סדרי הערר (סעיף 153 לחוק)

סעיף 153 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע:

"153. סדרי הערר (תיקון התשנ"ה (מס' 4))
לדיון בערר לפי פרק זה, יוזמנו מבקש ההיתר, המתנגד, ונציגי רשות הרישוי המקומית או נציג הוועדה המקומית, לפי העניין, ומשהתייצבו יתקיים הדיון בפניהם ורשאים הם להשמיע בפני ועדת הערר את טענותיהם."

ב- עת"מ 1033/03 {יצחק כרסנטי נ' ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.08.05)} נפסק:

"דין הטענה להידחות. חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, אינם מחייבים את הוועדה המקומית לקיים דיון במעמד הצדדים בבואה להכריע בבקשה להיתר (סעיפים 146, 149 לחוק, תקנות 16, 16א לתקנות הנ"ל). זאת, להבדיל מדיון בערר, לגביו מחייב החוק כי יוזמנו לדיון מבקש ההיתר, המתנגדים ונציג הוועדה המקומית (סעיף 153 לחוק התכנון והבניה)."

פרק י"א: הגבלות בקרקע חקלאית
ובתחום הסביבה החופית
(סעיף 156 לחוק)
הההה5050
סעיף 156 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

הגבלות בקרקע חקלאית ובתחום הסביבה החופית
(תיקון מס' 69) תשס"ד-2004

"156. הגבלות בקרקע חקלאית ובתחום הסביבה החופית (תיקון התשס"ד)
(א) לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה.
(תיקון מס' 69) תשס"ד-2004

(ב) לא יעשה אדם בתחום הסביבה החופית דבר הטעון היתר לפי פרק זה אלא בהתאם לאמור בתוספת השניה."

כללי
במדינה קטנה כישראל, שמשאביה הקרקעיים מוגבלים, קיים צורך בעל עוצמה מיוחדת להגן על אינטרסים ארוכי-טווח של הציבור בשימור ערכי קרקע ונוף, ועל האיזון הנדרש בין צורכי הפיתוח המסחרי והתעשייתי לבין שימור ערכי הטבע, בקביעת היקף ניצולה הראוי של הקרקע.

לכן, דיני התכנון נותנים כיום ביטוי לא רק לצורך בפיתוח אורבני לקידום צרכים חברתיים שונים הקשורים בהשבחת תנאי המגורים של האדם, ומתן תנופה כלכלית ותעסוקתית לאוכלוסיה באיזורים השונים.

הם מבטאים, בה-בעת, גם את הצורך בנקיטת גישה זהירה ומדודה בהיקף ניצולה של הקרקע, מתוך ראיית החשיבות שבשימור שטחים פתוחים שנועדו למטרות חקלאיות ולשימור קטעי נוף וטבע, ובהגנה עליהם מפני בניה מואצת, המאיימת לפגוע בייחודם. התפיסה התכנונית המודרנית בנויה על תודעת איזון בין קדמה כלכלית ותרבותית לבין שימור פניו המקוריים של הטבע בעיצוב פני הסביבה למען רווחתו של האדם {עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע פורסם באתר האינטרנט נבו (07.12.06),; בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3), 503, 512-14 (2004)}.

אכן, דיני התכנון מתחשבים, במתחמי קרקע בעלי אופי מיוחד, ובצורך לשמר את ייעודם הייחודי. נכללים בכך מקרקעין המיועדים, מעצם טיבם, לתועלת הציבור הרחב, אשר נדרש מאמץ מיוחד לשמר את אופיים; כאלה הם, למשל, מקרקעי ייעוד שניתנת להם הגנה מיוחדת בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וכאלה הם גם מקרקעין שיועדו למטרות חקלאות, ושטחים פתוחים של נוף וטבע שחוק התכנון והבניה יצר מנגנון תכנוני מיוחד שנועד לפקח על דרכי תכנונם {סעיף 156(א) והתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה}.

על-פי התוספת לחוק, תכנית החלה על קרקע חקלאית טעונה אישור הולקחש"פ, ועדה מיוחדת לשמירה על קרקע חקלאית, המוקמת ליד המועצה הארצית, והוועדה לא תשתמש בסמכות האישור "אלא במידה שהדבר דרוש לשם שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית וניצולה החקלאי, ושמירה על שטחים פתוחים" {סעיפים 11 ו- 6 לתוספת}.
{עע"מ 2528/02 ועדת ערר מחוזית - מחוז המרכז נ' פז חברת נפט בע"מ ואח', תק-על 2008(2), 3838 (2008)}

ב- עת"מ (מרכז) 42001-12-10 {אברהם כראדי נ' מדינת ישראל משרד החקלאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.12.11)} נפסק:

"סעיף 156(א) לחוק התכנון והבניה קובע כי לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה. סעיף 7 לתוספת הראשונה, שעניינו הגבלות בשימוש בקרקע חקלאית, קובע כי לא יינתן על-ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הוועדה. "מטרה לא חקלאית" היא בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים. שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוועדה ואישור הוועדה המחוזית."

ב- תו"ב (חד') 22395-05-11 {ועדה מקומית לתכנון ובניה עירון נ' עבד אללטיף שיך עבד, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.11)} נפסק:

"דין הנאשם הורשע על-פי הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעניינן בניה ושימוש במבנה שהוקם על קרקע חקלאית ללא היתר, עבירה על הסעיפים 204, 205, 208(א) ביחד עם סעיף 145, ושימוש בקרקע חקלאית ללא היתר, עבירה על הסעיפים 204(א)(ג) ביחד עם סעיף 156(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שהקים מבנה מגורים בשטח של 150 מ"ר על אדמה חקלאית ללא היתר בניה כדין. אין צורך לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר מחבלת בעבודות רשויות התכנון ומונעת תכנון רצוף משום שיש צורך להתחשב בכל בניין בלתי-חוקי שיוקם, דבר שגורם לעיכוב תכניות מיתאר שבדעת הרשויות להכין. אין גם להתעלם ממצוקת הדיור בסקטור שאליו משתייך הנאשם אולם כל זאת אין בו כדי להצדיק הקמת מבנה בשטח של 150 מ"ר על אדמה חקלאית."

ב- תו"ב (חד') 21976-05-11 {ועדה מקומית לתכנון ובניה עירון נ' מחמוד מסארוה, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.11)} נפסק:

"הנאשם הורשע על-פי הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעניינן בניה ושימוש במבנה שהוקם על קרקע חקלאית ללא היתר, עבירה על הסעיפים 204, 205, 208(א) ביחד עם סעיף 145, ושימוש בקרקע חקלאית ללא היתר, עבירה על הסעיפים 204(א)(ג) ביחד עם סעיף 156(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שהקים מבנה קוטג' בשטח של 140 מ"ר על אדמה חקלאית ללא היתר בניה כדין. אין בכל הנימוקים שנטענו על-ידי הנאשם כדי להצדיק הקמת מבנים בלתי-חוקיים. הקמת מבנים כאלה מחבלת בעבודת רשויות התכנון ומונעת הגשת תכניות העונות על צורכי הבניה של התושבים."

חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
התוספת הראשונה
(תיקון: התשמ"ח (מס' 2))
(סעיף 156(א))

"1. הוועדה (תיקון התשנ"ה (מס' 4))
תוקם ליד המועצה הארצית ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (בתוספת זו: "הוועדה").
2. הרכב הוועדה (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4), התשס"ג (מס' 2), התשס"ט (מס' 3))
ואלה יהיו חברי הוועדה:
(1) שני נציגים של שר הפנים;
(2) שני נציגים של שר החקלאות;
(3) נציג שר השיכון;
(4) נציג שר הביטחון;
(5) נציג המוסדות המיישבים שימנה שר הפנים לפי המלצת הסוכנות היהודית לארץ-ישראל;
(6) נציג המועצה הארצית שימנה שר הפנים לפי המלצתה;
(7) נציג הרשויות המקומיות שימנה שר הפנים;
(8) שני נציגי החקלאים שימנה שר הפנים;
(9) נציג רשות מקרקעי ישראל;
(10) נציג השר לאיכות הסביבה;
(11) חבר אחד שימנה שר הפנים והוא:
אדריכל או מהנדס הרשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמשמעותו בחוק המהנדסים והאדריכלים או בעל תואר אקדמי בתחום תכנון ערים ואיזורים, ובלבד שיתקיימו בכל אחד מהם שניים אלה:
(א) הוא בקיא בענייני תכנון ובניה;
(ב) הוא אינו עובד המדינה או עובד ועדה מקומית או רשות מקומית שבאותו מחוז;
חבר כאמור ימונה על-פי המלצת הארגון המייצג את מרב בעלי הכישורים האמורים, כפי שיקבע שר הפנים בהודעה ברשומות;
(12) נציג של הגופים הציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה, שימנה שר הפנים בהתייעצות עם השר לאיכות הסביבה, מתוך רשימת מועמדים שיגישו לו גופים אלה; לעניין זה, "הגופים הציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה" - הגופים המפורטים בתוספת לחוק ייצוג גופים ציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002".
3. יושב-ראש הוועדה (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
שר הפנים ימנה אחד מנציגיו בוועדה להיות יושב-ראש בה.
4. הנוהל (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
הוועדה תקבע בעצמה את סדרי עבודתה ודיוניה, לרבות המנין החוקי שלה, במידה שלא נקבעו בחוק זה או בהחלטת המועצה הארצית.
5. הכרזה על קרקע חקלאית (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשע"ד (מס' 2))
המועצה הארצית רשאית, לאחר שהתייעצה עם הוועדה, להכריז ברשומות כי קרקע פלונית תהא קרקע חקלאית לעניין חוק זה (להלן: "קרקע חקלאית").

6. הגבלת אישור תכנית (תיקונים: התשס"ו (מס' 2), התשע"ד (מס' 2))
(א) בכפוף להוראות סעיף 9, לא תאושר תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת, החלה על קרקע חקלאית המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים, אלא-אם-כן מתקיים בה אחד מאלה:
(1) התכנית אושרה על-ידי הוועדה או שהיא מקיימת את כל הוראותיה של תכנית מיתאר שאושרה על-ידי הוועדה;
(1א) התכנית חלה על שטח שהוועדה, או המועצה הארצית או ועדת-משנה שלה בהתאם להוראות פסקה (2), אישרה לגביו תכנית המייעדת אותו למטרה אחרת שאינה מטרה חקלאית או שטחים פתוחים;
(2) התכנית אושרה על-ידי המועצה הארצית או ועדת-משנה שלה, ובלבד שאישור התכנית כאמור נדרש לפי הוראות תכנית מיתאר ארצית או מחוזית, וצויין במפורש בהחלטת המועצה או ועדת-המשנה שלה, לפי העניין, כי האישור ניתן גם לצורך תוספת זו.
(ב) בסעיף זה, "תכנית מיתאר מחוזית" - לרבות תכנית מיתאר מחוזית שהופקדה וטרם אושרה.
7. הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4), התשע"ד (מס' 2))
(א) לא יינתן על-ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הוועדה.
(ב) "מטרה לא חקלאית" , בסעיף זה - בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.
(ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוועדה המחוזית ובקרקע המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים - גם אישור הוועדה.
8. הגבלות על קביעת מפעלים (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
היתה קביעת מקומם של מפעלים, מוסדות או מתקנים באיזור שנקבע בתכנית כאיזור חקלאי, או בכל מקום אחר שתכנית אינה חלה בו, טעונה היתר או הסכמה לפי חוק זה, לא יינתן ההיתר או ההסכמה אלא בהסכמת הוועדה; הוראה זו אינה חלה על מתקני מים, ביוב, ניקוז וחשמל.
9. תכנית הטעונה אישור הוועדה (תיקון התשס"ו (מס' 2))
(א) החליט מוסד תכנון להפקיד תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת, החלה על קרקע חקלאית המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית, כהגדרתה בסעיף 6(ב), למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים, ולא מתקיים בתכנית אף תנאי מהתנאים המפורטים בסעיף 6(א), יעבירה מוסד התכנון לוועדה.
(ב) ועדת-משנה בת חמישה חברים ובהם יושב-ראש הוועדה, נציג שר החקלאות ונציג השר לאיכות הסביבה תחליט, תוך שלושים ימים מיום קבלת התכנית, אם התכנית טעונה אישור הוועדה, ותודיע על-כך למוסד התכנון.
(ג) לא החליטה ועדת-המשנה תוך המועד האמור, לא תהיה התכנית טעונה אישור הוועדה.
(ד) החליטה ועדת-המשנה כי התכנית טעונה אישור הוועדה, תחליט הוועדה תוך שישים ימים מיום שהתקבלה ההחלטה כאמור בסעיף-קטן (ב).
(ה) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף-קטן (א), מוסד התכנון או מגיש התכנית רשאים לבקש את החלטת הוועדה לפני שתופקד התכנית.
(ו) הוראות סעיף זה יחולו גם על בקשות להיתר או להסכמה לפי סעיפים 7(א) ו- 8.
(ז) הוועדה תודיע למוסד התכנון על אישור או הסכמה לפי סעיפים 6, 7 או 8, או על סירובה לתת אותם.
10. בדיקת תכניות קיימות (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
הוועדה תבדוק את התכניות החלות על קרקע חקלאית שאושרו לפני שהוכרזה כקרקע חקלאית, במידה שלא נעשו באותה קרקע, אגב ביצוע התכנית, עבודות בניה או עבודות אחרות שניתן עליהן היתר לפי החוק, ורשאית היא ליזום התליית תכנית כאמור, שינויה או ביטולה.
11. הגבלת השימוש בסמכויות הוועדה (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4))
לא תשתמש הוועדה בסמכות לפי חוק זה, אלא במידה שהדבר דרוש לשם שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית וניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים.
11א. תכנית לדרכים (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4))
על-אף האמור בסעיף 6, לא תימנע הוועדה מלאשר תכניות לדרכים שנקבעו בתכנית מיתאר ארצית לדרכים או בתכנית מיתאר אחרת או בתכנית מפורטת הנגזרות ממנה, אך רשאית היא, תוך שישים ימים מיום שהוגשה לה תכנית לאישור, להתנות את אישורה בשינוי התוואי עד כדי 750 מטרים לכל צד מציר הדרך בתכנית, אם הדבר נחוץ לשמירה על הקרקע החקלאית, ובלבד שאין בכך שינוי מהותי בתכנית; לא עשתה כן תוך ששים ימים כאמור - יראו את התכנית שהוגשה כמאושרת על-ידי הוועדה.
12. ועדת ערר (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4))
(א) המועצה הארצית תמנה מבין חבריה ועדת ערר של חמישה לעניין תוספת זו.
(ב) הרואה את עצמו נפגע על-ידי סירוב הוועדה לתת אישור לפי סעיפים 6, 9, 11א או 16 או לתת את הסכמתה לפי סעיפים 7 או 8, רשאי לערור על הסירוב לפני ועדת הערר לפי סעיף-קטן (א).
(ג) לא החליטה הוועדה כאמור בסעיף 9(ד) רשאי מי שרואה את עצמו נפגע על-ידי כך להביא את העניין במישרין בפני ועדת הערר לפי סעיף-קטן (א), אשר תיתן החלטתה תוך ששים ימים מיום שהוגש הערר.
(ד) לוועדת הערר לפי סעיף-קטן (א) יהיו לעניין סעיף זה כל הסמכויות של הוועדה לפי התוספת הזאת.
(ה) אין אחרי החלטת ועדת הערר לפי סעיף-קטן (א) ולא כלום.
13. סדרי הדין בועדת ערר (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4))
שר הפנים, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית, רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין של ועדת הערר לפי סעיף 12(א).
14. דין המדינה (תיקונים: התשמ"ח (מס' 2), התשנ"ה (מס' 4))
(א) סעיף 7 יחול גם על המדינה, אולם בכפוף להוראות סעיף-קטן (ב) בערר לפי סעיף 12 כשהעורר הוא אחד ממוסדות המדינה, תכריע הממשלה, אחרי התייעצות עם המועצה הארצית, במקום ועדת הערר לפי סעיף 12(א).
(ב) בערר על החלטת הוועדה לפי סעיף 11א, כאשר העורר הוא אחד ממוסדות המדינה, יידון הערר לפי סעיף 12(א) בפני ועדת הערר ויחולו הוראות סעיף 12.
15. שמירת דינים וסמכויות אחרות (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
הוראות תוספת זו אינן גורעות מהגבלות על הבניה או על השימוש בקרקע שבחוק זה ושבכל דין אחר, ולא יהיה במתן אישור על-ידי הוועדה משום חיוב לתת אישור על-פי החוק.
16. הוראות מעבר (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
תוך תקופה של שנתיים מיום תחילת חוק זה לא ייקבע ייעודה של קרקע שטרם נקבע לה ייעוד, ולא ישונה ייעודה החקלאי של קרקע שנקבע בתכנית מאושרת, אלא באישור הוועדה."

התוספת השניה (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
(סעיף 156(ב))

"1. הגדרות (תיקונים: התשס"ד (מס' 3), התשס"ח (מס' 2), (מס' 6))
בתוספת זו:
"המועד הקובע":
(1) לעניין הים התיכון - יום תחילתו של תיקון 69;
(2) לעניין ים סוף - יום תחילתו של חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון), התשס"ח-2007;
(3) לעניין ים כינרת - יום פרסומו של חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת, התשס"ח-2008;
"קו החוף" ו- "תחום חוף הים" - כהגדרתם בחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004;
"תיקון 69" - חוק זה כנוסחו לפי סעיף 21 לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004.
2. הוועדה לשמירת הסביבה החופית (תיקון התשס"ד (מס' 3))
תוקם ליד המועצה הארצית ועדה לשמירת הסביבה החופית (להלן בתוספת זו: "הוועדה").
3. הרכב הוועדה (תיקונים: התשס"ד (מס' 3), התשס"ט (מס' 3))
(א) ואלה יהיו חברי הוועדה:
(1) נציג שימנה שר הפנים, בעל הכשרה מקצועית בענייני תכנון ובניה מבין עובדי משרדו, והוא יהיה היושב-ראש;
(2) שני נציגים שימנה השר לאיכות הסביבה, מבין עובדי משרדו, בעלי הכשרה בענייני תכנון או תכנון ימי;
(3) נציג שימנה שר התחבורה, בעל הכשרה בעניינים ימיים;
(4) נציג שימנה שר הביטחון;
(5) נציג שימנה שר התיירות;
(6) נציג שימנה שר התשתיות הלאומיות;
(7) נציג שימנה שר הבינוי והשיכון;
(8) נציג שימנה שר החקלאות ופיתוח הכפר;
(9) נציג בעל הכשרה מקצועית בענייני שמירת טבע, שתמנה רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע כהגדרתה בחוק גנים לאומיים;
(10) נציג שהוא אדריכל שאינו עובד המדינה והרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמשמעותו בחוק המהנדסים והאדריכלים, שימנה שר הפנים בהסכמת השר לאיכות הסביבה;
(11) שני נציגי רשויות מקומיות שימנה שר הפנים;
(12) נציג הגופים הציבוריים שענינם שמירת איכות הסביבה, המפורטים בתוספת לחוק ייצוג גופים ציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002, שימנה שר הפנים על-פי המלצה שיגישו לו גופים אלה;
(13) שני נציגים שימנה שר הפנים בהסכמת השר לאיכות הסביבה, שהם בעלי מומחיות בתחום השמירה על הסביבה החופית;
(14) נציג שימנה שר הפנים בהתייעצות עם שר התחבורה שהוא בעל מומחיות בתחום התחבורה הימית.
(ב) תקופת כהונתה של הוועדה תהיה 5 שנים.
(ג) חבר הוועדה יכול לשוב ולהתמנות כחבר בוועדה לתקופות כהונה נוספות.
(ד) לדיוני הוועדה יוזמן, דרך קבע, נציג רשות מקרקעי ישראל ותהיה לו דעה מייעצת.
4. סייג לאישור תכנית, היתר לשימוש חורג והקלה (תיקונים: התשס"ד (מס' 3), התשס"ח (מס' 2), (מס' 6))
(א) לא תופקד ולא תאושר תכנית החלה בתחום הסביבה החופית או חלק ממנה, אלא לאחר קבלת אישור הוועדה, או אם היא תכנית מפורטת המקיימת את כל ההוראות של תכנית מיתאר מקומית שאושרה בידי הוועדה.
(ב) לא יינתן היתר לשימוש חורג בתחום הסביבה החופית, אלא באישור הוועדה.
(ג) לא יינתן היתר להקלה בתחום חוף הים, ולא יינתן היתר להקלה מגובה בניין בתחום הסביבה החופית שאינו כלול בתחום חוף הים מתכנית שאושרה לאחר המועד הקובע, אלא באישור הוועדה.
(ד) לא יינתן היתר להקלה מגובה בניין בתחום הסביבה החופית לרבות תחום חוף הים מתכנית שאושרה לפני המועד הקובע אלא באישור הוועדה.
(ה) הוועדה רשאית לקבוע כי הצורך בקבלת אישור כאמור לא יחול על תכנית מסויימת או סוגי תכניות או היתרים בתחום הסביבה החופית או על חלק מתחומי תכניות אלה, שאין בביצועם כדי להוות שינוי מהותי של המצב התכנוני המאושר או לגרום להשפעה ניכית על הסביבה החופית; קביעה כאמור, יכול שתחול על סוגי תכניות, או על איזורים מסויימים, ויכול שתהיה מותנית בהגבלות כפי שתקבע הוועדה.
5. סייג למתן היתרים (תיקון התשס"ד (מס' 3))
מוסד תכנון לא ייתן היתר לבניה, לשימוש או לפעולה אחרת הטעונה היתר לפי חוק זה לגבי תחום הסביבה החופית, אלא בהתאם לתכנית או להיתר שהתמלאו בהם דרישות סעיף 4, או בהתאם לתכנית שעומדת בהוראות סעיף 11.
6. תכנית הטעונה אישור הוועדה (תיקון התשס"ד (מס' 3))
(א) ועדת-משנה בת חמישה חברים מבין חברי הוועדה (להלן: "ועדת-המשנה"), תחליט, בתוך שלושים ימים מיום קבלת התכנית מאת מוסד התכנון שהגישה לוועדה, אם התכנית טעונה אישורה של הוועדה ותודיע על-כך לכל חברי הוועדה ולמוסד התכנון שהגיש את התכנית לוועדה.
(ב) הרכב ועדת-המשנה:
(1) אחד מנציגי שר הפנים והוא יהיה היושב-ראש;
(2) נציג השר לאיכות הסביבה;
(3) אחד מנציגי הרשויות המקומיות כפי שיקבע שר הפנים;
(4) נציג הגופים הציבוריים שענינם שמירת איכות הסביבה;
(5) נציג לפי סעיף 3(א)(10) לתוספת זו.
(ג) לא החליטה ועדת-המשנה בתוך 30 ימים מיום קבלת התכנית, יראו את התכנית כטעונה אישורה של הוועדה.
(ד) החליטה ועדת-המשנה כי התכנית טעונה אישור הוועדה, תדון הוועדה בנוגע לתכנית, בתוך 90 ימים מקבלת ההחלטה.
(ה) לא דנה הוועדה בתכנית בתוך 90 הימים, כאמור בסעיף-קטן (ד), תועבר התכנית להכרעת המועצה הארצית, והיא תקבל החלטה בעניין בתוך 120 ימים מיום שהועברה התכנית להכרעתה.
(ו) חלק חבר הוועדה על החלטת ועדת-המשנה, רשאי הוא בתוך 15 ימים לאחר שהחלטת ועדת-המשנה הומצאה לו, לבקש כי הנושא יועבר להכרעתה הסופית של הוועדה; הוגשה בקשה כאמור, תועבר ההחלטה להכרעתה הסופית של הוועדה.
(ז) הוראות סעיף זה יחולו גם על בקשות להיתר לפי סעיף 4.
7. סמכויות הוועדה (תיקון התשס"ד (מס' 3))
(א) הוועדה תפעיל את סמכויותיה תוך שתיתן את דעתה לצורך בשמירה על הסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ולשמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת שבה, במסגרת מכלול השיקולים התכנוניים, לרבות שיקולי תשתית.
(ב) לא תאשר הוועדה לשמירת הסביבה החופית, תכנית או היתר הטעונים אישורה בתחום חוף הים, אלא לאחר שבחנה את ההצדקה באישורם אל מול ההכרה בערך של השמירה וצמצום הפגיעה בסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ובערך של שמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת, ובאופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה במידה העולה על הנדרש בזכות הציבור למעבר חופשי לאורך תחום חוף הים ותקבע, ככל הנדרש וככל האפשר, את האמצעים הנדרשים כדי לצמצם את הפגיעה בסביבה חופית וכדי לשקם את הפגיעה בסביבה החופית, אם תיגרם פגיעה כאמור.
(ג) הוועדה תפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לסעיפים (א) ו- (ב) תוך אבחנה בין שטחים בנויים לשטחים פתוחים ומתוך דגש על שמירת השטחים הפתוחים בתחום הסביבה החופית.
(ד) הוראות סעיפים (א) עד (ג) יחולו גם על ועדת-המשנה בהתאם לסעיף 6.
8. ערר (תיקון התשס"ד (מס' 3))
הרואה את עצמו נפגע על-ידי החלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית לפי סעיפים 4 או 5, או חבר הוועדה, רשאים לערור עליה לפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה, בתוך שלושים ימים מהיום שבו נמסרה להם הודעה על ההחלטה.
9. סמכויות המועצה הארצית בערר (תיקון התשס"ד (מס' 3))
(א) המועצה הארצית רשאית לקבל את הערר, כולו או חלקו או לדחות את הערר או להחזיר את העניין לוועדה לדיון מחדש.
(ב) המועצה הארצית תדון בערר בהתאם לסמכות הוועדה כפי הקבוע בסעיף 7 לתוספת.
10. שמירת דינים וסמכויות (תיקון התשס"ד (מס' 3))
הוראות תוספת זו אינן גורעות מהגבלות על בניה או שימוש בקרקע על-פי חוק זה ועל-פי כל דין אחר, ולא יהיה במתן אישור בידי הוועדה משום חיוב לתת אישור על-פי חוק התכנון והבניה.
11. הוראת מעבר (תיקונים: התשס"ד (מס' 3), התשס"ח (מס' 2), (מס' 6))
אין בהוראות תוספת זו כדי לפגוע בתכנית שהיא בת-תוקף ערב המועד הקובע, וכל עוד התכנית בת-תוקף או בתכנית מפורטת המקיימת את כל הוראותיה של תכנית מיתאר מקומית שהיא בת-תוקף כאמור.
12. סייג לתחולה (תיקון התשס"ח (מס' 6))
(א) הוראות תוספת זו לא יחולו על תחומם של אתרים כמפורט להלן בסביבה החופית של ים כינרת שבהם נמצאים מתקנים להפקת מים, אגירתם, הובלתם, הטייתם, החדרתם לתת-הקרקע, הספקתם, מדידתם, ויסותם וניטורם:
(1) אתר ספיר;
(2) אתר פוליה;
(3) מכון טבריה;
(4) מוצא הכינרת - סכר דגניה;
(5) כניסת הירמוך;
(6) תחנת עמק הירדן.
(ב) שר התשתיות הלאומיות יקבע בתקנות את גבולות תחומיהם של האתרים המפורטים בסעיף-קטן (א), ובלבד שתחומי האתרים כאמור לא יעלה על התחום המזערי החיוני הנחוץ להפעלתם."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סדרי הערר (סעיף 153 לחוק)