botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

המדינה כמעביד (סעיף 7 לחוק)

1. הדין
סעיף 7 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"7. המדינה כמעביד
דין המדינה כשהיא מעבידה, לעניין חוק זה, כדין כל מעביד אחר."

2. ההסדר לעניין אשפוז סעודי
סיוע המדינה במימון אשפוזו של חולה סיעודי, היה נהוג גם קודם לחקיקתו של חוק ביטוח בריאות, והוא הוסדר בחוק התקציב. בעת שנחקק חוק ביטוח בריאות, נדרש המחוקק להגדיר מחדש את "סל שירותי הבריאות" לו יהיה זכאי המבוטח, ובו הוא כלל גם את שירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, והכל לפי התנאים והתשלומים שהיו נהוגים ערב תחילתו של חוק זה ושיפרסם שר הבריאות ברשומות אלה {ראו סעיף 7(א)(2) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994}.

המחוקק ביקש שלא לגרוע מהשירותים שהמבוטח היה זכאי להם טרם חקיקתו, תוך שמירה על התנאים והתשלומים שהיו נהוגים עד אז.

שירותי אשפוז באחריות המדינה ובכפוף לנהלי משרד הבריאות: אשפוז חולים סיעודיים גריאטריים; אשפוז תשושי נפש; אשפוז נכים סיעודיים צעירים; אשפוז חולים פסיכוגריאטריה {ראה בג"ץ 4613/03 עו"ד אריה שחם נ' שר הבריאות, תק-על 2004(2), 3487 (2004)}.
בצד הזכות לעניין אשפוזם של חולים סיעודיים גריאטריים באחריות המדינה, קבע המחוקק חובה, ולפיה ישתתפו המאושפז עצמו ובני משפחתו בעלות האשפוז.

הזכאות לאשפוז הנה זכות חברתית שהכול מסכימים כי חשיבותה רבה, אולם הואיל ואין לך חברה שמשאביה אינם מוגבלים, גם יישומה של זכות זו כפוף למסגרת תקציבית {ראו סעיף 7(א)(2) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכן סעיף 225(ד) לחוק הביטוח הלאומי}.

מהסמכות שניתנה לרשות לחלק משאבים מוגבלים נגזרת גם הסמכות לקבוע כיצד תתבצע החלוקה {ראה בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6), 25, 56 (2002)}.

בית-המשפט אינו נוטה להתערב בסדרי עדיפות אשר נקבעו על-ידי רשות מינהלית, אלא אם נפל בהם פגם.

המדיניות שקבעה הממשלה נוגעת לסדר העדיפויות לשימוש בתקציב הלאומי, על-פי שיקוליה והערכתה את צרכיה של המדינה. סדר הקדימויות הלאומיות, ובכללן הכלכליות והמדיניות, נתון, כדבר מובן מאליו, לקביעתה ולהכרעתה של הממשלה, ובית-המשפט לא יתערב במדיניות שנקבעה, אלא-אם-כן הרשות לא מילאה אחר הוראות המשפט המינהלי {ראה גם בג"ץ 5035/92 הקרן לגאולת קרקע שליד מדרשת ארץ ישראל קדומים נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך לב, 127}.