הטלת עיקול ותוצאותיו (סעיף 34 לחוק)

1. כללי
סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"34. הטלת עיקול ותוצאותיו (תיקונים: התש"ן, התשס"ט)
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו וכן על עיקול זכויות החייב במקרקעין הנובעות מרישום הערת אזהרה עליהם לטובתו; לעניין זה, "הערת אזהרה" - כמשמעותה בסעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
(ב) בית-המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם.
(ג) ציווה רשם ההוצאה לפועל או בית-המשפט על עיקול מקרקעין, יוטל העיקול על ידי רישומו בפנקסי המקרקעין, ומשנרשם וכל עוד לא בוטל, לא תיעשה ולא תירשם באותם מקרקעין כל פעולה מרצון - למעט פדיון משכנתא - אלא בהיתר מאת בית-המשפט."

על-פי הוראת סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, ניתן להטיל עיקול גם על זכותו של החייב במקרקעין מכוח הערת אזהרה הרשומה לטובתו.

במצב דברים בו צד ג' טוען לבעלות במקרקעין שעוקלו, עליו לפנות לבית-המשפט המחוזי המצוי בתחום שיפוט מקום הימצאם של המקרקעין, לו נתונה הסמכות לדון בסוגיית הבעלות.

סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נועד למקרים שבהם מבקשים חייבים לעקוף את נושיהם על-ידי העברת נכסים לזולתם. זו תכלית הסעיף, המתיר לבית-המשפט "לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על-כך ולצוות על עיקולם" {ע"א 1680/03 חנה לוי ואח' נ' ברקיל ואח', פ"ד נח(6), 941 (2004)}.

לאחר מתן צו העיקול על המקרקעין, תירשם הערת אזהרה בדבר העיקול בפנקסי המקרקעין. לאחר רישום ההערה וכל עוד לא בוטלה, לא ניתן לעשות במקרקעין הללו כל פעולה מרצון למעט פעולה אחת שמגדיר אותה סעיף 34 והיא - פדיון משכנתא.

דהיינו, כל פעולה אחרת מרצון בנכס על-ידי החייב תהיה אך ורק בהיתר מבית-המשפט.

2. בקשה לעיקול נכס
2.1 כללי
זוכה אשר מבקש לעקל את נכסו של החייב, צריך להגדיר את נכס המקרקעין אותו הוא מבקש לעקל {כך למשל אם הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין אז באמצעות תיאורו על-ידי פירוט הגוש, החלקה ואם ישנו אז גם מספר התת-חלקה של הנכס} וכן להראות כי נכס זה אכן שייך לחייב.

בכדי להראות שהנכס נשוא הבקשה אכן שייך לחייב, על-אף העובדה שאינו רשום על שמו, על הזוכה לפרט בבקשתו את העובדות שבידיעתו בנוגע למגוריו של החייב בצירוף תצהיר המאמת את טענותיו אלו.

כאשר הזוכה סבר כי נכס מקרקעין מסויים אכן שייך לחייב אך איננו רשום על שמו {ייתכן והוא אינו רשום על שמו בכוונת תחילה בכדי להתחמק מנושים שלא יוכלו לשים ידם על הנכס אך בפועל הוא כן מתגורר בו}, אזי לא תהא באפשרותו להגיש בקשה לעיקולו של הנכס בהתאם להוראת סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל.

במקרה כזה עומדת בפני הזוכה האפשרות לקבלת סעד הצהרתי באמצעות פנייה לבית-המשפט המחוזי למתן פסק-דין המצהיר כי הנכס אכן שייך לחייב וזאת על-אף שאינו רשום על שמו בפועל {לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות זו} ורק לאחר קבלת פסק-דין כאמור, ניתן יהיה לבקש את עיקולו של הנכס.

2.2 בקשה לעיקול נכס שטרם נרשם בפנקסי המקרקעין
בתיקי הוצאה לפועל רבים נוקט הזוכה בהליך של עיקול על נכסים של חייב המנוהלים על-ידי המינהל אך אינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין.

הכלל הוא כי נכס מקרקעין שטרם נרשם בלשכת רישום המקרקעין מקנה לזוכה בתיק הוצאה לפועל זכות להטיל עיקול על הנכס.

ככלל, קיימות שתי אפשרויות לביצוע עיקול, עיקול נכס המצוי אצל החייב ועיקול נכס המצוי אצל מחזיק, היינו, נכס של החייב המצוי בידי צד שלישי.

למשל, מה דין בקשה לעיקולו של נכס אשר רשום במינהל מקרקעי ישראל וטרם נרשם בפנקסי המקרקעין?

הכלל בחכירה לדורות הוא כי אין הזכות הקניינית לחכירה מוקנית לחוכר, אלא רק כאשר זכויותיו נרשמות בפנקס המקרקעין.

בשלב שטרם רישום הזכות בפנקס המקרקעין, זכות החכירה הקניינית נמצאת עדיין בידיו של המחכיר, אצל מינהל מקרקעי ישראל.

המינהל הוא עדיין הבעלים של זכות החכירה הקניינית והוא גם "מחזיק" באובייקט זה, במובן כזה שדרוש שיתוף פעולה מצידו לשם רישומו בפנקסי המקרקעין. ואם בידיו של החייב רק זכויות אובליגטוריות, ממילא המינהל חייב בחיוב כלשהו כלפי החוכר, שניתן להקפיא את ביצועו על-ידי עיקול.

בפסיקה נקבע כי סעיף 34(א) לחוק ההוצאה לפועל חל גם על מקרקעין הרשומים במינהל. לא מדובר ברישום על-פי חוק המקרקעין שמשמעותו שונה אלא ברישום צו עיקול שמטרתו מצומצמת ומיועדת "להקפיא" את המצב ולמנוע אפשרות מהחייב לבצע דיספוזיציה בזכויותיו.

טענת המינהל כי רישום כזה עלול לפגוע בקונים תמימים - נדחתה מחמת האינטרס הציבורי.

עוד נקבע כי, אין סיבה, במציאות הקיימת בישראל, בה יש מאות אלפי דירות הרשומות רק במוסדות המשכנים, שנוציא מכלל המקרקעין, אשר סעיף 34(א) לחוק ההוצאה לפועל חל עליהם, להחיל גם את אלה הרשומים במינהל מקרקעי ישראל או בעמידר {ראה בר"ע (יר') 2290/96 מינהל מקרקעי ישראל נ' ערן הוכברג, תק-מח 97(2), 3126 (1997); ה"פ (ת"א) 109/90 ב.י. זילברשטיין בדים ואח' נ' שיכון עובדים ואח', תק-מח 92(1), 56 (1992)}.

3. הוכחת בעלות
3.1 כללי
כלל ידוע במשפט האזרחי הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, והתובע, הוא שנושא בנטל הוכחת תביעתו. לכאורה, הנתבע אינו נדרש לעשות מאומה עד השלב שבו עומד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו, שאז מגיע תורו של הנתבע, לערער את ראיות התובע.

ואולם ישנן נסיבות בהן ניתן להקל בנטל ההוכחה המוטל על התובע, וזאת באמצעות כללי "אותות המרמה".

הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. יחד-עם-זאת, נטל השכנוע נותר על כתפי התובע מתחילת הדיון ועד לסופו.

אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע - וככל שהתובע יראה יותר "אותות מרמה" ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע - ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע {ראה גם ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי, תק-על 2002(3), 551 (2002); ה"פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלברט סבג, פ"מ תשנ"ו(ג), 421; ת"א (חי') 158/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' טורקניץ אורנה ואח', תק-מח 05(1), 8593 (2005); תמ"ש (ת"א) 1424/00 ס.נ., קטין ואח' נ' ס.ד. ואח', תק-מש 03(2), 307 (2003); תמ"ש (ת"א) 40800/97 כהן רחל נ' כהן נתן ואח', תק-מש 00(1), 1 (2000); ה"פ (ת"א-יפו) 10033/99 צור אבולניק ואח' נ' שירלי פז פרנקל ואח', תק-מח 05(3), 6805 (2005)}.

3.2 נטל הוכחת הבעלות לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל
ב- ת"א (חי') 5005-03-13 {מושב כפר יהושוע נ' עמאד מחאמיד, תק-מח 2015(2), 22518 (2015)} עמד בית-המשפט על מהותה ותכליתה של הוראת סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל וכן דן בסוגיית נטל הוכחת הבעלות לפי סעיף זה.

מטרת הוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל היא בין היתר להיאבק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך בדיעבד מסתירים בכוונת תחילה את דבר בעלותם, וזאת על-ידי יצירת מצג שונה במרשם הזכויות.

נקבע כי, הפעלת הסעיף תיעשה תוך איזון בין האינטרס לייעול הגביה, לבין אינטרס ההגנה על קניינו של הבעלים הרשום בפועל.

אם יתברר כי הבעלים הרשום אינו הבעלים האמיתי, הרי שיופעל סעיף 34(ב), כמובן בשים-לב לאיזון הנ"ל בין זכותו הקניינית של החייב לבין זכותו של הנושה לגבות את חובו.

באשר לנטל ההוכחה ומידת ההוכחה הדרושים לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, נקבע כי נטל ההוכחה הוא על מבקש ההצהרה, כלומר על הזוכה, ובית-המשפט יבחן אותו בקפידה שכן מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום של הנכס.

לגבי נטל השכנוע הנדרש להחלתו של סעיף 34(ב), די שהנושה יציג את הראיות והנסיבות המצויות בידיעתו.

בדיון שנערך ב- ה"פ (יר') 62864-07-14 {דוד אור חי נ' יהושע לייב משי זהב, תק-מח 2015(1), 32463 (2015)} קבע בית-המשפט כי נטל ההוכחה המוטל על מבקש ההצהרה על-פי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל הוא "נטל כבד מאוד", זאת מאחר ומדובר על הוצאת נכס מידי בעליו הרשום.

דרך ההוכחה בנדון בנויה על קיומם של "אותות של מרמה" שהם חזקות שבעובדה שבהיוותרן בלא שהן נסתרות - מצביעות הן על מרמה.

ניתן למנות במסגרת זו אינדיקציות שונות שכוחן בא לידי ביטוי בהעברת נטל לחייב לספק הסבר לכך, כלומר שהעסקאות נעשו בתום-לב או באופן המניח את הדעת.

3.3 למי נתונה הסמכות להכריע בשאלת הבעלות לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל?
ב- עש"א (רמ') 32590-04-15 {אסתר פולק נ' חברת קדמת עדן בע"מ - הזוכה, תק-של 2015(2), 74562 (2015)} נקבע כי הסמכות להכריע בשאלת הבעלות לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נתונה לבית-המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל.

בית-המשפט התייחס לשני מצבים שאליהם מכוון חוק ההוצאה לפועל:

האחד, לפי סעיף 40(ג) לחוק ההוצאה לפועל, אשר מתייחס למצב שבו צד שלישי טוען לזכות במקרקעין שאינה רשומה. במקרה כזה רשאי רשם ההוצאה לפועל לעכב את המכירה כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט.

סעיף 40(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"40. זכותו של צד שלישי (תיקונים: התשל"א, התשס"ט)
(א)-(ב) (בוטלו).
(ג) טען צד שלישי לזכות במקרקעין שאינה רשומה, רשאי רשם ההוצאה לפועל לעכב מכירתם כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט לעניין זכותו; ורשאי רשם ההוצאה לפועל להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת-דעתו."

המצב השני הוא לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ הקובע, כי בית-המשפט רשאי לבקשת זוכה, ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם.

סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"34. הטלת עיקול ותוצאותיו (תיקונים: התש"ן, התשס"ט)
...(ב) בית-המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם..."

נקבע כי המכנה המשותף להוראות הללו הוא שחוק ההוצאה לפועל אינו מאפשר לרשם ההוצאה לפועל לדון בשאלה האם ניתן לעקל מקרקעין של החייב. כלומר, סמכותו של הרשם היא בעיקרה מינהלית {למעט מספר סמכויות שיפוטיות שנקבעו במפורש בחוק ההוצאה לפועל כגון הסמכות בסעיף 19 טענת פרעתי; סעיף 25 חיוב נאמן בתשלום החוב; סעיף 48 חיוב צד שלישי בתשלום החוב; וסעיף 58 חיוב כונס בפיצוי בגין הנזק שגרם}.

לכן, כאשר עולה על הפרק שאלת הבעלות, הסמכות להכריע בשאלה זו נתונה לבית-המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל.

ב- ה"פ (חי') 41034-07-14 {על המפה בע"מ נ' טל שרון, תק-מח 2015(1), 35794 (2015)} דובר על תובענה בגדרה עתרה המבקשת להצהיר בין היתר כי המשיב הינו בעל זכויות במקרקעין וזאת בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

במקרה דנן, המבקשת לא הצליחה לאתר ולרדת לנכסיו של המשיב כיוון שזה עזב את מקום מגוריו, שכר מקומות אחרים והחליף כתובות חדשות לבקרים. אך עם-זאת, גילתה המבקשת כי למשיב זכויות בחלקות מקרקעין שירש מהוריו ולכן הגישה תובענה זו.

בנסיבות המקרה דנן הוכח בפני בית-המשפט כי המשיב זכאי להירשם כבעלים של החלקים אותם ירש מעזבון אביו.

לפיכך, הצהיר בית-המשפט מתוקף סמכותו, לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, כי המשיב הנו הבעלים של 1/4 חלקים מן המקרקעין ובנוסף הורה על עיקול חלקו של המשיב במקרקעין הנ"ל לטובת המבקשת, עד לגובה סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

כן הורה בית-המשפט כי העיקול ייעשה על-ידי רישומו בפנקסי המקרקעין כאמור בסעיף 34(ג) לחוק ההוצאה לפועל.

4. מטרת הוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל
ב- ת"א (ב"ש) 26643-06-12 {גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ נ' סבח כהן ז"ל, תק-מח 2015(2), 23094 (2015)} נקבע כי הוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נועדה לאפשר לבית-המשפט להתגבר על רישום פיקטיבי של בעלות בנכס, רישום שכל מטרתו הינו למלט את הנכס מידי הנושים.

בפסק-הדין דנן בית-המשפט הזכיר את המשפט הלקוח מספר בראשית פרק ח כא (א): "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" שלדידו עומד בבסיס הרעיון של סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל באופן בו תמיד יהיו כאלה שינסו להבריח נכסיהם מנושיהם על-ידי רישומם על שם אחר.

5. רישום משכנתא על נכס שהוטל עליו עיקול זמני
כלל ידוע הוא כי הטלת עיקול על מקרקעין מהווה מעין שימת-יד של בית-המשפט או לשכת ההוצאה לפועל על הנכס ולא מקנה כשלעצמו איזשהן זכויות בנכס שעוקל.

מטרת הטלת העיקול היא שבית-המשפט או הוצאה לפועל יממשוהו, וממנו יגבו את החוב.

מרגע הטלת העיקול, אין עוד בידי בעל הנכס המעוקל - על-אף זכות הבעלות שיש לו בנכס - לעשות בו עסקה, שאינה מתיישבת עם מהותו של סעד העיקול ושתסכל את מטרתו.

כלומר, גם אם זכות הבעלות אינה נפגמת, אוסרים צו בית-המשפט והרישום על בעל הנכס לממש זכות זו במלואה, כל עוד מעוקל הנכס.

הדברים מובנים מאליהם כאשר מדובר על מכירתו של הנכס המעוקל, אולם הם יפים גם למניעת שיעבודו של הנכס המעוקל במשכנתא, שהרי כל מטרתה של המשכנתא, המקנה זכות קניין לבעל המשכנתא בנכס היא לאפשר לנושה להיפרע מהנכס שמושכן ולקבל את הכסף המגיע לו על-ידי מכירתו {ראה ע"א 743/81 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' רוזנבוים ואח', פ"ד לט(1), 12 (1985)}.

6. האם זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון ניתנת לעיקול?
נקבע בפסיקה כי זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון איננה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון, משמע, מדובר בעיקול על זכות שטרם באה לעולם ולכן רק לאחר חלוקת העזבון ניתן יהיה לעקל את הסכום {ראה ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)}.

7. נטל הוכחת הבעלות כאשר לזכות המבקש רשומה הערת אזהרה בנכס
ב- ה"פ (ת"א) 6686-12-14 {משה יזדיאן נ' הושיאר חברה לבנין ויזמות בע"מ, תק-מח 2015(1), 30271 (2015)} נדונה הסוגיה, האם הזכויות בנכס הרשומות על שם המנוח, ושבגינן רשומה הערת אזהרה לזכות המבקש, הן זכויות של המבקש, כטענתו, או זכויות של המנוח, כטענת המעקלים.

בית-המשפט קבע כי יש לבחון האם העברת הזכויות בדירה בגינה נרשמה הערת אזהרה נעשתה בתום-לב או שזה הסכם שמטרתו הברחת רכוש מנושים כפי שטענו המעקלים.

סעיף 34(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו וכן על עיקול זכויות החייב במקרקעין הנובעות מרישום הערת אזהרה עליהם לטובתו; לעניין זה, "הערת אזהרה" - כמשמעותה בסעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969..."

נאמר כי חוק ההוצאה לפועל בכלל מתווה את המסגרת המשפטית לפיה יהיה באפשרותו של נושה לתפוס את נכסי החייב ולהיפרע מהם. כשמדובר במקרקעין בפרט, יוצר סעיף 34(א) את ההבחנה בין מצב בו המקרקעין רשומים על שם החייב, לרבות הערת אזהרה לטובתו, לבין מצב בו המקרקעין רשומים על שם אחר.

במקרה דנן דובר מצד אחד בקרקע שרשומה על שמו של החייב {המנוח} ולכן חל לכאורה סעיף 34(א) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי הנטל על המבקש והוא אף זה שפנה בבקשה לסעד הצהרתי לבית-המשפט, אולם באותה העת קיימת גם הערת אזהרה הרשומה לטובת המבקש, דבר המחזק את מעמדו כבעל זכות במקרקעין.

נקבע כי נטל השכנוע חל על מבקש ההצהרה, ובית-המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום.

דרך ההוכחה בנויה על קיומם של "אותות מירמה", שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר במצב בו הם נותרים ללא מענה, מצביעים הם על מירמה. ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם.

הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העיסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת.

בית-המשפט ציין בין היתר כ"אות מרמה" את העובדה שהמנוח העביר באותו מועד דירה אחרת שלו על שם המבקש ללא תמורה, צורת החוזה, העובדה שהמבקש לא טרח לרשום את הדירה על שמו במשך 6 שנים מאז מועד הרכישה והסתפק בהערת אזהרה ועוד.

בית-המשפט סבר כי מעיון במכלול הראיות עלה שאכן קיימות תהיות שונות ואותות, שנותרו בלתי-מבוארים ומפוענחים. אך יחד-עם-זאת קבע כי גם לא ניתן לומר שהוכח כי המנוח היה במצב כלכלי שניתן להגדירו כהסתבכות בחובות שבעטיה נאלץ להבריח רכוש מנושיו, טענה אשר כלל לא הוכחה ולכן בית-המשפט קיבל את התביעה דנן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הטלת עיקול ותוצאותיו (סעיף 34 לחוק)