botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלומים ודו"חות - מועד התשלום (סעיף 353 לחוק)

1. הדין
סעיף 353 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"353. מועד התשלום (תיקון התשנ"ח (מס' 4))
(א) מועד התשלום של דמי הביטוח יהיה, לגבי עובד - היום ה- 15 בחודש שאחרי תקופת התשלום, ולגבי כל מבוטח אחר - היום ה- 15 בחודש של תקופת התשלום; השר רשאי לקבוע מועדים אחרים במקום המועדים שבסעיף זה, לכלל המבוטחים או לחלק מהם, ולכל דמי הביטוח או לחלק מהם.
(ב) מועד תשלום שנקבע לפי סעיף-קטן (א) יידחה, אם בחמשת הימים שקדמו למועד האמור היו לפחות שלושה ימי מנוחה, והוא יהיה ביום החול הרביעי שמתום ימי המנוחה הבאים ברצף; לעניין זה, "ימי מנוחה" - ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וכן חול המועד."

2. כללי
בהתאם לסעיף 353 לחוק הביטוח הלאומי, המועד לתשלום דמי ביטוח לגבי עובד הינו היום ה- 15 בחודש שלאחר תקופת התשלום. תקופת התשלום מוגדרת בסעיף 334(א) לחוק הביטוח הלאומי כפרק הזמן שלפיו משתלמים דמי ביטוח {ב"ל (יר') 10597/10 עלי אבו פארה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים, תק-עב 2015(1), 26953 (2015)}.
3. התובעת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש - דמי אבטלה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 41078-11-10 {פרידמן אלכסנדרה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(3), 9755 (2011)} נדונה החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה בנימוק שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש על-פי סעיף 161(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

התובעת עבדה כמתמחה בלשכה לסיוע משפטי בירושלים מיום 01.03.09 ועד ליום 28.02.10. התובעת שהתה בחופשה ללא תשלום 6 ימים במהלך תקופת עבודתה, יומיים בחודש אוגוסט 2009 וארבעה ימים במהלך אוקטובר 2009. לא שולמו על-ידי המעסיק דמי ביטוח בעד ימי החופשה ללא תשלום.

היום הקובע לעניין דמי האבטלה הוא היום הראשון בחודש בו התייצבה התובעת בלשכת התעסוקה קרי 01.03.2010 על-פי חישובי התובע עבדה התובעת 359 ימים מתוך 360 הימים הנדרשים {שנה מלאה פחות 6 ימי חופשה ללא תשלום}, התובעת חלקה על אופן החישוב ועל תוצאתו.

המחלוקת נוגעת לשאלה האם ששת הימים בהם שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום הם ימים בעדם היה על המעסיק לשלם דמי ביטוח והאם יש למנות ימים אלו כחלק מתקופת האכשרה.

הצדדים הסתמכו שניהם על האמור בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971.

עמדת התובעת היתה, שאין ליישם את הסעיף באופן דווקני אלא לפרשו על-פי תכלית גמלת דמי אבטלה. לשיטתו היה המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח גם בששת הימים של החופשה האמורה ועל-כן יש למנות אותם במניין ימי האכשרה.

הנתבע מצידו הדגיש את הרישא של סעיף זה, על פיה חובת התשלום חלה רק כאשר העובד שוהה בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי מלא. עוד הוסיף הנתבע כי המחוקק מנה בסעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי עילות שבגינן לא ימנו ימים חסרים לתקופת האכשרה חופשה ללא תשלום אינה נמנית על עילות אלו.

בית-הדין קבע, כי מקריאת החוק והתקנות עלה, כי אכן המעסיק חב חובת תשלום דמי ביטוח לעובד שנמצא בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי אחד, דרישה זו אינה מתקיימת בתובעת אשר שהתה בחופשה ללא תשלום כיומיים וחצי במהלך חודש ספטמבר 2009 וארבעה ימים נוספים בחודש אוקטובר 2009 וממילא לא טענה כי היתה בחופשה כאמור במשך חודש מלא, על-כן המעביד לא חב חובת תשלום דמי ביטוח בתקופת החופשה. כן לא נטען כי המעביד שילם בפועל דמי ביטוח בתקופת החופשה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי צדק הנתבע בטענתו לפיה לו רצה המחוקק לקבוע כי חופשה ללא תשלום שאינה עולה לכדי חודש קלנדרי תהיה אחת העילות החריגות המצדיקה קיצור תקופת האכשרה היה קובע זאת בסעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי. ולאור כל האמור צדק הנתבע בחשבו את מספר ימי האכשרה כפי שחישב, התובעת צברה 359 ימים במניין ימי האכשרה ועל-כן לא קמה לה זכות לקבל דמי אבטלה.