779 (2002)}, חרף התנהגותו ה- "רעה" של המבקש, נדחה ביצועו של העונש.
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט ר' ג'רג'ורה:
"2. בא-כוח המבקש הגיש ערעור על גזר-הדין. לטענתו, יש סיכוי שיצליח בערעור מאחר וגזר-הדין שהוטל הינו כה חמור, כה כבד, ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות, גילו של המבקש, בן כ- 60, ומצב בריאותו הקשה. עוד טען הסניגור שלא מקובל להטיל עונש מאסר בפועל מאחר והעבירות שבהן הורשע המבקש הן העבירות של אחריות קפידה בהתאם להוראות סעיף 22(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עוד הוסיף הסניגור וטען שהערעור קבוע לשמיעה ביום 2.10.02, ועד אז יעברו כחודשיים וחצי, ובמידה והערעור יתקבל, יוצא שהמבקש ישב במאסר ללא כל הצדקה. למעשה, הוסיף וטען הסניגור, שכל הדוחות בינתיים הוגשו וכל הכסף שולם, אם כי בעניין תשלום החוב קיימת מחלוקת בין בא-כוח המבקש ובאת-כוח המשיבה הטוענת כי לא כל החוב שולם, אלא המבקש נשאר חייב סכום של 50,000 ש"ח.
3. באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי אין כל יסוד לבקשה, אין סיכויים למבקש להצליח בערעורו, ואף הציגה בפניי החלטתו של כב' השופט רזי בבית-משפט זה, שניתנה בתיק ב"ש 3613/01 (ע"פ 2477/01), וכן החלטתו של כב' השופט גינת, שניתנה ב- ב"ש 2831/02 (ע"פ 2411/02) ביום 19.5.02, וכן ב"ש 3219/02 (ע"פ 2411/02), לפיהן נדחו בקשות המערערים שם לעיכוב ביצוע גזרי-הדין.
באת-כוח המשיבה הדגישה גם את התנהגותו של המבקש בבית-משפט השלום והעובדה שהוא עדיין חייב כסף למע"מ.
4. עיינתי בהחלטות שהוצגו בפניי ושקלתי בכובד ראש את טענותיה של באת-כוח המבקשת. נראה לי שהנסיבות בשלושת התיקים שהוצגו בפניי שונות מהנסיבות בתיק הנדון. לא רק זאת, אלא אינני סבור שבמסגרת בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין, ניתן לשקול את התנהגותו של הנאשם בבית-המשפט קמא או מידת הזלזול שהוא הפגין כלפי בית-המשפט וביצוע החוק. התנהגות זו תישקל על-ידי בית-המשפט הדן בערעור אשר יחליט אם יש מקום לשנות את גזר-הדין.
השיקולים המנחים את בית-המשפט הבא לעכב ביצוע גזר-דין פורטו בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל. אמנם נכון הוא שבין השיקולים שפורטו באותו פסק-דין, בערעור על חומרת העונש, הנטיה היא שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר. דובר שם על 'נטיה', ללמדך שלא בכל מקרה שיש ערעור על חומרת העונש לא ניתן לעכב את ביצוע גזר-הדין. סבורני שכל עניין נדון לפי נסיבותיו.
5. לאחר ששקלתי את כל הטענות שהעלו באי-כוח הצדדים בפניי, לרבות הרשעה קודמת של המבקש בעבירות מע"מ, הגעתי למסקנה שמן הראוי הוא לעכב את ביצוע גזר-הדין עד למתן פסק-דין סופי בערעור, וזאת בעיקר משני נימוקים: האחד, תקופת המאסר הקצרה שנגזרה על המבקש, לעומת המועד שבו נקבע הערעור לשמיעה, 2.10.02, והשני הוא שהמבקש בסופו-של-דבר הגיש את כל הדוחות שנתבקשו ממנו. בנסיבות כגון אלה, נוהג בית-המשפט לא לשלוח נאשם למאסר בפועל.
6. באת-כוח המשיבה ביקשה שאם בית-המשפט יחליט על עיכוב ביצוע גזר-הדין, יפקיד המבקש ערבות בנקאית כספית להבטחת התייצבותו לריצוי העונש, במידה ובית-המשפט ידחה את הבקשה. בא-כוח המבקש הסביר, שאין אפשרות להפקיד ערבות כספית, אלא הוא מוכן להמציא ערבות צד ג', ואכן ערבות כזו, על סך 30,000 ש"ח, הופקדה ביום 11.7.02. עוד לפני כן, וכתנאי לעיכוב ביצוע גזר-הדין, החליט בית-המשפט ביום 11.7.02, שהמבקש יחתום על התחייבות אישית וימציא ערבות צד ג' על סך 30,000 ש"ח כל אחד, ואכן המבקש המציא ערבויות אלה. בנסיבות אלה, לא נראה לי כי יש מקום לחייב את המבקש בערבויות נוספות או בהפקדה כספית נוספת.
7. סוף דבר אני מקבל את הבקשה ומורה לעכב את ביצוע גזר-הדין שניתן ב- ת"פ 3579/01 ביום 10.7.02 עד למתן פסק-דין בערעור."
ב- ע"פ 2743/02 {תיתי רביע נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 10 (2002)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע כאשר בית-המשפט אינו מקנה לעובדת היות המבקש בעל עבר נקי חשיבות מרכזית וכדבריו:
"בעניין זה, סיכויי הערעור אינם טובים. מדובר בהרשעה על-סמך הודאתו של הנאשם. העונש נגזר עליו בהתייחס לחומרה הרבה של מעשיו אינו כבד כל עיקר, והסיכוי כי בית-המשפט של ערעור יתערב בעונש זה להקלתו אינו טוב.
גם תסקיר מעצר שהוגש בעניינו של המבקש אינו חיובי.
כנגד האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר-הדין אין עומדים שיקולים כבדי משקל שכנגד המטים את הכף אל עבר עיכוב ביצוע העונש, וזאת גם אם נציין כי המבקש הוא בחור צעיר בן 22 וחסר עבר פלילי. העובדה כי היה משוחרר במהלך המשפט אף היא אינה בעלת משקל מיוחד במכלול נסיבות העניין."
{במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שידול קטינה למעשה זנות, סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות}.
אין ספק כי להיותו של מבקש ללא עבר פלילי, ועד להסתבכותו בפרשה זו היה מוכר כאדם נורמטיבי וראוי לאימון יש משקל רב בבוא בית-המשפט לעשות במלאכת האיזונים ויש בכך כדי להטות את הכף לטובת המבקש עיכוב ביצוע העונש {ע"פ 7389/01 דוד וייס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 183, 191-190 (2001)}.
בית-משפט השלום ברמלה (כב' סגן הנשיא ש' ברוך) הרשיע את העוררים ב- ע"פ 3389/01 {יהושוע אנג'ל נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 758 (2001)} כפי שנראה להלן מידת נכונותו של בית-המשפט לעכב ביצוע כאשר מדובר בערעור על העונש בלבד, הינה קטנה.
במסגרת ההסדר הוסכם כי התביעה תעתור למאסר בפועל למשך שנה מאסר על-תנאי וקנס וכי הסניגור יוכל לטעון לשישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס.
בית-המשפט סטה לחומרה מגדרי הסדר הטיעון וגזר על כל אחד מהעוררים שתי שנות מאסר לריצוי בפועל וכן עשרה חודשי מאסר על-תנאי. העוררים ערערו לפני בית-המשפט המחוזי וכן ביקשו לעכב את ביצוע גזר-הדין עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) דחה את בקשתם והורה כי העוררים יתייצבו לריצוי המאסר ביום 6.5.01. עוד הורה לעשות כל מאמץ לקבוע את מועד הדיון בהקדם.
העוררים עררו על ההחלטה לפני בית-משפט זה וחזרו וביקשו לעכב את תחילת ריצוי העונש.
טענתם העיקרית של העוררים היא שלא ניתן משקל ראוי לסיכוי הערעור, לכך שאין לעוררים עבר פלילי, שהם אנשים נורמטיביים, וכי מצבם המשפחתי - לרבות מחלות של בני משפחה - מצדיק את עיכוב תחילת ריצוי העונש.
במקרה דנן נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע, תוך שטענת המבקשים בדבר היותם ללא עבר פלילי ואנשים נורמטיביים לא נתקבלה.
בעניין זה נקבע מפי כב' השופט י' טירקל:
"דין הערר להידחות. חזרתי ועיינתי בכתב האישום שעל פיו הורשעו העוררים וכן בגזר-דינו המפורט של בית-משפט השלום. עוד חזרתי ועיינתי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לעניין עיכוב הביצוע. סבורני, כי לפי המבחנים המקובלים עלינו, לרבות אלה שנקבעו ב- ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, אין מקום לעכב את תחילת ריצוי העונש יותר משעוכב.
3. הערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי נדחה. העוררים יתייצבו לריצוי העונש כאמור בהחלטתו."
ב- ע"פ 6990/00 {אילן ז'נו ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 1649 (2000)}, חרף קיומו של עבר פלילי, נענתה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ודחתה את ביצוע העונש.
בעניין זה נפסק:
"נתתי דעתי לעמדות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי במקרה זה באיזון כולל של מיגוון השיקולים נוטה הכף לכיוון דחיית ביצוע גזר-הדין עד למתן הכרעה בערעור. אמת הדבר כי העיקרון הנוהג דרך-כלל כנקודת מוצא הוא כי משנגזר על נאשם שהורשע עונש מאסר יש לרצותו בסמיכות זמן לאחר הטלתו ויש בכך משום תרומה למערכת אכיפת החוק וליצירת תחושה בציבור כי צדק נעשה לא רק בכתובים אלא גם במעשה. עם-זאת, בנסיבות אלה חברו יחדיו מספר שיקולים נגדיים הקשורים באופי האירועים ובמצבם של המערערים אשר בהצטברותם יש כדי להטות את הכף לקולא ולהצדיק עיכוב ביצוע העונש עד לסיום ההליך בערעור.
העבירות בהן הורשעו המערערים אינן עבירות קלות, אולם בקשת עבירות הרכוש המוכרות אין מקומן בין העבירות הכורכות עמן סיכון מיוחד אשר בדרך-כלל לא יצדיק שחרור בערובה; ועוד, עונש המאסר שנגזר על המערערים אינו ארוך במיוחד והועמד על שנתיים וחצי ואם ינוכה ממנו שליש בגין התנהגות טובה הוא יסתכם ב-20 חודשים. יוצא, איפוא, כי תחילת ריצוי עונשם של המערערים באופן מיידי עלולה להביא לתוצאה שבה ההכרעה בערעור תינתן לאחר ריצוי חלק גדול - אם לא החלק הארי - של עונש המאסר, ויש להיזהר מיצירת מצב שבו לא יהיה בערעור עוד טעם רב עקב חלוף הזמן; ואשר לעברם של המבקשים: למבקש 1 עבר נקי לחלוטין ואין לחובתו כל רישום פלילי. למבקש 2 ישנו עבר פלילי הכולל 5 רישומים פליליים בגין עבירות רכוש אולם הוא לא ריצה בגינם עונש מאסר בפועל. אמנם אין להקל ראש בעבר זה, אולם יש לציין כי בתסקירי שירות המבחן לגבי שני המערערים מודגשים קווי זכות לאישיותם והומלץ להקל בעונשם ולהסתפק במאסרים בעבודות שירות. אין להוציא מכלל אפשרות כי בית-משפט של ערעור יבחן מחדש את היקף העונש הראוי ורצוי שלא לקבוע בעניין זה מסמרות על-ידי תחילת ריצוי המאסר על-ידי המערערים כבר עתה. יש להוסיף כי במשך המשפט כולו היו המערערים משוחררים בכפוף לתנאים ועם הזמן הוגמשו התנאים המקוריים שהוטלו עליהם בתחילת הדרך ולא נמסר על תקלות שאירעו במהלך השחרור. לכן ניתן להניח כי גורם מסוכנותם במידה והיה קיים הוקהה על-ידי תנאי השחרור שהוטלו.
בנסיבות אלה אני מגיעה למסקנה כי יש לקבל את הערר ולעכב את ביצוע גזר-דין המאסר שהוטל על המערערים וזאת עד להכרעה בערעורם ובכפוף להכרעה זו."
ב- ע"פ 5000/03 {מבורך זוביב נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 2340 (2003)}, חרף הרשעה קודמת של המבקש, ממליץ בית-המשפט עצמו למדינה להסכים לעיכוב ביצוע וקובע:
"זו אינה הרשעתו הראשונה של המבקש, וגם התסקירים שהוגשו בעניינו אינם מחמיאים לו. אולם המעשים עליהם הוא נותן את הדין בוצעו בפברואר 2001, ומאז לא חזר המבקש לבצע עבירות נוספות. בנסיבות אלה הצעתי לבא-כוחה המלומד של המשיבה, עורך-דין ליבליין, להסכים לדחיית ביצוע המאסר כדי לאפשר למבקש למצות את הליך הערעור, ועורך-דין ליבליין הסכים לכך.
לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש עד למתן פסק-הדין בערעור. הערבויות שניתנו בבית-המשפט המחוזי להבטחת התייצבות המבקש לשאת בעונשו, תוספנה לעמוד בתוקפן."