botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

הכרעה בהתנגדות ואישור תכנית בהיעדר התנגדות (סעיף 108 לחוק)

סעיף 108 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:
הכרעה בהתנגדות ואישור תכנית בהעדר התנגדות
(תיקון מס' 26)
תשמ"ח-1988
(תיקון מס' 43)
תשנ"ה-1995

"108. הכרעה בהתנגדות ואישור תכנית בהיעדר התנגדות (תיקונים: התשמ"ח, התשנ"ה)
(א) מוסד תכנון יחליט לאשר או לדחות תכנית הטעונה אישורו רק לאחר עיון בחוות-הדעת שהוגשו לפי סעיף 106(א) והמלצות החוקר לפי סעיף 107א(ד), אם הוגשו, ולאחר סיום שמיעת ההתנגדויות והכרעה בהן; אישור כאמור, יכול שיהיה מותנה בשינוי התכנית או במילוי תנאים, כפי שיקבע מוסד התכנון.
(ב) הודעה על הכרעה בדבר התנגדויות ועל נימוקיה תינתן בכתב למתנגד ולמי שהשמיע טענות לפי סעיף 106.
(תיקון מס' 43)
תשנ"ה-1995

(ג) הופקדה תכנית ולא הוגשה התנגדות בתוך התקופה הקבועה בסעיף 102, יראו את התכנית כמאושרת על-ידי מוסד התכנון המוסמך לאשרה, בתום שלושים ימים מתום המועד להגשת התנגדויות, זולת אם החליט המוסד אחרת תוך אותם שלושים הימים; ואולם אם התכנית טעונה אישור שר הפנים, לפי סעיף 109, לא יראו אותה כמאושרת אלא לאחר קבלת אישור השר לפי אותו סעיף.
(תיקון מס' 43)
תשנ"ה-1995

(ד) החליט מוסד תכנון לאשר תכנית או לדחותה, או אישר מוסד תכנון תכנית לפי סעיף-קטן (ג), יירשם הדבר בפרוטוקול שייחתם בידי היושב-ראש והמזכיר של מוסד התכנון; ההחלטה תישלח לחברי המוסד ולמגיש התכנית בתוך חמישה-עשר ימים מיום ההחלטה כאמור; בתכנית מיתאר מחוזית תישלח ההודעה האמורה גם לוועדה המחוזית, בתכנית שבסמכות הוועדה המחוזית - גם לוועדה המקומית, ובתכנית שבסמכות הוועדה המקומית גם לוועדה המחוזית."

תולדות הסעיף
ב- עע"מ 11061/04 {הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז חיפה נ' עיריית קריית אתא ואח', תק-על 2005(2), 4071 (2005)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"כשבתכנון סביבתי עסקינן, יש לראות את התמונה במבט רחב, מבט של אינטרס הציבור שמייצגים מוסדות התכנון, והמבטאים את תכליתו אין-בלתה של חוק התכנון והבניה. המבט הרחב מורנו, כי בסופו של יום האינטרס הציבורי שעליו אמונה ועדה מחוזית לא ייבחן אך ורק בשאלה אם פלוני הגיש התנגדות ואם הוא עומד על התנגדותו. חברי הוועדה אינם "מופעלי זולת", המופעלים על-ידי התנגדויות בלבד.
עליהם לגלות שיקול-דעת משלהם, והוא ייבחן לפי מהותו, לפי שליחותה של הוועדה המחוזית, כנאמנת הציבור. "ריאות ירוקות", שטח ציבורי פתוח, הן כורח חברתי וסביבתי ביישוב מתוקן ובמדינה מתוקנת. ענייננו כאן בשאלה אם בהגינות ובסבירות נהגה המערערת בהחליטה - בגדרי ההליך המינהלי - כי יש מקום שהשטח בו מדובר יישאר שטח ציבורי פתוח במקום אדמת בניה.
במישור הנורמטיבי, עניין לנו בסעיפים 108(א) - 108(ג) לחוק התכנון והבניה. יש לכאורה לקרוא את הסעיפים במשולב, ולומר: אישור צריך להינתן לאחר סיום שמיעתן של ההתנגדויות ויכול להיות מותנה; ואף אם לא הוגשו התנגדויות, רשאי הוא להחליט באורח שונה מן התכנית המופקדת.
בנידון דידן, פשיטא שאם ללא התנגדויות רשאי מוסד התכנון להכניס בתכנית שינויים, כל שכן שיכול הוא לעשות כן אם היו התנגדויות. מה משמעותו של הדיבור בסעיף 108(ג) "זולת אם החליט המוסד אחרת..."?
פסק-הדין המנחה לענייננו, שכוחו עימו אף לאחר שלושה עשורים, הוא בג"צ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית חיפה, פ"ד ל(2), 133 (02.02.76) מפי השופט - כתארו אז - לנדוי. פסק-דין זה נדרש לשאלה שבפנינו, קרי, סמכות הוועדה המחוזית לשנות החלטה קודמת בשלב מאוחר של אישור סופי, ולאחר האישור להפקדה.
בפסק-דין זה פורשה הסמכות בדרך זהירה, אך במישור העקרוני דומה שברור מתוכו, כי רשות תכנון רשאית, בין השאר, "להעריך את הנסיבות הקיימות הערכה חדשה, אם היא מוצאת לנכון לעשות כן מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור" (עמ' 137).
אמנם "יש להוסיף שאת הסמכות לשנות תכנית שלא על-פי התנגדות, בשלב האישור הסופי... אחרי שכבר ניתן האישור להפקדה, יש להפעיל בזהירות רבה, כדי שלא לגרום לאזרח עוול, אם הוא שינה את מעמדו לרעה בסמכו על אישור ההפקדה" (שם, ובאותו מקרה אכן ניתן, נוכח ההסתמכות, צו מוחלט);
אך הדברים הנכוחים שביסוד פסק-הדין, שטעמם עתה כאז, משמיעים כי הסמכות הבסיסית קיימת, אלא שעליה להיות מופעלת בזהירות, כאמור. וכדברי ד"ר ש' רויטל דיני התכנון והבניה כרך א' (מהדורת אוקטובר 2003), 241 "על-פי הסעיף 108(ג) החדש ברור שכיום ביד מוסד התכנון לדחות תכנית או לשנות אותה גם ללא התנגדויות. גם כיום אקטואליים דבריו דלעיל של כב' השופט לנדוי בדבר הצורך להפעיל את הסמכות במקרים כאלה בזהירות רבה" (ראו גם בג"צ 189/74 ברונו נ' הוועדה המחוזית ירושלים, פ"ד כט(1), 496 (1974) (השופט ברנזון).
אוסיף, כי לדעתי תקפה הלכת חדג'ס בעניין הסמכות במשנה-תוקף כיום; על הוועדה לשמש קולו של הציבור ולא להשליך יהבה אך על מתנגדים. כן ראו בג"צ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הצפון, פ"ד מ"ז(3), 741, 742 (1993) (השופטת דורנר):
'הפקדת תכנית אינה מחייבת את הוועדה המחוזית לאשרה. הוועדה מוסמכת, גם בהעדר התנגדויות, לדחות תכנית לאחר שדבר הפקדתה פורסם (סעיף 112 לחוק (דאז - א"ר)). יתרה-מזו: כל עוד לא קיבלה תכנית תוקף סופי, רשאית הוועדה, מטעמים הנעוצים בטובת הציבור, לשנות את החלטתה.'
על יסוד אלה עלינו לבדוק את המקרה דנא.
אקדים ואומר: דומני שההתפתחויות בחוק התכנון והבניה בהקשר דנן מאששות את הקו הבסיסי שנקט בית-המשפט בפרשת חדג'ס, ותומכות בפירוש שנתן לנושא - חרף ספקות - השופט לנדוי.
בית-המשפט בפרשת חדג'ס עסק - כאמור - בסעיף 112 כנתינתו בחוק המקורי מתשכ"ה, שקבע כי "המוסמך לאשר תכנית מיתאר רשאי, לפי ראות עיניו, לאשר את התכנית בלי שינויים או בשינויים הנובעים מהתנגדות או מדעה נפרדת שנתקבלו, או לדחות את התכנית".
לעניין זה סבר בית-המשפט בפרשת חדג'ס (עמ' 137), כי קשה להעלות על הדעת פירוש שאין לוועדה סמכות לשנות את התכנית על דעת עצמה - אף כי הדבר לא היה נקי בעיניו מספקות, כאמור.
לימים בוטל סעיף 112 (חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 26), התשמ"ח-1988). סעיף 108(א) שנחקק אז (ס"ח תשמ"ח 144, 147), קבע:
'הוועדה המחוזית תחליט לאשר תכנית הטעונה אישורה, עם או בלי שינויים או בתנאים שתקבע או לדחותה, רק לאחר סיום השמעת התנגדויות אם היו כאלה וההכרעה בהן.'
סעיף 108(ג) קבע "הופקדה תכנית הטעונה אישור הוועדה המחוזית ולא אושרה התנגדות... יראו את התכנית כאילו אושרה על-ידי הוועדה המחוזית בתום 60 ימים מהתקופה האמורה, זולת אם החליטה הוועדה אחרת (הדגשה הוספה - א"ר), בתוך 60 ימים האמורים".
בתיקון זה חל פיצול מסויים במתווה שקבע סעיף 112, אך התובנות הגלומות בו נותרו. לא למותר לציין, כי בהביאו את התיקון לקריאה שניה ושלישית בכנסת ציין ח"כ דב בן-מאיר בשם ועדת הפנים (דברי הכנסת, הכנסת ה-11, מושב רביעי, עמ' 4067, ישיבת י"ב באב תשמ"ח - 26.07.88) כי "הוחלט שהגיע הזמן להסמיך את הוועדות המחוזיות לשנות תכניות לאחר הפקדתן, גם ביוזמתן שלהן ולא רק לפי פירוש המצב החוקי היום - עקב קבלת התנגדויות וכתוצאה ממנה".
בתיקון מס' 43 לחוק התשנ"ה-1995 (ס"ח תשנ"ה 468,450) נחקק סעיף 108(א) במקום קודמו, וקבע כי "מוסד תכנון יחליט לאשר או לדחות תכנית... ולאחר סיום שמיעת התנגדויות וההכרעה בהן; אישור כאמור יכול שיהיה מותנה בשינוי התכנית או במילוי תנאים, כפי שיקבע מוסד התכנון".
כן נחקק סעיף-קטן 108(ג) במקום קודמו, וקוצרו המועדים מ- 60 יום לשלושים יום; נוסחו כיום בחלק הרלבנטי הוא "הופקדה תכנית ולא הוגשה התנגדות, יראו את התכנית כמאושרת על-ידי מוסד התכנון המוסמך לאשרה בתוך שלושים ימים מתום המועד להגשת התנגדויות, זולת אם החליט המוסד אחרת תוך אותם שלושים הימים..." (הדגשה הוספה - א"ר).
עינינו הרואות, כי סעיף 108(ג) מקנה למוסד התכנון, ולענייננו לוועדה המחוזית, את הסמכות לשינוי תכנית אף בלא התנגדויות, לא כל שכן משדנה בהתנגדות והביאה אותן בחשבון לפי סעיף 108(א)."

הכנסת שינויים
לפי סעיף-קטן 108(ג), שינוי התכנית אינו חייב לנבוע מהתנגדויות שהוגשו לתכנית, ומוסד תכנון רשאי "להחליט אחרת" ולהכניס בתכנית שינויים, על דעתו, גם אם לא הוגשה התנגדות לתכנית {עע"ם 11061/04 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה נ' עיריית קריית אתא, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.06.05); ש' רויטל בספרו על חוק התכנון והבניה, 241-240}.

מסקנה זו, כפי שקבע השופט א' רובינשטיין בפסק-דינו ב- עע"מ 11061/04 הנ"ל, עולה מבחינת תכליתו של חוק התכנון והבניה ו"מתפקידה של הוועדה לשמש קולו של הציבור ולא להשליך יהבה אך על מתנגדים", שכן:

"המבט הרחב מורנו, כי בסופו-של-יום האינטרס הציבורי שעליו אמונה ועדה מחוזית לא ייבחן אך ורק בשאלה אם פלוני הגיש התנגדות ואם הוא עומד על התנגדותו. חברי הוועדה אינם 'מופעלי זולת', המופעלים על-ידי התנגדויות בלבד. עליהם לגלות שיקול-דעת משלהם, והוא ייבחן לפי מהותו, לפי שליחותה של הוועדה המחוזית כנאמנת הציבור" (שם, סעיף ה' לפסק-הדין).
{עת"מ (נצ') 1961-09-11 סלים גרייב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון ואח', תק-מח 2012(3), 5770 (2012)}

ב- עת"מ (יר') 1913-09 {הוריזן גולד השקעות ופיתוח בע"מ ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון לבניה ירושלים ואח', תק-מח 2010(2), 23261 (2010)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"... ב- עע"מ 11061/04 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה נ' עיריית קרית אתא ואח' (הנ"), קבע בית-המשפט העליון כי מהוראות סעיף 108 לחוק התכנון והבניה עולה בבירור, כי גם אם לא הוגשה התנגדות רשאי מוסד התכנון להחליט באורח שונה מן התכנית המופקדת, וכי על הוועדה המחוזית "לשמש קולו של הציבור ולא להשליך יהבה אך על מתנגדים".
לפיכך, כל עוד לא קיבלה תכנית תוקף סופי, רשאית הוועדה, מטעמים שבטובת הציבור, לשנות את החלטתה. בית-המשפט העליון הוסיף ואמר באותו פסק-דין, כי ההתפתחויות שחלו בחוק התכנון והבניה מאז שניתן פסק-הדין בפרשת חדג'ס, אך מאששות את התפישה הנ"ל.
בכל הנוגע לסמכות לשנות את התכנית גם לאחר שאושרה להפקדה אומר בית-המשפט דברים מפורשים: "עינינו הרואות, כי סעיף 108(ג) מקנה למוסד התכנון, ולענייננו הוועדה המחוזית, את הסמכות לשינוי תכנית אף בלא התנגדויות. לא כל שכן משדנה בהתנגדויות והביאה אותן בחשבון לפי סעיף 108(א)" (פסקה ה(8) לפסק-הדין).
אשר לשיקול-הדעת, הרי שבעת עריכת שינויים בתכנית לאחר שאושרה להפקדה חייבת הוועדה לבחון "האם יש מי שייפגע פגיעה של ממש, שכן שלב זה עשוי במקרים מסויימים, חרף האמור, להצמיח אינטרס הסתמכות.
אינטרס כזה יבלוט, למשל, כאשר יזם פרטי השקיע כספים רבים בנושא ספציפי ועתה באים לשלול ממנו את טובת ההנאה" (שם, פסקה ה(11)).
ושוב אין זה המקרה שלפנינו. העותרת לא הראתה איזה אינטרס הסתמכות שלה נפגע בהחלטה לצמצם את אחוזי הבניה מעבר לתכנית שאושרה להפקדה, מלבד עצם הציפיה שלה שהתכנית תאושר. אין בידיה כל טענה על חוזים שכרתה בהסתמך על ציפיה זו, על סכומי כסף גבוהים שהשקיעה וכיוצא באלה טענות.
העולה מכל אלה, כי משיבה 1 רשאית ואף חייבת היתה לבחון את ההתנגדויות, ובוודאי שמסקנתה כי גובה הבניין המוצע אינו תואם את גובה הבניה באיזור הינה מסקנה לגיטימית, סבירה ועניינית.
לא למותר להוסיף, כי נראה כי דברים אלה הם למעלה מן הצורך, שכן מעצם העובדה שכב' השופט עדיאל הורה בפסק-דינו לוועדה לשוב ולשקול האם קיימים שיקולים תכנוניים ענייניים, שאינם כרוכים בפגיעה הצפויה בדיירי הבניין הסמוך, ואשר עשויים, לבדם, להצדיק את ביטול הקומה החמישית, מתחייבת המסקנה כי הטענה בדבר אינטרס ההסתמכות של העותרת בעצם אישור התכנית להפקדה, כבר נדחתה על ידו. ממילא אין היא יכולה עוד לשמש תשתית לדיון בעתירה שלפניי."
{ראה גם עע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה - ועדת-המשנה לערעורים ואח', תק-על 2006(1), 1046 (2006)}

ב- ת"א (מרכז) 5726-08-07 {אליעזר יעקב זילברבוים נ' מועצה מקומית גני תקווה ואח', תק-מח 2009(2), 8013 (2009)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"כאמור לעיל, סומך התובע את תביעתו על השינוי בעמדת המועצה ביחס לתב"ע. עם-זאת מתעלם התובע מן המשמעות המוגבלת שנודעת לעמדת המועצה לגבי אישור או אי-אישור של תכנית מיתאר מקומית. סעיפים 108 ו- 110 בחוק התכנון והבניה קובעים כי הגוף המוסמך לדון בתכנית ולאשרה הוא "מוסד תכנון" והמועצה אינה עונה על הגדרה זו.
סעיף 258 בחוק התכנון והבניה מקנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה עצמאות בניהול הליכים משפטיים. לכן, גם אם חל שינוי בעמדת המועצה באשר לתב"ע וגם אם שינוי זה נבע - לשיטת התובע - משיקולים פסולים, לא ניתן לומר כי די היה בכך כדי להביא לאישורה של התב"ע או כי הוכח קשר סיבתי בין השינוי בעמדתה לבין אישור התכנית והנזקים הנטענים על-ידי התובע.
אם אכן גורס התובע כי התכנית, ההליכים לאישורה ואישורה גרמו לו נזק כלשהו, שומה היה עליו לעמוד על תביעתו נגד הגופים התכנוניים המוסמכים לדון בתכנית ובהתנגדויות בה ולאשרה - הן הוועדה המקומית הן הוועדה המחוזית לתכנון ובניה. משנדחתה תביעת התובע, בהסכמתו, נגד גורמי התכנון, תידחנה טענותיו בסוגיה זו, ככל שהן מופנות כלפי המועצה."
ב- עת"מ (חי') 662-08 {חיים פולקמן ו- 64 אח' נ' משרד הפנים הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ואח', תק-מח 2009(1), 11008 (2009)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"בטענה זו של העותרים, שכאמור נזכרה לראשונה בהשלמת הטיעון, אין מאום. אין חולק על-פי סעיף 108(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 רשאי מוסד תכנון לאשר תכנית ונקבע כי "אישור כאמור יכול שיהיה מותנה בשינוי התכנית או במילוי תנאים כפי שנקבע מוסד התכנון".
משמע, כאשר מוסד תכנון מאשר תכנית באופן שהאישור מותנה בשינויים או במילוי תנאים, לא רק שאין פסול בפעולות שנעשו לאחר האישור כדי להתאים את התכנית לשינוי ולתנאים שנקבעו, אלא זהו צעד הכרחי.
עם-זאת מובן שהוראת התכנית חייבת להתאים להחלטת המוסד התכנוני ואין לכלול בהוראת התכנית המובאת לפרסום שינויים כלשהם מההחלטה (ראה בג"צ 3236/93 מרכז על שם ורה סלומונס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.01.94).
עוד אציין כי הלכה היא שרק מקום בו השינויים שהוכנסו בתכנית הינם כאלו עד כי "לא ניתן להכיר את התכנית המקורית" וכי קיים חשש שמא השינויים עשויים להקים עילות התנגדות למתנגדים חדשים, יש מקום להחזיר את התכנית לשלב ההפקדה (ראה בג"צ 3236/93 הנ"ל וכן עת"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.06), בג"צ 702/05 בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.07), פסקה 26.
לא זה המקרה שבפנינו; לא נערכו בתכנית שינויים מהותיים המצדיקים החזרת התכנית לשלב הדיון בהפקדתה. השינויים שבוצעו בתכנית במסגרת החלטת הוועדה נועדו להתאים להתנגדויות השונות שנדונו. נזכיר כי השינויים התקבלו בהסכמה והסכמה זו אף קבלה תוקף של פסק-דין בבית-המשפט העליון. העותרים היו צד להסכמות ואם סברו שיש פסול באישור התכנית וכי יש להפקידה מחדש, היה עליהם לטעון זאת כבר בעת שהושגו אותן הסכמות.
כמו-כן צריך לזכור כי מוסכם על כל הצדדים בהליך הנוכחי כי הוראות התכנית והנספחים שהוכנו לאחר החלטת הוועדה ועל-מנת להכין את התכנית לפרסום על-פי השינויים שהתקבלו, אינם יכולים לשנות את החלטת הוועדה. מוסכם על הכל, והדברים מצאו ביטוי בטיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, כי כל תכניות הבינוי שיוכנו והיתרי הבניה שינתנו על-ידי הוועדה המקומית יהיו כפופים להחלטת הוועדה.
כאן אעיר כי בצדק טענה באת כוח רשויות התכנון כי למוסד תכנון יש סמכות לערוך שינויים בתכנית גם מיוזמתו (ראה עע"מ 11061/04 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' עיריית קריית אתא, הנ"ל; וכן עת"מ 8354/04 הנ"ל).
עם-זאת, שינויים שכאלו מחייבים החלטה של מוסד התכנון ואם יהיה בהם כדי לשנות את התכנית מיסודה, ייתכן והדבר יחייב הפקדתה מחדש של התכנית ושמיעת ההתנגדות (שם).
הואיל ואין טענה כי רשויות התכנון החליטו על שינויים מעין אלו, אין צורך לבחון לעמקן את הטענות בעניין זה."

מהוראות סעיף 108 לחוק התכנון והבניה עולה בבירור, כי גם אם לא הוגשה התנגדות רשאי מוסד התכנון להחליט באורח שונה מן התכנית המופקדת, וכי על הוועדה המחוזית "לשמש קולו של הציבור ולא להשליך יהבה אך על מתנגדים" {עע"מ 11061/04 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה נ' עיריית קריית אתא ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (29.06.05)}.

לפיכך, כל עוד לא קיבלה תכנית תוקף סופי, רשאית הוועדה, מטעמים שבטובת הציבור, לשנות את החלטתה.

סעיף 108(ג) לחוק התכנון והבניה מקנה למוסד התכנון, את הסמכות לשינוי תכנית אף בלא התנגדויות. לא כל שכן משדנה בהתנגדויות והביאה אותן בחשבון לפי סעיף 108(א) לחוק התכנון והבניה {עת"מ (יר') 1913-09 הוריזן גולד השקעות ופיתוח (1998) בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון לבניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.10)}.

על-פי סעיף 108(א) לחוק התכנון והבניה, רשאי מוסד תכנון לאשר תכנית ונקבע כי "אישור כאמור יכול שיהיה מותנה בשינוי התכנית או במילוי תנאים כפי שנקבע מוסד התכנון". משמע, כאשר מוסד תכנון מאשר תכנית באופן שהאישור מותנה בשינויים או במילוי תנאים, לא רק שאין פסול בפעולות שנעשו לאחר האישור כדי להתאים את התכנית לשינוי ולתנאים שנקבעו, אלא זהו צעד הכרחי.

יחד-עם-זאת, מובן שהוראת התכנית חייבת להתאים להחלטת המוסד התכנוני ואין לכלול בהוראת התכנית המובאת לפרסום שינויים כלשהם מההחלטה {ראה בג"צ 3236/93 מרכז על שם ורה סלומונס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.01.94); עת"מ (חי') 662-08 חיים פולקמן ואח' נ' משרד הפנים הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.09)}.

חובת ההנמקה
חובת ההנמקה אינה חובה מוסרית בלבד. סעיף 108(ב) לחוק התכנון והבניה לחוק קובע כי על מוסד התכנון ששמע התנגדויות להעביר בכתב את ההחלטה ואת נימוקיה. הוועדה המקומית אינה יוצאת ידי חובתה על-ידי אמירה כוללנית כי היא לא מצאה נימוק תכנוני לדחיית ההתנגדות. המתנגד זכאי לקבל פירוט כיצד זו הגיעה למסקנתה הנ"ל, ומשלא עשתה הוועדה המקומית כן, די היה בכך בכדי למצוא פגם מהותי בהחלטתה. היעדר נימוק אינו מבטל את החלטת הוועדה המקומית, אולם הוא מעביר את הנטל אליה להראות כי החלטתה התקבלה כדין {ערר (צפון) 162/08 שושנה זילברמן נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה טבריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.08.08)}.

זכות הטיעון
גם אם קיים ספק לעניין הפרה של הוראות סעיף 108 לחוק יש ופעולת הוועדה יכולה להוות הפרה של זכות הטיעון.

ב- עת"מ (מרכז) 35359-05-11 {רחמים בובליל ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מרכז ואח', תק-מח 2012(4), 16773 (2012)} סקר בית-המשפט זכות זו:

"עקרון יסוד של המשפט המינהלי קובע, כי אין לפגוע בזכותו של אדם מבלי לזמנו ולאפשר לו להביא את טענותיו בפני הרשות. כפי שמציינים אליעד שרגא ורועי שחר בספרם המשפט המנהלי - כרך III (הוצאת שש, התשס"ח-2008), 59):
'על הרשות המינהלית חלה חובה לאפשר לכל גורם העלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות לשטוח לפניה את טענותיו, ולהאזין לטענות אלה בלב קולט ובנפש חפצה. חובה זו מכונה "חובת השימוע". צידה השני של חובה זו הוא זכותו של הנפגע-בכוח לשטח טענותיו לפני הרשות המינהלית. זו היא "זכות הטיעון"... חובת השימוע, מצד אחד, וזכות הטיעון, מצד שני... חלות על כל פעולה של הרשות המינהלית, כפוף לחריגים מסויימים'.
דפנה ברק ארז הבהירה בנוגע לזכות הטיעון בספרה משפט מינהלי - כרך א' (ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, התש"ע-2010), 470), כך:
'ההחלטה הפוגעת שבגינה יש להעניק זכות טיעון אינה חייבת לנבוע מהפעלת סמכויות סטטוטוריות. כל הפעלת כוח מטעמה של רשות מחייבת, באופן עקרוני, הענקת זכות טיעון, גם כאשר הכוח מופעל מכוח הנחיות פנימיות או מערכת יחסים חוזית. זכות הטיעון גם אינה תלויה בטעם להפעלת הסמכות (אם היא נובעת משיקול-דעת סובייקטיבי של הרשות או מנתונים עובדתיים שהובאו בפניה, לרבות חוות-דעת מקצועיות).'
אפנה גם לפסק-דינו של כב' השופט ר' אמיר ב- עת"מ (מרכז) 28678-01-11 שלמה ממן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.05.11), בו ביטל בית-המשפט החלטה של ועדת ערר מאחר ולעותר לא ניתנה זכות טיעון בפני הוועדה המקומית.
בית-המשפט ציין בהתייחסו לזכות הטיעון "זהו האיסור על פגיעה בכללי הצדק הטבעי. כלל זה משקף למעשה לא רק את המשפט המנהלי, אלא גם את ההליכים בבתי-המשפט, שם נגזרים הדברים מהעיקרון העליון של "זכות הגישה". למעשה עיקרון אחד הוא".
בנסיבות המקרה דנן, סברו העותרים כי הדיון הראשון הוא שלב ביניים בלבד, וככל שלא יושגו הסכמות ביניהם לבין הוועדה המקומית, תינתן להם האפשרות לפרוס את מלוא טיעוניהם בפני הוועדה המחוזית. כך עולה מחילופי הדברים בין הצדדים מיום 02.08.09, כפי שצוטטו לעיל ואף מההחלטה שניתנה בעקבות דיון זה. זכות טיעון זו נמענה מהעותרים.
יפים לעניין זה קביעותיו של בית-המשפט ב- עת"מ (ת"א) 1524/08 אלדן אביגדור ואח' נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.09). באותו מקרה שנסיבותיו דומות לעניינו, התקיים דיון ראשוני בהוראות תכנית, במסגרתו נקבע, כי עם קבלת מסמכים שהתבקשו "תשוב הוועדה ותדון בתכנית" (סעיף 7 לפסק-הדין). העותרים לא זומנו לדיון נוסף, והחלטת הוועדה נשלחה אליהם. בית-המשפט קבע כי לעותרים לא ניתנה זכות טיעון מלאה, שכן:
'מההחלטה ממועד זה ניתן להבין כי הגם שהוועדה המחוזית לא קיבלה את טענות העותרים ביחס לאופן הפרסום, הרי היא לא השלימה עדיין את הדיון בבקשת הוועדה המקומית ובתכנית. הוועדה ביקשה פרטים ומסמכים נוספים, וקבעה כי היא תשוב ותדון בתכניות כשאלה יתקבלו'."