פסק-דין שבוטל או שונה (סעיף 18 לחוק)

סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"18. פסק-דין שבוטל או שונה (תיקון התשס"ט)
(א) בוטל פסק-הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי רשם ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק-הדין, רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי, אולם נכס שנמכר והועבר לפי חוק זה לא יוכל החייב לבקש החזרתו בעין, אלא את הסכום שנתקבל ממכירתו.
(ב) צו שניתן לפי סעיף-קטן (א) ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק-דין לטובת החייב נגד הזוכה.
(ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מכל סעד לפי דין אחר."

חוק ההוצאה לפועל נועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון יעיל, מעשי, ובר יכולת אכיפתית, שיש בו להגביר את האמון בשלטון החוק {רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3), 260 (2001)}.

מטרתו של חוק ההוצאה לפועל לאזן בין האינטרסים של החייב והנושה. כלומר, מחד לאפשר לנושה לבצע את פסק-הדין שניתן לטובתו במהירות ויעילות, ומאידך, זכות החייב להליך הוגן והיעדר פגיעה בזכויות יסוד.
מתוקף האיזון בין האינטרסים הנ"ל, לכאורה, נכונה ההלכה כי עם ביטול פסק-דין שעמד ביסוד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, יש להורות על סגירתו.

ברם, וכפי שקובע סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, מסורה לרשם ההוצאה לפועל הסמכות ושיקול-הדעת באם להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל בכל מקרה ונסיבותיו.

סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל מלמדנו, כי מתן הוראות בדבר "החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע", במקרה של ביטול פסק-דין, נתונה לשיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל.

מאמר מוסגר ייאמר כי משתמע מהוראת סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל כי ביטול פסק-הדין אינו גורר באופן אוטומטי סגירת תיק ההוצאה לפועל או החזרת המצב לקדמותו, בכל מקרה {בר"ע (חי') 1525/97 תחיה קגנוביץ נ' רון רהב, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.02.98)}.

במסגרת סמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל, יכול רשם ההוצאה לפועל להשהות הליכים בהם הוחל, ולהתנות הליכי ביצוע נוספים בתנאים - הכל בהתאם להוראות החוק והתקנות ולשיקול-הדעת הנתון לו.

למותר לציין, כי עם הינתן פסק-דין חדש בהליך, בידי רשם ההוצאה לפועל הסמכות ושיקול-הדעת להורות על המשך ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לביצועו של פסק-הדין החדש, תוך תיקון סכומי הקרן בתיק, כפי שייקבעו על-ידי בית-המשפט בפסק-הדין {רצ"פ (חי') 3499/08 הלל ניסים נ' בנק דיסקונט לישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.09)}.
כך למשל, בית-המשפט ב- רע"צ (נצ') 18733-12-14 {אחמד אבו קנדיל נ' שלום צ'רלי סבח, תק-של 2015(1), 26624 (2015)} קבע כי באיזון הזכויות, ברי כי סגירת תיק ההוצאה לפועל יכביד על המשיב, אשר יאלץ לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש ולשאת בשנית בתשלום אגרה, וכן לנקוט בהליכי גביה במסגרת התיק החדש תוך הוצאת הוצאות בגין נקיטת אותן פעולות, זאת כמובן במידה ויינתן פסק-דין לטובתו.

מאידך ברור, כי הותרת העיקולים על נכסי המבקש לזמן ממושך ועד למתן הכרעה בהליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, כמו גם הריבית ההולכת ונצברת על סכום הקרן, יסבו למבקש נזקים בלתי-מבוטלים.

לפיכך, קבע בית-המשפט כי במסגרת איזון בין הזכויות ראוי להורות על ביטול כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, תוך מתן אפשרות למשיב - הזוכה - לפנות בבקשה למתן סעדים זמניים במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים בבית-המשפט, לשם הבטחת מימוש פסק-הדין, לכשיינתן, ולמנוע הברחת נכסים על-ידי המבקש - החייב.

לאור האמור לעיל, בית-המשפט - בקבלו את הערעור - הורה כי כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל יבוטלו, תוך הותרת תיק ההוצאה לפועל פתוח.

סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל מורה על השבה לאחר שינוי או ביטול פסק-דין. ההשבה הינה השבה מלאה החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע ותיקון המצב לפני השינוי כאשר לטעמינו, תיקון המצב אינו מתמצה בהשבת הקרן שנגבתה שלא כדין אלא בהשבת האגרה ושכר-טרחת עורך-דין שנגבו שלא כדין {ראה למשל תא"מ (עפ') 17041-03-14 שולמית דרוקמן נ' מועצה מקומית מגדל, תק-של 2015(1), 107393 (2015)}.

סעיף 18(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי אין באמור בסעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל כדי לגרוע מכל סעד לפי דין אחר. כלומר, סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל אינו קובע סכמות ייחודית לרשם ההוצאה לפועל בעניין ההשבה.

נעיר, כי השאלה האם נגבו הכספים מהמבקש כדין או שלא כדין אינו השיקול הרלוונטי להכרעה בבקשה להשבתם לידי המבקש בעקבות ביטול פסק-הדין {תא"מ (ת"א) 45929-02-13 זכריה ארנזי נ' אפרים גנאח, תק-של 2015(1), 31653 (2015)}.

ב- ת"ק (יר') 11869-09-14 {ישראל שירן נ' עו"ד שולמית סרי, תק-של 2015(2), 70443 (2015)} קבע בית-המשפט כי התובע יכול היה לפנות בבקשה לרשם ההוצאה לפועל לביטול כל ההליכים שננקטו נגדו ולצרף לבקשתו את החלטת בית-המשפט המורה על ביטולו של פסק-הדין, ואין יסוד לטענתו כי היה זקוק לחסדיה של הנתבעת לשם כך.

עוד נקבע, כי לא היתה כל מניעה כי התובע עצמו הוא שיפעל לביטול ההליכים שהוטלו על נכסיו מייד לאחר שבוטל פסק-הדין, ובכך למנוע מעצמו את הנזקים להם הוא טוען בשל פגיעה בשמו הטוב.

ב- ע"א 4199/97 {אוריאלי אלינא ואח' נ' סמואל אלישבע ואח', פ"ד נג(2), 206 (1999)} נדונה השאלה אם לרשם ההוצאה לפועל נתונה סמכות, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל לצוות על זוכה להשיב לחייב כספים שקיבל ממנו לפי פסק-דין, שלאחר התשלום בוטל או שונה, גם אם הכספים שולמו על-ידי החייב שלא במסגרת ההוצאה לפועל.

בית-המשפט השיב לשאלה זו בשלילה. בית-המשפט קבע כי בקשת חייב, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, יכולה להתקבל רק אם היא מוגשת, כהליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת, שהוגשה כנגדו בגין פסק-הדין אשר בוטל או תוקן, וכי אין היא יכולה להיות בגדר הליך מקורי.

כך, מתחייב מלשונה ומהגיונה של הוראת סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל. לשון הסעיף הנ"ל {כשהוא נקרא ביחד עם סעיף 18(ב) לחוק ההוצאה לפועל} מלמדת, כי הצדדים להליך הם מי שהיו "החייב" ו"הזוכה" להליך ביצועו של פסק-הדין המקורי.

אף לפי הגיונה של הוראת הסעיף הנ"ל, ראוי לפרש את הסמכות הנתונה בה לרשם ההוצאה לפועל - "לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע", או "לצוות על תיקון המצב לפי השינוי" - כמתייחסת רק לפסק-דין "שביצועו התחיל או הושלם" בגדר הליך בהוצאה לפועל.

מאידך, אין דבר בלשון סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, ואף לא בהגיונו החקיקתי, היכול להעיד על כוונה להעניק לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפסוק בתובענת השבה, בעקבות ביטול או שינוי פסק-דין, שביצועו התחיל או הושלם שלא במסגרת בקשת ביצוע קיימת בהוצאה לפועל.

על-כן, בקשת חייב, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל יכולה להיות מוגשת רק כהליך משני, במסגרת בקשתו העיקרית של הזוכה לביצוע פסק-הדין.

בית-המשפט הדגיש, כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על השבה, על-פי בקשה כזאת, מוגבלת לכספים שניגבו מאת החייב במסגרת הליך הביצוע העיקרי בהוצאה לפועל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פסק-דין שבוטל או שונה (סעיף 18 לחוק)