botox
הספריה המשפטית
רשות האכיפה במדינת ישראל - הליכי הוצאה לפועל - המדריך המקיף

הפרקים שבספר:

שכר עורך-דין (סעיף 10 לחוק)

סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"10. שכר עורך-דין (תיקונים: התשמ"ו, התשס"ט)
(א) זוכה המיוצג על-ידי עורך-דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך-דין כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על-פי בקשה שהוגשה לו; ואולם בתיקי הוצאה לפועל של פסקי-דין למזונות, לביצוע בעין לפי פרק ו' ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך-הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.
(ב) במקרים בהם רשם ההוצאה לפועל קובע את שכר-טרחת עורך-הדין כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי הוא לקבוע שכר כולל בשל הטיפול בתיק שבבירור או שבדיון בפניו, ורשאי הוא גם לקבוע שכר בשל פעולות מיוחדות שביצע עורך-הדין.
(ג) שכר עורך-הדין כאמור בסעיף זה דינו, לעניין הוצאה לפועל, כדין הוצאות לפי סעיף 9, ויווספו לו הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועדים שיקבע שר המשפטים בתקנות, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עד יום התשלום.
(ד) קבע רשם ההוצאה לפועל שכר עורך-דין לטובת החייב, יהיה השכר ניתן לקיזוז כנגד הסכום שיש לשלמו לזוכה, ואם אי-אפשר לקזזו, תהא ההחלטה נתונה להוצאה לפועל כאילו היתה פסק-דין לטובת החייב נגד הזוכה."

סוגיית שכר-טרחת עורך-דין מוסדרת בסעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי זוכה המיוצג על-ידי עורך-דין בתיק הוצאה לפועל יהיה זכאי לשכר עורך-דין כאמור בתעריף המינימאלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי-הדין").

בסיפא לסעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל קבע המחוקק כי בתיק הוצאה לפועל של פסקי-דין למזונות, לביצוע בעין ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך-הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.

משמעות הוראת סעיף 10(א) סיפא לחוק ההוצאה לפועל היא כי הזוכה, זכאי לשכר-טרחת עורך-דין בגין ניהול תיק ההוצאה לפועל - בשיעור שיקבע רשם ההוצאה לפועל בהתאם לשיקול-דעתו {רע"צ (ת"א) 55121-11-14 גליה לוי פרחט נ' שלמה סלם, תק-של 2015(1), 9629 (2015)}.

הרציונל של סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל הוא שהחוב לא היה נגבה לולא עבודתו הנאמנה של עורך-הדין.

בתיק הוצאה לפועל מס' 16-15891-95-1 {פלוני נ' אלמוני, תק-הצ 2013(4), 83 (2013)} נדונה שאלת זכאותו של עורך-הדין לשכר-טרחה.

במקרה הנדון, טען עורך-הדין כי מאחר והחייב פנה לרביבו באופן ישיר ולא דרכו הרי שעדיין חייב החייב בתשלום שכר-טרחה.

רשמת ההוצאה לפועל דחתה הטענה וקבעה כי בין החייב לרביבו לא נחתם הסכם בו התחייב החייב לשלם ישירות לרביבו את החוב אלא רביבו, בשם החברה הזוכה, ויתר לחייב על החוב.

משכך בהעדר סכום שנגבה בפועל ובהעדר כל הסכם שכר-טרחה בין הצדדים הרי שיש לפרש כי שכר-טרחתו של עורך-הדין ישולם מתוך סכומים שנגבו בפועל, במיוחד במקרה בו עורך-הדין לא היה הגורם היעיל שהביא לסילוק החוב {לעניין זה ראה גם ת"א (חי') 16558/06 זידאן סוהיר נ' נחלה חביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.08)}.

בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין - תנאי לפסיקת שכר-טרחה חלק ב' הינו שהחייב לא שילם את הסכום הנדרש ממנו בתוך התקופה הקבועה באזהרה {ראה למשל תיק הוצאה לפועל מס' 14-7101-1-36 המבקשת נ' המשיבים, תק-הצ 2013(2), 49 (2013)}.

כלומר, מששילם החייב את מלוא החוב הנקוב באזהרה, וזאת בטרם חלוף המועד הקבוע באזהרה - הרי שהזוכה אינו זכאי לשכר-טרחה חלק ב' בעד ניהול תיק ההוצאה לפועל.

זאת ועוד. אנו איננו סבורים, כי נקיטת הליכים טרם מסירת אזהרה, הינה בגדר פעולות מיוחדות המצדיקות פסיקת שכר-טרחה נוסף.

בעת פסיקת שכר-טרחת עורך-דין על רשם ההוצאה לפועל לבחון את נסיבות המקרה ובין היתר, סכום החוב בתיק, שכר-הטרחה {חלק א'} שנפסק בתיק ההוצאה לפועל, האופן בו ניהלו הצדדים את ההליך והאופן בו זה הסתיים, כמו גם את פרק הזמן שחלף עד לסיומו של ההליך.
במקרה אחר, קבע בית-המשפט כי במסגרת שיקול-הדעת הקבוע לרשם ההוצאה לפועל, עליו לשקול, בין יתר השיקולים, בנסיבות, את פעולות המבקשת, את התנהגות הצדדים וגם את שווי הנכס. כמו-כן , ראוי ליתן הדעת גם לכללי לשכת עורכי-הדין, הגם שהינם בגדר המלצה {דברי בית-המשפט ב- רע"צ (ת"א) 5806-03-13 הניה שרה אריאלי נ' טוני דיאמנט, תק-של 2013(2), 28800 (2013)}.

לרשם הוצאה לפועל סמכות לקבוע שיעורים קטנים של שכר-טרחת עורך-דין, למשל, במקרים של ניהול הליכי ההוצאה לפועל בחוסר-תום-לב {ע"א (חי') 267/96 מונדר בסול ואח' נ' דהאמשה מנצור בע"מ, תק-מח 97(3), 542 (1997)}.

כחלק מהמדיניות של בית-המשפט לצמצם את התופעה של אי-תשלום מזונות - אין להחיל על הוצאה לפועל בענייני מזונות את הכללים החלים על שכר כונסי נכסים ומנהלי עזבון בבית-המשפט למשפחה.

מחד, יש להשוות את השכר שנפסק בהוצאה לפועל בגין גביית חיובים כספיים בפסקי-דין אזרחיים לשכר שיפסק בגביית חיובי מזונות בהוצאה לפועל. מאידך, בהוצאה לפועל בענייני מזונות גובה השכר שיפסק אינו מושפע רק מסכומי הגביה אלא גם מהיקף הפעולות שנעשו וממשך זמן הטיפול.

פרמטרים נוספים אלה יחודיים לפסקי-דין למזונות המופעלים בהוצאה לפועל, בהם לעיתים הטיפול בגביית המזונות נמשך במשך שנים, בהיות החיובים חיובים חודשיים שוטפים, ולא חיובים חד-פעמיים כפסקי-דין אזרחיים רגילים {ראה גם תמ"ש (ת"א) 18116/98 גרין יצחק נ' גרין שולמית, תק-מש 00(2), 65 (2000)}.
הסכם בין החייב והזוכה שמטרתו לעקוף את בא-כוח הזוכה ואשר בו אין התייחסות לשאלת שכר-טרחה בא-כוח הזוכה אין בו כדי לשלול את זכותו של בא-כוח הזוכה לשכר-הטרחה {ראה למשל ע"א (חי') 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם, תק-מח 02(1), 7270 (2002)}.

הסכם בין הצדדים בו לא צויין במפורש כי סילוק החוב משמעותו אף סילוק שכר-טרחת עורך-דין לא יפטור את החייב מלשלם את שכר-הטרחה {ע"א (חי') 4308/96 ביטון טוביה נ' אמזלג הנרי, תק-מח 97(3), 236 (1997)}.

ב- בר"ע (יר') 2063/00 {בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אהוד מזרחי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.04.00)} קבע בית-המשפט כי "מרחב הסטיה לפי שיקול-דעת רשם ההוצאה לפועל אמור לפעול לשני הכיוונים: הן אל עבר ההפחתה מהתעריף והן אל עבר תוספת לנקוב בו. בכך יינתן ביטוי לאיזון בין נקיטת הליכי הוצאה לפועל בלתי-מוצדקים, לבין המגמה הרווחת לחתור, ככל הניתן, לפסוק לצד זוכה את הוצאותיו הריאליות הממשיות, כל עוד הן מצויות בגבולות השיעור הסביר".

ב- רע"צ (ת"א) 5806-03-13 {הניה שרה אריאלי נ' טוני דיאמנט, תק-של 2013(2), 28800 (2013)} קבע בית-המשפט כי רשמת ההוצאה לפועל טעתה בהתייחסה להיקף הטיפול שנדרש בתיק, בה בשעה שהעובדות מצביעות על כך כי המשיבה הערימה קשיים רבים על המבקשת, לא פינתה את הנכס, לא צייתה להוראות פסק-הדין ועל-כן, לא נראה שהדברים כומתו כראוי על-ידי רשמת ההוצאה לפועל.

עוד נקבע כי לא יעלה על הדעת שחייב שעושה חוכא ואיטלולא מפסק-דין של בית-משפט ומהוצאה לפועל, ולא ממלא אחר הוראות הדין, ייצא נשכר ויפנה את הנכס רק כשכלו כל הקיצין וכל הדחיות, במועד שבו נקבע ביצוע הפינוי על-ידי קבלן ההוצאה לפועל.

התנהלותה של המשיבה לכל אורך הדרך מאז אי-פינוי הנכס, בתום חוזה השכירות, עובר למתן פסק-הדין ותיק ההוצאה לפועל איננה ראויה, ואף התעלמה מהחלטת בית-המשפט לפיה עליה להגיש את תגובתה.

לבסוף נקבע כי הסכום שפסקה רשמת ההוצאה לפועל אינו ראוי וצודק בנסיבות העניין, ויש בו רק כדי לעודד חייבים להקשות על הוצאה לפועל ולהקשות על בעלי נכסים שאחרים מחזיקים בהם שלא כדין, ומעודד אותם לפנות רק בדקה ה- 90 כאשר על החייב לא חלה כל סנקציה ממשית אם ימשיך ויחזיק בנכס עד ליום בו יתייצב בנכס המוציא לפועל.