botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

כניסה למקרקעין (סעיף 257 לחוק)

סעיף 257 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"
כניסה למקרקעין

257. כניסה למקרקעין
מי שהורשה לכך על-ידי הוועדה המקומית או על-ידי הוועדה המחוזית רשאי להיכנס בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולסקור, למדוד ולבדוק אותם ולעשות בהם כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות לפיו, ובין השאר לצורך עריכתה וביצועה של תכנית; אך לא ייכנס לבנין המשמש למעשה בית מגורים ללא הסכמת תופשו אלא בשעות היום ולאחר שמסר לו, ככל האפשר 24 שעות מראש, הודעה על-כך בכתב, ולא ייכנס למקרקעין שבהחזקת צבא-הגנה לישראל או שלוחה אחרת של מערכת הבטחון שאושרה על-ידי שר הביטחון אלא באישור של מי שהוסמך לכך על-ידי שר הביטחון."

סעיף 257 לחוק התכנון והבניה אינו יכול להוות מקור לסמכות המשיבים להרוס את הגדרות הנדונות, שכן סעיף זה נועד להסדיר סמכויות כניסה למקרקעין, לצורך עשיית פעולות שונות הנדרשות לשם ביצוע הוראות החוק, אך אין מדובר בסמכויות שהן מעבר לסמכויות כניסה גרידא. לדבריו, לא ניתן למצוא בחוק הוראה שמסמיכה את הרשות, במפורש או מכללא, להרוס מבנים או חלקי מבנים בחלקת קרקע הסמוכה למקרקעין שבהם בוצעה הבניה הבלתי-חוקית שבגינה הוצא צו הריסה מינהלי. החוק אינו מסמיך את רשויות התכנון והבניה לפגוע בזכויות קניין של צדדים שלישיים במטרה לאפשר ביצועו של צו הריסה מינהלי {מתוך פסיקת בית-המשפט המחוזי שלא ניתנה לגביה רשות ערעור - רע"א 1928/08 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים ואח' נ' איברהים עמראן קואסמה ואח', תק-על 2008(2), 3796 (2008)}.

ב- ע"פ 211/79 {גזית ושחם חברה לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 716 (1979)} קבע בית-המשפט:

"בסעיפים 27(א), 257 ו- 258 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 יש כדי להקנות סמכות לפתוח בחקירה, ככל שהדבר דרוש לביצוע החוק והתקנות לפיו. על-ידי מי שהורשה לכך על-ידי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית - והמהנדס והמפקח בתוכם. שאם לא תאמר כן לא תהא כל משמעות לאותן הסמכויות אשר סעיפים אלה מקנים. ואולם בשורה של חיקוקים דאג המחוקק להוראה מפורשת לענייני חקירות לקיום אותם חוקים ולהגדרה ברורה של סמכויות החוקרים ותחומי החקירות. כגון סעיף 227 לפקודת מס הכנסה, סעיף 264 לפקודת העיריות. סעיפים 189-183 לפקודת המכס; לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961. הוסף למטרה זו בשנת תשכ"ד הסעיף 48א כדי לפרט פירוט יתר סמכויות החקירות והחיפושים. הגם שהסעיף 48 המקורי הסמיך במפורש את המנהל הן לערוך חקירות. הן להיכנס לחצרים לצורכי מדידות והן לגבות עדויות. ונראה לי כי המחוקק היה מיטיב לעשות אילו כלל גם בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הוראה ברורה לעניין עריכת חקירות ותחומי הסמכויות שלהן, כך שלא יהא צורך להסיק זאת מההוראה הכללית למדי שבסעיף 257, שאין בו הסמכה מפורשת לעניין חקירות."
ב- עמ"א (ב"ש) 12099-01-12 {מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' שמעון ארזון, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.01.12)} נפסק:

"נוכח הוראות סעיף 257 חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 הקובע: "מי שהורשה לכך על-ידי הוועדה המקומית או על-ידי הוועדה המחוזית רשאי להיכנס בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולסקור, למדוד ולבדוק אותם ולעשות בהם כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות לפיו, ובין השאר לצורך עריכתה וביצועה של תכנית..." אני מתיר למבקשת את הכניסה למקרקעין הידועים כמגרש 405 בחלקה 9 בגוש 3095 בישוב עוצם לצורך סקירה, מדידה, צילום ובדיקה כמפורט בבקשה."

ב- עפ"א (מרכז) 11204-04-11 {מדינת ישראל נ' מיכאל דן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.11)} נפסק כי לשון סעיף 257 לחוק התכנון והבניה מתירה למפקח בניה שהוסמך לכך להיכנס לכל מקרקעין "לסקור ולבדוק אותם ולעשות כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות על פיו".

ככל שהדברים אמורים בבית מגורים, דרושה הסכמת "תופשו", מחזיק הנכס, הפעולה גופא תתבצע בשעות היום ולאחר שנמסרה הודעה, "ככל האפשר" יממה מראש. למעשה, הסעיף מסדיר סמכויות כניסה למקרקעי אדם לצורך ביצוע פעולות אכיפה ע"פ החוק והתקנות.

כלומר, הכלל הוא הודעה כאמור לעיל תינתן 24 שעות מראש. אך מקום שאי אפשר ליידע "תופש" נכס 24 שעות מראש, ניתן למסור לו הודעה מראש בתוך מספר שעות הפחותות מ- 24 וזה יהיה המקרה החריג. מקרה חריג יקבע על-פי הנסיבות הייחודיות לכל מקרה ומקרה. כמו למשל: בידיעת המפקח ידיעות מבוססות כי פרק זמן של הודעה 24 שעות מראש יאפשר הסרת/העלמת/הצפנת עבודות בניה כך שבעת הביקור בפועל, המצב האמיתי בנכס לא יתגלה לעיני המפקח."

ב- עפ"א (ת"א) 43331-02-14 {פלורה שאוליאן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2014(3), 12553 (2014)} קבע בית-המשפט:

"המערערת טוענת כי לא התקבלה הסכמת מר שאוליאן לכניסת המפקחים במועד הביקורת. בהתאם לסעיף 257, כאמור, מותרת כניסה לבית מגורים בהסכמת התופש. רק אם לא מתקבלת הסכמת התופש - יש למסור לו הודעה מראש על הכוונה להיכנס. אל מול גרסת המפקחים כי מר שאוליאן וכן שני התופשים בקומת הקרקע התירו להם להיכנס, העיד מר שאוליאן בבית-המשפט קמא כי לא נתן הסכמתו לכך. בית-משפט קמא דן באופן מפורט (סעיפים 10-8 להכרעת הדין) בעדויות ששמע וקבע כי הוא נותן אמון בעדות המפקחים ודוחה את עדות מר שאוליאן. בית-משפט קמא קבע כי עדותו של מר שאוליאן נשמעה מיתממת ו"תפורה מראש". גרסתו כי פתח את הדלת בהיותו בקומה השניה בחדר השירותים, מבלי לדעת במי מדובר, בטענה כי סבר שמדובר ברעייתו, המערערת, נדחתה כבלתי-הגיונית באותן הנסיבות. עדי המשיבה, על-פי התרשמות בית-משפט קמא, העידו כל אחד בלשונו, על-פי זכרונו, גרסה עקבית, מפורטת ואמינה, באורח שאינו מעלה חשש לתאום עדויות. מעדויות אלו עולה, קבע בית-משפט קמא, כי מר שאוליאן פתח למפקחים את שער הכניסה, אפשר להם להיכנס ואף התלווה אליהם במהלך חלק מהביקור. גם בדו"ח הביקורת (ת/1) נרשם כי הביקורת התקיימה בנוכחות מר שאוליאן. עדויות המפקחים לא נסתרו ולו במעט בחקירות הנגדיות. בנוסף למר שאוליאן, קבע בית-משפט קמא, שני התופשים בקומת הקרקע גם הם נתנו הסכמתם לכניסת המפקחים. קביעותיו של בית-משפט קמא הן קביעות של עובדה ושל מהימנות עדים, מפורטות ומנומקות, ואין מקום להתערב בהן. יש לקבל קביעתו העובדתית של בית-משפט קמא כי המפקחים פעלו בהתאם להוראות סעיף 257 לחוק."