botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח זקנה - קצבת זקנה (סעיף 244 לחוק)

1. הדין
סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"244. קצבת זקנה (תיקונים: התשנ"ו, התשס"ג (מס' 6), התשס"ו (מס' 4), התשס"ח (מס' 6), התשס"ט (מס' 3))
(א) מבוטח שהגיע לגיל קצבת זקנה, ישלם לו המוסד, בכפוף להוראות סימן זה, קצבה חודשית בשיעור של 17% מהסכום הבסיסי.
(ב) היו למבוטח האמור בסעיף-קטן (א) תלויים - תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה שלו, תוספת תלויים כדלהלן:
(1) בעד בן הזוג לפי סעיף 247(1) או (3) - 8.5% מהסכום הבסיסי;
(2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - 5.4% מהסכום הבסיסי.
(ג) לעניין הזכויות לפי סעיף 238, סעיף זה וסעיפים 245, 247, 249 ו- 250, רואים כמבוטח גם תושב ישראל שהשלים תקופת אכשרה לפי סעיף 246 אף אם לא היה מבוטח לפי סימן ב' ערב הגיעו לגיל המזכה אותו לקצבת זקנה.
(ג1) הוראות סעיף-קטן (ב) לא יחולו לגבי מי שמבוטח לפי סימן זה בלבד.
(ד) השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להגדיל את השיעורים הנקובים בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב).
(ה) בכפוף להוראות סעיף 324 יוסיף המוסד לשלם את הקצבה למי שחדל להיות תושב ישראל."

2. כללי
יש לקרוא את הגדרת "מבוטח" המופיעה בסעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי אל תוך סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי. על-כן זכות לקבל קצבת זקנה נתונה רק לתושבי הארץ בעת תביעת הקצבה.

פירוש זה עולה בקנה אחד עם התכלית של חוק הביטוח הלאומי בכלל, ושל פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי בפרט.

תכלית זו היא הבטחת ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל הנזקקים לגמלאות, בין-היתר משום שהגיעו לגיל זקנה. לשם כך מטיל החוק חובת תשלום לביטוח הלאומי על כלל העובדים במשק ללא הבחנה על בסיס גיל או מצב כלכלי {בג"צ 890/99 מיכאל חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד נד(4), 423, 429 (2000)}.

הזכאות לקבלת קצבת זקנה קמה למבוטח שצבר תקופת אכשרה, שהינה יחסית קצרה, בהתאם לאמור בסעיף 246(א) לחוק {עב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(4), 72 (12.12.2002)}

קצבת הזקנה משתלמת לכל מבוטח המגיע לגיל קצבת הזקנה {בג"צ 5578/02 רחל מנור ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נט(1), 729 (2004)}. קצבה זו היא אוניברסאלית - ניתנת לכל מבוטח שהגיע לגיל קצבת הזקנה ללא קשר לאמצעים הכלכליים העומדים לרשותו {בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734 (1993); בג"צ 890/99 חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נד(4), 423 (2000)}.

לצד קצבת הזקנה מעניקה מדינת ישראל גמלת הבטחת הכנסה על-פי ההסדר המעוגן בחוק הבטחת הכנסה, התש"ם-1980 {ייקרא להלן: "חוק הבטחת הכנסה"}. גמלה זו, לעומת קצבת הזקנה, ניתנת על בסיס של בחינת היכולת הכלכלית של מקבל הגמלה {בג"צ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3), 673 (2001)}.

3. תוספת בן זוג לקצבת הזקנה
ב- עב"ל 28253-02-12 {שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 1012 (2013)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי לעבודה ובו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת המשיב לבטל את תשלום תוספת בן זוג לקצבת הזקנה, לפי סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי.

המוסד לביטוח לאומי הודיע למערער כי מאחר שרעייתו לא מוכרת כתושבת ישראל הוא לא זכאי לקבל בעדה תוספת בן זוג. על החלטה זו הוגשה התובענה לבית-הדין האיזורי.

בית-הדין האיזורי עמד על-כך שלפי סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי הזכאות לתוספת בן זוג, כמו גם יתר התוספות בגין תלויים, מותנית בכך שבן הזוג הוא תושב ישראל.

בית-הדין האיזורי הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי הרעיה היתה תושבת ישראל בתקופה הרלוונטית לתובענה מחמת הנימוקים הבאים: אין בתעודת הזהות, שהונפקה עוד טרם תאריך העליה; אין בתצהיר הרעיה פירוט מדוע ישראל הפכה מרכז חייה ומהן זיקותיה לישראל; בעלות בדירה בישראל אינה מספיקה, ודאי נוכח העובדה שלבני הזוג היתה דירה נוספת בארה"ב; אישור משרד הקליטה על היות בני הזוג תושבים חוזרים אינו מספק; סיום קשר העבודה בארה"ב אינו מלמד דבר, שכן הוא נעשה בשנת 2000, שנים רבות טרם מועד העליה לישראל לטענת הרעיה; טעמי הרעיה לשהות בארה"ב אינם מלמדים באופן פוזיטיבי על-כך שישראל הפכה למרכז חייה; אין בעצם ההכרה בתושבות של המערער כדי ללמד על תושבותה של הרעיה ויתכן כי אחד מבני הזוג יהיה תושב בעוד האחר לא.

בית-הדין הארצי {בדעת רוב מפי כב' השופט אילן איטח וכב' השופטת לאה גליקסמן} קיבל את הערעור בקובעם כי כאשר בוחנים את מכלול הנסיבות כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האיזורי במקרה שלפנינו תיתכנה שתי מסקנות:

הראשונה, מסקנה התומכת בעמדת המערער, ולפיה בני הזוג עלו יחד לישראל מתוך כוונה סובייקטיבית להעתיק את תושבותם, אלא שנסיבות התלויות בבריאות האם אילצו את הרעיה לשהות תקופות ארוכות בארה"ב ובכך ליתן ביטוי אובייקטיבי מצומצם יותר למבחן הזיקות.

השניה, מסקנה התומכת בעמדת המוסד לביטוח לאומי, ולפיה מבחינה סובייקטיבית בני הזוג התכוונו לכך שרק המערער יעתיק את מקום מושבו לישראל, ואילו הרעיה תמשיך להיות תושבת ארה"ב, ולכן זיקותיה לישראל מצומצמות יותר.

כל נסיבה בפני עצמה יכולה להתפרש כתומכת בכל אחת מן המסקנות האמורות.

יחד-עם-זאת, בית-הדין הארצי זבר כי מצבור הנסיבות מוביל לקביעה כי המסקנה הראשונה מסתברת יותר מהשניה. פחות סביר כי בני הזוג החליטו לפצל את תושבותם. הדבר אינו מתיישב עם הנפקת תעודת תושב חוזר וכוונת העליה לישראל. קביעה אחרת מניחה כי בני הזוג יצרו מצג שוא כלפי המדינה בקבלת תעודת תושב חוזר. בהיעדר ראיה לכוונה שכזו, בית-הדין הארצי התקשה לקבל הנחה זו.

על-כן, נקבע כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הרעיה היתה תושבת ישראל, ולכן המערער זכאי לתוספת בן זוג מחודש מאי 2008 ואילך.

4. אי-צבירת תקופת אכשרה
ב- ב"ל (נצ') 26113-06-10 {ח'וריה סעאידה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(3), 15597 (2011)} הנתבע דחה את תביעתה של התובעת בטענה שלא צברה תקופת אכשרה, כנדרש לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעת היא עבדה כשכירה במרפאה של בנה וקיבלה משכורת חודשית בתקופה שמיום 01.04.04 ועד יום 31.05.05. תפקידה בעבודה זו, היה לנקות את המרפאה ולשעשע את הילדים שהגיעו למרפאה כשהם המתינו בתור לרופא. לעיתים - היה על התובעת גם להכין קפה לבנה. עבודתה זו של התובעת נעשתה באופן סדיר 4 ימים בשבוע.

הנתבע מכחיש את גרסת התובעת. עם-זאת, הנתבע אינו שולל את האפשרות שמעת לעת התובעת עזרה לבנה במרפאה, אך לטענתו - כשעשתה זאת, הדבר היה כחלק מעזרה משפחתית, ולא במעמד של "עובדת" המקבלת שכר.

בית-הדין, בדחותו את התביעה, קבע כי אינו יכול לראות את גרסת התובעת בדבר עבודה סדירה במרפאה של בנה, כנגד תשלום חודשי קבוע - כגרסה מוכחת.

מאחר שאין חולק כי בתובעת לא מתקיים אחד התנאים שבסעיף 246(ב) לחוק הביטוח הלאומי בדבר פטור מתקופת אכשרה, אין חולק כי היא לא קיבלה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי, ואין חולק כי בתקופות שהיא לא עבדה {כשכירה או כעצמאית} היא היתה בגדר "עקרת בית", הרי שלשם זכאות לקצבת זקנה - בתקופה שמאז הגיע התובעת לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 67 {01.04.11} - היה עליה לצבור תקופת אכשרה כ"עובדת מבוטחת" {שכירה או עצמאית}, לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי.

על-כן, קבע בית-הדין כי התובעת לא צברה "תקופת אכשרה" על-פי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי, ולפיכך, אין היא זכאית לקצבת זקנה החל מהגיעה לגיל הפרישה, אלא הזכאות אמורה להתחיל רק עם הגיעה לגיל 67 שנה.