שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל

רשם ההוצאה לפועל רשאי להכריז על חייב, שהגיש בקשה למתן צו תשלומים לפי החוק, כחייב מוגבל באמצעים.

בעניין הכרזתו של חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, יש לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת - אם להכריזו כאמור אם לאו, ואין יכול להיות ספק לעניין שיקול-הדעת כאמור.

ואולם, משקויים בירור בדבר יכולתו של החייב כאמור בסעיף 69ז לחוק ההוצאה לפועל, ייתן רשם ההוצאה לפועל צו תשלומים לפי יכולת החייב "ויקבע כי הוא מוגבל באמצעים אם אין ביכולתו לפרוע את החוב במשך התקופה הקבועה בסעיף 69ג(א)".

רואים אנו כי גם לפי סעיף 69ז(ב) לחוק ההוצאה לפועל קיים שיקול-דעת לרשם ההוצאה לפועל לקבוע כי החייב מוגבל באמצעים או שאינו מוגבל באמצעים, הכל - אם יש לחייב יכולת לפרוע את החוב במשך התקופה שנקבעה בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, אם לאו, וזאת לפי סכום החוב: עד שנתיים בחוב של עד 20,000 ש"ח; עד שלוש שנים בחוב של עד 100,000 ש"ח; עד ארבע שנים בחוב העולה על 100,000 ש"ח {בר"ע (יר') 3110/97 עמנואל גלוברמן נ' בנק לאומי, תק-מח 97(3), 673 (1997)}.

חוק ההוצאה לפועל מקנה לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת להכריז על חייב שהגיש בקשה למתן צו תשלומים, כחייב מוגבל באמצעים, אם ביקש החייב לפרוס את תשלום חובו לתקופה העולה על הקבוע בחוק ההוצאה לפועל. סמכות רשם ההוצאה לפועל בעניין זה היא סמכות שבשיקול-דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן, בין כלל השיקולים והאינטרסים, של כל מקרה, על-פי נסיבותיו {ראה למשל ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, פ"ד נז(4), 211 (2003)}.

אין לחייב זכות קנויה להיות מוכרז כחייב מוגבל באמצעים ולא בכל מקרה שתוגש בקשה להכרזה היא תתקבל אוטומטית.

המחוקק איננו קובע מהם המבחנים שעל רשם ההוצאה לפועל להפעיל בעת שבוחן הבקשה ושוקל האם לעשות שימוש בשיקול-הדעת ולהכריז על החייב כמוגבל באמצעים {רע"צ (ת"א) 20866-12-12 ליאת ביטון סביטה ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2013(1), 15882 (2013)}.

על רשם ההוצאה לפועל לשקול ולאזן את כלל השיקולים על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בכלל השיקולים שיש לשקול, התנהלותו של החייב, מידת הציות שלו להחלטת בית-המשפט, תום-הלב של החייב, גובה החוב לעומת הסכום המוצע על ידו, האם גילה בבקשתו את כל העובדות הרלוונטיות או הסתיר מידע וכיוצא באלה שיקולים.

אין מחלוקת כי לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לכפות על החייב המגיש בקשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים לפנות להליכי פשיטת רגל, ואף לא לדחות הבקשה רק משום שהחייב מסרב לפנות להליכי פשיטת רגל.
יחד-עם-זאת על רשם ההוצאה לפועל במסגרת כלל שיקוליו, לשקול את עמדתו של החייב לגבי פניה להליכי פשיטת רגל, האם יש לו לחייב נימוק של ממש בסירובו להליך או שהתנהגותו וסירובו מצביעים על חוסר תום-לב, העדר כוונה לפרוע את החוב במסגרת הליכי פשיטת רגל הכוללים הפטר ואולי מטרתו האמיתית של החייב הינה לחסות בהגנת תיק אחוד ולהתחמק מהפיקוח של הליכי פשיטת רגל.

זאת ועוד. כאשר התנהלותו של החייב נגועה בחוסר תום-לב, כוונותיו לא רציניות ואין לו כוונה אמיתית לפרוע החובות אלא ליהנות מהגנת תיק איחוד, אזי מוצדק שלא להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

סירוב להליכי פשיטת רגל ללא הסבר ונימוק של ממש מצביעים - לעניות דעתינו - על חוסר תום-לב ומהווים שיקול, בין יתר השיקולים, שלא להיעתר לבקשת ההכרזה.

ב- רע"צ (קריות) 57050-06-14 {גרשון ארנון סנדובסקי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', תק-של 2014(3), 45721 (2014)} בקבלו את הערעור קבע בית-המשפט כי נוכח גובה החוב של המבקש דנא, נראה על פניו כי אינו מסוגל לפרוע את חובו תוך התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, אלא שאין בכך כדי להביא, אוטומטית להכריז עליו כמוגבל באמצעים ואין חולק כי לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת שלא לעשות כן תוך מתן נימוקיו לכך {ראה גם רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.09.06); רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' יעל סויסה-לביא, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.07.06)}.

ואולם בנסיבות בהן עסקינן, בשים-לב לפסק-הדין שניתן בעניינו של המבקש בהליך פשיטת הרגל, ריבוי תיקיו וסכום החוב הכולל, סבר בית-המשפט כי האיזון הראוי בין כלל השיקולים מצדיק היענות לבקשת ההכרזה תוך התנאתה בהפקדה כספית סבירה וקביעת צו תשלומים הולם.

לאור המקובץ לעיל, בית-המשפט קיבל את הערעור והורה על הכרזה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים, וזאת כנגד הפקדת סך של 4,000 ש"ח.

ב- רע"צ (ת"א) 54093-11-13 {מיכאל ווסרמן נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2013(4), 55354 (2013)} נדונה בקשתו של המבקש, ליתן לו רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר דחתה את בקשתו של המבקש להכריז עליו בתור חייב מוגבל באמצעים.

בקשתו של המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים נדחתה בסופו-של-דבר בהתאם לשיקול-דעתה של רשמת ההוצאה לפועל אשר נתנה דעתה לכלל הנסיבות, היקף החובות של המבקש {23 תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ- 3,715,000 ש"ח, כולל חוב משכנתא בסך 220,000 ש"ח ותיק מזונות כ- 50,000 ש"ח} וכאשר המבקש מציע לשלם לתיק המאוחד 200 ש"ח לחודש בלבד.

רשמת ההוצאה לפועל לא קיבלה את הסבריו של המבקש מדוע איננו מוכן לפנות להליך של פשיטת רגל, והוסיפה ובצדק כי זכותו שלא לפנות להליכים אלו ואולם לרשם ההוצאה לפועל שיקול-הדעת שלא להיעתר לבקשה גם כאשר המבקש אינו יכול לפרוע את חובותיו בתוך התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל.
בית-המשפט לא מצא, בנסיבות המקרה, להתערב בשיקול-דעתה של רשמת ההוצאה לפועל ואף סבר כי כל הסבריו של המבקש מדוע לא יפנה להליכי פשיטת רגל אין בהם ממש.

ב- רע"צ (ת"א) 46081-02-13 {מרדכי מורגוליס נ' בן-ישי שיווק והפצה לחומרי בניין בע"מ ואח', תק-של 2013(2), 62496 (2013)} קבע בית-המשפט כי מעיון בהחלטות רשמת ההוצאה לפועל נמצא כי הנימוק היחידי בדחיית בקשת המבקש להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים הינו חוסר התועלת שייגרם לנושים בשל היחס שבין הסכום החודשי שישולם על-ידי המבקש, לעומת סך כל החובות.

בית-המשפט קבע כי נימוק זה כשלעצמו אינו יכול להיות הסיבה היחידה לדחיית בקשתו של חייב להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים מבלי שיתקיים דיון יסודי ומעמיק בסוגיה וייחקר המבקש ותתברר יכולתו, שכן, חוסר תועלת בהליך איחוד התיקים אינו תנאי בלעדי לדחיית בקשת חייב להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, יש לשקול בכלל השיקולים גם את תועלת המערכת, שכן, תיק איחוד אחד עדיף על תיקים פרטניים המפוזרים בכל הלשכות {ראה גם רצ"פ 1323/09 (מחוזי ת"א) דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.10)}.

עוד נקבע כי היה על רשמת ההוצאה לפועל לפעול מכוח סמכותה ולהורות על חקירת-יכולת של המבקש בנוכחות נושיו, שכן, "לא די בכך שאין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל, בשל היחס בין גובה החובות לגובה צו התשלומים המוצע על-ידי החייב, אלא על הרשם להמשיך ולבחון האם יהיה בפניה להליכי פשיטת רגל משום תועלת לחייב, וזאת ייעשה לאחר קביעת צו התשלומים שיינתן לגופו של עניין, ולא רק על יסוד ההצעה שהציע החייב".
לאור האמור לעיל, נקבע כי תיק ההוצאה לפועל יוחזר לרשמת ההוצאה לפועל כדי שזו תיקבע מועד לדיון בבקשה ולחקירתו של המבקש, בנוכחות המשיבים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל