התראה בדבר הגבלה (סעיף 66ג לחוק)

סעיף 66ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"66ג. התראה בדבר הגבלה (תיקונים: התשס"ט, התשע"ג (מס' 2))
(א) לא תיכנס הגבלה לפי פרק זה לתוקף אלא לאחר שמנהל לשכת ההוצאה לפועל שלח לחייב בדואר התראה וחלפו 30 ימים מיום המצאת ההתראה.
(ב) בהתראה יצויין כי רשם ההוצאה לפועל הטיל על החייב הגבלה וכי היא תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום המצאתה, אלא-אם-כן ייפרע החוב, או שהחייב יתייצב לחקירת-יכולת בלשכת ההוצאה לפועל וישכנע את רשם ההוצאה לפועל כי הוא אינו בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, או שתינתן החלטה אחרת בידי רשם ההוצאה לפועל; לעניין זה, "לשכת ההוצאה לפועל" - לשכת ההוצאה לפועל שבה מתנהל התיק או לשכת ההוצאה לפועל שליד בית-משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של החייב.
(ג) על-אף האמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב), הטיל רשם ההוצאה לפועל הגבלה במעמד החייב כאמור בסעיף 66ב(א)(1), לא תישלח לחייב התראה, וההגבלה תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום הטלת ההגבלה, אלא-אם-כן ייפרע החוב או שתינתן החלטה אחרת בידי רשם ההוצאה לפועל."

ההגבלות כאמור בסעיף 66ג לחוק ההוצאה לפועל לא ייכנסו לתוקפן, אלא לאחר שמנהל לשכת ההוצאה לפועל שלח התראה לחייב וכי עברו 30 ימים מיום קבלת ההתראה על-ידי החייב.

בהתראה יצויין כי על החייב לפרוע את החוב או להגיע לחקירת-יכולת אשר תקבע את יכולתו לשלם את החוב הפסוק נגדו.

במקרה בו רשם ההוצאה לפועל הטיל את ההגבלה במעמד החייב כאמור בסעיף 66ב(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל, לא תישלח לחייב התראה וההגבלה תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום הטלת ההגבלה אלא-אם-כן החייב ייפרע את החוב או שתינתן החלטה אחרת בידי רשם ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 66ג(ג) לחוק ההוצאה לפועל.

ב- עת"מ (חי') 18744-12-14 {מוחמד מוחסן נ' משרד התחבורה/אגף הרישוי, תק-מח 2015(1), 38236 (2015)} נדונה עתירה מינהלית, במסגרתה ביקש העותר להורות על ביטול החלטת המשיב, לפיה חוייב העותר במבחנים כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה שלו.

העותר מחזיק ברישיון נהיגה אשר שנאסר עליו לעשות שימוש בו ולנהוג, בשל הגבלות שהוטלו, בזמנו, על רישיון הנהיגה, במסגרת תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדו.

לאחר שהוסרו ההגבלות ובחלוף מעל לשלוש שנים מהטלתן ועד הסרתן, דרש המשיב מהעותר לעבור מבחן עיוני ומבחן מעשי, כתנאי לחידוש רישיונו.

העותר הוכרז כפושט רגל לכן הוסרו המגבלות שהוטלו עליו בהליכי ההוצאה לפועל וזאת על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה.

העותר טען, כי לא קיבל כל הודעה על ההגבלות שהוטלו על-ידי רשם ההוצאה לפועל ולכן הוא לא הפקיד את רישיון הנהיגה שבידו והמשיך לנהוג כרגיל.

העובדה שהוטלו עליו הגבלות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נודעה לעותר, רק לאחר שרישיונו אבד והוא פנה למשרד הרישוי על-מנת לקבל רישיון חדש.

זאת ועוד. טען העותר כי אף נרשם לו דוח תנועה ואולם השוטר שרשם לו את הדו"ח לא הודיע לו על ההגבלה ככל וכלל.

לטענת העותר, לו היה יודע על ההגבלות, היה פועל לביטולן בלשכת ההוצאה לפועל, לאחר ששילם את התשלום הראשון במסגרת איחוד תיקים שביקש, שם.

בית-המשפט נדרש לשאלה, האם הודע לעותר, כדין, על ההגבלות שהוטלו בלשכת ההוצאה לפועל אם לאו?

מתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק בית-המשפט עלה כי לשכת ההוצאה לפועל שלחה אל העותר, בדואר רגיל, מספר הודעות על הגבלות.

בית-המשפט קבע כי המצאת התראה בדבר ההגבלה לפי סעיף 66ג לחוק ההוצאה לפועל תיעשה על-פי הוראות תקנה 24(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, הקובעת כי כתב שניתן להמציאו בדואר יישלח בדואר שאינו רשום וללא אישור מסירה, אלא-אם-כן נאמר בתקנות במפורש אחרת.

תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"24. המצאת כתבי בי-דין (תיקונים: התשנ"ט, התשס"ט)
(א) בכפוף לאמור בתקנות אלה, כתב בי-דין, למעט אזהרה (בתקנה זו: "כתב"), יומצא או יימסר בדרך הקבועה בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין, והסמכויות הנתונות לפי אותו פרק בידי בית-המשפט או הרשם יהיו בידי רשם ההוצאה לפועל; ואולם כתב שניתן להמציאו בדואר יישלח בדואר שאינו רשום וללא אישור מסירה, אלא-אם-כן נאמר בתקנות אלה במפורש אחרת.
(ב) נשלח כתב בדואר, בדואר רשום, או בדואר רשום עם אישור מסירה, יראוהו כאילו הומצא כדין ביום השישי שלאחר משלוחו, אף אם הנמען נמנע או סירב לקבלו, והערת פקיד הדואר או חותמת בית הדואר, בדבר ההימנעות או הסירוב, ישמשו ראיה לאמיתותם.
(ג) בלשכה ממוכנת רשאי מנהל מערכת ההוצאה לפועל להורות, כי יומצא כתב, דרך-כלל או במקרים מיוחדים, בדרך שיורה, לרבות באמצעות מדיה מגנטית או תקשורת מחשבים (להלן: "דרך ממוחשבת"), ומשהורה כך לא יומצא הכתב בדרך אחרת, אלא-אם-כן הורה רשם ההוצאה לפועל, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על המצאה במסירה אישית אם שוכנע בקיומה של דחיפות מיוחדת בביצוע המסירה; הומצא צו לפי החוק בדרך ממוחשבת, יצויין בו, בין היתר, שם החייב ומספר תעודת הזהות שלו, כפי שהם מופיעים במרשם האוכלוסין כמשמעו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 או פרטי הזיהוי של החייב כפי שהם מופיעים בתיק; נשלח כתב בדרך ממוחשבת, יראוהו כאילו הומצא כדין ביום השלישי שלאחר שידור מהמערכת הממוכנת של הלשכה.
(ד) אישור בדבר מסירתו של כתב, וכתב שהוחזר על ידי רשות הדואר מטעם כלשהו, יועברו לזוכה או לעורך דינו, ויישמרו בידו לשם הצגתם על-פי דרישה."

כאמור נפסק כי, ההודעות על ההגבלות לעיל נשלחו לעותר דנן בדואר רגיל, בהתאם להוראת תקנה 24(א) לתקנות ההוצאה לפועל.

לדידו של בית-המשפט העותר ככל הנראה לא קיבל את ההודעות הללו, מאחר שביישוב בו הוא גר, כפר קרע, אין כתובות ומכל מקום - ההודעות נשלחו אליו, על-פי שמו ושם היישוב בלבד.

לטענת העותר הוא לא קיבל אף לא אחת מההודעות, ככל הנראה מאחר שבכפר קרע מתגוררים עוד שלושה אנשים נוספים, הנושאים שם זהה לשמו - מוחסן מוחמד.

בית-המשפט קבע כי אין חולק, שחזקת המסירה, האמורה בסעיף 24(ב) לתקנות ההוצאה לפועל לעיל, היא חזקה עובדתית הניתנת לסתירה וכי הנטל לסתור את החזקה מוטל על העותר, הטוען שהוא לא קיבל את ההודעות.

לאחר ששקל את הטענות סבר בית-המשפט כי העותר לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את חזקת המסירה.

נקבע כי חזקת המסירה עלולה ליצור בעיה במקרים בהם מדובר ביישובים קטנים, שאין בהם כתובות מדוייקות וראוי שהמחוקק ייתן על-כך דעתו.

זאת ועוד, במצב התחיקתי הקיים כיום יש, לדידו של בית-המשפט, ליתן משקל לעובדה שביישוב בו התגורר העותר אין רחובות ובכך שהכתובת בהודעות היא כתובת היישוב בלבד. אך בית-המשפט קבע כי עדיין ולמרות הכול יש לבחון, האם הראיות שהובאו על ידו מצביעות על אפשרות סבירה שהוא לא קיבל את ההודעות.

בית-המשפט סבר כאמור כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה.

בית-המשפט קבע כי לא הוכח בפניו, שהכתובת המדוייקת הנטענת של העותר, היתה בידי לשכת ההוצאה לפועל ואף לא הוכח כי הכתובת שמסר העותר רשומה בתעודת הזהות שלו או במשרד הפנים.

לגופו של עניין נקבע כי המדובר במקרה בו ישנם 7 תיקי הוצאה לפועל כנגד העותר, שבכל אחד מהם נשלחה לעותר גם התראה על החלטת הרשם להטיל הגבלה וגם הודעה על הטלת ההגבלה עצמה, כך שמדובר, למעשה בשתי הודעות על ההגבלות, שנשלחו בכל תיק ובסך הכל ב- 14 הודעות שונות, על-כן נקבע כי קשה מאד להניח שכל 14 ההודעות, ללא יוצא מהכלל, הגיעו, בטעות, דווקא אל אותם שלושה תושבים אחרים ואף אחת מהן לא הגיעה אל הנמען הנכון, הוא העותר.

לעניין דו"ח התנועה שנרשם לעותר קבע בית-המשפט כי לא ברור האם המידע על הגבלת רישיון הנהיגה של העותר, על-ידי לשכת ההוצאה לפועל היה בידי השוטר שרשם את הדו"ח ולא ניתן לדעת אם הוא בדק היתרים והגבלות אותה עת. לפיכך, מעצם רישום הדו"ח לא ניתן להסיק שהעותר לא קיבל את ההודעות שנשלחו אליו מלשכת ההוצאה לפועל, בדבר ההגבלות על רישיונו.

לאור כל האמור לעיל, נקבע כי חזקת המסירה לא נסתרה ומשכך ומאחר שמאז הטלת ההגבלה הראשונה ועד לביטול ההגבלות עברו יותר משלוש שנים, נקבע כי דין העתירה - דחיה.

ב- עת"מ (נצ') 8773-03-13 {עאבד ראיף נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, תק-מח 3381 (2013)} נדונה עתירה בה ביקש העותר להורות למשיבה להתייצב וליתן טעם מדוע לא תבטל זו את החלטתה להטיל על העותר התניית חידוש רישיון הנהיגה שלו במבחן עיוני, בנוסף לקורס ריענון.

לטענת העותר, הוא לא קיבל הודעה על הגבלת רישיון נהיגתו, לא על-ידי לשכת ההוצאה לפועל ולא על-ידי המשיבה ולא ידע על פסילת הרישיון מעולם.

לטענת העותר, פנה הוא למשיבה, באותו מועד בו פג תוקף רישיון הנהיגה שלו וביקש לחדשו, או אז נגלה לו עניין ההגבלה בהוצאה לפועל.

העותר טען כי מיד לאחר שנודע לו על-כך, הגיש בקשות להוצאה לפועל לביטול ההגבלה וזו בוטלה. ואז פנה שוב למשיבה וזו הטילה את התנאים של מבחן עיוני וקורס ריענון, נושא העתירה דנן.

לטענת העותר, לו היה נודע לו מלשכת ההוצאה לפועל או מן המשיבה על ההגבלה, היה פונה מיד בבקשה להסרת ההגבלה ולא מסתכן בנהיגה שהיתה יכולה להביא לפסילת רישיונו.

זאת ועוד טען העותר כי, ההתנהלות של המשיבה שלא הודיעה לו ולא יצרה אתו קשר אינה סבירה.

בנוסף טען העותר כי הוא היה מעורב בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף כבדים. לטענתו הוא דיווח למשטרה על התאונה, על-מנת לקבל אישור משטרה וגם שם לא הודיעו לו שרישיונו בוטל.

המשיבה טענה כי אין לה כל שיקול-דעת לעניין יישום הוראות רשם ההוצאה לפועל וכי היא מחוייבת לבצען ללא דיחוי.

בנוסף טענה המשיבה כי תקנות ההוצאה לפועל מחייבות מתן הודעה לחייב עליו הוטלה המגבלה הנ"ל ולחייב עומדת תקופה של 30 יום מיום ההמצאה לפרוע את חובו, אחרת תיכנס ההגבלה לתוקפה.

כן טענה המשיבה כי לא קיימת חובת דיווח שלה לעותר על המגבלה שהוטלה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, שכן, הודעה שכזו נשלחת לו על-ידי רשם ההוצאה לפועל עצמו.

נקבע כי, אין חולק בדבר חשיבות זכות היידוע טרם נקיטת הליך מינהלי נגד אדם.

בית-המשפט דן בשאלה האם ידע העותר על פסילת רישיונו?

נקבע כי, אין חולק כי הודעה על פסילת הרישיון מצד המשיבה לא נשלחה לעותר על-ידי המשיבה.

נקבע כי בעוד שלפי תקנות סדר הדין האזרחי, המצאת כתבי בי-דין תעשה בדואר רשום עם אישור מסירה, בהתאם לתקנה 495(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כדלקמן:

"495. המצאה בדואר על-ידי בית-משפט (תיקון התשנ"ז)
(א) המצאת כתבי בי-דין בדואר תהיה בדואר רשום עם אישור מסירה..."

הרי שתקנה 24(א) סיפא לתקנות ההוצאה לפועל קובעת דין מיוחד לכתבי בי- דין, שכן, היא פותרת מן החובה לשלוח אותם בדואר רשום עם אישור מסירה "אלא-אם-כן נאמר בתקנות אלה במפורש אחרת".

תקנה 24(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"24. המצאת כתבי בי-דין (תיקונים: התשנ"ט, התשס"ט)
(א) בכפוף לאמור בתקנות אלה, כתב בי-דין, למעט אזהרה (בתקנה זו: "כתב"), יומצא או יימסר בדרך הקבועה בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין, והסמכויות הנתונות לפי אותו פרק בידי בית-המשפט או הרשם יהיו בידי רשם ההוצאה לפועל; ואולם כתב שניתן להמציאו בדואר יישלח בדואר שאינו רשום וללא אישור מסירה, אלא-אם-כן נאמר בתקנות אלה במפורש אחרת."

בית-המשפט לא מצא כי בתקנות נאמר אחרת לגבי המצאת צווים של רשם ההוצאה לפועל, אשר באים בגדר "כתבי בי-דין" כהגדרתם במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, החלות גם על תקנות ההוצאה לפועל בעניין זה.

על-כן נקבע כי, לא נתקיימה חובה מצד רשם ההוצאה לפועל לשלוח את הצו שהוציא בדואר רשום עם אישור מסירה.

נקבע כי, לפי האמור בסעיף 24(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, הרי ברגע שנשלח כתב בדואר יראוהו כאילו הומצא כדין ביום השישי שלאחר משלוחו.

בית-המשפט קבע כי תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל לעיל קובעת חזקת המצאה. חזקה זו אינה חלוטה, היא ניתנת לסתירה, אולם הנטל להבאת ראיות לסתירתה מוטל על מי המבקש להפריכה, במקרה דנן על העותר.

במקרה דנן, ועל-אף שנראה כי נשלחו לכאורה התראות אודות פסילת הרשיון על-פי תעודת עובד ציבור שהוצגה בפני בית-המשפט. לא מצא בית-המשפט לקבוע כי העותר ידע על הצו שהוטל עליו על-ידי רשם ההוצאה לפועל.

בית-המשפט לא שוכנע כי ההתראות נשלחו לכתובתו של העותר ויתרה-מזאת קבע כי לפי תעודת עובד הציבור שהוגשה לו לא פורטה הכתובת אליה נשלחו ההתראות ומכאן שאין ודאות כלשהי כי נשלחו לכתובתו של העותר.

אגב ארוחא ציין בית-המשפט כי המדובר בעותר אשר גר בכפר מג'אר וספק רב אם יש לו כתובת רגילה הנושאת שם רחוב ומספר בית, שכן, הניסיון השיפוטי מלמד כי בכפרים הערביים במחוז הצפון, לא קיימת חלוקת רחובות מוסדרת על-פי שמות ומספרי בתים במרבית המקרים.

יתרה-מכך נקבע כי, העותר עצמו בעתירתו שנתמכה בתצהיר, העיד כי לא קיבל התראות כאמור.

זאת ועוד, העובדה כי פניית העותר ללשכת ההוצאה לפועל נעשתה לצורך ביטול הצו רק לאחר שהגיע לחדש את רישיונו בתום תקופת הרישיון הרגילה, יש בה כדי לתמוך בטענתו שלא ידע קודם לכן על קיומו של הצו.

אשר-על-כן, התקבלה העתירה על-ידי בית-המשפט ובוטלו התנאים שהתנתה המשיבה בחידוש הרישיון.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התראה בדבר הגבלה (סעיף 66ג לחוק)