הטלת הגבלות על חייב (סעיף 66א לחוק)

1. כללי
סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"66א. הטלת הגבלות על חייב (תיקון התשס"ט)
התקיימו לגבי החייב התנאים כאמור בסעיף 66ב, ושוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, רשאי הוא להטיל על החייב הגבלה כמפורט להלן, אחת או יותר, מיוזמתו או על-פי בקשת זוכה, לתקופה ובתנאים שיקבע:
(1) הגבלת החייב מקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, מהחזיק דרכון או תעודת מעבר כאמור או מלהאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו;
(2) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו;
(3) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981;
(4) (א) הגבלת החייב מעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; לעניין זה דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה;
(ב) לא יראו הגבלה כאמור בפסקת-משנה (א) כסיום חוזה בהודעת החייב, לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב, כגון חיוב החייב בתשלום עבור מתנות מותנות שימוש שקיבל מהמנפיק;
(5) הגבלת החייב מייסד תאגיד או מהיות בעל עניין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, ואם השתתף החייב בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד - מתן הוראות לעניין הפסקת כהונתו או חברותו בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה החייב מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" - כהגדרתו בסעיף 69ד(ב);
(6) הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה."

סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל מפרט רשימת הגבלות שבסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להטיל על חייב המסרב לשלם את חובו, כפי שיפורט להלן:

ישנה הוראה בדבר הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הדרכונים"); הגבלת החייב מלהחזיק דרכון או מלהאריך את תוקפו ובלבד שיהיה תקף לצורך שיבה לישראל.

אגב אורחא יאמר כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להימנע מהטלת הגבלה זו אם שוכנע שהיציאה מישראל דרושה לחייב מטעמי בריאות שלו או של בן משפחה התלוי בו זאת בהתאם לסעיף 66א סעיף-קטן(1) לחוק ההוצאה לפועל.

עיכוב ביציאתו של החייב מן הארץ ובשים-לב כי עיכוב יציאתו מן הארץ לא תוטל אם רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי היציאה מישראל דרושה מטעמי בריאות של החייב או של בן משפחה התלוי בו, בהתאם לסעיף 66א סעיף-קטן(2) לחוק ההוצאה לפועל.

סעיף 66א סעיף-קטן (3) לחוק ההוצאה לפועל קובע הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.

סעיף 66א סעיף-קטן (4)(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

הודעה על ההגבלה תינתן למנפיק ויראו בהודעה זו כמועד סיום החוזה בין המנפיק לחייב.
יחד-עם-זאת לא יראו ההגבלה כאמור כסיום חוזה לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח-החייב חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב כגון חיוב החייב בתשלום בעבור מתנות מותנות שימוש שקיבל מהנפיק בהתאם לסעיף 66א סעיף-קטן (4)(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

הגבלה נוספת היא הגבלת החייב מלייסד תאגיד או מלהיות בעל עניין בתאגיד, במישרין או בעקיפין לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר.

במקרה והחייב השתתף בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד יש צורך מתן הוראות לעניין הפסקת כהונתו או חברותו בתאגיד.

יודגש כי אין בהוראות אלה או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה החייב מייסד או בעניין עניין כאמור.

ישנה הגבלה נוספת לפיה החייב מנוע מלקבל, מלהחזיק או מלחדש רישיון נהיגה.

רשם ההוצאה לפועל רשאי שלא להטיל מגבלה זו אם שוכנע כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו או עקב נכותו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו.

מי שהוטלה עליו הגבלה מלהחזיק רישיון נהיגה יראו אותו כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה.
ב- עש"א (ב"ש) 42413-04-13 {דוד הורוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 18259 (2013)} נדון ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה הוטלה הגבלה בהתאם לסעיף 66א ומשהתקיימו התנאים הנקובים בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, הורה הרשם על הטלת ההגבלות כמבוקש.

רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתו של המערער לביטול ההגבלות ועיכוב ההליכים מהטעם כי החייב עמד לדידו בתנאי סעיף 66ב(א)(3) לחוק לצורך הטלת ההגבלות, ונחשב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיף 7ג(ב) לחוק הקובע כי: "חייב שלא מילא אחר האזהרה לפי סעיף 7(א), ושלא הגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7א, יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק לרבות לעניין ההליכים כאמור בסעיף-קטן (א), אלא-אם-כן נתן לרשם ההוצאה לפועל הסבר סביר לחוסר המעש שלו".

רשם ההוצאה לפועל הורה למערער להמציא שאלון וכתב ויתור על סודיות הנתמכים באסמכתאות מתאימות, לרבות תלושי שכר, תדפיס תנועות בנק ודף יתרות כללי עדכני, על-מנת שניתן יהיה לעמוד מקרוב אחר יכולותיו הכלכליות {חקירת-יכולת על-פי הוראות חוק ההוצאה לפועל}.

הערעור דנן הוגש בין היתר מטעם כי המערער סבר שרשם ההוצאה לפועל הטיל את ההגבלות מבלי שהמערער התייצב בפניו או לחלופין הובא בפניו באמצעות צו הבאה הובא או בדרך אחרת כנדרש לפי סעיף 66ב(1) לחוק ההוצאה לפועל.

ובנוסף טען המערער כי רשם ההוצאה לפועל הטיל עליו הגבלות מבלי שהוכח לפניו כי המערער הוא בעל יכולת המשטמט מחובותיו ומבלי שניתנה למערער הזדמנות ליתן הסבר סביר לאי-תשלום החוב, כנדרש בסעיף 66ב(1) לחוק ההוצאה לפועל.

זאת ועוד טען המערער כי רשם ההוצאה לפועל התעלם מהוראות סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל לפיהן אין להטיל על חייב הגבלות כאשר ניתן להסתפק באמצעים אחרים.

סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"8. נקיטת הליכים, הפסקתם וביטולם לפי בקשת הזוכה (תיקונים: התשל"ח, התש"ס, התשס"ט)
"...(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי-יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור..."

בין היתר טען המערער כי הטלת הגבלות פוגעת בחירותו ובזכויות היסוד של החייב, שלא לתכלית ראויה, בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו."

נטען גם כי רשם ההוצאה לפועל טעה כאשר דחה את בקשת המערער מיום לביטול ההגבלות בהתבסס על העילות נשוא סעיף 66ב(1) וסעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל כאמור לעיל.

כמו-כן נטען על-ידי המערער כי רשם ההוצאה לפועל טעה כאשר קבע כי המערער משתמט מתשלום חובותיו על-אף שטרם הוצא כנגדו צו חיוב בתשלומים ובטרם הוזמן לחקירת-יכולת, על-אף שהמערער שביקש זאת.

הוסף, כי על-פי הוראות סעיף 67(ד) לחוק ההוצאה לפועל רואים את החייב כאדם המשתמט מתשלום חובותיו אם לא התייצב לחקירת-יכולת במועד שנקבע לכך, אך בעניינו של המערער לא נקבע מועד דיון.

לדידו של המשיב יש לדחות את הערעור, בין היתר, כי מקור החוב הוא היתרה שנותרה לאחר מימוש משכנתא על נכס שכבר נמכר.

כמו-כן, נטען על-ידי המשיב כי בגין אותה יתרה הנ"ל נפתח תיק ההוצאה לפועל בו ניתנו ההחלטות האמורות לעיל, כתביעה לתשלום חוב קצוב. המערער הגיש התנגדות לכך, ההתנגדות נדונה ונדחתה.

בית-המשפט קבע כי על-פי סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הגבלות כאמור בסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל באחד התנאים הבאים: החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל, החוב הוא חוב מזונות שגובה המל"ל ואכן נקבע כי אלו הן הנסיבות אשר ביססו את החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק בעניינו של המערער דנן.

בית-המשפט קבע כי על-פי הוראות 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל מוטל על החייב להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני רשם ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדרושים לכך ואם הוא לא עושה כן, ללא הסבר סביר לכך, הוא נראה כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק.
המשיך בית-המשפט וקבע כי, המחוקק קבע כי חייב שלא מילא אחר האזהרה ולא הגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק אלא-אם-כן, נתן לרשם ההוצאה לפועל הסבר סביר לחוסר המעש שלו.

במקרה דנן נקבע כי, המערער לא שילם את החוב על-פי צו התשלומים שקיבל ולא הגיש בקשה לשלם את החוב או לקבוע את יכולתו לפרוע את החוב, ולא נתן הסבר לרשם ההוצאה לפועל לחוסר המעש שלו בהתאם לדרישות סעיף 7 הנ"ל.

בית-המשפט דחה את שתי העילות עליהן התבסס המערער בערעורו, מאחר והיוזמה לפנות ולהציע סילוק החוב או בתשלומים, כאמור בסעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל נופלת על כתפי החייב לאחר שהוכח שקיבל את האזהרה כדין.

באשר לטענת המערער כי המחוקק קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי נסיבות ההליך בלתי-יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור.

בית-המשפט התייחס להוראות סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל מתייחסים לסמכויות של רשם ההוצאה לפועל לקבוע את סדר נקיטת ההליכים המבוקשים על-ידי הזוכה.

לכאורה, סבר בית-המשפט, כי מימוש העיקול על בית איננו מידתי בהתייחס לחוב של כ- 45,000 ש"ח והמערער לא הציע חלופה אחרת.

זאת ועוד, הוטל עיקול על נכס בר-מימוש דהיינו הנגררת למכונית והמערער חלק על כך בטענה שהיא נדרשת לו לפרנסתו.

לטענת המערער, הוא נדרש למכונית שלו על-מנת למצוא מקור פרנסה ולפיכך, הוא ביקש לבטל את המגבלה על רישיון הנהיגה שלו. כמו-כן, הוא ביקש לבטל את העיקול על המכונית.

נקבע כי העיקול איננו מהווה פירעון של החוב אלא מימוש. המערער לא הציע לרשם ההוצאה לפועל לממש את העיקול על הבית, והוא גם לא הציע חלופה אחרת פחות חמורה. לבסוף, המערער גם לא הציע לרשם ההוצאה לפועל מתווה תשלומים.

לפיכך, דחה בית-המשפט את הטענה לפי סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל הנ"ל.

באשר לטענת המערער לפגיעה חוקתית, נקבע כי, הוראות סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, הם חלק מפרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל שנחקק בתיקון התשס"ט-2008.

נקבע כי על התיקון הנ"ל לעמוד בתנאי הוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

נפסק כי המערער לא הפנה את בית-המשפט לפסיקה רלוונטית וכי התנאי בסעיף 8 הוא שאין פוגעים בזכויות יסוד לפי חוק היסוד, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.
בית-המשפט קבע מפורשות כי הוראות סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל עומדות בתנאי של חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, וגם בתנאי שדבר החקיקה נועד לתכלית ראויה.

כן עומד סעיף 66א בתנאי של פגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש, לנוכח האיזון שבו בין זכויות הקניין של הנושה, הזוכה, לבין זכויות הקניין של החייב. ולאור כך נדחה הערעור דנן.

2. מה דינה של הגבלה שהוטלה על החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר שניתן כנגדו צו כינוס בהליך פשיטת רגל?
ב- רע"א 5137/11 {פלוני נ' עוד עודד הכהן ואח', תק-על 2011(4), 680 (2011)} עלתה השאלה מהו דינה של הגבלה שהוטלה על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר שניתן כנגדו צו כינוס בהליך פשיטת רגל?

במקרה דנן נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בתיק פשיטת רגל בה נדחתה בקשת המבקש להסיר הגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לאחר שניתן צו כינוס כנגדו בהליך פשיטת רגל.

בית-המשפט נדרש לשאלה, מהו דינה של הגבלה שהוטלה על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר שניתן כנגדו צו כינוס בהליך פשיטת רגל - טרם נידונה בבית-המשפט דנן.

נגד המבקש במקרה דנא נפתחו תיקי הוצאה לפועל, במסגרתם הוטלה הגבלה על רישיון הנהיגה שלו, מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל.

ביום 23.11.2010 הגיש המבקש בקשה לפשיטת רגל. בו ביום ניתן צו כינוס כנגדו. ביום 06.06.2011 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה להסרת ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו אך זה דחה את בקשתו בנימוק כי הגבלת החייב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל מוטלת עליו רק במידה ועל-פי סעיף 66ב לאותו חוק, השתכנע רשם ההוצאה לפועל כי החייב הוא בעל יכולת לשלם את חובותיו אך הוא משתמט מתשלומם.

זאת ועוד, החריג לכלל זה הוא במקרה ורשם ההוצאה לפועל שוכנע, כי הטלת ההגבלה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לו, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו.
על-כן, נוכח העובדה שרישיון הנהיגה של החייב במקרה זה הוגבל, הוכח כי רשם ההוצאה לפועל השתכנע כי החייב משתמט מתשלום חובותיו.

ומכאן שעל החייב המעוניין שתוסר ממנו ההגבלה, לשכנע כי הוא נכנס לחריג, ובטענת החייב כי לעיתים מתקין הוא מזגנים, לא הצליח להיכנס לחריג הנ"ל ועל-כן הערכאה הדיונית דחתה את בקשתו להסרת ההגבלות.

המבקש טען כי הוראות סעיפים 66א ו- 66ב לחוק ההוצאה לפועל אינן רלוונטיות להליך פשיטת הרגל.

זאת ועוד טען כי, משניתן צו כינוס לנכסי המבקש, הרי שהסנקציות הקבועות בסעיפים האמורים לעיל התייתרו, שכן הזוכה בהוצאה לפועל רשאי להגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל, ומסכת האיזונים נבחנת אך ורק במסגרת הליך פשיטת הרגל ולא במסגרת חוק ההוצאה לפועל.

המבקש הוסיף, כי כיום הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל ומשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו בצו הכינוס וכי הוא מצוי במצב לפיו הוא משלם את התשלומים שהוטלו עליו במסגרת כינוס הנכסים, אך אינו יכול לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להסיר את ההגבלות על רישיון הנהיגה מטעם זה, שכן הסמכות במסגרת הליכי פשיטת הרגל נתונה לבית-המשפט המחוזי הדן בהליכי פשיטת הרגל.

לטענת המבקש, מאחר והוא משלם את התשלומים על-פי צו התשלומים, היה על בית-המשפט המחוזי לבטל את ההגבלות על רישיון הנהיגה שלו.

במשיבים במקרה דנן סברו כי דין הערעור דנן להתקבל, כפועל יוצא מהוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, שעניינה עיכוב הליכים עם מתן צו כינוס, קיימת הצדקה משפטית להורות על הסרת כל המגבלות והסנקציות אשר הוטלו על החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הסנקציה הנוגעת להגבלת רישיון הנהיגה, שהוטלה על המבקש.

לעניין הליכי הוצאה לפועל אל-מול הליכי פשיטת רגל קבע בית-המשפט דנן כי ישנן שתי מערכות נפרדות לגביית חובות - מערכת ההוצאה לפועל ומערכת פשיטת הרגל. לכל מערכת תכליות משלה וכלים משלה למימוש אותן תכליות.

בית-המשפט מדגיש כי חוק ההוצאה לפועל נועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון, באמצעותו יוכל בעל דין לממש פסק-דין שניתן לטובתו על-ידי בית- משפט כנגד מי שחוייב בדין, וגם מסמכים משפטיים הניתנים לביצוע כמו פסק- דין, ובהם שטרי משכון, משכנתא, שטרות ושיקים.

מנגנון זה לעיל עליו להיות יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כאשר אינטרס הזוכה במימוש זכויותיו הוא בעל בכורה. זו תכלית החוק. עם-זאת, המחוקק ראה לנגד עיניו גם את החייב, המתקשה למלא אחר פסק-דין שניתן כנגדו בשל מצבו הסוציאלי, וביקש שלא להפכו, על-ידי הפעלת מנגנון ההוצאה לפועל, לחסר כל ולנטל על החברה. זו תכליתו השניה של חוק ההוצאה לפועל, והיא באה לידי ביטוי במספר הוראות בחוק, המתחשבות במצבו של החייב.

בית-המשפט קבע כי, בצד שתי תכליות אלו: גביה מהירה ויעילה, ומנגד, התחשבות בחייב והימנעות מלהפוך אותו לנטל על החברה, עומדות שתי תכליות כלליות התומכות בהן, אשר נגזרות מערכי היסוד של השיטה.

כך, לצד התכלית המיוחדת של גביה מהירה ויעילה של החוב עומדת התכלית הכללית של הגנה על הקניין, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית של הגנה על כבוד האדם של החייב ועל חירותו.

המשיך וקבע בית-המשפט כי, התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל, הן המיוחדות והן הכלליות, מצויות, לעיתים קרובות, בהתנגשות, ויש צורך לאזן ביניהן.

נקבע כי, במסגרת האיזון הנ"ל יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק-הדין אשר ניתן לטובתו.

בית-המשפט סבר כי, לעיתים הליכי ההוצאה לפועל אינם משיגים את מטרתם ופסק-הדין אינו ממומש. כך למשל, כאשר החייב נמצא במצב של חדלות פירעון, קרי, כאשר נכסיו אינם מספיקים כדי לפרוע את חובותיו.

כאשר הליכי ההוצאה לפועל אינם יעילים דיים כדי לגבות את החובות, בכוחו של הנושה לנקוט נגד החייב בהליכי פשיטת רגל.

בית-המשפט קבע כי גם החייב, שאינו מסוגל לשלם את חובותיו, יכול לבקש פשיטת רגל.

במה דברים אמורים? הליכי פשיטת הרגל יביאו לתפיסת כל נכסי החייב ולריכוזם, ולאחר-מכן למכירתם ולתשלום החובות.

בבסיסו של הליך פשיטת הרגל מונחות שתי תכליות, שאינן בהכרח מתיישבות זו עם זו, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר ואילו השניה, מתן אפשרות לחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו, על-ידי קבלת הפטר.

דהיינו, גם הנושה וגם החייב יכולים למצוא תועלת בהליכי פשיטת רגל ובמעבר אליהם מהליכי הוצאה לפועל. הנושה, בכך שיתפסו כל נכסי החייב וכספי מכירתם ישמשו לכיסוי החובות ואילו החייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו, מאחר שבהליך פשיטת הרגל ניתנת לו הזדמנות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי.
לעניין קו הגבול בין מערכת ההוצאה לפועל למערכת פשיטת הרגל ציין בית-המשפט את סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי: "משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית-המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית-המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

נקבע כי, עם מתן צו הכינוס, מעוכבים הליכי ההוצאה לפועל והחייב עובר לחסות תחת הליכי פשיטת הרגל.

משניתן צו כינוס, לא תהיה תרופה לנושה בגין חוב בר-תביעה, אלא במסגרת הליך פשיטת הרגל.

זאת ועוד, משניתן צו כינוס, שוב אין הנושים הרגילים יכולים לפתוח בהליכים משפטיים לגביית חובם מחוץ להליכי פשיטת הרגל, אלא ברשות בית-המשפט של פשיטת רגל, שתינתן במקרים מיוחדים בלבד, ובתנאים שיקבע.

בית-המשפט קבע כי, סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל מתייחס הן להליך תלוי ועומד בעת מתן צו הכינוס והן להליך שנושה מעוניין לנקוט בו לאחר מתן הצו.

בנוסף, הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל לעיל משרתת את התכלית של מניעת פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים, ותורמת לחיסכון בזמנם של בתי-המשפט, בכך שהתביעות תתבררנה לפני הנאמן לפי הוראות הפקודה.

בית-המשפט ציין להשלמת התמונה כי סעיף זה אינו חל על נושה מובטח. ביחס לנושה מסוג זה נקבע בסעיף 20(ב) כי: "הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת".

הוזכר כי סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל, העוסק בפרק הזמן שממועד הגשת בקשה לצו כינוס ועד להכרעה בה. על-פי הסעיף, משהוגשה הבקשה, "רשאי בית-המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על-פי דין נגד החייב".

לעניין ההגבלות בחוק ההוצאה לפועל ציין בית-המשפט כי, ההגבלות בחוק ההוצאה לפועל קבועות בפרק ו'1, סעיפים 66א-66ד.

פרק ו'1 הנ"ל לחוק ההוצאה לפועל, שכותרתו: "הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו", התווסף לחוק במסגרת תיקון 29, ונכנס לתוקף ביום 16.05.2009.

סעיף 66א מונה את ההגבלות שניתן להטיל על החייב, ביניהן, בסעיף 66א(6), ההגבלה שהוטלה על המבקש במקרה דנן והיא הגבלת החייב מלקבל, מלהחזיק או מלחדש רישיון נהיגה. הגבלה זו לא תוטל אלא אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו.

בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל מנויים התנאים אשר רק בהתקיים אחד מהם יוטלו הגבלות לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל:
סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"66ב. תנאים להטלת הגבלות (תיקונים: התשס"ט, התשע"ג (מס' 2))
(א) הגבלות לפי סעיף 66א לא יוטלו אלא בהתקיים אחד מתנאים אלה:
(1) החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל על-פי צו הבאה לפי סעיף 69יב, או בא לפניו בדרך אחרת, הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ולא ניתן הסבר סביר לאי-התשלום, ובלבד שהחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים;
(2) החוב הפסוק נובע ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, למעט חוב מזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (בחוק זה: "חוק המזונות");
(3) החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיפים 7ג, 67(ד), 69יא(ד) או 69יג(ד), ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
(א) חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 2,500 שקלים חדשים;
(ב) חלפה שנה ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי:
(1) לקבוע הוראות לעניין דרכי הטלת הגבלות לפי פרק זה;
(2) לשנות, בצו, את התקופות והסכומים הקבועים בסעיף-קטן זה (א)."

לעניין השאלה שהונחה בפני בית-המשפט לגבי מה דינה של הגבלה שהוטלה מכוח חוק ההוצאה לפועל, לאחר מתן צו כינוס בהליך פשיטת הרגל? סבר בית-המשפט כי המסקנה המתחייבת היא כי משניתן צו כינוס יש להסיר את ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

בית-המשפט נימק את קביעתו לעיל בכך שעולה מדברי ההסבר לסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל כי תכליתן של ההגבלות היא ליתן כלי קיצוני פחות ממאסר בידי רשם ההוצאה לפועל כדי להביא למימוש פסק-הדין, ולסייע לזוכה במימוש זכייתו.

נקבע כי, תכלית זו כוחה יפה כאשר המדובר בהליכי הוצאה לפועל, אך היא אינה מתקיימת בהליך פשיטת רגל. לדידו של בית-המשפט, המטרה המרכזית בהליך ההוצאה לפועל, אותה נועדה לשרת ההגבלה, היא מימוש פסקי-דין, כאשר כל נושה פועל באופן עצמאי למימוש זכייתו. תכלית זו אינה מתקיימת שעה שהחייב חוסה תחת הליכי פשיטת רגל, שכן בפשיטת רגל הנושה המסויים שאיננו נושה מובטח אינו רשאי, ככלל, לפעול באופן פרטני לגביית חוב שהינו בר-תביעה בהליך פשיטת הרגל ולפגוע בכך בשוויון בין הנושים.

זאת ועוד, כאשר ניתן צו הכינוס, החייב אינו רשאי לנהוג בנכסיו מנהג בעלים כלומר, בפועל נכסיו אינם ברשותו, כפי שהיו בהליך ההוצאה לפועל.

על-כן נקבע כי, אין כל טעם ותכלית בהטלת הגבלה על החייב עצמו, שעה שממילא אינו יכול לפרוע בעצמו את חובו. אם יוכרז פושט רגל, כל נכסיו יוקנו לנאמן והנאמן הוא זה שיכריע בתביעות החוב של הנושים, בפיקוח בית- המשפט.

בית-המשפט הדגיש כי בפקודת פשיטת הרגל קבועות הגבלות אחרות, ותכליתן שונה, למנוע מפושטי רגל או מחייבים, שניתן כנגדם צו כינוס, להמשיך וליצור התחייבויות חדשות.

נקבע כי, הסרת ההגבלה לאחר מתן צו כינוס אינה בלתי-הפיכה, אם בסופו-של-יום בית-המשפט לא יכריז על החייב כפושט רגל, הליכי פשיטת הרגל נמחקים כאילו לא היו מעולם, והמצב חוזר לקדמותו, במובן זה שהנושים יוכלו לחדש הליכי גביה נגד החייב.

כלומר, גם לעניין הגבלות שהוטלו מכוח חוק ההוצאה לפועל והוסרו עם מתן צו כינוס, אם בסופו-של-דבר לא יוכרז החייב פושט רגל, רשאים נושיו לפעול לחידוש ההגבלות, כפי שיפעלו לחידוש הליכי הגביה.

אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, נחה דעתו של בית-המשפט כי ההגבלה שהוטלה על חייב בהליכי הוצאה לפועל - תוסר עם מתן צו כינוס בהליך פשיטת רגל.

במקרה דנן, רישיונו של המבקש הוגבל במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בינתיים, ניתן נגדו צו כינוס בהליך פשיטת רגל. בית-המשפט קבע כי יש להסיר את ההגבלה שהוטלה על רשיונו וכי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום מבוטלת.
3. האם הוראת סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל עומדת בפסקת ההגבלה לפי סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?
ב- בג"צ 6222/14 {מיכאל סטניסלבסקי נ' שרת המשפטים, תק-על 2014(4), 9680 (2014)} עניינה של העתירה דנן הוא בבקשת העותרים להכריז על בטלותו של סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל המסמיך את רשם ההוצאה לפועל להטיל הגבלות על רישיון הנהיגה של החייב.

העותרים אשר שניהם חייבים בהוצאה לפועל, שרישיונם הוגבל, טוענים כי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל אינו חוקתי מאחר והוא עומד בניגוד לסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולכן אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כדלקמן:

"5. חירות אישית
אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת."

לטענת העותרים, סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, אינו הולם את ערכי מדינת ישראל ותכליתו אינה ראויה באשר הוא נועד להטיל מורא בחייבים.

עוד נטען כי הסעיף אינו מידתי משום שנעשה בו שימוש "סיטונאי", גם כלפי חייבים שאין להם כיצד לשלם את חובותיהם ואין בו כדי להביא לגביית החובות.

המבקשים תיארו מצב של גידול עקבי באחוז הבקשות המוגשות להטלת הגבלה על רישיון הנהיגה, וגידול באחוז הבקשות המתקבלות בהתאם.

המשיבים במקרה דנן, ביקשו לדחות את העתירה על-הסף בטענה כי בית- המשפט דנן דן כבר בסוגיה מסוג זה בעבר ופסק כי יש לדחות את העתירה לביטול סעיף 66א(6) לחוק מאחר שלא הונחה בה תשתית עובדתית מינימאלית המבססת את הנטען ולטענתם גם העתירה דנן אינה מכילה תשתית עובדתית שיש בה כדי להוכיח את הנטען.

זאת ועוד טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה, שכן העותרים כלל לא ביססו את הטענה כי הסעיף פוגע בזכות אדם חוקתית ומכל מקום הסעיף עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

בית-המשפט ציין כי, המשיבים צודקים בכך שבעבר נדונה סוגיה בגין דא ונדחתה עתירה דומה למקרה דנן, שבה התבקש סעד זהה לגבי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל.

לגבי הסוגיה שנדונה כבר בעבר קבע בית-המשפט כדלהלן:

נקבע כי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל נחקק במסגרת תיקון מס' 29 לחוק משנת 2008 ומהווה תוצר של דיונים שונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת.

במסגרת התיקון הנ"ל צומצמה האפשרות ליתן צווי מאסר כנגד חייבים, תוך שהוקנו לרשם ההוצאה לפועל סמכויות להטיל על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם מגבלות שונות.

נקבע כי המנגנונים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל מבקשים לאזן בין זכויות הקניין של הזוכים, לבין החובה לשמור על זכויות החייבים וכבודם.

כך נקבע כי, הטלת מגבלות תיעשה אך במקרים בהם מדובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, או בחייב שחובו נובע ממזונות בני משפחתו קרי, בהתקיימות תנאי מן התנאים שבסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל.

כן נקבע כי בטרם כניסתן לתוקף של מגבלות תישלח אל החייב הודעת התראה בהתאם לסעיף 66ג לחוק ההוצאה לפועל, וכי המגבלות יוטלו בהתאם לשיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאיזן בין הפגיעה בחייב לבין זכויות הזוכה, בשים-לב להליכים האחרים שננקטו נגד החייב בהתאם לסעיפים 66א ו- 66ד לחוק ההוצאה לפועל.

באשר לסעיף 66א(6) הקובע כי הגבלה של התליית רישיון נהיגה "לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו", קבע בית-המשפט כי, יש לעבור דרך ארוכה על-פי החוק עד שתופעל הסנקציה הקבועה בסעיף דנן.

נקבע כי, נראה איפוא כי גם העותר היה ער לכך, ועל-כן, בפועל, עתירתו מכוונת בעיקר כלפי אופן היישום של הסעיף בלשכות ההוצאה לפועל בכלל, ובמקרה האישי שלו בפרט, ולא כנגד הוראת הסעיף גופה.
באשר למקרה דנן בית-המשפט דנן קבע כי טענת המשיבים שלפיה הטענה כי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל פוגע בזכות אדם חוקתית, נטענה באורח סתמי, בעלמא וללא ניתוח משפטי הולם, היא נכונה.

בנוסף נקבע כי, מנגנוני האיזון שנקבעו כתנאי להפעלת הסנקציה שבסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, שיש בהם כדי לרסן באופן פנימי את פוטנציאל הפגיעה בחייבים, מחזקים את טענת המשיבים הנ"ל מאחר והעותרים לא ביססו את טענתם כי הסעיף נשוא העתירה דנן פוגע בזכות אדם חוקתית ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

באשר לטענת העותרים ביחס לאופן היישום של סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, לפיה רשמי ההוצאה לפועל עושים שימוש בלתי-מידתי בסנקציה שבסעיף, "בסיטונאות" לטענתם, נקבע כי לא בוססה בנתונים ובעובדות כנדרש. משכך דחה בית-המשפט את העתירה דנן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הטלת הגבלות על חייב (סעיף 66א לחוק)