botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

סמכויות ועדת הערר (סעיף 12ב לחוק)

סעיף 7 של הצעת החוק קובע:
בסעיף 12ב(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (3) יבוא:

"(3א) לדון ולהחליט בערר לפי סעיף 152(א3), ואם קיבלה את הערר - לתת היתר במקום רשות הרישוי המקומית."

בדברי הסבר להצעה נאמר:
"סעיף 12ב לחוק קובע את סמכויות ועדת הערר. בהתאם להוראת סעיף 145(ד) המוצע, על מוסד התכנון לשלוח למבקש ההיתר במועדים שיקבע השר, את פירוט החיובים שיש לשלמם על-פי כל חיקוק, בעד הנכס שאליו מתייחס ההיתר. כמו-כן, נקבע כי ככל שלא הודיע מוסד התכנון למבקש ההיתר מהם החיובים כאמור, כולם או חלקם, במועד שנקבע לכך לפי חוק זה, יינתן ההיתר אף שלא שולמו אותם חיובים. מוצע לתקן את סעיף 12ב לחוק וליתן זכות ערר לוועדת הערר, למבקש בקשה להיתר שהתמלאו לגביה כל התנאים הנדרשים לקבלת ההיתר ואולם ההיתר האמור לא ניתן לו בשל אי-משלוח הודעה המפרטת את החיובים שיש לשלמם בעד הנכס שאליו מתייחס ההיתר. כמו-כן, מוצע לקבוע כי ועדת הערר בנסיבות אלה, תוכל לתת את ההיתר בעצמה."

סעיף 12 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 - החוק לתיקון חוק התכנון משנת 2014 הביא עוד שינויים לעומת ההצעה לעיל:
"12ב. סמכויות ועדת הערר (תיקונים: התשנ"ה (מס' 4), התשס"ב, התשס"ו (מס' 2), התשע"ד (מס' 2))
(א) ואלה התפקידים והסמכויות של ועדת הערר:
(1) לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדה מקומית, של רשות רישוי מקומית או של ועדה משותפת למספר ועדות מקומיות שבמחוז אחד, בכל עניין שבו ניתנת בחוק זה זכות ערר על החלטותיהן למעט בעניינים שבתחום סמכותה של ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה שמונתה לפי סעיף 12ו;
(2) לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי כאמור בפסקה (1) שעניינה חלוקה ואיחוד של קרקעות לפי פרק ד', או היתר לפי חוק זה, לרבות הקלה או היתר לשימוש חורג;
(3) לדון ולהחליט בערר על החלטת ועדה מקומית בעניין תכנית שבסמכותה לפי סעיף 62א ולהחליט אם לאשר תכנית כאמור, עם או בלי שינויים, או בתנאים שתקבע או לדחותה;
(3א) לדון ולהחליט בערר שעניינו הנחיות מרחביות לפי סעיף 145ד(ז);
(3ב) לדון ולהחליט בהשגה לפי סעיף 152(א2);
(3ג) לדון ולהחליט בערר בשל אי-מתן היתר לפי סעיף 152(א3);
(4) לדון ולהחליט בכל ערר אחר שחוק זה מסמיך אותה לדון ולהחליט בו;
(5) לדון ולהחליט בערר לפי סעיף 26(ג) לחוק משק הגז הטבעי.
(ב) ועדת הערר רשאית לקבל חוות-דעת של מומחה בכל עניין הנדון בפניה, בין ביוזמתה ובין ביוזמת הצדדים הנוגעים לעניין; שר הפנים רשאי להתקין תקנות לעניין סעיף-קטן זה.
(ג) החלטת ועדת הערר תישלח בדואר רשום לצדדים וליושב-ראש הוועדה המקומית, תוך שבעה ימים מיום קבלתה.
(ד) (1) החלטת ועדת ערר לפי סעיף-קטן (א)(1) ו- (2) תהיה סופית;
(2) על החלטת ועדת ערר לפי סעיף-קטן (א)(3) ניתן לערור לוועדה המחוזית לפי סעיף 111.
(ה) שר הפנים, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ותנאים שבהם יהיה יושב-ראש ועדת הערר מוסמך לדון ולהחליט לבדו בערר, או בהשגה לפי סעיף 152(א2), על החלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית שעניינה היתר, לרבות הקלה או היתר לשימוש חורג."

ועדת הערר מוסמכת להאריך את המועד. סמכות זו הינה סמכות טבועה של ועדת הערר {לעניין זה ראה בר"ם 2340/02 הוועדה לתכנון ולבניה רמת השרון נ' אגא וכט ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (30.03.03); עת"מ (יר') 52167-12-11 גאיל (גילה) שירה דרוטמן נ' האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.02.12); רע"א 4990/05 ממן יעקב ואח' נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.10.09)}.

הסמכות הטבועה משרתת את חיזוק הנגישות לצדק בכלל, ולמערכות המקצועיות והשיפוטיות בפרט. יחד-עם-זאת, מאחר שאין המדובר בסמכות הקבועה בחוק, צריך השימוש בה להיעשות בריסון ואיפוק, תוך איזון מתמיד בין חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון והצורך בשמירה על מועדים הקבועים בחיקוק, ובין השאיפה להגביר את הנגישות למערכות הצדק ולביקורת השיפוטית.

כשם שאין לעשות שימוש בסמכות הטבועה כעניין שבשגרה, כך גם אין לחסום את הנגישות לערכאות באופן מוחלט בשם עקרון סופיות הדיון.

הוראת סעיף 12ב לחוק התכנון והבניה קובעת את סמכויות ועדת הערר ואלו כוללות בין היתר ערר על החלטה של הוועדה המקומית {ראה סעיף 12ב(א) לחוק; ת"א (יר') 16908-01-11 גל חי דדי נ' ר. אביטל ובניו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.11)}.

סעיף 12ב(א)(3) לחוק התכנון והבניה קובע כי בין השאר, סמכותה של ועדת הערר, לדון ולהחליט בערר על החלטת ועדה מקומית בעניין תכנית שבסמכותה לפי סעיף 62א לחוק ולהחליט אם לאשר תכנית כאמור, עם או בלי שינויים, או בתנאים שתיקבע או לדחותה.

יובהר כי על החלטות לפי סעיף 12ב(א)(3) לחוק התכנון והבניה ניתן לערור ברשות יו"ר וועדת הערר לוועדה המחוזית, זאת כפי שנקבע בסעיפים 12ב(ד)(2) ו- 111 לחוק התכנון והבניה {עת"מ (ת"א) 7913-07-10 אורה שרעבי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.07.11)}.

קיימים מספר דרכים לתקיפת היתר בניה. הראשונה, היא הגשת ערר לוועדת הערר המחוזית {כאמור בסעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבניה}. השניה, היא הגשת עתירה לבית-המשפט לעניינים מינהליים {עת"מ (יר') 1193/09 רוני בר-און נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.12)}.
זאת ועוד. החוק מורה כי החלטות ועדת הערר הן סופיות {סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבניה} ומכאן שהן אינן ניתנות לערעור. הדבר מגביל את היקף הביקורת האפשרית של בית-המשפט על החלטת הוועדה, ואולם לא נובע מכך שבית-המשפט משולל כל סמכות של ביקורת שיפוטית כלפי ועדת הערר. הביקורת מוגבלת לעילות ההתערבות בשיקול-דעתה של רשות מינהלית ואינה עולה כדי ביקורת של ערעור {עת"מ 1736/04 סעדיה אונג'י ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובניה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (10.09.06)}.

החלטת ועדת הערר אשר ניתנה במסגרת ערר על החלטת הוועדה המקומית, היא החלטה סופית מטעם רשויות התכנון {סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבניה}. יחד-עם-זאת, החלטת ועדת הערר בסוגיית השימוש החורג, מתכנית או מהיתר, נתונה לביקורת שיפוטית. ביקורת זו תיעשה על-פי עילות ההתערבות בשיקול-דעתה של הרשות המינהלית, ובהן עילת הסבירות {עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת נ' ועדת הערר המחוזית מחוז הדרום, פ"ד נה(1), 199, 209 (2004)}.

בעיקרו-של-דבר, אין בית-המשפט ממיר את שיקול-דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול-דעתו. היקף הביקורת שעל בית-המשפט להפעיל מתמצה בבדיקה האם החלטת מוסד התכנון נתקבלה ללא משוא פנים, בלא אפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום-לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות {עת"מ (ב"ש) 48192-05-11 פז בית זיקוק אשדוד בע"מ נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.11)}.