הריסה על אי-קיום צו ביניים (סעיף 241 לחוק)

סעיף 241 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"241. הריסה על אי-קיום צו ביניים (תיקון התשל"ח)
נמשכו פעולות הבניה בניגוד לצו הפסקה מינהלי או בניגוד לצו הפסקה שיפוטי, בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו או הוועדה המקומית, ואם ראה שמן הצדק לעשות כן, לצוות שכל מבנה או כל חלק ממנו שהוקמו בניגוד להוראות צו ההפסקה המינהלי או השיפוטי ייהרסו מיד (להלן: "צו הריסה שיפוטי")."

הפסיקה התייחסה רבות לסמכות בית-המשפט ליתן צווי הריסה שיפוטיים על-פי סעיף 241 לחוק התכנון והבניה, כשתכליתם של הצווים שנקבעו בפרק י' לחוק הוא ביעור תופעת הבניה הלא חוקית בעודה באיבה.

ב- רע"פ 5584/03 {פינטו נ' עיריית חיפה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (01.12.04)} קבע בית-המשפט:

"בשל אופיין הייחודי של עבירות בניה - החשש להנצחה של התנהגות עבריינית, מקום שמיבנה בלתי-חוקי ממשיך לעמוד על תילו - אין די בענישה הפלילית המקובלת. בנוסף לסנקציה הפלילית הרגילה, קיים צורך לסלק את הבניה הבלתי-חוקית, או, לחלופין, להכשירה. לתכלית זו העניק החוק סמכויות לוועדה המקומית ולבתי-המשפט, לפעול כנגד הבניה הבלתי-חוקית גופה, בנוסף לגזירת - דינו של עבריין הבניה במאסר או בקנס."

ב- רע"פ 10896/04 {אגבארייה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.04)} קבע בית-המשפט:

"במקרים אלה קיימת חשיבות יתרה להפסקת הבניה בעודה באיבה, בכדי למנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח, ומשכך, רואה המשפט בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומינהליים בתחום התכנון והבניה. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה ב- רע"פ 8406/03 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו", פורסם באתר האינטרנט נבו (27.01.04): "אין להמעיט בחשיבות הבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם באורח אפקטיבי לתופעות של אי-ציות לחוק וזלזול בצווי בית-המשפט דרך-כלל, ובתחום התכנון והבניה בפרט."
בעניין זה, אני מפנה גם ל- ע"פ 1109/03 (מחוזי נצ') הוואקף המוסלמי בנצרת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז הצפון, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.03).
אם כך עולה מהפסיקה כי יש להתייחס בחומרה הראויה למצבים בהם הוצא צו הפסקה שיפוטי או מינהלי לעבודות בניה לא חוקיות, ואילו בעל הנכס המשיך בשלו, והתקדם בבניה לאחר קבלת צו ההפסקה לידיו. לצד הפן הפלילי של הפרת צו הפסקה שיפוטי או מינהלי, החוק העניק כלים כאמור לבית-המשפט לטפל בתופעה חמורה זו באופן מעשי ואופרטיבי על-ידי הוצאת צו הריסה שיפוטי לאותן תוספות בניה שבוצעו ללא היתר."
{ראה גם צ"ה (נצ') 20703-10-13 ועדה מקומית לתכנון נצרת נ' סעיד קאסם אבו אחמד, תק-של 2013(4), 113573 (2013)}

ב- בב"נ (חד') 34782-08-13 {וועדה מקומית לתכנון ובניה עירון נ' מאהר מוואסי, תק-של 2013(3), 50833 (2013)} קבע בית-המשפט:

"8. משכך, נועד הסעיף המקנה לבית-המשפט סמכות לתת צו הריסה שיפוטי דחוף למקרים שבהם יוכח שנעשו פעולות בניה בניגוד לצו הפסקה מינהלי או לצו הפסקה שיפוטי. צו ההריסה נועד איפוא כדי למנוע ממי שבנה בניגוד לצווי הפסקה ליהנות מפירות הפרותיו.
9. כפי שיוכח להלן, שם המשיב ללעג ולקלס את שני הצווים, הן המינהלי והן השיפוטי, ונראה שאין על המשיב שלפניי מורא החוק או מורא בית-המשפט ועל-כן יש לתת צו הריסה שיפוטי מיידי.
10. באשר להפרת צו ההריסה המינהלי, עיון בתמונה נספח ג' לבקשה מעלה כי ביום מתן הצו ומסירתו לידי המשיב ב- 14.08.13, היה מצב המבנה כפי שעולה מהתמונה - יציקת רצפה בלבד. בתמונה מיום 21.08.13 נראה כי נבנו בלוקים היקפיים על הרצפה, דבר המוכיח שהמשיב הפר ברגל גסה או הוראות הצו המינהלי.
11. כאמור, צו הפסקת בניה שיפוטי ניתן ביום 22.08.13 ונמסר לידי המשיב (ראו מב/3) והמשיב לא כפר כי הוא קיבל את הצו; לעניין הפרת הצו השיפוטי, די אם אפנה לתמונה מיום 25.08.13 (מב/1) בה נראים פועלים מבצעים עבודת טפסנות; ואם לא די בכך, מצב המבנה ביום 27.08.13 שונה מזה שהיה ב- 25.08.13 (ראו התמונה מב/2), שכן נראה כי עבודות הטפסנות שהיו במקום ב- 25.08.13 פורקו לאחר יציקה והוקמו עבודות טפסנות אחרות כהכנה ליציקה.
12. משכך, הפר המשיב הן את צו ההפסקה המינהלי והן צו ההפסקה השיפוטי והתנאים האמורים בסעיף 241 התמלאו ועל-כן אני מקבל את הבקשה ונותן בזאת צו הריסה שיפוטי המורה למשיב להרוס את כל שנבנה על המקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 8759 בבקה אל גרביה, כל זאת תוך 7 ימים מיום קבלת הצו. לא יעשה כן, תהיה רשאית המבקשת לבצע במקומו את צו ההריסה."

ב- ע"פ (יר') 26682-12-11 {אמנון לוי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2014(3), 15821 (2014)} קבע בית-המשפט:

"גם בעניין העבירה של הפרת צו שיפוטי, הנדונה באישום השני, לא נפל פגם בהכרעת דינו המרשיעה של בית-משפט קמא בעניינו של מערער 1. לא קמה עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית-משפט קמא, לפיה מערער 1 ידע על מתן הצו להפסקת עבודות, ואף היה מודע להפרתו; מה גם שקביעות אלה נסמכו, בין השאר, על דבריו של מערער 1 עצמו. באשר לטענת מערער 1, לפיה לא קיבל לידיו את צו הפסקת העבודות, הרי שבדין קבע בית-משפט קמא כי לצורך ההרשעה בעבירה דנן די שהוכח כי הלה ידע על קיומו של הצו והפר אותו (ע"פ 200/56 בצראוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יא 468, 473 (1957); וכן ראו: ע"פ 4603/90 אדירים חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2), 529 (1993)). לפיכך, לא קמה עילה להתערב בהכרעת הדין המרשיעה בעניינו של מערער 1 לגבי שני האישומים."

ב- תו"ב (שלום קר') 49221-07-10 {ועדה מקומית לתכנון ובניה חבל אשר נ' מאיר ליכטמן, תק-של 2011(1), 67055 (2011)} קבע בית-המשפט:

"יש להבדיל בין צו שיפוטי הניתן מכוח הוראת סעיף 241 לחוק התכנון והבניה לבין צו שיפוטי הניתן במסגרת גזר דין בעקבות כתב אישום על ביצוע עבירת בניה ללא היתר. בעוד שברירת המחדל לעניין צו הניתן לפי סעיף 241 הינה החלת הצו על הוועדה המקומית אלא-אם-כן ניתנה הוראה אחרת, הרי שבצו הריסה הניתן במסגרת גזר דין בעקבות כתב אישום בגין בניה ללא היתר, הינה החלת הצו על הנאשם. על-כן בהיעדר בקשה והוראה מפורשת המורה אחרת, חל הצו כנהוג וכמקובל על הנאשם עצמו ואין מקום לפרשנות אחרת."

ב- ב"ש (שלום קר') 651/07 {הוועדה המקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' השאם מוחי אלדין בדראן, תק-של 2008(1), 8049, 8051 (2008)} קבע בית-המשפט:

"א. הבסיס הסטטוטורי למתן הצו
... צו הריסה שיפוטי כאחד מאמצעי האכיפה העומדים בפני רשות, נועד למעשה לאפשר לרשות מקומית לתת תגובה מהירה לבניה הבלתי-חוקית, שכדברי כב' הנשיא מ' שמגר ב- בר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1), 494 (1984):
'בניה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...'
אם כך לגבי בניה ללא היתר, קל וחומר לגבי בניה, שלא רק שהיא בוצעה ללא היתר, על קרקע שייעודה חקלאי, אלא גם - בניגוד לצו הפסקה שיפוטי ודוק, שצו ההפסקה השיפוטי, שניתן במקרה הנוכחי, נועד להעמיד את מר הישאם על חומרת מעשיו ונועד לשמש לו תמרור אזהרה לבל ימשיך בבניה הבלתי-חוקית.
ב. לא יהא זה צודק, איפוא, להשאיר את המצב על כנו, מצב, שמר הישאם יצר, בהפרות הבוטות של צו ההפסקה השיפוטי, בהיקף כה נרחב, תוך רמיסה ברגל גסה של עקרון שלטון החוק, בחינת לית דין ולית דיין. לפיכך, ולפי סמכותי כאמור בסעיף 241 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הנני מורה על צו הריסה שיפוטי. הנני מעכב את ביצוע צו ההריסה למבנה אשר נבנה תוך הפרה של צו ההפסקה השיפוטי, שניתן ב- ב"ש 2608/07 בבית-משפט השלום עכו, החל מקבלת הצו ביום 04.04.07. על-מנת לאפשר התארגנות לביצוע ההריסה או הגשת ערעור על החלטה זו, הנני מעכב את ביצועו עד ליום 08.03.08."

ב- בב"נ (עכו) 47869-05-12 {וועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים נ' זיד סמניה, תק-של 2012(3), 7595 (2012)} דחה בית-המשפט בקשה לצו שיפוטי מכוח סעיף 241 לחוק התכנון והבניה בקבעו:

"המחלוקת בין הצדדים הינה באשר למועד בו בוצעה יציקת הגג, והאם הדבר היה לפני מסירת צו ההפסקה השיפוטי או לאחריו.
המפקח העיד כי, בביקורו במקום, ביום 11.04.12, הבחין כי מבוצעות במבנה עבודות תפסנות ועבודות הכנת הגג ליציקה, והוא צילם את התמונה, שהוגשה וסומנה ת/1, בה מתועדים מספר פועלים העובדים על גג הבית. לטענת המפקח, אין זה אפשרי כי הפועלים הנ"ל עמדו על בטון שהם יצקו באותו יום, והדבר אך מוכיח כי ביום 11.04.12, עת מסירת הצו, טרם בוצעה יציקה של הגג אלא עבודות הכנה ליציקה, אשר בוצעה לאחר מכן (עמוד 3 לפרוטוקול ישיבת יום 28.06.12). עיינתי בתמונה הנ"ל, ומצאתי כי היא מתעדת שני פועלים, המבצעים עבודות על גג המבנה. התמונה צולמה ממרחק מהמבנה ולא ממקום בקרבתו, ולא ניתן לראות בה את גג המבנה, אלא את קצהו הקרוב למקום צילום התמונה, כך, שלא ניתן ללמוד ממנה כי טרם בוצעה יציקה של הגג בשעת צילומה. לא ניתן לקבוע כי יציקת הגג כבר בוצעה במועד צילום התמונה, אך מהעובדה כי שני אנשים עומדים על הגג, כטענת המפקח. אכן, בתמונה מיום 06.05.12, שהוגשה וסומנה ת/2, נראה המבנה לאחר פירוק עבודות התפסנות, אם כי לא ניתן לקבוע כי מצב הבניה ביום זה שונה ממצבה ביום 11.04.12, שכן תמונה זו, ת/2, צולמה מאותו מקום בו צולמה התמונה ת/1, ומלבד פירוק התפסנות, לא ניתן להבחין בכל הבדל במצב המבנה. הדבר תומך בטענת המשיב, לפיה, עם מסירת הצו לידיו כבר בוצעה יציקה של הגג, וכי מאז מסירת הצו, ביום 11.04.12, לא בוצעה עבודת בניה נוספת, וכי הקבלן אך פירק, מאוחר יותר, את עבודות התפסנות.
העיד כי:
'כשנכנסים לשטח יש כניסה מהשוק וזה מקום יותר גבוה מהבניין עצמו. כשיורדים לעבר המבנה רואים את הגג ואז ראיתי שאין יציקה.
לאחר שמסרתי את הצו צילמתי מהמדרון למטה. אין לי צילום מלמעלה שמראה את היציקה.'
(עמוד 4 שורות 10-6 לפרוטוקול הנ"ל)
המפקח לא תיעד בכתב כי בביקורו ביום 11.04.12 הוא עמד במקום גבוה ממנו הבחין בגג המבנה וכי וראה כי טרם בוצעה יציקה של חלק זה במבנה. המפקח לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת להימנעותו לתעד עדות ראיה זו בכתב. לא זו אף זו, טענה זו של המפקח לא צוינה על ידו בחקירה הראשית, אלא אך בחקירה הנגדית, בתגובה לשאלות ב"כ המשיב. המדובר בעדות כבושה, שלא היה בצידה הסבר סביר לכבישתה עד לדיון בבקשה. כמו-כן, לא מצאתי כל הסבר סביר לכך שהמפקח לא צילם את המבנה ממקום בו ניתן להבחין בגג המבנה, אלא שבחר הוא לצלמו ממקום שמפלסו נמוך מגג המבנה, ובכך לא ניתן ללמוד על מצב גג המבנה ביום 11.04.12, בשעת מסירת הצו לקבלן, ולא ניתן ללמוד על מצב גג המבנה אך מהתמונה ת/1. לעניין זה מתעוררת תהייה עמוקה לפשר הימנעות המפקח מצילום גג המבנה ממקום גבוהה, שעה שהוא העיד כי הוא היה במקום גבוה, ממנו הבחין כי טרם בוצעה יציקה של המבנה, והיתה לידיו האפשרות לצלם מצב זה של הגג, מאותו מקום. יתרה-מזאת, לא הוגשה כל ראיה, לרבות עדות או תמונה, המתעדת את עבודות יציקת הגג, עת ביצוען בפועל. לא מצאתי כל הסבר לכך שחרף מסירת הצו למשיב, ביום 11.04.12, ביקורו הנוסף של המפקח היה אך ביום 06.05.12, היינו, בחלוף למעלה משלושה שבועות ממועד מסירת הצו, בעוד שלא בוצע כל ביקור בסמוך למועד מסירת הצו, על-מנת לוודא כי המשיב לא מפר את הצו.
אציין כאן את דברי המפקח, בעדותו בפניי:
'לא בוצעו כל פעולות לאחר יציקת הגג ופירוק התפסנות.'
(עמוד 4 שורה 31 לפרוטוקול)
היינו, לאחר יציקת הגג, לא בוצעו עבודות בניה נוספות. כאמור, שוכנעתי כי יציקת הגג בוצעה לפני מסירת הצו לידי המשיב, ביום 11.04.12.
סוף דבר
לכל אלה, נחה דעתי כי המשיב לא הפר את צו ההפסקה השיפוטי, לאחר שנמסר לו ביום 11.04.12.
אני דוחה את הבקשה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הריסה על אי-קיום צו ביניים (סעיף 241 לחוק)